בקשה לקצוב זמן להבאת ראיות
התובע מבש שביה"ד יורה לנתבע להביא לו את כל המסמכים הקשורים אליו ויכולים להוות לראיות בדיון.
הנתבע דורש שביה"ד יתחום את זמן הבאת הראיות.
בפנינו בקשות הצדדים.
התובע מבקש לאור העובדה שהוא ניסה כמיטב יכולתו לקבל מסמכים הקשורים לתיק מקרן ב' אשר לטענתו הנתבע מנהל אותה והוא לא מצליח לקבל ממנה מאומה, ועל כן הוא מבקש לקבל כל מסמך הקשור אליו הנמצא בקרן ב'.
עוד מבקש התובע לאור העובדה שבידו מסמכים ועדים בקשר לתרמית שבוצעה כנגדו לקיים דיון נוסף.
הנתבע הגיב כי התובע עדיין לא הגיב לשאלת ביה"ד מתאריך י"א תמוז תשפ"ד בה שאל אותו ביה"ד:
הרב ל' יפרט לאיזה דברים נוספים הוא רוצה להביא ראיה מלבד ל'לוז' שזה השאלה אם המכירה פיקטיבית או לא, וביה"ד ידון איזה מן הראיות צריכות להיות בשלב הראשון ואיזה (אם בכלל) בשלב השני.
בנוסף טען הנתבע כי התובע דרכו שלא לסגור תיקים ולכן הוא חפץ שביה"ד יתחום את הזמן אותו יכול התובע להביא ראיות, וככל והתובע לא יביא ראיות בתוך מתחם הזמן הזה, יסגר התיק והתובע יפסיד את זכותו בתביעה זו.
ביה"ד הפנה את בקשתו \ תביעתו של הנתבע אל התובע למחרת השאלה הקודמת, בתאריך י"ב תמוז תשפ"ד.
והתובע הגיב לביה"ד שבוע לאחמ"כ בתאריך י"ח תמוז, כי א. הוא השיג חלק מהמסמכים. ב. לאחר איסוף כל המסמכים הוא יודיע לביה"ד על כך ויבקש דיון נוסף. ג. לאור המסמכים שנמצאים ברשותו הוא יבקש חקירה של הנתבע בדיון הבא.
בתגובה לכך הגיב הנתבע עוד באותו היום כי מאחר שהתובע לא השתתף בשתי הדיונים הראשונים שהיו בביה"ד (בדיון הראשון הוא לא הבין לטענתו שמתקיים דיון ללא אישור, ובדיון השני הופיע בתחילתו והודיע שאיננו מרגיש טוב) אי"ז סביר לקיים דיון טרם משלוח כל המסמכים. (הוא רק לא פירט למי לשלוח אם לנתבע או לביה"ד).
בתגובה לכך הגיש התובע בתאריך כז אלול התשפ"ד מכתב לביה"ד ובו הוא פירט מה עשה כדי לקבל את המסמכים החסרים מאז תגובת הנתבע ששללה אפשרות דיון ללא שליחת כל המסמכים לביה"ד, כשלכך הוא מצרף גם את העובדה שהיה טרוד בחלק מהזמן בחתונת בנו ומשכך הוא מבקש מביה"ד החלטה לקבל מהצד השני את המסמכים שלא הצליח להשיג לבדו בתוך שבעה ימים, ולקבוע דיון בכל אופן כדי לדון במסמכים הקיימים.
בו ביום שלח ביה"ד את המכתב לתגובת הצד השני.
בתאריך י"א תשרי לאחר שלא התקבלה כל תגובה מטעם הנתבע ביקש שוב התובע לקבל החלטה המורה להעביר לו את המסמכים באופן מיידי.
בו ביום הוציא ביה"ד החלטה כי הנתבע יגיב בתוך ארבעה ימים (עמוסים ביותר כידוע לכולם) עד ערב חג הסוכות בקשר לבקשה זו ואם לא יגיב, ייאלץ ביה"ד ליתן החלטה בלא לשמוע את תגובת הנתבע, שהרי מדובר בבקשה חוזרת שהנתבע התעלם ממנה בפעם הראשונה משום מה.
