חזקת תשמישין על גג משותף

תיק תשפ״א/1

פסק דין

שבין הגברת ק' להלן התובעת 

לבין מר מ' להלן הנתבע.

עיקרי הטענות.

התובעת: לפני למעלה מ 10 שנים ריצף הנתבע את הגג המשותף של הבניין על מנת להשתמש בו לצורכו ולהרחיב עליו את ביתו, כיוון שעל הגג היו צינורות קולטים ודוד שהפריעו לו הוא חתך את הצינורות, וזרק את הקולטים, כמו כן סתם את ארובת תנור החימום, ואף העתיק מיכל מים של אזבסט שהיה על הגג למקום אחר כל זאת בלא הסכמה מצידי. על כן אני תובעת שיבנה בחזרה את הארובה, יתקין צינורות וקולטים, ויחזיר את מיכל האזבסט למקומו.

זאת ועוד היות והנתבע הפך את הגג להיות חצירו הפרטית הרי שמידי פעם הוא שוטף את הגג, והמים הנשפכים דרך המרזב של הבניין עם ליכלוך וצואת יונים נשפכים לחצרי, בימות החורף המרזב הזה מנקז את מי הגשמים לחצר אך בימות (החורף) [הקיץ] הדבר עושה שלוליות שמזיקות לי, מלכלכות את החצר ומביאות יתושים.

הנתבע: הקולטים והצינורות של הדוד הם לא היו בשימוש, ופונו על ידי על מנת להשתמש בגג, לא ידוע לי שהקולטים היו תקינים, ואף לא מסתבר שעד היום היו נשמרים בתקינותם, אני מוכן לשלם את עלות התקנת קולטים וצנרת לדוד.

בנוגע למיכל האזבסט, המיכל גם הוא לא בשימוש כבר שנים רבות, מעבר לכך שהוא עשוי מאזבסט שיצא לגמרי משימוש בשל הנזק הבריאותי שהוא גורם המיכל עודנו נמצא על הגג ומחופה במעטפת אותה עשיתי להגן. אם יש צורך להשתמש בו יכול התובע לעלות לגג אף דרך ביתי ולתקן את אשר ירצה.

בנוגע לארובת התנור שאותה סתמתי הדבר נעשה באישור בעל הבית מר ק' שאמר לי במעמד מר ע' שאין לו כוונה להשתמש בתנור ובארובה. (בהסכמת הצדדים העד הועלה על קו הטלפון ואישר שהוא השתתף באותו מעמד). התובעת ציינה שגם אם הייתה הסכמה של בעלה לעניין היא לא הייתה שותפה לכך ואת רשותה לא ביקשו ועל כן אין זו הסכמה.

בנוגע להורקת המים מן הגג לחצר התובעת, ראשית מה שיורד הוא מים ולא פסולת הואיל והותקנה על ידי הנתבע לשלשת החוסמת ירידת לכלוך, שנית למען השלום מוכן הנתבע להתקין על חשבונו מרזב שיוביל את המים אל מחוץ לחצר התובעת.

התובעת התנגדה להצעה זו הואיל ולטענתה המקום שאליו אפשר להוציא את המרזב הוא מקום שבעתיד היא תרצה להרחיב את חצרה לשם, אותו מקום אינו מקום השייך לה. בית הדין הגיע למקום כדי לבחון את הצעת הנתבע.

הערות: הצדדים חתמו על שטר בוררות כדין, עד כאן עיקרי הטענות אשר פורטו בהרחבה בפרוטוקול ביה״ד . ביה״ד ביקר בבנין נשוא הסכסוך.

פסק הדין:

א. נראה פשוט הדבר, שכשם שכל דיירי הבניין ״זכו׳, בחצרותיהם להיות חצרות פרטיות מכח חזקת תשמישים כך גם הנתבע זכה בגג מכח חזקת תשמישים, ולא יוכל שום אדם מדיירי הבניין לערער על זכותו זו יותר מאשר על זכותם של בעלי החצרות שתפסו קרקע לעצמם כמנהג המקום. על כן כל השטח שעליו השתלט הנתבע וריצף ושיפץ ועשה מה שעשה לרווחת בני ביתו, זכה בו בחזקת תשמישים, ולא יוכלו הדיירים לומר שלא נתרצו בתשמישים אלו שכיוון שהגג הוא למעלה לא ידעו ולא ראו, שכן כשאדם בונה על גבי הגג עליהם מוטל לראות מה עושה, ועוד שהיא אומדנא דמוכח שזה זכה בחצר וזה זכה בגג.

(אומנם אין בכך כדי להכריע כן על שאר בתים שבעירנו, אך על בניין זה שכל הדיירים של קומת הקרקע זכו לעצמם בחצרות הוא מילתא דמסתבר), וכן העיר גם הנתבע שכשילדיו ירדו לשחק בחצר שליד חלונה של התובעת אמרה לו התובעת, זכית בגג לצורך בני משפחתך, ילכו וישחקו על הגג.

אמנם אין ברצון ביה״ד להכריע בדבר האם זכה הנתבע בגג מכח חזקת תשמישין היות ולא היו כל דירי הבנין צד לדיון, וכן על זה לא נסוב עיקר הדין ולא הובאו ראיות או אסמכתאות לכך.

ב. ביחס למיכל המים: מעבר לכך שהמדובר במיכל אזבסט שלא היה בשימוש כבר שנים רבות, והואיל וגם עכשיו הוא עומד מוכן לתיקון ושימוש, אין מקום לטענת התובעת להחזירו להיכן שהיה.

ג. החזרת הדוד למקומו: הואיל ולא נעשה שימוש לא בקולטים ולא במיכל ולא בארובה במשך שנים רבות עוד לפני שהנתבע סילק אותם, וגם עתה אין לתובעת אלא רצון שתהיה אפשרות עתידים להשתמש בארובה ובמיכל ולהתקין קולטים, הרי זה מעניין כופין על מידת סדום.

עם זאת, היות והנתבע הסכים לשלם על התקנת צנרת למערכת קולטים ודוד שמש, אם תרצה התובעת להתקין דוד וקולטים חדשים ולחברם על חשבונו לנקודת החיבור הקודמת עם בידוד, ביה״ד יחייבו בכך.

ד. סתימת הארובה: טענת התובעת הייתה שלא נתנה היא את רשותה לסתימת הארובה, והנה יש לחקור האם פשע הנתבע בזה שקיבל את הסכמת הבעל בלא הסכמת אישתו, ועיקר החקירה בדבר היא של האומדנה, ביחס לשותפים שקי״ל שותף שעשה מה שעשה עשוי, למעט בדברים שהם חריגה ברורה מסמכותו כשותף, והאם בדבר זה יש אומדנא ברורה שלא היה לנתבע לסמוך על הסכמת הבעל. אך אפי׳ נאמר שפשע הנתבע במה שלא ביקש את רשות התובעת עדיין, היות והדבר היה לפני שנים רבות וכל אלו השנים ראתה ושתקה, הרי שבשתיקתה הסכימה לחזקת התשמישים של הנתבע בגג. מה עוד שמקובל בעיר זו שעל דברים כאלה מספיק לשאול את ראש המשפחה.

בנוגע להורקת המים, לכאורה עיקר הדין היה שאין על הנתבע שום חובה להוריק את המים למקום אחר, והסיבה כיוון שהמרזב הינו מרזב ציבורי והוא נשפך לחצר המשותפת של הבניין, לטענת התובעת היא החזיקה בחצר רק לאחר שהנתבע ״השתלט על הגג״ ואם כן גם על השימוש במרזב לניקוי הגג יש לו לנתבע חזקת תשמישים ומדוע נזכרה עתה, אלא שהנתבע הסכים מדעת עצמו למען השלום לדאוג לניקוז הגג את מחוץ לחצר התובעת על חשבונו, והסכים אף לקחת את חתן נכדתה של התובעת להיות בעל המקצוע, ובאשר לטענה של התובעת כי המקום שאליו הציע הנתבע להעתיק את המרזב הוא שטח שבעתיד היא מעוניינת ״להתרחב אליו״ הרי אין בטענה זו ממש, שאין לה שם זכות. על כן היות והנתבע הציע הצעת פשרה שנראית לבית הדין הגיונית וטובה להשכין שלום, ב"ד מקבל את הצעת הפשרה.

לסיכום:

1. בית הדין קובע כי אין חובה על הנתבע להחזיר את הארובה ואת המיכל למקומו.

2. אם תרצה התובעת או באי כוחה בזמן מן הזמנים להניח קולטים חדשים על הגג מחויב הנתבע לשלם את התקנת צנרת מבודדת עד לחיבור הישן.

3. על הנתבע להתקין צינור תת קרקעי לסילוק מי המרזב אל מחוץ לחצר שבחזקת התובעת. במידה והתובעת תבקש .

4. שאר התביעות נדחו.

בית הדין מקווה שהצדדים יבינו את רוח הדברים ״והאמת והשלום אהבו׳

הרב ישראל הירשנזון - אב"ד הרב ישראל ליאור הרב יוחנן בן זכאי

בס״ד, ח אייר תשפ״א

הנדון: הבהרה

הוגשה לבית הדין בקשה להבהרה על ידך, בית הדין מאשר את בקשת ההבהרה, ולכן במידה והתובעת תרצה להתקין דוד קולטים חדשים היא תוכל להרכיבם בכל מקום בגג למעט השטח שנמצא כעת בחזקת הנתבע.

כאמור בפסק הדין הוצאות החיבור של הדוד והקולטים מאותה נקודה למערכת המים חמים של התובעים תשולם ע״י הנתבע.

בברכה

הרב ישראל הירשנזון - אב"ד

העתק:

הגב׳ א' - תובעת.