תוקפו של הסכם גירושין שלא אושר

ב"ה

תיק 1500015/2

המערער : פלוני (ע"י ב"כ עו"ד לורי גייזלר) 

נגד

המשיבה: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד מיכאל גבור)

פסק דין

לפנינו ערעור האיש (להלן המערער), על החלטת בית הדין האזורי פתח תקוה בדיין יחיד, מיום י"ט באלול תשפ"ד (22.09.2024), שעניינה, דחיית בקשת המערער לאשר הסכם שחתמו עליו הצדדים, ולא קיבל תוקף של פסק דין.

בית הדין שמע באורך רוח את טענות ומענות הצדדים, ועיין בחומר שבתיקים, ובכלל זה תיקי בית הדין האזורי, פרוטוקולים, החלטת בית הדין נשואת הערעור, כתב ערעור וכתב תגובה.

רקע

בתאריך ... נישאו הצדדים זל"ז כדמו"י, ולהם שלושה ילדים קטינים. לצדדים דירה משותפת בבעלותם ב[י'].

בתאריך 09.08.2023 הוגשה לבית הדין הודעת הצדדים, ובה בקשה מוסכמת להארכת תקופת עיכוב ההליכים, ומתן תוקף להסכמות הצדדים. הצדדים חתמו על ההסכמות, והגישו עוד מספר בקשות למתן ארכה. בחודש אוגוסט לערך, עזב המערער את הבית (ראה פרוטוקול הדיון).

בתאריך 07.07.2024 פתח המערער תיק תביעה לגירושין, ובכרוך לה תביעות לאכיפת הסכם, איזון רכושי וכתובה.

בתאריך י"ד באלול תשפ"ד (17.09.2024) התקיים דיון בעניינם של הצדדים. בתאריך הנ"ל התגרשו הצדדים בהתאם להסכמתם.

בתאריך ט"ז באלול תשפ"ד (19.09.2024) ניתן פסק דין לגירושין בהסכמה, תוך כדי הותרת תביעת הכתובה לאחר סידור הגט. בתאריך 30.09.2024 הגיש המערער בקשת רשות ערעור, ובקשה זו נענתה בחיוב.

טיעוני המערער

1. שגה בית הדין שהתעלם מהסכמות הצדדים. הצדדים התחייבו במפורש לפעול "בהתאם להסכמות שהושגו עם חתימת ההסכם". הם אף הצהירו, כי ההסכם תקף גם ללא שייערך דיון אשר בו יאושר ההסכם. הם התחייבו, שלא תהיה למי מהם כל טענה/דרישה ביחס לאישור ההסכם.

2. עוד טוען, כי לא ניתן לו יומו לשמיעת טיעוניו ולחקירת האשה (להלן המשיבה).

3. לטענתו, הלכה למעשה, הצדדים נהגו כפי ההסכם, והוא עזב את הבית באותה תקופה כמתחייב בהסכם. ב"כ המערער מפנה להצהרת המשיבה בפרוטוקול הדיון, כי חתמה על ההסכם על מנת שהמערער ייצא מהבית.

4. המערער מפנה בכתב הערעור לפסיקות בתי הדין ולפסיקות אזרחיות, מהן עולה, שהסכם שנהגו הצדדים על פיו, יש תוקף חוזי מחייב גם ללא פסק דין.

טיעוני המשיבה 

1. צדק בית הדין קמא, בדחייתו את בקשת המערער לאישור הסכם שלא אושר ולא ניתן לו תוקף של פסק דין. לדבריה, כל הסכם גירושין או הסכם ממון בין בני זוג נצרך לתוקף של פסק דין בערכאות, ובלעדיו הרי הוא כחרס הנשבר.

2. עוד מפנה המשיבה לסיומו של ההסכם, שם נכתב במפורש (סעיף 16 ד'), כי ידוע לצדדים שההסכם חלקי וחסר, וכי הצדדים ובאי כוחם "מלאים תקוה כי יגישו לבית הדין הסכם ביחס לכל המחלוקות בהקדם.". לטענתה, בסעיף זה יש הודאה של הצדדים שההסכם הינו זמני.

3. לטענת המשיבה, שני הצדדים לא פעלו בהתאם להסכם. המערער עזב את הבית כדי להתגורר עם חברתו, ולא כדי לקיים את ההסכם. גם המשיבה לא פעלה בהתאם להסכם, משום שבא כוחה הסביר לה, לדבריה, שההסכם זמני ואינו מחייב.

דיון והכרעה 

לאחר שמיעת הצדדים והעיון בחומר שבתיק, כולל פסקי הדין אליהם מציינים ב"כ הצדדים עמדת בית הדין שיש לדחות את הערעור.

נימוקים

על דרך הכלל, וכך גם הנוהג המקובל שכל הסכם גירושין או הסכם ממון הנחתם בין בני זוג, מזקיק אישורה של הערכאה השיפוטית שתתן להסכם תוקף של פסק דין.

הסיבה לכך ברורה, בני זוג הנקלעים למשבר ביחסיהם או מעוניינים להסדיר הסכם ממון, אין בחתימתם לבדה לברר את גמירות הדעת הנדרשת על פי ההלכה. יש צורך שבית הדין יתן תוקף של פסק דין להסכם, לאחר שיוודא, כי הצדדים הבינו את ההסכם וחתמו עליו מרצונם החופשי. לא כך בחתימת חוזה לצורך עיסקה, שהחתימה לבדה מחייבת, בהתאם לחוק החוזים.

במקרים חריגים בלבד, כאשר הצדדים פעלו בהתאם להסכם במשך תקופה ארוכה, יש בזה ראיה שהצדדים אכן גמרו בדעתם לפעול בהתאם להסכם. במצב כזה, יאושר ההסכם אפילו אם אחרי תקופה ארוכה אחד הצדדים חוזר בו. מכאן נבין את הפסיקות השונות שציינה ב"כ המערער בכתב הערעור.

זאת ועוד, במקרה דנן נראה כי הדברים ק"ו. באשר הצדדים האשימו זה את זה בהפרת ההסכם. ב"כ המערער טענה, כי המשיבה הפרה את ההסכם בכך שלא שילמה דמי שימוש, נטלה את כספי השכירות לידה והכניסה גברים לבית בניגוד להסכם. המשיבה אף חזרה בה מהסכם מכירת הבית לצד ג', מה שגרם לתביעה משפטית של צד ג' כנגד שני הצדדים. מנגד, המשיבה טענה, כי המערער לא עמד בתנאי ההסכם, בכך שלא שילם לה דמי מדור כאמור בהסכם, פעל להרס הקליניקה ועוד. כמו כן, עזיבתו את הבית היתה כדי להתגורר עם חברתו.

נמצא, שיש כאן הודאת בעלי הדין עצמם, שלא גמרו בדעתם לפעול בהתאם להסכם, ולכן הסתפקו בחתימה על ההסכם. הדבר הביא לחילוקי דעות מהותיים בסעיפי ההסכם, מי הפר את ההסכם ומי לא.

נציין עוד, כי אכן, מסוף ההסכם עולה שההסכם אינו סופי, וכפי שטענה המשיבה וב"כ, למרות, שבראשיתו של ההסכם נכתב, שהצדדים מתחייבים לפעול בהתאם להסכם ללא קשר לאישורו וכפי שטען המערער וב"כ.

סיכום ופסק דין

דרך המלך היא, שיש לאשר הסכמים מעין אלו כדי לתת להם תוקף של פסק דין ולמנוע אי הבנות. מכאן ניתן להבין את נימוקי ההחלטה נשואת הערעור. לאחר שבית הדין קמא  שמע את הצדדים, ולאחר שציטט מההסכמות, נכתב בהחלטה:

"ביה"ד מבהיר: כי אף שהצדדים התחייבו "להתחיל לפעול בהתאם להסכמות שהושגו", כנ"ל. מכל מקום ב"כ הצדדים מבקשים מביה"ד לאשר את ההסכם, ולתת "תוקף של החלטה" להסכם. משמעות הדברים, שב"כ הצדדים הבינו היטב שבכדי שההסכם יקבל תוקף משפטי,  כדי שלא יהיה ניתן לשנותו, יש צורך שביה"ד יאשר את ההסכם. כך שחתימת הצדדים על ההסכם, לא נתנה להסכם תוקף כלל.

זאת ועוד, בחוק יחסי ממון נכתב:

"הסכם ממון טעון אישור בית המשפט לעניני משפחה (להלן – בית המשפט) או בית הדין הדתי שלו סמכות השיפוט בענייני נישואין וגירושין של בני הזוג (להלן – בית הדין), וכן טעון שינוי של הסכם כזה אישור כאמור".

ידוע הדין ע"פ ההלכה שיש לפעול ע"פ "מנהג המדינה", ומנהג המדינה הוא שהסכם אינו מקבל תוקף משפטי שלא ניתן לשנותו, אלא רק לאחר אישור ערכאה משפטית.

זאת ועוד, בסוף ההסכם (סעיף 16,ד) "ידוע לצדדים שההסכם חלקי וחסר". והם "יגישו לביה"ד הסכם ביחס לכלל המחלוקות בהקדם". וכנ"ל. משמעות הדברים, שגם הצדדים עצמם הבינו שהסכם זה הינו "חלקי וחסר". 

לאור האמור ביה"ד מחליט: כי ההסכם שנסרק לתיק, אין לו תוקף משפטי. ואינו מחייב את הצדדים כלל."

הדברים מדברים בעד עצמם, ואין עילה להתערב בנימוקי בית הדין, הבנויים היטב על אדני ההלכה והחוק. לשאלה האם ההסכם מקפח או לא, לאור הסכמת הצדדים וב"כ, עם סיום הדיון, להסמיך את בית הדין לדון בעניין, אנו סמוכים ובטוחים, שבית הדין האזורי יעשה מלאכתו נאמנה, יקיים דיונים ככל הנדרש, ויוציא החלטה מושכלת ומאוזנת לסיום ההליכים לרווחת הצדדים.

הרב מימון נהרי הרב מאיר פרימן

מצטרף למסקנות.

הרב ציון לוז-אילוז

לאור האמור פוסק בית הדין:

1. הערעור נדחה בהיעדר עילת התערבות בנימוקי ההחלטה נשואת הערעור. התיק ייסגר.

2. בית הדין נותן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים ובאי כוחם, המקנים סמכות נמשכת לבית הדין לדון בתביעת הרכוש.

3. אין צו להוצאות, ועל המזכירות להשיב את כספי הערבות למערערת בהתאם לנהלים.

4. יש להעביר עותק מפסק הדין והפרוטוקול לבית הדין האזורי פתח תקוה להמשך טיפול. 

פסה"ד מותר בפרסום לאחר השמטת פרטי הזיהוי של הצדדים.

ניתן ביום כ"ח בטבת התשפ"ה (28/01/2025).

הרב מימון נהרי הרב ציון לוז-אילוז הרב מאיר פרימן

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה