ערעור על פסק - נזקי שוכר עכב נזילה
פסק דין בערעור על פסק בית הדין לכתחילה באריאל
בעניין שבין:
התובע: להלן: התובע או המערער.
לבין הנתבעים: להלן: הנתבעים.
א. הרקע העובדתי
התובע שכר דירה מהנתבעים. לאחר תקופה מסוימת שגר בדירה, אירע פיצוץ בצנרת של דוד המים בדירה השכורה שגרם לנזילה.
הצנרת תוקנה על ידי אנשי מקצוע שהביאו הנתבעים.
ב. טענות התובע ותביעותיו
טענתו העיקרית של התובע הייתה שהפיצוץ אירע עקב העובדה שבצנרת הדירה היו פגמים, ולכן הנתבעים אשמים בפיצוץ ובנזילה. לדבריו, נגרמו לו נזקים רבים, ובכתב התביעה הוא מנה סעיפים רבים עליהם דרש פיצוי, אך למעשה, וכפי שעולה מפרוטוקול הדיון, תביעותיו בפועל הן כדלהלן:
.1 עקב הפיצוץ והנזילה חפציו ניזוקו. תביעתו על הנזקים שנגרמו לחפצים מסתכמת ב-38,000 ₪.
.2 כתוצאה מהצורך לעבור באופן זמני לדירה חלופית וסיבות נוספות שנגרמו מהנזילה, אשתו איחרה לעבודה פעמים רבות, ובסופו של דבר פוטרה. על כך הוא דורש פיצויים בסך 62,000 ₪.
סהייכ סכום התביעה: 100,000 ₪.
לתובע טענות רבות כנגד הנתבעים, אך כיוון שבסופו של דבר טענות אלו לא נכללו בתביעתו, הן אינן רלוונטיות.
ג. טענות הנתבעים
לדבריהם, הם אינם אשמים בפיצוצים שאירעו. אדרבה, התובע הוא שככל הנראה גרם לפיצוץ עקב שימוש מופרז בדוד החשמל. בנוסף לכך, מרגע שנודע להם על הפיצוץ והנזילה, הם עשו ככל שביכולתם כדי לתקנה.
ד. תמצית פסק הדין בערכאה הראשונה
בית הדין קמא קבע פטר בפסק דינו את הנתבעים מתשלום על סמך הטענה שכל תביעותיו של התובע שייכות (חלקן בחיוב בידי אדם וחלקן בידי שמיים) רק במקום של פשיעת הנתבעים, ומכיוון שלא הייתה פשיעה או כוונת היזק של הנתבעים, יש לפוטרם.
על פסק דין זה הוגש הערעור שלפנינו.
ה. תמצית הערעור
המערער הגיש ערעור מפורט שבו טען טענות רבות הן כנגד התנהלות בית הדין והן כנגד קביעותיו העובדתיות וההלכתיות של בית הדין (בכתב הערעור 60 טענות).
נסכם את טענותיו בתמצית:
טענות שנוגעות לניהול הדיון: אב בית הדין נוגע בדבר עקב היכרותו עם משפחת הנתבעים; בנוסף לא ניתן לו להבהיר היטב את טענותיו ולא התייחסו אליהן כראוי.
פסק הדין התעלם מהעובדות (לטענת המערער) שלפיהן הנתבעים אשמים בפיצוץ ובעיכובים בתיקון.
בנוסף חזר המערער על רוב טענותיו שבכתב התביעה.
להלן נביע את התייחסותנו לנקודות שהעלה המערער בכתב תביעתו, ולאחר מכן נכתוב את פסיקתנו המעשית בערעור.
ו. התייחסות לטענות המערער בעניין סדרי הדין
1. טענתו על בחירת בית הדין:
בחוזה השכרת הדירה שנחתם בין המשכירים והשוכרים [סעיף 25] נאמר שחילוקי דעות בין הצדדים יובאו להכרעה בפני ביהייד הרבני באריאל, ואם ב"ד זה לא יוכל לשמש כבורר, יבחרו הצדדים בורר מוסכם אחר. הצדדים בחרו את ביייד קמא וחתמו על שטר בוררות. לכן אף אחד מהם אינו יכול לטעון כנגד בחירת ביייד זה.
