בס"ד


מס. סידורי:13813

חזקה בהנחת קופת צדקה בבית הכנסת

שם בית דין:
דיינים:
הרב פז ברוך
תקציר:
גבאי בית כנסת, החליטו להוציא את קופות הצדקה מבית הכנסת, כדי שההכנסות מהצדקה ילכו רק למימון צורכי בית הכנסת.
בעל גמח מהיישוב, שהייתה לו קופה בבית הכנסת, תובע את הגבאים לאפשר לו להחזירה, בטענה שהחזיק לשים שם קופה, הגמ"ח שלו משרת את תושבי היישוב, וגם הוא זקוק לתרומות לצורך תפעול הגמ"ח.
פסק הדין:
כיון שבעל הגמ"ח כבר הוציא את קופתו מבית הכנסת, בטלה לה חזקתו הראשונה.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך:

חוות דעת בעניין חזקת מצוות בסילוק קופות של גמ"ח מבית הכנסת

במשך שנים היה נהוג בבית הכנסת בישוב, שכל מי שרוצה רשאי להניח קופה בבית הכנסת לגבות למטרה שלו. נבחרו גבאים חדשים, ועקב קושיים כספיים בבית הכנסת, סילקו את כל הקופות האחרות מבית הכנסת, חוץ מהקופה של בית הכנסת עצמו. בעל אחד מהקופות שיש לו גמ"ח הלוואות בישוב, תבע את גבאי בית הכנסת לדין תורה לחייב אותם להחזיר הקופה שלו למקומו, שהרי גם לו יש קושיים בתזרים כספים וגם הוא משרת תושבי הישוב.

א. האם יש לגמ"ח חזקת מצווה?

הד"מ חו"מ קמט,יג וכן בשו"ע שם סעיף לא, כתב שחזקת מצוות צריכה טענה, מיהו אין צורך בטענה של קניתי, אלא די בטענה ששתקו ומחלו. ולכן נפסק בשו"ע שם שאם לא היה לציבור ס"ת כאשר התחילו לקרוא בספר של פלוני, אין לו חזקה, "כיון דלא הוי להו למחות לקרות בשלו וכל מקום דאינן יכולין למחות, לא הוי חזקה". זאת אומרת שאין ראיה שמחלו לפלוני והקנו לו הזכות לקרוא מהספר שלו, בגלל שלא היה להם ברירה אחרת ולכן אין לו חזקה.

מכאן שחזקת מצוות היא הקנאה שהציבור מקנים לפלוני לעשות מצווה ולכן צריך טענה. ממילא בדבר שאינו של ציבור, שאין הם יכולים להקנות ולאפשר לפלוני, אין בזה חזקה. ולכן דבר שהוא הפקר, ואין לציבור בו זכות עמידה, אין בזה חזקה. וכך כתב רע"א (שו"ת רע"א תנינא יב) בדעת ת"ה, שדבר שהוא הפקר לכל אין חזקה (מובא באנציקלופדיה תלמודית כרך יד, ערך חזקת מצוות, הערה 50).

לפי זה אין חזקה לגמ"ח שקם מעצמו בלי הרשאה מהציבור, שהרי זה אינו מזכויות הציבור להרשות או למנוע גמ"ח כזה, ואפילו אם זה דבר שיש להם בו זכות עמידה עקרונית, אם הדבר נעשה בלי שהציבור שמו לב לכך באופן מיוחד שנאמר שהציבור מחל, אין בזה חזקה. ולכן אין חזקה למקים גמ"ח פרטי, בגלל שאין לו טענה שהציבור הקנה לו הזכויות בגביית הכסף והקמת הגמ"ח. ואם אין לגמ"ח חזקה, ברור שאין לקופה שלו חזקה. והראיה שאין לקופה חזקה, שלא עלה על דעת אף אחד שבעל הגמ"ח יכול למנוע מאחרים להניח הקופה שלו בבית הכנסת. על כרחינו אין לו חזקה!

ונראה ראיה שלכך שדבר פרטי שלא קיבל גבוי ציבורי רשמי, אין לו חזקה, מהדין של השגת גבול של מלמדים.

בב"ב כא:

"אמר רב יוסף, ומודי רב הונא במקרי דרדקי דלא מצי מעכב דאמר מר קנאת סופרים תרבה חכמה".

