דרישת תשלום נוסף על עבודה מחמת שינוי בדרישות העבודה

תיק מספר 37

פסק דין

בנידון: מחלוקת כספית בעניין פיתוח תוכנה (בוט)

הצדדים:

התובע: נותן השירות ומפתח התוכנה.

הנתבע: מזמין העבודה.

א. העובדות בקצרה:

בין הצדדים נכתב הסכם, שלפיו התחייב התובע לפתח עבור הנתבע מערכת תוכנה אוטונומית ("בוט"), וזאת תמורת תשלום בסך 20,000 ש"ח. על פי ההסכם, התחייב הנתבע לספק את המוצר המוגמר בהתאם למועדים שנקבעו בין הצדדים.

במהלך ביצוע הפרויקט התגלעה מחלוקת בין הצדדים בשאלת היקף העבודה שנדרשה בפועל, ובשאלת הזכאות לתשלום נוסף מעבר לתמורה שסוכמה בהסכם המקורי.

ב. טענות התובע:

1. התובע טוען כי במהלך העבודה חלו שינויים מהותיים בדרישות הפרויקט, אשר חרגו מההגדרה המקורית שנקבעה בהסכם.

2. לטענתו, השינויים נבעו מהנחיות ודרישות חדשות שנמסרו מצד הנתבע בנוגע לאופן פעולת המוצר, באופן שיצר מוצר שונה ומורכב יותר מזה שסוכם תחילה.

3. עקב כך, טוען התובע כי הוסכם בין הצדדים על תוספת תשלום בסך 20,000 ש"ח, כך שסך התמורה עבור הפרויקט יעמוד על 40,000 ש"ח.

4. התובע מוסיף וטוען כי הסכמת הנתבע לתוספת התשלום ניתנה מדעת, וכי בידיו ראיות ותיעוד המלמדים על הסכמה זו.

5. לפיכך, עותר התובע לחייב את הנתבע בתשלום יתרת הסכום הנתבע, בסך 20,000 ש"ח.

ג. טענות הנתבע:

1. הנתבע טוען כי לא חל שינוי מהותי בדרישות הפרויקט, וכי כלל הדרישות שנמסרו לו היו חלק בלתי נפרד מהפיתוח הבסיסי של הבוט כפי שסוכם מלכתחילה.

2. לשיטתו, לא הייתה הצדקה להכפלת התמורה, והעבודה שבוצעה מצויה בגדרי ההסכם המקורי.

3. הנתבע מוסיף וטוען כי העבודה בוצעה באיחור מהותי מעבר למה שסוכם.

4. באשר להסכמתו לתוספת התשלום – הנתבע מודה כי הביע הסכמה עקרונית, אולם לטענתו הדבר נעשה מתוך לחץ ואילוץ, בשל דחיפות השימוש במוצר, ולא מתוך גמירות דעת מלאה להתחייבות כספית נוספת.

ד. בחינת הטענות:

מתוך בירור הטענות בבית הדין ועיון בחומר שנשלח לבית הדין ובתכתובות (WhatsApp) שבין הצדדים, ובהתייעצות עם אנשי מקצוע בתחום התוכנה והתכנות שעיינו בחוזה ובחומר הראיות שהוגש, מתרשם בית הדין כי נעשתה עבודה רציפה בפרויקט זה, ושנויים מהותיים מהתכנון המקורי שנעשו לפי בקשת הלקוח ואיש התוכנה מטעמו שליווה את ביצוע הפרויקט, על כן, קיימת הצדקה עקרונית לדרישת התובע לתוספת תשלום בגין העבודה שבוצעה.

אמנם התובע שגה בכך שלא צירף לחוזה נספח עם אפיון מפורט של יצירת הבוטים בתחילת העבודה, אולם הוא נהג בהגינות בכך שנתן לנתבע אפשרות לבטל את העסקה ולקבל החזר כספי מלא, במידה ותוספת המחיר אינה מקובלת עליו.

כאשר נותן השירות (להלן הקבלן) מגלה שהעבודה דורשת שעות עבודה נוספות ושינו מהותי בצורת העבודה והמחיר שקצצו מראש אינו סביר ביחס לעבודה, נחשב אונאה – הקבלן התאנה. ומהראוי שיוסיפו במחיר כדי שיקבל פיצוי כספי הולם לעבודה. ולדעת כמה מהפוסקים יתכן ויש חובה להוסיף לו על קושי העבודה. ולכן כדאי שיתפשרו ותהיה התוספת כפשרה לשתי הצדדים. וכפסק מרן השו"ע (חושן משפט סימן רכז סעיף לו):

"הקבלן יש לו אונאה. כיצד, כגון שקבל עליו לארוג בגד זה בעשרה זוזים, או לתפור חלוק זה בשני זוזים, הרי יש לו אונאה וכל אחד משניהם, בין קבלן בין בעל הבגד, חוזר לעולם".

ובמקרה שגם הייתה הסכמה בכתב או בעל פה והנתבע לא מכחיש זאת, חובה על הנתבע לשלם. ובנידון דידן, הנתבע נתן את הסכמתו (בתכתובת ה-WhatsApp) להמשך הפרויקט תחת התנאים החדשים. ועל סמך הסכמה זו המשיך התובע במלאכתו והוציא מכיסו כספים ונעזר בעוד באנשי מקצוע, נוספים עד להשלמת הפרויקט ומסירתו לידי הנתבע.

טענת הנתבע כי הסכמתו ניתנה ב"אונס" אינה מתקבלת מבחינה הלכתית ומשפטית; ההסכמה ניתנה בבהירות, ו"דברים שבלב אינם דברים". בנוסף לכך, מתוך בירור במסמכים ובדין ודברים שעלו בין שני בעלי הדין, השינויים בפרויקט והרחבתו הביאו לעיכוב בהשלמת הפרויקט ולשינוי בלוח הזמנים שנקבע בחוזה.   

כמו כן, טענת הנתבע כי אינו עושה שימוש במערכת בסופו של יום, אינה רלוונטית להתחייבותו הכספית עבור הפיתוח שבוצע. שהרי המוצר כבר התקבל ע"פ הוראתו. וכפי שלא ניתן לחזור מקניין לאחר שהוא נעשה כמבואר בהלכות קניינים בשו"ע חו"מ סי' קפ"ט, ולאחר שנגמר המקח כל אחד לפי קניינו, אין שום אחד מהם יכול לחזור בו. וגם היום אדם הרוכש חפץ זה בכפוף ל"מנהג המדינה" ואין המוכר רשאי להתנגד לרצונו של הקונה אשר מחזיר חפץ תוך 14 יום. וכפי שפסק השו"ע חו"מ סי' רל"ב סע' ו':  "שכל הנושא ונותן סתם על מנהג המדינה הוא סומך", ויש מקרים שלא ניתן לבטל בהם עסקה צרכנית, ואחד המקרים הוא, מוצרים שיוצרו במיוחד עבור הצרכן לפי מידות או דרישות מיוחדות, כבנידון דידן.

במידה והנתבע טוען כי המערכת אינה עובדת או שישנן תקלות בפיתוח, עליו להוכיח זאת. ככל שיידרש, ישקול  בית הדין מומחה מטעמו (שאת שכרו ישלמו שני הצדדים) אשר יבדוק האם המערכת מתעדת באופן מלא את מועדי ביצוע השינויים ואת תקינותם, והאם העבודה הושלמה כנדרש.

ו. סיכום:

דרישת התוספת על סך כ -20,000 ש"ח נמצאה סבירה, שכן בפרויקט בוצעו שינויים מהותיים שנדרשו מצד הנתבע. דברים אלו מעוגנים בחוזה שבין הצדדים:

בסעיף 6 (הערות כלליות) נקבע כי: "שינוי של קונספט או דרישות בפרויקט יחויבו בהתאם".

שינויים אלו מצדיקים גם את השינוי בלוחות הזמנים, כאמור בסעיף 2 (הערות כלליות): "לוחות זמנים... הינם בגדר השערה בלבד עקב תהליכים מקובלים בפרויקט מסוג זה".

אבל מכיוון שבית דין התרשם שנמצאו פגמים קלים מצד התנהלות התובע. בית הדין רואה לנכון לעשות פשרה קרובה לדין כמבואר בשו"ע בשם הרא"ש בחו"מ סימן י"ב  לחייב את הנתבע בסך 17,500  ₪

ז. החלטה:

1.  הנתבע ישלם לתובע את הסכום הנקוב לעיל (17,500 ש"ח) תוך 45 יום ממועד חתימת פסק דין זה.

2. לחילופין, הצדדים רשאים להגיע ביניהם להסדר תשלומים, ובלבד שיוסכם על כך על ידי התובע מרצונו החופשי.

3. במידה ולא יושג הסדר תשלומים והסכום לא ישולם במלואו תוך 45 יום, יעמוד מלוא החוב לפירעון מידי והתובע יהיה רשאי לפעול לגבייתו בכל האמצעים העומדים לרשותו כחוק.

והאמת והשלום אהבו,

על החתום:

הרב חגי להב – דיין, הרב נועם מייזלס – אב"ד, הרב חנן טובים – דיין