תשלום למטפלת במלחמה עם איראן
הרב זולדן יהודה
הרב גולד תנחום
תשלום למטפלת במשפחתון פרטי בתקופת סגר ממשלתי עקב מלחמה עם איראן
עובדות המקרה
1. הגב' א' מנהלת משפחתון פרטי הפועל 4 ימים בשבוע (ימי א'-ד').
2. במהלך המלחמה עם איראן הוציאה הממשלה צו סגר על מוסדות הלימוד
למשך שבוע וחצי.
3. תקופת הסגר כללה את הימים: א',ב',ג',ד' בשבוע הראשון ו-א',ב',ג'
בשבוע השני (ביום ד' השני חזרו ללימודים).
4. במשפחתון מטופלים 3 תינוקות הבאים בכל 4 ימי הפעילות, פעוטה אחת
הבאה ביומיים בשבוע (ב' ו-ד'), ותינוק הבא רק ביום ג'.
5. בחוזה נקבע במפורש שבימי "סגר" שבהם הממשלה
סוגרת את המשפחתון, התשלום יהיה על פי דין תורה.
6. החתימה על החוזה נעשתה בזמן שכבר הייתה לחימה, ולכן התייחסו
לאפשרות זו בחוזה.
הדיון ההלכתי
א. מהי "מכת מדינה" ובמה שונה מאונס רגיל?
המושג "מכת מדינה"
במשנה (בבא מציעא קה:) נאמר:
"המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב או נשטפה, אם מכת מדינה היא - מנכה לו מחכורו, אם אינה מכת מדינה - אינה מנכה לו מחכורו".
"מכת מדינה" פירושה אונס שפוגע ברוב הציבור במקום מסוים. לדוגמה: אם חגב אכל את רוב השדות בעיר, או אם התייבש הנהר שממנו שותים רוב תושבי העיר.
ההבדל בין אונס רגיל ל"מכת מדינה"
באונס רגיל: אם עובד לא יכול לעבוד בגלל אונס (למשל חלה או שמישהו מנע ממנו
לעבוד), בדרך כלל המעביד לא חייב לשלם לו. הסיבה: אנחנו בודקים "מזלו של מי
גרם" לבעיה, וכיוון שהמעביד מחזיק בכסף שלו, העובד צריך להוכיח שהאונס לא בא
בגללו.
במכת מדינה: הדינים שונים! כאשר האונס פוגע ברוב הציבור, לא שואלים "מזלו של
מי גרם", כי ברור שזה אונס כללי. במקום זה שואלים: מי מהצדדים עדיין יכול
לקיים את ההתחייבות שלו?
ב. עמדת הרמ"א ויישומה על המקרה שלנו
הפסיקה הבסיסית של הרמ"א
הרמ"א פוסק (חושן משפט שכ"א,א'):
"וכל מקום שמנכה, אין חילוק בין שעבר או להבא, וכן פסק מהר"ם על מלמד שגזר המושל שלא ילמד דהוי מכת מדינה וכל ההפסד על בעל הבית".
מדברי הרמ"א עולה עיקרון ברור: כאשר יש מכת מדינה, והגורם
החיצוני מונע מהעובד לעבוד, המעסיק חייב לשלם לעובד את כל שכרו. הדוגמה הקלאסית
היא מלמד שהמושל (הממשלה) אסרה עליו ללמד - במקרה כזה האבא חייב לשלם למלמד את כל
השכר.
ההגיון שביסוד פסיקת הרמ"א הוא שבמכת מדינה לא שואלים "מזלו
של מי גרם", אלא שואלים: מי מהצדדים יכול עדיין לעמוד בהתחייבותו?
במקרה של המלמד, המלמד יכול לטעון בצדק: "הנני מוכן ומזומן ללמד את הילד, אך הממשלה מונעת ממני לעשות זאת". במצב כזה, המעסיק הוא זה שלא יכול להעמיד תנאי עבודה תקינים, ולכן עליו כל ההפסד.
ההבדל המהותי בין המקרה של הרמ"א למקרה שלנו
אולם יש הבדל מהותי בין הדוגמה של הרמ"א למצב שלנו. בדוגמה של
הרמ"א, רק צד אחד נמנע מלקיים את התחייבותו - המלמד לא יכול ללמד בגלל גזירת
המושל. אבל המעסיק (האבא) יכול להביא את ילדו ללימוד ולספק את התנאים הנדרשים.
במקרה שלנו המצב שונה. המלחמה עם איראן והסגר הממשלתי יצרו מצב שבו
שני הצדדים נמנעים לחלוטין:
- ההורים לא
יכולים לשלוח את ילדיהם למשפחתון (סכנה + צו ממשלתי)
- המטפלת לא
יכולה לפתוח את המשפחתון (אותה סכנה + אותו צו ממשלתי)
אף אחד מהצדדים לא יכול לטעון כלפי השני: "אני מוכן לקיים את התחייבותי, אבל אתה לא יכול לקיים את שלך".
ציטוט מהמקורות ההלכתיים על מקרה דו-צדדי
במקרים כאלה של מניעה דו-צדדית במכת מדינה, מוצאים אנו הדרכה בדברי
הערוך השולחן (חושן משפט שלד,י) שמחלק בין מקרים שונים:
"ואינו כדין שכתב בסימן שכא בגזירת המושל שלא ילמדו, דהתם מוכן המלמד ללמוד אלא שאין מניחין אותו, וכן בשנוי אויר והתלמיד או הפעולה נשמטה מלפניו, כיון דמכת מדינה היא ההפסד על בעה"ב".
הערוך השולחן מבחין בין שני מצבים שונים במכת מדינה:
המצב הראשון: כאשר המלמד מוכן ללמד אך גורם חיצוני מונע ממנו (כמו גזירת המושל) -
ההפסד על המעסיק.
המצב השני: כאשר גם המלמד וגם התלמיד "נשמטו" עקב מכת המדינה (למשל שניהם ברחו מהעיר בגלל המלחמה) - המלמד מפסיד והמעסיק פטור מלשלם.
ג. דעת הסמ"ע - השוואת מכת מדינה דו-צדדית לספינה סתם ויין סתם
אולם, הסמ"ע (שכ"א,ו') מציע פתרון אחר למקרה של מכת מדינה
שבה שני הצדדים נמנעים. הוא מדמה מקרה כזה לדין של "ספינה סתם ויין
סתם".
כאשר אדם שוכר ספינה (לא מסוימת) להוביל יין (לא מסוים) והספינה והיין
טבעו, כך ששני הצדדים לא יכולים לקיים את תנאיהם - הספן לא יכול להפליג והשוכר לא
יכול לספק יין. בשולחן ערוך (שי"א,ה') נפסק במקרה כזה: "חולקים".
הסמ"ע כותב:
"נראה לע"ד פשוט דכונת המרדכי בשם מהר"ם היא דגם לבעה"ב יהיה הפסד, דהיינו יחלוקו כמו שאמרו בספינה הנ"ל, והשתא אתי שפיר הנתינת טעם שכתב המרדכי שיהא הפסד לבעה"ב כיון דהיא מכת מדינה, דר"ל כמ"ש לעיל דבמכת מדינה שניהם שוין ואין לתלות במזלו של זה יותר מבשל זה, משו"ה מצינו בו דמנכין בהשכירות או יחלוקו באופן שיהיו שוין בהפסד".
הסמ"ע מבהיר שכאשר מכת מדינה פוגעת בשני הצדדים באופן שווה, "ואין לתלות במזלו של זה יותר מבשל זה", הדין הוא שחולקים את ההפסד באופן שיהיו שווים, בדומה לדין ספינה סתם ויין סתם.
ההגיון בפתרון הסמ"ע
הגיונו של הסמ"ע מבוסס על עיקרון הצדק: כאשר שני הצדדים סובלים
מאותה מכת מדינה באותה מידה, ואף אחד מהם לא יכול להצביע על השני ולומר שהוא זה
שאינו עומד בהתחייבותו, צדק הוא לחלק את ההפסד באופן שווה.
במקרה שלנו: גם ההורים וגם המטפלת נמנעים מלקיים את ההסכם בגלל אותה
מלחמה ואותו צו ממשלתי. אין זה "מזלו" של אחד יותר מהשני - זו מכת מדינה
שפוגעת בכל הציבור.
לכן, נראה שהמקרה שלנו דומה יותר למצב של "ספינה סתם ויין
סתם" שנפסק בשולחן ערוך (חושן משפט שי"א,ה'): "חולקים".
לפיכך, במקרה שלנו המטפלת זכאית ל-50% מהשכר הרגיל עבור ימי הסגר - זאת בהתאם לעיקרון הצדק של חלוקת ההפסד כאשר מכת מדינה פוגעת בשני הצדדים באופן שווה. אלא שיש לקזז את ההוצאות (אוכל, חשמל, מים וכד'), ואנו מעריכים אותם בסך חמשה אחוז מחובם המוסכם.
ד. שיקול מיוחד - סעיף הסגר בחוזה
העובדה שהחוזה נחתם בזמן מלחמה וכלל סעיף מיוחד לגבי ימי סגר, מלמדת
על מספר דברים חשובים:
1. מודעות לסיכון: שני הצדדים היו מודעים לאפשרות של סגר
ממשלתי.
2. חלוקת אחריות: עצם הכללת הסעיף מראה שלא רצו להטיל את כל
הסיכון על צד אחד.
3. הפניה לדין תורה: הצדדים בחרו במודע שבמקרה כזה ייפסק
לפי הלכה.
הדבר מחזק את המסקנה שאין להטיל את מלוא האחריות על אחד הצדדים, ותומך בפתרון של חלוקת ההפסד.
דיין ג
אני מגיע לתוצאה של חברי בדרך אחרת.
המשנה בב"מ קה, א אומרת:
המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב או נשדפה, אם מכת מדינה היא - מנכה לו מן חכורו, אם אינה מכת מדינה - אין מנכה לו מן חכורו...
בעל השדה הוא כמו הפועל, אלא שאינו משכיר גופו לעבודה אלא ממונו לחוכר, ונאמר כאן שבעל השדה מפסיד, כי החוכר לא ישלם ללא תמורה, והוא דומה לסוגיית הפועל בדף עז, ב. וכן נפסק בשו"ע חו"מ שכא, א. והרמ"א שם מוסיף:
והא דאמרינן אם מכת מדינה הוא מנכה לו מן חכירו, הוא הדין בכל כיוצא בזה, דכל מקום שנפסד הענין לגמרי והוי מכת מדינה, מנכה לו משכירותו...
וכן עולה מפסק הרמ"א חו"מ סימן שיב סעיף יז:
נשרף כל העיר, הוי מכת מדינה ומנכה לו מן שכירותו מה שלא דר בו, בין הקדים לו שכרו או לא.
מבואר שבמכת מדינה ההפסד על המשכיר, וגם אם שילם השוכר מראש חייב
המשכיר להחזיר את התשלום לשוכר.
אבל המשך דברי הרמ"א בסי שכא א מוקשים: ... וכן פסק מהר"ם
על מלמד שגזר המושל שלא ילמוד, דהוי מכת מדינה וכל ההפסד על בעל הבית (מרדכי פרק
האומנין).
כלומר, בעל הבית ישלם למלמד, שהוא כמו הפועל. והרי אמרנו שבאונס, גם
במכת מדינה, ההפסד הוא של הפועל. האחרונים הרבו לדון בזה [ראה ט"ז שכא, א;
נתה"מ שלד, א; שו"ת חתם סופר חו"מ קסא ועוד]. הסמ"ע שם [שכא,
ו] מאריך ומגיע למסקנה, גם בדעת הרמ"א ,כי שני הצדדים נושאים בהפסד, וישלם
למלמד רק חצי משכרו. וכמו בדין הספינה שטבעה, כאשר מדובר בספינה סתם ויין סתם, ב"מ עט, ב.
רוב פוסקי זמננו מקבלים דרך זו, עכ"פ על דרך הפשרה, ואומרים שבעל
הבית ישלם חצי.
וכן כותב הרב אשר וייס בשו"ת מנחת אשר ח"ב סי' קכ: 'נראה
למעשה שראוי לעשות כעין פשרה ויחלוקו'.
מדברי הרמ"א בסי' שיב שנ"ל משמע שבמכת מדינה גם אם שולם
לשוכר מראש, יחזיר מה שלא מגיע לו.
אמנם, כיון שלמעשה הפועל, היינו בעלת המשפחתון, לא עבדה באותם ימים,
לכאורה יש לבחון את התשלום כדמי "פועל בטל". אבל, אם הגענו לסכום של חצי
מכח סברה או פשרה, שאינו משקף בהכרח שווי העבודה, נראה שאין מקום כלל לדמי פועל
בטל. וכן סכום זה חלוט, וגם אם שולם מראש יחזיר את העודף מן החצי כאמור.
ברם, יש לקזז את מה שבעלת המשפחתון חסכה, דמי אוכל, הפעלת מכשירי חשמל
וכיוצ"ב, לכן אנו מציעים לחייב את הורי התינוקות רק בארבעים וחמשה אחוז מן
השכר שנקבע מראש.
ואם היא תקבל פיצוי מהמדינה על ההשבתה, מעבר ל-55 אחוז שהיא חסרה, היא תחזיר את העודף להורים.
הפסיקה
תשלום עבור ימי הסגר
בהתבסס על דיני מכת מדינה ובהתחשב בנסיבות המיוחדות של המקרה:
ההורים חייבים לשלם למטפלת 45% מהתשלום הרגיל עבור ימי הסגר.
חישוב התשלום לפי ילדים:
שלושה תינוקות
(ימי א'-ד'): 7 ימי סגר × 45% מהתעריף היומי.
פעוטה (ימי ב'
ו-ד'): 3 ימי סגר × 45% מהתעריף היומי.
תינוק (יום ג'
בלבד): 2 ימי סגר × 45% מהתעריף היומי.
התאמות בתשלום:
יש לקזז הוצאות שנחסכו (אוכל, חשמל, מים וכד') ואנו מעריכים אותם בחמשה אחוזים.
אין לקזז הוצאות קבועות (שכירות, ביטוח וכד').
ניתן ביום יא תמוז תשפ"ה
חתימות הדיינים:
