הגדרת בי"ד קבוע, בקשת זבל"א לאחר שבי"ד אחר דחה אותה

החלטה - צו מניעה (בעניני התנהלות בית דין)

בהמשך להחלטתינו מיום ה' טבת השתא, טען ב"כ התובעים בביה"ד דידן כי א. בביה"ד ב. יש זכות לקיים דיונים במעמד צד אחד רק כשאחד הצדדים לא מגיע, בעוד שבביה"ד דידן היא זכות קנויה לדיינים ואינה תלויה בהתנהגות הצדדים. ב. הזכות לבקשת זבל"א קיימת עד לחתימה על שט"ב.

לאחמ"כ הוציא בד"צ ב. מכתב לפיו:

א.      מנהג ביה"ד ב. שבי"ד קבוע הוא רק בי"ד שיש בו דיונים לעיתים קרובות ולכן על הנתבע להציג שט"ב של בי"ד מעין זה.

ב.       זכות התובעים לבקש למחוק את הסעיף לפיו הדיינים יכולים לדבר עם אחד הצדדים.

ג.        ביה"ד דוחה את בקשת התובע לזבל"א.

ד.       לפיכך, צו המניעה בתוקף ואם הוא יופר יש היתר לתובעים לפנות לכמ"ש.

הנתבעים העבירו את מכתב בד"צ ב. לעיון ביה"ד והוסיפו כי ככל הידוע להם ביה"ד דידן אכן מתכנס לעיתים קרובות וסדירות, הם מסכימים לביטול סעיף זה בשטר הבוררין, ה"ה נ. פ. לא הציג יפוי כח בשם חברת י. פ., משכך הם מבקשים להוציא לה"ה נ. פ. הזמנה שניה.

החלטה

ביה"ד דידן מתפלא על סעיף א' בהחלטת ביד"צ ב., האם התקיים הליך בו נשמעו עדויות והובאו ראיות להיקף הפעילות בביה"ד דידן? ואם כן האם העדויות התקבלו בפני בעל הדין? כמו כן אין ביה"ד מבין למה מנהג בי"ד ב. קובע לענין זה, הרי כפי שטענו הנתבעים אף אחד מהצדדים לא מתגורר בב., והלכה היא שהולכין אחר הנתבע, וא"כ מה הרלוונטיות של מנהג בי"ד ב. לענין? יצויין כי כפי שלבי"ד ב. יש 'מנהג' מהו בי"ד קבוע? ולהגר"נ בן שמעון יש דעה מה הוא בי"ד קבוע, ישנם דעות נוספות בענין כמו דעת הגריש"א שצריך בי"ד היושבים בכל יום, ודעת בד"צ של העדה החרדית בירושלם שבי"ד קבוע הינו רק בי"ד שיש לצידו מערכת כשרות ואשר לפי תנאי זה בי"ד ב. איננו בי"ד קבוע, האם ביה"ד ב. מסרבים לקחת תיקים בהם נתבעים בביה"ד של העדה החרדית בירושלם המתגוררים בב. מבקשים להתדיין בפניהם בנימוק שמנהג ביה"ד של העדה החרדית בירושלם שבי"ד ב. אינו בי"ד קבוע? ברור שלא! והטעם לכך שבכל מקרה זכות הנתבע לטעון קי"ל, וע"כ למרות שהנתונים שהוצגו בפני ביה"ב ב. ביחס לבי"ד דידן אינם נכונים, אין צריך להגיע לזה וזכות הנתבעים לומר קים לי כהגר"ן בן שמעון שבי"ד קבוע הינו בי"ד שלא הוקם לצורך הדיון הזה ולבקש להתדיין בפנינו.

זאת ועוד עצם הקביעה שחובת הנתבע לבחור דווקא בבי"ד קבוע הינה קביעה השנויה במחלוקת שהרי בשו"ת המבי"ט (ח"א סי' שמג) כתב:

אבל בשאר תביעות אין תובע יכול לכוף הנתבע ללכת לב"ד גדול כיון שיש ב"ד קבוע בעירו.

ומכאן יש שהוכיחו שדעת המבי"ט שרק במקום בי"ד קבוע יכול הנתבע לבקש להתדיין אצלו אבל בי"ד שאינו קבוע אין לנתבע זכות לכפות להתדיין אצלו, אמנם דבר זה כמובן איננו מוכרח שהרי יתכן שביחס לביה"ד הגדול אין זכות לבקש לבי"ד שאינו קבוע אבל ביחס לבי"ד אחר אין כל בעיה גם לדעת המבי"ט.

והנה בשו"ת עדות ליעקב (לר"י די בוטון סי' מא דף קא) ס"ל שיכול הנתבע לילך גם לבי"ד שאינו קבוע, וז"ל:

ועוד דזיל בתר טעמא שכתב הרב מהרשד"ם מאריה דאתרא ז"ל: היינו דכיון דזה הענין הוא ציית דינא ע"פ התורה אין חולק שאין כח ביד אדם שבעולם לכופו לומר תעמוד בפני זה כו', א"כ הרי השתא כפי זה שקולים הם ויבואו שניהם דמה לי אם אותו בי"ד שביקש התובע הוא ב"ד שרבים המחום עליהם ומה לי אם אותו שביקש הנתבע אינו בי"ד שרבים המחום עליהם.

וא"כ זכותו של הנתבע לומר קים לי כדעת מהר"י די בוטון ולילך לבי"ד שאינו קבוע, והרי החובה על הדיין לטעון קים לי עבור המוחזק, שכ"כ בברכ"י (חו"מ סי' כה אות ח), והאריך בזה מרן זיע"א בהקדמה לשו"ת יביע אומר (ח"א אות יא) שחובה על הדיין לחפש ולבדוק בספרים שמא יכול המוחזק לומר קים לי, וע"כ זכותם של הנתבעים להתדיין בפנינו.

לפיכך ביטול צו המניעה היה כדין, שהרי פסק דין של תורה מבוסס על קבלת הצדדים את ביה"ד ושמיעת ביה"ד שני צדדים, למעט חריג אחד שבמקום שיש חשש נזק ניתן להוציא צו מניעה דחוף במעמד צד אחד, אלא והוא מוגבל עד לאפשרות הראשונה לקיים דיון במעמד שני צדדים, אפשרות זו היתה אתמול בבוקר והתובע בחר שלא לנצל אותה, וע"כ מדין 'שמוע בין אחיכם' צו המניעה מבוטל, ואין שום היתר לפנות לתובע לפנות לכמ"ש.

ב.

וכעת להכרעה בשאלת הסעיף בו הדיינים יכולים לשמוע צד אחד שלא בפני הצד השני, סעיף זה הינו סעיף שמחייב רק אם הסכימו שני הצדדים ורצו בו, ככל ואחד הצדדים אינו רוצה בו, ביה"ד דידן מעולם לא כפה על הצדדים לחתום על סעיף זה ומשכך זכות התובעים לחתום על שט"ב של ביה"ד דידן ללא סעיף זה.

ג.

ביחס לבקשה לזבל"א שהוגשה בפני ביה"ד ב. והתובעים קבלו את הזכות להגיב עליה גם בפנינו, ואף ניצלו את זכותם, אלא שבנתיים הוציא ביה"ד ב. החלטה בענין! משכך, ולאור העובדה שהתובעים הם אלו שביקשו את החלטת ביה"ד ב. הרי שחלה עליהם החובה לקיים החלטה זו ואינם יכולים להגיש שוב בקשה זו בפנינו, שכן ביה"ד דידן אינו מהווה ערכאת ערעור על החלטות ביה"ד ב. שניתנו לטובת הצד שביקש להתדיין בפניהם.

דבר זה הינו ק"ו מן האמור ברמ"א (סי' כו סוס"א):

מי שהלך בערכאות של עכו"ם ונתחייב בדיניה' ואח"כ חזר ותבעו לפני דייני ישראל י"א שאין נזקקין לו (מהרי"ק שורש קפ"ח) וי"א דנזקקין לו (מרדכי בפרק הגוזל בתרא) אם לא שגרם הפסד לבעל דינו לפני עכו"ם (מהר"מ מירזבורג) והסברא ראשונה נ"ל עיקר:

ומצאנו בזה ג' טעמים א. משום קנס (ב"י, ביהגר"א ס"ק ד, תומים ס"ק ב). ב. קבלו עלייהו (תומים שם בדעת הרמ"א כפי שכתב הרמ"א לעיל שזו היא שי'). ג. מש"כ הלבוש (ס"ג):

ואסמכוה אקרא: "כדי רשעתו", רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו שתי רשעיות.

וא"כ לפי ב' הטעמים האחרונים על אחת כמה וכמה במקום בו קיבל ע"ע אדם דין תורה בביה"ד שלא יוכל אח"כ לשפר את מצבו בבי"ד אחר, וגם לפי הטעם הראשון י"ל שבקבל ע"ע דין ביה"ד אין צריך להגיע לטעם של קנס כדי לחייבו לקיים את דין ביה"ד הנ"ל.

במקרה דידן הגיש התובע שאלה זו כאמור בפני שני בתי הדין הן בפני בי"ד ב. והן בפנינו, ולענין זה יפים דברים הלבוש הקובע כי אין אפשרות לאדם לקבל שתי הזדמנויות על דיון אחד, וע"כ משקבע ביה"ד ב. שאין אפשרות לבקש זבל"א ביה"ד דידן מקבל את הכרעת ביה"ד ב. ולא ידון בכך.

סוף דבר:

א.      צו המניעה שיצא נגד הנתבעים בוטל ומותר לנתבעים לעשות כל פעילות שהיא מול המפעל.

ב.       ביה"ד מקבל את החלטת ביה"ד ב. לענין זבל"א ולא יאפשר דיון נוסף בפניו על כך.

ג.       הצדדים מוזמנים לדיון נוסף בפני ביה"ד ביום ראשון הקרוב י"ב טבת בשעה 16:30 בהיכל ביה"ד 'ברוך שאמר'.

ד.       הסעיף המאפשר לדיינים לדבר עם אחד הצדדים שלא בפני הצד השני ימחק משטר הבוררין.

ובזה באנו עה"ח המזכירות בשם הדיינים