גזל עיתון והשיבו אחר מספר ימים

א. גזל עיתון והחזירו לאחר זמן. ב. גזל אתרוג לפני סוכות והחזירו לאחר סוכות

הנידון

"שכן נטל בטעות מתיבת הדואר שלי עיתון שלי בערב שבת. לאחר השבת הוא שם לב לטעותו, והחזירו לי לאחר השבת. כשטענתי בפניו שאין זה השבה כיון שאין לי זמן לקרוא לאחר השבת, ועוד שחלק מהדברים כבר אינם אקטואליים, טען בפני, שכשם שהגוזל חמץ לפני הפסח והחזירו לאחר הפסח יכול לומר 'הרי שלך לפניך' אף על פי שהחמץ אינו שוה מאומה לאחר הפסח, הוא הדין בזה, יכול להחזיר ולטעון 'הרי שלך לפניך'. האם צודק הלה בטענתו. ומה הטעם באמת שבחמץ יכול לטעון הרי שלך לפניך, והרי נטל ממנו חמץ שוה ערך, ומחזיר לו חמץ שאינו שוה מאומה, וחייב לשורפו"

תשובה

חייב לשלם לך שווי של עיתון של ערב שבת שהוא נזק הניכר, ולכן אין יכול לומר הרי שלך לפניך, כי ניכר הנזק בעיתון שעבר עליו התאריך, ואינו דומה לחמץ לאחר הפסח, שהוא היזק שאינו ניכר.

ביאור התשובה:

דין המזיק היזק שאינו ניכר

בדין המזיק את חבירו היזק שאינו ניכר, כגון מטמא טהרות חבירו, מבואר בגיטין (נב, ב) שבמזיד חייב ובשוגג פטור. והנה, אדם המזיק חייב בין בשוגג ובין במזיד (ב"ק כו), לפיכך נתקשו בגמ' (גיטין נג, א) מה הטעם שבהיזק שאינו ניכר יש הבדל בין שוגג למזיד, ונחלקו בביאורו חזקיה ורבי יוחנן. חזקיה סובר שהיזק שאינו ניכר הוי היזק מהתורה, ומעיקר הדין חייב בין בשוגג ובין במזיד, אלא שבשוגג פטרוהו כדי שילך ויודיע לניזק שהזיקו, ולא יכשל באכילת איסור. ורבי יוחנן סובר שמהתורה היזק שאינו ניכר לא הוי היזק, ופטור אפילו במזיד, אבל חכמים חייבוהו לשלם אם הזיק במזיד, כדי שלא ילך כל אחד ואחד ויזיק את חבירו היזק שאינו ניכר.

והקשו בגיטין (נג, א) על חזקיה, וז"ל:

"מתיב רב פפא גזל מטבע ונפסל תרומה ונטמאת חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך, ואי אמרת היזק שאינו ניכר שמיה היזק, האי גזלן הוא ממונא מעליא בעי שלומי. תיובתא".

ומפרש רש"י, שכיון שמשך וגזל קם ליה ברשותיה, אם הוי היזק ניכר – היזק, הרי אינו משלם לו מה שגזל ממנו, וגזרת הכתוב שלא יפטר הגזלן אלא אם ישיב כמה שגזל, ולא כשנעשה בו שינוי. אלא שמע מינא, דלא הוי היזק ניכר. וכן פסק המחבר (חושן משפט סימן שפה, א).

העולה מזה: היזק שאינו ניכר אינו נזק, ולכן בשוגג פטור. אבל במזיד תקנו חז"ל שישלם  כדי שלא ילך כל אחד ואחד ויזיק את חבירו היזק שאינו ניכר.

