תביעות הדדיות בין בעל בית לקבלן וחזרת קבלן מהמשך העבודה

                                                  יום  שלישי יא מרחשון תשפ"ה 12.11.24

התובע: 

נגד

נתבע: 

תיאור המקרה

התובע הזמין מהנתבע עבודת בניה בביתו, העבודה לא נשלמה והופסקה. ויש דין ודברים ביניהם על פיצוי, המשך העבודה, ותיקונים. 

טענות התובע

לקחנו קבלן מפתח שינהל לנו את כל הפרויקט שאנו רוצים לעשות עם הבית, עד לרמת התקנת הברזים והתשתיות הנוספות. ישנו חוזה חתום. המפקח הראשון, הגיע לסכסוך עם הקבלן בנייה, והוא החליט להתפטר. נאלצתי להביא מפקחים אחרים כדי לוודא שהעבודה מפוקחת ומתנהלת כמו שצריך. אבל גם איתם הקבלן לא הסתדר, ורב גם איתם. הוא איים וצעק על המפקחים. הנתבע גזל ממני ציוד שהוא רכש מהבית, למרות שכתוב מפורש בסעיף 10 בחוזה שאסור לו להוציא ציוד. בנוסף, יש שורה של ליקויים. בנוסף, היה עיכוב בביצוע העבודות, הנתבע נעלם ולא חזר עד שקיבל כסף שלא היה מגיע לו. זו הייתה סחיטה. שילמתי. כרגע הוא רוצה עוד כסף, ואני מרגיש מאוים ממנו. הוא ביצע שליכט עקום, והבטיח פיצוי לבנות משרד בקומת הגג. וגם הבטיח פרגולה. אני רוצה שבית הדין יורה לי האם להמשיך איתו או עם קבלן אחר. אני גר בבית פרוץ כרגע. 

טענות הנתבע

הפקח הראשון התפטר בגלל התובע, הם לא הסתדרו, זה לא קשור אלי. את הפקח הראשון החליפו צמד של פקחים, שלא היו מסונכרנים זה עם זה, ולכן זה גרם לעיכובים גדולים בבנייה. פקח אחר אומר לעשות כך, ואחרי כמה ימים פקח אחר אומר לעשות אחרת. בנוסף, הפקחים רצו לשנות את שיטת העבודה, והשיטה שלהם לא מתאימה. הם הביאו מהנדס שהוסיף עוד עבודה אקסטרה וגרם לתוספות שלא היו מתוכננות. בנוסף, היו עלויות של כל החומרים שעובדים איתם בעקבות המלחמה. בנוסף, היתה טעות של המהנדס בתכנון המדרגות, מה שגורם לעלות גבוהה יותר. לכן, הגעתי למצב, שלא רק שאין לי רווח, אלא אני בהפסד של 50,000 ₪. מדובר בפקחים מאד קפדניים שכל דבר מחזירים אותי ומחפשים כל הזמן מה לא בסדר, ולא נותנים לי לעבוד.

מהלך הדיון

בית הדין קיים כמה דיונים. במהלך הדיונים הביא התובע לבית הדין את פקחי הבניה הנוכחיים, המפקחים תיארו שורה של ליקויים שלעתם עשה המהנדס. בית הדין הביא מומחה מטעמו שנשלח לאתר הבנייה כדי לבדוק את המצב. הוא שלח לביה"ד חוות דעת כתובה, אשר נשלחה לשני הצדדים. בדיון הבא הוא הופיע וענה לשאלות של הדיינים ושל שני הצדדים. בית הדין, בעזרת המומחה, ניסה למצוא מיתווה פשרה לפיו העבודה תוכל להתקדם, אך המאמצים נכשלו.

הנושאים לדיון ובירור

השאלות שעלינו לדון בהם:

• האם יש אונאה בקבלן בנייה?

• האם הקבלן יכול לחזור בו מן העבודה?

• האם כשחוזר בו ידו על התחתונה גם באונס?

• מה מוגדר אונס. האם המלחמה מוגדרת מכת מדינה?

• האם יש חיוב שבועת מודה מקצת על התובע?

הטענה המרכזית של הקבלן היא שלא זו בלבד שאין לו רווח, אלא להיפך יש לו הפסד של 50,000 ₪. לדבריו, זה נגרם מחמת כמה סיבות, ובכללן חישוב לא נכון של העלויות, מחמת עליית מחיר החומרים, חוסר התיאום בין שני המפקחים שגרם לשינויים ועיכובים, וטעות של המהנדס בתכנון חדר המדרגות שדרש עלות נוספת. הוא כעת דורש את תוספת התשלום, ובלא התוספת אינו מסכים לחזור לעבודה. 

א. דין אונאה לקבלן

הקבלן טוען שהיתה טעות בתמחור. האם ניתן לומר שיש כאן דין אונאה כלפי הקבלן?

1. ההבדל בין קבלן לפועל 

בדיני אונאה ישנו הבדל בין פועל (שכיר יום) לבין קבלן. לגבי פועל נפסק בשו"ע (חו"מ רכז,לג) שאין לו דין אונאה:

"השוכר את חבירו לעשות עמו, בין בקרקע בין במטלטלין, אין לו אונאה מפני שהוא כקונה אותו לזמן ועבדים אין בהם אונאה".

אולם לגבי קבלן נפסק (שם,לו) שיש לו דין אונאה:

"הקבלן יש לו אונאה. כיצד, כגון שקבל עליו לארוג בגד זה בעשרה זוזים, או לתפור חלוק זה בשני זוזים, הרי יש לו אונאה וכל אחד משניהם, בין קבלן בין בעל הבגד, חוזר לעולם".

ואמנם ישנו דיון בפוסקים בהגדרת היחס בין פועל לקבלן, ושורש המחלוקת אם הולכים בעיקר אחר אופן התשלום שגובה תשלום על גמר הפעולה ולא על זמן המלאכה, או שהעיקר תלוי בביצוע הפעולה אם חייב לעבוד בשעות מסוימות או לא (פת"ש סי' שלג בשם חוות יאיר ונתיבות המשפט רס"ד ס"ק ח). ברם, בנידון דידן משני הצדדים מדובר בקבלן ולא בפועל, ויש כאן דין אונאה. 

הר' עקיבא איגר שם הביא את דעת הרמב"ן ורשב"א שחולקים וסו' שגם קבלן אין לו דין אונאה. ויש לדון בטעמם, האם משום שסו' שגם קבלן דומה לקרקעות ומשום כך נתמעט מאונאה כדין קרקעות, או מטעם שקבלן אינו בתורת דרך ממכר, והתורה אמרה כי תמכרו ממכר לעמיתך אל תונו. 

והנפ"מ היא האם לדמות קבלן לדין קרקע. לטעם הראשון קבלן דומה לקרקעות, ואמנם לקרקע אין בה דין אונאה, אך כשיש אונאה ביותר מפלגא, מבואר ברמ"א (חו"מ רכז,כט) שגם בקרקע יש אונאה ובטל מקח. אבל לטעם שקבלן אינו בכלל ממכר לא שייך בו דין אונאה כלל, ואינו כקרקעות שהן בכלל ממכר ורק נתמעטו מאונאה מגזה"כ ויש לומר שביותר מפלגא בטל מקח. ובמנחת פתים (סי' רכז) כתב בשם מהרי"ט שאף הסו' שאין אונאה בקבלן, מדובר בקבלן בסגנון של פעולה כרועה צאן או נהג, אולם בקבלן שנותן מוצר כגון שקבל צמר ומחזיר בגד דומה למכירה לכו"ע ונחשב ממכר, ויש בו אונאה ומקח טעות בפלגא. ולפי זה יתכן לומר שבנידון דידן שמדובר בבניית בית נחשב ממכר לכו"ע ויש בו אונאה.

אך באמת, מכיון שהב"י ודרכי משה, וכן שו"ע ורמ"א לא הביאו ולא הזכירו כלל את דעת הסו' שאין בקבלן דין אונאה, לא יוכל המוחזק לומר קים לי כשיטות אלו.

2. סיבות המתקבלות לטענת אונאה

אם סוכם בחוזה מסודר על מחיר העבודה, אך הקבלן טוען שהעבודה שלו טובה יותר ממה שסוכם, ודורש מחיר גבוה יותר, כתב הפתחי חושן (שם, הערה ב) כך:

"מדברי הפוסקים מוכח שכל שקצץ עמו שכרו אינו יכול לתבוע יותר אף אם הוכח שעושה מלאכה טובה ושוה יותר, ונראה דה"ה בקבלנות וקבע שכרו, ואף אם הוברר שטעה בהערכת המלאכה והיו לו הרבה הוצאות וטירחה יותר ממה שחשב, אינו יכול לתבוע יותר. מיהו אפשר שאם נולדה סיבה אח"כ באופן דלא הו"ל לידע, וכל שכן כשהיה לבעה"ב להודיע לו ולא הודיע, יכול לתבוע יותר". 

אם נקבע מראש שכר עבודה מוסכם בין בה"ב והקבלן, אין הקבלן יכול לדרוש יותר אף אם המלאכה שעשה שווה יותר, ולמרות שהייתה לקבלן טעות בהערכת המחיר. 

למרות זאת, הקבלן רשאי לתבוע יותר שכר במקרים הבאים:

1. נולדה סיבה לא צפויה שגרמה להתייקרות (ראה עוד לקמן).

2. אם האומן מברר ע"פ בקיאים שהמלאכה קשה יותר מכפי מה שאמר לו הבעה"ב, צריך הבעה"ב להוסיף לו כפי שומת הבקיאים (ערוה"ש חו"מ שלג,כז). ומדובר שבה"ב הטעה אותו, ולא אם הקבלן הטעה את עצמו.

3. חריגה בקציצה של שישית ומעלה. (ובקבלן קרקע אין אונאה אלא רק ביטול מקח לי"א, וראה עוד לקמן).

3. דין קבלן קרקע

בניד"ד מדובר בקבלן קרקע, ולמרות שיש לקבלן דין אונאה כנ"ל, מכל מקום בקבלן קרקע הדין כמו באונאה בקרקע שלכו"ע אין אונאה אם לא ביותר מפלגא, וגם זה נתון במחלוקת בין שו"ע ורמ"א (שם רכז,כט).

ומהו קבלן קרקע? פשוט שקבלן שנשכר לחרוש את הקרקע דינו כקבלן קרקע משום שכל המלאכה נעשתה בקרקע (נתיבות המשפט רכז ס"ק ב).

והנה הגמ' (ב"מ נו ע"ב) הסתפקה האם יש אונאה בזריעת חיטים בקרקע: 

"בעי רבא: חטין וזרען בקרקע, מהו? יש להם אונאה או אין להם אונאה? כמאן דשדיין בכדא דמיין - ויש להם אונאה, או דלמא בטלינהו על גב ארעא".

הספק של רבא, האם יש להחשיב את החיטים כאילו הונחו בכד ועדיין הם נחשבים מטלטלים ויש להם אונאה, או שמא ביטלם על גב הקרקע, והרי נחשבים כקרקע שאין להם דין אונאה. רש"י והריטב"א פירשו שמדובר במוכר לחברו זרעים שהיו זרועים בשדה, וחברו יכול לקוצרן כשתגדל התבואה, ובאו עדים שלא זרע כראוי. אבל הרמב"ם (מכירה יג,טז) מפרש שמדובר במי ששכר קבלן לזרוע, ובאו עדים והעידו שזרע פחות מן הראוי לה. ונחלקו האם מדובר שמכר את החיטים שבקרקע בשתות יותר משוויה, או שמדובר שטעה בכמות החיטים שזרע.

לפי פירוש הרמב"ם מדובר בקבלן שקבל לזרוע חיטין בקרקע, והספק האם יש בזה אונאה משום שהאונאה הייתה בחיטים. דין זה נפסק להלכה ב שו"ע (שם רכז, לד):

"שכר לזרוע לו קרקע ואמר: זרעתי בה זריעה הראוי בה, ובאו עדים שזרע בה פחות מהראוי לה, הרי זה ספק אם יש לו אונאה מפני הזרע, או אם אין לו אונאה מפני הקרקע; לפיכך אין מוציאין מיד הנתבע, וכן אין משביעין אותו אלא היסת, מפני הקרקע שיש כאן". 

ומה לגבי בניית בית?

הפתחי תשובה (רכז ס"ק כו) שציין לתשובת עמודי אור (סי' קז): 

"באחד ששכר את חבירו לבנות לו בית בקבלנות, וקודם גמר הבנין ראה הקבלן שנתאנה במקח ורצה לחזור. והאריך בזה, ומסיק [שם אות ז'] דנידון זה היינו ממש בעיא דרבא בב"מ נ"ו ע"ב, וספיקא הוא ואין להוציא מיד המוחזק. אך נראה דיש לשום בזה שפיית העצים ותיקונן בפני עצמה, דבזה ודאי יש אונאה, ומלאכת הבנין בחיבורו לקרקע בפני עצמה, וכההיא דשוכר פועל עם סוס לעיל סעיף ל"ג בהג"ה, עיין שם".

וכוונתו לפסק הרמ"א בסע' לג:

"שכר פועל עם סוס או חמור, אף על פי שמצד עצמו אין בו אונאה, מצד הבהמה יש בו אונאה, ומשערין מה בא לשכר הסוס ומה שנתאנה בזה וצריך להחזיר לו (ת"ה סימן שיח)".

את הספק של הגמרא לגבי אונאה בקבלן שנשכר לזרוע חיטים, העמודי אור מפרש כך: כל מה שחילקה התורה בין מחובר לתלוש הוא בדבר שקרה לו בזמן שהיה תלוש או בדבר שהתחדש בו אחר היותו מחובר. אולם בקבלנות "דתרווייהו בהדי הדדי קאתו", שהרי עד שיזרע לא גמר פעולתו שנדון בה אונאה, וכשגמר בטלינהו אגב ארעא. וכשבאים שניהם יחד אין לנו הכרח משום מקום אם דינו כתלוש או כמחובר, ולכן נשאר בגמרא בספק. וגם קבלנות של בניית בית הוא אותו דין ממש שנסתפק בו רבא בקבלנות זריעת חיטים, והוי ספיקא ואין להוציא מיד המוחזק. ולמעשה הוא פסק לגבי קבלן שנשכר לבנות בנין, שיש לפצל את העבודות ולבדוק כל חלק בנפרד איזה חלק נדון כקרקע ואיזה חלק נדון כמטלטלין. ולהכריע לפי זה בענין האונאה באופן יחסי, וכמו שכתב הרמ"א (סעיף לג) בענין שוכר פועל עם סוס. ולכן כתב שם שחלק החיתוך של הקורות וסידורן בכדי לחברן לבנין נדון כמטלטלין, וחלק של המלאכה לחבר את הקרשים לבנין וכדומה נדון כקרקע. ולדבריו גם בניד"ד יש לפצל את מכלול העבודות הנדרשות לפצל ולחשב איזה מהם נחשב מטלטלין ועל זה יש אונאה ביותר משתות כדין ביטול מקח ועל השאר לא יהיה אונאה אלא יותר מפלגא לדעת היש אומרים. 

אולם הנתיבות (רכז ס"ק כ) מפרש שהספק היה האם יש לדונו כקבלן קרקע משום שנשכר לעבוד בקרקע לחרוש ולזרוע בה, או שמא מכיון שהאונאה הייתה בגוף החיטים בכמות שהייתה דרושה לזרוע באותה קרקע יש לדונו כקבלן מטלטלין.

ברם, הפתחי חושן (ח"ד פרק ח הערה ט) כתב:

"ולכאורה לסברת הנה"מ דלעיל לא איבעיא לן אלא כשהאונאה בחטים הצריכים לקרקע אבל לא באונאה בדמי השכירות, ודלא כסברת העמודי אור, ובערוה"ש כתב בפשיטות דבקבלנות לבנות בית הוי כקרקע. ועי' שו"ת מהרש"ם (ח"ז סימן קלא) בדין קבלן לבנות בנין וטוען בעה"ב שלא בנה כמדת ארכו ורחבו כפי שהוסכם ביניהם, וגם טוען שבנה בניה גרועה, אם יש בזה דין אונאה, עיין שם, ולכאורה הוא כאונאה בדבר שבמדה אלא דלא שייך כאן להשלים, וצ"ע. בחידושי רעק"א (בגליון השו"ע שם) הביא בשם שו"ת מהריט"ץ (סימן רסח) בדין מכר קורות ע"ד לעקרם או עצים מחוברים, אם נחשב כמכירת קרקע או כמכירת מטלטלין. ולכאורה עפ"י סברת הנה"מ דלעיל שבאונאה בדמי השכירות לזריעה פשיטא דהוי כקבלן דקרקע, משום שהמלאכה היא בקרקע, א"כ בנ"ד לדעת המהריט"ץ שלענין מכירה דינם כמטלטלין, גם בשכירות דינו כקבלן דמטלטלין, שהרי המלאכה היא בעקירת העצים והקורות. ומ"מ יש לעיין במלאכת עקירה שמטרתה להשביח הקרקע, שמסברא נראה שדינו כמלאכת קרקע, ועי' שו"ת אגרות משה (חו"מ סימן לב)".

ובפס"ד "קבלן בניה שטעה בהערכת מחיר", נכתב:

"ומה שהעמודי אור סי' קז (הביאו פ"ת, שם ס"ק כו) מדמה את הקבלן בעבודת בניה לזרעים דמשמע שנחשב רק כעוסק במחובר לקרקע (ולא בעבודת קרקע עצמה) שהרי עבודתו לחבר לקרקע את חומרי הבניה, וכעין הכנסת זרעים לאדמה, וממילא הרי הוא רק ספק כמו בזרעים (והפ"ת גם הוסיף על דבריו דכיון שחלק ממלאכת הקבלן נעשית ודאי בתלוש בטרם יתחבר לבנין, כגון הכנת חומרי הבניה קודם שמחברם לבנין, ובזה בודאי יש דין אונאה, על כן צריך לשום כל חלק מהעבודה לחוד, ועל החלק שנעשה בתלוש יש דין אונאה, ועל החלק המחובר אין דין אונאה מספק מכיון שבעה"ב הוא המוחזק),

י"ל דכל זה דוקא במבני עץ שהעבודה בתלוש ואח"כ מחבר לקרקע, אבל הבניה שלנו שהוא באבן שכל העבודה היא בקרקע אינו דומה לזריעת חיטים ובודאי שאין אונאה כדין מחובר לקרקע. פי' הבניה שלנו אין לה שום שייכות לנידון של העמודי אור, דהבניה במינסק היתה מעצים וכל העבודה היתה בתלוש, שיפוי הקורות והעצים של התקרה והסמוכות של הגג והגג בעצמו היה הכל בתלוש, ואח"כ כשהכל היה מוכן היו מחברים את זה לקרקע, וזה הנידון של העמודי אור, ובאמת חיבור זה דומה לזריעה בקרקע. אבל הבניה שלנו, החומרים הם מוכנים במחיר קבוע ואבן וסיד ומלט ובלוקים וברזל וחמרי אינסטלציה לכולם יש מחיר קבוע, ולא שייך עליהם לומר שדינם כמחובר לקרקע, אלא הם כחומרי הבניה שבודאי שייך בהם אונאה כמטלטלים כדלהלן, אלא הבניה, חפירה, עבודת הטיח וחיבור של האינסטלציה וריצוף הכל הוא עבודת קרקע, וכדין עבודת קרקע עצמה שאין בה דין אונאה (הגרב"י לוין בפסקי דין דיני ממונות ב' עמ' כח)".

סיכום: המקרים שיש אונאה בקבלן קרקע

נמצא, שיש אונאה בקבלן לבניית בית בדברים הבאים:

1. בחומרי הבניה שנמכרים בפני עצמם במחיר קבוע, כגון: סיד, מלט, בלוקים, ברזל, אלומיניום, ריצוף, וחומרי אינסטלציה.

2. בעבודות ההכנה והרכבה שנעשות בתלוש עוד לפני חיבורם לקרקע.

4. עד מתי יכול הקבלן יכול לחזור בו מחמת האונאה?

השולחן ערוך (סע' לו) כתב שבקבלן ובה"ב, המתאנה יכול לחזור בו לעולם, והכוונה היא כמובן רק לדברים שלא היה יכול לבדוק ולהעריך בשעת כריתת ההסכם. 

ב. דין יורד לשדה חברו 

האם כשהקבלן טעה בהערכת המחיר צריך בה"ב להוסיף לו כפי שיעור הנאתו מדין יורד לשדה חברו?

בנידון שלנו, התברר על פי המומחה מטעם ביה"ד שהמחיר שהקבלן דרש על העבודה הוא מחיר נמוך מאד וללא רווח כמעט.

והנה הפתחי חושן (שם, הע' ב,מ) כתב:

"ועוד אפשר שאם ידוע שהמלאכה בקבלנות שוה יותר, אפשר שחייב לשלם לו מדין יורד ברשות עכ"פ, ועי' להלן (הערה מ)".

ודבריו צ"ע גדול, שאם כן מהי המשמעות לקציצת השכר והקנין, וכפי שכתב בעצמו שזו הסכמת הפוסקים ש"כל שקצץ עמו שכרו אינו יכול לתבוע יותר אף אם הוכח שעושה מלאכה טובה ושוה יותר".

ובניד"ד הקבלן אינו טוען שעשה עבודה טובה יותר ממה שסוכם, אלא שהסכים מראש למחיר נמוך עבור אותה העבודה, ולכן לא שייך כאן לענ"ד דין יורד לשדה חברו. 

ג. קבלן שחוזר בו ואינו רוצה להמשיך לעבוד

1. האם קבלן רשאי לחזור בו?

הגמ' (ב"מ עז) אומרת שפועל יכול לחזור בו בחצי היום וידו על העליונה מטעם ש"עבדי הם" ולא עבדים לעבדים, דהיינו שמקבל השכר לפי מה שפסק עם הבעה"ב לפי מה שעבד. כגון שאם פסק עמו ליום בשמונה דינרים ועבד חצי יום מקבל ארבעה דינרים, אע"פ שהוקרו פועלים באמצע היום ואם בא עתה בעה"ב לשכור פועלים אחרים צריך לשלם להם ששה דינרים, מ"מ אין הפועל מפסיד כלום משכרו אם אינו דבר האבוד. 

אך קבלן אינו פועל השכור לזמן, ולא שייך בו "עבדי הם" ולא עבדים לעבדים. ואמנם כל עוד לא התחיל במלאכה יכול לחזור בו, אך לאחר שעשה קנין אינו יכול לחזור בו משום שעליו לעמוד בהסכם ואינו כעבד.

ואם לא נעשה קנין אלא התחיל במלאכה, האם הקבלן יכול לחזור בו לאחר שהתחיל במלאכה? בדבר זה נחלקו הראשונים כפי המובא במחנה אפרים (הל' שכירות פועלים סי' ה). הרא"ש בתשובה (כלל קד סע' ב) כתב שאפילו בדבר שאינו האבד לבה"ב, הקבלן אינו יכול לחזר בו, ולכן רשאי בה"ב להטעותו, וזו לשונו:

"ילמדנו ראובן שקיבל משמעון בגד לארוג חמש אמות בזהוב, וכאשר התחיל במלאכה אמר שהמטוה הוא גרוע וגורם לו להניח מלאכתו אם לא שיוסיף לו מעות, ומפני השינוי הזה נדר לתת לו זהוב בד' אמות, ועתה יורנו אם שמעון חייב התוספת כו', ובנדון הלז לא נתייקרה המלאכה אלא שמצא עילה לומר שהטוי הוא רע ולא היה יכול למהר לארוג כפי רצונו, ואין זה טענה הואיל וראהו לעינים היה לו לבודקו קודם. וגם דומה למקום שאין שם פועלים לשכור מטעם שכתבתי לעיל דאין אחד נכנס למלאכת חבירו. תשובה, כיון דקבלן לא מצי למיהדר וידו על התחתונה אף אם היה מוצא אחר היה יכול להטעותו, ודוקא לענין שוכר עליהן אם באת חבילה לידו היינו דוקא אם אינו מוצא פועל אחר, אבל להטעותו כדי לגמור מלאכתו כמו שהוא חייב לגומרה שהרי מן הדין אינו יכול לחזור אף אם היה מוצא פועל ואף אם אינו אבוד, יפה עשה שהטעהו".

 וכן דעת המרדכי (ב"מ סוף סי' שמב), ושו"ת ריב"ש (סי' תעו,תפט). אולם לדעת התוספות (ב"מ י ע"א ד"ה יכול לחזור) משמע שהקבלן יכול לחזור בו, אלא שידו על התחתונה. וסיים המחנ"א וכתב:

"ואיך שיהיה הרי הדבר שנוי במחלוקת, ונפקא לן לענין דינא שיוכל בעה"ב לעכב שכרו עד שיגמר מלאכתו או על ידו או ע"י אחרים כיון דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף. 

וקצות החושן (סי' שלג ס"ק יב) כתב שיש סתירה בין תשובת הרא"ש הזו לפסקי הרא"ש (ב"מ ו,ב) ששם כתב שהקבלן יכול לחזור בו אם אינו דבר האבד לבה"ב כגון שיכול למצוא קבלן אחר. ופסק כרא"ש בפסקיו, ולא כרא"ש בתשובה:

"...ולכן דברי הבדק הבית (סעיף ד') נכונים מ"ש דהטור כתב דבריו על פי דברי הרא"ש בפסקיו (שם פ"ו סי' ב'), דאילו דברי הרא"ש בתשובה מן הדין אינו יכול לחזור כלל אפילו מצא פועל אחר, ואילו אנן קי"ל דאפילו קבלן וגם התחיל במלאכה נמי חוזר כל שיש פועלים אחרים לפניו, וכן בעל הבית בפועל חוזר כל שיש בעל הבית אחר, לכן לדברי הרא"ש בתשובה לא ירדנו".

נמצא להלכה, שהקבלן יכול לחזור בו כשאין הפסד לבה"ב. כשפועל חוזר בו ידו על העליונה, אבל קבלן החוזר בו ידו על התחתונה, ואם חזר בו באמצע המלאכה ונתייקרו פועלים מפסיד הקבלן משכרו מה שצריך הבעה"ב להוסיף לפועל השני שישלים המלאכה. כגון בציור הנ"ל אינו משלם לקבלן אלא שני דינרים כיון שצריך לתת לפועל שיגמור המלאכה ששה דינרים, וכן נפסק בשו"ע שלג,ד. 

2. האם הקבלן כשידו על התחתונה צריך לשלם מכיסו?

מדברי הרא"ש (ב"מ ו,ו) משמע שבה"ב יכול לעכב לו את שכרו, או חבילה שבאה לידו, אבל אינו צריך לשלם מכיסו, כגון שנתייקרו פועלים ביותר משמונה זוז, אין צריך להוסיף מכיסו כדי שיוכל בעה"ב לשכור פועלים אחרים אלא רק מפסיד שכרו.

ולפי זה נראה בנידון דידן, אע"ג שהוא קבלן והתחיל במלאכה ונחשב קנין, מכל מקום אם חזר בו ועתה אינו רוצה לעשות אלא בשכר מרובה הוי חזרה, ולכל היותר אינו אלא מפסיד שכרו על מה שכבר התחיל לעבוד. ואמנם בדבר האבוד מחוייב הקבלן לגמור את המלאכה, אך כאן אינו נקרא דבר האבד היות שניתן למצוא קבלן אחר שישלים את המלאכה.

3. חזרת הקבלן במקרה אונס

בסוגיה בדף עח ע"א מביא השטמ"ק את גליון תוס', שכתב:

"והיכא דנראה אונס אף קבלן יכול לחזור אפילו איכא פסידא ויקח מה שטרח".

גם האגודה (ב"מ עז ע"א סי' קטז) כתב:

"ואי איכא פסידא לבע"ה שוכר עליו או מטעו בין שכיר בין קבלן. והיכא דנארע אונס אף קבלן יכול לחזור בו, אפילו איכא פסידא, ויקח מה שטרח".

מדבריהם נראה שיש רשות לקבלן לחזור בו במקרה אונס. 

ואכן, השו"ע (שלג,ה) פוסק שבמקרה אונס כגון שחלה הפועל או הקבלן או בני ביתם, או ששמע שיש לו מת, הוא רשאי לחזור בו, וידו על העליונה.

4. חזרת הקבלן משום מכת מדינה: מלחמת חרבות ברזל

האם ניתן להרחיב את ההגדרה של אונס למקרים נוספים?       

הסוגיה של "מכת מדינה" מובאת בגמרא ביחס למי שקיבל שדה על מנת לעבוד בה ולשלם דמי שכירות או חכירות לבעל השדה, וקרה אונס שמחמתו לא ניתן לעבוד בשדה. כך שנינו במשנה (ב"מ קה ע"ב):

"המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב או נשדפה, אם מכת מדינה היא - מנכה לו מן חכורו, אם אינה מכת מדינה - אין מנכה לו מן חכורו. רבי יהודה אומר: אם קיבלה הימנו במעות - בין כך ובין כך אינו מנכה לו מחכורו. גמ': היכי דמי מכת מדינה? אמר רב יהודה: כגון דאישדוף רובא דבאגא. עולא אמר: כגון שנשתדפו ארבע שדות מארבע רוחותיה". 

המשנה דנה, במי שקבל שדה מחבירו בחכירות על מנת שיעלה לבעל הבית סכום קצוב מהתבואה בסוף השנה והשאר יטול לעצמו, ואחר שזרע וצמחה, אכלה חגב, או נשדפה, שנפלו הגרעינים מן השיבלים על ידי רוח סערה, הרי אם מכת מדינה היא, לפי שלקו כל השדות מסביבה, מנכה, מפחית לו החוכר לבעל השדה, מן השיעור שפסק עמו בחכורו. ואם אינה מכת מדינה, לפי שלא ניזוקו שאר השדות מסביבה, אלא רק היא, יכול המחכיר לומר לחוכר: מזלך גרם את השידפון! ולפיכך אין מנכה לו מן חכורו שנתחייב לבעלים. ומבארת הגמרא: היכי דמי מכת מדינה? אמר רב יהודה: כגון, שרוב הבקעה ששדה זו בתוכה או רוב השדות שבאותה העיר השתדפו. מגמרא זו משמע שהחילוק בין מכת מדינה למכה פרטית נקבע לפי הרוב.

גם מדברי מדברי הגמרא בהמשך (שם קו ע"ב) עולה, שאם מדובר במכת מדינה, בעל השדה לא יכול לומר לשוכר השדה שמזלו גרם ולכן השוכר יכול לנכות את ההפסד מדמי השכירות. אבל אם זו לא מכת מדינה, מתייחסים למה שקרה כאילו השוכר עצמו גרם לכך מחמת מזלו וכאילו הזיק את עצמו. 

ובאופן חישוב הניכוי מחכירתו, הלבוש (חו"מ שכא, א) כתב: "ואינו נותן לו כל החכירות שחכר עמו אלא מנכה לו מה שצריך טורח יותר מחמת פסיקת הנהר". ובשו"ת אפריון דוד (סי' לה) כתב, שאין הכוונה שעושים שומא כמה צריך לשלם החוכר כדי שלא יהיה בהפסדים, אלא צריך לשום כמה היו נותנים שכירות בעד שדה פשוטה כזו, אף שירויח מעט בעד טרחתו.

העולה מן האמור, שאם יש אונס גדול שהרוב סובלים ממנו, הרי זה מוגדר כמכת מדינה, ורשאי לחזור בו וידו על העליונה. המלחמה שפרצה בשמחת תורה תשפ"ד גרמה למשבר גדול בענף הבנייה, משתי סיבות:

 א. מחמת חוסר פועלים. ענף הבנייה סובל ממחסור חמור בעובדים עקב איסור העסקתם של עובדים פלסטינים, שלפני פרוץ המלחמה היוו כשליש מסך המועסקים בענף, והעובדה שההצהרות להבאת עובדים זרים בהיקף מספק עדיין לא נשאו פרי. הביקוש לעבודה עברית עולה, וההיצע נמוך ממילא, במיוחד על רקע גיוסם של העובדים לשירות מילואים.

 ב. מחמת עליית מחירי חומרי הבניה. חומרי הבניה התייקרו כתוצאה מהמצור שהטילו החותים בים סוף בתאריך ד' מר חשון תשפ"ד, בעקבות מלחמת חרבות ברזל, בדרישה מישראל להפסיק את הלחימה ברצועת עזה, וכתמיכה בארגוני הטרור ברצועת עזה ובחזבאללה. בעקבות ההתקפות הפסיקו חברות הספנות האמריקאיות והאירופאיות הגדולות לעבור בתעלת סואץ ובחרו במסלול הארוך יותר מסביב לאפריקה. לפני העימות התעבורה בים סוף הייתה בין 12% ל-15% מהתעבורה העולמית, מתוך זה כ-30% אוניות קונטיינרים. בינואר-פברואר 2024 התעבורה הכללית קטנה לכחצי לעומת השנה הקודמת, ותעבורת המכולות קטנה בכ-67%. בעקבות זאת מחירי הביטוח לאוניות העוברות בים סוף עלה פי עשרה, והגיע עד 1% משווי האוניה והמטען. יש לציין, שאוניות של רוסיה וסין המשיכו לעבור בים סוף ובתעלת סואץ ללא הפרעה, וכן אוניות מקוריאה הדרומית, מטאיוואן וממדינות נוספות.

הקבלן טען בדיון שיש לו הפסד מחמת המלחמה שגרמה לעליית חומרי הבניה. מבירור מקיף שערך ביה"ד, מתברר שאמנם הייתה עליית מחירים של חומרי הבניה, אך עיקר הקושי של קבלני הבניה היה בחוסר פועלים. כל חומרי הבניה התייקרו בשיעור לא חריג, וישנם חומרי בניה שהתייקרו מאד משום חוסר פועלים במפעלי היצור (למשל "שליכט", תערובת טיח שנמרחת על הקיר בשלב השלישי של ציפוי החוץ). בנוסף, ההשפעה של ההתייקרות הורגשה רק לקראת סוף המלחמה ולא בתחילתה או באמצעה.

ד. מסקנות

1. בקבלן מטלטלין יש דין אונאה, אך בקבלן קרקע אין דין אונאה.

2. אם שכר הקבלן נקצץ והוסכם מראש, הקבלן אינו יכול לטעון שמגיע לו יותר, למעט המקרים הבאים: א. נולדה סיבה לא צפויה שגרמה להתייקרות. ב. המלאכה קשה ומורכבת יותר מכפי שאמר לו בה"ב. ג. יש חריגה גדולה (מעל 17 %) מן המחיר שנקבע לעבודה.

3. בקבלן קרקע אין דין אונאה, אלא אם כן מדובר בטעות ענקית במחיר שקיבל חמישים אחוז מהמחיר האמיתי (וגם זה ספיקא דדינא). ולכן בקבלן לבניית בית יש אונאה רק על: א. עלות חומרי הבניה שנמכרים במחיר קבוע, כגון: סיד, מלט, בלוקים, ברזל, אלומיניום, ריצוף, וחומרי אינסטלציה. ב. עבודות הכנה והרכבה שנעשות בתלוש. 

3. במקרים שיש בהם אונאה, קבלן יכול לחזור בו ללא הגבלת זמן.

4. עבודה שנעשתה באיכות ובאופן כפי שסוכם, גם אם שווה יותר מהמחיר שסוכם, אין בזה דין יורד לשדה חברו, ובה"ב פטור.

5. קבלן רשאי לחזור בו (בדבר שאינה האבד לבה"ב) אך ידו על התחתונה, וצריך להשלים את השכר הנדרש לשלם לקבלן השני, אך לא מכיסו אלא מתוך השכר שקיבל.

6. קבלן החוזר בו מחמת אונס ידו על העליונה. אונס זה כגון שמת לו מת או חלה הוא או מבני ביתו, אך אם אינו מרויח אינו נקרא אונס. 

7. מלחמת "חרבות ברזל" נחשבת למכת מדינה ולאונס גדול שגרמה לעליית מחירי הבניה, אך ההשפעה העיקרית הייתה על עלות פועלי הבניה. גם חומרי הבניה עלו יותר מן הרגיל, ויש חומרי בניה שהתייקרו מאד. (למרות, שמדד הבניה בכללות לא עלה באופן חריג).

החלטה

לפסק הדין יש שני חלקים: א. המשך עבודת הבניה וסיום הפרויקט. ב. התביעות ההדדיות בין הצדדים. 

א. המשך עבודת הבניה וסיום הפרויקט

בית הדין קובע שהקבלן רשאי לחזור בו מכאן ולהבא וידו לא על התחתונה, מחמת הסיבות הבאות:

1. המחירים שעלו מחמת המלחמה שמוגדרת כמכת מדינה ואונס. 2. לפי מומחה ב"ד הפקחים באו בטענות מוגזמות לקבלן, והעבודה שלו היא ברמה גבוהה, והוא לא מחוייב להם. 3. הנתבע הגיע למצב נפשי שאינו מסוגל להמשיך, ודינו כקבלן שחלה שיכול לחזור בו.

נכון לעכשיו למרבה הצער, נוצרו משקעים רבים בין הצדדים, חוסר אמון בסיסי, וישנו אף קושי נפשי להמשיך בשיתוף הפעולה.

נדגיש, שלמרות שהמומחה אמר שהקבלן יכול לסיים את העבודה בסכום של 100 אלף ₪ ולהרוויח כ30 אלף ₪, הקבלן לא מוכן להמשיך מבחינה נפשית, ונמצא שטובת הצדדים היא פירוד.

ועל כן, לאחר הוצאת פסקי הביניים, ובירור עם הצדדים, ומתוך טובת שני הצדדים, בית הדין קובע שהצדדים ייפרדו וכל אחד ימשיך בדרכו לחיים טובים ולשלום. על התובע למצוא קבלן אחר שימשיך את הפרויקט, ולא יהיה זכאי לקבל מהנתבע שיפוי על העלות הנוספת (ככל שתהיה).

ב. התביעות ההדדיות

התובע מבקש לקבל פיצוי מחמת הסיבות הבאות:

1. עוגמת נפש ועיכוב סיום עבודה 2. לקיחת ציוד. 3. שליכט עקום. 4.שאר לקוים המופיעים ברשימה שנערכה ע"י הפקחים.

נתייחס לטענות בפירוט:

א. הטענה על עוגמת נפש ועל תשלום על עיכוב נדחות, לפי שאין מדובר כאן על אדם שרצה להזיק, אלא על סכסכוך בין שני צדדים שלא הגיעו לפתרון.

ב. הטענה על לקיחת ציוד, הנתבע טוען שהחומר שייך לו והשתמש בו לבנייה, ומכיון שיש הכחשה, המוציא מחבירו עליו הראיה.

ג. הטענה על השליכט העקום מתקבלת, וגם הנתבע הודה בטעותו. ברם, המומחה מטעם ביה"ד יצחק אזולאי אמר בביה"ד שהדבר הוא בגבול הנורמה, אלא שהנתבע התחייב לתת פיצוי.

ד. לגבי שאר הטענות על ליקויים, לפי מומחה ביה"ד יצחק אזולאי, אין בהם כדי ממש, ולכן אין לחייב את יוסי עליהם והם נכללות במה שנשאר לעשות.  חלק מהליקויים אינם כלל ליקוים כמו שהתברר בביה"ד שפשוט עדיין לא הגיע אליהם. וחלק מהדברים, ע"פ המומחה של ב"ד אין בהם עלות לקבלן שעובד במקום ומטפל בהם על הדרך.

לפי החשבון של המומחה, מה שנשאר מהעבודה (כולל ביצוע הפיצוי בקומת הגג מחמת השליכט העקום), הוא פחות מהסכום שצריך לשלם, משום שמומחה ב"ד העריך את מה שנשאר כ100 אלף ש"ח, אע"פ שנשאר לשלם יותר (כ-30,000 ₪). כלומר, הנתבע מפסיד סכום זה שהיה אמור לקבל לכיסו מן התובע בסוך הפרוייקט.

בנוסף, לטענת הקבלן הייתה עליית מחירים של חלק מן החומרים בזמן המלחמה, ועלויות נוספות. הוא אמנם לא סיפק לכך ראיות, אך מדברי המומחה משמע שאכן היו עליות מחירים בדברים מסוימים, ובדיעבד קשה לאמוד את העלויות הללו.

 אך מאידך, היו ליקויים במהלך הבנייה, והמומחה של בית הדין אמר שלאחר מעשה בלתי אפשרי לאמוד בצורה מדוייקת.

ולכן למעשה, דינם של הליקויים להתקזז עם הכסף שמגיע לנתבע.

סיכום ההחלטה

א. הצדדים ייפרדו, והתובע ימשיך עם קבלן אחר עם יתרת הכסף שנשארה ברשותו, ולא יהיה זכאי לפיצוי מצד הנתבע על עלות נוספת, ככל שתהיה.

ב. התביעות ההדדיות מקוזזות.

באנו על החתום, י"ב טבת תשפ"ה (12.1.25)

________________                                    _________________                                      ______________

 הרב ניר אביב, אב"ד                                           הרב אבישי חבר טוב                                          הרב אהרון כהן