חובת התובע לנמק על מה הוא תובע
הרב שימלמן אפרים דניאל
הרב פרקוביץ משה
התנגדות התובעים להסברת דרישת תשלום מהנתבע - האם זה בכלל שאין התובע חייב לפרוס טענותיו אלא בבית דין
רקע:
בפנינו מונחת בקשת הנתבעת להסברת מסמך הדרישה לתשלום שהוגש בפניהם, מאידך התובעת מתנגדת להצגת מסמכים או נימוק התביעה לנתבעים לפני הדיון, מעולם לטענתם הם לא התבקשו לעשות כן למרות שהופיעו בעשרות בתי דין ומאות תיקים ואין סיבה שדווקא ביה"ד דידן יחרוג מהמקובל, כתגובה לכך הסבירה הנתבעת שגם בחברת חשמל או ארנונה אם מבקשים הסבר מקבלים עאכו"כ בסכום גדול כ"כ [כחמישים אלף ₪] אין סיבה שלא יקבלו הסבר לכך.
דיון והכרעה:
והנה לכאורה נידון זה תלוי במחלוקת הש"ך והבאר שבע באם יש חובה לפרט את התביעה לפני הדיון, דברי הבאר שבע הובאו בש"ך (חו"מ סי' יא ס"ק א) וז"ל:
"בספר באר שבע (דף קי"א ע"א) פסק בראובן שתובע לשמעון שיברור עמו דיינים ושמעון משיב לו לא אכנס לדין עמך אם לא תגיד לי מתחילה על מה תרצה לדון עמי וראובן אינו רוצה לגלות לו אופן תביעתו כלל שהדין עם ראובן מההוא דאמרינן פרק חזקת הבתים עביד אינש דלא מגלה טענתיה חוץ לב"ד וגדולה מזה פסק הרא"ש בפרק שבועות הדיינים דאין אדם צריך לברר טענתיה אא"כ יראה לב"ד שיש רמאות עכ"ד".
הרי דעת הבאר שבע שזכותו של התובע שלא לגלות את טענתו מחוץ לביה"ד, ויותר מכך אפי' בביה"ד דעת הרא"ש שאין חובה לברר את תביעתו וא"כ כ"ש וק"ו שאין חובה לברר את תביעתו מחוץ לביה"ד. ועל כך כתב הש"ך שם:
"ואין דבריו נכונים בעיני דלא דמי לפרק חזקת הבתים (ל"א ע"א) דהתם אמרינן היכא דאשתעי מילי אבראי ולא טען ואתי לב"ד וטען דחוזר וטוען מ"ט עביד איניש דלא מגלי טענתיה אלא לבי דינא כלומר ומצי הנתבע לומר לא רציתי לגלות טענתי בפניך עד לדין וכן הא דכתב הרא"ש פרק שבועת הדיינים היינו משום שכיון שטוען שפרעו וכה"ג אין צריך לברר היאך פרעו ובמה פרעו, אבל הכא ודאי מצי הנתבע לומר הגיד לי מתחילה מה תרצה לדון עמי כי אולי אחרי שאדע תביעותיך אעשה כרצונך ולא אבוא עמך להתדיין כלל וכל זמן שאינו רוצה לגלות לו אופן תביעתו אינו מחויב לבוא עמו לדין כלל. כן נלע"ד".
הרי דעת הש"ך היא שמאחר ויתכן שאם יבין את מהות התביעה נגדו יסתיים הענין ללא הליך, מחובת התובע לומר לנתבע מה היא תביעתו ואינו יכול להסתתר תחת העובדה ש'עביד איניש דלא מגלה טענתיה אלא בב"ד', שזו טענה כדי לבאר למה מותר לו לחזור ולטעון טענה אחרת אבל בירור העובדות העומדות בבסיס תביעה ודאי חובה על התובע לומר כי יתכן שבכך יחסך ההליך.
בשו"ת חכם צבי (סי' קסט) מכריע כדברי הש"ך מכמה נימוקים א. כנגד הראיה מכך ש'עביד איניש דלא מגלה טענתיה אלא בב"ד' עומד הכלל של 'אטרוחי ב"ד בכדי לא מטרחינן' ולכן גם אם עשוי אדם שלא לגלות טענתו אלא בביה"ד ודאי לא נחייב ניהול הליך שיתכן שיסתיים בהסכמה מחוץ לביה"ד, גם ניתן ללמוד מכך שאין הולכים לביה"ד הגדול רק במקום שיש ראיות, שלכה"פ אין מנהלים הליך רגיל שלא בביה"ד הגדול ללא בירור התביעה. ב. הלכה כהש"ך מאחר שראה את דברי הבאר שבע וחלק עליו והכלל הוא שהלכה כבתראי. ג. גם אם נניח שאין הכרעה במחלוקת הש"ך והבאר שבע זכותו של הנתבע לומר 'קים לי' כהש"ך ואינני מוכל לקיים דיון כל זמן שאין לי פירוט מלא כדי שאוכל לחסוך אולי את ההליך הדיוני.
עוד הק' בחשן אהרן (וואלקין – חו"מ ריש סי' יא) על דברי בעל באר שבע שלא ניתן להוכיח ממה שאין אדם מגלה טענתו אלא לביה"ד רק במקרה שלא היתה תביעה מפורשת לכך, אבל במקום בו ישנה תביעה מפורשת לכך מנין לנו הרגלים לומר שניתן לדחות תביעה זו ולנהל הליך בחינם, ומסיק דבלא"ה דחה הש"ך את דברי הבאר שבע.
עם זאת בשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' קמג) מכריע דהעיקר כהבאר שבע, ושכן דעת בעל הבאר עשק בשם כמה גדולים.
אך נראה שהכרעת האחרונים היא כדעת הש"ך כמש"כ בשו"ת אגרו"מ (חו"מ ח"ב סי' ו) בתשובה לשאלה מה ההיתר להזמין לדיון ללא בירור פרטי הדיון, ובתוך הדברים הוא מבאר שודאי אנו סוברים כהש"ך אך יתכן שע"י ההזמנה יבין הנתבע שחובה עליו לשלם, וע"כ ניתן לשלוח הזמנה, עכ"ד, אמנם ברור הדבר שבמקום של בקשה לפירוט התביעה שיש חובה לפרט כבקשת הנתבע, ועכ"פ גם אם נניח שיש כאן מחלוקת שאין בה הכרעה הרי יפה כתב בשו"ת חכם צבי שבכל מקרה זכות הנתבע לומר קים לי כהסוברים שיש חובה לפרט, וע"כ חלה החובה לפרט, מה גם שיתכן שבמקרה של בקשה לפירוט חשבון גם הבאר שבע יודה כי אין מדובר בטענה אלא רק בהבנת הדברים ואין טעם להסתיר אותם ולגלותם בביה"ד מאחר ולא ניתן להרע לתובע בידיעה מוקדמת של הדברים.
