שיש שניזוק מחמת שימוש השוכר
הרב פלהיימר בנימין
הרב משניות אברהם
התובע דורש תשלום על החלפת השיש.השוכר טוען שאולי מספיק תיקון השיש הנוכחי.
אור ליום שישי כה אייר תשפ"ה ( 23.5.25למניינם)
התובע:
נגד
הנתבע:
א. רקע
הנתבע שוכר דירה מזה כחמש שנים מהתובע. הדירה היא דירה חדשה יחסית שנבתנה לפני כ7 שנים. כעת השוכר מבקש לצאת מהדירה בסיום החוזה. בעלת הבית (להלן התובע) ביקרה בבית וראתה שיש סדק בשיש במטבח, הסדק בצורת האות Y. כאשר פנתה אל הנתבע לבירור העניין, ענה לה הנתבע שהוא השתמש על השיש במכשיר צ'יפסר אשר גרם את הנזק, ולכן הוא לוקח אחריות על הנזק ומוכן לשלם כפי מה שבית הדין יורה שעליו לשלם. התובע הביא 2 מומחים לשיש שאמרו לו שבמקרה כזה לא מתקנים את השיש אלא יש להחליפו. לעומת זאת הנתבע פנה לאדם שמשפץ בתים, והוא אמר לו שאפשר גם לתקן את השיש. כדי לתקן את השיש יש לקדוח חורים בקצה הסדק ולהכניס חומר ולאחר מכן לשייף את השיש. גם לאחר התיקון השיש לא יחזור למראה חדש ואסטטי, אבל הוא יהיה אטום.
ב. טענות התובעים
התובע טוען שכיון ששני מומחים אמרו שיש להחליף את השיש, הוא מבקש מבית הדין שיורה לנתבע להחליף את השיש ולא לתקנו.
עוד טוען התובע שאין להשוות בין חוות דעת של 2 מומחים בתחום השיש, לבין חוות דעת של שיפוצניק כללי. התובע העלה חשש נוסף שאם התיקון לא יהיה מספיק איכותי הדבר עלול לגרום לנזק לארונות המטבח שנמצאיםמתחת לשיש.
בית הדין שאל את התובע האם הוא חושב שבמידה והשיש יתוקן ולא יוחלף הדבר עלול להשפיע על מחיר השכירות, התובע השיב שלהערכתו ייתכן ששוכרים יגיעו לדירה יראו את השיש ויבקשו הוזלה במחיר או ידרשו את החלפת השיש מה שעלול לגרום לו נזק נוסף.
בית הדין שאל את התובע מה היה קורה אילו הדבר היה קורה בביתו שלו שבו הוא
מתגורר, האם היה מחליף את השיש או מתקן אותו? התובע השיב שהיה מחליף ולא מתקן.
ג. טענות הנתבע
הנתבע לא מתכחש לאחריותו לנזק ומוכן לשלם לפי מה שבית הדין יורה, בין
בתיקון בין בהחלפה.
ד. דיון
1. צורת השימוש במטבח
בחוזה השכירות
מופיע הנוסח הסעיף הבא:
ראשית יש לדון האם
כאשר השוכר הפעיל את הצ'יפסר ישירות על השיש הוא נהג בצורה הרגילה כדרך האנשים וממילא
הבלאי של השיש מוגדר כבלאי משימוש סביר, או שמא מדובר פה על שימוש בצורה לא זהירה
וסבירה בשיש וממילא ע"פ החוזה יש לו אחריות לתקן כפי הכתוב בחוזה.
דעת הרוב
לא ניתן לחייב את
השוכר מעיקר הדין על דבר שימוש שהרגילות היא להשתמש באופן זה.
הפטור נובע גם מדין תורה וגם מחמת החוזה.מחמת הדין – יש לדון האם נזק זה נחשב כאונס גמור או לא, התוספות (ב"ק סב.) כותבים שזורק ארגז שיש בו חפץ יקר שלא היה צריך להעלות על דעתו שיש בו חפץ כזה, פטור כיוון שנחשב אנוס. הרמ"א (חו"מ שפח, א) הביא שיטה זו להלכה. לפי שיטה זו מסתבר שגם דבר שכל העולם לא מודעים לאפשרות שיזיק נחשב אונס. לאחר בירור מקיף אצל אנשים המחזיקים מכשיר זה, התברר שהנחת המכשיר על השיש זהו השימוש הרגיל במכשיר זה.וכן כאשר דברנו עם בעלי מקצוע (בעל חנות מכשירי חשמל, ואיש שיש) נאמר לנו שכך השימוש הרגיל במכשיר זה. אף שיכול להיות שיש הגיון בלהזהר ולא לעשות זאת, רוב ככל המשתמשים לא חושבים על כך, לכן נחשב כאונס.
ונראה
שגם לדעת החולקים על תוספות, כגון הרשב"א
(שם) וכן פסק המחבר בשו"ע (שפח, א) יסכימו לפטור במקרה בו אנו דנים משום ש:
א: שם כתב
הרשב"א שזורק התיבה עשה מעשה לא בסדר גם לפי מחשבתו שחשב שאין שם דבר יקר.
ב:
הראשונים כתבו ששוכר פטור במתה מחמת מלאכה. ויש לשאול הרי שוכר פטור באונס, ומה
נוסף בכך שפטור במתה מחמת מלאכה?
אלא
ששוכר פטור במתה מחמת מלאכה גם אם לא היה אונס גמור, אלא נזק מחמת חוסר זהירות
ברמה של גניבה ואבידה. אלא א"כ השתמש שלא כדרך המשתמשים .
מחמת החוזה – בחוזה
כתוב שאם השתמש בשימוש סביר אינו חייב בתשלום, כפי שהסקנו לאחר הבירור שעשינו
שימוש זה נחשב שימוש סביר.
הדיין בדעת המיעוט
כתב שבלשון החוזה כתוב שעל השוכר לשמור שמירה 'מעולה' וכן עליו להשתמש בשימוש
'זהיר', ולכן יש לחייב במקרה זה.
הביטוי שמירה מעולה
נמצא כמה פעמים בשו"ע ביחס לשומר שכר שצריך לשמור בצורה טובה יותר משומר חנם,
וכן שכך יש לשמור על שור תם בפני נזקי קרן, לדוגמא: יש לשמור על השור בפני רוח
שאינה מצויה (שו"ע שצו, א). אנו סוברים שתנאי לשמור שמירה מעולה אינו יכול
לגרום לחיוב בדבר שאדם לא מעלה על דעתו שיקרה, תנאי לשמור שמירה מעולה יכול לחייבו
ברוח שאינה מצויה כזו שאדם מעלה על דעתו שיכולה לבוא, אך לא באופן תדיר, אך אם
תבוא רוח שלא העלה על דעתו שתבוא ודאי פטור.
2. שימוש במטבח הפרטי לצורך מכירת אוכל באופן
מסחרי
במהלך הדיון טען
המשכיר שהשוכר השתמש במטבח על מנת למכור אוכל ביישוב. הטענה שלו שזה גם גרם לחלק
מהבלאי בשיש ומכיון שהמטבח לא מיועד לדבר כזה ממילא הנזק נגרם מחמת העומס על השיש
, בשעת מעשה לא רצה המשכיר לבקש ממנו לחדול ממכירת האוכל כיון שלא רצה לפגוע
בפרנסתו אבל טוען שיש פה חלק מהאשמה פגיעה בשיש. השוכר לעומת זאת טען שהסדק עצמו
נוצר מהצ'יפסר באירוע משפחתי ולא כחלק מעבודת העסק.
לדעת
בית הדין אין משקל לטענה זו, שכן כל עוד השימוש במטבח סביר וזהיר, אין המשכיר יכול
למנוע מהשוכר להשתמש במטבח ככל אוות נפשו. וכי אם ירצה השוכר לערוך שמחה באופן
עצמאי כגון שעושה בר מצווה לבנו ורוצה לבשל את כל האוכל בעצמו, האם המשכיר יכול
למנוע זאת ממנו, כי האש תדלק שם יותר מהרגילות של שימוש למשפחה?
ועוד
שנראה להביא ראיה מהלכות שכנים לגבי נזקי רעש, שהשכנים יכולים למנוע מהאומן לפתוח
חנות במקום מפני הנכנסים והיוצאים, שמרבה את הדרך או הצפיפות במקום, אך אינו יכול
למנוע מהאומן לייצר שם את כליו ולמכרם בשוק, כי מותר לאדם לעבוד לפרנסתו מביתו,
כמבואר בחו"מ (קנו, ב) וברמ"א שם. אמנם אם מראש היו מתנים על כך מסתבר
שהיה יכול למנוע זאת ממנו, אולם כאן לא התנו על כך מראש.
ועוד
שהמשכיר ידע מכך שהשוכר משתמש בביתו לצורך מסחרי ולא מחה בו, הרי שבשתיקתו גילה
שאינו מקפיד על כך.
3. האם קבלת האחריות של הנתבע מחייבת?
לאחר שהתברר שהשוכר
פטור על הנזק שארע, יש לדון האם אמירתו בבית הדין שהוא מקבל על עצמו את האחריות מחייבת
אותו?
לפי
הבנתנו יש מעיקר הדין לא ניתן לחייב את הנתבע, כיוון שקבלת האחריות נובעת ממחשבה
שהוא חייב, וכפי שכתבנו זו טעות בדין. לכאורה במקום בו בעל דין לא טוען את טענתו
אסור לביה"ד לגלות לו טענות, וכן יש לפסוק רק לפי טענותיו אפילו שלא טען מחמת
טעות, כפי שכתב הרמ"א (יז, יב):
"בעל דין שתבע חבירו בעד דבר מועט, והדיין רואה שיתחייב לו
על פי הדין יותר ממה שתבע, אין לו לדיין לפסוק יותר ממה שתבע; ואם פסק לו יותר,
הוי טעות בדין, וחוזר".
א"כ לכאורה אין לפטור את הנתבע, כיוון שלא
טען שפטור. אלא שהאבני החושן (שם ס"ק ג) כתב שיש חילוק בין תובע לנתבע,
ובנתבע לא ניתן לחייבו במקום שמחמת הטעות לא טען שפטור וז"ל:
"והנה הפוסקים לא איירי כאן רק בתובע שאין תובע הכל, ואך
לא ביארו באם הנתבע יכול לטעון ביותר דבו אין שייך מחילה אם טענינן עבורו. והנה
מהתוס' כתובות [פ:] משמע דטוענין עבור הנתבע... וכן לפי מ"ש הש"ך דרק
מטעם ספק אין לפסוק יותר להוציא, א"כ בנתבע טענינן ליה".
למרות
האמור, מחמת שהצדדים קיבלו את ביה"ד בין לדין בין לפשרה, כיוון שאנו רואים
כדבר ראוי שהשוכר ישתתף בנזק שנגרם מחמת מעשיו, בצירוף לכך שהשוכר גילה בדעתו
שמוכן לשלם על הנזק, אנו מחייבים את הנתבע לתקן את השיש כפי מה שהציע בביה"ד.
הצעת השוכר יש בה הגיון, ויש רבים שאכן מטפלים בסדקים באופן שהציע השוכר.
לאחר
בירור עם בעלי מקצוע – טיפול בשיש באופן זה עולה 800 ₪ לפני מע"מ היינו 944 ₪
כולל מע"מ.
בעלי המקצוע אמרו שיש סיכוי שיש אחריות על השיש ולכן על התובע לבדוק האם יש אחריות על השיש, ואם האחריות מותנית בהשתתפות עצמית על השוכר והמשכיר להתחלק בהשתתפות העצמית.
