שיפוץ שנעשה באופן לא מקצועי

שיפוץ שנעשה באופן לא מקצועי

הטענות

1. על פי ההסכם שבין הצדדים, התחייב הנתבע לבצע את העבודות הבאות אצל התובעת:

   א. פירוק בוידם מעל האמבטיה.

   ב. התקנת דלתות עמידות למים.

   ג. התקנת שני חלונות עמידים למים.

   ד. הוספת יחידת שירותים בתוך חדר האמבטיה.

   ה. החלפת אסלה בשני חדרי השירותים.

   ו. התקנת כיור בשירותים והתקנת ברז וכיור עם ארונית בחדר האמבטיה.

   ז. התקנת צנרת חדשה מלאה לכלל המערכת.

   ח. התקנת צנרת חנוכיה.

2. בהתאם לסעיף 2 להסכם, נקבע כי הנתבע יספק את כלל חומרי הבנייה הדרושים לביצוע העבודות.

3. על פי סעיף 3 להסכם, סוכם כי התמורה תשתלם לנתבע בשלושה שלבים:

   א. תשלום ראשוני בסך 10,000 ש"ח.

   ב. תשלום נוסף בסך 10,000 ש"ח עבור התקנת הצנרת.

   ג. תשלום בסך 12,000 ש"ח עם השלמת העבודות.

4. טענות התובעת:

התובעת טוענת כי עבודותיו של הנתבע לקו בפגמים מהותיים. בין היתר נטען כי:

א. הדלתות שהותקנו אינן תקינות, ובתה של התובעת נתקעה באחת מהן.

ב. קיימים ליקויים בחדרי השירותים.

ג. כיור לא הותקן כנדרש.

ד. התגלתה רטיבות בדירת השכן.

ה. קיימים ליקויים נוספים אשר יפורטו בהמשך.

5. טענות הנתבע

הנתבע טוען כי במהלך גיבוש ההסכם הוסכם עקרונית כי חיפוי הקירות יבוצע בשילוב של חצי קיר בצבע וחצי בקרמיקה, אולם התובעת התעקשה כי כלל הקירות יחופו בקרמיקה עד התקרה, דבר שהוביל לעלייה משמעותית בעלות החומרים. לטענתו, גם סוג הריצוף שבחרה התובעת היה מן הסוג היקר, בניגוד להבנות הראשוניות ביניהם.

עוד טוען הנתבע כי סוכם על תמורה בסך 25,000 ש"ח עבור העבודה ועוד 10,000 ש"ח עבור החומרים, אך התובעת ביקשה להפחית מסכום העבודה בטענה כי ילדיה יסייעו לו, ועל כן הסכים להפחתה והתמורה עבור העבודה הועמדה על 22,000 ש"ח. לדבריו, בפועל עלות החומרים עמדו על סכום של כ־25,000 ש"ח, הרבה מעבר למצופה, וזאת בשל דרישותיה של התובעת לחיפוי קרמיקה מלא עד התקרה ושינויים נוספים שביקשה. לטענתו, התובעת ידעה היטב כי ציפה לעלות חומרים בסך של 10,000 ש"ח בלבד, והתאמות אלו הן שהביאו לחריגה הניכרת בהוצאה.

הנתבע מציין כי שולם לו התשלום הראשון בסך 10,000 ש"ח, וכן תשלום נוסף 3600 ש''ח מזומן, בנוסף קנתה הגברת ריצוף בשווי 3600 ש''ח, בזלת בשווי 2660, שהתובעת רכשה דלתות לבית בשווי 1350 ש"ח, וכמו כן ניתן לו כתשלום נוסף 2835. לטענתו, סך הכל הוציאה התובעת סך, 24,100 ש''ח, שמתוכם 16,400 מהוים כתשלום בכסף מזומן, או בשוה כסף, עבור הנתבע. ואילו 7665 ש''ח מתוכם מושקעים בתוך הבית.

6. תגובת התובעת

התובעת, מנגד, טוענת כי הנתבע לא עמד בתקנים הנדרשים וכי עבודתו לוקה בפגמים מהותיים, בין היתר בנזילות, בהתקנת הדלתות ובמערכת האינסטלציה, באופן המחייב לטענתה ביצוע מחדש של כלל העבודות בידי בעל מקצוע אחר.

7. תשובת הנתבע

הנתבע מודה כי ביצע חיבור שגוי בין מים חמים לקרים, וכן כי לצורך תיקון הנזילות יש להזמין בעל מקצוע נוסף. עם זאת, הוא מוסיף כי נוכח העובדה שנותרה יתרה לתשלום בסך 8000 ש"ח עד להשלמת העבודה, והואיל ולפי הרישומים שהמציא לבית הדין כמה הוציא כל יום בעבודתו נמצא שההוצאות שהוציא עד כה מגיעות לכדי 23,993 ש"ח, הרי שהוא מפסיק את עבודתו בנקודה זו ומסכים כי יתרת הסכום תשולם לבעל מקצוע אחר שיבצע את התיקונים. אולם בשיחת הבהרה שקוימה בבית הדין הובהר כי יש לקזז מסך הוצאות אלו סך כ8000 ש''ח שיצאו על ידי התובעת, אם כך הוציא הנתבע הוצאות בסך כ16.000 ש''ח בלבד. ומתוכם סה''כ לפועלים שילם 4150 ש''ח.