2. ניגוד עניינים:
המערער טען שלנתבעים יש קשר משפחתי לאב ביייד קמא, דבר אשר לא הוצהר בתחילת ההליך. בנוסף הוא טוען שרק לאחר שישב באולם נשאל אם הוא מוחל על ניגוד העניינים והוא הסכים מתוך תמימות ואי הבנה.
מבירור שערכנו עם אב ביייד קמא, עלה שמדובר בקרבה משפחתית רחוקה: הנתבע הוא בן דוד של חתנו של אב ביייד קמא. זו קרבה רחוקה, שלפי המבואר בשו"ע חו"מ סימן לג, אינה פוסלת את הדיין. בנוסף לכך, אף שקרבה זו אינה פוסלת משורת הדין, אמר לנו אב ביייד קמא, שכאשר הוא נכנס לדיון וראה את הנתבע, מיד הציע לפסול את עצמו, לפנים משורת הדין. אף על פי כן, המערער הסכים לקבל על עצמו את אבי"יד קמא כדיין (גם המערער הודה בכך בערעורו, אלא שטען שקבלה זו הייתה בטעות). רק לאחר שראה את פסק הדין, הוא טוען בערעורו שהוא רוצה לבטל את הסכמתו.
טענה זו נדחית:
אפילו אם היה מדובר על קרבת דיין שפוסלת, והתובע היה מוחל ומסכים שהדיין הפסול ידון, ולא היה קנין על מחילה זו שמחל] - יכול המוחל לחזור בו רק לפני שנגמר הדין, כמבואר בשוייע חויימ כב, א – וכאן התובע חוזר בו אחרי פסק הדין. קייו במקרה שלפנינו שלא מדובר בדיין פוסל, אלא בדיין שרצה לפסול את עצמו לפנים משורת הדין שטענת המערער נדחית.
3. משוא פנים:
המערער טען שהיה עד לשיחה חברית בין אב ביהייד לבין הנתבע והוריו בסיום ההליך. אב ביייד קמא אמר להרכב הערעור שבמהלך הדיון, הורי הנתבע לא דברו כלל. השיחה החברית שנערכה בין אב ביהייד להורי הנתבע בסיום ההליך, נערכה מחוץ לאולם. שיחה בסיום דיון, מחוץ לאולם – אינה משוא פנים, ובוודאי אינה סיבה לביטול פסק הדין ולהחלפת ביייד.
4. צילום התובע:
ודאי אכן אין זה ראוי שאחד מבעלי הדין יצלם את בעל דינו תוך כדי ניהול הדין, אך אין זה מהווה עילה לביטול פסק הדין.
5. השמצה. פגיעה בשמו של התובע. התנהלות רגשית.
פסק הדין שפסק ביייד קמא הוא ענייני לגמרי, ואין בו שום מסקנה שמשקפת התנהלות רגשית, או התחשבות בהשמצה כלשהי. השמצה או פגיעה בכבודו של התובע, אם אירעו, כלל לא השפיעו על פסק הדין.
6. אפליה בתנאי הדיון:
התובע טוען שטענות הנתבע נשמעו וטענות התובע נקטעו.
טענה זו נדחית: כפי שניתן לראות בסעיפים דלעיל, וגם בכמה סעיפים בהמשך דברינו, התובע מרבה לטעון טענות שאין להם קשר לפסק הדין. כמו כן הוא חוזר שוב ושוב על טענות זהות בלשונות שונים, ב 3 כתבי ערעור ארוכים. מכאן ניתן להסיק בסבירות גבוהה שטענות התובע שנקטעו בדיון בביייד קמא, אם אכן כך קרה, היו טענות סרק, שאינן משפיעות על פסק הדין.
לסיכום:
טענות המערער על פגמים בהתנהלות בית הדין קמא שעשויות להשפיע על פסק הדין נדחות. אף על פי כן, וכדי למנוע לזות שפתיים, בפסיקתו הסופית וכפי שיתברר בהוראות לביצוע, יתחשב בית הדין בעובדה שהמערער איבד אמון (שלא בצדק) בבית הדין קמא, ויחזיר את התיק להמשך דיון בפני הרכב אחר.
ז. טענות עובדתיות משניות
1. עיכוב ונזק בכניסה לשכירות:
התובע טען: 1. הנתבעים עיכבו את כניסתו לדירה, וזה גרם לו הוצאות. 2. כפו עליו לרכוש ציוד שלא נצרך לו, מהדיירת הקודמת שיצאה מן הדירה. התובע לא הביא הוכחות לטענותיו, והנתבעים הכחישו את טענותיו. בנוסף לכך, בסופו של דבר התובע (כפי שהובא לעיל בתמצית התביעה), לא הייתה תביעה כספית על סעיף זה, לכן הטענות נדחות.
2. חוקיות המבנה - היתר הבניה וצו הריסה:
התובע טוען שהבניה נעשתה ללא היתר ושיש צו הריסה לבניה בנכס וכן שעובדות אלו הוסתרו. טענה זו נדחית - כי גם אם אכן אין היתר בניה ויש צו הריסה – אין קשר בין עובדות אלו לנזקים שאירעו.
ח. האם מוטלת אשמה על מי מהצדדים בפיצוץ הצנרת והנזילות ?
הנזק לרכוש השוכרים נגרם מפרץ מים שיצאו מכמה פיצוצים בצנרת.
1. אחריות התובע
בכתב ההגנה כתבו הנתבעים כמה פעמים לביייד קמא, שהתובעים גרמו נזק לדירה. הנתבעים האשימו את השוכרים בשימוש רשלני בדירה, ובחימום יתר, והסתמכו על דוייח השמאי. הנתבעים כתבו כי השוכרים הרסו שוב ושוב את מערכת המים. אנו קובעים כי התובעים אינם אשמים בפיצוץ הצנרת. לכל דוד לחימום מים, אמור להיות טרמוסטט שמגן עליו מפני חימום יתר, וכן פורק לחץ שמהוה גיבוי אם הטרמוסטט יתקלקל. פורק הלחץ גורם שאם יארע פיצוץ, הוא יתרחש במקום חיצוני. אין שום הגבלה על חימום דוד. יש משפחות שדוד המים דולק אצלם בכל שעות היממה ובכל ימות השבוע. אם שוכר מחמם הרבה את המים, הוא ישלם את חשבון החשמל על שימוש זה. בדירה רגילה, לא יתכן להגביל שוכר בשעות חימום מים. לכן כל הצגת חשבונות החשמל - מיותרת ואין לה כל ערך. צודק התובע שאין להציג שימוש לגיטימי בחשמל כעוולה - אלא שבפסק הדין של ביייד קמא, לא הוטלה עליו כל אשמה. ביייד קמא דן רק בשאלה האם הנתבעים אשמים. הנתבעים אכן האשימו את השוכרים – אבל ביייד קמא לא קבל את טענותיו בנקודה זו. חבל שבכתב הערעור, שמופנה כלפי ביייד קמא [ולא כלפי הנתבעים], חזר התובע לחינם על ענין זה בסעיפים 15. 47.44.26.17. - כאמור, בפסק הדין אין זכר לאשמת התובעים.
2. אחריות בעלי הדירה:
בשתי נקודות לא מוטלת אחריות על בעלי הדירה:
התובע טוען שבעל הדירה התרשל בהתקנת הדוד על הגג – טענה זו נדחית. מבירור אצל בעלי מקצוע עולה שאין תקנות בטיחות שאוסרות התקנת דוד על גג. במקומות רבים מותקנים דודים על גגות. דוד מים אינו 'פצצה מתקתקת', ומפיצוץ דוד לא קורה אסון. התובע הוסיף שהדוד הותקן מעל תקרת גבס - מבירור אצל בעלי מקצוע עולה שאין שום בעיה בהתקנת דוד מעל תקרת גבס. אכן במקרה של נזילה - תקרת גבס, תינזק יותר מתקרה רגילה. אף על פי כן מתקינים דודים מעל תקרות גבס.
