בס"ד


מס. סידורי:13931

העברת מי שופכין דרך רשותו של חברו

שם בית דין:ברוך שאמר - בנשיאות הרב ברוך שרגא
דיינים:
הרב שרגא שלמה
הרב פרקוביץ משה
הרב ועקנין עובדיה
תקציר:
לתובע ולנתבע נכס בבניין משותף. הנתבע הוסיף או חילק יחידות דיור בנכס שלו, ורוצה להעביר את צנרת הביוב דרך ראשותו של השכן. התובע מתנגד בכל תוקף, ותובע נזקים שנעשו ע"י קבלני הנתבע. גם לנתבע, מנגד, ש תביעות על נזקים שנגרמו לו ע"י התובע.
פסק הדין:
1. הנתבע והתובע יסכמו ביניהם על בעל מלאכה המוסכם על שני הצדדים שיתחייב להעביר צינור מרשותו של הנתבע דרך רשותו של התובע בלי שיגרם שום נזק לתובע מכך.
2. הנתבע ישלם את כל העלויות הנגררות מכך כולל החלפת ריצוף לריצוף דומה ככל ויש צורך בכך.
3. הנתבע יסתדר עם התובע ביחס לתביעות האחרות, ואם לא, ביה"ד יתן החלטה בענין.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך:

העברת מי שופכין דרך רשותו של חברו

פסק דין בענין שבין הרב י. להלן: התובע

לבין הרב א. להלן: הנתבע

בענין נכסים ברחוב פלוני בירושלים

לאחר שהצדדים חתמו על שט"ב וקבלו בקנין לקיים את פסק הדין והופיעו בפנינו, ואנו באנו ובדקנו את הנושא מספר פעמים כמו כן הוגשו כתבי טענות ונטענו טענות בדוא"ל, והנתבע הגיש בקשה למתן פס"ד, לכן הננו לחוות דעתינו דעת תורה ותחילה נבא לסיכום טענות הצדדים:

טענות הנתבע:

1. זכותי לפי חוק ולפי הלכה להעביר את מי שופכיי דרך רשותו של התובע מכח העובדה כי הצדדים השתתפו על דעת כן, וכי הקבלן הכין את השטח על מנת שהשכנים יוכלו להתחבר דרך שם לחללים שלהם, וכי מדובר ברכוש משותף וכי בעתיד יהיו היתרי בניה על החלק הזה, מלבד זאת הרי זה פגיעה חמורה בערך הנכס.

2. משכך ולאור העובדה שהוא הודיע לתובע עוד לפני ששיפץ על כך שהוא רוצה לעבור דרכו והוא נתן לו להבין שישיב לו אח"כ והערים עליו בכך, אלא אחר זמן רב אמר לו שהוא דורש תשלום גבוה מאוד עבור ההתחברות [ונקט בלשונו ש"הקבלן דורש"] ומנע ממנו ההתחברות משכך חובה על הנתבע גם לשלם את נזקיו וגם לאפשר לו להתחבר דרך רשותו.

3. הוא מוכן להתחייב שכל נזק שיהיה בהמשך הוא יתקן מיידית ללא הגבלת זמן.

4. יש לי זכות להעביר מים דרכו כשאין דרך אחרת וזה גם שלא מכח השותפות המבוארת לעיל סעיף א.

טענות התובע:

1. אינני מוכן שאף אחד יכנס לרשותי, ויתחבר לצינורותיי, גם מי שביקש יפה הסברתי לו שאח"כ זה קידרא דבי שותפי דלא קרירא ולא חמימי, ולכן התנגדתי לכולם ואני מתנגד גם לו.

2. גם אם בבתים משותפים אחרים יש חובת מעבר אצלנו השתתפו על דעת שכל קומה יש לה ניקוז של עצמה ולכן אינני חייב להסכם שהוא שגר בקומה מעליי יתחבר אליי, על אחת כמה וכמה שאין מדובר בשטח משותף ואין לו שום הוכחה שהשטח צמוד אליו, הוא קיבל את השטח כפי שהוא הא ותו לא.

3. מלבד זאת הרי אתה יכולת לחבר את התוספת לדירתך ולכל היותר לעשות דירה אחת מכל התוספת ומי הכריח אותך לחלק את זה לארבע יחידות, דבר שגרם תוספת של אינסטלציה שאין לך אפשרות להעביר? וגם טענתך שזה מוסיף אויר לא מובנת.

4. מלבד כל זה בכל המפגשים שלי עמו לאחר שנתתי לו אפשרות לעשות משהו ברשותי הוא השאיר נזקים ולא תיקן מה שעשה אני תובע ממנו עלות של 23 קרמיקות ששבר לי ועלויות תיקון של זה, מלבד זאת יש לו אפשרות להתחבר לצד השני של הבנין.

5. מדובר בקו אינסטלציה פרטי שהתובע בנה לעצמו ואין לנתבע זכות לא בהלכה ולא בחוק להתחבר אליו, מלבד זאת אין זכות להתחבר ולעבור בחצרו של התובע מעבר למה שהניח שם הקבלן, ולמרות זאת לפני משורה"ד הסכים לכך התובע וניזוק מכך, ועל כן אין לו שום רצון לעשות זאת שוב.

