הליכה לערכאות כשהשני עושה תעלולים שלא לבא לדין

סימן לג - הליכה לערכאות כשהצד השני עושה תעלולים שלא לבא לדין

י"ח תמו"ז תשע"ז

לכבוד הר"ר ... שליט"א, שלו' רב!

בנוגע לשאלתך מאחר ומכרת דירה בצפת ולטענתך הקונה לא עמד בתנאי החוזה ואתה תבעת אותו לדין תורה בפני ביד"צ ביתר ולאחר ששלחת שליח למסור לו הזמנה אמר לך השליח שהיו קולות מתוך הבית אבל בפועל לא פתחו לו את הדלת למרות דפיקותיו אם מותר לך ללכת לערכאות מאחר ואינו פותח את הדלת ובעצם אין לך אפשרות להזמין אותו לדין תורה, אמנם למעשה כשמצליחים לדבר איתו הוא צועק שהוא רוצה דין תורה.

תשובה:

לאחר שביררתי והבנתי שבדעת הקונה 'להוציא לך את הנשמה' לפני שתצליח להגיע לדיון, משכך מותר לך ללכת לערכאות שכן להלכה נפסק (שו"ע חו"מ סי' כו ס"ב):

"היתה יד עובדי כוכבים תקיפה, ובעל דינו אלם, ואינו יכול להציל ממנו בדייני ישראל, יתבענו לדייני ישראל תחלה; אם לא רצה לבא, נוטל רשות מבית דין ומציל בדייני עובד כוכבים מיד בעל דינו".

והנה במקרה הזה הרי הזמנת אותו לביה"ד וכפי שהתברר הוא אינו רוצה לבא לבית הדין כשיקראו לו אלא לטרטר אותך פעם אחר פעם ולזה אין לו רשות כמש"כ הגר"נ בן שמעון שליט"א במספר מקומות (משפטי הבש"ן חלק ג – טרם פורסם) שאין זכות 'הולכים אחר הנתבע' לטרטר את התובע אלא זכות לקבוע את מקום הדיון, ואם רואים שרצונו לטרטר הרי שביד התובע לקבוע את מקום הדיון, ושוב לא יוכל לומר עכשיו חזרתי בתשובה ועכשיו אני באמת רוצה במקום אחר.

ועל כן במצב הנוכחי שאינו רוצה לבא ולא זו בלבד שמתכוון לנצל כביכול את זכויותיו הדיוניות אלא הוא אף אינו פותח את הדלת כך שכלל לא ניתן להזמין אותו לדיון, מותר לך ללכת לתבוע אותו בערכאות שהרי אין לך דרך להתדיין איתו בדין תורה כלל וכלל.

ומה שכתב בשו"ע שצריך רשות מבי"ד ומשמע לכאורה שלא מועיל רשות מדיין יחיד, כבר כתב החת"ס בבשו"ת (חו"מ סי' ג):

"[כשהולך] ברשות ב"ד, [מותר] אפילו לשפוט בפניהם. משום דאז לא מיקרי הפלילים על שמם, אלא על שם ב"ד שנתנו לו רשות. אלא ב"ד לא יתנו רשות אלא על אלם שאין ב"ד ישראל יכולי' לכופו".

והיינו משום שבזה, אין זה פלילים, ומבואר בדבריו שאם בית דין נתנו רשות ללכת לערכאות אפילו שלא כדין, שוב אין עובר הבעל דין איסור כשהלך לערכאות, כיון שהוא הלך ברשות בית דין ואינו מייקר את שם הערכאות אין נקראים הדברים על שמו אלא על שמם, אלא שבית דין לא יתנו רשות רק במקום שאין יכולים לכופו.

ואם כן ה"ה בדיין יחיד שהרי עיקר הענין שאינו מכבד את הערכאות כי לא פנה אליהם מעיקרא אלא רק לאחר נטילת רשות, וגם מה שכתב שלא יתנו רשות שלא כדין סברא זו שייכת גם בדיין יחיד שלא יתן רשות אלא במקום שמותר לתת רשות.

וכ"ש לדעת הכסף קדשים (חו"מ סי' כו) שכתב שמי שידוע עליו שהוא לא ציית דינא אין צריך לתובעו לבית דין קודם ודי בכך שיש ג' שיודעים את האומדנא הזו שהוא לא ציית דינא, ואז מפורסם הדבר ואינו נחשב שהולך לערכאות.

הרי לדעתו, אין הטעם משום שנחשב שהאיסור הוא על שם הבית דין, כיון שלדעתו אין צריך בכלל לשאול את בית הדין, אלא הוא עניין פרקטי מאחר ופלוני לא ציית דין, ואי אפשר לדון אותו אלא בערכאות אינו צריך להפסיד ויכול ללכת לערכאות.

ואף שהוא כתב שזה דווקא במקום שיש ג' היודעים את האומדנא שאינו ציית דינא הרי ה"ה אם יהיו ג' שידעו שקיבלת היתר מדיין אחד כדי שיהיה מפורסם הדבר ולא יהיה נחשב כהולך לערכאות.

וגדולה מזו כתב המאסף בזכרון משה (חו"מ סי' יד ס"ה) בשם גור אריה שהמסרב לבא לדין יכול להביאו בערכאות ולהוציא את שלו מידו בלא רשות בי"ד, ולא תלה זה בהודעה אף בפני ג'.

על כן מכל הנ"ל נראה שבכגון דא יש להתיר לך ללכת לערכאות על תנאי שאם ירצה הנתבע ללכת לדין תורה בבית דין שאתה תבחר, כיון שכפי שנכתב הרי כבר הפסיד את זכותו ללכת אחר הנתבע, ולאחר שישלם לך את הוצאותיך שנגרמו לאור התנהגותו, עליך להתדיין איתו בדין תורה, כמובן שאם שואלים אותך עליך לענות שעשית ע"פ היתר, ודע עוד שכל זה שהתרתי הוא רק במקום שלא יהיה חילול ה' על ידי הדבר הזה, אבל אם חלילה יהיה חילול ה' מכך שהולכים לערכאות או אפילו ספק חילול ה' הרי כבר כתב המהר"ם שיק (אבה"ע סי' פו) שאף שמותר לילך לערכאות במקרה של ממון גזול, הרי שאם הדבר מביא לחילול ה' אסור, שצריך האדם להפסיד כל ממונו ולא לבא לידי לאו דאורייתא או ספק לאו דאורייתא.