הסכם פיצוי על איחור פינוי דירה מושכרת
הרב אנגל שלמה
הרב מנדלסון חנוך העניך
התובע טוען שיש חובות לערייה ששילם לטובת הנתבע.
סך 600 ₪ עבור פינוי וניקוי הבית וכן סך 3,500 ₪ בגין החוב למועצה.
הופיעו הצדדים והציגו את טענותיהם בפנינו לאחר שחתמו על שטר בוררות כדין, להלן עיקרי הדברים:
לתובע היתה דירה ביישוב, העמותה הנתבעת 1 שכרה את הדירה לצורך פעילות העמותה כמשרד/כמחסן במשך שנים רבות, בתחילה עם ערבות אישית של נתבע 2, כאשר דמי השכירות היו בסך 3,500 ₪. במשך השנים הועלה מחיר השכירות כמה פעמים, בין היתר מאחר שהמשכיר הבין שיש חובת תשלום מס על שכירות זו שנעשית לצורך משרדי, הוסכם ביניהם על העלאת דמי השכירות ל6,500 ₪, כאשר התובע משלם את עלויות המס ומזדכה על חלק מהמס מחמת הוצאות שדווחו לרשויות (לדברי התובע העלאת המחיר היתה גם בעקבות איחורים בתשלומים וחוסר הבטחון בהשכרה לעמותה).
לפני כשנתיים הפסיקה העמותה להשתמש בדירה לצרכי משרד, ולאור בירור שעשה התובע שבמצב שכזה אין הכרח לשלם מיסים, לדבריו הוסכם להפחית את מחיר השכירות לסך 4,900 ₪ לחודש, רק משעה שהנתבעים יחתמו על הסכם שכירות מעודכן ויביאו לו צ'קים לביטחון כפי שהיו חייבים בכל מקרה. בפועל הנתבעים לא חתמו על החוזה ועל כן השכירות המשיכה באותה מתכונת ואילו התובע הפסיק לשלם מיסים. לאחר שהתובע החל ללחוץ על פינוי הדירה לצורך מכירתה, חתמו הצדדים על הסכם שכירות נוסף לתקופה של חודשיים בחודשים ינואר ופברואר למניינם בתמורה לסך 4,900 ₪ כולל ערבות של נתבע 2 והתחייבות לתשלום פיצוי של 350 ₪ לכל יום שלא יפנו את הדירה במועד המוסכם. בהסכם זה הוסיפו הצדדים בכתב יד שבנוגע לחובות העבר ולתשלום המיסים ידברו רואי החשבון של הצדדים ביניהם וככל שלא יגיעו להסכמה יפנו הצדדים לביה"ד.
מאחר שהנתבעים לא הצליחו לפנות את הדירה במועד המוסכם, חתם נתבע 2 על הסכם נוסף אישי עם התובע על המשך השכירות ל20 ימים נוספים עד ליום ה20.3, בתמורה לסך 3,700 ₪. בתחתית הסכם זה כתב התובע בכתב ידו שיש מחילה עבור אי חידוש החוזה בשבוע. בפועל פינו הנתבעים את הדירה שבוע לאחר הזמן, כאשר למחרת היה על התובע להעביר את החזקה בדירה לקונה שרכש ממנו את הדירה, רעייתו של נתבע 2 דיברה עם רעיית התובע על כך שהם ידאגו לנקיון הדירה וסידורה לאחר הפינוי, אך בפועל משהדירה לא נוקתה הגיע התובע עם בני משפחתו ועבדו מספר שעות במשך הלילה להסדיר את הדירה ולנקותה.
יוער, כי בכל ההסכמים שנחתמו על ידי הצדדים נכתב בסעיף 7.4 שהתובע מתחייב לשלם כל מס ואגרה שחלים עליו כבעלים.
דרישות התובע: התובע מבקש לחייב את הנתבע בתשלום יתרת חובות העבר בגין דמי השכירות, וכן פיצוי על סך 350 ₪ לכל יום איחור מעבר למועד המסוכם לפינוי הדירה. וכן תשלום על סך 600 ₪ עבור נקיון הבית במקום הנתבעים שהיו מחויבים בכך. עוד דרש התובע לחייב את הנתבעים לשלם את חובם למועצה כדי לאפשר לו להעביר את הדירה ברישומים לרוכש הדירה. בהמשך התובע שילם 3,500 ₪ למועצה בכדי לקבל את המסמך המאפשר לו להעביר את הדירה לרוכשים והוא מבקש לחייב בכך את הנתבע.
הנתבעים הצהירו כי ימשיכו לשלם את כל חובות העמותה בגין ימי השכירות בהעברות בנקאיות על פי היכולת של העמותה. אך ביקשו לחייב את התובע לדאוג לאישורי מיסים על כל תקופת השכירות מאחר שלדבריהם כך סוכם מלכתחילה שמעלים את דמי השכירות בתנאי שהתובע ישלם וידווח לרשויות ואילו בשנתיים האחרונות הוא החליט שלא לדווח על כך ויש להם כעמותה סיכון שהרשויות ידרשו מהם לשלם את המס שהיה על התובע לשלם ולא שילם, ולחילופין להשיב להם את כל הסכום שנוסף בעקבות תשלום המיסים על כל התקופה של חוסר הדיווח והם ישלמו אותו עבורם לרשויות.
התובע השיב שמכיון שהוא בירר שמיום שהפסיקו הנתבעים לעשות שימוש משרדי בדירה אין הוא חייב בתשלום מיסים, הוא הודיע לנתבעים שהוא מפסיק לדווח, והסכום שנגבה בסך 6,500 היה בעקבות כך שהנתבעים לא הגיעו לחתום על הסכם חדש ולהמציא לו צ'קים אישיים כערבות על חוב העמותה. מחמת שלא נחתם חוזה גם לא ניתן היה לדווח על ההשכרה ולהגיש בקשה להחזרים, וכיום לא ניתן לדווח על כך למפרע.
הנתבעים הכחישו שהיתה הסכמה על הפסקת הדיווח, ולדבריהם כל סיבת התשלום הגבוה היתה מחמת תשלום המס, ועל התובע להתחייב לשלם מיסים אם יידרש לכך.
בירור הדין:
לאחר העיון בכל טענות הצדדים הננו להחליט כדלהלן:
הנתבעים חייבים לשלם לתובע את יתרת החוב בגין דמי השכירות במלואם תוך 30 יום.
בדבר התביעה לתשלום פיצוי על האיחור במסירת הדירה בסך 350 ₪ בגין שבעה ימים, על אף שלא הוכחו הנזקים שנגרמו לתובע מעיכוב זה, עפ"י האמור בהסכם השכירות, תשלום זה הוא עבור דמי שימוש שהנתבעים וויתרו על כל טענה על סכום זה או על גובהו ומכיון שמדובר בהסכם לתקופה קצרה ברור שהצדדים העלו בדעתם שיתכן איחור בפינוי מהזמן שנקבע ואף על פי כן התחייבו לתשלום סכום זה שאינו גבוה בהרבה מדמי השכירות הקבועים. לאור האמור חייבים הנתבעים בתשלום פיצוי זה.
בדבר התשלום על ניקיון הדירה, דעת ביה"ד כי מאחר שבהסכם השכירות היתה הנתבעת מחויבת לצבוע את הקירות ואילו התובע רק ביקש שינקו את הבית ובפועל ניקוי זה לא התבצע למרות הבטחות ב"כ הנתבעת ורעייתו, על הנתבעים לשלם לתובע עבור הניקיון את הסכום המינימלי שביקש בסך 600 ₪.
בדבר התשלום למועצה, מאחר שהנתבעת לא הסדירה את חובה, על פי האמור בסעיף 7.3 להסכם השכירות רשאי התובע לשלם את החוב במקומו ולדרוש את ההחזר מהנתבעת וכך הוא אכן עשה, על כן מחויבת הנתבעת לשאת בתשלום זה של חוב המוטל עליה.
בדבר התשלום לרשות המיסים, מאחר שככל שיש חוב למס הכנסה הוא מוטל על התובע, ורק בדרך אגב הוא נגרר על הנתבעים כבטחון לתשלום התובע, וכך אכן נכתב בכל ההסכמים שנחתמו בעבר, סבור ביה"ד כי במידה ויקבל מי מהצדדים דרישה על ידי רשות המיסים לתשלום המס, יהיה על התובע לטפל בזה ולהסדיר את התשלום מול רשויות המיסים, אך לעת עתה התשלומים כפי ששולמו יישארו בידי התובע, ועל הנתבעת להימנע מכל פעולה שעלולה לגרור התעוררות של דרישת תשלומי מס מהתובע.
לאור הנ"ל הננו להחליט בפועל כדלהלן:
פסק דין
חובו של הנתבעת לתובע על פי ההסכמים שביניהם עומד על סך: 8,600 ₪ בגין דמי השכירות עבור החודשיים האחרונים, סך 2,450 ₪ בגין פיצוי על איחור במסירת הדירה כפי שנקבע בהסכם שבין הצדדים, סך 600 ₪ עבור פינוי וניקוי הבית וכן סך 3,500 ₪ בגין החוב למועצה.
סה"כ יתרת חוב הנתבעת לתובע עומד על סך 15,150 ₪ (חמשה עשר אלף מאה וחמישים שקלים), על הנתבעת לשלם חוב זה לתובע תוך 30 יום ממתן פס"ד זה.
ככל שתדרש הנתבעת לשלם מיסים על השנים שלא דווחו ע"י התובע, יהיה מוטל על התובע לשלם את מלוא סכום המס שיידרש.
יתר התביעות נדחות, ככל שיתעוררו נושאים נוספים וכן אם הנתבעת לא תעמוד בתשלום החוב והתובע יבקש לברר באיזה חלק מהחוב מחוייב נתבע 2 באופן אישי, ישובו הצדדים לביה"ד.
"והאמת והשלום אהבו"
באעה"ח ביום כ' בסיון תשפ"ב (19-06-2022)