6. אין מדובר כאן בבית משותף אלא בחללים שנמכרו כפי שהם ולא ניתן להוסיף להם תכונות שלא היו להם בעת המכירה.

7. מוכחשת העובדה כאילו הנתבע ביקש מהתובע לפני הבניה להצטרף לבנייתו, אך בכל מקרה אין לו חובה ולא היה מאשר לו, וכך יעצו לו גם אנשי מקצוע שטיפלו בדירתו שלא יתן להתחבר אליו.

8. אין לי חובה לפתוח את חצרי לצורך הכנסת קו חדש למנהול ורק לצורך תיקון קו קיים התחייבתי לפתוח את חצרי הא ותו לא!

תשובות הנתבע:

1. בהתייחס לסעיף 3 לעיל אי אפשר לעשות את כל היחידה לדירה אחת כי אין אויר בחדר הזה, ואין אפשרות אחרת לעשות שירותים בלי לעבור בשטחו של הנתבע, בשונה מקומות אחרות שיש שם ביוב שיותר קל לרדת למטה אבל אפשר גם להתחבר לביוב בקומה הזו ומלבד זאת, היות ואני משלם ועד הבית על כל יחידה ויחידה לפי מחיר של יחידת דיור ולא של "קופסא" בנוסף לועד הבית של הדירה, הרי שזכותי להעביר את הקולחין לכל יחידה וכל זה שהשבתי היה קודם שראיתי את עומק המנהול, אולם כעת אני טוען דהקרקע שייכת לו רק עד עומק 1/2 מטר שנצרך לצנרת שלו, ומשם ואילך אינו שלו אלא קנוי לי ולכל דיירי הבנין כדי להתחבר למנהול, [ומלבד זאת, גם ב 1/2 מטר שכן קנויים לו, זכותי וזכות שאר הדיירים להעביר צינור נוסף, כמו שבכל קומה מהתשע קומות למעלה, עוברים בה הצינורות של הקומות שמעליה].

2. מה שטען לעיל בסעיף 4 על תיקון הקרמיקות הריצוף של החצר של התובע הוא שלא כדין כיון שהוא קיבל חצר שאינה מרוצפת ולכן עליו היה להשאיר אפשרות לשכנים להתחבר כפי שניתן להתחבר בחצר שאינה משותפת ולא לטעון אח"כ שבשל הריצוף היקר הוא אוסר על השכנים להתחבר למנהול הנמצא ברשותו.

3. ומה שטען שהשתתפו על דעת שכל אחד מטפל בניקוז לבד שיביא ראיה לכך, ומה שטען "אין לו שום הוכחה שהשטח צמוד לו", אין זה משנה מי הבעלים, החלל עמד לבניה וכל מי שזכה בו קיבל גם זכות לניקוז ומשלם ועד הבית על כל יחידה כשאר השכנים.

4. קנינו שנינו שטח של 100 מ"ר והוא גודל של דירה ולא סתם יחידה ואני דורש שתהיה לזה מערכת ביוב שלימה כמו של הדירה, ובעוד שלקומות אחרות יש ביוב הרי שלקומה שלי אין ביוב ולכן התביעה שלי כלפיו.

5. בהתייחס "לטענות התובע" 5 ,6.7,8 - תביעתי היא שהקרקע שלו רק עד עומק 1/2 מ' ומשם ולעומק היא שייכת לכל השכנים להעביר את הצינורות שלהם לביוב, וגם כיום יש אפשרות לעשות זאת לחפור ולחצוב בטון וכיו"ב להעביר שם צינור שלי (ואם אינו מסכים לעובדא הנ"ל, אני מבקש שב"ד ימנה מומחה נאמן עליו לבדוק מי צודק), וממילא הוא חייב לאשר לי כיום לממש זכותי הנ"ל, אלא שאם הוא רוצה לחסוך לעצמו את הכאב ראש של החפירה אני מוכן להתחבר לצינור שלו בלא לשבור את הקרמיקה ולחפור עד המנהול [ולעצם הטענה של קדירה דבי שותפי, כאן זה לא שייך ומומחה מטעם ב"ד יאשר זאת, והראיה לזה היא, שאם הייתי מסכים לשלם את הכסף שדרש ממני ח. היה הוא מאשר להתחבר אליו].

6. והיות והמנהול עמוק 1 מטר ואילו צינורותיו של הרב ח. הם רק בעומק 1/2 מטר, הרי התברר שהקרקע שקנויה לו בחלל היא רק עד עומק 1/2 מ' ומשם ואילך אינה שלו, וודאי שזכותי היתה להעביר שם את הצינור שלי.

