על פסק 236 - אחריות הנהלת בית הספר לנזק שנגרם לכדור

הערות בנוגע לפסק מספר236 - כדור שהתפוצץ

א. אחריות בית הספר לנזק הכדור

נכתב בפסק: 

וכן יש לדחות את הטענה שהתלמידים קיבלו על עצמם את תנאי המגרש כי לתלמידים אין אפשרות לשחק במקום אחר לכן אין בעובדה ששיחקו קבלת תנאי המגרש, בייחוד שהמסמר אינו בולט.

אשמח לראות את המקור לכך.

על פניו, הילדים טענו שכבר קרה שהיו נזקים לפני, אם כן היו צריכים או למחות על כך בפני הנהלת הישיבה, כלומר לדרוש את תיקון הדבר. או להחליט שלא לשחק במשחקים שעלולים להניזק כגון משחקי כדור. הבחירה שלהם להמשיך לשחק כהרגלם במגרש אעפ"י שידעו שיש אפשרות לנזק הרי זו מעין הסכמה לכך. כנלע"ד.

ב. בנוסף לעניין נזקי כלים בבור - חיוב לצאת ידי שמיים

נכתב בפסק : ישנה גזרת הכתוב בבור לפטור את הכלים וכל דבר שאינו בעל חיים מוגדר ככלי. לאור זאת יש לפטור את הישיבה מתשלום על כדור המוגדר ככלי. (סימן תי, כא).
נחלקו הפוסקים האם יש חיוב בדיני שמים על נזקי כלים בבור (פתחי חושן פרק ט, הערה נג) אולם כאשר ישנו שטר בוררות אזי הפסיקה המקובלת היא לחייב בדיני שמיים.

לא זכיתי להבין. כאשר ישנו שטר בוררות הפסיקה המקובלת היא לחייב בדיני שמיים היכן שיש ודאי חיוב בדיני שמיים (כגון בגרמא בנזיקין כשמתכוין להזיק וכו'), לא היכן שקיימת מחלוקת שקולה בפוסקים (שדעת החזו"א והרב אוירבאך שפטור אף בדיני שמיים), אם בכלל ישנו חיוב מדין שמיים.
על כן לענ"ד נראה שאין לחייב את הישיבה.

הרב איתי בן יוסף.

תשובת הרב אריאל בראלי:

א. לגבי האומדנא שהתלמידים מחלו:

כדי לומר אותה צריך אומדנא דמוכח וזה שמשחקים במקום עדיין לא מגיע לאומדנא ברורה שיכולה ליצור מחילה. 

ב. לגבי חיוב לצאת ידי שמים:

שטר הבוררות מקנה לדיינים לחייב על פי שיקול דעת ועל כן ברגע שיש ביסוס הלכתי לחיוב הרי שיש מרחב החלטה לדיינים לחייב כפי הבנתם ולכן על אף שיש מחלוקת בנושא של חיוב לצאת ידי שמים בבור וכלים, יכולים הדיינים להכריע כצד אחד ולהוציא ממון מכוח שטר הבוררות.

תגובת הרב איתי בן יוסף:

משחק לכאורה הוי מחילה, ויש אומדנא דמוכח עפי תשובת הרא"ש המפורסמת לענין שתיים שהתאבקו זה עם זה וסימא האחד את עינו של השני ונפסק בשו"ע, שזה שהסכימו לשחק זה עם זה הוי היזק ברשות ולכן אין חיוב ממוני.