דוד ללא טרמוסטט: מבירור אצל בעלי מקצוע עולה שאין דוד ללא טרמוסטט. אכן טרמוסטט אינו נצחי, והוא עלול להתקלקל. אם אכן זה מה שקרה - בעלי הדירה לא פשעו בזה. פיצוץ וזרימת מים שקרו רק עקב קלקול טרמוסטט - הוא אונס.
אמנם יש נקודה שלא הובהרה בפסק הדין, והיא עשויה ליצור אחריות אפשרית של הנתבעים: יחידת הדיור נבנתה בשנת תשס"יח. הפיצוצים אירעו בחורף תשייפ. כלומר כשהמבנה בן 12 שנים. התובע טען כמה טענות שלא התבררו עד הסוף בפסק הדין, שעשויות להשליך על אחריות הנתבעים:
א. בצנרת המבנה אירעו ארבעה פיצוצים: שניים במטבח. אחד ברצפת חדר הרחצה ואחד בקיר חדר הרחצה. תקלה שחוזרת כמה פעמים במקומות שונים, יתכן שמראה על פגם בסיסי בדירה.
ב. התובע מתאר צינור פיראטי בלתי תלוי שהועבר מעל תקרת גבס - צריך בירור במה מדובר.
ג. הצורך בשיפוץ מקיף בצנרת לאחר הפיצוצים והנזילות מעלה לכאורה אפשרות סבירה, שמלכתחילה צנרת הדירה לא הייתה תקינה.
ד. התובע טוען ששמע את ויקטור השרברב אומר לנתבעים שנעשתה עבודה ערבית גרועה בצנרת. התובע טוען [ערעור סעיף 27] שהשרברב אמר לבעלת הבית שמדובר ב'פשע טהור'. נראה שכוונתו להתקנת הצנרת.
ה. בפרוטוקול הדיון של ביייד קמא כתוב שהנתבעים מודים שהיו בדירה 4 או 5 פיצוצים לפני שנכנסו השוכרים. בנוסף, התובע טוען [ערעור סעיף 25] שבעבר הדוד התפוצץ פעם אחת. כן כתב התובע שהדוד התפוצץ פעם אחת ואחרי שנה התפוצץ שנית. אולי התובע לא מדייק וכוונתו לפיצוצים בצנרת. בכל מה שכתבו הצדדים, לא דובר על תיקון הדוד. לכן נראה שהכוונה לצנרת.
ו. התובע מאשים את הנתבעים שידעו על הליקויים בדירה, והעלימו את המידע מהשוכרים. בעניין זה, מחד, כתבו הנתבעים [הערות על כתב התביעה עמ' 32]: 'לא היו ליקויים בדירה', מאידך, בדיון בפני בית דין קמא, הודו שהיו פיצוצי צנרת בעבר.
אמנם מצד שני, יש גם ראיות וטענות לכאורה שמעידות שלא מדובר על רשלנות או פשיעה מצד הנתבעים:
א. אדרבה, הנתבעים טענו כי דירה זו הייתה מושכרת במשך השנים, ואף פעם לא היו בה תקלות.
ב. כמו כן, הנתבעים טענו שדירה זו שופצה יחד עם הדירה הסמוכה לה [שגם היא בבעלות הנתבעים], על ידי אותו קבלן ובאותם חומרים - ולכן העובדה שבדירה הסמוכה לא הייתה כל תקלה, מוכיחה שגם הדירה שבה אירעו הפיצוצים הייתה תקינה מלכתחילה.
פסק דין בית דין קמא:
בפסק הדין כתב בית דין קמא שאין לחייב את הנתבעים מדין ממונו שהזיק, כיון שלא הייתה פשיעה מצד בעלי הדירה - אבל בית הדין לא בירר עובדה זו. לאחר עיון בפרוטוקול בית הדין ושיחה עם אבייד קמא, התברר שהשאלה העובדתית אם הייתה פשיעה או רשלנות מצד הנתבעים שגרמה לפיצוץ כבר לא התבררה, והדבר עשוי להשפיע על פסק הדין (כפי שבית הדין קמא בעצמו כתב בפסק דינו, שהוא נכון למקרה שבו לא הייתה פשיעה מצד הנתבעים). לכן יש לברר עניין זה שנית. הוראות מעשיות יינתנו בסיום פסק הדין.
ט. הנזקים שנגרמו כתוצאה מהנזילות
גם אם יתברר שהפיצוץ אירע כתוצאה מרשלנות או פשיעת הנתבעים, עדיין אין זה מחייב בצורה ברורה את הנתבעים בתשלום הנזק שנגרם לרכוש המערער מכמה טעמים:
דייר שמבחין בזרימת מים או נזילת מים חזקה - צריך לסגור מיד את ברז המים הראשי. בפרוטוקול הדיון נכתב שהתובע הוזעק על ידי אשתו כשאירעה ההצפה, וסגר את כל הברזים. אם הוא סגר את הברז הראשי, כנראה שההצפה התגלתה זמן רב אחרי שקרה הפיצוץ, ולכן המצב הגיע ל'מאגר מים בגובה 10 סיימ'. צריך בירור האם סגר התובע את הברז הראשי. אם לא עשה כן – לכאורה, חלק מהנזק נמצא באחריותו.
בנוסף, צודקים הנתבעים בטענתם שלא כל דבר שנרטב, ניזוק באופן שלא ניתן לתיקון. גם אם תתקבל טענת התובע, לכאורה יהיה עליו להוכיח מהם הנזקים שנגרמו לו.
הטיפול בתיקון הצנרת: בעמדת התובע יש סתירה פנימית [כפי שציינו הנתבעים]: מחד, הוא מלין על הנזק שנגרם. מאידך, כאשר בעלי הדירה באים לתקן, הוא מלין על הטרדה [ניתוק מים וחשמל] שנגרמת לו ממהלך התיקון. כאשר מתבצע תיקון יסודי - הוא מאשים את הנתבעים שמנצלים את מצוקתו כדי 'להרוויח' לטובת עצמם שיפוץ יסודי.
י. פיטורי אשת התובע
התובע טען שאשתו פוטרה עקב העובדה שהם נאלצו ללון רחוק ממקום עבודתה, וגם לאחר מכן היו לה טרדות רבות שגרמו לה לאחר לעבודתה פעמים רבות, ובנוסף לכך היא חלתה.
בעניין זה קובע בית הדין כי אף אם יוכח שהפיצוצים נגרמו עקב פשיעתם של הנתבעים, אין לחייב בפיצוי על פיטורי אשת התובע. אפילו אם יוכיח התובע שהפיטורים נגרמו כתוצאה מאיחורים והיעדרויות באותה תקופה, מדובר בהשתלשלות מקרים עקיפה ביותר: אפילו במקרים קשים יותר, יש אנשים שעושים את כל המאמצים על מנת שלא לאחר ולא להיעדר מעבודתם; בנוסף לכך, לעובד מסור וטוב מתייחסים בדרך כלל בהבנה כשהוא עובר תקופה זמנית מורכבת שמקשה עליו להשקיע בעבודתו. חשוב לזכור שכפי שהוכיח בית הדין קמא, אפילו אם הפיטורין היו נגרמים בצורה ישירה כתוצאה מפשיעת הנתבעים וללא אפשרות של אשת התובע לעשות מאמצים כדי להימנע מהם, היה זה לכל היותר גרמא בנזיקין שפטורים עליה בדיני אדם. אמנם קיים חיוב בידי שמיים, ומנהג בתי הדין של רשת לכתחילה פעמים רבות לחייב במקרים כאלו תשלום מסוים מכוח הסמכות שניתנה להם בשטר הבוררות עליו חתומים הצדדים. אך במה דברים אמורים? כשיש קשר ישיר וברור בין הגרמא לבין הנזק, מה שאין כן במקרה שלפנינו.
לסיכום:
בסעיף זה של התביעה דוחה בית דיננו את הערעור.
יא. סיכום והוראות למעשה
טענותיו של המערער על התנהלות בית הדין קמא נדחות.
הערעור על פיצויים עקב פיטורי אשת התובע (וכן שאר דברים שאינם נזקים שנגרמו לרכושו של התובע) נדחה.
לגבי הערעור על הנזקים שנגרמו לרכושו של התובע: חיוב אפשרי של תשלומים כאלו תלוי בראש ובראשונה בשאלה האם הפיצוץ והנזילות נגרמו עקב פשיעה או רשלנות ממשית של הנתבעים. שאלה זו לא התבררה בבית הדין קמא, ולכן דחיית התביעה בנושא זה דינה להתבטל עד שתתברר שאלת אחריותם של הנתבעים לפיצוץ. רק לאחר מכן ניתן יהיה להכריע בשאלה זו. שאלת האחריות היא בראש ובראשונה שאלה עובדתית, שעליה להתברר בכלים עובדתיים: עדויות, חוות דעת של אנשי מקצוע וכדומה. להרכב בית דיננו זה, המשמש כבית דין לערעורים, אין את הכלים והיכולת לדון בשאלות העובדתיות.
מן הדין היה להחזיר את התיק לבית הדין קמא כדי שידון בשאלה העובדתית של האחריות, ולאחר מכן יראה אם עליו לתקן את פסק דינו. אף על פי כן, בנסיבות הנוכחיות, שבית הדין קמא כבר פסק את פסקו, ומעבר לכך המערער איבד אמון (אם כי יודגש, שלא בצדק) בהרכב בית הדין קמא, אנו חושבים שלא כדאי לעשות כן. במקום זה יש לנהוג על פי האמור להלן:
המערער יפנה עם פסק דין זה למזכירות בית הדין לכתחילה, שתשתדל לקבוע לצדדים בהקדם (אם אפשר בתוך 30 יום) דיון באחד מהרכבי בית הדין לממונות של לכתחילה שנמצא ברדיוס של עד 50 קיימ ממקום בית הדין קמא באריאל (סמכותו של בית דין זה קמה מכוח שטר הבוררות של לכתחילה עליו חתמו הצדדים, שכולל בתוכו גם את אפשרות הערעור, וממילא את הוראותיו של בית הדין לערעורים).
דיון זה יעסוק אך ורק בבירור העובדתי של השאלה האם האחריות על הפיצוץ היא של הנתבעים, ואם כן - מהי מידת אשמתם בפיצוץ.
במקרה שבו בית הדין יגיע למסקנה שהפיצוץ לא נגרם כתוצאה מפשיעה או רשלנות של הנתבעים, תידחה התביעה. התובע כמובן יהיה רשאי במצב כזה לערער על קביעה זו, אולם עליו לזכור שככלל בית דין לערעורים ממעט להתערב בקביעות עובדתיות, למעט טעויות ברורות ונראות לעין בקביעת העובדות.
אם בית הדין יגיע למסקנה שהפיצוץ אירע כתוצאה מפשיעה או רשלנות של הנתבעים, יהיה בסמכותו להחליט האם וכמה הוא מפצה על הנזק שנגרם לרכושו של התובע כתוצאה מהפיצוץ והנזילות. כמובן שבית הדין יהיה רשאי לבקש מהצדדים ראיות וטענות בעניין זה. שני הצדדים יהיו רשאים להגיש ערעור על פסיקה לפי סעיף זה.
עותק של פסק דין זה יופנה בנוסף לצדדים גם למזכירות בית הדין לכתחילה ולהרכב בית הדין שידון בתיק על פי האמור בפסק דין זה.
באנו על החתום היום ב' באלול תשפייה (26/8/25)
הרב אברהם שילר הרב משה כהן הרב אריה כץ
דיין אב בית הדין דיין