הטעם שגזלן אומר הרי שלך לפניך, ואינו חייב מדין מזיק

בבבא קמא (צו, ב) תנן הגוזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך. והטעם, שהרי משיב לו מה שגזל. וצריך ביאור, מדוע אינו חייב משום מזיק, שחמץ זה היה שוה לפני פסח, וגזלו ממנו, ועכשיו אינו שוה מאומה, ואף על פי שהוא היזק שאינו ניכר, כבר נתבאר שהיזק שאינו ניכר חייב במזיד, [ולעיל מובא שלמ"ד היזק שאינו ניכר הוי היזק, אינו אומר יכול לומר הרי שלך לפניך כי אינו משיב מה שגזל, אבל למ"ד היזק שאינו ניכר אינו היזק, יכול להשיב שמשיב לו מה שגזל, למרות זאת קשה, מדוע אינו חייב מדין מזיק במזיד היזק שאינו ניכר]

ונראה דלא קשה מידי, דהרי לא הזיק במזיד, אלא גזל, והנזק ממילא הוא בא. ומצאתי שכבר כתב כן רבינו הרמב"ן בקונטרס דינא דגרמי, שהקשה על האי דינא מדוע לא חייב מדינא דגרמי, וכתב, וז"ל

"ומשום דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק, לא קשיא, דכיון דאיסוריה ממילא הוא דאתי ולא מחמת עצמו של גזלן, אף על פי שעכבו מלאכלו עד שבא זמן איסורו פטור, דהא איהו לא גרם האיסור, אלא שעכבו מלעשות תקנה לאיסורו" עכ"ל.

הנה מבואר, שכיון שהנזק נעשה ממילא, פטור הגזלן על הנזק שנעשה.

[והערוך השולחן (חושן משפט סימן שסג סעיף ג) בדינא דגזל חמץ ועבר עליו הפסח דאומר הרי שלך לפניך, כתב וז"ל

"ואף שיתבאר בסימן שפ"ה דגם בהיזק שאינו ניכר קנסו חכמים להמזיק שישלם, כדי שלא ירגיל אדם לעשות הזיקות כאלו לחבירו, מכל מקום בגזלן לא ראו לקנוס מפני תקנת השבים [שלטי גיבורים פרק הגוזל]" עכ"ל.

הנה כתב בשם שלטי גבורים שהטעם שלא חייבו משום מזיד בהיזק שאינו ניכר, כיון שבגזלן תיקנו משום תקנת השבים, ולכאורה הוא תמוה, דאין צורך לזה, והמעיין בשלטי גיבורים יראה שלא הקשה כן, אלא שהקושיא היא מדוע לא חייב מדינא דגרמי, כמבואר להלן, ולא מטעם היזק שאינו ניכר]

העולה מזה: הגוזל חמץ לפני פסח יכול להחזירו לאחר הפסח לומר הרי שלך לפניך ואינו חייב מדין היזק שאינו ניכר במזיק כיון שהנזק נעשה ממילא והוא לא עושה הנזק.

מדוע יכול לומר הרי שלך לפניך ולא חייב מדינא דגרמי

אבל צריך ביאור, מדוע גזלן חמץ בפסח אינו חייב מדינא דגרמי, שהרי הנזק נעשה על ידו ומיד. וכבר עמד בזה בחידושי הרמב"ן (גיטין נג, א) וז"ל: "מ"ט היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק. פירוש, ואומר לו הרי שלך לפניך ולפיכך פטור, בין שעשה מעשה בין שגרם, ואין לחייבו משום דינא דגרמי, דלא עדיף גרמא לר"מ ממעשה לרבנן" עכ"ל. וכן כתב בקונטרס דינא דגרמי (שם) "טעמייהו, משום דגורם היזק שאינו ניכר פטור, וכדמפורש בפרק הניזקין" עכ"ל. הנה מבואר דלפי הרמב"ן, כיון שהיזק שאינו ניכר אינו היזק, אין לחייב מדינא דגרמי, דגרמי אינו חמור ממעשה היזק ממש, וכיון דהיזק שאינו ניכר אינו היזק אפילו בידים, לפיכך אי אפשר לחייב מטעם דגרמי.