7. אילו הייתי יודע את עומק המנהול בהתחלה, לא הייתי שואל אותו כלל ומניח את הצינור בעומק וממשיך את העבודה ולא מתעכב בגללו 1/2 שנה, אולם הוא לא הרשה לי להכנס לחצר ולא לראות את המנהול, ורק בזכות בית הדין ראיתי את המנהול בפעם ראשונה [וקיימתי בזה את פסק הדין שמותר לראות כיצד אפשר להתחבר], ולכן ביקשתי מיד פסק בנושא.

8. זכותי זו קיימת גם כיום, לשבור את הריצוף שהניח לחפור בקרקע ולחצוב בבטון עד לעומק מעל 1/2 מטר ולהניח שם צינור נפרד לדירה שלי, אם היה נוהג כדין היה מניח לי לעשות זאת בהתחלה, אבל אני מסכים ולותר על זכותי הנ"ל, ולהתחבר לצנורותיו.

תשובת התובע:

1. הנתבע לא הוכיח שהחלל שלו ולכן אינו יכול לבא בשום תלונות כי 'לאו בע"ד דידי את'.

2. תשלום לועד בית לא מקנה זכויות בנכס.

3. לגבי הרשת של היונים היית כשהתקנתי את זה וגם הצעת לי עזרה! ואתה מודה בדבריך שהיונים באים בשל המתקנים שלך.

4. מוכחשת הטענה שהתובע הזיק לצינור אדרבה הנתבע הוא שהזיק לצינור, ולשאר הדברים יד התובע לא היתה במעל, ואפי' אילו היה מזיק לא היה בכך אלא גרמא.

5. זכותי להניח את המזגנים על הקיר שכנגד דירתו של הנתבע שהרי מדובר בשטח משותף, ועוד שהמזגנים שם כבר שלש שנים ויש לי חזקה לכך.

6. החיוב ליציקה הוא גם מדין נהנה ולא רק משום התחייבות.

7. ריצוף וקרמיקה: היה גם, וגם, וגם! בעת חיתוך החלונות מעל החצר השניה, וגם בעת חיבור הביוב של מ., וגם בעת פריצת הדלתות! בראשון התובע הביא חומר ופועלים, בשני מ. השתמש בחומר של התובע והביא פועלים, ובשלישי לא תוקן!

8. לא הבנתי את ההבדל בין נסדק לנשבר. הקרמיקות נגמרו וצריך להביא קרמיקה תואמת.

תגובת הנתבע:

1. אין לאדם רשות לחפור מתחת לדירתו ולכן מתחת לדירה מותר לי להעביר את הצינור.

סיכום תביעות התובע:

1. בין קומות החללים היה פתח אשר הוצרך ליציקת ביטון, התובע ביצע את זה והנתבע הבטיח להשתתף בכך. מדובר על מטר/מטר וחצי רבוע, עלותו סה"כ כ-3000 ₪.

2. על הנתבע לתקן הקרמיקות שנשברו בעבודות האחרונות שלו, כמו"כ בעת העברת צינור הביוב של הנתבע, שברו קרמיקות בחצר של התובע, והנתבע התחייב שישלם אותם, מדובר על כ5 מ"ר *80 ₪ סה"כ 400 ₪.

3. על הנתבע לצפות באבן את הפרצה שעשה כפי שהתחייב בפני ביה"ד.

4. הנתבע חתך קו אינסטלציה של הבניין וייצר רטיבות בדירת התובע הנזק המוערך בגבס ובקיר עומד על כ-1000 ₪.

5. על הנתבע לדאוג לחיבור מקצועי של צינור מי הגשמים שחתך, בכדי שהנזילה לא תשוב שוב ושוב.

6. מבוקש להחזיר את הרשתות שגורמות לכך שהיונים לא יכנסו לאחר שהרב מ. פירק אותן ולא החזירן למקומן.

סיכום תביעות הנתבע:

1. העבודה ביחידה הרביעית הופסקה לפני 30 חודש בגלל שעיכב ומנע את ההתחברות ואני דורש שישלם ע"ז 30,000 ₪, 1000 ₪ לכל חודש.

2. מלבד זאת עליו לשלם עוד 10,000 ₪ ששילמתי עבור נסיון לחבר את היחידה למנהול, שכלל שבירת הקרמיקה של היחידה השלישית והתקנה מחדש של הקו המרכי של היחידה.

3. זכות לחפור צינור בעומק ליחידה שלי, או רשות להתחבר לצינור שלו.

4. התובע התקין 2 מזגנים גדולים על הקיר החיצוני ששייך לנתבע ותפס את מקום מזגניו של הנתבע, ועליו לשנות את מקומם או לשלם לי 1000 ₪ ואני אעשה את ההעברה.

תשובה על סיכום תביעות התובע

5. בהתייחסות לסעיף 2 - שילמתי לבסוף את ה 400 ₪ שביקש עבור הקרמיקה ודיווחתי על כך לב"ד, על העבודה כבר שילמתי לקבלן שלי שעשה את העבודה. מה שטען שצריך לתקן גם לתקן קרמיקות שנסדקו לאחרונה בפריצת החלון, אמרתי לו שיתאם עמי מיד משום יש לי קבלן בשטח והוא לא תיאם, ואינני מבין כיצד הוא שלח לב"ד טענה שהקבלן שלו החליפן הרי הוא כתב בסעיף 2 הנ"ל "על הנתבע לתקן הקרמיקות שנשברו בעבודות האחרונות הנ"ל", ומבואר שלא הוחלפו.