עוד טוען הנתבע כי אחד הליקויים שהועלו בנוגע לברז מקורו בברז שהתובעת עצמה רכשה, ועל כן אין לייחס אליו אחריות לבעיה זו. לדבריו, לגבי יתר הליקויים הזניחים, למעט הנזילה, הגיע לתקן, אך המחלוקת בין הצדדים החריפה בעקבות טענות התובעת בדבר חלודה בברז, טענה שלטענתו אינה קשורה לעבודה שביצע.

8. תשובת התובעת

אולם לטענת התובעת, הוסיפה עוד חלונות בשווי 2500 ש''ח, וכמו כן חלק מהוצאותיו של הנתבע בסך 1650 היוו חומרים פגומים שהוחזרו על ידי הנתבע, ויש לקזזם מההוצאות. וכמו כן היו עוד הוצאות קטנות, ולפי זה הייתרה לתשלום ע''פ המסוכם בחוזה קטן מאד. ע''ס כ4000 ש''ח בלבד.

9. סיור של בית הדין בשטח יחד עם מומחה

בית הדין מצא לנכון לבחון את טענות הצדדים באופן בלתי אמצעי. לשם כך ביקר בית הדין באתר העבודות, בליווי בעל מקצוע ותיק ואובייקטיבי, שאינו קשור לאחד מהצדדים, וזאת כדי לקבל הערכה מקצועית באשר לטיב העבודה שבוצעה, לרמת הליקויים, ולשאלה האם נדרש פירוק מלא של כלל המערכות או שמא ניתן להסתפק בתיקונים נקודתיים.

בנוסף התבקש בעל המקצוע להעריך את העלות הראויה לעבודות מסוג זה אילו היו מבוצעות מתחילתן על ידי בעל מקצוע מן השורה, וכן להעריך את העלות הנדרשת לשם תיקון הליקויים בלבד.

בעל המקצוע פירט את רשימת התיקונים המוכרחים לביצוע, בין אם על ידי הנתבע ובין אם באמצעות בעל מקצוע אחר, וזאת לשם השבת המצב לרמת עבודה תקנית:

1. תיקון נזילות לדירת השכן.
2. טיפול בנזילות בקיר דירת התובעת, לרבות מילוי רובה ואיטום.
3. תיקון חיבורי המים החמים והקרים בדירה.
4. השלמת גמר סביב החלון והדבקת שיש.
5. פירוק האסלות והתקנתן מחדש במיקום המאפשר פתיחה תקינה של מושב האסלה.
6. בחדר שירותים בודד יש לבצע חיתוך בקרמיקה באמצעות דיסק ליצירת קו גמר נאות.
7. בחדר מכונת הכביסה יש לסדר את הצנרת בצורה אסתטית ולהוסיף קו צנרת נוסף.
8. עניין החלודה בברז תלוי באיכות הברז שנרכש על ידי התובעת.
9. תיקון נזילה בדוש באמצעות חיזוק החיבור העליון והתקנת גומייה.
10. סגירת חורים שנותרו בקירות.
11. טיפול בדלת המקלחון, אשר הותקן בה לוח קרטון, והחלפתו בחומר תקני.

על פי חוות דעתו של בעל המקצוע, אשר הוצגה בפני בית הדין, עלות משוערת של ביצוע עבודה מלאה ותקנית בדירה, כולל פירוק, בנייה, אינסטלציה, חיפויים וריצוף, הייתה אמורה לעמוד על כ־70,000 ש"ח עבור בעל מקצוע ותיק. לטענתו, תיקון הליקויים בלבד, מבלי לשאת בכל סיכון הנובע מאיכות הביצוע הקיים, נאמד בטווח של 22,000 עד 35,000 ש"ח. הדבר משתנה האם צריך לעשות פירוק לאמבטיה, או שזה רק איטום חיצוני.

בעל המקצוע גם כן קבע כי הצעת מחיר סבירה של בעל מקצוע מתחיל הייתה עומדת על כ־55,000 ש"ח לביצוע מלא, וכ־20,000 ש"ח עבור תיקון הליקויים בלבד.

דיון והכרעה

לאור כלל העובדות, המסמכים, העדויות וחוות הדעת המקצועית שהובאה בפני בית הדין, קביעותינו כדלקמן:

1. אכן נמצאו ליקויים רבים הדורשים תיקון, מצד עבודת הקבלן, וכפי שפורט לעיל.

2. טענת התובעת כי יש לעקור את כלל העבודות מהיסוד – נדחית

בחוות הדעת המקצועית שהוצגה נקבע במפורש כי העבודה ניתנת לתיקון, וכי אין צורך בהחלפה מלאה של כל המערכות. מדובר בליקויים הדורשים תיקון מקצועי, ולא בפגם מהותי המצדיק הריסה כוללת.

3. סוגיית האונאה בחוזה.

