תשלום שכירות על הכנסת חפצים לדירה
הרב בן יאיר שלמה
הרב כהנא ידידיה
הנתבע ביקש מהתובע לצאת בתאריך מוקדם מהדירה והתחייב לשלם לו את דמי השכירות שהנתבעשילם.
בהמשך הצדדים הסתכסכו, והנתבע אמר שהוא לא ישלם לתובע על יציאתו מהדירה. הנתבע יצא מוקדם והתובע הכניס לשם ארון מייד לאחר יציאת הנתובע.
התובע דורש דמי שכירות.
תיק מס' 70/006, שדרות
פסק דין
טענות וראיות
טענות התובע:
שכרתי דירה מצד ג', סיום השכירות היה עד ליום 21/09. הדירה, וכן הדירה שמעליה נקנו ע"י הנתבע, וכחודש וחצי לפני תום מועד השכירות, ביקש ממני הנתבע לצאת לפני הזמן, ואם אעשה כך - הוא ידאג שהוצאות השכירות יוחזרו לי.
חיפשתי ומצאתי דירה אחרת, שבה אני מחליף שוכר, ויכולתי להכנס בכל רגע מבחינתו. קבעתי את המעבר ל6.9 .
כשבועים לפני המעבר, הנתבע התקשר וביקש להתקין מזגן, לא הסכמתי, הוא כעס ואיים שאם אצא קודם הזמן הוא לא ישלם לי ואם אשאר אחרי הזמן הוא יתבע אותי על סכום גדול, אמרתי לו שאני לא יודע על מה הוא מדבר ומבחינתי ההסכם בינינו תקף.
למחרת נפגשנו באקראי ושוב הוא ביקש להתקין מזגן ושוב סירבתי, והיה ברור מבחינתי שלא השתנה דבר מהסיכום שהיה בתחילה.
ב6/09 הודעתי לאשתו של הנתבע שאני עובר.
ב8/09 התקשרה אשתו של הנתבע וביקשה להכניס ארון לדירה כבר באותו יום, אמרתי לה, שאין בעיה והוספתי "אז היום מתחיל היום הראשון" והכוונה שמהיום הם משתמשים בדירה וצריכים להחזיר לי מה ששילמתי.
לאחר כמה ימים פניתי לנתבע שישלם לי והוא סירב. ביקשתי ממנו לעזוב את הבית עד תום תקופת השכירות שלי, הוא השיב שכבר העביר את חפציו ואם אני רוצה אז עלי להחזיר את חפציו לקומה העליונה.
אני תובע:
42.20 ₪ על כל יום של דמי שכירות ששילמתי : 14*42.2=591.8 ש"ח
(דמי שכירות יומיים חושבו על בסיס של 5200 ₪ ל4 חודשים (123 יום – מאי(10) יוני(30) יולי(31) אוגוסט(31) וספטמבר (21)= 42.2 בערך ליום)
200 ₪ הוצאות משפט
550 ₪ על הטירחה ועגמת הנפש שנגרמה לי
הוצאות ארנונה, מים, וחשמל ששילמתי גם עבור הדירה של הנתבע
ד.1. ארנונה- המחיר לחודשיים עבור 2 הדירות הוא 321.5, הדירה העליונה קטנה יותר לכן התשלום הוא כשליש, סה"כ עבור 14 יום- כ25 ₪.
ד.2. חשמל- יש לדירה העליונה מונה עצמאי. כאשר היתה ריקה רשמתי את המונה-17065,
(הנתבע נכנס לגור שם ללא שעדכן אותי), כאשר שילמתי עבור 2 הדירות המונה היה 17298, סה"כ 233 קוט"ש, מחיר ליחידה הוא 43.13 + מע"מ, סה"כ כ117 ₪.
ד.3. מים וביוב- צריכתי הממוצעת היא כ12-13 קוב לחודשיים (מצו"ב פירוט). בחודשים האחרונים שילמתי עבור 2 הדירות 29 קוב אע"פ שאשתי ילדה וכמעט לא גרנו בדירה, בנתבע נכנס לדירה העליונה ללא שיידע אותי ולכן איני יודע כמה היה שם וכמה צרך אך לפי החישוב,כ17 קוב על חשבונו, סה"כ כ- 100₪.
