בס"ד


מס. סידורי:13286

שומר שכר שלא שמר החפץ האם מקבל שכרו עבור השמירה

שם בית דין:
דיינים:
הרב פלדמן משה
תקציר:
פסק הדין:
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך:

באופן שלא שמר והחפץ קיים ולא ניזוק האם מקבל שכר על השמירה

א. הרעק"א (בספרו מדרושי וחידושי רבי עקיבא עה"ת בפ' משפטים כ"ב ט'), שהעתיק מספר מצמיח ישועות בשם הג"ר ברוך רוזנפלד, (הובא בחידושים על שבועות החדש בסוף הספר) וז"ל:

יש להסתפק בדין שומר שכר שחייב בגניבה ואבידה, אם נימא ששומר שכר חייב בגניבה ואבידה משום שנוטל שכר שמירה, או להפך בשביל זה נוטל שכר משום שחייב בגניבה ואבידה, ונפק"מ בזה כגון שנתן אחד לחבירו דבר לשמור בשכר והשומר הזה הלך לו ולא השגיח ולא שמר את הדבר הזה רק בדרך נס לא נגנב ולא נאבד, האם הוא מחוייב ליתן לו שכר שמירה, שיוכל לומר לו מדוע מגיע לך שכר שמירה הלוא לא שמרת מאומה את הדבר הזה, או אולי יכול השומר להגיד ולטעון מאי נפקא מינה ואיזה חילוק יש לך אם שמרתי או לא שמרתי הלוא אם היה נגנב או נאבד הדבר הזה הייתי מחוייב לשלם לך א"כ מגיע לי שכר שמירה, עכ"ל.

ונראה להוכיח מהמשנה ברורה (סי' ש"ו סקי"ח) דכתב וז"ל:

ונראה דאפילו אם לא אירע בו הפסד אך שלא שמר ביום השבת יכול לנכות לו משכרו מידי דהוי אם לא שמר יום אחד עכ"ל,

המפורש בדבריו דבאופן שלא שמר, אפי' שהחפץ לא נאנס, מנכין לו משכרו.

אמנם החזו"א (ב"ק סי' ז' סקי"ח) נקט דחייב לשלם לשומר באופן שלא שמר שהרי מתחייב בגניבה ואבידה וז"ל ואפשר דדוקא בשומר הקדש וקרקעות מפסיד שכרו בזמן שלא שמר כראוי אבל שומר שכר שמתחייב לשלם אינו מפסיד שכרו כיון שמתחייב מכח שכרו עכ"ל, המבואר מזה דספק דהרעק"א באופן שלא שמר על החפץ אבל לא היה נזק לחפץ, האם מקבל שכרו, למשנה ברורה נראה שלא חייבים לשלם כיון שלא שמר, ולחזו"א כיון שמתחייב לשלם אינו מפסיד שכרו וחייבים לשלם לו.

ביאור המחלוקת האם הבעה"ב חייב לשלם לשומר או שאינו חייב

ב. והנראה בביאור הענין, דיש לחקור מה דמחייב לשלם האם זה עצם המעשה ששומר וממילא אם לא שמר לא מגיע לו תשלום, או שעצם הדבר שמתחייב לשלם, זה סיבה שמקבל תשלום, וממילא גם אם לא שמר רק כיון שהתחייב בתשלומים מגיע לו שכר על השמירה, ובזה נחלקו המ"ב עם החזו"א, דלמ"ב שהחיוב נובע מהשמירה וממילא אם לא שמר לא מגיע לו שכר עבור השמירה, אבל החזו"א ס"ל דמה שמתחייב לשלם זה סיבה שיקבל שכר, וכיון שנתחייב בשמירה, אפי' שבמציאות לא שמר, מגיע לו שכר על השמירה, וזהו ביאור בצדדי הספק ברעק"א.

באופן ששמר ונאנס, ונפטר מתשלומים, האם השומר מקבל שכרו

ג. הקצות החושן (סי' רכ"ז סקי"א) כתב וז"ל:

והיינו משום דכן הוא כל שומרי שכר אם שמרו כראוי נוטל שכרו ואם נגנב או נאבד ולא שמרו כראוי משלמין דמי החפץ ומפסידין שכרן,

וכן כתב (בסי' ש"ה סק"ב) וז"ל:

אלא דנראה דהיינו דוקא היכא דנתן לו שכר לשמור א"כ כל שלא שמר כראוי אפילו שאין בו דין שמירה אבל שכרו מיהא מפסיד כיון שלא עשה מלאכתו ששכרו לכך לשומרו כתורת שומר שכר,

מפורש בדבריו דשומר שלא שמר כראוי, אינו מקבל שכרו כיון שלא עשה מלאכתו המוטלת עליו.

והוכיח דמדויק מרש"י בב"מ (נח. ד"ה הכא) בא"ד וז"ל:

והא כיון דשומר שכר יש עליו לשומרו מגניבה ואבידה ולא שמר לא השלים עבודתו, אין לו ליטול שכר, וכן כתב (בד"ה אגרייהו) וז"ל שהרי נשתעבדו לשומרן מגניבה ואבידה, ועל מנת כן היו נוטלין שכר, והרי לא השלימו מלאכתן, המבואר שהשכר הוא עבור השמירה, ואם לא שמר לו מגיע לו שכר.

אולם הש"ך (סי' ש"ג סק"ה) וז"ל:

כתב הרב המגיד רפ"ב מה' שכירות מהשמועה האמורה בש"ס גבי הקדש יש ללמוד שש"ש פטור באונסים בכ"מ אם נאנס ה"ז לא הפסיד שכרו אלא נשבע שנאנס ונוטל שכרו עכ"ל ודבריו נכונים שכן מוכח בש"ס פרק הזהב (דף נ"ח ע"א) וכן מוכח לעיל (סי' ס"ו ס"ח, ור"ס ש"א ע"ש),

המפורש בדבריו דגם היכא דלא שמר כראוי מקבל התשלום, והביאור בזה דהתשלום הוא עבור ההתחיבות בחיובי שמירה.

הכנה"ג הביא דנחלקו בדבר זה המהר"ש הלוי והמהר"א ששון האם השומר מקבל שכר השמירה

ד. הכנסת הגדולה (ש"ג, אות כ"ה) הביא דנחלקו בזה המהר"ש הלוי והמהר"א ששון, דהמהר"ש הלוי (חו"מ סי' ד') דן שם בשאלה שראובן נתן לשמעון משי לצבוע, ונפלה דלקה בעיר ונשרף ביתו של שמעון, ורוב מטלטלי ביתו, ואומר שמעון דכיון שנשרף ביתו עם כל כלי תשמישו, וגם המשי נשרף הר"ז אונס והאומן פטור מאונסין, וכן טוען שמעון שהמשי היתה צבועה כבר כשבא אונס השריפה, ותובע מראובן שיפרע לו שכר הצביעה, ומסיק דאם שמעון יודע בבירור שנשרפה המשי ולא היה יכול להצילה דהוא פטור דאין לך אונס גדול מזה, ובאופן שלא יודע בבירור שנשרפו הרי פוסקים ששומר שכר חייב, וכותב בהמשך דבריו וז"ל ועתה לא אטפל עצמי לחקור בענין זה זולת ראיתי לישא וליתן אם חייב המפקיד לשלם לשומר שכר שמירתו זו ולאומן אומנתו אע"פ שנאנס הכלי כדי שיהא לנו הדין ברור לכל המקומות, ומוכיח שם מהרבה ראשונים שחייב לשלם, וכן פסק הכנה"ג.

אבל הביא שבשו"ת תורת אמת (סי' ע"ג) פסק דשומר שכר ששמר כראוי ונאנס מפסיד שכרו וז"ל הכנה"ג:

אבל מהר"א ששון ז"ל כתב דלא מבעיא שומר שפטור מלשלם בלי תנאי אלא מדינא שיפסיד שכרו, אלא אפילו שומר שהתנה ליפטר מחבירו כגון ש"ח שהתנה ליפטר משבועה והשואל מלשלם ונושא שכר והשוכר להיות פטורים משבועה וגם מלשלם אם נאבד או נגנב או נאנס מפסיד שכרו, והביא ראיה מפ' הזהב יעו"ש, ויש לתמוה שהמהר"ש הלוי הביא ראיה מסוגיא זו שלא הפסיד שכרו וכו', ואיך נתעלם זה מעיני מהר"א ששון עכ"ל.

והנראה בעיקר דינא דהרב המגיד וכן סבר מוהר"ש הלוי, שבאופן שנאנס החפץ האומן אינו מפסיד שכרו, נתקשו האחרונים בזה, מ"ש מדברי המרדכי (ב"מ סי' שנ"ג, נפסק ברמ"א סי' של"ה סעי' ב') אבל אם שלח שליח עם איגרת ומצא מי שנשלחו אליו וחזר אין לשליח כלום אא"כ הוי לבעה"ב לידע ולא השליח דאז הוי פסידא דבע"ה כמו שנתבאר, המבואר דכיון שהי' אונס לפועל ולא הי' יכול לעשות מלאכתו מפסיד השכר, מ"ש משומר שנאבד החפץ שהוא אנוס שלא יכול לעשות מלאכתו, ואפ"ה מקבל שכרו.

הנתיבות (סי' של"ה סק"ג) כבר עמד על קושיא זו, ותי' ע"פ הסמ"ע (סק"ט), שמבאר דדינא דהמרדכי דפוטר מלשלם לשליח זהו דהשליח הי' לו אונס שלא יכול לקים שליחתו דהי' שם מלחמות וכו' שהי' אנוס מלקיים שליחותו, הדין דהבעה"ב אינו צריך לשלם גם על מה שעשה כיון שהבעה"ב לא נהנה, משא"כ שנאבד החפץ זה אונסא דבעה"ב היא שנאבד החפץ, דהפועל אומר אנא קאמינא והיינו שמוכן לעשות מלאכתו, בזה הדין דהבעה"ב משלם לו שכרו.

ביאור המחלוקת בן המהר"ש הלוי למהר"א ששון

ה. והנראה לבאר המחלוקת מהר"ש הלוי עם המהר"א ששון, דנחלקו בגדר חיוב הבעלים לשלם לשומר שכר, אם הוי חיוב מוחלט, וכדי להפטר בעינן סיבה לפוטרו, ולפי"ז כשנאנס אינו מפסיד שכרו, וכמו שפסק המוהר"ש הלוי, או דזהו תליא בדין השמירה שיש לשומר, ואם יתנה השומר שכר להיות כשומר חנם, שאין השומר צריך להשבע דנגנבה ונאבדה או שנאנסה, אלא רק ישבע שלא פשע, וכן בשומר בעלמא שהבעלים לא קבלו החפץ בחזרה, אין הבעה"ב חייב לשלם לו אפי' שנאנס.

המבואר שלמהר"א ששון החיוב הבעלים לשלם לשומר את שכרו תלוי בדין השמירה, וממילא שלא שמר לא יקבל שכרו, אבל למוהר"ש הלוי חיוב הבעלים לשלם לשומר את שכרו זה חיוב שנובע מעצם הקבלת שמירה שזה המחייב של הבעלים לשלם לו, רק בעינן שיהא סיבה לפוטרו, הש"ך (סי' ש"ה סק"ב) והרקע"א (בשו"ע סי' ש"ג סעי' ב') הביאו המג"מ דאם נגנב ממנו מפסיד שכרו וזה כדברי מהר"א ששון, אבל המחנה אפרים (פכ"ב מהל' שומרין) השיג על המהר"א ששון ודחה הראי' (מב"מ) שהביא, ויש לעיין בזה.

שומר שכר שפשע ומתחייב לשלם מנכה את שכר השמירה

ו. המאירי (ב"מ סוף פ' האומנים ד"ה שומר שכר בסופו) כתב וז"ל וכן אם נתחיבו לשלם ושלמו מנכין לו שכרו, הפתחי חושן (פ"ב בהל' פקדון ושאלה סקמ"ב) הביא מהגהות חשק שלמה (ב"מ נח) שהביא בשם גדול אחד שחידש עפ"י מה שנחלקו הראשונים בדין רועה שהיה יכול לקדם ברועים עד כדי דמי הבהמה ולא עשה כן שחייב השומר לשלם, אם צריך השומר לשלם דמי טרחה או כושרא דחיותא במה שיצטרך לקנות בהמה אחרת, דדעת הראב"ד בהשגות שחייב לשלם, ואילו הרמב"ן מסתפק בזה, ולפי"ז ה"ה במקום שהשומר משלם ומקבל שכרו אפשר שצריך לנכות משכרו הפרש דמי טירחה לקניית בהמה אחרת, וקלסיה החשק שלמה.