ועיין רש"י, שרב יוסף חידש, שגם רב הונא האוסר על בן מבוי להשיג גבול של בן מבוי שלו בדבר שיפגע בפרנסת הראשון, מתיר למקרי דרדקי להשיג גבול משום קנאת סופרים. משמעות הדבר, שלפי רב הונא בריה דרב יהושע שמתיר לבן מבוי להשיג גבול בן מבוי, פשוט שמקרי דרדקי יכול להשיג גבול מלמד אחר, כדין כל בעלי האומניות. ואם נאמר שלכל מצוה יש חזקה, למה דין מלמד דרדקי כדין שאר האומניות? למה לא נאמר שיש לו חזקת מצוות? אלא רואים שאין למלמד דרדקי חזקה על המצוה, ואינו יכול למנוע מחברו לפתוח בית ספר אצלו, ודין מלמד תינוקות כדין שאר האומניות.

ועיין ב"י (חו"מ קנו ד"ה החלק השלישי) שכתב כנ"ל שאין למלמדי תינוקות חזקת מצוות. והביא את דברי רש"י שהחידוש של רב יוסף הוא רק לרב הונא, והתקשה לפי זה, למה הרי"ף רא"ש וטור הביאו את דינו של רב יוסף, אם אינו אלא לרב הונא שאין הלכה כמותו? ותירץ, שרב יוסף חידש את הדין גם לרב הונא בריה דרב יהושע. לרב הונא החידוש הוא שמלמדי תינוקות עדיפים על שאר אומניות, ולכן בן מבוי יכול ללמד תינוקות במבוי שלו, ולרב הונא בריה דרב יהושע, מלמדי תינוקות של עיר אחרת יכולים ללמד בעיר זו, ואי אפשר למנוע מהם. וכל זה מדין מיוחד של קנאת סופרים תרבה חכמה, ולא מדין חזקת מצוות. רואים שהב"י סובר שאין שום עדיפות של מלמדי תינוקות על שאר אומניות מכח חזקת מצוות! ולא תירץ שצריכים הסברה של קנאת סופרים תרבה חכמה כדי לבטל חזקת מצוות של המלמד הראשון.

מיהו היה נראה לתרץ קושית הב"י בצורה פשוטה יותר, שצריכים את הדין של רב יוסף להלכה כדי להתיר למלמד תינוקות ללמד במבוי שלו לכתחילה מדין רעש, שאע"פ שרועש בני המבוי לא יכולים למנוע זאת ממנו. ובזה שונה דין מלמדי תינוקות משאר האומניות, בהן בני המבוי יכולים למנוע מבן המבוי שלהם להתחיל להתעסק בעסק רועש. וזה מדויק בדברי השולחן ערוך בחו"מ קנו,ג, שפסק כלשון הרמב"ם:

"וכן יש לו ללמד תינוקות ישראל תורה בתוך ביתו ואין השכנים יכולים למחות בידו ולומר אין אנו יכולים לישון מקול התינוקות של בית רבן, והוא הדין לכל מילי דמצוה שאינם יכולים למחות".

ואת דינו של רב יוסף שמתיר לפתוח תלמוד תורה מתחרה, הביא רק ביו"ד (רמה,כב), ושם הביא לזה פסוק. ונראה ששם לא דקדק בגלל שאינו מקומו, אלא בא להדגיש חשיבות לימוד תורה.

מ"מ, באיזה אופן שנסביר הדברים, מבואר שאין למלמד תינוקות חזקת מצוות כנ"ל.

ועיין אנציקלופדיה תלמודית שם, (הערה 96) בשם כנה"ג, שמי שהחזיק לקיבוץ מעות לעניי ארץ ישראל, יש לו חזקה. ונראה ששם מדובר שהציבור מינו אותו לכך או שהתחיל בפעילותו והציבור החזיק אותו בעבודתו בשתיקה, ולכן יש לזה חזקה בגלל שזה משרה ציבורית וזה חזקה שיש עמה טענה. אבל מי שמייסד  גמ"ח פרטי, אין לזה חזקה.

ב. האם יש חזקה לקופה, כאשר מדובר בגמ"ח שיש לו חזקה?

נראה שיש חזקה לקופה במצב שלגמ"ח יש חזקה, בגלל שהגביה עצמה היא מצווה, ולכן יכולים להחזיק בה, מטעם גדול המעשה יותר מהעושה, ובנוסף, יש בה פן של שררה. והואיל ויש לגבאי חזקה לגבות, ואחרים לא יכולים לגבות איפה שיש לו חזקה, הוא הדין והוא הטעם שיש לקופה של גמ"ח זה חזקה, שהרי הקופה היא ידה אריכתא של הגבאי והקופה קונה לגבאי מדין כליו של קונה ברשות מוכר, כאשר יש רשות להניח הקופה במקום.

