על פסק 754 - טענת שמא שדינה כברי
הערה בנוגע לפסק מספר 754 - נזק כתוצאה מהשבת אבידה
א. אמנם כל אחד מהשואלים מהגמ"ח הוא איני יודע אם פרעתי שחייב, אמנם כל דין זה הוא רק מחמת ברי ושמא ברי עדיף, וכאן הגמ"ח בעצמו טוען טענת שמא - שמא כל חד פרע ליה שזה החפץ שהושב כבר ולכן נראה לי שפטורים.
ב. עוד יש לדון אם אכן הגמ"ח לא יגבה, האם על המשיב אבידה לא להרים ובעצם להתעלם כי ע"י כך הוא מונע נזק מהגמ"ח, או שמא לא מתחשבים כי לא תוכל להתעלם זה לאו. כמו כן יש לדון את"ל שמותר לא להרים מדין נזק לבעל האבידה הרי פה יגרום נזק לשואלין ומאי חזית האי מהאי.
תשובת הרב צבי יהודה בן יעקב
א. עיין ש"ך רצא,מג לענין טענת ספק מתה מחמת מלאכה בשואל, דהו"ל איני יודע אם נתחייבתי, והרי המשאיל/ הבעלים גם טוען שמא? אלא ששמא של המשאיל/ משכיר הוא שמא טוב, דלא הו"ל למידע. ולכן גם בנדו"ד לא הו"ל למידע של מי המכשיר שנמצא.
ב. לא מצאנו היתר להתעלם מאבידה, שמא יהיה נזק לבעלים במציאת האבידה. למשל, אם יחזיר החפץ לבעלים, יצטרכו להחזיר לחברת הביטוח, וקיבלו יותר מהשווי העכשווי כישן. לא מצאנו אלא במזיק לאחרים, כמו בחתול רע (רסו,ד) או בנזק למוצא (אבידתו ואבידת חבירו). ואינו דומה למוצא שט"ח (סה,ו), דחיישינן לפרעון וקנוניא, דהוי עוול, ויש לחוש וכו', אבל אם יגרם הפסד שאחרים לא ישלמו לו, לא מצאנו. ממילא לא צריך להגיע לענין ששואל יש נזק באי ההחזרה, למרות שזה גם נכון. לשיטתך, שלא ירים את השטרות, גם אלו הכרוכים שמחזיר, שלא יגרום נזק ללוה. זה ודאי ליתא.