הנתבע הגיב להחלטה זו ולוז תגובתו הינה א. דבר מהחלטות ביה"ד (שתי החלטות), ומבקשות הנתבע (שתי בקשות) לא קוים ומשכך הוא רואה בבקשות התובע כ'הטרלה' והוא אינו מחויב להגיב. ב. הוא מודיע שהוא רוצה לנצל כל זכות הלכתית שיש לו ועל כן ככל והוא אינו חייב לפי הדין להעביר לו מסמך הוא אינו מעוניין להעביר לו את המסמך. ג. התובע הגיש לביה"ד תביעה שאינה מבוררת ודבריו בביה"ד סתרו זה את זה. ד. התובע התעלם מהתיק במשך שלושה חודשים וכעת בזמנים העמוסים של השנה הוא מבקש החלטות באופן מיידי ולא ניתן לקבל התנהגות ממין זה. ה. ככל וביה"ד רוצה להחליט על בסיס התיק הנתבע מאפשר זאת לביה"ד שהרי לפי מצב התיק כעת כל החלטה תהיה ודאי רק לטובת הנתבע.
החלטה
(הסימון בהחלטה יהיה לפי האותיות שביה"ד הניח בתגובת הנתבע האחרונה).
כפי שראינו לעיל הרי שהחלטה היחידה של ביה"ד שלא קוימה על ידי התובע היא ההחלטה המובאת לעיל מתאריך י"א תמוז, החלטה זו איננה החלטה התובעת דבר מה מהתובע אלא היא שאלה לבירור שנכתבה בעקבות שאלה של התובע ששאל קודם לכן, ואם התובע ויתר על שאלתו אין בכך עוול נגדו. משכך אין מקום להתייחס להתנהגות זו כהטרלה.
זכותו של התובע לנצל כל זכות הלכתית שיש לו כמובן, אך ביה"ד ביקש תגובה כדי לדעת אם יש לו מה להוסיף לביה"ד לפני שהוא ניגש לבדוק איזה זכות הלכתית יש לו להתנגד להעברת מסמכים.
מנסיונו של ביה"ד פעמים רבות אדם טוען את טענותיו הטובות באחרונה, ולכן העובדה שהדיון התחיל על רגל שמאל להרגשת הנתבע איננה סיבה לשלול מהתובע את זכותו לדיון.
זאת ועוד ויש בכך משום תשובה גם לבקשתו של הנתבע מתאריך י"ב תמוז לבקשה לסגור את התיק בשל העבר של 'התובע' בתביעות שאינן נגמרות כי לפי ההלכה (שו"ע חו"מ סי' כ) אין אפשרות למנוע מאדם הרוצה להביא ראיות להביא אותן, שכן כמעט אין מציאות של סופיות הדיון בהלכה:
מי שנתחייב בב"ד והביא עדים או ראיה לזכותו סותר הדין וחוזר, אע"פ שכבר נגמר. ואפי' אם פרע כבר כל זמן שהוא מביא ראיה סותר. אמרו לו הדיינים "כל ראיות שיש לך הבא מכאן ועד ל' יום" אע"פ שהביא ראיה לאחר ל' יום סותר את הדין שאל"כ מה יעשה אם לא מצא בתוך ל' ומצא לאחר ל'.
משכך הבקשה שלא לקיים דיון, ו \ או לסגור את התיק הינה מאד קשה ולא ניתן לתת החלטה כזו בקלות. בפרט שהמצב הוא שהתובע עומד וזועק בפני ביה"ד שהנתבע מנצל את זכותו [שיתכן שהיא לגיטמית כאמור] שלא לאפשר לו לקבל את המסמכים ולכן אין לו אותם, איך ניתן במקרה כזה שלא ליתן לו זכות לדון?
נציין כי גם לפי חוק הבוררות (סעיף 24) הסיבה הרביעית לביטול פסק בורר הינה:
לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו;
כך שפסיקה מעין זו של ביה"ד לא יכולה היתה להתקבל הן לפי דין תורה והן לפי חוק הבוררות.
התובע הסביר מצוין מה הוא עשה בזמן שלא פנה לביה"ד והגם שלא 'הוכיח' את הסבריו בשלב זה אין סיבה שלא לקבל אותם ואין לפגוע בזכות מזכויותיו בשל איחור זה.
ביה"ד לא התרה בנתבע כפי שהוא מגיב בתגובה זו שהוא יוציא פסק דין בכל התיק, אלא בשאלה הדיונית שעומדת בליבת הויכוח בין התובע והנתבע.
ממילא לאור העובדה שביה"ד סבור שהנתבע טעה בהבנת הדברים נותן ביה"ד לנתבע זכות נוספת להגיב.
