תאונה בין רכב לטרקטורון

התובעים: (להלן: "בעל הטרקטורון")

נגד

הנתבעת:  (להלן: "בעלת הרכב")

לאחר ששמענו את טענות הצדדים, עיינו ושקלנו את הדברים שנאמרו בפנינו, וסיירנו במקום התאונה, אנו קובעים כדלהלן:

1. התאונה אירעה בכביש צר עם עיקולים, כפי שתיארו הצדדים. בעל הטרקטורון טוען כי כאשר ירד בעיקול צץ רכב בנתיב שלו, דבר אשר אילץ אותו להפנות את הטרקטורון לנתיב הנגדי, שם התרחשה ההתנגשות עם הרכב של בעלת הרכב.

לטענתו הוא לא נסע במהירות מופרזת יתר על המידה, וקודם הכניסה לעיקול הוא מאט את רכבו מסתכל האם יש רכב באופק ואז לוקח את העיקול, כיוון שהרכב שנפגע היה בנתיב שלו ההר הסתיר אותו והוא לא יכל לראותו.

לאחר התאונה בעל הטרקטורון תיאם עם המוסך שיתקן את הרכב, ושילם מכיסו את עלות התיקון. הסיבה שתובע עשה זאת היא שהמשפחות חברים והוא יודע שלא קל להסתדר בגבעה ללא רכב, ולכן הוא רצה לדאוג לבעלת הרכב. והסביר שלא התכוון למחול על התשלום.

לטענתו מגיע לו החזר התשלום שבוא שילם למוסך 9000 ₪ וכן תשלום על נזקי הטרקטורון לפי השערה כ15000 ₪. בנוסף ציין התובע שמחמת התאונה נשברה ידו והפסיד מכך ימי עבודה שהשפיעו על העסק שלו, שאותם הוא לא תובע.

כאשר שאלנו את התובע האם הוא מסכים לפשרה, התשובה הייתה כי הוא מוכן להתפשר ולקבל רק את החזר התשלום למוסך.

2. מנגד, בעלת הרכב טוענת כי נסעה בנתיב שלה באופן נורמטיבי, וכי בהתמודדות עם רכב המגיע ממול נהוג להיצמד לימין הכביש. בעלת הרכב מדגישה כי הכביש צר וכי יש לנהוג בו במהירות מתונה על מנת להבטיח את הבטיחות. במקרה זה בעל הטרקטורון נסע במהירות מופרזת כך שלא היה זמן תגובה, ולכן אירעה התאונה.
3. אנו מציינים כי בעקבות ביקורנו במקום התאונה והתרשמותנו מהמציאות בשטח, הגענו למסקנה כי מדובר בכביש אשר מצריך נהיגה זהירה ומוקפדת. כביש זה אם היה עם תמרורים מסתבר שהיה מוגדר כרחוב משולב בו הנסיעה מותרת במהירות של 30 קמ"ש לכל היותר. בנוסף העיקולים והמרחקים הקצרים בין כלי הרכב השונים מחייבים את הנהגים להקפיד על מהירות נמוכה יותר, כדי למנוע תאונות.

בחוקי התעבורה, שכמובן גם ההלכה מקבלת אותם, נכתב: "לא ינהג אדם רכב אלא במהירות סבירה בהתחשב בכל הנסיבות ובתנאי הדרך והתנועה בה, באופן שיקיים בידו את השליטה המוחלטת ברכב".

התקנות מפרטות שנוהג הרכב חייב להאט את מהירות הנסיעה, ובמידת הצורך אף לעצור את רכבו, בכל מקרה שבו צפויה סכנה לעוברי דרך או לרכוש, לרבות רכבו הוא, ובמיוחד במקרים אלה:

(1) בתוך שטחים בנויים מאוכלסים ובקטעי דרך שבתים בנויים לצדם ותנועת הולכי רגל מצויה בהם;

(2) כשהראות בדרך מוגבלת מכל סיבה שהיא;

(3) בהיכנסו לעקומות חדות ובנסעו בהן;

(4) בהתקרבו לפסגה או למקום שבו שדה הראיה מוגבל;

(5) בירידה תלולה או ארוכה;

(6) ברחוב משולב;

לפי ראות עינינו כל הסעיפים הללו מתקיימים בנקודה בה ארעה התאונה.

במהלך שהותנו במקום התאונה ראינו כיצד הרכבים והילדים הרוכבים באופניים נוהגים בכביש זה ודבר זה חיזק לנו את ההבנה לזהירות הנדרשת בנסיעה בכביש זה.

4. אנו סבורים כי בעל הטרקטורון לא נהג במידה מספקת של זהירות, ובמיוחד כאשר הוא אינו יכול היה לראות את המשך הדרך בצורה ברורה. ולכן דינו כמי שרץ ברה"ר שמבואר בשו"ע (חו"מ שעח, ח)  שאם "היה אחד רץ ואחד מהלך והוזק המהלך ברץ חייב מפני שרץ שלא ברשות". את עצירתו קודם לקיחת הסיבוב אנו רואים כ'לקיחת סיכון מחושב', שאינו מספק לפטור מנזק במקרה שארע, כפי שארע באירוע זה.
5. לגבי טענתו שבעלת הרכב ג"כ נסעה בחוזר זהירות בזה שנסעה בנתיב הנגדי, וא"כ דינו ששניהם פטורים על הנזקים שאירעו לצד השני, כמבואר שם בסעיף ז.
6. כיוון שבעלת הרכב טוענת בצורה מוחלטת שהיא נסעה בצורה נורמטיבית, ואין דרך להוכיח שטענתה שגויה, אין מקום לחייבה ממון. כיוון שבעלת הרכב מוחזקת בממון לא ניתן לחייבה ללא ראיות.
7. למרות שגם בעלת הרכב הסכימה לפשרה, אנו לא רואים לנכון לחייב מכוח הפשרה, זאת בשל טענתה הברורה שהיא נסעה באופן נורמטיבי. יחד עם זאת, אם יש לה חשש שהיא לא נהגה כפי שטענה, אלא סטתה מהנתיב שלה באופן קיצוני, או שלא היתה מרוכזת כמו שצריך, יש מקום לבחון את האפשרות להגעה להסכם פשרה.
8. אנו מעריכים את הרצון הכנה של שני הצדדים לסגור את הסיפור ללא מריבות. במהלך הדיון, שני הצדדים העלו את טענותיהם בכנות וביושר, ללא ניסיון לייפות את המציאות או לעגל פינות.
9. אנו מקווים כי שלום וחברות יחזרו בין הצדדים ויאפשרו להם להמשיך בדרכם מבלי להידרש לתקלות נוספות בעתיד.
10. לאור האמור, אנו דוחים את התביעה.

בברכה,

הרב משה מאיר אבינר, הרב ינון גרוסברג