פרשנות צוואה ע"פ הכוונה
לשון הצוואה וטענות הצדדים
אודות צוואת ההורים [הרה"ח ר' נ.י.
ומרת א.מ.ר. זצ"ל] אשר ציוו את ביתם אחריהם בצוואה הדדית, אשר הסעיפים
מנוסחים בה בצורה זהה, ובשתי הצוואות נאמר [ההעתקה היא מצוואת האב] כי:
ו. כל רכושי יחולק בין כל ילדי בחלקים
שווים, דהיינו כל אחד מילדי יקבל שישית מרכושי. למען הסר ספק בכלל האמור כל רכוש
שהוא מכל סוג, ומבלי לגרוע מכללות האמור בין כסף ושוה כסף הן במקרקעין והן
במטלטלין וחפצי ערך למיניהם.
ז. צורת חלוקת הרכוש [היינו מי יקח
מה] תיעשה בהסכמת כל ילדי, ככל שלא תהא דעה אחידה בנוגע לכולו או חלקו – יחולק
אותו חלק לגביו לא היתה הסכמה בדרך של התמחרות על כל פרט ממנו. כאשר הזכות ביד
מנהלי העזבון לפעול בצורה שתקטין במידת האפשר נזקים חלילה.
ח. יוצא מכלל האמור בסעיף הקודם הינם
הדירות 1-2-3 המפורטות בסעיף ג', [1. דירת מגורים ברח' ... , רשומה לכאו' על שמי.
2. דירת מגורים תחתונה ברח' ... רשומה לכאורה על שם אשתי. 3. דירת מגורים עליונה
ברח' ... רשומה לכ' על שם אשתי]. אשר לגבם תהא זכות קדימה לרכישה לפי הערכת שמאי
מוסמך כדלהלן: הדירה מס' 1 לש.ח., הדירה מס' 2 לל.מ., הדירה מס' 3 לד.ה. מובהר כי
המדובר בזכות קדימה לרכישה ולא במתנה, וכן כי אם מי מהזכאים לרכישה לא יממש את
זכותו – יחול האמור בסעיף הקודם.
וכעת נשאלת השאלה על ידי היורשים
האם הזכות הרשומה בסעיף ח' למחצית היורשים
לקנות לפי הערכת שמאי מוסמך, כוונתה על פי הערכת שמאי מוסמך בדווקא או שמא הכוונה
למחיר שיקבע מתווך, ומה שנכתב שמאי מוסמך לאו בדווקא הוא!
טענות המצדדים במחיר של מתווך הינן
כפי הנראה מאחר ומפורש מבואר בסעיף ח' שאין מדובר כאן במתנה אלא בזכות קדימה, וכן
בסעיף ו' מפורש שכל הרכוש יחולק בחלקים שווים ואם מדובר בהערכה לפי שמאי מוסמך
לשיטתם אין מדובר במחיר האמיתי אלא מחיר השוק כפי שייקבע על ידי מתווך הוא המחיר
האמיתי [כשידוע שבדר"כ מחיר מתווך הינו גבוה יותר ממחיר שמאי] ועל כן זה נוגד
את האמור בסעיף ו' שהרכוש יחולק בחלקים שוים, ואם כן לשיטתם כפי הנראה די בכך כדי
לקבוע שאין ליתן אפי' הנחה כל שהיא ממחיר הדירה אלא מחיר הדירה יקבע על פי כוחות
השוק.
בעוד שטענות המצדדים בהותרת המצב המפורש בצוואה הינה כפשוטה יש צוואה וצריך לקיים את האמור בה באופן מדוקדק, והרי כפי שביחס למחיר מתווך אילו היה כתוב, לא ניתן היה להפוך את זה לבדיקה מקצועית של שמאי כך כשנכתב שמאי לא ניתן לשנות את זה למתווך.
א. פסיקה לצד אחד בדיני נחלות
והנה בבואי לענות על שאלה זו, עומדים
בפני תחילה דברי הרמ"א (שו"ע חו"מ סי' יז ס"ה):
ולא יכתוב שום חכם פסק לאחד מבעלי הדינין בדרך א"כ, או שיכתוב לו דעתו בלא פסק, כל זמן שלא שמע דברי שניהם, שמא מתוך דבריו ילמדו לשקר; גם משום שאח"כ יטעון השני בדרך אחר ויצטרך לכתוב להיפך, ואיכא זילותא לחכם. (רשב"א וריב"ש סי' קע"ט ה').
