בס"ד


מס. סידורי:14064

תביעת החזר תשלום שקבלן דרש על שינוי קו ביוב

שם בית דין:שדרות
דיינים:
הרב טוויל דרור
הרב תפוחי אביעד
הרב בן יאיר שלמה
תקציר:
התובעים חתמו חוזה עם קבלן - הקבלן דרש תוספת תשלום על קו ביוב. הם הלכו לגישור והמגשר העלה שתי הצעות א) הקבלן יעשה זאת על חשבונו. ב) התובעים ישתתפו בתוספת עללות.
התובעים הסכימו להצעה ב'.
בסיום הבנייה הקבלן לא הסכים להעביר לידם את הדירה בלא תשלום מלא של העלות קו הביוב. התובעים הפקידו את הכסף ופנו לבוררות בבי"ד. הם תובעים שהכסף יחזור אליהם, ועוגמת נפש.
פסק הדין:
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך: כ"ה טבת תשפ"ג



      תיק מספר: 150

בענין שבין התובעים: ר'

לבין הנתבע: ש'

עובדות מוסכמות:

בתאריך יט כסלו תש"פ חתמו ר' ור' (להלן התובעים) עם הקבלן ש' (להלן הנתבע) על הסכם בניית דירה בגודל של 110 מ"ר במגרש שגודלו 2.5 דונם. התשלום שהוסכם בין הצדדים על ביצוע העבודה עולה לסך של 619,000 ₪ כפי שמפורט בחוזה שהוצג בבית הדין. בשלב מסוים לקראת סיום הבניה התובעים התבקשו לשלם תוספת תשלום על קו הביוב, כיוון שלא היתה הסכמה בין התובעים לנתבע הם הלכו לגישור אצל י' אדם שהוסכם בחוזה כמגשר. לדבריו יש שתי אפשרויות להעתיק את קו הביוב האפשרות הראשונה לחצות עם תוואי הביוב בתוך הנחלה, והשניה היא להעתיק את קו הביוב מצד המגרש ולא באמצעו וזאת כדי למנוע נזק עתידי. במייל שהוא שלח לצדדים הוא כתב שלדעתו האפשרות הראשונה מחייבת את ש' לשאת לבדו בתשלום על קו הביוב, ואילו על האפשרות השניה יצטרכו התובעים לשאת בתשלום בסך 16,000 ₪. 

בפועל התובעים החליטו שקו הביוב לא יעבור בתוך המגרש ולכן הם היו מוכנים לשלם את הפער בין שתי התוכניות בסך של 16,000 ₪.

כיוון שהנתבע לא היה מוכן למסור את החזקה בדירה בלי תשלום כל עלות קו הביוב בסך של 56,890 ₪ התובעים שילמו את מלא הסכום על בסיס חתימה על הסכם בוררות בבית דין. 

טענות התובעים:

כאשר נפגשנו עם ש' הבהרנו לו שאנחנו רוצים להיצמד לסכום המקורי של הבניה ולא להגיע לתוספות מיותרות. בתחילה חשבנו לבנות את הדירה המדוברת בצד האחורי של המגרש כדי להשאיר אפשרויות בניה נוספות בהמשך. ש' אמר לנו שלא כדאי לעשות זאת אלא לבנות את הדירה בחזית של המגרש קרוב לכביש כיוון ששם ממוקם הביוב. הסכמנו לכך וכך נעשה בפועל. 

בחודש 02/22 למניינם קבלנו היתר לבנות את הדירה, התיכנון וקבלת ההיתר היו באחריותו של ש'. במהלך חודש 05/22 למניינם שאלנו את ש' מה הצפי לסיום הבניה כדי שנדע להיערך עם הכנסת שוכרים. ש' השיב שלהערכתו ב08/22 למניינם הבית יהיה מוכן. בחודש 07/22 למניינם מצאנו שוכרים מתוך ידיעה שעוד חודש הם יוכלו להיכנס לבית. במהלך חודש 08/22 למניינם ש' שלח לנו הודעה שיש בעיה עם הביוב והוא בודק את העניין. בהמשך הוא אמר שהניקוז נמצא בחלק האחורי של המגרש ולכן אנו נדרשים לשלם על תוספת על הארכת קו הביוב. לא העלנו בדעתנו שנידרש לתשלום נוסף. כיוון שכך הגענו לגישור אצל ישי יהודה שהכריע שאם אנו בוחרים באפשרות של העברת הביוב לא באמצע המגרש נצטרך לשלם תוספות של 16,000 ₪ מתוך עבודה של 56,890 ₪. הסכמנו לשלם, אלא שש' לא היה מוכן לעבוד על הביוב בלי שנשלם את כל הסכום היינו 56,890 ₪. בלית ברירה עשינו זאת מתוך ידיעה שנתבע אותו אח"כ בבית הדין. 

ש' היה אמור לדעת מה מיקום הביוב כיוון שאין אפשרות להגיש בקשה להיתר בועדה בלי לדעת מה מיקום הביוב. כיוון שכך הוא היה צריך לעדכן אותנו מתחילת הבניה שכן אנו רצינו לבנות את הבית בחלק האחורי של המגרש ובכך לחסוך עלויות.

בנוסף כיוון שנאמר לנו שהבית יהיה מוכן באוג' 22 למניינם ועל פי זה נערכנו עם שוכרים אנו תובעים את ש' על 3.5 חודשי שכירות, עלות כל חודש שכירות עולה לסך של 4,000 ₪, סה"כ 14,000 ₪.

בנוסף אנו תובעים את ש' בסכום של 10,000 ₪ על עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לנו מכל העיסוקים בדחיית הכניסה לבית והעיסוק עם שינוי תוואי הביוב. עניין זה גרע מאיתנו שעות שינה והטריד את מנוחתנו.

סיכום התביעה: 56,890-16,000 ₪ היינו 40,890 ₪ החזר על תוואי הביוב. 14,000 ₪ על 3.5 חודשי שכירות ו 10,000 ₪ עוגמת נפש. סה"כ: 64,890 ₪.

טענות הנתבע:

משפחת ר' נכנסה לעסקה כחלק מקבוצה של משפחות ש' ב' ר'. המיקום של הבית נקבע על פי מה שהם בחרו. אני המלצתי להרבה אנשים איפה למקם את הבית כדי למנוע עלויות נוספות. ההסכם הוא על מגרש קהילתי חצי דונם להם יש מגרש גדול יותר של 2.5 דונם. ביחס לביוב מופיע בהסכם שאני מחוייב לביוב לפי מגרש של חצי דונם ולכן במקרה שלהם שהמגרש גדול יותר ויש צורך להאריך את תוואי הביוב הם צריכים לשאת בהוצאות. ביישוב בכל הנחלות הביוב הוא מקדימה יש 20 נחלות בניתי שם מעל 10 בתים גם במגרש שלי וגם במגרש הצמוד אליהם הביוב מקדימה בצד שמאל. במדידה לא רואים את הביוב.

עוד יש להוסיף שגם אם היינו בונים את הבית בחלק האחורי של המגרש, הם לא היו חוסכים את העלויות שהם צריכים לשלם על הביוב, כיוון שהם היו צריכים לשלם תוספת על הארכת החשמל ועל מצעים מהחלק האחורי של המגרש לחזית. בכמה בתים עלויות אלו הגיעו לסך של 90,000 ₪. 

כמו כן הסכום של 16,000 ₪ שהתובעים התחייבו אינו כולל מע"מ, אפשר לבדוק זאת ע"י השואה של שתי האפשרויות של העברת קו הביוב, והפער ביניהם זה מה שהם צריכים לשלם.

ביחס לטענתם על עיכוב במסירת הדירה, בחוזה מופיע שיש לי 11 חודשים לבנות מקבלת ההיתר היינו עד ינואר 2023 למניינם לכן מצד החוזה אני לא מעכב את המסירה. בנוסף יש לי אינטרס למסור להם מוקדם יותר שכן מופיע בחוזה סעיף לטובתי המחייב אותם בסך של 2,000 ₪ לחודש על כל חודש שאני מקדים את המסירה. אין לי עניין לעכב אותם, העיכוב נובע מצד חברת החשמל ובעיית הביוב. 

פסק הדין:

א בנוגע לאחריות על מיקום הביוב, בהסכם בין הצדדים נספח ב' סעיף 2 מובא: "המחיר הקובע בסעיף 1 הינו סופי ומוחלט ולא ניתן לשינוי כלשהו מסיבה כלשהי וכו', למעט שינוי בהיקפי העבודה שינבעו כתוצאה מהוראות המזמין או באי כוחו."כלומר, רק אם שינוי תוואי הביוב הוא הוראה חדשה של המזמין עליו לשאת בהוצאות. לפי זה, בנדון שלפנינו כיון שהשינוי אינו כתוצאה מהוראה חדשה של המזמין אלא מחמת שמצד תנאי המציאות שהיו קיימים כבר בתחילה הוצרכנו לתוואי זה, אין לראות בשינוי זה הוראה חדשה המחייבת את התובעים.

הנתבע טען ע"פ סעיף 4 נספח א' בחוזה ששם מתוארת מערכת הביוב בלשון זו: "מערכת ביוב מושלמת לפי תוכנית מצורפת, כולל שוחות וחיבור לקו המים והביוב הראשי, על בסיס מגרש קהילתי חצי דונם." לטענת הנתבע המשמעות העולה מסעיף זה היא שתשתיות הביוב שמחוץ למגרש חצי הדונם הנבחר אינן כלולות באחריות הקבלן, וכיון שכך על התובעים לשלם עבורן. 


טענה זו אינה מתקבלת: 

א. פרשנות סעיף זה שעליו מסתמך הנתבע אינה חד משמעית, ניתן לפרש שכוונת הסעיף שגם כשבבעלות המזמין שטח גדול יותר באותו מקום, אין מחוייבות אלא לתשתיות לצורך חצי דונם בלבד ולא מעבר לכך, אע"פ שגודלו הכללי של השטח גדול יותר. אך אין התייחסות לענין הבאת התשתיות מחוץ לאותו חצי דונם.

ב. גם אם נניח שפרשנות זו היא כדברי הנתבע, על פי מה שעלה במהלך הדיון בבית הדין נראה שהתובעים סמכו על הנתבע בכל הנוגע למיקום הבית והביוב, וכפי התנהלות הצדדים הנתבע נתן להם להבין שאכן אפשר לסמוך עליו בענין זה, ואכן הוא מתמצא יותר מהם בעניינים אלו ולכן יש בסיס להתנהלות זו. כיון שכך היה על הנתבע עוד קודם הבניה לבחון את המסמכים שהיו ברשותו ולברר היכן מקום הביוב, ולא לבנות על בסיס השערה. רשלנות זו נזקפת לחובתו של הנתבע, ולכן עליו לשאת בתוצאות, וכעין מה שמצאנו שפוסק השו"ע ביחס למראה דינר לשולחני ונמצא רע (חו"מ סימן ש"ו, סעיף ו), שישנה אחריות על השולחני מדין אדם המזיק בגרמי.

ג. יתירה מזאת, הרי לדבריו של הנתבע במגרש פנימי אמנם עלות הביוב היתה נמוכה אך עלות תשתית החשמל היתה גבוהה יותר, והעלויות פחות או יותר שוות, א"כ ממה נפשך הסכום שנקבע בין הצדדים כולל הוצאת סכום כזו. נמצא שיש כאן סתירה בין מה שכתוב במפרט (שהתשלום הוא עד חצי דונם) ובין מה שכתוב שהסכום הזה הוא קבוע ללא שינוי. ובעניין זה פסק השו"ע (מב, ה) שכשיש סתירה בחוזה הולכים אחר התחתון. בחוזה זה יש נספח ובו שוב כתוב שהמחיר כולל הכל ואינו בר שינוי. זאת ועוד, הסברא לומר שהולכים אחר התחתון היא כי שם זה המקום העיקרי שבו מסכמים את כל האמור לאורך החוזה, ואם כן יש סברא גדולה לומר שכיון שהנספח עוסק בתמורה הרי ששם יש דקדוק גדול יותר בנושאים הנוגעים לתמורה יותר מאשר במפרט, ולכן יש ללכת אחר האמור בנספח.

ב. לפי האמור לעיל התובעים אינם צריכים לשלם על הארכת תוואי הביוב. וכיון שמסתבר מאוד שכל מי שהיה בונה בצד החצוני היה קובע את התוואי בהיקף החצר ולא באמצעה, אם כן גם על התוספת מחמת שינוי התוואי להיקף החצר יש מקום לפטור את התובעים מלשלם מחמת אחריות הנתבע. אמנם כיון שהם מודים שהם הסכימו לכך יש לחייבם מכח הודאת בעל דין בסכום של 16,000 ₪ ותו לא. גם אם נתחשב במה שסוכם מול הבורר, בירור עמו העלה שהסכום 16,000 ₪  הוא כולל מע"מ. סופו של דבר אין לחייב את התובעים יותר מ16,000 ₪ על שינוי תוואי הביוב.

ג. בענין השכירות אין לחייב את הנתבע, שכן ע"פ החוזה (מבוא סעיף 3) אינו מחוייב להעמדת הדירה אלא לאחר 11 חודש מיום קבלת ההיתר, וכפי שהוסכם בין הצדדים בבית הדין שהמדובר הוא בחודש ינואר 2023 למניינם. בדבריו של הנתבע שהבית יהיה מוכן עוד קודם לכך אין לראות אלא גילוי של רצון טוב אך לא מעבר לכך.

ד. בעניין התביעה לעוגמת נפש, אין לחייב בדמי עוגמת נפש, שכן אין כאן תביעה של הפסד ממון ואין חיוב לשלם (עיין חו"מ תכ לח), וגם לו היתה קיימת אינה אלא גרמא בנזיקין שפטור מלשלם (חו"מ תכ יא). אמנם יש מצבים שבהם ניתן לחייב לשלם, אך בנדון שלפנינו המדובר הוא בעוגמת נפש שתתכן בתהליך בניה ולא מעבר לכך.

מכל הנ"ל נמצא שעל הנתבע להחזיר את הסכום שקיבל תמורת הביוב בניכוי 16,000 ₪.

56,890-16,000 ₪ היינו 40,890 ₪ החזר על תוואי הביוב.

החלטה:

על הנתבע ש' לשלם 40,890 ₪ לתובעים לא יאוחר מ30 יום ממתן פסק דין זה.

'והאמת והשלום אהבו'


___________     ___________   __________

הרב אביעד תפוחי     הרב דרור טויל, אב"ד   הרב שלמה בן- יאיר




תגיות