(החשבון נערך ע"פ בי"ד ע"פ הנתונים שמסרו הצדדים)
סה"כ לסעיף זה: 25+117+100=242 ₪.
טענת הנתבע:
מלכתחילה העדפתי להיכנס לגור בדירה התחתונה ולחסוך מעבר כפול, לדירה העליונה ואח"כ לדירה התחתונה, גם רציתי להשכיר את העליונה. לכן ביקשתי מהתובע שיתפנה קודם, והסכמתי לשלם לו את דמי השכירות שכבר שילם לבעה"ב הקודם.
אלא שהתובע התעכב בדירה ולכן נאלצתי לבסוף לעבור לגור בדירה העליונה.
ביקשתי ממנו להתקין מזגן אך הוא לא הסכים אע"פ שהיה לי חבר מתקין מזגנים שהזדמן לשדרות ולא ידעתי מתי תהיה לי הזדמנות כזו שוב. בנוסף, באותו זמן הבנתי שכבר לא אוכל למצוא שכירות לדירה העליונה בזמן קצר ולכן הודעתי לו בשיחת הטלפון שאיני צריך עוד את הדירה מוקדם, ומבחינתי הוא יכול לצאת בסוף זמן השכירות ואיני מתכוון לשלם לו על מה שיצא קודם.
באותה תקופה לא הייתי בבית. אשתי התקשרה ואמרה שהוא פינה את הדירה ומוכן שניכנס ולכן נכנסנו, לי היה ברור שאיני משלם לו אלא כיון שממילא היה צריך לעזוב לא היה איכפת לו שניכנס אנחנו.
לגבי השיחה עם אשתי שבה אמר "אז מהיום מתחיל היום הראשון" לא זכור לנו כלל שאמר משפט כזה (בבירור טלפוני עם האישה, היא אמרה שאינה זוכרת כלל שאמר משפט כזה ואילו היה אומר - היתה מודיעה לו שאין בכונתם לשלם)
בשיחה השניה הוא ביקש שאוציא את החפצים מהבית. שאלתי אותו מדוע, הרי הוא כבר לא שם? הוא אמר שהוא רוצה לעשות מזה מחסן עד סוף הזמן, אמרתי לו שאני מוכן לחזור לדירה העליונה אך להשאיר את הדברים ושהוא יאחסן שם מה שהוא רוצה.
לגבי המים- החשבון מופרז ומבדיקה שעשיתי התברר שאני צורך כחצי כמות מים ממה שהוא תובע, לאחר שנכנסתי לדירה ראיתי שיש נזילה בשירותים הקטנים וכנראה מזה נגרם חשבון גדול, אך אין זה באחריותי. הצריכה ממוצעת שלנו היא 28 קוב לחודשים, ל14 יום היא כ7 קוב ולא 17, כלומר כ41 ₪.
חשמל- ע"פ הצריכה הממוצעת שלנו אנו צורכים עבור 14 יום כ102 קוט"ש ולא 233, כלומר- כ52 ₪.
ארנונה- הדירה העליונה משלמת רק 60 ₪ לחודשיים ולכן החוב שלנו הוא 13.5 ₪ עבור 14 יום.
לגבי הגז, נשאר חוב של כ134 ₪ על חשבון התובע ושילמתי אותו.
הנתבע אינו מכחיש שיתכן ונשאר חוב של גז ונוטה להאמין בזה לדברי הנתבע.
דיון
הנתבע הודיע שלא ישכור
מוסכם על שני הצדדים, שהיה סיכום שהתובע יצא מהדירה קודם הזמן תמורת החזר הכסף ששילם. כמו כן, מוסכם על כך, שבשיחת הטלפון אמר הנתבע לתובע שאינו מתכוון לשלם לו עבור הקדמת היציאה.