ותמה ע"ז דכל המקור דחייבוהו לשלם דמי טרחא זה בההיא דלא קדם שבגלל פשיעתו הפסיד הבהמה ולא נשאר כלום מהבהמה ונחשב לפושע, אבל שהשומר משלם לו כל דמי בהמתו לא מסתבר שיוסיף לו דמי טרחתו, וזה הביאור בדברי הנתיבות (סי' ש"ג סק"ח) שהק' וז"ל דהא אפילו ליסטים מזוין וגזלן אינו חייב לשלם רק דמי שוויו ולא יותר, והביא דמהר"ל דיסקין (קו"א סי' רמ"ט) משמע דבמקום שהשומר משלם ומקבל שכרו מנכה משכרו כושרא דחיותא, והיינו דווקא כשיש לו ממה לנכות אבל בשאר שומרים מודה שאינו משלם יותר משווי הבהמה, ואפשר שלזה נתכוין החשק בשם גדול אחד.

שומר שכר כשאין חיוב שמירה אם נאנס מקבל שכרו, אבל אם נגנב או נאבד דזה נחשב לפשיעה אינו מקבל שכרו

ז. בשו"ע (סי ס"ו מ') נפסק:

אם היה שומר שכר עליהם ונגנבו או אבדו אפי' בפשיעה פטור מלשלם אבל מפסיד שכרו עד שישבע ששמר כראוי,

והרעק"א בגליון כתב דישבע ששמר כראוי שלא נגנב ונאבד רק שנאנס דזהו מקרי שמירה כראוי לגבי ש"ש, וכן נפסק שם בתומים (סקס"ח) דאם נאנס משלם לו על מה ששמר, וכן בקצוה"ח (סי' ש"ה סק"ב) כתב "ונראה דאע"ג דשמירה בבעלים פטור אפילו מפשיעה אבל שכרו מיהא מפסיד, דלא גרע מעבדים ושטרות וקרקעות דנשבעין ליטול שכרן, וכל שלא שמר כראוי מפסיד שכרו", המבואר מדבריו דאם נגנב או נאבד כיון דלא שמר כראוי אינו מקבל שכר על השמירה, אבל אם נאנס דזה נחשב שמירה ראויה רק היה אונס, משלם הבעה"ב לשומר שכר על השמירה.

אומן שעשה מלאכתו והחפץ נאבד ופטור מדין שמירה בבעלים האם מקבל שכרו

ח. הקצוה"ח הביא שו"ת הרשב"ץ (סי' כ"ד) וז"ל:

ראובן הביא לו שמעון עשרה משקלי זהב שיעשה לו מהם אצעדה אחת וכו', ושמעון מסייע וכו' ובבואו ליקח האצעדה לא נמצאת ולא נודע מה היה לו וכו', והאריך שם ובסוף כתב וז"ל אמנם מצד מה שנתעסק עמו במלאכתו נראה פשוט דהוי שמירה בבעלים וכו', אם כן דבר פשוט הוא דהוי פשיעה בבעלים לפטור דהכי איפסקא הלכתא וכן פסקו כל הפוסקים, נמצא ראובן אפילו חשבינין ליה לשוכר גמור והיה פושע בשמירת החפץ היה פטור וכו', ומאחר שהוכחנו שהוא פטור נראה פשוט שחייב שמעון לשלם לו דמי פעולתו בדיני ודיינא.

ואחר שהביא זאת כתב דאפי' דבשומרים בשמירה בבעלים דפטור אפי' בפשיעה, אבל שכרו מפסיד, כיון דלא שמר כראוי, אבל באומן שהוא נוטל שכר עבור מלאכתו אלא דהוא ממילא ש"ש, וא"כ כיון דעשה מלאכתו מלאכת אומן ונאבד בענין שהוא פטור כגון שהיה בעלים עמו, א"כ ה"ל כמו חזרה ליד הבעלים, ונאנס דהבעה"ב חייב לשלם שכרן, אבל בסוף דבריו מסתפק בזה דכיון דשכירות אינה משלמת אלא לבסוף, והיינו לאחר חזרה ליד הבעלים, והרי דכיון החפץ לא חזר ליד הבעלים, ממילא לא נגמר השכירות ואינו מקבל שכרו, ובנחלת צבי מביא הקצוה"ח וסובר דכל הספק דהקצות זהו שכבר האומן גמר המלאכה, אבל אם האומן לא גמר מלאכתו ודאי דמפסיד השכר.

אכן הנתיבות (שם סק"א) הביא דבקצות הסתפק באומן בבעלים ונגנב אי יכול לתבע דמי שכירותו דהא בקרקע אף דפטור משומרים מ"מ מפסיד שכרו וא"כ ה"ה הכא, או דלמא כיון דהשכירות לאו דמי שמירה הוא רק שכר אומנותו, וכתב שאינו יודע שום ספק בזה, ומוכיח (ב"מ נ"ח) גבי בני העיר ששלחו שקליהן דאמר להפסיד שכרן, אף דשם הוי שכר השליחות ולא שכר שמירה, ואפ"ה מפסיד כשנגנב, ה"נ מפסיד שכר האמנות, כיון דקי"ל שכירות אינה משלמת אלא לבסוף, והרי לא גמר את מלאכתו מחמת שלא שמרו מגניבה וזה פשוט, היינו דסבר הנתיבות דכיון שלא החזיר לבעה"ב את מלאכתו, נחשב שלא גמר שכירותו, ולכן לא מגיע לו שכר עבור העבודה, וכן נפסק בערוך השולחן (סי' ש"ה ט').

והנראה דכל מאי דסבר הקצוה"ח דאומן שנאבד החפץ דמחויב הבעה"ב לשלם שכרו זהו דווקא באומן שעושה עבודתו עם חומר של הבעה"ב, אבל אם מזמין אצל האומן עבודה כגון ארון וכו' שעושה זאת מהחומרים שלו ואח"כ מוסר למזמין, בזה הדין דאם נאבד האומן מפסיד שכרו, וזה ע"פ שיטת מהר"א ששון (סי' קי"ט, הובא בקצות סי' של"ט), על ראובן שצוה לסופר שיכתוב לו כתוב והסופר כתבה וחתמו וכו', אם עובר בבל תלין אם אינו נותן לו שכרו, והעלה שאינו עובר, ואע"ג דאיפסקא הלכתא דאין אומן קונה בשבח כלי, מכל מקום היינו באומן שאין לו כלום בכלי, אבל באומן שהכלי עצמו הוא שלו נראה דודאי נאמר דדמי למכר, המבואר מדבריו דכל שהאומן עושה המלאכה עם החומרים שלו אין החיוב מדין שכירות פועל [ובגדר החיוב בזה, הארכתי במקום אחר], ולכן אם נאנס החפץ, הבעה"ב יכול לומר לאומן שלך נאנס, ולא מגיע לאומן שכר.

תבנא לדינא

א.      שומר שכר שלא שמר והחפץ קיים ולא ניזוק, הרעק"א מסתפק אם הבעה"ב מחויב לשלם שכרו, לחזו"א חייב לשלם, ולמ"ב אינו חייב לשלם.

ב.      אם שמר כראוי ונאנס ופטור מן התשלומין, לקצוה"ח ולמהר"א ששון הבעה"ב אינו חייב לשלם לו עבור השמירה, אבל הש"ך הביא מג"מ וכן סובר המהר"א ששון דשומר נשבע שנאנס ונוטל שכר השמירה מהבעה"ב.

ג.       באופן שפשע בשמירתו וחייב לשלם, אבל מנכין לו את שכר השמירה.

ד.      שמר בדבר שאין בו חיובי שמירה, אם נאנס מקבל שכרו, אבל אם נגנב או נאבד דזה נחשב כפשיעה אינו מקבל שכר עבור השמירה.

ה.     אומן שעשה מלאכתו כראוי, והחפץ ניזוק ונפטר מדין שמירה בבעלים, לשיטת הקצות חייב הבעה"ב לשלם, אבל הנתיבות וכן פסק הערוה"ש ס"ל כיון דלא חזר החפץ לבעלים אינו חייב לשלם לו עבור מלאכתו.

ו.        אבל אם האומן עשה המלאכה בחומרים שלו גם לקצות אינו חייב לשלם, דהתשלום הוא לא מדינא דשכירות פועלים.