בית הדין חייב לציין עובדה נוספת, שלמרות שקיים הסכם כתוב שלפיו התחייב הנתבע להשלים את העבודה תמורת 32,000 ש"ח עד יז תמוז, אולם לפי אומדן מקצועי סכום זה נמוך באופן חריג משווי עבודות דומות בשוק. ואף בעל מקצוע מתחיל לא מבצע עבודות בהיקף כזה בסכום דומה. נמצא כי מדובר במחיר שיש בו "אונאה",. כך נפסק בשו"ע חושן משפט סימן רכז סעיף לו: "הקבלן יש לו אונאה... וכל אחד מהם חוזר לעולם". והיינו שלמרות של"פועל" השכור לפי ימים לעבודות שונות מצד בעל הבית אין אונאה, כדין קרקעות שאין בהם אונאה, מכל מקום לקבלן יש אונאה. וכאן דין קבלן יש לו שנשכר לעבודה מסויימת לסיימה.

4. אונאה בקרקע במקרה שיש כאן דבר מטלטלין המתחברים לקרקע.

מאידך, ביחס לחלקי העבודה הנוגעים לקרקע, חל הדין המבואר במשנה (נו,א) שאין אונאה בקרקעות, וכן נפסק בשולחן ערוך חושן משפט סימן רכז כט-לב ולכן ביחס לרכיבים הטבועים במקרקעין אין מקום לטענת אונאה.

אלא שבקשר לדין מטלטלין שחוברו לקרקע, מבואר בגמרא ב"מ (דף נו,ב) "בעי רבא חטין וזרען בקרקע, מהו, יש להם אונאה או אין להם אונאה, כמאן דשדיין בכדא דמיין ויש להם אונאה, או דלמא בטלינהו על גב ארעא". ונפסקו הדברים ברמב''ם (הלכות מכירה פרק יג הלכה טז): "שכרו לזרוע לו קרקע, ואמר זרעתי בה זריעה הראוי בה, ובאו עדים שזרע בה פחות מן הראוי לה, הרי זה ספק אם יש לו הונייה מפני הזרע, או אין לו הונייה מפני הקרקע, לפיכך אין מוציאין מיד נתבע, וכן אין משביעין אותו אלא שבועת היסת מפני צד הקרקע שיש כאן". 

ובביאור הספק מצאנו שלושה ביאורים, הכסף משנה (שם): 

"כיון שהמלאכה נעשית בגוף הקרקע, או דילמא הוי כקבלן דמטלטלין כיון שהדבר הנזרע הוא מטלטל". "ומיבעי לן אי נותן לו כל מה שפסק עמו דהוי כקבלן דקרקע, או ינכה לו מה שהיה ראוי הקרקע להשביח אילו זרעה כראוי דהוי כקבלן דמטלטלין". 

וכך הוא בנדון דידן שהדלתות וחלונות וקרמיקה וכו' הם דברים מטלטלין אולם נקבעים בקרקע, הרי שהכסף משנה מבאר שבקבלן ששם דברים בקרקע הדבר נחשב ספק האם צריך לתת כמו ה"שבח" שהשביח או כמו ש"הוסכם" ואין כאן הונאה.

בנתיבות המשפט (סימן רכז) מבאר שבמקרה שעיקר הטעות הייתה כלפי המטלטלין כלומר כלפי הזרע במקרה הגמרא, או בחומרים כמו בנדון שלנו, יש לדון זאת כאונאת מטלטלין: 

"וכיון שהאונאה לא היה בגוף שכירות של הקרקע, רק מחמת טעות כמה חיטין שצריך, מיבעיא ליה אם חיטין אלו הן כקרקע הוי טעות ואונאה בקרקע, או שמא כמטלטלין דמי". 

הלחם משנה מבאר שבמקרה שהזרעים הם משל הפועל הרי מטלטלין ויש אונאה לגבי הזרע "נראה דמאי דקאמר רבינו ז"ל הוא ששכרו לזרוע בשדהו ושיהיה הזרע משל הפועל וא"כ יש כאן אונאה בזרע". כך גם כאן הנדון הוא על החומרים שהם מטלטלין ומחברים אותם לאדמה.

ולפי כל הביאורים של גדולי רבותינו המקרה שלנו הוא בכלל איבעיא דלא איפשטא בגמרא אם יש בו אונאה. ובכל כי האי גוונא פסקו הרמב''ם והשו''ע (רכז,לד) שאין אפשרות להוציא כסף מן הנתבע, ולא מן התובע, וכל אחד נשאר מוחזק בשלו. ולכן במקרה דידן אי אפשר לחייב את התובעת לשלם את יתרת החומרים שהוציא הקבלן יותר ממה שציפה. אולם מצד שני אינה יכולה לתבעו לשלם מכיסו לתקן את ע''פ ההסכם החתום, אם יש הפרש בין הסכום שנשאר לשלם על גמר העבודה, לבין הסכום הנדרש להביא את השיפוץ לידי גמר.

5. אולם ביחס לרכיבי המטלטלין – דהיינו החומרים יש אונאה.

על פי הרישומים, הנתבע הוציא הוצאות בפועל על חומרי בנייה והתקנות כ12,000 ש''ח, והתובעת הוסיפה 7665 שהם היוו כתשלום במקום עבודת הנתבע, סה''כ החומרים שהושקעו היו בסך 19.665 ש''ח, שהם בגדר מקח וממכר רגיל, בסכום הגבוה משמעותית ממה שדובר ביניהם שהחומרים יעמדו על כ10,000 ש''ח, וזאת מאחר שהתובעת דרשה רמת גמר גבוהה וסטנדרט איכותי. ברכיבים אלה קיימת אונאה, כקבוע ברמ''א סימן רכז סעיף לג לגבי עבודות מעורבות בקרקע ובמטלטלין, 

"שכר פועל עם סוס או חמור, אע"פ שמצד עצמו אין בו אונאה, מצד הבהמה יש בו אונאה, ומשערין מה בא לשכר הסוס ומה שנתאנה בזה וצריך להחזיר לו" 

ומקור הדברים בתרומת הדשן (סי' שיח):

"ראובן שכר את שמעון שיוליך לו קורות גדולות מן המים לעיר עם סוסו של שמעון, כגון ארבעה או חמשה ימים כל מה שיוכל להוליך בדרך שכיר יום, ונדר לו ולסוס שלו לשכירות בכל יום דינר, וכאשר כלה שמעון פעולתו נודע שנתאנה ביותר משליש בשכרו כפי מה שרגילין לתת כה"ג לשכר האדם ולשכר בהמה ותובע אונאתו מראובן, וראובן משיב כמו ששכרתיך אתן ולא יותר, יש כאן דין אונאה או לאו."

ומסקנתו, שאין אומרים שמכיון שאין אונאה לשכירות הפועל עצמו, כך לא יהיה אונאה כלפי הסוס, אלא יש אונאה כלפי הסוס. והוא הדין כאן לגבי שכירות הפועל. וכבר דימה הדינים זה לזה הנתיבות המשפט (סימן שלג ס''ק א) "דשוכר פועל עם כלי אומנות, דמי לשוכר פועל עם סוס המבואר בסימן רכ"ז סעיף ל"ג (בהג"ה), ומשמע שם דכל אחד הוא קנין בפני עצמו". וכ''כ הקצוה''ח שם. 

ואף לדעת המחנה אפרים (הלכות גזילה - סימן יא) הסובר שכלי אומנות כמו מקדחה, הם חלק מפעולת השוכר והאונאה כלפיהם -

"וכ"ת הלא התם בפרק האומנין קתני דחמרין שנתבטלו ע"י בע"ה דמשלם להו בע"ה מדינא דגרמי דמי מה שנתבטלו הבהמות ג"כ ע"י ואע"ג דאינו אלא שבת, איכא למימר דהתם שבת אדם קא חשיב כולו כיון שזהו אומנותו של זה, ודמי לאומן שע"י כליו מתקן מלאכתו וה"ה נמי זה הפועל על ידי הבהמה מתקן מלאכתו והכל שכר אדם קא חשיב. ולפ"ז נראה לפשוט מכאן דמי שנשכר עם סוסו למלאכתו של חברו דאין להם אונאה כלל דהכל שכר אדם קא חשיב ועיין בת"ה סי' שי"ח". 

הרי שחלק המחנ''א על התרוה''ד והרמ''א בהאי דינא. נראה שיש חילוק גדול בין "כלי עבודה" המצויים אצל בעל אומנות לכל אומנות שעושה, שהרי זה כחלק משכירות הפועל עצמו, שיבא עם כלי אומנותו, לבין מוצרים שנקנו בנפרד בשביל דבר העבודה המסויימת הזו, שיהיה דינה כמטלטלין, ובזה גם המנה אפרים יודה שיש אונאה כלפי המטלטלין.

ובפת''ש (רכז,ז) הביא תשובת פנים מאירות (ח''ב ס''ס ח') במוכר שטעה במחיר העורות, וכן בתשובת בית אפרים (חח''מ סי' ד') שמכיון שהדבר לא היה ברשותו בזמן סיכום הדברים לא חל המקח בשעה ראשונה ויש לו אונאה.

ומה גם שבנדון דידן לפי המחיר רואים שכוונתו הייתה לדרך העבודה המוזלת ביותר, ובכהאי גוונא הדמים מודיעים, וכמו שמבואר בגמרא בבא קמא (מו,א) לגבי המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן, וראוי לשחיטה, ולא ראוי לבשר, שיש להכריע לפי המחיר שביניהם, האם המקח היה לשחיטה, או לחרישה, וזה מכריע בממון אפילו במקום שרוב לא מכריע, וכלשון הגמרא שם "וניחזי אי דמי רדיא לרדיא, אי דמי נכסתא לנכסתא, לא צריכא דאוקיר בישרא וקאי בדמי רדיא". וכתבו שם התוספות דאפילו לרבנן שלגבי מכירת צמד, אין הדמים מודיעין, דווקא רק במקרה שגם הרוב וגם החזקה, נגד הודעת הדמים. אבל בגוונא שאין רוב וחזקה יחד כנגד הודעת הדמים הדמים מודיעין. ולכן בנדון דידן, בודאי דהודעת דמים מכריעה היא שכוונתו הייתה בשווי הזול, ולא בעלות יקרה. ויעויין במאירי שביאר שהודעת דמים מה איכות המוצר אם משובח או ברמה נמוכה בודאי שהדמים מודיעים לכולי עלמא, יעו''ש [וע''ע במאירי בדף כז,א, ואכמ''ל].

והגע עצמך איזה בעל מלאכה בעולם יעשה מלאכתו חינם, ואת כל מה שמקבל יוציא אך ורק בהוצאה, ולא ייתכן בעולם לחייב אדם להוציא יותר ממה שקיבל, ואין כאן אלא טעות גמורה.

וכן העידו בפנינו במעשה שהיה אצל הגאב''ד רא''ד אוירבך זצ''ל בבעל מקצוע שתוך כדי עבודה ראה שהעסק הולך ונהיה מורכב ויקר יותר, ורצה העלאה במחיר, ואמר הגאב''ד שהדין עמו שלא ייתכן שיעבוד בחינם, ובודאי שלא ייתכן שיפסיד דמים על עבודתו. ודבר זה נגד הסברא וההגיון הברור.

7. דין פועל שהוטעה כי זה המחיר בשוק

במקרה שהוטעה הפועל בסכום וחשב שזהו מחיר סביר, וככה נוטלים שאר פועלים, בנדון דידן לפי מה שטען הנתבע התובעת בתחילה סירבה למחיר שנקב, ואמרה לו שהוא יקר, ויש אחרים בזול יותר, ולאחר מכן בזמן החוזה הוסיפו עוד פרטים שלא דוברו מתחילה, כגון דלתות וחלונות ועוד. ולבסוף הייתה ירידה במחירה נוספת מ35 אל''ש ל32 אלף ש''ח, עבור עזרת ילדיה, בזמן שהמחיר בשוק נע בין 70000 ל 55000 ש''ח, יש מקום גדול לדון את הנדון ע''פ המבואר בשו''ע (סימן שלב, ד) "בעל הבית שהטעה פועלים ואמר להם: עשו עמי בארבעה כמו ששאר פועלים נשכרים, ונמצאו שנשכרים ביותר; או שהפועלים הטעו בעל הבית בכי האי גוונא, הוי כאילו לא שכרו זה את זה כלל, ונותן להם בפחות שבפועלים (רבינו ירוחם נכ"ט ח"א בשם רשב"א)". בנדון שלנו דבר ברור שאפילו בעל מקצוע מתחיל אינו לוקח פחות מ55000 ש''ח לעבודה כולל חומרים שכזו. ולכן יש כאן מקום לביטול המקח. ובפרט שלטענת הנתבע הוא ציין מראש שמתכנן חומרים מסויימים בשווי עשר אלף ש''ח. ולבסוף נדרש ממנו בסטנדרט הגבוה של עבודה השוה כ70000 ש''ח. שייתן לו כפחות שבפועלים, והחוזה יעמוד על 55,000 ש''ח. כמחיר המינימלי בשוק. ואמנם קיבל  תשלום של 16435 מזומן, והוציאה התובעת באופן כללי כולל חומרים 24100. יצא אם כן שמחוייבת התובעת להשלים לפועל עד סך 30900 ש''ח עד לגמר המלאכה. ואם כן אם יהיו התיקונים בסך 20000 תצטרך להוסיף לו 10,000 ש''ח. ואם יעלו התיקונים 30000 ש''ח יותר תקזז לו יותר, ולא יקבל מאומה. והכל יהיה בכפוף לקיזוז לאחר שיוודע האם התיקון של האינסטלציה בעומק הרצפות והיה התיקון במחיר גבוה, או רק תיקון חיצוני במחיר נמוך יותר, לאחר שתעשה התובעת את התיקון ע''י אדם חיצוני. 

ויעויין בש''ך במקום, ובנתיבות המשפט, ולפי דבריהם אם היה דיבור כזה בשעת משא ומתן על פסיקת הדמים, הדבר נחשב לטעות. ויעויין להפת"ש על סעיף לד,  ס"ק כו בשם עמודי אור סי' קז הביא נידון הדומה לנד"ד. ע"ש.

אלא שהחליט בית הדין לדחות טענה זו מכמה סיבות, א' מכיון שהיו ליקויים רבים בעבודה זו, והדבר גרם לעגמת נפש מרובה, למשפחת התובעת, הפסד כזה גורם גם הפחתת ערך בשווי העבודה, ויצא שכרה בהפסדה. ובפרט שהנתבע לא תבע תשלום נוסף מאת התובעת, ואמר לדיינים כי הוא רוצה שייפסק המשא ומתן ביניהם, ותשתמש ביתרה שצריכה לשלם לו עבור קבלן אחר שיתקן את הצריך תיקון בעבודתו. יש לדון הדבר כמחילה גמורה מצד הנתבע, על תוספת תשלום כפחות שבפועלים. ולכן הכריע בית הדין שאין התובעת צריכה לשלם לנתבע סכום כלשהו, אפילו אם התיקון יעלה בסכום של כ20000 ש''ח בלבד, ואין צריך לומר אם יעלה יותר מכך.