6. בהתייחסות לסעיף 1 - לא הסכמתי אלא להשתתף כקבלן בהוצאות המלט החול והפועל, והיינו סך 100 ₪ וכבר שילמתי לו סכום זה [זאת אומרת בס"ה שילמתי לו 500 ₪]. אם הוא תובע שהתחייבתי יותר, המוציא מחבירו עליו הראיה.

7. בהתייחס לסעיף 3 - התחייבתי בפני בית הדין בציפוי פולימרי (ובלשון עממית "פלסטיק") וכך עשיתי.

8. בהתייחס לסעיפים 4, 5 בסיכום תביעות התובע, הצינור פורק (ולא "נחתך") בפעם האחרונה ע"י הרב ח. והוא החזירו בצורה לא מקצועית דבר שגרם בירידת הגשמים בחורף זה להרס של תקרת הגבס שבניתי והספוטים שהותקנו בה לנוי [ובית הדין אף ראה בביקור הראשון את התקרה הנ"ל בתפארתה ובביקור האחרון ראה את חורבנה], ואי לכך נאלצתי לפרק את התקרה ולהחזיר את הצינור ע"י איש מקצוע ואכן הוא היה אטום לגמרי ועמד בגשמים המרובים שהיו לפני שבועיים, מלבד זאת הוא גם בנה מחדש את תקרת הגבס והחזיר עטרה ליושנה. אני דורש מהרב ח. סך 2000 ₪ על כל העבודה הנ"ל.

9. בהתייחס לסעיף 6 - אין לו רשות לכסות את הבוילר שלי למנוע את הגישה אליו בשום דבר, ואעיר בזאת שכיון שלא היו כלל יונים על הבוילר והצינורות שלי, נראה לי שעשה זאת כדי לבקש ממני את הוצאות התקנת הרשת שלו שבאה למנוע נזק היונים בחצרו.

דיון והכרעה:

תחילה נדון בשאלות הנוגעות להעברת המים שמהן מסתעפות רוב השאלות [הבעלות בחצר, רשות \ חיוב המעבר למים דרך רשות התובע, ותביעות הנזיקין הנגרמות מכך] ולאחמ"כ בע"ה נדון גם בשאלת הרשות לכסות את הבוילר וחובת ההשבה, ותשלומים אותם צריך או לא צריך לשלם הנתבע.


טען הנתבע שיש לו רשות להעביר את מי שופכיו דרך רשותו של התובע מדינא, והנה דבר זה מבואר בתוספתא (ב"מ פי"א הל' י\כ):

העשוי לכביסה אין ממחין בידו לגשמים, [לגשמי'] אין ממחין בידו לכביסה.

והיינו דביב העשוי לדבר אחד ויש מי שמוחזק להעביר בביב זה לאותו דבר יכול לשנות לדבר אחר, וכתב הרמב"ן (ב"ב ו ע"א):

והא דתניא בתוספתא העשוי לכביסה אין ממחין בידו לגשמים לגשמים אין ממחין בידו לכביסה, ההיא לענין דיוטאות המקלחות מים לביב תניא, אבל מי שהחזיק על חבירו לכביסה אחת ממחין בידו לחמש, והחזיק לגשמים ממחין בידו לכביסה, וכך הדיינין דנין בכל יום.

וכ"כ שם הרשב"א והר"ן, וצריך להבין מה ההבדל בין דיוטאות שהם חצרות המקלחין מים שהחזיק לדבר אחד יכול להחזיק לדבר אחר, לבין החזיק על חברו לדבר אחד שאין יכול לשנות לדבר אחד, ולא לבד שאינו יכול לשנות אלא אף להוסיף שאם החזיק לכביסה אחת אין יכול להחזיק לחמש כביסות?

וכתב הנימוק"י (שם ג ע"ב מדפי הרי"ף):

והא דתניא בתוספתא העשוי לכביסה אין ממחין בידו לגשמים לגשמים אין ממחין בידו לכביסה ההיא לענין דיוטאות המקלחות מים לביב תניא דכיון שנשתעבד הביב לקלוח הדיוטאות אין ממחין בידו לגשמים ולא לכביסה וכ"כ הרמב"ן והרשב"א והסכים לדעתם הרנב"ר.

הרי בנימוק"י מבאר כבר את ההבדל שהביב משועבד לחצרות בעוד שבבור אי"ז שיעבוד אלא חזקה, אמנם בכתונת פסים (פאדווא) כתב שם לבאר את דברי הנימוק"י דאין הטעם משום שיעבוד אלא מטעם אחר ע"פ דברי הרמ"א (חו"מ סי' קנג סי"ב):

מי שהחזיק בחצר חבירו לשפוך בה מי כביסה אחת, ממחין בידו שלא ישפוך בה חמשה כביסות. וכן אם החזיק למי גשמים, לא ישפוך שם מי כביסה (נ"י פ"ק דב"ב). אבל השופך שופכין ברשותו דרך ביב העוברת בחצר חבירו, אף על פי שלא החזיק אלא לדבר אחד, יכול לשפוך שם מה שירצה, הואיל דברשותו הוא שופך (שם ד"ד).    

