מפיקת אירועים שארע לה אבילות באמצע ההכנות

פסק דין 

תיאור המקרה 

התובעת היא בעלת עסק להפקת אירועים, הנתבעת שכרה את שירותיה. התובעת דורשת את שכרה מן הנתבעת.

טענות התובעת

הנני בעלת עסק להפקת אירועים, לוקחת 500 דולר בסיס, ועוד 10 אחוז עמלה על כל ספק שסוגרים עמו (העמלה מגיעה או מהספק או מהלקוח ששכר את השירות). התובעת פנתה אלי ושכרה אותי עבור תכנון לו"ז למשלחת של 40 איש מחו"ל. ב- 1, דצמבר 2021, התחלנו לעבוד על הפרויקט. הפרויקט לקח זמן מעבר למצופה, התאריכים והתוכניות השתנו ללא הרף בגלל הקורונה, אך למרות כל השינויים לכל אורך הזמן השקעתי מאמץ בפרויקט. המשלחת הגיע לבסוף בין ה 22 ל 24 בפברואר 2022. למרבה הצער, אבי נפטר בתאריך 11 בפברואר, וההלוויה היתה ב15 בפברואר, וישבתי שבעה עד ה 20. (בין ה 19 עד ה 21, לא זוכר מתי קמה בדיוק). במהלך הימים לפני הגעת המשלחת ועד לרגע הפטירה, המשכתי לעבוד על הפרויקט. השבעה הסתיימה יומיים לפני הגעת המשלחת, ודיברתי עם הנתבעת על מנת לחזור לעניינים. אך היא סירבה לחזרתי לעבודה באומרה ששכרה מישהי אחרת. לאחר ביקור המשלחת התובעת לא הסכימה לשלם לי ודחתה אותי כל הזמן. עד רגע זה, לא קבלתי שום שכר, וגם אינני יודעת האם השתמשו בספקים שאיתם סגרתי, והאם התקבלה עמלה עבורם.

טענת הנתבעת

אני עובדת בשביל ארגון בשם אגודת ישראל, באמת השתמשנו בלו"ז שהתובעת תכננה, אך לבסוף עקב פיטרת אביה הייתי חייבת לשכור מישהי אחרת שתחליף אותה משום שהיו כל הזמן שינויים בלו"ז, ומדובר במשלחת של 42 מיליונרים שבאו לפגישות עם ראש הממשלה, שרים וחברי כנסת. זה היה ערב המלחמה עם אוקראינה, והלו"ז השתנה כל הזמן, ולכן לא הייתה לי ברירה אלא למצוא במהירות מישהי ששמה ש' שתטפל בדברים הארגוניים. שילמנו לה סכום גבוה עקב התראת הזמן הקצר. ש' המחליפה שלה טיפלה בכל הדברים. ובגלל שש' החליפה אותה לא היינו צריכים אותה בחזרה. למעשה, לא השתמשנו בהזמנות שהתובעת עשתה, כי כאמור כל הלו"ז השתנה. בנוגע לתשלום, ח"ו אני לא דחיתי  אותה פשוט הייתי בעומס גדול. שכנעתי את אגודת ישראל לשלם לה את הבסיס 500$, למרות שהם לא הבינו למה הם צריכים לשלם פעמיים. היא דרשה יותר (3000$), ניסיתי לפשר בין אגודת ישראל לבין התובעת, והיא לא הסכימה.

. 

דיון 

השאלות העומדות לפנינו:

1. האם התובעת נהגה נכון בכך שלא עסקה כלל במשך ימי אבלותה, או שמא היה עליה לעסוק בצינעא או ע"י שליח?

2. האם הנתבעת נהגה נכון בכך שמסרה את העבודה לידי אשה אחרת?

3. האם הנתבעת כמעסיקה חייבת לשאת באחריות האונס של התובעת (פועלת)?

4. האם לנתבעת יש אחריות על כך שאותה אשה לא השתמשה בעבודה שעשתה התובעת?

5. במידה והתשובה לשאלה הקודמת חיובית, האם היא חייבת לשלם לתובעת בשל כך?

6. כיצד ניתן להעריך כספית את עבודתה של התובעת?