אבל מדברי הריא"ז אין משמע כן, דז"ל הריא"ז (פסקי ריא"ז מסכת בבא קמא פרק ט - הגוזל עצים, הלכה ו. והביאו השלטי גיבורים בשם הריא"ז בסוכה דף לד, א מדפי הרי"ף בסוף העמוד)

"וכן אם גזל פירות והרקיבו מקצתן, תרומה ונטמאת, חמץ ועבר עליו הפסח, בהמה ונפסלה מעל גבי המזבח, או שהרגה את הנפש שהיא בסקילה בכל אלה אומר לו הרי שלך לפניך, ואף על פי שגרם נזק לחבירו, וכבר קנסו חכמים בכל דיני הגרמות כמו שיתבאר לא קנסו בגזלן מפני תקנת השבים כמו שבאר מורי זקני הרב בפסקיו בפרק הניזקין (פסקי רי"ד גיטין נג, ב)" עכ"ל.

ומה שכתב בשם זקנו הרב, הוא רבינו ישעיה דטרני בעל תוס' רי"ד בפסקיו. וז"ל (פסקי רי"ד גיטין, נג, ב)

"מותיב רב פפא גזל מטבע ונפסל תרומה וניטמאת חמץ ועבר עליו הפסח אומ' לו הרי שלך לפניך, ואי ס"ד היזק שאינו ניכר שמיה היזק האי גזלן הוא וממונא מעליא בעי לשלומי. פי' אלא ודאי לאו שמיה היזק, ומפני שלא נשתנה קרינא ביה והשיב את הגזילה אשר גזל, ודוקא גבי מזיק קנסו חכמ'יםבמזיד, אבל גבי גזלן לא קנסו, אדרבה הרבה תקנות עשו חכמים לגזלן כדי שיעשה תשובה כדאמרינן בפרק הגוזל (בבא קמא צד, ב)", עכ"ל.

הנה מבואר שהטעם שאינו חייב מדינא דגרמי בגזלן הוא מפני תקנת השבים, שאם יצטרך לשלם לא יעשה מצות השבה. ודבריו צריכים ביאור, מדוע היה סברא לחייב בגרמי יותר ממעשה ממש, וכדברי הרמב"ן, וצריך לומר, דכיון שגרמי מהתורה פטור, וקנס הוא שקנסו חכמים, לפיכך הוקשה לריא"ז, מדוע לא קנסו בגזל חמץ ועבר עליו הפסח, דיותר יש לקונסו שגזלן הוא, ומתרץ משום תקנת השבים.

ונראה שהולכים הריא"ז והרמב"ן לשיטתם בחיוב דינא דגרמי, דהריא"ז סובר שדינא דגרמי קנסא הוא מדרבנן, כדכתב הש"ך (חושן משפט סימן שפו ס"ק א) וז"ל

"וכן כתב [דקנסא הוא] בשלטי גבורים פ' הפרה סוף דף כ"ג, ופ' הכונס דף כ"ו ע"ב ופ' הגוזל קמא סוף דף ל"ה בשם ריא"ז" עכ"ל.

לפיכך הוקשה לריא"ז מדוע לא קנסו בגזל חמץ ועבר עליו הפסח, אבל הרמב"ן לשיטתו, שסובר בקונטרס דינא דגרמי והביאו הש"ך (שם) דדינא דגרמי דאורייתא, לפיכך לא מתרץ מפני תקנת השבים, אלא כתב שלא חייבו בהזיק שאינו ניכר בגרמי, כיון שמדאורייתא אינו נזק.

העולה מזה: הטעם שאינו חייב בגזל חמץ כו' מדינא דגרמי, לרמב"ן דדינא דגרמי דאורייתא, אין לחייב גרמי שאינו ניכר, יותר מגרמא הניכר. ולריא"ז שגרמי חייב מטעם קנס, לא חייבוהו משום תקנת השבים.

גזל אתרוג לפני סוכות והחזיר לאחר מכן אם חייב מדינא דגרמי

ובדין גזל אתרוג לפני סוכות והחזיר לאחר סוכות, כתב בפרי מגדים (אורח חיים משבצות זהב סימן תרנו ס"ק א) וז"ל "ואם גזל אתרוג שוה הרבה והשיבו לו אחר החג, יש לומר דמצי פטר נפשיה כחמץ בפסח [בבא קמא צו, ב], דאומרים באיסורי הנאה הרי שלך לפניך כיון דהשיב הגזילה עצמה, כל שכן כהאי גוונא שהשיב אתרוג עצמו לאחר החג, אף על פי שלעת עתה שוה רק מעט. וצריך עיון, דיש לומר חמץ בפסח וכדומה, בחו"מ [סימן] שס"ג [סעיף א] ובש"ך [ס"ק] ז' לא שכיח, ולא עשו בו תקנה, מה שאין כן זה יש לומר דלא גרע מגרמי דחייב" עכ"ל. הנה מבואר דהפרי מגדים סובר שהטעם שלא קנסו לחייב בגרמי בגוזל חמץ בפסח מפני שאינו שכיח, מה שאין כן גוזל אתרוג לפני סוכות והחזיר לאחר סוכות.

ולאור המבואר טעם זה אינו אלא אי סבירא לן דדינא דגרמי מדרבנן וכשיטת הריא"ז, אבל אי סבירא לן דדינא דגרמי מדאוריייתא כשיטת הרמב"ן, אין לחלק בין שכיח ללא שכיח. ולכאורה לפי הרמב"ן יש לפטור, אבל כבר פסק הש"ך להלכה (סימן שפ"ו, ס"ק א) דדינא דגרמי דרבנן הוא.

העולה מזה: גזל אתרוג לפני סוכות והחזירו לאחר סוכות, לסוברים דדינא דגרמי חייב רק מדרבנן, יש להסתפק אם תיקנו באתרוג שפטור, כגזל חמץ והחזירו לאחר הפסח. אבל לסוברים שדינא דגרמי מדאורייתא, פטור, דלא עדיף דינא דגרמי לרבי מאיר מחיוב מזיק לרבנן.

גזל מטבע ופסלתו מלכות בכל המדינות, וגדר ניזק היכר

והנה בבבא קמא (צז, א) מבואר בגמרא גדר היזק ניכר והיזק שאינו ניכר. ואמרו שם, על פי המבואר במשנה (צו, ב), דגזל פירות והרקיבו אפילו שאין ניכר כלפי חוץ הרקבון, או יין והחמיץ אפילו שאין ניכר כלפי חוץ שהחמיץ, מכל מקום, הוי היזק ניכר, כיון שניכר הנזק לפי הטעם והריח, שהפירות הרקיבו והיין החמיץ. וכן מבואר שם, שאם גזל תרומה ונטמאת הוי היזק שאינו ניכר, כיון שאין ניכר כלל הנזק, לא בטעם ולא בריח ולא במראה, וכן גזל חמץ ועבר עליו הפסח. עוד מבואר שם, דאם גזל מטבע ונפסלה במדינה זאת, אבל יוצאת במדינה אחרת לא הוי נזק הניכר, כיון שיוצאת במדינה אחרת. אבל מטבע ונסדק הוי היזק הניכר.

ונחלקו שם בדין מטבע שנפסל בכל המדינות, דמצד אחד אינו דומה לתרומה ונטמאת, שאין ניכר כלל שיש בה נזק אפילו ליודע דיני תרומה שנטמאה, דאין ידוע לכל שנטמאת, כחמץ לאחר הפסח שאין ידוע לכל שחמץ זה עבר עליו הפסח, מה שאין כן מטבע שנפסלה בכל המדינות, אף על פי שאינו ניכר במראה בטעם או בריח הנזק, אבל הכל יודעים שהמטבע נפסלה, וניכר לכל מתבונן שהוא נזק. ומצד שני במציאות אין ניכר הנזק, לפיכך יש לדון בזה, האם נזק הניכר על ידי שמתבונן, האם הוי נזק הניכר. רב יהודה סובר שהוי נזק הניכר, כין שמטבע שנפסל בכל המדינות ניכר הנזק לכל מתבונן, והוא דומה למטבע שנסדק שחייב כשעת הגזלה. ורב הונא סובר, שנזק שאינו ניכר על ידי מראה טעם או ריח אלא על ידי תבונת אדם אינו נחשב נזק הניכר, לפיכך סובר רב הונא שמטבע שנפסל אינו נחשב נזק הניכר, אפילו נפסלה בכל המדינות.

ולהלכה נחלקו הרמב"ם (גזלה ואבדה ג, ד) והרא"ש (בפסקיו, בבא קמא הגוזל, י) אם הלכה כרב הונא או כרב יהודה. דהרמב"ם פסק כרב יהודה שהוא נזק הניכר, כיון שניכר לכל מתבונן. והרא"ש פסק כרב הונא שאינו נחשב היזק הניכר. ולמעשה נחלקו בזה המחבר והרמ"א, והנני מעתיק לשון המחבר והרמ"א, ועל פי המבואר יבואר היטב דבריהם. וז"ל (חושן משפט, שסג, א)

"גזל בהמה והזקינה או כחשה כחש שאינו יכול לחזור, כגון חלאים שאין להם רפואות תעלה, או שגזל מטבע ונסדק או פסלו המלך (ויש אומרים דמטבע אפילו פסלה המלך אומר לו: הרי שלך לפניך) (טור סעיף א בשם הרא"ש), או שגזל פירות והרקיבו כולם, או שגזל יין והחמיץ, הרי זה כמו שגזל כלי ושברו, ומשלם כשעת הגזילה. אבל אם גזל בהמות וכחשו כחש שאפשר לחזור, או שגזל עבדים והזקינו, או שגזל מטבע ונפסל במדינה זו והרי הוא יוצא במדינה אחרת, או שגזל פירות והרקיבו מקצתם, או תרומה ונטמאה, או שגזל חמץ ועבר עליו הפסח, או בהמה ונעבדה בה עבירה או נפסלה מליקרב, או שהיתה יוצאת ליסקל, אומר לו: הרי שלך לפניך, ומחזיר אותה בעצמה" עכ"ל.

העולה מזה:

א. גזל דבר שהשתנה במראה, או בטעם, או בריח, משלם כשעת גזלה, ואינו יכול לומר לו הרי שלך לפניך.

ב. גזל דבר שלא השתנה במראה, או בטעם, או בריח, כגון תרומה ונטמאת חמץ ועבר עליו הפסח, יכול לומר הרי שלך לפניך. שאפילו בעל תבונה לא ידע שיש כאן נזק - אם לא ידע שהתרומה נטמאה, וחמץ זה מלפני הפסח.

ג. גזל מטבע ונפסלה בכל המלכות, ניכר הנזק למתבונן, ולא במראה טעם או ריח, לפיכך נחלקו בזה, האם הוי הוי נזק הניכר, ומשלם כשעת גזלה, או הוי נזק שאינו ניכר, ויכול לומר הרי שלך לפניך.

גזל אתרוג לפני סוכות והחזיר לאחר סוכות, האם הוי היזק הניכר

והנה בפתחי תשובה (חושן משפט, שסג, א) הביא בשם כמה גדולים, דגזל אתרוג לפני סוכות והחזיר לאחר סוכות חייב מדין מזיק ואפילו בשוגג, דהוי היזק ניכר, כיון שניכר לכל שכבר עבר סוכות ואינו שוה כלל רק לאכילה, מה שאין כן גזל חמץ ועבר עליו הפסח אין ניכר אם נאפה לפני הפסח, לפיכך הוי היזק שאינו ניכר. והביאו ראיה מדתנן (בבא קמא צו, ב) גזל מטבע ונפסל אומר לו הרי שלך לפניך, ואמרו בגמרא (שם, צז, א) דדוקא אם נפסל במדינה אחת אומר לו הרי שלך לפניך, אבל אם נפסלה בכל המדינות, הוי היזק ניכר, ומשלם כשעת הגזלה.

ומקשה הפתחי תשובה על דברים, דבאמת נחלקו בסוגיא (שם) אם מטבע שנפסלה בכל המדינות, אם הוי כהיזק ניכר, דלרב יהודה הוי היזק ניכר אפילו שאין לו היכר ממש, אלא מתוך הבנה שנפסל בכל המלכות נראה כהיזק ניכר, אבל רב הונא סובר שהיזק ניכר אינו היזק, אלא אם הוא היזק ממש שנסדק המטבע. וכיון שהרמ"א והרבה פוסקים פסקו כרב הונא, אם כן לדבריהם אתרוג נמי אינו היזק ניכר ופטור. ונשאר בצריך עיון.

תמיה על שיטת השואל ומשיב

וגם השואל ומשיב נשאל בדין אתרוג וז"ל (שו"ת שואל ומשיב, מהדורה תליתאה, חלק ג, סימן לג)

"אשר נסתפקת במי שגזל אתרוג מחבירו ואחר סוכות החזירו, אם יוכל לומר הרי שלך לפניך כמו בגזל חמץ ועבר עליה הפסח דיכול לומר הרי שלך לפניך, דכל דאיתא בעינא ואינו ניכר ההיזק יכול לומר הרי שלך לפניך, והוא הדין באתרוג או לא. הנה לפי עניות דעתי נראה דלא דמי, דמלבד דשם אין ההיזק ניכר, דמי יודע אם שהה החמץ בפסח באיסור, דלמא נעשה אחר הפסח, או ששהה בהיתר באופן שלא עבר על בל יראה דאז מותר, מה שאין כן באתרוג דהכל יודעין שלאחר הסוכות אין לו שיווי מצוה כלל ואם כן ניכר ההיזק". עכ"ל.

הנה מבאר, שחמץ אם לא נודע שעבר עליו הפסח אין ניכר הנזק אפילו לא בעין שכלו, כמו תרומה ונטמאת שאם אין ידוע שנטמאה לא ניכר הנזק אפילו לא בעין שכלו, מה שאין כן אתרוג לאחר סוכות נזקו ניכר בעין השכל, והרי הוא כמטבע שפסלו מלכות שניכר לכל בעין השכל הנזק. ודבריו הם ממש כשיטת הגדולים שהביא הפתחי תשובה לעיל, אלא שביאר סברה זו ביתר ביאור.

וכן מה שממשיך השואל ושמיב לבאר בטעם החילוק, בין חמץ שעבר עליו הפסח לאתרוג, אין זה אלא לסוברים שמטבע שנפסל הוי שינוי, וז"ל (שם בהמשך הדברים)

"אמנם בלאו הכי נראה לחלק, דבשלמא בחמץ הטעם דאותו החמץ לא נשתנה הצורה של הלחם מכמות שהיה, וכמו תרומה ונטמאת וכדומה, וכמו שכתב הסמ"ע סימן שס"ג בהדיא, [וז"ל הסמ"ע סימן שסג ס"ק ד "הטעם, דאלו אף שנפסלו אצל הגזלן לגמרי, מכל מקום תבואת תרומה ולחם חמץ לא נשתנו משאר תבואות ולחמין, והרי הן כמו שהיו בשעת הגזילה, וכמו שהן עכשיו שאר תבואות ולחמין, משום הכי מצי אמר ליה הרי שלך לפניך, מה שאין כן בפסלתו מלכות, כיון דצורת מטבע זו אינה יוצאה כלל בכל מדינות המלך, ונטבעה צורה אחרת במקומה, הרי ניכר הפסדה עכ"ל הסמ"ע] וזה דוקא שם דהשווי של החמץ או התרומה הוא בעצמותו שהוא לחם, או תרומה שקונין לאכילה, ואם כן התואר של הלחם לא נשתנה אף שנפסל, אבל בעצמותו נשאר כמו שהיה, אבל כאן באתרוג דשווי האתרוג אינו בעצמותו, דבעצמותו אין שוה לו, דבאמת עוד לא נגמר פריו, ובעודו בוסר יתלשוהו ומביאין אותו למדינתינו כמו שנודע, ועיקר השווי היא המצוה שראוי למצות אתרוג, והמצוה תלוי בימי הסוכות, ואם כן כל שעבר הזמן הרי ניכר הפסידא שאותו יום אינו סוכות, וזה ברור כשמש" עכ"ל.

הנה מבאר, ששוי לחם הוא מחמת שהוא דבר מאכל, ושוי החמץ הוא מחמת עצומותו, וכיון שעצמותו לא השתנה, לכן לא ניכר השינוי, אבל דבר שאין לו שוויות עצמית אלא מחמת שעל ידו מקיימים מצוה, אם כן עצמותו השתנה, שלפני סוכות היה לו שוויות מצוה, ועכשיו שוויות עצמית, וכיון שעצמותו השתנה הוי שינוי אפילו שאינו ניכר, ובשינוי כזה הכל מודים שהוי שינוי.

והנה כל דבריו רק למאן דסובר שמטבע שפסלתו מלכות הוי שינוי, דגם במטבע אין שוויותו בעצמותו, ושוויו הוא מפני שיוצא בהוצאה על פי המלך, וכשנפסלה המטבע, יש שינוי במהותו שאינו שוה מחמת שיוצא בהוצאה אלא מחמת הכסף שבו או הזהב, ומאי שנא מאתרוג, אם כן לשיטת הרמ"א שפוסק כהרא"ש שמטבע שנפסלה אינו שינוי הניכר גם באתרוג לא הוי שינוי והוא ספיקא דדינא, ממש כדברי הפתחי תשובה.

אבל לפי זה יש לתמוה על דבריו הקדושים שאיך סתם להלכה שקנה האתרוג בשינוי ומשלם כשעת גזלה והא לשיטת הרמ"א הוא פטור ויכול לומר הרי שלך לפניך ובאמת ראיתי פוסקים שהביאו את דברי השואל משיב כאילו מחדש דבר חדש שבאתרוג הוי שינוי לכל הדעות וכנראה למדו זאת מדסתם להלכה שחייב לשלם אף על פי שהיה מחכמי אשכנז הבינו שחידושו הוא לכל הדעות וכבר נתבאר שלפי הרמ"א גם באתרוג הוי כמטבע שנפסל לפיכך צריך עיון בזה.

העולה מזה: כיון שדברי השואל ומשיב אינם אלא לפי שיטת הרמב"ם, אם כן הדרינן לספיקו של הפתחי תשובה, והגוזל אתרוג לפני סוכות, והחזירו לאחר הסוכות ואמר לו הרי שלך לפניך, אינו יכול להוציא ממון מהגזלן.   

גזל עיתון לפני שבת והחזירו לאחר השבת חייב לשלם

ולפי זה נבוא לבאר דין הגוזל עיתון מחבירו בערב שבת ומחזירו לאחר השבת. דהנה, לכאורה היה לומר שאינו נזק הניכר, כיון שאף על פי שרוב האנשים קוראים בשבת את העיתון, אבל מי שאין לו את העיתון קורא אותו אחרי השבת, ולכאורה לא שייך לומר שהעיתון אינו שוה לאחר השבת.

אבל באמת אין זה נכון כלל, כיון שמי שמשלם על עיתון אינו קורא אותו אלא בזמנו, ומיד לאחר השבת מגיע עתון אחר, והעונג הוא לקרוא אותו בזמנו, וזה שיש כאלה שקוראים לאחר הזמן, כיון שאין משלמים על עיתון, אבל מי שמשלם, ללא ספק הוא נזק ממש.

וכיון שנתבאר שהוא נזק, יש לבאר אם הוא נזק הניכר. והנה פשיטא שזהו נזק הניכר במראה, שהרי על העיתון יש תאריך, וניכר הנזק, ואינו דומה למטבע שפסלתו מלכות לרמ"א שיכול לומר הרי שלך לפניך, אלא הרי הוא כמטבע ונסדק, דהוי היזק הניכר, לפיכך יש לחייב מדין אדם המזיק, ואדם המזיק חייב גם בשוגג ובקרוב לאונס.

כמה ישלם על גזלת עיתון

אלא שיש לבאר, כמה ישלם על גזלת עיתון של ערב שבת, שהרי מנוי על עיתון חודשי משלם פחות מאשר הקונה עיתון לשבת בלבד, אם כן יש לבאר, האם ישלם שווי עיתון שנקנה בחנות, או לפי שיעור כמה משלם המנוי לחודש. ונראה שישלם שווי עיתון בחנות, שכך הוא שווי הגזלה, ויתבאר במקום אחר.