הרי דהרמ"א הביא דברי הנימוק"י וכתב הטעם מטעם אחר משום דברשותו שופך והיינו לא משום שהביב משועבד אלא משום שהשפיכה היא ברשותו, ונפק"מ במקום שהחזיק אחד בביב היוצא מרשותו דלהרמ"א צריך להיות מותר וכפי שנראה ששינה לשון הנימוק"י שאין כתוב דווקא דיוטאות המקלחות מים אלא שופך ברשותו ואילו בפשטות לשון הנימוק"י הטעם הוא משום שהביב משועבד להם לשפיכה וממילא הם יכולים לשפוך כל מה שרוצים.

ובאמת בלבוש שם כתב כפשטות לשון הנימוק"י וז"ל:

מי שהחזיק בחצר חבירו לשפוך בה מי כביסה אחת, יכול למחות בידו שלא ישפוך בה מי חמש כביסות. וכן אם החזיק למי גשמים לא ישפוך שם מי כביסה או איפכא, אבל מי שהחזיק לשפוך שופכין לרשות חבירו דרך ביב העוברת בחצר חבירו, אף על פי שלא החזיק אלא לדבר אחד יכול לשפוך שם מה שירצה, שכיון שנשתעבד לו הביב לקבל מי הדיוטאות לקלח שם אין חילוק במעט או הרבה, שכן דרכן שכולן נבלעין או מקלחין דרך שם.

הרי הלבוש לא כתב דשופך ברשותו אלא ששופך לרשות חברו ולא כתב הטעם משום שברשותו שופך אלא משום שהביב משועבד, והרי מקור דברי הרמ"א הם בנימוק"י, הרי נחלקו הלבוש והרמ"א בביאור דברי הנימוק"י האם הטעם משום שיעבוד או משום שהם ברשותו.

ובאמת כבר עמד במחלוקת דהעי"ש והרמ"א בסמ"ע (ס"ק כח) שכתב:

דקדק ברישא ובסיפא דדבריו, ולמדונו דהיתר הוא כיון דברשותו שופך, הא לאו הכי אף שיצאו משם דרך ביב הוה אסור, ולא כמ"ש בעיר שושן [סעיף י"ב] דשינה בלשונו בזה.

הרי למד דהחילוק הוא אם הוא דרך ביב או שברשותו שופך ומוכיח מדברי הרמ"א שזה תלוי אם שופך ברשותו או לא ולא אם שופך דרך ביב או לא, וכ"מ בבי' הגר"א (סוס"ק מא), ולא נחתו לחילוק שכתבנו שהחילוק הוא אם הוא משום שהשתעבד או לא רק אם הוא ברשותו או דרך ביב, וכ"כ בתהלה לדוד (אמאדו – דרוש יא לשבת הלבשה דף קד ע"ג ד"ה עוד ראיתי) שאף שכתב הרמ"א שמקור דברי בנמוק"י אי"ז שם ולא ידע מאין יצא לו דין זה ומכח זה מכריע דלא כהרמ"א. 

ועוד הק' המלאך רפאל (מאמן – שתי ידות – יד רמ"ה חו"מ סי' ח) דהרי בשו"ת הרשב"א (ח"ג סי' קפז, הו"ד בב"י סי' קנה מחו' ז) מבואר דאף אם החזיק והוא ברשותו מה שהחזיק לאחד אין מועיל להגדיל ההיזק וז"ל:

שאלת ראובן ושמעון אחים דרים במבוי שאינו מפולש וביתם לפנים במבוי ולמטה מהם יהודה, ויש באותו בית המשותף שבין ראובן ושמעון בית הכסא וביב מכוסה שעובר סמוך לאוצרו של יהודה. ועכשיו חלקו ראובן ושמעון הבתים ואחד מהם רוצה לפתוח בית הכסא בחלקו שיצא לאותו ביב, ויהודה זה מוחה בידו שאין לפתוח בית הכסא אחר אלא אותו שהיו מוחזקין בו ומשתמשין בו כי יזיק לו בביתו ובאוצרו. והאח טוען שאין הנזק מתרבה בכך דמה לי אם שניהם משתמשין דרך בית הכסא אחד או דרך שתי בתי כסאות. הדין עם מי? תשובה מתוך השאלה נראה כי היה זה מזיק ממש לאוצרו של יהודה ואלו באו ראובן ושמעון לפתוח לכתחלה היה יהודה יכול למחות מן הדין, ואם כן הוא הרי יכול הוא יהודה למחות עכשיו ביד האח דודאי מתרבה עליו ההיזק שאלו לא היה אלא אחד אין ראוי להשכיר מחלקו כלום לאחרים שישתמשו בו שאין כל הדיורין העשויין להשתמש בבית הכסא אחד ועכשיו שחלקו ופתח בית כסא אחר ראוי לרבות עליו המשתמשין.

הרי כתב הרשב"א דאף שכעת אין נזק ואין ריבוי שפכים שיעבור דרכו והוא שופך ברשותו אעפ"כ מאחר ויכול להווצר מצב שבו יהיה ריבוי שפכים אין היתר להוסיף אפשרות ריבוי שפכים וא"כ קשה על פירושו של הסמ"ע בדברי הרמ"א לפיו הנימוק היחידי שבגינו מותר לשפוך את השפכים הוא רק משום שהוא שופך ברשותו והרי הרשב"א להדיא לא כתב כן?

ומכח זה וראיות נוספות הוכיח המלאך רפאל שם דלא זו היא כוונת דברי הרמ"א וז"ל:

אלא ודאי האמת יורה דרכו דאין כוונתו בזה דעיקר ההיתר הואמפני ששופך ברשותו כמש"ל דמקור דבריו הוא מהרב הנמוק"י הביאו הרב ב"י בסי' זה .... וכתב הרב פמ"א (ח"א סי' לח שנית - לא נמצא לא בפנים מאירות ולא בפרח מטה אהרן ולא ידוע לנו לאיזה ספר כוונתו) וז"ל ופי' הדברים דדוקא השופך מים על ביב חבירו למאי דאשתעבד אשתעבד ולזה ביד חבירו למחות בו שאם נשתעבד לכביסה אחת לא ישפוך שם ד' או ה', אבל אנשי החצר שעשו ביב בשותפות לקלח כל אחד מימיו וכל אחד שופך ברשותו והולכים המים אל ביב השותפים אין למחות בידו אם היה שופך מי כביסה אחת שלא ישפוך מי כביסות הרבה דכיון שהם שותפים יכול כל אחד לקלח כאשר יצרה כן פי' הדברים הרב המפה והרב מ"ע ומהר"ש יונה בחידושיו ע"כ, הרי מבואר מדברי הרבנים הנז' דעיקר ההיתר הוא צריך שני תנאים ששופך ברשותו כדי של יוסיף היזק ריבוי המים ברשות חבירו בעת השפיכה ושילכו המים אל ביב השות' ולא לרשות חבירו הא אם חסר א' מאלו ב' התנאים ממחין בידו שלא יוסיף שום היזק לחבירו וכ"כ ג"כ הרב הנז' (סי' עב) ע"ש וכן מדוקדק ג"כ מדברי הרמב"ן .... ולזה דקדק מור"ם ז"ל בדבריו וכתב בחלוקה הא' דממחין מי שהחזיק בחצר חבירו, ובחלוקה ב' דאין ממחין כתב אבל השופך דרך ביב העובר בחצר חבירו ולא כתב ביב חבירו אלא ביב סתם דסתמו הוא של שותפים אבל הוא עובר בחצר חבירו דאם אינו עובר בחצר חבירו מאי למימרא פשיטא דישפוך שם כל מה שירצה, אבל החידוש הוא דאף שעובר בחצר חבירו כיון שהוא של שותפים אדעתא דהכי נעשה שכל א' יקלח שם מה שירצה ...

תשובה זו של הפמ"א הובאה גם בדברי יוסף (בירדוגו – סי' שסז) ומסיק וכתב:

הרי מבואר דכל שופך לרשות חבי' למאי דאישתעבד אשתעבד, וכן מוכח להדיא מתשו' מהרשד"ם (סי' רטז - לא נמצא שם) יעו"ש, ואדרבה הוסיף לו' שגם השותפים יכולים לעכב ע"ז, ועם היות שדבי מור"ם בסי' קנג קשים העיכול לפי דברי הרבנים הנז' צ"ל בהכרח שגירסא אחרת היתה להם בדברי מור"ם ולהם שומעין.

הרי דגם הרב דברי יוסף היה קשה לו דפשטות דברי הרמ"א כהסמ"ע ואעפ"כ מסיק דצ"ל דיש גם גירסא אחרת בדברי הרמ"א ולה שומעין ולא לפשטות דברי הרמ"א כפי שהם מופיעים בפנינו.

ובאמת כן כתב כבר בנתה"מ (שם בי' ס"ק יב, חי' ס"ק כג) וז"ל:

כיון דהביב של שותפות הוא, אף שאמרו מתחילה שעושין אותו לצורך גשמים, מ"מ אומדנא הוא דלאו בדוקא אמרינהו, שידוע לכל שכל השופכין שיש לכל אחד בביתו להביב הוא שופך, וכיון דברשותו הוא שופך, פירוש, להביב שהוא שלו שופך, דהא יש לו שותפות בכל הביב, משא"כ בבא מכח חזקה ומחילה על חבירו שמחל לו, מה שמחל מחל, ומהיכי תיתי יניח אותו במה שלא מחל לו. וזהו גם כן כונת הרמ"א דאם החזיק בחצר חבירו למי כביסה אחת לא ישפוך וכו', אבל השופך שופכין ברשותו דרך ביב העובר בחצר חבירו כו', כלומר שהביב העובר בחצר חבירו מתחיל בחצירו והתחלת הביב הוא ברשותו, ומתחילה נעשה הביב לשתי החצירות ומחויב לתקן הביב עם השני, וממילא יש לו חלק בהביב, וברשותו דהיינו בהביב שיש לו חלק הוא שופך, ולאו מטעם חזקה הוא, יכול לשפוך כל מה שרוצה באין מוחה. ובזה אתי שפיר הלשון של הנ"י והרשב"א שכתבו בדיוטאות המקלחות מים לביב, כלומר שורות חצירות או ביבין השופכין לביב העשוי לכך, אבל לפירוש הסמ"ע העיקר חסר, שהיה לו לומר ההיא כשמתחיל השפיכה ברשותו קתני. לכן נראה דהעיקר כמו שכתבתי.

והיינו כדעת הלבוש וכן הכריע בערוה"ש (שם סט"ו), וכ"כ בלחם שלמה (בולה – קו' חזקת הבתים סי' ט סי"ד דף קכז ע"א) וז"ל:

גם טוען שלא ישתמש ראובן במימי כביסה כי אין לו רשות אלא יעשה לו גומא אחרת על זה נשאל הרב"ד ז"ל בסי' נב וזו הלכה העלה שאם היה זכות לגוי להעביר מי מייענו דרך חצריהם של ראובן ושמעון הדין דשמעון יתקן ואין חייב ראובן לסייע לו אמנם ראובן אינו רשאי להעביר מימיו דרך שם אלא יעשה לו גומא אחריתי וזה היה זכות לגוי להעביר המים דרך ארצם או שעשאו באלמות אמנם אם הוא שלבקשת הגוי מהעליון נתרצה ופייס לתחתון ובקבלה שקיבל לתקן להוצאתו הדין הוא בהיפך דעל העליון לתקן הכל ויכול לשפוך נמי מי כביסה וכל מימות שבעולם.

הרי דגם הוא מחלק שאם יש זכות אמיתית לבעל החצר כגון שסוכם שבתמורה לכך שהביב עובר ברשותו עלות התיקונים עליו הוא יכול להעביר בביב אפי' מעבר למה שעבר בתחילה, אבל בלא"ה עליו לעשות לעצמו גומא חדשה ואי אפשר להוסיף כלום, ואף שאין נכנס לדון בכך פשוט שאינו יכול לכפותו לעשות לו גומא חדשה בחצרו אלא הכוונה גומא חדשה שלא תעבור ברשותו.


ונחזור לענין דידן לא מיבעיא לדעת הסוברים [שהם הרוב] שאין די במה ששופך ברשותו אלא צריך ג"כ שיעבוד כדי שיכול להרבות הנזק שכאן אין זכות לעליון להרבות הנזק ולהוסיף בית כסא ולהעביר דרך התחתון כי אף שהם שותפים כיון שבפועל אין כאן ביב והוא רוצה להוסיף ביב לזה אינו חייב להסכים, אלא אפי' לדעת הסמ"ע ודעימיה שהעיקר הוא במה שהוא שופך ברשותו הרי גם הוא מדבר רק באופן שיש ביב וכאן הרי רוצה לעשות ביב שיעבור דרך חצרו הפרטית של התובע ולזה לא מצאנו מי שמסכים בזה, ועל כן מדינא אין לנתבע דידן זכות להעביר את מימיו ברשותו של הנתבע, אלא שיש לדון אם יש לו זכות להעביר מכח מנהג המדינה.

וכך נאמר בתקנות התכנון והבניה (תשפ – סעיף 36) שהם מהווים את מנהג המדינה בענין:

לא תועבר צנרת נקזים מכל סוג שהוא השייכת לדירת מגורים אחת, דרך דירת מגורים אחרת, אלא בהתקיים תנאים אלה:

(1)  הצנרת שתועבר תהיה אנכית בלבד או בסטייה של לכל היותר 45 מעלות מהאנך;

(2)  ימוזערו מטרדי רעש (אקוסטיים) לפי ת"י 1004, חלק 4.

אם כן בהנחה והוא יעביר את הצנרת הניקוז שלו על פי הקבוע בחוק שהוא כאמור מנהג המדינה א"כ יהיה מותר לו להעביר את שפכיו דרך רשותו של התובע, אלא שבפועל לא עסקינן כאן במעבר של צנרת מדירת מגורים אחת לדירת מגורים אחרת שהרי הגדרת דירת מגורים לחוק זה ככתוב בסעיף ההגדרות היא:

"דירת מגורים" – מערכת חדרים בעלת כניסה נפרדת, המיועדת למגורי אדם, הכוללת חדר מגורים, מטבח ואת מיתקני התברואה האלה לפחות: אסלה, כיור רחצה, מקלחת או אמבט ויכול שתכלול חללים נוספים;

וכאן הרי חסר גם את ה'כניסה' הנפרדת וגם את ה'מיועדת למגורי אדם' וכן שאר הפרטים חסרים כאן א"כ לא ניתן לומר שיש כאן 'דירת מגורים' ונראה כי ככל ויש להתייחס לכך אין זה כדירת מגורים אלא כיחידה נפרדת במגרש שהרי אין זה חלק מהמגרש ולגבי יחידה נפרדת במגרש נאמר שם (סעיף 59) כי:

 לא תועבר מערכת ביוב פרטית מיחידת משנה אחת במגרש דרך יחידת משנה אחרת באותו המגרש.

