שכר טירחת עורך דין כאשר לא נחתם חוזה, ולבסוף ללקוח לא היה צורך בעבודתו

              תיק 008

התובע: עו"ד א.

הנתבע: מר ב.

נושא הדיון:

בדין ודברים אשר התקיים ביום ראשון כ"ז אלול ה'תשפ"ד (29/9/2024 למניינם) בין עו"ד א' (להלן "התובע") לבין מר ב' ("להלן הנתבע") בענין תביעה כספית על יצוג משפטי, ולאחר חתימת הצדדים על שטר בוררות וקבלת קנין כדין. 

העובדות בקצרה:

הצדדים רכשו דירה בפרויקט בניה. הבניה התחילה לפני ארבע שנים והתעכבה מאוד והנתבע החליט בתחילת הקיץ שהוא רוצה למכור את הדירה. לאחר היכרות הצדדים דרך קבוצת הרכישה של הבנין. פנה הנתבע בשיחה טלפונית בתחילת יוני (י"ד סיון תשפ"ד) אל התובע כדי שייצג אותו במכירת הדירה ועריכת חוזה. הסכום שסוכם היה 15 אלף ₪. בסוף יולי (כט' תמוז תשפ"ד) הנתבע החליט שהוא לא מעוניין למכור את הנכס ולכן סיים את ההתקשרות התובע. חשוב להדגיש שלא נחתם חוזה על שכר טירחה עם עו"ד והכל נאמר בעל פה. 

טענות התובע:

הנתבע פנה אליי לצורך סיוע בעריכת חוזה למכירת דירה כולל ייצוג מול הקונה וכל הנלווה. הסברתי לו שהתנאים שלו כעת אינם נוחים, במיוחד בשל עליית המחיר העתידית ותקלות עם קבלנים. לאחר עבודה רבה מצדי, הוא החליט לא למכור ולא לשלם, וסיים את ההתקשרות ביום כ"ט בתמוז. אכן לא היה חוזה כתוב אך כך אני מקובל בתחום הפלילי ובתחומים נוספים. הסכום המוסכם היה 15,000 ₪ פלוס מע"מ.

השתדלתי לבצע את כל הבירורים המשפטיים הנדרשים, שכללו שיפור תנאים מול קבוצת הבנייה והתמודדות עם בעיות של מיסוי וכן  עם חטיבה להתיישבות. השקעתי עשרות שעות בעסקה, מחקר משפטי רב, התייעצויות עם עורכי דין בעלי מומחיות מיוחדת ועוד. בנוסף ייצגתי את ב' בניהול המשא ומתן מול רוכשים פוטנציאלים. בשלב שבו הוא שכר את שרותיי תוכנן שהדירה תימכר בכ- 1,250,000 ₪ והיה רק קונה פוטנציאלי אחד, בעקבות העבודה הקשה שלי, הגיעו עוד קונים, והמחיר עלה ל -1,520,000 ₪. עבדתי מאוד קשה עבורו והשגתי לו תוצאות מצוינות.אני תובע כעת את הסכום המוסכם בינינו בשיחה הראשונה, 15,000 ₪ פלוס מע"מ. בחוזה הסטנדרטי שלי [מצורף בנספחים מס' 5] מצוין שהשכר ישולם גם במקרה של פשרה או וויתור.

טענות הנתבע:

בשיחה הראשונה עם העו"ד ביקשתי את עזרתו בעניין עריכת חוזה למכירת דירה. העו"ד דיבר על עלות של 15,000 שקל  [כולל מע"מ] לחוזה והסכים לנהל את המשא ומתן, אך לא דיברנו על כך בהתחלה. לאחר שבועיים-שלושה, החלטנו לעצור את התהליך ופנינו ליועץ משכנתאות, שהסביר לנו שיש לקחת בחשבון את תשלום מס השבח ואז התברר שאין רווח מהעסקה, והוא לא נתן לנו תשובות. הכל היה בע"פ לא חתמנו על חוזה ולא הוסבר לנו שאנו מתחייבים בתשלום בכל מקרה.

פנינו למתווך שמצא קונים עם הצעות דומות, ופנינו לעו"ד ויועצים נוספים, שמסרו שלא מקובל לשלם על חוזה שלא הושלם. בשיחה האחרונה, העו"ד הציע סכום פשרה של 10,000 שקל, אך לטענתי לא מגיע לו תשלום משמעותי כי לא השלים את התהליך [כפי שמצוי אצל מתווך]. מצאנו לקוחות פוטנצייאלים וכן שוכרים לכן כעת אנו לא מעוניינים למכור את הדירה אלא להשכיר. אין לנו רווח מהעזרה שלו ולכן לא צריך לשלם יותר מ1000 שקל.

בירור הדין

1. סיכום על דמי טרחה בעל פה

הנה בכדי להתחייב לכאורה צריך קניין או כתיבת חוזה המביאים לגמירות דעת. אולם מצינו בהלכות שכירות פועלים (סי' של"ג סע' א'), שכאשר בעל הבית שוכר פועל ולאחר מכן מחליט לחזור בו, ישנם כמה תנאים שיכולים להשפיע על חובת התשלום, גם כאשר לא נחתם חוזה.

אם בעל הבית חזר בו לפני שהפועל החל בפועל את העבודה, הוא אינו חייב לשלם לו דבר, אך יש מקום לתרעומת מצד הפועל וכן יש לו דין של מחוסר אמנה (שו"ע סי' של"ג סעיף א' וסמ"ע סק"א). יש לציין שאם החזרה מתבצעת מסיבה מוצדקת, כגון שמצא אפשרות זולה יותר, יש פוסקים שסבורים כי אין כאן דין של מחוסר אמנה.

עם זאת, ישנם מקרים שבהם בעל הבית יהיה חייב לשלם לפועל, גם אם העבודה לא הושלמה: 1. אם היה קניין שנעשה. 2. אם נגרם לעורך דין הפסד בעקבות החזרה. 3. אם בעל הבית חזר בו לאחר שהעורך דין כבר החל בעבודתו, ובכך הוא נחשב כמי שהתחיל במלאכה (שו"ע שם סעיפים א'-ב').

במקרה שבו בעל הבית חזר בו עקב אונס, לדוג' אם שכר פועל להשקות את השדה ולאחר מכן ירדו גשמים ואין צורך בפועל, בעה"ב יהיה פטור מתשלום, שכן לא הייתה לו אפשרות להמשיך בעבודה (שו"ע שם סעיף ב').

מדברי הנתיבות (שם סק"ה) משמע שגם אם לא נחתם חוזה, בעה"ב חייב לשלם על מה שכבר נעשה, אפילו אם הוא לא נהנה מהשירות, מאחר שהעיכוב נבע מבעל הבית ולא מהפועל, שיכול היה להמשיך במלאכה.

כמו כן מצינו (שו"ע  סימן של"ג  סע' ח') שאדם מתחייב מדינא דגרמי (גר"א שם סקמ"א) אם הוא הזמין כלי מאומן אפילו שלא עשו קניין וזאת באופן שאמר לאומן לשון המחייבת. 

אומנם יש שני אופנים שבאים חייב המזמין לקחת את הכלי שעשה אומן כיוון שכבר זכה בו וצריך לשלם לאומן את כל שכרו אפילו אם לא נגרם הפסד לאומן בביטול ההזמנה: 

א. באופן שעשה אומן את הכלי מהחומרים של המזמין אז הכלי שייך למזמין הוא חייב לקחת אותו לשלם עליו כל שכרו (ש"ך סקמ"א). 

ב.  אם אמר לו המזמין עשה לי כלי פלוני ולא אמר לו ויקחנו ממך אז הוא חייב לשלם לו את כל שכרו מדין שכירות פועלים שהרי הוא כאילו שכר אותו שיעשה עבורו כלי ואמר לו שכרך עליי שאז ודאי חייב לשלם לו כפי שהתנהעמו כמבואר בשולחן ערוך בסימן של"ו.

אולם הנתיבות (סי' של"ג סקי"ד) סובר שאם הוא לא התכוון שיעשה לו את הכלי בתורת שכירות אלא שיעשה את הכלי לעצמו ורק הבטיח לקנות ממנו לאחר שיגמור לעשותו מאחר שהכלי לא נקנה בדיבור הוא לא חייב לשלם לאומן אלא מה שיפסיד מדינא דגרמי.

על פי האמור, ניתן להסיק כי כאשר אדם מזמין שירות, כגון שירותי עורך דין, ומבקש ממנו לבצע את מלאכתו בלשון של שכירות פועל, המזמין חייב לשלם לו את שכרו מדין שכירות פועלים. זאת, אפילו אם לא נגרם לפועל הפסד עקב ההזמנה, ואף אם הוא ביטל את ההזמנה מחמת אונס.

לאחר בירור עם משפטנים עולה כי  ע"פ חוק: סגירת חוזה בעל פה עם עורך דין יכולה להיות מחייבת, אך יש כמה גורמים שיכולים להשפיע על כך, על פי חוק החוזים, חוזה יכול להתבצע בעל פה, אך יש חשיבות לרמת ההוכחה שיש לגבי ההסכם. במקרה של מחלוקות, יהיה קשה להוכיח את התנאים המדויקים של ההסכם. 

אולם, אחרי בירור עם מספר עורכי דין נאמר לבית הדין שמקובל לעשות הסכם שכר טירחה וגם על העו"ד לפרט ולהסביר את חיובי התשלום כראוי. ובפרט שגם לתובע יש הסכם מפורט ומנוסח של שכר טירחה [כמובא בנספחים למטה], וכן יש להתפלא מדוע לא נחתם הסכם מסודר, בייחוד שבית הדין התרשם  שהלקוח אינו בקי בעניינים המורכבים הנ"ל. 

2.  שכר פועל להביא חפץ והחפץ לא היה שם

מבואר בדברי מרן השו"ע (סי' של"ה סע' ב' ורמ"א שם), שאדם ששכר פועל שיביא לו איגרת ממקום פלוני, והלך לאותו מקום ולא מצא שם את האיגרת חייב לתן לו כל שכרו, כיוון שלא פסק כמו שכר אלא על הליכתו וכבר עשה פה את כל שליחותו. 

וכתב הנתיבות (שם סק"ב) יסוד חשוב, שהוא הדין בכל פועל שעשה עבודתו כפי שהתנו בתחילה שבעל הבית צריך לשלם לו כל שכרו אע"פ שלבסוף לא נהנה ממלאכתו כלל מחמת סיבה שאינה תלויה בפועל כיוון ששכרו של פועל הוא על עשיית הפעולה ולא על התועלת שמפיקים ממנה כפי שמצינו בסוגית 'ירד להציל ולא הציל' (שו"ע סי' רס"ד סע' ג') שעל כל פנים הוא צריך לקבל שכר פעולה.

אומנם אם בעל הבית הבטיח לפועל שכר יותר מן הראוי ולבסוף לא נהנה ממלאכתו הוא לא חייב לשלם לו את כל מה שהבטיח אלא נותן עוקפים שמקבלים שאר הפועלים כיוון שיש אומדינה דמוכח שלא הבטיח להוסיף לו יותר על שאר הפועלים אלא אם כן יצליח בכל מלאכתו, כמבואר בסוגית 'ירד להציל ולא הציל' שאין לו שכרו בלבד ולא כל מה שהבטיח לו (נתיבות שם).

מדברי הנתיבות ניתן ללמוד לנידו"ד, שאם לקוח סיכם עם עורך הדין שכר גבוה יותר ממה שנראה רגיל, אך לא נהנה בסופו של דבר מהשירות, הוא אינו חייב לשלם את כל הסכום המובטח. במקרה זה, הוא ישלם את הסכום המינימלי שמקובל לשלם לעורכי דין אחרים, משום שיש כאן ראיה לכך שההבטחה לשכר גבוה הייתה מותנית בהצלחת המלאכה, כפי שנלמד מהסוגיה הנ"ל.

3. חיוב תשלום באופן שהרווח היה נעשה ללא הסיוע

אמנם בהמשך דברי המחבר (סי' של"ה סע' ג') מובא, שכאשר אדם שוכר פועל להוליך תרופה לחולה, ואפילו אם החולה מת או לא זקוק לתרופה, הפועל זכאי לכל שכרו. הנתיבות (שם סק"ב) מסביר כי במקרה כזה, הפועל צריך לקבל את כל מה שסוכם עמו, ולא רק את השכר המקובל למלאכה.

אולם, אין להשוות זאת לשליח שהלך להביא איגרת ולא מצא אותה, משום שבמקרה זה הפועל הצליח לבצע את שליחותו, אם כי התוצאה לא הייתה כפי שציפה. הוא עשה את המוטל עליו ואין להאשימו בכך שלא הייתה תועלת מהפעולה (נתיבות שם בשם התוס').

כך נראה גם במקרה שבו עו"ד ביצע פעולה עבור לקוח, אך הלקוח הצליח בסופו של דבר לפתור את העניין בעצמו. העו"ד זכאי לשכרו על פי ההסכם, מכיוון שהוא ביצע את העבודה הדרושה, ואין זה רלוונטי אם הלקוח לא נזקק לתוצאה הסופית.

4. דין 'נהנה' – חיוב על הנאה המוטלת בספק

הנה גם אם לא היה מסוכם בתחילה על סכום מסויים, מכל מקום מצינו בסוגיית 'נהנה' שאדם צריך לשלם אף על פי שיכל למצוא תמורה כזאת בחינם במקום אחר, וכן כתב הרמ"א (מתנה סימן רמו סעיף יז וע' ברמ"א סי' שסג סע' י' ובנוש"כ שם). עם זאת מבואר באחרונים שבמקום ספק כשיש הנאה, יש לחייב את הנתבע בתשלום נמוך, אם לפי שומת הדיינים היה משלם על הנאה כזו סכום נמוך כעין "דמי בשר בזול" [שני שליש מהמחיר בשוק, עי' רש"י ב"ק קיב. ושו"ע שמ"א ד'], כפי מה שישערו שהיה מעוניין, והכל לפי ראות עיני הדיין (אחרונים).
וא"כ בנידו"ד הנתבע הקיבל "הנאה" בכך שדירתו ראוייה עתה להימכר במחיר יותר יקר, וצריך עיון האם ישנה הנאה נוספת ומסתבר שעבור דבר זה לא הושקעו שעות רבות כ"כ.

5. הכול כמנהג המדינה

כלל נקוט בידינו שבדיני ממונות אזלינן בתר מנהג המדינה וכדבריו המבוארים של הרמב"ם (מכירה פרק כו הלכה ח): 

וזה עיקר גדול בכל דברי משא ומתן הולכין אחר לשון בני אדם באותו המקום ואחר המנהג, אבל מקום שאין ידוע בו מנהג ולא שמות מיוחדין אלא יש קורין כך ויש שקורין כך עושים כמו שפירשו חכמים בפרקים אלו.

רמב"ם (מכירה פרק כח הלכה טו):

וכן כל הדברים האלו במקום שאין שם מנהג כמו שביארנו אבל במקום שיש מנהג הלך אחר המנהג ואחר לשון רוב אנשי המקום הידועים להן.

ומאחר והעו"ד לקח על עצמו בנוסף לשרות המשפטי גם תפקיד של מתווך, הרי שלכו"ע מנהג המדינה ברור שאין תשלום למתווך אא"כ הגיע הדבר לידי גמר וכדין שדכן וכפי שכתב בספר פתחי חושן חלק ד (שכירות) פרק יד - שדכנות וסרסרות סעיף י 

נתבטל השידוך לאחר התנאים, לא הפסיד השדכן שכרו, אבל במקום שנוהגים שלא לשלם עד לאחר הנשואין, ונתבטל השידוך, א"צ לשלם שכר שדכנות.

ומקור דבריו בתשובת הרא"ש (כלל קה סימן א ):
ששאלתם על שמעון שהיה סרסור של ראובן למכור ביתו והלך אצל לוי ונתרצה לקנותו ושוב לא רצה ראובן למכור ללוי כי אמר כי היה שונאו ומכרו לאחר, ועתה תובע שמעון הסרסור דמי סרסרותו מראובן. לא ידענא במה נתחייב ראובן לו מעות, ואף שבועה אין כאן כי אמר לו תהא סרסור למכור ביתי והלך ודבר עם לוי לקנותו ולא רצה למכרו ללוי אז בטל סרסרותו. וכי אם כך מכרו ראובן לאחר ולא היה שמעון סרסור באותו מקח למה יתן ראובן לשמעון כלום, מעשים בכל יום שיש במקח אחד כמה סרסורים זה מסרסר ללוי וזה ליהודה כל מי שנגמר המקח על ידו זכה בסרסרותו, ופעמים שבעל המקח מוכר בעצמו לזבולן ואינו נותן לסרסרותו כלום. כי זה פשוט הוא שהסרסורים והשדכנים אם נגמר הדבר בלא סרסור אין המוכר נותן כלום. ודאי אם אחר שראה הסרסור אמר שלוי שונאו ולא רצה למכרו לו ואחר כך מכרו ללוי זה היה רמאות וצריך ליתן לו שכרו. אבל בנדון זה אינו חייב ליתן לו כלום. ודמיא להא דפרק הגוזל בתרא (קיו) בעא מיניה רב מר' (אמי) ירד להציל ולא הציל מהו, אמר ליה זו שאלה אין לו אלא שכרו, פירוש שכר טרחו ולא דמי חמורו. הכא נמי יתן לו שכר טרחו שהלך ודבר בשבילו ולא דמי סרסרותו. ואין לומר דהתם לא היה העיכוב של בעל החמור אבל בנדון זה הוא עושה שליחותו והעיכובא היתה של המוכר הלכך יתן לו סרסרותו, לא מיקרי האי עיכובא פשיעה של המוכר כי אם היה שונאו דמי עליה כאריא ארבא ולא היה רוצה שיקרא שמו על נחלתו. ועוד דלא דמי כלל (ס"א: ועוד לא דמי כוליה להתם) דהתם הפסיד המציל חמורו כדי להציל לחמור חברו אבל הכא לא הפסיד הסרסור מאומה. ויש מרבותי שמדמין שכר שדכנין להיתה מעבורת לפניו.

וכך המנהג מקובל בכל מקום. וביחס לשכר עורך דין , אין מנהג ברור והדבר משתנה לפי הנסיבות.

וראה עוד בזה מש"כ במהלכי משפט ח"א מהלכים ט-י ומשם בארה.  

העולה מהאמור: 

בית הדין חוזר וממליץ תמיד לערוך חוזה כדי למנוע עוגמת נפש כזו או אחרת. בפני בית הדין הוצגה התכתבות ארוכה בין הצדדים הכוללת תקופות שונות והתייחסויות שונות, בית הדין לקח כל זאת בחשבון.
לאחר דיון ובירור בשאלה אם ניתן להתחייב לשלם שכר טרחה גם ללא חוזה כתוב ובירור עם עו"ד, ובפרט במקרה הנוכחי, התרשם בית הדין כי היה צורך לערוך הסכם מפורש בשאלת שכר הטרחה. 

מכיוון שהתובע החל לעבוד מיד לאחר שיחת הטלפון הראשונית, יש לראות בכך כתחילת עבודה כאמור, ועל כן יש חובת תשלום ע"פ האמור בשכירות פועלים. מנגד, מכל מקום בנידו"ד הדברים היו עמומים והלקוח לא הבין על איזה בדיוק "מוצר" הוא מתחייב, וממילא יש לדון לשלם לפי ההנאה שהוא עשה או כשכר פועל בטל או לפי שעות. למעשה, בית הדין הכריע על פי אומדנה ופשרה הקרובה לדין שיש לשלם שליש מההתחייבות הראשונית. 

לסיכום, לאור כל הנ"ל ובשל מעמדו של הנתבע כמוחזק, מחליט בית הדין לחייב את הנתבע בתשלום של שליש מהסכום שסוכם דהיינו 5000 ₪ ותוספת של מע"מ-  סה"כ 5850 ₪.

החלטה

1. ב' ישלם 5850 ₪ לא' בתוך שבועיים מזמן התאריך הנקוב בפסק הדין.

2. פסק זה מבטל כל אפשרות תביעה בערכאות או בדרך אחרת בעניין הקשור לנידון הנ"ל.

בברכת האמת והשלום אהבו,

באנו על החתום:

הרב גבריאל אלקובי, הרב אריאל בראלי, הרב נועם מייזלס.