וא"כ לכאורה לא ניתן לענות לשאלה
זו לפני שמיעת שני הצדדים, אלא שכבר כתב הרמ"א (שו"ת סי' קיב):
ועל כל זה הפציר בי להראות לו דרך אשר ילך בו ואת המעשה אשר יעשה, ונעתרתי לו ונתפתיתי לדבריו. אף כי נאמר שמוע בין אחיכם ואסור לדיין לשמוע טענת אחד קודם שישמע טענת חבירו והרי הוא בכלל לא תשא, מ"מ שאני כאן כי אין זה תלוי בטענה שבין איש לחבירו רק בדיני נחלות אשר ממשמשים ובאים, ואין חילוק בזה בענין טענה עד שצריך הדיין לשומען. ועוד כי אף לא יהיו דברי דרך פסק רק כמראה לו מקום, אשר מצד זה לא יוכל לזכות בדינו אם לא יהיו חלוקים אחרים בינו לבין יורשי אשתו רק הספק הגלוי בעיני כל. ובזה אני מחוייב להורות לו ולא למנוע ממנו בר אשר יקבוהו לאומים ואחר התנצלותי אבוא לבאר דינו, אף כי פשוט הוא מ"מ להפיק רצונו אראה שהדין עמו.
והרי אף בענין זה מדובר בענין של דיני נחלות הממשמשים ובאים, וע"כ אכתוב בזה כפי הנראה לי ולא בדרך פסק, והבוחר יבחר.
ב. הליכה אחר הכוונה או אחר לשון הכתוב
והנה בשאלה זו יש להבהיר כי כלל גדול
בדיני שטרות מש"כ בשו"ע (חו"מ סי' סא סט"ז):
יש מי שאומר שתנאי שאדם מתנה עם חבירו אין הולכים אחר הלשון הכתוב, אלא אחר הכוונה.
ואין לומר שזה רק בשטרות שהם בין שנים
ולא בצוואות דמלבד שאין טעם לחלק הרי יותר מזה כתב בבאר שבע (סי' לט שאלה שניה ק ע"א):
וכלל גדול בידינו בכל תנאי שאדם מתנה עם חבירו שאין להלך אחר לשון הכתוב אלא אחר הכוונה לבד ואע"ג דקני מיניה נלך אחר הכוונה ...
הרי שאין זה דין בשטרות אלא דין בתנאי
וא"כ אין נפק"מ בזה בין שטר בין שני אנשים לצוואה. ואדרבה מצאנו השואלים
על המחבר איך הכריע כן והרי אין הולכים אחר הכוונה רק בשטר של צד אחד כמו צוואה
אבל שטר הנעשה בין שני צדדים לא ניתן ללכת אחר הכוונה כמש"כ במראות הצובאות (אבה"ע סי'
יז ליקוטים מחידושי גפ"ת):
בחו"מ (סו"ס ס"א) יש מי שאומר שתנאי שאדם מתנה עם חבירו, אין הולכין אחר הלשון הכתוב, אלא אחר הכוונה, ובב"י הביא כן בשם רי"ו, וכתב הסמ"ע משום דילפינן שטרות מנדרים ע"ש, וכ"מ בנדרים (ס"ג ע"א) דילפינן שטרות מנדרים. וצ"ע שזה סותר למ"ש הרמ"א (יו"ד סי' ריח ס"א) בהגהה, דגם בנדרים שהולכין בו אחר הכוונה, הוא דוקא כשנודר בינו לבין עצמו, אבל בנודר לחבירו, כל שלשון הנדר כולל, הולכין אחריו, ע"כ, והוא מתשו' הריב"ש (סי' קצה), וצ"ע.
[וע"ע בשו"ת דברי שלום (מזרחי –
אה"ע ח"ב סי' כט) שכתב איפכא שבהסכם בין שני צדדים הולכים
אחר הכוונה, ואילו במתנה צריך דווקא לשון המועיל כדי להקנות המתנה], וא"כ יש
לדון האם למרות האמור מפורש בשטר ניתן להוכיח מכח ההוכחות בלשונות השטר האחרים
שהכוונה היתה לתת שווה בשווה או שאנו צריכים ללכת אחר לשון השטר.
והנה ראשית צריך לדעת שאין הולכים אחר
הכוונה רק במקום שיש אומדנא דמוכח שזו היא הכוונה כמו שכתב הש"ך (חו"מ סי'
עג ס"ק כז):
ואף על פי שכתבו דבאומדנא דמוכח הולכין ג"כ אחר הכונה, היינו דוקא דומיא דהתם לפטור את הנשבע מהשבועה ולומר כיון דאיכא אומדנא דמוכח ודאי לא נתכוין לזה, אבל לומר איפכא לחייבו בשבועה מה שלא הוציא בשפתיו משום אומדנא, לא שמענו.
הרי דהולכין אחר הכוונה רק על ידי
אומדנא דמוכח, וע"ע בנחל יצחק (חו"מ סי' סא סט"ז):
ובסי' רי"ח (ס"א) מיירי היכא דניכר כוונתו מתוך הענין שבגללן נשבע ונדר, דהולכין אחר הכוונה אף דלא היה אומדנא דמוכח מפאת עצמו.
הרי דאף שאין צריך אומדנא דמוכח מפאת עצמו, אם יש הוכחה אחרת שזו היא
הכוונה של כותב השטר הולכים אחר הכוונה, אמנם זאת בתנאי שיש הוכחה כזו אבל ללא
הוכחה, לא, וכ"כ בפד"ר (בהרכב בראשות הגר"ש טנא ח"ט ע' 23 - 24):
אך ברור הדבר שהכוונה בהלכה זו היא, כאשר לפנינו ענין שמגלה לנו בצורה ברורה ביותר שהשטר טומן בחובו כוונה אחרת, סוברים י"א אלו שיש להתחשב עם הכוונה, אבל כשאין נטיה כזאת הרי אין לדון אלא מה שעינינו רואות,
וא"כ יש לדעת האם יש כאן אומדנא דמוכח שזו היא הכוונה, והנה מלשון השטר נראה שהכותב ידע היטב שיש דרכים שונות לשום את ערך הנכס שהרי לגבי נכסים אחרים הוא הציע התמחרות [שכפי הנראה זו דרך יותר אמיתית לדון שווי שהרי מתווך דרכו לומר סכום גבוה כי הוא רוצה שיקחו אותו לתווך ולכן גם במתווך אין יודעים את הסכום האמיתי] א"כ עכ"פ אין אומדנא דמוכח שצריך לשנות את לשון השטר וע"כ צריך לעשות לפי לשון השטר ואין לשנותו.
ג. הערכת שמאי היא הדרך המקובלת בבתי הדין
למעלה מן הצורך אציין כי מקובל בקרב בתי הדין לשלוח את הצדדים להערכת
שמאי מוסמך ומעולם לא נשמע פוצה פה ומצפצף בענין זה כאילו השמאות אינה הערכה
אמיתית של שווי הנכס, אף שדבר ידוע הוא שזה פחות ממחיר שאפשר לקבלו בשוק, וראה
לדוג' בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ה אה"ע סי' ב), ובפד"ר (חי"ד ע'
334) פס"ד של הגרז"נ גולדברג ששניהם כותבים שיש להכריע
ע"פ שמאי מוסמך, ויותר מזה ראה מש"כ בשו"ת מאמר מרדכי (להראש"ל
הגר"מ אליהו ח"א חו"מ סי' ז) שמחדש שבמקום של שמאי
מוסמך אין צורך בג' שמאים ודי באחד, וז"ל:
ובענין השומא הנעשית כיום ע"י שמאי אחד בלבד ולא ע"י שלושה (כמוזכר בחו"מ סי' קג ס"א), נוהגים לסמוך על שמאי מוסמך אחד משום דלא מרע אומנותיה.
הרי דשומא זו עדיפא משאר שומא וע"כ ודאי שאין לשנות את הצוואה
משום כך.
שאלתי גם את הגאון הגדול רבי מאיר
שמואלביץ בן הגאון האדיר רבי חיים שמואלביץ זצ"ל אב"ד בירושלם, ואת
הגאון רבי אברהם משה הלפרין שליט"א אב"ד בד"צ אונגוואר ושניהם אמרו
שיש לפעול על פי הצוואה.
עם זאת לבקשתך פניתי גם להגאון הגדול
רבי נפתלי נוסבוים שליט"א ושאלתי שאלה זו, ואמר שאילו היה סעיף זה כתוב בתנאי
הרי ודאי שהיה צריך לפעול על פי הכתוב בסעיף אמנם מאחר ואין כאן תנאי אי"צ
שמאי מוסמך, משכך הראיתי לו את הכתוב בצוואה:
.... מקנה בזאת, הכל בדרכים המועילים
ביותר לפי הענין, באופן ובקנין המועיל ע"פ כל דין הן דין תורה והן ע"פ
חוק, ..... יג. כל האמור כאן נעשה בדעה צלולה ומרצוני החפשי, מעכשיו אם לא אחזור
בי ובקנין המועיל ביותר על פי כל דין, הן חוקי והן הלכתי בכל דבר לפי ענינו דלא
כאסמכתא ובבי"ד חשוב, בביטול המודעות כולם, ואם חיסרתי מי מהלשונות והתנאים
הדרושים לקיום שטר זה יהא כאילו כתבתי גם אותם, וידון השטר לקיומו בכל ספק.
משכך הרי יש כאן את כל התנאים הדרושים ועל פי דבריו צריך לעשות עם שמאי מוסמך, ואעפ"כ א"ל שיש אומדנא שהתכוונו למחיר האמיתי ולא למחיר שמאי, ומחיר אמיתי ניתן לבדוק על ידי הצעה של קונה רציני שזה הבדיקה הכי אמיתית שהנכס שווה כך, אך אין הכוונה לחכות לקונה שנה או שנתיים אלא זמן סביר, אמנם טענתי לו שכיון שאין רצון הזוכה בצוואה לזכות קדימה למכור אסור להעמיד את הנכס למכירה מכיון שיש כאן אונאת דברים שהקונה טורח ומציע לחינם הצעת מחיר בשעה שאין לו סיכוי לקנות והסכים עימי בזה, ולאחר מו"מ ולאחר ששמע ששמאות בנויה ממחירי הנכסים באזור כפי שדווחו לרשות המיסים ולאחר מכן נעשה ממוצע, אמר ששמאות מקצועית זה המחיר שוק האמיתי וצריך לעשות על פי שמאות!
הכרעה ע"פ ג' שמאים
בהמשך, הוצגו בפניי השמאויות שנעשו
לדירה שמאות של השמאי ג.ל. ממשרד א.ל. על סך 4,750,000 ₪ ושמאות נגדית של
השמאי אר.ל. לפיה הנכס שווה 5,950,000 ₪ ותגובה של השמאים א.ל. וג.ל. המסבירים
שהסיבה להפרש במחיר היא כי השמאי אר.ל. הכניס לשווי השמאות של בנין המגורים הישן
בו נמצאת הדירה עסקאות השוואה ממתחם הסמוך למקום, אלא שמדובר במתחם מגורי יוקרה
ולכן המחירים שונים לחלוטין, והנה מלבד שפשוט שא"א להשוות ביניהם והם צודקים
בטענתם הרי שבכל מקרה מאחר ובפנינו חוות דעת של שלש שמאים הרי כבר נפסקה הלכה (שו"ע
חו"מ סי' קג ס"ב):
שלשה שירדו לשום אחד אומר במנה ושנים אומרים במאתים או אחד אומר בק"ק ושנים אומרים במנה בטל יחיד במיעוטו.
הרי שכיון שיש בפנינו שמאות של ב'
שמאים מול שמאי אחד בטל יחיד במיעוטו ויש לקבל את השמאות של השמאי ג.ל. אליה הצטרף
השמאי א.ל.
ובזה באתי על החתום היום ב' שבט
התשפ"ה