אמנם יש לחלק שהראציו בין הסעיפים הוא כי דירה בבנין הרגילות היא לנקז דרך היחידה שתחתיה בעוד שיחידת משנה במגרש הדרך היא לנקז ישר החוצה, וא"כ אין ההבדל ביניהם במה שזה מוגדר כיחידה אלא במה שזה אנכי וזה במפלס אחד, אלא שכאן אנו נכנסים כבר לשאלה שעומדת בסתירה בין הצדדים אם המקובל בבנין זה לנקז ניקוז של כל קומה בנפרד וא"כ שוב אין חובה לנקז דווקא דרך היחידה התחתונה, זאת ועוד שהרי החובה החלה לפי החוק נגד ההלכה היא כדי ליישם את האפשרות של מגורים משותפים במגרש וכפי שנקבע במטרות החוק (סעיף 2):

לאפשר סילוק סדיר של שפכים במגרש למערכת ביוב של הרשות המקומית, תוך התאמה לשימושים המתוכננים במגרש;

וא"כ הרי ברור שמבחינת החוק אין השימושים המתוכננים במגרש כוללים גם פריצה לא חוקית לחללים [שלשני השכנים השותפים חלק בה], אמנם טען הנתבע שלא יתכן שהקבלן מכר לו 'קופסה' ועל כך השיב הנתבע שאכן כן הקבלן מכר לו 'קופסה'!

והנה ביה"ד מקבל את טענת הנתבע שאכן לא יתכן שהקבלן לו מכר לו קופסה אמנם יובהר כי כל הסמכות של הקבלן למכור את השטח הזה היא מפוקפקת לחלוטין שהרי הקבלן קונה את השטח בדר"כ מהמנהל ולפי החוזים בשנים האחרונות הרי שלא נמכר לקבלן רק השטח החוקי ולא מעבר לכך וא"כ לא ברורה בכלל סמכות הקבלן למכור ורצונו לא מעניין אותנו, זאת ועוד אפי' אם הקבלן התכוון כשמכר לכך או לכך הרי השטחים המשותפים בבנין נמכרו בוודאות לשכנים בצורה שהם צמודים ליחידות החוקיות וא"כ הגם שהוא שותף גם בדירה חוקית בבנין יחד עם בתו, אבל העובדה שהוא שותף בדירה חוקית לא מקנה לו זכות להשתמש בבנין לדברים לא חוקיים בבנין וראיה לכך ניתן לראות מדברי המשנה (ב"ב פ"ג מ"ז, ס ע"א) שנפסקה להלכה בשו"ע (חו"מ סי' קנד ס"א):

אחד מהשותפין בחצר שלקח בית בחצר אחרת, אינו יכול לפתוח פתחו לחצר השותפים שלו. (שכל אחד מבני החצר אין לו רשות לשנות כלל, אלא כמו שבנאו או קנאו או ירשוהו יש להם לנהוג בו) (טור סע"ב).

הרי שהעובדה שיש לו כבר בית בחצר הזה אינה מקנה לו זכות להוסיף שימושים בחצר לנכסים אחרים שאין להם שותפות וא"כ ה"ה והוא הטעם שאין להשתמש בנכסים המשותפים לצורך היחידות הלא חוקיות וע"כ ממ"נ אין לו זכות להעביר את הצינור שלו לא ברכוש המשותף ולא ברכוש שאינו משותף לא מדינא ולא ממנהגא.

אלא שביה"ד מבין שאין התובע מבקש להצר לנתבע ולמנוע ממנו רווחים ועל כן הוא יסכים בוודאי להעברת צינור באופן שלא יזיק אותו, בפרט שיש לו חיוב לעשות כן מדין 'השבת אבידה' אם הדבר לא מזיק אותו, ומתוך כך סבור ביה"ד שהצדדים יסתדרו ביניהם על התביעות האחרות ביניהם תוך כדי העברת הצינור.

לכן:

1. הנתבע והתובע יסכמו ביניהם על בעל מלאכה המוסכם על שני הצדדים שיתחייב להעביר צינור מרשותו של הנתבע דרך רשותו של התובע בלי שיגרם שום נזק לתובע מכך.

2. הנתבע ישלם את כל העלויות הנגררות מכך כולל החלפת ריצוף לריצוף דומה ככל ויש צורך בכך.

3. הנתבע יסתדר עם התובע ביחס לתביעות האחרות, ואם לא, ביה"ד יתן החלטה בענין.