אחריות גן אירועים על ציוד צילום שנגנב
אחריות
גן אירועים על ציוד צילום שנגנב
המקרה
ראובן
הינו צלם אירועים מקצועי העוסק בצילום וידאו באירועים ושמחות.
משפחה
ששכרה את שירותיו לצילום אירוע בר-מצווה שנועד להתקיים במוצאי שבת בגן אירועים,
התבקשה על-ידי הנהלת גן האירועים לדאוג שכל ציוד הצילום והתאורה יותקן כבר ביום
שישי לפני כניסת השבת. הסיבה לכך הייתה שמדיניות המקום הייתה לסגור את שערי הגן עם
כניסת השבת ולפתוח אותם רק בצאת השבת, בהתאם להוראות הכשרות של המקום.
הדבר אף
נכתב בחוזה ההתקשרות עם בעלי השמחה, שבו נקבע כי שערי הגן יהיו נעולים במשך השבת,
וכי נותני שירותי הצילום והמוזיקה כפופים להנחיות מנהל האירוע.
בעלי
השמחה הודיעו לצלם על דרישת הנהלת הגן, והבהירו כי אין מדובר בבקשה שלהם אלא
בדרישה מפורשת של הנהלת המקום. הצלם, שחשש להשאיר ציוד צילום יקר ערך במשך כל השבת
בגן פתוח, פנה לנציגי המקום ובירר האם קיימת שמירה על הציוד במהלך השבת. לדבריו,
נמסר לו שקיימת שמירה רצופה במקום במשך עשרים וארבע שעות ביממה, ולכן אין לו ממה
לחשוש.
בהסתמך
על דברים אלו הגיע הצלם ביום שישי אחר הצהריים עם עובד נוסף, ובתיאום עם אנשי הגן
התקין במקום את כל ציוד הצילום הדרוש לאירוע. מנהל העבודה מטעם הגן הראה להם היכן
להציב את הציוד, סייע להם בהכנות ואף דאג לכסות את הציוד לאחר סיום ההתקנה.
הציוד
שהותקן כלל מצלמות וידאו מקצועיות, חצובות, מוניטורים, מכשירי הקלטה, כבלים וציוד
צילום נוסף שערכו היה עשרות אלפי שקלים.
במהלך
ליל שבת או יום השבת חדרו אלמונים לגן האירועים, עברו מעל החומה שהקיפה את המקום,
פרצו את שער הברזל וגנבו את כל ציוד הצילום שהונח במקום לקראת האירוע.
לאחר
הגניבה טען הצלם כי השאיר את הציוד במקום אך ורק בעקבות דרישת הנהלת הגן ובעקבות
ההבטחה שנמסרה לו כי קיימת שמירה רצופה במקום. לטענתו, אילולא דרישת הנהלת הגן
והמצג שהוצג לו בעניין השמירה, לא היה משאיר ציוד יקר ערך במקום במשך השבת.
מנגד טוען בעל גן האירועים כי לא קיבל את הציוד לשמירה באופן רשמי, לא התחייב לשפות את הצלם במקרה של גניבה, וממילא אין עליו אחריות לנזק שנגרם.
הכרעת
הדין
א.
דין בעלי הגן כשומר שכר או כשומר חינם
בתחילה יש לדון האם דינו של גן הארועים כשומר חינם או כשומר שכר, ולכאורה היה מקום לדון את גן האירועים כשומר חינם, שהרי אינו מקבל שכר ישיר עבור שמירת הציוד.
אולם
במבט מעמיק יותר נראה שיש לדונו כשומר שכר, משום שבלעדי האפשרות שניתנת לצלם
ולבעלי המקצוע להכניס ולהכין ציודם מראש לא היה האירוע מתקיים כלל, ונמצא שהגן
נהנה מכך הנאה ישירה כחלק מהשירות הניתן בתמורה לתשלום.
וכעין זה
מצאנו בדין אומנים: שפסק השו"ע (חו"מ סימן ש"ו ס"א) שכל
האומנים דינם כשומרי שכר וחייבים בגניבה ואבידה. ובביאור דין זה כתב הסמ"ע (סק"א) שהוא דווקא באומן קבלן, שמקבל את הכלי לתיקון ונעשה עליו כשומר שכר
מחמת קבלת השכר על המלאכה.
אולם
הש"ך (שם) חלק וכתב שעיקר הטעם הוא משום שכל שנהנה מן החפץ במסגרת עבודתו,
נחשב כשומר שכר.
ולפי זה, בנידון דידן כיון שהגן מפיק תועלת מהימצאות הציוד במקום לצורך קיום האירוע יש מקום לדונו כשומר שכר.
ב.
דין שומר שכר בגניבת אונס
לאחר
שהוגדר כשומר שכר, יש לדון האם שומר שכר חייב בגניבה ואבידה אף במקרה של אונס.
בדבר זה הובאה מחלוקת ראשונים:
לדעת
התוספות (בב"ק נ"ז) והרא"ש (בב"מ פ"ג סימן כ"א), ששומר שכר חייב אף בגניבת אונס, כגון שהניח ממונו במקום שמור ביותר ובכל זאת נגנב,
משום שכל גניבה קרובה לאונס, והתורה חייבה אף בזה.
לעומת
זאת, יש מן הפוסקים הסוברים כי שומר שכר פטור מגניבת אונס, כ"כ התוספות (בבא
מציעא מב ע"א ד"ה וכן) וכן כתב בהגהות מרדכי, ששומר שכר אינו חייב כאשר
הגניבה אירעה באונס גמור, כגון שהפקיד את החפץ בקרקע בעומק מאה אמה, או שתקפו חולי
באופן שלא היה בידו לשמור על הפיקדון. כן העלה המהר"ם חביב בתשובה המובאת
בשו"ת גינת ורדים (חושן משפט כלל א סימן א) שלדעת הרמב"ם שומר שכר פטור
בגניבת אונס.
למעשה
השו"ע פסק כדעה המחמירה שיש חיוב אף במקרים מסוימים של אונס, אלא אם כן מדובר
באונס גמור שאין בידו כל אפשרות הצלה כשהיה שם.
לפיכך, גם אם נגדיר את הגן כשומר שכר, עדיין יש מקום לדון אם המקרה נכנס לגדר אונס גמור הפוטר או לא.
ג.
צורך בקניין להתחייבות שומר
עוד יש
לדון האם נוצרה בכלל התחייבות שמירה ללא מעשה קניין.
דעת
הרא"ש (פרק השואל) שאין צורך בקניין, ומשעה שנמסר החפץ לשמירה – מתחייב
השומר.
אולם
הרמב"ם (הלכות שכירות ושאלה) סובר שאין השומר מתחייב אלא בקניין, וכן פסק
השו"ע בכמה מקומות כדעה זו. ובפשטות נראה שבעלי האולם מתחייבים בשמירה מטעם
קנין חצר.
אלא שכתב הנתיבות המשפט (סימן רצ"ב סק"ז) שגם אם לא נעשה מעשה של קבלת שמירה בפועל, אם השומר השאיר את החפץ במקום שאינו משתמר חייב משום מזיק. אך בנידון דידן דברי הנתיבות לא שייכים שהרי הצלם הוא זה שהעמיד את ציוד הצילום במקום שאינו שמור.
ד.
חיוב שמירה בדבר המונח מחוץ לבית
יש מקום לדון מצד אומד דעת הצדדים בעת קבלת השמירה. שהרי היה ידוע לצלם שמעמיד את ציוד הצילום בשטח הגן, במקום חיצוני שאינו מקום שמור וסגור. ממילא יש לומר שעל דעת כן קיבל בעל הגן את השמירה, ולא התחייב אלא בשמירה הראויה למקום שבו הונח הציוד בפועל. לכן אין מקום לחייבו בשמירה יתירה, כאילו קיבל עליו לשמור את הציוד במקום סגור ומוגן יותר, שהרי מעולם לא נמסר לו הפיקדון על דעת כן.
ומצאנו יסוד לדבר בדברי המהרשד"ם (חו"מ סי' קל"ד), שכתב שיש לילך אחר אומד דעת המפקיד והנפקד בשעת מסירת הפיקדון. שם דן במי שמסר מעות לחבירו כדי שיהיו מזומנים למשלוח עם השיירה, וחידש שכיוון שברור היה שכוונת המפקיד הייתה שהמעות יהיו זמינות למשלוח מיידי, לא קיבל עליו הנפקד לשומרן בדרך הרגילה של הטמנה בקרקע, ולכן אינו מתחייב על שלא הטמינן, שכן כך הייתה דעת שניהם בשעת קבלת השמירה.
היוצא
להלכה:
בעל
גן האירועים אינו נושא באחריות על גניבת ציוד הצילום.
נכתב
ע"י מזכיר בית הדין - הרב רון נייהוז
