נזקים ע"י מי גשמים

א.       יש לדון בנזקים ע״י מי גשמים, כשמקור הנזק בשטחו של אדם אחד, ותוצאות הנזק אצל אדם שני, האם דבר זה שייך לפרשת אש, [או אש ובור, ומ״מ כעת נדון אם יש שייכות לדין אש]. השו״ע (חו״מ סימן קנה סעיף ד.)בדיני הרחקת נזיקין כתב:

"היו מימי העליון יורדים על התחתון, ומזיקים אותו, אם אין שם מעזיבה [טיח שסופג מים] בענין ששופך מימיו, מיד יורדים לתחתון ומזיקים אותו, חייב לסלק היזקו, ואם יש מעזיבה שהמים נבלעים בה, ואינם יורדים מיד אלא לאחר מכאן יורדים ומזיקים, אינו חייב לסלק היזקו".

וכתב הרמ״א:

"והכל לפי הענין, דאם המים מועטים וכלים לאלתר אפילו בלא מעזיבה, אינו חייב לסלק היזקו, ואם היו מרובים ומזיקים לו תדיר דרך המעזיבה, חייב לסלקו. וכל זה במי תשמישו דבעל עליה ששופך על העליה, אבל אם ירדו גשמים על העליה, ויורדים למטה, על הניזק לתקן שלא יוזק", עכ״ל.

מבואר ברמ״א, שיש חילוק בין מי תשמישו, שבזה מחייבים את בעל המים להרחיק נזקיו במקום שהמים מרובים, דנחשב לגירי דיליה, לבין מי גשמים שיורדים דרך גגו שבזה אינו אחראי על המים שמזיקים לשני. ומקור דין זה בריב״ש, שכתב שאין אחריות בעל הגג על המים, ולא הוי גירי דיליה אלא יורדים משמיא, ולא חשיב כאבנו ומשאו שהניחן בראש גגו והזיקו ברוח מצויה שחייב, דהכא אינו ממונו, דאינו חפץ לזכות במים אלו. והקשו הסמ״ע והב״ח ועוד, דלכאו' לקמן בסימן קס״ד (סעיף א׳) כתוב שכל צורכי הגג על בעל העליה לתקן, ולא חלק באיזה מים מדובר, וא״כ לכאו' גם כאן צריך להתחייב במי גשמים הנוטפים מגגו.

ב.       ונאמרו בזה כמה תירוצים:

א) הב״ח תירץ, שנידון הריב״ש במי גשמים, איירי בגשם שוטף שלא באים מפשיעת בעל העליה, ולכן בעל העליה פטור מלתקן גגו, משא״כ בסימן קס״ד שצורכי הגג על בעל העליה, מיירי שהגג אינו טוב בפשיעת בעל העליה.

ובאור דבריו בפשטות, דרצה לומר, שבעל העליה צריך רק לדאוג שיהיה צורה לבית כתיקון בתים שיש להם גג למעון ולמחסה, וע״כ אם לא עשה את המוטל עליו, ומכוח זה יורדים גשמים ומזיקים, בזה אחראי בעל העליה, אולם אם מצד הגג הוי הגג כתיקונו, ורק שלמעשה בקילוח המים מהגג, או חוזק מיוחד של המים שניתזים יש הזקים, בזה לא אחראי בעל העליה, אלא הניזק ידאג לעצמו למרזב טוב וכדו'.

ב) הט״ז תירץ על דרך הרמ״א, דאם הם מועטים ולא יורדים תיכף למטה, אלא רגילים להיות בקרקע במעזיבה, לא נקרא גירי דילי, משא״כ בסימן קס״ד, הוי מים מרובים, וע״כ הוי גירי דיליה אפילו שיורד דרך קרקע.

ודבריו צ״ע, דאמנם תירץ הקושיא מסימן קס״ד, אולם גם בסימן קנ״ה איירי במים מרובים, שהרי רמ״א כתב דמים מרובים חשיב גירי, וע״ז כתב בהמשך, דאם הוי מי גשמים, על הניזק להרחיק עצמו, וא״כ איירי במים מרובים, וא״כ כיצד תירץ כנ״ל.