8. הוכחה השבחה ממשית של הנכס.

בעל המקצוע בחן תיעוד של מצב הדירה לפני השיפוץ וצפה במצב הקיים לאחר עבודת הנתבע, וקבע כי שווי ההשבחה גבוה מן התמורה ששולמה עד עתה. על פי חוות דעתו של בעל המקצוע החיצוני, הנתבע השביח את הדירה בשווי הנע לכל הפחות 20000 ש''ח עד כ30,000 ש''ח [תלוי בנזק הנזילה האם הוא לעומק או רק חיצוני].

הדברים עולים בקנה אחד עם הדין המבואר בשולחן ערוך חושן משפט סימן שעה סעיף ד:   

"היורד לשדה חבירו ברשות... שמין לו וידו על העליונה שאם היתה ההוצאה יתירה על השבח נוטל ההוצאה; ואם השבח יתירה על ההוצאה, נוטל השבח", 

ומשמעות הדבר שכאשר השבח עולה על ההוצאה – מקבל בעל המלאכה את השבח. בפועל, התובעת איננה מעוניינת בהמשך עבודתו של הנתבע בשל טענותיה לאיכות הביצוע, והנתבע מצדו טוען לאונאה משמעותית בתנאי ההתקשרות. משכך, החוזה אינו בר־ביצוע, ויש להעריך את השבח והנזק בלבד.

ועל כן פסק בית הדין כי הסכום ששולם לנתבע על סך 16435 במזומן או בשוה כסף כדלתות וכדומה, יישאר אצל הנתבע. ואינו צריך להשיבם.

10. בחינת חלופות העלות.

לפי הצעת המחיר של בעל המקצוע שהובא מטעם בית הדין, עלות תיקון הליקויים נעה בין 20,000 ל־30,000 ש"ח.  גם לאחר הוספת סכום זה לסך ששולם עד כה לנתבע, מגיעות ההוצאות הכוללות לכ־45,000 ש"ח, במקרה שהנזילה אינה בעומק, ובמקרה שהנזילה בעומק, הדבר יגיע לסכום המדוייק של הצעת המחיר הנמוכה ביותר לשיפוץ דומה מצד בעל מקצוע מתחיל, שהיא כ־55,000 ש"ח.

11. לגבי נזקים שנגרמו לשכן, ועגמת נפש בעיכוב גמר השיפוץ

התובעת במייל לבית הדין הוסיפה על מה שאמרה בבית הדין, ובקצרה לדבריה הנתבע הפר את התחייבותו החוזית לסיים את העבודות עד ליום י''ז בתמוז, כשהעבודה טרם הושלמה. במהלך הביצוע נגרם בזבוז חומרים ניכר עקב שימוש רשלני באריחים. העבודה בוצעה על ידי עובדים אחרים באופן בלתי מקצועי, תוך סטייה מהנחיות המזמין ושינוי חד־צדדי של תכנון האמבטיה. הקבלן התעלם מהוראות מדויקות לגבי רווחי האריחים, הפגין יחס מזלזל, ופעל ללא אחריות מקצועית, לרבות התייעצות עם גורמים חיצוניים ותיקונים מאולתרים. הוא לא עמד בתנאי ההסכם: לא סיים במועד, לא מסר קבלות, לא שמר על ניקיון, בטיחות ויחס נאות לדיירים. נגרמו ליקויי בטיחות בעת טיפול בנזילה, ועיוות בציוד ביוב. העיכובים יצרו עוגמת נפש קשה ופגיעה ממשית בתנאי המחיה של תשעה דיירים שנותרו ללא מקלחת ומים תקופה ממושכת. כמו כן, נדרשת השלמת ריצוף מלא עד התקרה, כנדרש בסטנדרט המקובל ובתקני הבנייה.

לאור האמור, מדובר ברשלנות חמורה ובהפרת חוזה, ויש להורות על תיקון הליקויים, השלמת העבודה ופיצוי בגין העיכוב, הנזק ועוגמת הנפש.

האמת שבית הדין מסכים לטענת התובעת, ומן הדין על הנתבע היה צריך לתת הדעת מה הוא מסוגל לעשות, ומה אינו מסוגל לעשות, לתכנן נכון את ההסכם, ואכן טעה באומדנות, גם כלפי היכולות של עצמו, וגם כלפי המחירים, מה שגרם לבסוף לעגמת נפש מרובה לתובעת ולבני ביתה, וגם לו בעצמו, בית הדין מורה כי אכן הנתבע צריך לתקן דרכיו מכאן ואילך ללמוד מטעויות אלו, שלא יחזרו אצל אחרים וייגרם להם עגמת נפש, על סמך שיקול דעת מוטעה.

אולם מבחינת דיני ממונות, אף שחוזה מחייב כמבואר ברמ"א (שכ, ב) ואפילו בלא קניין כמ"ש הנובי"ק חו"מ סי' ל אות ח הובא בפת"ש סימן שלג ס"ק ב. ובנ"ד שעבד כבר גם הוי קניין, הרי לא נתחייב בחוזה כלפי הנזקים שעושה בבית, (איני מדבר על גימורים ואי תיקונים כראוי, אלא מה ששבר ומה שגרם נזקים לשכנים) ולגבי זה עיין ב"מ פ:, וב"ק צח: - צט: לגבי בעל מקצוע שהזיק ובש"ע סימן שו, ושפד ד (ובנמוקי יוסף דף לה: דאף אם עבד בחינם חייב מצד שהוא פושע, ובנ"ד יתכן שאינו מומחה, ואף אם מומחה, הרי בשכר מוטל עליו לשלם הנזקים שעשה), ועיין בשו"ת חלקת יעקב חלק ג חו"מ סימן כז תשובה למרנא הגראי"ל שטיינמן אם חיוב פועל מדין שומר או מדין מזיק ושנפק"מ לגבי בעליו עמו. ע"ש. 

ואף שכתוב בחוזה שהוא צריך לשמור על תקן, ועל שמירה על הסביבה, אולם מבחינת דיני הממונות, מכיון שאין ראיות שהנתבע עשה בזדון נזקים, אלא היה כאן כשלים מקצועיים שלא עלו על דעתו, ולכן שהוסכם ביניהם שיעשו את גמר המלאכה על ידי בעל מקצוע אחר. נראה שאין מקום לחייבו בזה גם בדיני שמים, שהמזיק בגרמא בשוגג, פטור אף מדיני שמים.

וכמו כן בנ"ד שבניה עזרו לו יתכן דהוי בעליו עמו אם זה היה בתחילת העבודה, והרמב"ם נזקי ממון פי"ג, יח והש"ע שפד כתבו זאת בעניין נזקים ולא שומרים ובפתחי חושן שכירות פרק יג הערה ט והערה כג מחייב גם מצד שומר וגם מצד מזיק.

לגבי מזיק נאמר דין "בעליו עמו" או רק בחסרון שמירה כשנגרם נזק מגורם צדדי. הנה הרמב''ם (פכ''א מהלכות אישות ה''ט) כתב "האשה ששברה כלים בעת שעושה מלאכותיה בתוך ביתה פטורה, ואין זה מן הדין אלא תקנה, שאם אין אתה אומר כן אין שלום בתוך הבית לעולם, אלא נמצאת נזהרת ונמנעת מרוב המלאכות ונמצאת קטטה ביניהם". והראב''ד פליג וסבירא ליה שפטורה "מפני שהיא שמירה בבעלים שהוא שכור לה בכל שעה". אם כן מדברי הראב''ד מתבאר להדיא דאף במזיק ישנו דין ''שמירה בבעלים", שהרי מיירי באשה ששברה כלים דהיינו שהזיקה את הכלים, ולא באשה שלא שמרה ונזוקו הכלים מדבר אחר, ואעפ''כ פטר אותה.

אמנם צריך לדעת האם הרמב''ם שלא פטרה מצד ''שמירה בבעלים'' פליג על הראב''ד בהא או לא. והנה הרב המגיד כתב שמחלוקת הרמב''ם והראב''ד היא האם הבעל שכור לאשה בכל שעה, או רק בזמן שמתעסק בצרכיה, שלדעת הראב''ד בכל שעה, הלכך א''צ לתקנה משום שלום בית אלא פטורה תמיד מן הדין, ואילו דעת הרמב''ם שרק בשעה שמתעסק בצרכיה פטורה, והלכך לגבי שאר הזמן שאינו עוסק בצרכה תקנו חכמים לפטרה מצד שלום בית. מכל מקום, נמצינו למדים מדברי הרב המגיד שבעיקרא דמילתא אין כאן פלוגתא שגם במזיק איכא דין שמירה בבעלים.

ואמנם המשנה למלך תמה על זה מאד, שיש לחלק טובא בין פשיעה בשמירה באופן נזוק ע''י דבר אחר דאיכא פטור ד''בעליו עמו'' לבין מזיק בעצמו דמנא לן דאית ביה נמי האי פטורא. אולם אף איהו כתב שדקדק בדבר והסיק שהן אמת שבמזיק בכוונה ליכא פטורא ד''בעליו עמו'', אבל במזיק בשגגה בלי מטרה להזיק אין כל חיוב כשבעליו עמו.

וראיה לזה שאף במזיק איכא את פטורי השומרים, הוא ממה שמצינו (ב''מ פב ע''ב) המעביר חבית ממקום למקום ושברה בין ש''ח בין ש''ש ישבע (שלא פשע ויפטר), דברי ר''מ. ר' יהודה אומר ש''ח ישבע, ש''ש ישלם. וע''ש בגמרא ביאור הפלוגתא גבי נתקל פושע. אך מכל מקום הנוגע לנדון דידן דאף בשומר ששבר בשוגג דבר שייכים הפטורים של ש''ח וש''ש כל אחד לפי ענינו, ולא אמרינן "אדם מועד לעולם" וישלם אפילו אם שגג.

