בדין חלק בכור בקרקע שהושבחה

 בינת המשפט כרך ט - סימן תב

בדין חלק בכור בקרקע שהושבחה

ובו יבואר: א. הטעם שבכור אינו זוכה בשבח נכסים שהשביחו לאחר מיתת אביו. ב. ירש דקל וגדלו פירות, או שהדקל נתעבה, האם הבכור נוטל בשבח, חלק בכורה. ג. נזבלה הקרקע מעצמה על ידי הים, האם נוטל בשבח חלק בכורה. ד. איזה סוג שבח נוטל הבכור. ה. האם הבכור יורש חלק בכורה, אם התייקרו הנכסים לאחר מיתת האב. ו. ירשו קרקע חקלאית, והשתנה התב"ע לבניה, האם יורש חלק בכור.

הנידון

אנו שני אחים, אני הבכור. אבי מורי ז"ל הניח לנו ירושה קרקע, ובשעת מיתתו הקרקע היתה חלקאית ולא מאושרת לבניה, לא חילקנו את הקרקע בינינו ונשארנו שותפים בקרקע. לימים השתנה התב"ע בכל המקום, וגם הקרקע שלנו אושרה לבניה, ושוה הרבה יותר משעת פטירתו של אבינו ז"ל. נפשנו בשאלתנו, האם הבכור נוטל חלק בכורה בשבח שהשביחה הקרקע.

תשובה

כן, הבכור נוטל גם מהשבח חלק בכורה, לכן יש לחלק את שווי הקרקע לשלושה חלקים, הבכור נוטל שנים והפשוט חלק אחד.

ביאור התשובה

דין בכור בשבח נכסים

בתחלה נבאר דין בכור בשבח נכסים, דהנה, זה שבכור נוטל פי שנים בנכסי אביו מפורש בתורה, (דברים כא, טז-יז):

"(טז) וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר: (יז) כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה",

ונחלקו רבי ורבנן האם בכור נוטל חלק בכורה בשבח ששבחו נסכים לאחר מיתת האב, דגרסינן בבבא בתרא (קכד, א):

"דתניא: אין בכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהן; רבי אומר, אומר אני: בכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהן כו'. מאי טעמייהו דרבנן, אמר קרא: לתת לו פי שנים, מתנה קרייה רחמנא, מה מתנה עד דמטיא לידיה, אף חלק בכורה עד דמטיא לידיה. ורבי אומר, אמר קרא: פי שנים, מקיש חלק בכורה לחלק פשוט, מה חלק פשוט אף על גב דלא מטא לידיה, אף חלק בכורה אף על גב דלא מטא לידיה כו'. א"ר פפא: דיקלא ואלים, ארעא ואסיק שירטון - דכ"ע לא פליגי דשקיל, כי פליגי - בחפורה והוה שובלי, שלופפי והוו תמרי, דמ"ס: שבחא דממילא, ומר סבר. אישתני. 

ופירש הרשב"ם:

"בשבח ששבחו – ממילא, אבל כשהשביחו יורשין, הכל מודים דאינו נוטל פי שנים: מאי טעמייהו דרבנן - דאפי' בשבחא דממילא לא שקיל חלק בכורה: עד דמטיא לידיה – דנותן, ואינו יכול ליתנה לאחרים, דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם: מקיש חלק בכורה לחלק פשוט - דפי שנים היינו שני חלקים, חלק פשוט וחלק בכורה, והזכירם בתיבה אחת, דהוה מצי למכתב חלק אחד על אחיו: מה חלק פשוט אף על גב דלא מטא לידיה - דכל ראוי שבעולם הבן יורש מאביו, דהא לא איקריא ירושה מתנה דנימא אינו נוטל חלק פשוט אלא במוחזק, אף חלק בכורה נמי, ומיהו ראוי גמור, כגון שהשביחו יתומים לא שקיל פי שנים, דלהכי אהני בכל אשר ימצא לו: דיקלא - קטן הניח להן אביהן: ואלים - שנתעבה אחרי כן, וכן הניח להן ארעא ואסקא אחרי כן שירטון, וזבל ונתייפתה בכך: דכ"ע - רבי ורבנן: דשקיל - דעדיין שמו עליו: בחפורה - שחת הניח להן ונעשו אחרי כן שובלי, וכן שלופפי, דקלים שהפריחו פירות ונעשו אחרי כן תמרים, בכי האי גוונא שבחא דממילא פליגי" עכ"ל הרשב"ם.

הנה מבואר, דלפי רבנן, אין היורש יורש שבח נכסים ששבחו לאחר מיתה, כיון שחלק בכורה נקרא מתנה, ואין אדם יכול לתת במתנה דבר שלא בא לעולם, ורק לאחר שזוכה בו יכול ליתנו, לכן, כיון שכשמת האב לא היה השבח בעולם, אין האב יכול לתת חלק זה לבכור, מה שאין כן ירושה אינה מתנה, ולכן היורש זוכה בירושה בכל שבח שישביחו הנכסים לאחר מיתת היורש.

לפי זה, לא זוכה הבן הבכור בשבח שיבוא לאחר מכן, אלא אם כן חילק וקנה את חלק הבכורה לגמרי, אבל אם לא חילקו את הירושה והושבחה הירושה לאחר מיתת האב, לא נוטל הבכור חלק הירושה בשבח שהשביחו הנכסים לאחר מכן. עוד נתבאר, שאם השבח הוא בדבר עצמו, כמו דקל שנתעבה או קרקע ונזדבלה ממילא על ידי הים, אין זה נחשב ראוי אלא כדבר שמוחזק בו, ונחלקו רבי וחכמים בדקל שגדלו בו פירות, ובשחת שנעשה שובלי, והלכה כחכמים.

וכן פסק המחבר בחושן משפט (רעח, ו) וז"ל:

אין הבכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביו, אלא מעלה אותו השבח בדמים, ונותן היתר לפשוט. והוא שישתנו הנכסים, כגון כרמל שנעשו שבלים וכפניות (פירוש, תמרים בעודן סמדר, רש"י) שנעשו תמרים. אבל שבחו מחמת עצמן ולא נשתנו, כגון אילן קטן שגדל ועבה, וארץ שעלתה שרטון (פירוש, שנתקבץ העפר ודחה אמת המים שבשדה), הרי זה נוטל בשבח פי שנים. ואם מחמת הוצאות השביח, אינו נוטל.

העולה מזה: אין הבכור נוטל בראוי חלק בכורה, במה דברים אמורים בשבח שהשתנה הירושה לגמרי, כמו פירות דקל שגדלו לאחר מיתת אביו, אבל אם לא השתנה לגמרי, כגון קרקע שעלה הים ונזדבלה, או דקל שנתעבה וכדו', זוכה בחלק הבכורה.

ביאור ההבדל בין סוגי ההשבחה

אבל צריך ביאור, מה ההבדל בין דקל שנתעבה וקרקע שעלתה שרטון, לפירות דקל שגדלו, סוף סוף אם חלק הבכורה הוא מתנה, ואין אדם נותן אלא מתנה שיש בידו, אם כן לא זכה הבכור בשום שבח, ומדוע בדקל ונתעבה וכדו' זוכה בשבח.

ובלשונות הראשונים מצאנו ביאור בזה, דהרשב"ם (שם) כתב וז"ל: "דשקיל - דעדיין שמו עליו", וכוונתו, דאף על פי שמתנה קריא רחמנא, מכל מקום כיון שזוכה בגוף הדבר מיד מדין ירושת בכור, לפיכך כל השבח לאחר מכן ששמו עליו, הרי הוא בכלל הירושה שזכה בשעת מיתת, מה שאין כן פירות, הם שבח שיצאו מהנכסים, והבכור לא זכה בירושה לגמרי שפירות הירושה של הבכורה יהיו שלו, אבל מה ששמו עליו, הוא לא נקרא שבח, אלא זה החלק הבכורה שירש.

והרמ"ה כתב (שם) וז"ל:

"ומסתברא דעד כאן לא פליגי אלא במידי דאשתני גופיה לגמרי, דומיא דחפירה והוו שיבלי, שלופפי והוו תמרי. אבל כופרי והוו תמרי, דכולי עלמא שקיל ביה פי שנים, דהא לא אשתני גופיה לגמרי. דאי לא תימא הכי, אדקא מיפלגי בשלופפי והוו תמרי, ליפלגו בכופרי והוו תמרי, אלא לאו שמע מינה כדקאמרינן" עכ"ל,

וכן כתב המאירי (שם) וז"ל:

"אם שבחו הנכסים מאליהן, אם הוא שבח שנשתנה בו הגוף, כגון כרמל שנעשה שבולת, או כפניות שנעשו תמרים, שנשתנה הגוף מכל וכל, אינו נוטל בה פי שנים, אבל אם לא נשתנה הגוף, כגון נטיעות שגדלו ונתעבו, או הקרקע שהיה נמוך והמים מתקבצין בה ומפסידין את זריעתה ועכשו העלתה שירטון, ר"ל גבשושית של עפר עד שהיא ראויה לזריעה, הואיל ולא נשתנה הגוף הרי זה נוטל בה פי שנים" עכ"ל,

הנה רמ"ה והמאירי הגדירו זאת, אם נשתנה גוף הנכסים.