ג)        והש״ך תירץ, דבאמת בעל הגג צריך לתקן צורכי הגג, אולם אינו צריך לעשות מרזב לקבלת המים, וע״כ אף אם יתקן הגג לא יועיל, דהמים נוטפים על הקירות. ובאור דבריו, דהיות שאין המים מימיו, אלא משמיא קזכו ליה, אין לו חיוב לסלקה, אלא רק חיובו לתקן גג הבית שיהיה כמנהג הבתים.

ד)       הנתיבות (סי' קס״ד סק״ב) תירץ, דבסימן קס״ד מיירי בשנים שבאים להשתתף בבית, שמשתעבדים זל״ז בשביל קיום השותפות, וע״ז הנידון דחיוב אחריות לשלמות הגג הינה על בעל העליה, וזה הוי בשיעבוד המשותף של שניהם, שכ״א יעמיד לחברו את מה שזקוק לו, כגון שאם נפל הבית, בעל העליה יכול לכפות את בעל הבית שיבנה ביתו, כדי שיבנה עליתו. משא”כ בסימן קנ״ה, לא מיירי שנשתתפו ביחד בבית ועליה, אלא אדם שלישי היה בעלים על בית זה, ומכר לכ״א בנפרד, זה בית וזה עליה, דעל זה אין שיעבוד אחד כלפי השני, דלא באו להשתתף ביחד, אלא כ״א קנה חלקו לעצמו, בזה לא אחראי בעל העליה בנזקים הבאים מגירי דשמיא. וכמו כן אומר הנתיבות, לשנים שזכו בנכסי הגר זה בבית זה בעליה, דאין לאחד על חברו כלום, דלא נשתעבד זל״ז, אלא כ״א החזיק בחלקו.

הרי לפנינו בנידון דמי גשמים, דכתב הרמ״א דאין בזה אחריות לבעל העליה, דיש כמה תנאים.

א)       לש״ך והב״ח, אם הגג שלם כתקון גגות, פטור בעל העליה מכל נזק

שהוא, כגון חילחול, התזה, שפיכה מרוכזת במקום אחד וכו׳.

ב)       אולם לט״ז אם יהיו מים מרובים, יהיה אחראי בעל העליה.

ג)        ולדעת הנתיבות, בכל שותפים שבאו להשתתף ביחד, יש שיעבוד אחד לשני, וחייב בעל העליה לתקן הגג מכל ההיזקות. [וברור דבתים משותפים שלנו יש לו דינים של שנים שבאו להשתתף ולהשתעבד זל״ז. משום שחלק מרכוש הינו משותף לגמרי ולכן חייב על העליה לתקן. אמנם בגגות משותפים שלנו כיום, כשאינם בטאבו של אחד בלבד, ע״כ לא הוי דין גג שאחראי עליו בעל העליה בלבד אלא דין בית משותף שכלם צרכים לתקן].

וא”כ עולה כדבר פשוט, דאם היזק נעשה ע״י גגון נוסף שהוסיף העליון, כגון שמצוי שעושים על מזגן וכביסה, בזה פשוט דלכו״ע חייב בעל הגגון, דזה הוי כפשיעת בעל הגג, דאינו תיקון הבתים, אלא צורכו הפרטי, וע״כ פשוט שיתחייב בעל הגגון.

ג.        בשו״ת הרשב״א ישנם שני תשובות דלכא׳ סותרים דברי הריב״ש. א. בחלק ב׳ קצ״ט, בשני מבואות זו למעלה מזו, ורה״ר מפסקת בין עליון לתחתון, והיה בור ברה״ר שקולט מי גשמי המבוי העליון, ונתקלקל אותו בור, וירדו מי גשמי המבוי העליון למבוי התחתון, למקום ששם היו מתנקזים מי המבוי התחתון, וע״י ריבוי המים שנצטרפו על ידי המבוי העליון, הוזק הבית שבו היו מתנקזים מי מבוי התחתון. ב. בחלק ג׳ סימן קפ״א, כתב נשאל בשמעון שבנה כנגד כתל של ראובן חברו, ונוטפים המים מהגג ליד כתל חברו, האם חייב על מים אלו, וכתב הרשב״א, דהמים, כל שנופלים בגגו של שמעון שלו הם, וממונו הוא, שגגו קונה לו, ויכול להקדישם קודם שירדו לר״מ שאמר שאדם מקדיש דבר שלא בא לעולם, [אף דלא קיי״ל כר״מ, אלא כרבנן דסברי אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם, מ״מ י״ל דאחר שירדו לכו״ע יכול לקדישן והכא מזיקין אחר שירדו, ולכאו' עדיין אינו מבואר, דודאי אין בעל הגג מתכוון לזכות במי הגג וכיצד נעשה ממונו] וממשיך הרשב״א, וכיון שכן, ממונו הוא שמקלח על כותלו ומפילו, וכן לענין המבוי, כתב, דמי המבוי הבאים מהגשמים כוחם הם היוצא מגגותיהם וממבוי שלהם, ועובר דרך רה״ר ונכנס לבתיהם של אלו ומזיקים וכו'.

הרי לפנינו, שהרשב״א נקט שמי גשמים היורדים ברשותו של אדם, ומשם ממשיכים לרשותו של אדם אחר, הוי כממונו שאחראי עליו ולא דהוי גרמא בעלמא, והוי כמו חיציו שמקלחים לרשות השני, ורק באופן שאם חלחלו במעזיבה דהוי תמו מיא, בזה לא יהיה חשיב גיריה דיליה, ורק הוי גרמא.

וא”כ מקשים האחרונים, (בשו״ת פרח מטה אהרן ועוד), דלכאו' סותר לדברי הריב״ש, דהריב״ש אמר שגשמים היורדים משמיא לא הוי גירי דיליה, ולא הוי ממונו, ולכן פטור בעל העליה מכל נזק המתהוה ע״י מי הגשמים, ולפי דברי הרשב״א, מי גשמים הוי גירי דיליה וחשיב ממונו המזיק, ורצו לחלק בין הריב״ש לרשב״א שברשב״א מיירי שעשה מעשה, שעשה גג ומרזב שלו באופן שיורד על כתל חברו, משא״כ הריב״ש איירי דלא עשה העליון כלום, אבל זה תמוה מתשובה אחרת של מבוי, שגם שם לא עשה מעשה, וצריך לומר דלהעמיד רעפים במבוי העליון, גם חשיב מעשה, ולכן נחשב לגירי, וצ״ע דמשמע ברשב״א דעצם רה״ר הוי גירי דיליה.

ד.       ואפשר לומר בהסבר הסתירה, דבנידון הריב״ש אין בעל העליה והגג סיבה להווצרות ההיזק, דאף אם לא יהיה כאן העליה והגג, ירדו המים מן השמים אל אותו מקום שיורדים עתה, דהיינו בית תחתון, אולם אם יהיה גג כתיקונו יהיה למגן ומחסה על הבית, וע״ז דן הריב״ש לומר דהיות ובעל העליה אינו גורם בהיזק, (ומים אינם שלו) ע״כ אינו אחראי עליהם, אלא על הניזק להרחיק עצמו, משא״כ בנידון הרשב״א שבונה בית ליד חברו, ע״כ הנידון כאן הוא קיום שימושי השנים כאחד, שזה יוכל להעמיד ביתו וזה יוכל להעמיד ביתו. וע״כ כשבא השתמשות האחד ע״ח חברו, בזה אמר דהוי גירי דיליה ששולח לחצר חברו, וע״כ הוא אחראי לתקן הדבר שלא יזיק

א)       גגות המשותפים שלנו נידון כבית של כלם, וכלם חייבים לתקן.

ב)       גג היוצא מבית אחד לבנין חברו בזה פשוט שאחראי בעל הגג (רשב״א).

ג)        גג הנמצא בבנין אחד, והגג פרטי, וע״י מי גשמים על הגג ניזוק חברו, לדעת הב״ח והש״ך פטור, דכאן שיש גג כתיקון גגות אינו מחויב ביותר, ולט״ז, אם הוי מים מרובים, חייב לדאוג שמים לא יזיקו לחברו, ולנתיבות, כשבתים משותפים הוי כגג אחד לשני, ע״כ צריך לדאוג שלא יזיקו מי גגו לחברו.

ד)       מי שהוסיף גג קטן שלא שייך לתקוני גגות, פשוט דהוי כבית אחד לחברו וחייב.

ה)       בבתים שלנו היום, שנשפכים המים מהגג בגין צורות בניה מעוקלות, ונגרם בכך שנשפך מים מגגון קומה זו את חברו.

וכן במבוי שא״א לבנות מבוי עליון ע״ג מבוי תחתון, ללא שיהיה בור נפרד למי המבוי העליון, ע״כ הנידון כאן הוא קיום משותף של שני צדדים שיוכלו להשתתף בלא להזיק את קיום השני, וע״כ אם אין להם בור לניקוז המים, ע״כ הם אחראים למים היוצאים מהחצרות, והוי גירי דילהו, משום שקיומם מפריע קיום השני, משא״כ בנידון הריב״ש הקיים המשתף אינו גורם בהיזק, אלא הוי רק שאלה דינית מי האחראי על התיקון.

ה.       העולה לדינא, מהנ״ל,

לגגון קומה אחרת וכן הלאה, בזה לא חשיב הגגון כגג הנצרך לתיקון צורת הבתים, אלא כתוספת על הבית, וע״כ, לב״ח דס״ל דתלוי בפשיעתו של בעל הגג, הכא לא חשיב פשיעה, דכך בונים הבתים והגגים, אולם להש״ך במקרה זה יהיה חייב בעל הגג לסלק מימיו שלא יזיקו, דהכא עצמו גורם להיזק שיבוא, וע״כ הוא אחראי לסלק המים שלא יזיקו. ופשוט דלהט״ז והנתיבות חייבים לדאוג שלא יזיקו המים, לט״ז, משום דהוי מים מרובים, ולנתיבות, משום שבבית משותף נשתעבדו זל״ז.

ו.         יש לדון בכל הנ״ל, בהיזק שנעשה בכל אלה, בכך שנגרם רעש, ע״י ניקוז ירידת המים במקום אחד, הנגרם ע״י הגגון אל המרזב דיש לדון אם רעש חשיב נזק. דהנה מצאנו, במי שהסכים ששותפו בחצר יעשה חנות, יכול לומר לו, שאין אני יכול לישון מקול הנכנסים והיוצאים, וא״כ מוכח, דיש ענין נזק ע״י רעש, ואמנם כאן יש לדון משום דרעש הגשם הנגרם מכל מה שיש בחוץ כבר קיים, אלא דיש תוספת קטנה בריכוז המים הנוטפים על גגו, ויש לדון אם חשיב נזק למחות על כך.

ז.        בהערת אגב, ראינו מדברי הריב״ש, שלא חייב בגשם על גגו משום אבנו סכינו ומשאו, משום שלא רצה לזכות בדבר, וע״ז התנו הנושאי כלים באיזה מים מדובר, דיש מקרים שיהיה אחראי, כמ״ש לעיל, אף שאינו רוצה לזכות במים, וכן פשוט בדברי הרשב״א, דאף שכתב שהוא ממונו שיכול להקדישו לר״מ, פשוט שאין כונתו משום דזכה ממש במים, דהריב״ש סברא קאמר שלא חפץ לזכות, ולא נראה שיחלוק הרשב״א במציאות הדברים.

וע״כ מוכח דדין אש, וכן אסו״מ אינו מותנה בממונו, דהכא לא קנה הממון. וכן אינו מותנה בפעולת הבערה, דהכא לא הוריד הגשם, אלא מה שהוא שייך עם כח המזיק, נותן לו דין אחריות כמ״ש לעיל.