והסברא בזה, שמזיק הוא אדם שלא קיבל כל רשות להכניס את חפץ חבירו לרשותו, ולכן הוא חייב בכל, משא''כ שומר דאתא לידיה בהיתרא בהסכמת הבעלים, למרות שמחוייב גם בשמירה מה שאדם זר אינו חייב, אך לגבי דין מזיק הוא קיל טפי מפני שעשה ברשות, ואם שגג אינו מחויב לשלם, אלא כפי דיני השומרים.

ואם זה מדין שומר, הרי אין שמירה בקרקעות (ש"ע סימן שא א) ואם זה מדין מזיק ידוע שיטת הח"ח דמזיק קרקע שמין כמה היה שווה וכמה שווה, אך החזו"א חולק עליו וכן בשו"ת אור לציון חלק א חלק חושן משפט, ויש כאן כמה צדדים לפוטרו, ובנוסף ועיקר להנ"ל הרי מאידך השביח הרבה וכנ"ל, וא"כ א"א לחייבו על זה כלום. ואין כאן אלא תרעומת בלבד.

ואף על פי שזה שליח, ויעויין בסימן שמו, ו, שנח' השו''ע והרמ''א, בדין שליח, ועיין בערוך השולחן שכתב, "ואף על גב דבכל התורה שלוחו של אדם כמותו הכא מיעטה התורה מדכתיב בעליו בעליו שני פעמים להורות דדוקא הוא ולא שלוחו, וי״א דהוי ספיקא דדינא ולכן כששלוחו של משאיל במלאכתו של שואל ונאנסה אין מוציאין ממון מספק ואם תפס לא מפקינן מיניה כמ״ש בסעיף ח׳ ע״ש [ש״ך]". ועוד כתב (סעיף טז) "נ"ל דראובן ששאל משמעון ואשתו של שמעון במלאכתו של ראובן הוי שאילה בבעלים דאשתו כגופו ולא גריעה מעבד כנעני אבל בנו ובתו כשהם במלאכת ראובן אין זה שאילה בבעלים אפילו כשסמוכים על שלחנו ושלח אותם לעשות מלאכתו דכאחרים דמי".

בית הדין סבור שאכן נגרמה לתובעת עוגמת נפש ממשית עקב עיכוב העבודות והקושי להשתמש בברז האמבטיה, והדבר מובן ומוצדק מבחינת תחושתה. עם זאת, ברמה ההלכתית אין די בתחושת אי־נוחות או פגיעה בשגרת החיים כדי להטיל חיוב כספי על הנתבע. לפיכך, אף שהסיטואציה גרמה לתובעת טרחה ואי־נוחות, נסיבות העניין אינן מקימות עילה לחיוב הנתבע בפיצוי בגין רכיב זה. ובפרט שלא הייתה כאן כוונה להזיק, אין אפשרות להוציא ממון מהנתבע על עגמת נפש זו, אך מ''מ הדבר גורם לפטור את התובעת מכל מחוייבות כלפי הנתבע. ואף שבפועל לא שולם לו דמי עבודה, אלא רק הוצאותיו בלבד.

אמנם בית הדין ממליץ לנתבע לשלם כ1500-2000 שקלים כפיצוי על עגמ''נ לצאת ידי שמים.

8. סוף דבר – הכרעת בית הדין.

1. ע''פ החו''ד המקצועית בלתי תלויה שהוגשה לפני בית הדין שווי העבודה גמורה כפי שהוצעה בפני הנתבע, היא לכל הפחות 55000 שקלים לפועל מתחיל עד 70000 שקלים לבעל מקצוע ותיק. 
2. העבודה שעשה הנתבע אכן נמצאה עם ליקויים רבים.
3. למרות הליקויים הרבים שבה – העבודה ברת תיקון ע''י בעל מקצוע. 
4. הנכס הושבח בכ- 20000 עד 30000 שקלים מכפי שהיה ע''י עבודת הנתבע, אם כי נדרשים תיקונים רבים הנעים בין 20000 ש''ח ויותר. כדי להגיע לגמר עבודה השווה כ55000 ש''ח עד כ70000 ש''ח.

לאחר בחינת כל הצדדים המציאותיים וההלכתיים החליט בית הדין:

   ג. לא ישולם לנתבע כל תשלום נוסף מעבר למה שקיבל עד כה למרות שקיבל רק סך יציאותיו בלבד.

   ד. הנתבע לא ישלם יותר למרות שנגרמה בעקבות עבודתו עגמת נפש לתובעת ולמשפחתה.

   ה. הנתבע, יפסיק את ביצוע העבודות במקום.

   ו. התיקונים ההכרחיים יבוצעו על ידי קבלן אחר.

   ז. עלות תיקונים אלו תחול על התובעת.

   ח. בית הדין ממליץ לנתבע לשלם סך של כ1500-2000 שקלים לצאת ידי שמים על העגמת נפש שנגרמה לתובעת.

   ט. הנתבע יקבל על עצמו מכאן ואילך לעשות חישוב מקצועי של יכולותיו, והוצאותיו, למען לא יגרם עגמת נפש, לשני הצדדים, בכל עסקא שתהיה.