התובע לא הכחיש שנאמרו לו דברים בסגנון זה אך טען שחשב שאמר את הדברים בכעס ולא מתוך כונה לחזור מהסיכום הראשון. בעניין זה, הנתבע מוחזק בממון ולכן על התובע להביא ראיה שמה שנאמר בשיחת הטלפון אינו משקף את דעתו האמיתית של הנתבע.
לכאורה, היה ניתן להביא ראיה ממה שהנתבע נכנס לדירה קודם הזמן, שככל הנראה הדבר משתלם לו והוא מוכן להשקיע עבורו כסף. אך אין זו ראיה מוכרחת, הנתבע לא פנה שוב בבקשה לעזוב לפני הזמן אלא לאחר שהתובע הודיע שיעזוב בעוד יומיים אשתו של הנתבע ביקשה רשות להכניס לדירה ארון, קשה לראות בכך ראיה להסכמה לתשלום.
מצד ההגינות, כאשר התובע הודיע שהוא עומד לעזוב היה ראוי שהנתבע יאמר לו באופן ברור שכבר אינו צריך לעזוב בעבורו (מוסכם שהתובע היה לדחות את תחילת השכירות). יש תחושה שהנתבע ניצל את כונתו הטובה של התובע לפנות את הדירה וכדי שלא ישאר עד סוף הזמן לא נאמר לו במפורש שלא יקבל תמורה ע"כ.
בכל אופן, כיון שהיתה שיחה קשה והנתבע אמר שהוא חוזר בו, על הנתבע היתה החובה לברר עם התובע את הענין היטב לפני צאתו ומשלא עשה כן - הפסיד.
הבקשה מעידה על הסכמה
בין הצדדים היתה אי הסכמה על שאלת התשלום בכניסה מוקדמת – התובע הודיע שלא ישלם על הקדמת העזיבה, ואילו הנתבע לא ויתר על זכותו. לאחר מכן הנתבע הכניס ציוד לבית התובע. נראה שבמצב דברים זה, בו יש אי הסכמה בין הצדדים בעניין מקח וכדומה, כאשר צד מבצע פעולה, כל עוד לא פירש דבריו, אנו דנים אותו כמי שעושה את הדברים על בסיס עמדת הצד השני, שכך היא לשון התוספתא בקידושין (פ"ב הל' יא):
"זה אומר במנה וזה אומר במאתים והלך זה לביתו וזה לביתו, ואח"כ תבעו זה את זה וקדשו. אם האיש תבע את האשה יעשו דברי האשה, ואם האשה תבעה את האיש יעשו דברי האיש. וכן המוכר חפץ לחבירו..."
הרי"ף (קידושין ד ע"א) והרמב"ם (מכירה פרק כ ה"א), וכן המחבר בסימן רכא, הביאו את התוספתא הזו להלכה. ומכאן, שמכיוון שמוסכם שאמנם הנתבע אמר לתובע שאין הוא מעוניין לשלם, אך התובע לא הסכים לזה, והפנייה להיכנס לדירה באה מצד הנתבע (ע"י אשתו), הרי שכל עוד לא פורש שאין זה בתשלום, עליהם לשלם.
זה לא נהנה וזה חסר
עוד יש לדון אם הנתבע צריך לשלם לתובע על ימי השימוש בדירה מדין נהנה.
לכאורה, זה מקרה של זה לא נהנה וזה חסר. במסכת ב"ק כ ע"א מבואר שאם היושב לא עביד למיגר הוא נחשב לא נהנה, כאן הנתבע גר בדירה העליונה ולא היה צריך לשכור דירה אחרת, ולכן נראה שזה מקרה של "לא נהנה". מאידך, התובע חסר, משום ששילם כבר עבור הימים האלו ועכשיו משלם שוב עבור אותם ימים למשכיר החדש (כן מבואר בבאר הגולה (סי' שסג סק"ג) שאם שכר דירה אחרת ושילם עליה נחשב הדבר חסר וכ"ש כאן ששילם שכ"ד גם עבור הדירה המדוברת, ובתוס' בב"ב (ה. ד"ה אע"פ) יש פנים נוספות לומר שכאן נחשב חסר).
בזה לא נהנה וזה חסר נחלקו הראשונים אם חייב או פטור, התוס' בב"ק (כ. ד"ה זה אין) כתב שפטור משום שזה גרמא אך הרבה ראשונים פסקו שחייב משום שחסר ממון (הרי"ף ב"ק פ"ב ט., רמב"ם גזילה פ"ג ה"ט, נמו"י ב"ק ח: בשם הרא"ה והגאונים, רא"ש ב"ק פ"ב ה"ו)
השו"ע (חו"מ שסג ו) פסק כשיטת הגאונים, הרמב"ם, הרא"ה והרא"ש ולכן חייב לשלם עבור הימים שישב בבית תשלום מלא ולא רק מדין נהנה.
קים לי
האם הנתבע רשאי לטעון קים לי כדעת התוספות, הסוברים ש"זה לא נהנה וזה חסר-פטור"?
מבואר בתומים (סי' כה) שאם דעה מסוימת לא הובאה להלכה בשו"ע או ברמ"א אפילו לא כדעת י"א אין לטעון קים לי כדעה זו (הו"ד בפתחי תשובה סי' יב סקי"א וכן כתב בשו"ת רב פעלים ח"ב חו"מ סי' ג)
חיוב מצד הבקשה לצאת מן הדירה
עוד יש לדון בנוגע לימים שבהם התובע ביקש מהנתבע לצאת מהדירה.
בתוס' (ב"ק כ: ד"ה הא) מבואר שזכותו של אדם למנוע אחר מלגור בביתו אע"פ שאינו חסר, ואם ישב בניגוד לרצון חבירו עליו לשלם לו וכ"פ השו"ע (שם), ונראה שגם מטעם זה הנתבע חייב לשלם מחיר מלא עבור הימים שבהם ישב לאחר בקשת התובע לפנות את הדירה. אמנם, הנתבע הסכים לפנות את הדירה, אלא שלא הסכים לפנות את חפציו. אך יש לדון הרבה בטעם זה, שכן, אם הכניסה היתה בהסכמה, הרי שאין טענה על הנתבע, ואם כן עיקר החיוב כאן צריך להסתמך על הטעמים דלעיל.
התייחסות לתביעות נוספות
לגבי עגמת נפש - אין כאן נזק ממוני ישיר ולכן אין לחייב את הנתבע.
לגבי הוצאות המשפט - גם בזה אין לחייב את הנתבע כיון שיש טעם בטענתו ולא היתה כאן גרירה מיותרת של התובע ללכת לבית דין.
לגבי הוצאות נלוות - התובע מבקש כ- 242 ₪, הנתבע מודה על סכום של כ- 106 ₪. הויכוח הוא על כ- 136 ₪. הנתבע תובע 134 ₪ עבור תשלום הגז ובזה התובע מודה.
למעשה, אין אפשרות לברר את הדברים בצורה מדויקת משום שמדובר בתשלומים משותפים וא"א לדעת כמה כ"א מהצדדים השתמש בפועל.
כדי לרדת למיצוי הדין בחשבונות אלו על הצדדים להביא ראיות חותכות יותר על אופן הצריכה שלהם ועל גובה התשלום שכ"א שילם עבור חבירו, מה שבפועל לא נעשה.
לכן, ביה"ד רואה לנכון לפשר בענין זה בין הצדדים ולא לחייב אף צד על ההוצאות הנלוות ובפרט שמדובר על סכום קטן.
לסיכום, בית הדין מחייב על השכירות חיוב מלא. בית הדין פוטר את התובע מכל תשלום נוסף הן משום שחלק מן התביעות נדחו, והן לאור הקיזוז עם יתרת התשלום עבור הגז.
החלטה
הנתבע ישלם לתובע תוך 30 יום מהוצאת פסק דין זה סך של 591.80 ₪.
"והאמת והשלום אהבו"
בזאת באנו על החתום:
