ב. בית דין בזמן הזה ודין יחיד מומחה

נועם המשפט - פרק ב

בית הדין בזמן הזה ודין יחיד מומחה

בפרק זה נמשיך לדון בענייני הדין והדיינים בזמן הזה. תחילה עלינו לבאר כמה דיינים צריך שיהיה בהרכב בית הדין על פי דין תורה, ומה קבעו חכמים. מהו הדין לגבי הרכב הדיינים בימינו. האם גם בימינו יש מקום לדיין יחיד מומחה. האם כדאי לדון יחידי, ומהי המלצתם של גדולי ישראל.

האם צריך בי"ד של ג' מדאורייתא ומדרבנן

הנה מצינו בגמ' (סנהדרין ב. - ג.) מצינו מחלוקת בין רבא לרב אחא בסוגיה של מספר הדיינים ובאילו דינים, האם מדאורייתא צריך בי"ד של שלושה דיינים או די באחד.

דעת רבא, שבדיני ממונות והלוואות צריך שלושה הדיוטות.

דעת רב אחא, לדרוש מהפסוק "בצדק תשפוט עמיתך" (ויקרא יט טו) המדבר בלשון יחיד, שמהתורה די בדיין יחיד, אלא תקנו חכמים להושיב שלושה דיינים משום חשש יושבי קרנות, שע"י שיהיו שלושה בבי"ד בודאי ימצא ביניהם אחד דגמיר.

ולהלכה מצינו שפסק הרא"ש (סנהדרין א', א') כרב אחא שמדברי חכמים יש צורך בשלושה דיינים משום חשש יושבי קרנות, שע"י שיהיו שלושה דינים אי אפשר שאין ביניהם אחד דגמיר. ומיהו "גמיר", ומבאר הרא"ש או ששמע, או שקרא בספרים ויודע סברות. היינו מתוך שלושה בטוח יהיה אחד ש"שמע", דהיינו שימש ושמע מפי רבותיו או קרא בספרים. וזה נחשב לבית דין.

וכן מצינו ברמב"ם (הל' סנהדרין פ"ב ה"י) שכתב, שמהתורה מותר לדיין לדון לבדו ולומד זאת מהפסוק "בצדק תשפוט עמיתך", ומדברי חכמים חייבים שלושה דיינים, ושניים שדנו אין דיניהם דין. ובפשטות הדברים נראה דאף הרמב"ם פסק כרב אחא.

הנה העירו המפרשים (הש"ך והסמ"ע בחו"מ סי' ג' ועוד) שיש סתירה בדברי הרמב"ם, דבתחילת דבריו כתב שדי בדיין אחד, ובסוף דבריו כתב ששניים שדנו אין דיניהם דין. ובנתיבות המשפט (ביאורים ג סק"א) הוסיף לחדד הקושיא, דהנה לכאורה הרמב"ם פוסק כרב אחא שמדאורייתא די בדיין אחד. וידוע שרב אחא סובר כשמואל ששניים שדנו דיניהם דין, אלא זה בית דין חצוף. ובסוף הרמב"ם פוסק בניגוד לשיטת שמואל ששניים שדנו אין דיניהם דין[1]. ועוד יש להקשות, הרי כל מה שאנו רשאים לדון בימינו זה רק משום שליחות של קדמונים, וא"כ כיון ששלוחו של אדם כמותו, יש מקום לדרוש "אל האלוהים", כלומר מדאורייתא אין דיין יחיד נקרא בית דין וזה הפוך מדברי רב אחא.

וכתב הנתיבות המשפט לתרץ, לשיטת הרמב"ם יש הבדל בין הגדרת בית דין לבין היתר לדון ביחידות ע"י דיין מומחה. לדיין מומחה מותר לדון יחידי, אך אין לו גדר וסמכויות בית דין[2]. כך בכל המקרים שהתורה דורשת בית דין, אין לדיין יחיד אפילו שהוא מומחה גדרי בית דין וסמכויותיו לעניין הודאה וכפירה בבי"ד, כמבואר לקמן.

גדרי בית הדין ודיין בימינו

הצורך בשלושה

כתב השו"ע (חו"מ סי' ג' סע' א') "אין בי"ד פחות משלושה, וכל שלשוה נקראים בי"ד, אפילו הדיוטות וכו', והם דנים את האדם בעל כרחו אם הנתבע מסרב לירד לדין או שאינו רוצה לדון עם התובע בעירו". כלומר לשלושה הדיוטות יש תוקף מלא של בית דין.

ומוסיף הרמ"א על כך את דברי הרא"ש שהצורך בשלושה הדיוטות הוא כדי שימצא ביניהם לפחות אחד דגמיר, כי אם אין אחד מהדיינים "גמיר" הבית דין פסול.

והנה כתב השו"ע (סע' ב') שאם אין שלושה דיינים, גם אם לא טעו אין דיניהם דין[3]. אלא אם כן מדובר במומחה לרבים, או שבעלי הדין קיבלו עליהם. ונבאר בהמשך את הדין של יחיד מומחה ו"קבלו עליהם"[4].

אמנם מעיר הרמ"א (שם) שבימינו אין דין מומחה שיש לו סמכות לדון יחידי בעל כרחו של האדם.

האם דיין יחיד שהוא גדול בתורה יכול לדון במקום שלושה, ומה הטעם.

כפי שהתבאר כבר דעת הרמב"ם שאין דין בפחות משלושה וביאר הנתיבות המשפט כי ליחיד אין גדר בית דין. וכך פוסק השו"ע (חו"מ סי' ג' סע' ב') שאם לא היו שלושה דיינים, אפילו הם סמוכים, כל הודאה שנעשית בפניהם נחשבת כהודאה מחוץ לבית דין, ועדיין בידו להחליף טענות, וגם מי שכפר בפניהם, כשיבואו עדים ויעידו נגדו לא יוחזק כפרן. אכן באופן שהיו שלושה ואפילו אינם סמוכים, והודה או כפר בפניהם, הרי זה נחשב להודאה וכפירה בפני בית דין עם כל פרטי הדינים.

לאור דברים אלו נמצא, שאין לפנות ליחיד אפילו הוא גדול בתורה ולגמור דין אצלו. אלא תמיד צריך לילך לדון בפני שלושה דיינים, כדי לתת תוקף בית דין לנעשה בדיון.

בי"ד המורכב מעמי הארצות

כפי שביארנו שבימינו שאין לנו סמוכים וכולנו הדיוטות, שלושה הדיוטות שדנו ולפחות אחד מהם למד ויודע סברות, יש להם תוקף של בית דין. כמו כן אם אין אפילו אחד משלושתם שלמד, הרי זה בית דין פסול. ואם כן יש להקשות, האם ניתן בכל זאת במקום שאין מישהו אחר למנות לדיינים שלושה אנשים שלא למדו ולא יודעים כלום, דאם לא כן נמצינו מכשילים אחרים לפנות לערכאות.

הנה מצינו שכן הקשה הרשב"א (שו"ת ח"ב סי' רצ) ומתרץ, שאין למנות דיינים שלא למדו בלא ידיעת בעלי דין, ולכן יש להודיע לבאים להתדיין שלא מדובר בדיינים יודעי דין. ברם, אם בעלי דין קיבלו עליהם יכולים לדון. ובאופן שנתמנו ע"י אנשי שקיבלום על עצמם, אי אפשר לפוסלם, דנקרא "מיחום רבים", והרי זה מכונה בפי חז"ל "ערכאות שבסוריא".

וכן מצינו בחזו"א (סנהדרין ט"ו אות ד') שביאר, שבמקום שאין דיין שידון ויש חשש שהתובע והנתבע יפנו לערכאות, ניתן להתיר דיינים שאינם יודעים הלכות, ולא למדו במידה והם דנים על פי סברות ליבם ואינם פוסקים ע"פ חוקות הגויים. כל עוד הם דנים על פי סברות ליבם אין בכך הרמת יד על תורת משה, אלא נראים הם כעושים פשרה.

ויש להוסיף עוד את דברי הרב פרנק זצ"ל שגם אין ליצור מערכת חוקים על פי התורה, מה שמכונה משפט עברי, כאשר יושבים בדין אנשים פסולים כמו גוים וכד'. שהרי פסיקה שכזו הרי היא כלאים. והסכימו עמו הרב עובדיה יוסף והרב הרצוג זצ"ל.

והנה הרמ"א (סי' ח' סע' א') כתב שאסור למנות דיין מי שאינו בקי בדין, שכל הזמן יפנה וישאל דיין מומחה. ובסוף דבריו מביא את דברי הרשב"א (הנ"ל) .

וכתב הרשב"א (שם) בהמשך דבריו לדון בטיב אותם האנשים שלא למדו שממנים אותם במקום שאין מישהו אחר ואומר שיש לדאוג שיהיו להם מידות ראויות, שיהיו שונאי בצע, אנשי אמת, חכמים וכו', ואז אם קבלו אותם עליהם יכולים לדון אפילו דיני נפשות.

ואכן מצינו בשו"ע (סי' ב') מהו הכח של בית דין סמוך לדון בכמה דינים, וז"ל "כל בי"ד אפילו אינם סמוכים בארץ ישראל, אם רואים שעם פרוצים בעבירות וכו', דנים בין במיתה, בין בממון בין בכל דיני עונש".

ומוסיף הרמ"א (שם) מדברי הרשב"א וז"ל, "ויש להם כח להפקיע ממונו ולאבדו". אכן הרמ"א לא מביא את סיום דברי הרשב"א בעניין יכולת לדון דיני נפשות. אבל מדבריו משמע (סי' ח' סע' א', וגם מכאן) בפשטות, שבמקום שאין מישהו שיכול וראוי לדון, ויש צורך בבית דין, באופן ואנשי העיר מקבלים על עצמם או בעלי דין מקבלים על עצמם, ניתן למנות גם מי שלא למדו או שאינם ראויים.

אכן, יש להעיר בעניין "קיבלו עליהו" שאין לסמוך על זה לכתחילה, דאם לא כן אין לדבר סוף, ויכול להיות מכשולים בדבר בכך שידונו אנשים שאינם בקיאים, וידונו גם בלילה[5]. ויתכן שידונו גם אנשים פסולים וכו' והעיקר שקיבלו עליהם לדין, כפי יבואר בהרחבה לקמן[6].

האם מותר למומחה לדון יחידי

כתב השו"ע (סי' ג' סע' ב') שמומחה לרבים, או דיין שקיבלו עליהם, רשאי לדון יחידי. אכן בהמשך דבריו (סע' ג') כתב דאע"פ שמותר למומחה לדון יחידי, מצוות חכמים שיושיב עמו אחרים. ויסוד דבריו מהמשנה באבות (פ"ד מ"ח) "אל תהיה דן יחידי".

קיבלו עליהם מומחה יחיד

לדברי השו"ע (הנ"ל) מצטרף מה שפסק (סי' כב[7] סע' א') שגם אדם פסול שקיבלו על עצמם יכול להיות דיין. ולדבריו נמצא שאותם פסולים יכולים להיות גם כשניים להעיד וכשלושה לדון.

אמנם אין דעת הרמ"א כדעת השו"ע, אלא דווקא באופן שקיבל דיין אחד פסול או עד אחד פסול, אבל לא בשניים להעיד כי זה תרתי לריעותא, ואם עבר וקיבל עליו שניים פסולים, יכול לחזור בו גם לאחר גמר הדין.

העולה מדברינו, שאם פנו ליחיד או שיש לו פסול נוסף, כגון שהוא קרוב, אז בעל דין יכול לחזור בו, וזו הסיבה שיש חשיבות רבה שיהיה בית דין של שלושה כשרים. הרי בתי הדין עושים הכל כדי שלא יהיה אופן שיוכל הבעל דין לחזור.

הנה כתב התומים (סי' ג' סק"ה) על פי הירושלמי (סנהדרין פ"א ה"א) שאם באים אל הדיין לדון זה נקרא שקיבלו עליהם. ומוסיף עוד על פי תירוץ התוספות לקושיא על העובדה שדבורה הנביאה דנה ביחידות, שאם באו אליך בעלי דין מותר לדון גם יחידי ללא צירוף דיינים אחרים. מדבריו משמע שהוא היתר גמור ללא חשש. אכן וודאי ברור שאין לדין כזה תוקף בית דין (כפי שביארנו בשיטת הרמב"ם), אך גם איסור אין.

הרי שאם באו אליו שני בעלי דין להתדיין בפני תלמיד חכם והוא המרא דאתרא, נחשב הדבר ל"קבלו עליהו" ואין זה נכלל באיסור שכתב השו"ע (סי' ג' סע' ג') .

אמנם, באורים (סי' ג' סק"ח) מעיד על עצמו שבדבר שאינו פשוט, הוא נזהר מלדון יחידי ללא בית דין. וכן מפורסם שמעולם לא דן יחידי, וציווה שלא לדון ביחידות גם לזרעו אחריו. אבל בדבר פשוט כביעתא אין צורך בבית דין וניתן לדון יחידי.

וכן מצינו בקצות החושן (סי' ג' סק"ד) שכתב בחריפות שלא טוב עושים אותם שדנים ביחידות, אפיל באופן שבאים אליהם לדון. שהרי הרמ"א כתב שבימינו אין דין מומחה. לכן, על ת"ח לומר לאלה שבאו להתדיין לפניו ביחידות שהוא אינו יודע לדון דין תורה.

אמנם, הש"ך מעלה חידוש גדול שבמידה והדין פשוט ומפורש, אז מותר לדון יחידי.

ברם, דחה הקצות החושן את דבריו ואין להקל בכך, שהרי אין דין פשוט יותר ממודה במקצת, ועדיין יש צורך בזה שיהיו שלושה. ויש עוד כמה מכשולות, כגון שכפרן לא יכול להיות מוחזק בפחות משלושה, שהרי ליחיד אין גדר בית דין.

המסקנה מכל האמור, שאין לדון ביחידות בשום אופן. וזו היא דעת רוב ככול הפוסקים, שהרי בדין של יחיד, יכולים בעלי הדין לחזור בהם או לסכם הדברים בינם או להחליפם, וכן יכולים לשנות ולהחליף טענות, ועוד. ועל כן, יש לדאוג תמיד שיהיה בית דין של שלושה.