1. איסור עשיית מלאכה לאבל מובא במס' מועד קטן דף כא, והרמב"ם בהלכות אבל (ה,ז) כתב:

רמז לאבל שאסור בעשיית מלאכה, זה שנאמר והפכתי חגיכם לאבל, מה חג אסור בעשיית מלאכה אף ה אבל אסור בעשיית מלאכה. וכשם שהוא אסור בעשיית מלאכה כך הוא אסור לישא וליתן בסחורה ולילך ממדינה למדינה בסחורה.  

הדין הובא להלכה בשו"ע יו"ד סי' ש"פ סעיף ג'. ובסעיפים ד-ה שם מביא השו"ע את הדין לגבי דבר האבד:

"אפילו דבר האבד, אסור האבל לעשות, בין הוא בין עבדיו ושפחותיו ובניו ובנותיו שמעשה ידיהם שלו...אסור לעשות מלאכתו ע"י אחרים, אלא אם כן הוא דבר האבד, שדבר האבד מותר לאבל לעשות ע"י אחרים, אפילו דבר האסור במועד משום טירחא, מותר, ואפילו הוא מעשה אומן". 

השו"ע אוסר לאבל לעשות מלאכה בעצמו אפילו בדבר האבד, אלא רק ע"י אחרים. אולם הרמ"א מביא דעה חולקת:

"הגה: וי"א דאם לא יוכל לעשות ע"י אחרים, והוא דבר האבד, מותר לעשות האבל בעצמו, ולאחר שלשה ימים הראשונים יש להקל, ואפילו תוך ג' והוא הפסד מרובה".

והש"ך מעיר שהתירו לאבל עצמו בדבר האבד, אך צריך לעשות בצינעא בתוך ביתו. אם הנידון שלנו הוא דבר האבד, היה על התובעת למסור זאת לאחר, או בשעת הדחק להמשיך לעסוק בזה בצינעא. ברם, במהלך הדיון התברר, שביום הסמוך לאבילות שכבר ידעה על הפטירה הממשמשת ובאה, עשתה שיחת זום עם נציג המשלחת ועם הנתבעת, והיה סיכום ברור על התוכנית, ולכן חשבה לתומה שהכל סגור ובטוח, ואין כאן דבר האבד. בנוסף, עם תחילת ימי השבעה, הנתבעת שלחה לה הודעה המעדכנת שהיא שכרה מישהי חדשה ושאין לה מה לדאוג כי זכויותיה ישמרו והעובדת החדשה מודעת לכך שהיא צריכה "להסתדר" עם התובעת.

2. לפי דברי הנתבעת מכיון שימי השבעה הסתיימו כיומיים לפני הגעת המשלחת והיו שינויים כל הזמן, לכן הייתה חייבת לקחת מישהי שתארגן את כל הסידורים הנדרשים. לכן, נראה שבנידון שלנו, מבחינת התובעת היה מדובר בדבר האבד.

ובהגדרת דבר האבד, כתב רבי עקיבא איגר (שם ד"המותר לעשות האבל בעצמו):

"ואם לאחר יש ענין דבר האבד ואינו מוצא פועל למלאכתו רק אבל, עיין בח"א בקונטרס מצבת משה (אות ז') דצידד להקל".

כלומר, אם לנתבעת יש מצב של דבר האבד, ואינה מוצאת מישהי אחרת, מותר לאבלה לעבוד בשבילה, כי דבר האבד נחשב גם אם הוא מצד המעסיק. למעשה, הנתבעת שכרה שירותי אשה אחרת בסכום גבוה של 3500$, המחיר הגבוה הוא תוצאה של שכירות במצב חירום מחמת הסמיכות להגעת המשלחת. לאור המצב ולאור הנסיבות כפי שתוארו בבית הדין ע"י הנתבעת, החלטתה להעסיק אשה אחרת הייתה החלטה סבירה.

3. מי צריך לשאת בנזק שנגרם מחמת אונס האבילות?

השולחן ערוך (חו"מ שלד,א) בהל' שכירות פועלים כתב שבמקרה של אונס ההפסד הוא של הפועל ובעל הבית פטור. והרמ"א שם כתב:

"וכן בכל אונס שאירע לפועל, בין ששניהם היו יודעין שדרך האונס לבא או ששניהן אינן יודעין, הוי פסידא דפועל. אבל אם בעל הבית יודע והפועל אינו יודע, הוי פסידא דבעל הבית".

לפי זה, אין הנתבעת צריכה לשאת באחריות של הפסד התובעת מחמת אונס האבילות.

4. עיקר הטענה של התובעת הוא שלא השתמשו בכל המקומות שסגרה איתם, ולכן היא לא קיבלה את העמלה של 10% מאותן הזמנות. הנתבעת אומרת שלא התעסקה בזה, אבל עקב השינויים שחלו ברגע האחרון לא היה אפשרי להשתמש ברוב ככל ההזמנות שעשתה התובעת. אין לבית הדין מידע ברור לגבי כל הזמנה, אבל ההתרשמות היא שהאשה החדשה לא טרחה להתחשב בעבודה של התובעת וסגרה הזמנות במקומות אחרים, ממכלול סיבות. חלקן מוצדקות עקב השינויים, וחלקן פחות מוצדקות וזה נבע מחוסר מחויבות וניגוד אינטרסים, שהרי ידעה היטב שאם תסגור הזמנה לפי תוכנית התובעת העמלה כולה תגיע לתובעת, ולכן העדיפה לסגור הזמנות חדשות כדי שהעמלה תלך רק אליה. אין לנו דרך לבדוק את כל המקומות, אולם בית הדין סבור שהיה על הנתבעת לדקדק יותר עם העובדת החדשה שתעשה מאמץ יותר גדול לסגור מקומות שהזמינה הנתבעת. בדבר זה היה התרשלות מסוימת, שככל הנראה גרם לתובעת להפסד רווחים.

5. למרות האמור בסעיף הקודם, נראה לפטור את הנתבעת על התרשלותה, מכמה טעמים:

א. מדובר במניעת רווח, שהוי גרמא.

ב. לטענת הנתבעת, לא היה ניתן להשתמש בהזמנות של התובעת משום השינויים שחלו בלו"ז ברגע האחרון.

עם זאת, מאחר שהנתבעת אמרה לתובעת "אל תדאגי", יש כאן מעין קבלת ערבות על השכר. שאם לא היתה אומרת כן, מסתבר שהתובעת היתה מחפשת דרך לעבוד באבילות.

6. השאלה המרכזית שביה"ד מתחבט בה היא כיצד להעריך את העבודה שנעשתה ע"י התובעת. אין חולק על כך שהיא עבדה במשך חודשים על הכנת הלו"ז של המשלחת. אין חולק על כך שהגעת המשלחת נדחתה כמה פעמים ובכל פעם התובעת עשתה את ההתאמות הנדרשות. אולם גם מוסכם ששכרה מורכב משכר בסיס של 500$, וכן מ-10% מסכום ההזמנות שיבוצעו בפועל. ולמעשה רוב ככל ההזמנות לא יצאו אל הפועל. בנוסף, הנתבעת טוענת שאף הזמנה לא הייתה חתומה, דהיינו לא בוצע תשלום ועל כן אף הזמנה לא הובטחה, וראיה לכך היא העובדה שאף ספק לא תבע את התובעת על ביטול הזמנה. מאידך, התובעת טוענת שהיא הרבה שנים בתחום, וההסכמות שלה עם הספקים שלה נעשות בעל פה, ונחשבות כחתומות. כתוצאה מהביטולים נגרם לה נזק של אמינות מול הספקים.

פסק דין

ביה"ד סבור שהייתה התרשלות מסוימת מצד הנתבעת, ויש מקום לתרעומת עליה מצד התובעת על כי לא דאגה להבטיח את שכרה, רק דאגה לעצמה שלא יהיו לה תקלות. וכמו כן ראוי לשלם לתובעת סכום מסוים על טרחתה ועבודתה בחודשים שקדמו להגעת המשלחת. למעשה, שני הצדדים הסכימו שביה"ד יציע פשרה.

בית הדין הציע לצדדים פשרה על פי המתוה הבא:

1. 500$ שכר בסיס (שעליו אין ויכוח).

2. 1000$ שכר עבודה.

שני הצדדים הסכימו לפשרה, ובית הדין פסק את הסכום: 1500$

החלטה 

הנתבעת תשלם לתובעת סכום ע"ס 1500$ בתוך 30 יום מתאריך ל' שבט (21.1.23).

באנו על החתום, יום י"ג אדר תשפ"ג 

הרב ניר אביב, אב"ד       הרב אריאל אלקובי         הרב אבישי חבר טוב