דעת המיעוט
בשולחן ערוך חושן
משפט סימן ש"ז סעיף א נפסק כדעת ר'
יהודה ששוכר דינו כשומר שכר, דהיינו שחייב בגניבה ואבידה ופטור מאונסין.
השולחן ערוך חושן
משפט סימן שג סעיף ג כותב ששומר שכר שפטור באונס הכוונה לאונס כמו ליסטים מזויין.
אם כן נמצאנו למדים
ששוכר חייב בגניבה ואבידה ופטור רק מאונסים.
כמו כן יש דיון (מופיע
שו"ע חו"מ צה סעיף א וברמ"א ובש"ך שם) האם יש שמירה בקרקעות
וכן האם דבר שהיה תלוש ולאחר מכן חברו האם יש בו חיובי שמירה ולכן היה מקום לומר שכיון
שפה מדובר על נזק לדבר שמחובר לקרקע יהיה פטור.
אמנם כיון שהתחייב
בחוזה לשמור על הדירה ממילא יש לו דין שומר שכר על הדירה. אלא שיש צד אחר לפוטרו
שכן מצאנו בפוסקים שכמו ששואל פטור במתה מחמת מלאכה כך גם שוכר פטור ממתה מחמת
מלאכה [שו"ע חו"מ סימן שז,ו] ואכן אם לא היתה התייחסות בחוזה לצורת
השימוש והשמירה היה מקום לפטור את השוכר מטעם זה שהרי הנזק נעשה תוך כדי שימוש
בשיש. אולם למעשה נראה לחייבו, מכיון שיש אנשים שלא מקפידים ושמים את המכשיר
ישירות על השיש ולעומת זאת ישנם אנשים זהירים שלא היו מניחים את המכשיר ישירות על
השיש כמו שלא מניחים פלטה על השיש, ומכיון שכן אני סבור שאחרי שבחוזה כותב שמתחייב
לשמור שמירה מעולה ממילא הכוונה לזהירות גם מדברים כמו במקרה שלנו.
ואע"פ שלא כולם נזהרים, הוא התחייב בחוזה להיות מהאנשים הזהירים, וכן מופיע
בהמשך הסעיף בחוזה שפטור מתיקון של בלאי סביר ורגיל שיתהוה משימוש זהיר וסביר.
וממילא כיון שכאן לא עשה שימוש זהיר כאשר ידע שהשיש יכול להינזק מהחום והיה
עליו לשים חוצץ בין המכשיר והשיש או להניח אותו על הגבהה, אם כן ממילא יתחייב
בנזק.[יצויין שמבדיקה שערכתי לשון זו של שמירה מעולה ושימוש זהיר לא מצויה בחוזים
רגילים].
וכן כותב הנתיבות
המשפט [סימן שמ ביאורים אות ב] ששואל יכול לחייב את עצמו על נזקים שיקרו תוך כדי
המלאכה, וממילא גם כאן קיבל על עצמו את ההתחייבות הנ"ל. הנתיבות כותב שההתחייבות
חלה אפילו ללא קניין, ומביא את דברי הקצות [שם, סק"א] שהסתפק בזה ואמר שרק אם
עשו קניין על הדבר מועילה ההתחייבות, אמנם פה שחתם על החוזה גם הקצות יודה שהתחייב
בשמירה זאת.
כמו כן חשוב לציין
שהשוכר ידע שאסור להניח דברים חמים על השיש כמו סירים וכדומה, רק חשב שפה לא יגרם
נזק מכיון שהחום לא מגיע בבת אחת אלא לאט לאט. אם כן רואים שידע שעלול להיות
נזק, אלא חשב מסברא דיליה שזה לא יקרה, ממילא ודאי שלא שייך להגדיר זאת כאונס אלא
כפשיעה. מעצם זה שידע שאסור לשים דברים חמים על השיש וידע שהמכשיר עלול להתחמם,
בפרט שמדובר על גוף חימום של 2000 וואט, דבר הרשום בגדול על המכשיר, (יותר מפי 2
מחום של גוף חימום של פלטת שבת), וכן שמן רותח מגיע קרוב ל200 מעלות היה עליו
לחשוב או לבדוק האם הדבר עלול לגרום לנזק לשיש, ומכיון שלא עשה זאת לא יכול לומר
שנהג בזהירות בשיש ושמר עליו שמירה מעולה, אלא נראה להגדיר אותו כפושע בשמירה.
טעם נוסף שלא שייך
לפטור פה מחמת הפטור של מתה מחמת מלאכה הוא דברי הסמ"ע [חו"מ סימן שמ סק"ג]
שכותב ע"פ הרמב"ן שהטעם של הפטור הוא שלא היה להם להשאיל פרה למלאכה
שאינה יכולה לעמוד בה, אולם במקרה שלנו בוודאי שהשיש יכול היה לעמוד למטרה שלשמה
הוא הושכר ובזהירות קלה היה יכול להימנע הנזק וממילא אין פה את טעם הפטור. טעם זה
גם מוזכר בגר"א [שם, אות ג] וכן כותב הש"ך [שם סק"ה] שלדעתו זה
הטעם העיקרי, וכן מביא שזוהי דעת הרשב"א והריב"ש.
טעם נוסף לחייבו
הוא, שהודה בפני בית הדין שהוא הזיק, רק אמר שהזיק בטעות כי חשב שלא ייגרם נזק.
אילו היה טוען בבית הדין שהוא השתמש בצורה הרגילה של בני האדם, והיה טוען שפטור
כיון שיש פה מתה מחמת מלאכה, היה מקום לשקול טענה זאת, אמנם לאחר שהודה שהזיק יש
פה הודאת בעל דין שמגדיר עצמו כאדם המזיק, וממילא כל מה שנשאר לדון זה רק כמה
לחייבו ולא האם לפטור אותו לגמרי.
4. תיקון או החלפה?
לפי צד זה שיש חובה על השוכר לשלם, עדיין נשאלת
השאלה האם צריך להחליף את השיש או לתקן אותו. לדעת המיעוט מכיון שבחוזה כתוב שצריך
לתקן לשביעות רצון המשכיר, לכן חייב להחליף את השיש. אילו היה מדובר בדירה ישנה,
היה מקום לומר שזו דרישה לא הגיונית ויש פה מעין אסמכתא, אבל כיון שמדובר על דרישה
הגיונית ממילא יהיה חייב להחליף.
מה גם שהכלל בהלכה שחובת המזיק להחזיר את הדבר לקדמותו, וממילא במקרה שלנו תיקון לא יחזיר את השיש למצבו הראשון, אלא יהיה עדיין ניכר עליו השבר, והדבר מוריד מערכו של השיש והמטבח וממילא צריך להחליף.
5. שומא
מכיון שהשיש לא היה
חדש יש לשום כמה נזק אכן נעשה על ידי השוכר. לפי מה שנאמר בדיון הדירה היא בת 7
שנים . שיש ממוצע משמש ל20-25 שנה בערך. ומכיון שכן בית הדין משתמש בסמכותו לאמוד
את גיל השיש ב1/3 מאורך חייו. מכיון שכן על השוכר מוטל לשלם 70% מעלות ההחלפה של
השיש הפגום לשיש חדש.
ה. החלטה
א.
בית הדין מכריע כפי דעת הרוב מעיקר הדין השוכר פטור על הנזק שנגרם מחמתו, מאחר
ובית הדין רשאי לפסוק מכוח פשרה, בית הדין קובע כי על הנתבעים לשלם לתובעים עלות
תיקון השיש 944 ₪.
ב. התובעים מחוייבים לבדוק האם יש אחריות על השיש. אם האחריות מותנית בהשתתפות עצמית, על השוכר והמשכיר להתחלק בעלות ההשתתפות העצמית.
באנו על החתום:
__________ ______________ _____________
הרב משה מאיר אבינר, דיין הרב אברהם משניות , דיין הרב בנימין פלהיימר , דיין
