הערה על פסק 13648 - פסיקה ע"פ אומדנא נגד המפורש בחוזה

תאריך:

מחבר המאמר:

מאת הרב משה מאיר אבינר:

יישר כח על פסקי הדין המנומקים באופן בהיר,
בפסק הדין הרב מתיחס לשאלת סעיף הפיצוי במקרה של ביטול האירוע,
הרב דוחה סעיף זה אפילו אם הוא היה מתייחס במפורש לקורונה:

"גם אם ההסכם היה מתייחס לקורונה, ככל הנראה הצדדים היו מסכימים לאשר את החזרת המקדמה. שוחחתי עם מספר בעלי אולמות שציינו בפני, שהיום הם מציינים בהסכם שאם האירוע התבטל בגלל הקורונה - הם יחזירו את המקדמה. (ניתן עוד להוסיף, שזהו סוג של מנהג מדינה, שבקורונה מחזירים מקדמה, כי כעת מתברר שבעלי אולם מחזירים מקדמה)".

לא הבנתי כיצד ניתן לפטור מחיוב ע"פ האומדנא שהצדדים היו מסכימים, הרי הסעיף עליו חתמו מחייב והתובע לא מסכים למחול? וכן כיצד ניתן "המנהג" להחזיר כאשר ההסכם נחתם קודם המנהג? מנהג מחייב משום שההתקשרות נעשתה ע"פ המנהג, כגון אם המנהג שפועל עובד 8 שעות, ואדם שכר פועל בלא לדבר לכמה שעות עבודה שכר אותו. הפועל לא יוכל לומר שנשכר לפחות מ8 ובעל הבית לא יוכל להעבידו יותר כיוון שמסתמא ע"ד כן שכרו. אך אם המנהג נוצר לאחר ששכרו כיצד מנהג זה מחיייב?

תודה.

תשובת הרב ישועה רטבי:

כוונתי לומר כך:

א)- הצדדים לא העלו בדעתם מציאות כה חריגה של קורונה, שזו מציאות שמגיעה אולי אחת למאה שנים.

ב)- גם אילו היו מעלים על דעתם דבר כזה, ככל הנראה הם היו מסכימים להחריג מקרה כה נדיר, ואף היו כותבים בהסכם, שאם יתרחש אירוע קצה ונדיר (כמו הקורונה) - התובע יהיה זכאי לקבל החזר כספי. (אם כי לא תמיד יש החזר מלא).

אפשר לשאול:

מניין הערכה הכתובה בסעיף ב, שגם אם היו חושבים על הקורונה - הם היו כותבים בהסכם שהתובע זכאי להחזר?

התשובה לכך:

שבזמן כתיבת פסק הדין התקבל הנוהג למעשה, שבעלי אולמות מחזירים מקדמה אם האירוע בוטל בגלל הקורונה. וזה מחזק את סעיף ב', שגם אם הם היו מעלים בדעתם אירוע חריג, ככל הנראה הם היו כותבים לפי הנוהג המקובל, שבעלי אולמות מתחייבים להחזיר את המקדמה (לפחות את חלקה הגדול).