ולכן, כאשר מדובר בקופה של בית הכנסת, בבית הכנסת, נראה שיש חזקה לקופה בגלל שיש לגבאים חזקה בבית הכנסת שלהם, ולכן יש לקופה שלהם חזקה, והם יכולים למנוע מאחרים להציב קופה אחרת בבית הכנסת שלהם.

לפי זה נראה שהגבאים יכולים למנוע הנחת קופה של גמ"ח בבית הכנסת, כאשר לגמ"ח אין חזקה.

מיהו יש לעיין יותר, שהרי בנידון דידן לא מדובר בהנחת קופה שלא היתה בבית הכנסת מעולם, אלא בקופה שהגבאים הרשו להניח בבית הכנסת במשך שנים, וכעת הגבאים רוצים לסלק הקופה. האם רשותם לעשות כן? במילים אחרות, גם אם אין חזקת מצוה לקופה של הגמ"ח, האם יש לגמ"ח חזקת מטלטלין, שהרי הגבאים ראו את הקופה בבית הכנסת ולא ערערו עליו במשך שנים?

ג. האם יש לקופת צדקה חזקת מטלטלין?

הואיל ומדובר בקופה שאינה קבועה אלא מטלטלת, אין לקופה חזקה. כך מבואר במשנה ב"ב (נח:) שסולם המצרי אין לו חזקה בגלל שאינו קבוע, וכן נאמר שם בקשר לחלון המצרית. וכן נפסק בשו"ע (קנג,יג).

מיהו עיין לשון המחבר שהוא לשון הרמב"ם שם:

"וכל זמן שירצה בעל החצר בונה בצד הסולם ומבטלו".

והגר"א (מב) כתב שזה הרמב"ם לשיטתו, שאע"פ שיש חזקה לסולם מצרי ואין בעל החצר יכול לסלק את הסולם עצמו, מ"מ אין חזקה למקום הסולם, ובעל החצר יכול לבנות ליד הסולם וכך לבטלו.

לפי זה נראה שיש חזקה לקופה גם אם אינה קבועה במקומה, אך הגבאים יכולים לבטלה בעקיפין, דהיינו שאין זכות לגבאים לסלק את הקופה אלא לנטרל אותה על ידי הנחת דברים עליה וכו'. וכן משמע מהמשך דברי המחבר שהוסיף בעקבות הרמב"ם:

"לפיכך כשיבא בעל הגג להעמיד סולם גדול, בעל החצר יכול למחות בידו אבל אם העמיד סולם קטן, אינו יכול למנעו, שהרי אומרים לו אין לך הפסד בזה כל זמן שתרצה תטלנו".

ויש לדקדק שהרמב"ם שינה בלשונו בהתייחסות לסולם גדול וסולם קטן. לגבי סולם גדול הרמב"ם כתב "כשיבא בעל הגג להעמיד סולם גדול" ולגבי סולם קטן נאמר לשון אחר "אבל העמיד סולם קטן אינו יכול למנעו...". שהרמב"ם לא כתב "אבל בא להעמיד סולם קטן אינו יכול למנעו" אלא כתב "העמיד". זאת אומרת שאם בעל הסולם בא להעמיד סולם קטן, בעל החצר יכול למנוע ממנו כדי שלא יחזיק בעצם העמדתו. אבל אם בעל החצר לא מנע מבעל הסולם להעמיד, ובעל החצר רוצה לסלק הסולם אחרי שבעליו העמידו אותו, נאמר "אינו יכול למנעו", בעל החצר אינו יכול לסלק הסולם הואיל ושתק כאשר בעל הסולם הניחו, אלא יכול לבטל הסולם בעקיפין. ובזה מתורץ קושיית הטור על הרמב"ם עיין שם בלחם משנה.

ולכן בנידון של הקופה, אחרי שהגבאים התירו את הנחת הקופה, אינם יכולים לסלק אותה.

מיהו בנידון דידן בעל הקופה כבר סילק הקופה לבקשת הגבאים, ואם יבא כעת להחזירה למקומה שוב, נראה שהחזקה המקורית אינה עומדת לטובת בעל הקופה, וחל עליה דין של מעמיד קופה מתחילה, ובזה הגבאים יכולים למחות, שהרי החזקה היתה רק להשאיר את הקופה שאינה מקנה חזקה למקומה, וכאשר בעל הקופה סילק אותה, התבטלה חזקה זו.

ד. האם בכוחם של הגבאים לבטל חזקה של קופה באופן שהחזיקה כדין?

בירושלמי כתוב:

"שלושה מבית הכנסת - כבית הכנסת. ושבעה מבני העיר - כבני העיר".

היה מקום לומר שכוחם של גבאי בית הכנסת כז' טובי העיר, והסוברים שז' בני העיר יכולים להפקיר ממון בני העיר, הוא הדין גבאי בית הכנסת. מיהו נראה שלא כך פני הדברים. כוונת הירושלמי, שג' מבית הכנסת דינם ככל באי בית הכנסת לעניני בית הכנסת, כגון למנות שליחי ציבור וכל הסדרי בית הכנסת. אך לא נאמר שם שיש לגבאי בית הכנסת דין של בית דין הגדול שיכולים להפקיר ממון.

והראיה שאין לגבאים דין בית דין הגדול, מכל הדיון סביב חזקת מצוות, עיין חו"מ הנ"ל (סו"ס קמט) שמי שיש לו חזקה שהציבור יקראו מספק תורה שלו, אי אפשר לבטלה, ויש דיון באחרונים אם השני מוסיף כסף ויש להקדש הנאה מכך, אם אפשר לבטל החזקה. ואם נאמר שיש לגבאים דין של ז' טובי העיר, שיכולים להפקיר ממון חבריהם ויכולים לבטל חזקותיהם, מה המשמעות של חזקות אלו? יקומו הגבאים ויבטלו החזקה!

ועוד עיין הדין שנפסק ברמ"א שאם בעלי כסאות עזבו בית הכנסת, ואין כסאות לחדשים, הגבאים יכולים להשכיר המקומות לאחרים אבל אינם יכולים להפקיע הבעלות על הכסאות. ואם נאמר שיש לגבאים כח להפקיר, למה לי כל זה? שיקומו ויפקירו?

ועיין עוד ס' קמט,לא במחבר, שמחזיקים בשל בית הכנסת. ואם נאמר שיש לגבאים כח להפקיר, מה משמעות החזקה הזו?

ולא זו אף זו עיין קמט,לא ברמ"א שלדעתו יש חזקה בשם ציבור. ואם נאמר שיש כח ביד ז' טובי העיר להפקיר ממון בני העיר וכן להפקיע חזקתם, מה המשמעות של חזקה זו?

אלא מוכח שגם בז' טובי העיר, כל הדין שהפקרן הפקר נאמר אך ורק במקרי קיצון של לגדור פריצי הדור וכו' ולא נאמר על כל דבר ודבר שיש לציבור צורך בו. וגם בזה דוקא ז' טובי העיר ולא גבאי בית הכנסת. ועיין סו"ס ד,

"אבל יחיד נגד רבים והוא מבני העיר עבדי דינא לנפשייהו אם יודעים שהדין עמהם... ואם יש חלוקים וטענות ביניהם הקהל נקראים מוחזקים... והא דנקראים מוחזקים לגבי היחיד דווקא בעניני מיסים אבל לא בשאר דברים...".  

הרי מבואר שאין שום יתרון לקהל על היחיד לעניני דין שביניהם, והגבאים אינם יכולים לבטל קופה שיש לה חזקה כדין.

מסקנות העולות מן האמור:

1. חזקת מצווה, בטענה ששתקו ומחלו, קיימת בדברים של הציבור שיכולים להקנות ולאפשר לפלוני לעשות. לגמ"ח פרטי אין חזקת מצווה.

2. לקופה של בית הכנסת יש חזקה באותו בית כנסת.

3. כוחם של הגבאים יפה לענייני בית הכנסת, אבל אין להם כח של הפקעת ממון או חזקה, ולכן אינם יכולים לבטל חזקה של קופה אחרת שהוחזקה כדין.

4. קופת גמ"ח שהגבאים התירו להניח בבית הכנסת, יש לה חזקת מטלטלין אך לא חזקה למקומה, ולכן אין לגבאים רשות לסלקה אך יש להם רשות לבטלה באופן שמניחים עליה דברים וכד'. אומנם, באופן שבעל הקופה סילק אותה, אפ' לבקשת הגבאים, בטלה לה חזקה ראשונה והוא צריך להחזיק מחדש.



לחץ לפסק של בית הדין מצפה יריחו - איגוד בית הדין לממונות ביחס למקרה הזה