שכר מתווך שהמליץ לא לקנות את הדירה

ב"ה י"ד אלול תשס"ח

פסק דין

התובע: מתווך דירות

הנתבעת: רוכשת דירה

טענות וראיות

עובדות מוסכמות.

לאחר מכן, הנתבעת פנתה ישירות לבעלי הדירה והגיעה איתם להסכמה על המכירה. היא חתמה חוזה שכירות לשנתיים, ואחרי שנתיים הכסף ייזקף לטובת קניית הדירה.

כששמע התובע על כך שהיא סיכמה עם בעלי הדירה על המכירה הוא ביקש את שכרו בטענה שהוא זה שהביא אותה אל הדירה.

טענות התובע

לדבריו של התובע, אף שהוא המליץ לנתבעת שלא לקנות את הדירה, הרי שזו הייתה המלצה. מה גם שהוא זה שהעלה את הרעיון של שכירות ואחר קנייה, אלא שדווקא הנתבעת לא רצתה בהסדר כזה, ולאחר מכן קיבלה הצעה זו וביצעה אותה בעצמה.

לפיכך, תובע את כל הסכום שמגיע לו, כיון שלדבריו הוא עסק בעסקה זו מספר ימים. הכוונה ל- 2% מערך העסקה, סכום העסקה הוא 585,000 ₪, סך התביעה הוא 11,700 ₪. בשיחה עמו הוא הסכים לעגל את סכום התביעה ל- 10,000 ₪.

טענות הנתבעת

הנתבעת  טענה שכיוון שהתובע המליץ לה שלא לקנות את הדירה, הרי שמכאן ואילך היא אינה חייבת לו מאומה.

דיון

בשו"ת הרא"ש כלל קה סימן מופיע:

"וששאלתם: על שמעון שהיה סרסור של ראובן למכור ביתו, והלך אצל לוי ונתרצה לקנותו, ושוב לא רצה ראובן למכור ללוי, כי אמר כי היה שונאו, ומכרו לאחר; ועתה תובע שמעון, הסרסור, דמי סרסרותו מראובן. לא ידענא במה נתחייב ראובן לו מעות; ואף שבועה אין כאן, כי אמר לו: תהא סרסור למכור ביתי, והלך ודבר עם לוי לקנותו, ולא רצה למכרו ללוי, אז בעל סרסרותו. וכי אם כך מכרו ראובן לאחר, ולא היה שמעון סרסור באותו מקח, למה יתן ראובן לשמעון כלום? מעשים בכל יום שיש במקח אחד כמה סרסורים, זה מסרסר ללוי וזה ליהודה, כל מי שנגמר המקח על ידו, זכה בסרסרותו; ופעמים שבעל המקח מוכר בעצמו לזבולן, ואינו נותן לסרסרותו כלום. כי זה פשוט הוא, שהסרסורים והשדכנים, אם נגמר הדבר בלא סרסור, אין המוכר נותן כלום. ודאי אם אחר שראה הסרסור, אמר שלוי שונאו ולא רצה למכרו לו, ואחר כך מכרו ללוי, זה היה רמאות, וצריך ליתן לו שכרו. אבל בנדון זה, אינו חייב ליתן לו כלום".

 דברי הרא"ש מובאים ברמ"א בשולחן ערוך חושן משפט סימן קפה סעיף ו:

"ראובן היה לו בית למכור, ובא שמעון וסרסר למכרו ללוי, ואמר ראובן שלוי שונאו ואינו רוצה למכור לו, ואחר כן מכרו ללוי ע"י אחר, חייב ליתן לשמעון סרסרותו".

הרמ"א עוסק במקרה בו העסקה נגמרה על ידי אחר, ובמקרה זה דנו האחרונים האם צריך לשלם לראשון את כל שכרו או רק חלק משכרו (עיין נודע ביהודה מהדורא תנינא חו"מ סימן לו) אבל במקרה בו המוכר עצמו גמר את העסקה לבדו עם הקונה שהגיע על ידי הסרסור בוודאי שיקבל את כל שכרו.

בנידון דידן הקונה סגרה את העסקה לבדה ללא ידיעת המתווך. לדבריו הוא הציע לה את דרך הקנייה שדרכה היא סגרה את העסקה, שכירות ואחר כך קנייה, אבל היא סירבה, וכיוון שכך הוא המליץ לה לא לקנות את הדירה. ברור שאם הייתה מקבלת את הצעתו הוא היה מוביל את גמר העסקה. הקונה אינה זוכרת שהוא המליץ לה את הדרך הזו, נראה שהמתווך נאמן, אבל גם אם הדבר ספק, נראה שבכל מקרה היא הגיעה אל הדירה הנ"ל דרכו, ומקובל כיום שמתווכים מקבלים את שכרם על עצם התווך אם בסופו של דבר העסקה נסגרת בין המוכר לקונה וכאן כך קרה. לא היה כאן מתווך נוסף שהביא לגמר העסקה שהיה מקום לדון כיצד לחלק את דמי התווך אלא הקונה בעצמה גמרה על העסקה לכן מגיע למתווך את שכרו המלא.

החלטה

1. עיקר עבודתו של מתווך היא לקשר בין לקוח לבין מוכר הדירה.
2. זה מה שהתובע עשה, וגם הנתבעת מודה בכך.
3. המתווך היה יכול לסיים את העסקה בדרך שבה היא הסתיימה אבל הקונה פנתה ישירות לבעלי הדירה מבלי ליידע את המתווך, ולכן אינה יכולה לגרוע את שכרו.
4. לפיכך הנתבעת חייבת לתובע את מלוא סכום התביעה 10,000 ₪ דמי תווך, שישולמו עד לתאריך ראש חודש מרחשוון תשס"ט.