ובספר החינוך פרשת פינחס (מצוה ת) כתב, וז"ל:

"ואין הבכור נוטל פי שנים אלא בנכסים המוחזקים לאביו, כלומר שבאו ברשות אביו בחייו, אבל לא בראויים לבוא אל אביו, שנאמר [דברים כ"א, י"ז], בכל אשר ימצא לו. כיצד, אחד ממורישי אביו שמת לאחר מיתת אביו, אין הבכור נוטל באותה ירושה פי שנים, וכן אם היתה לאביהם חוב שחייבים לו ואפילו בשטר, או אפילו היתה לו ספינה בים, אין לבכור בזה פי שנים, (שאין זה פי שנים) שאין זה מצוי לאביו. וכן מטעם זה אין הבכור נוטל בשבח ששבחו נכסים אחר מיתת אביו, כגון שחת שנעשה דגן, והאילנות שהוציאו פירותיהן, שכל זה לא היה מצוי לאביו בימיו, אבל אילן קטן שנעשה גדול שלא מחמת הוצאה אלא מעצמו גדל אחר מיתת אביו קודם חלוקה הבכור, נוטל בזה פי שנים, דמצוי לאביו נקרא מכיון שלא נשתנה ענינו" עכ"ל.

הנה מבואר דההגדרה היא שהיה מצוי לאביו.

הנה מצאנו ביאור בזה, דאף על פי שחלק בכורה קרוי מתנה, מכל מקום, באופן שלא השתנה הגוף, ושמו עליו, והיה מצוי לאב, אין השבח נחשב כדבר חדש, אלא הוא שייך לגוף הירושה, וכיון שהוא בכלל הירושה, הבכור זוכה בשבח זה, מה שאין כן בשבח ששינה את גוף הנכס שירש, ואין שמו עליו, ולא היה מצוי לאביו.

העולה מזה: ההגדרה איזה שבח נוטל הבכור, היא, שאם השבח שינה את גוף הירושה, ואין שמו עליו, הרי הוא "ראוי", שאין בכור יורש, אבל אם לא נשתנה גוף הירושה, ושמו עליו, כגון דקל שנתעבה או קרקע שנזבלה, הרי הוא בכלל הירושה בעצמה, כיון שהיא היתה מצויה אצל האב.

הושבחה הקרקע בדמים

ויש לעיין, מה הדין בירושה שהוקרה בדמים לאחר מיתת האב, ולא נשתנה כלום במהות הירושה, אלא שיש ביקוש גדול לנכס, מכל מיני סיבות בשוק, ועלה מחיר הירושה בקרקע או במטלטלין, האם הבכור יורש חלק בכורה ביוקר.

והנה לפי המבואר לעיל, פשיטא שהיורש נוטל חלק היוקר בדמים, שהרי הירושה עצמה לא השתנה כלל, ששמה עליה, ולא השתנה כלל גוף הירושה, והיתה מצויה לאביו, וכן כתב הש"ך בפשיטות בחושן משפט (קטו, ס"ק ה) וז"ל:

"ועל כל פנים זכינו לדין ברור, דשבח דממילא, כגון נתייקרה ודיקלא ואלים ארעא ואסקא שרטון, וכל מאי דנוטל בכור פי שנים ולא מקרי ראוי לגביית בכור כו" עכ"ל.

וכן להלן כתב הש"ך, ומוכיח זאת מכל שכן מקרקע שנזדבלה כנראה לעיל, וז"ל (שם, ס"ק לב):

דהא אפילו בכור וכתובת אשה גובה משבחא דנתייקרה לכולי עלמא, וכמו שכתבתי לעיל סעיף א' ס"ק ה', והכי מוכח נמי בש"ס סוף פרק יש בכור, מדקאמר וכולן אין נוטלין בשבח לאתויי שבחא דממילא, חפירא והוי שובלי שלפופי והוי תמרי, ולא קאמר דיקלא ואלים ארעא ואסקא שרטון אלמא, דבדיקלא ואלים וארעא ואסקא שרטון אפילו בכור וכתובת אשה גובין מיתמי וכדאמר רב פפא בפ' יש נוחלין (דף קכ"ד ע"א) דבכור גובה מהנך משום דהוי מוחזק, והוי דקנה וכדבר שבא לעולם בחיי אביהן, ואם כן כל שכן בעל חוב, ואם כן כל שכן בשבח דנתייקרה" עכ"ל הש"ך.

וכן פסק בפשיטות בשו"ת מהרש"ך (חלק ב סימן קח) וז"ל:  

"וכל שכן בשבח שהשביחו הנכסים מעצמם כמו שבא בשאלה, דהיינו שבח הגרושוש שעלה מה שעלה ערכם, ושבח הסחורות שקבל בפרעון חובו שנתייקרו והרויח בהם מה שהרויח, דאפילו לעניין בכור דקיימא לן [ב"ב קכד ע"א] דאינו נוטל פי שנים בשבח שהשביחו הנכסים לאחר מיתת אביהם, מכל מקום בשבח דממילא כגון דקלא ואלים ארעא ומסקא שרטון שקיל בכור פי שנים, דיראה דעליית הגרושוש לערך שעלו ושבח הסחורות שנתייקרו דמי לדקלא ואלים" עכ"ל.

הנה נתבאר שיוקר נכסים, מטלטלין או קרקעות, פשיטא שיורש זוכה בשבח.

העולה מזה: ירש הבכור קרקע או מטלטלין, והוקרו בדמיהן, זוכה הבכור ביוקר הדמים, והוא כל שכן מדקל שנתעבה וקרקע שנזדלבה, דלא נשתנה שם הירושה ולא גוף הירושה, והוא מצוי אצל האב.

קרקע חלקאית שקבלה תב"ע לבניה

לאור המבואר נבוא לבאר מה הדין בקרקע חלקאית שאושר לה תב"ע לבניה, וכן בנין שקיבל תוספת זכויות בניה וכדו', האם גם בזה זוכה הבכור בשבח, דיש לומר דאינו דומה ליוקר הנראה לעיל דזוכה הבכור, דביוקר לא השתנה כלום, מה שאין כן אם חל שינוי בזכויות הבניה, יתכן שזה אינו מוחזק, אלא ראוי, כי השתנה מהות הקרקע, והיוקר אינו מחמת ביקוש גדול יותר, אלא בגלל שינוי מהותי בקרקע, וכן יש לעיין בהוריש אביו קרקע שקיבלו אישור לעשות ממנה בית החיים, שמכירה רב מאוד, גם זה השתנה מהות הקרקע.

אבל לאחר העיון בלשונות הראשונים הנראים לעיל, פשיטא שאין לחלק בין יוקר מחמת ביקוש או שינוי תב"ע, דהרי הם כתבו שעיקר הטעם שהבכור זוכה בשבח של דקל שנתעבה וכדו', הוא שלא נשתנה שם הנכס, ושמו עליו עליו והיה האב מוחזק, ומזה למדו על יוקר, ואין סברא לחלק מה היא סיבת היוקר, דבמציאות הוא אותו הנכס, ואין שום סברא לחלק בין סיבת יוקר מחמת זכויות בניה, או מחמת ביקוש וכדו', בכל אופן כל יוקר בדמים פשיטא ששמו עליו, והוא מוחזק ביד האב, האב והבכור נוטל בה פי שנים.

העולה מזה: קרקע חלקאית שהשתנה התב"ע והתייקרה בעבור תוספת זכויות בניה, וכל כדו', הבכור נוטל פי שנים בשבח, כיון ששם הקרקע לא השתנה, ולא גוף הקרקע, והוא מצוי ביד האב, ואין לחלק בין סיבות היוקר.

דינים העולים:

1. אין הבכור נוטל בראוי חלק בכורה, במה דברים אמורים בשבח שהשתנה הירושה לגמרי, כמו פירות דקל שגדלו לאחר מיתת אביו, אבל אם לא השתנה לגמרי, כגון קרקע שעלה הים ונזדבלה, או דקל שנתעבה וכדו', זוכה בחלק הבכורה.

2. ההגדרה איזה שבח נוטל הבכור, היא, שאם השבח שינה את גוף הירושה, ואין שמו עליו, הרי הוא "ראוי", שאין בכור יורש, אבל אם לא נשתנה גוף הירושה, ושמו עליו, כגון דקל שנתעבה או קרקע שנזבלה, הרי הוא בכלל הירושה בעצמה, כיון שהיא היתה מצויה אצל האב.

3. ירש הבכור קרקע או מטלטלין, והוקרו בדמיהן, זוכה הבכור ביוקר הדמים, והוא כל שכן מדקל שנתעבה וקרקע שנזדלבה, דלא נשתנה שם הירושה ולא גוף הירושה, והוא מצוי אצל האב.

4. קרקע חלקאית שהשתנה התב"ע והתייקרה בעבור תוספת זכויות בניה, וכל כדו', הבכור נוטל פי שנים בשבח, כיון ששם הקרקע לא השתנה, ולא גוף הקרקע, והוא מצוי ביד האב, ואין לחלק בין סיבות היוקר.