בס"ד


מס. סידורי:13044

אדריכלית שעבודתה הופסקה באמצע על ידי המזמין - פסק דין2

שם בית דין:ארץ חמדה גזית ירושלים
דיינים:
הרב כרמל יוסף
הרב מן דניאל
הרב כהנא עקיבא
תקציר:
בני הזוג הנתבעים הזמינו את התובעת שהיא מעצבת פנים, על מנת שתעצב ותפקח על השיפוץ בביתם, בין הצדדים נוצרו מחלוקות ולאחר כשלושה חודשי עבודה הם סילקו את התובעת, בפסק הדין חלקי1 בית הדין קבע כי סילוקה של התובעת היה מוצדק, וקבע כי הוא יכריע בהמשך במחלוקות שבין הצדדים.
פסק הדין:
הנוסחה העקרונית לתשלום המגיע לצדדים היא הסכום שהובטח לתובעת ועוד התשלום על שינויים ותוספות, פחות עלות השלמת העבודה, ופיצוי על ליקויים שאינם ניתנים לתיקון. על הצדדים להשלים חומרים בעניין פסק הדין.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך: ט"ז אלול תשע"ו

בס"ד, ט"ז באלול תשע"ו

19 בספטמבר 2016

תיק 72067

פסק דין חלקי מס' 2

בעניין שבין

התובעת

מעצבת פנים ואדריכלית

ע"י טוען רבני

הנתבעים

מזמיני עבודה

ע"י עו"ד

א.    רקע והחלטות קודמות

בני הזוג (להלן: "הנתבעים") שכרו את שירותיה של התובעת (להלן: "התובעת") לצורך הרחבת ביתם ושיפוצו. במהלך עבודות השיפוץ נתגלעו חילוקי דעות בין הצדדים שהובילו לסילוקה של התובעת (כמבואר בפירוט בפסק דין חלקי מס' 1).

השאלה שעמדה בפני בית הדין בפסק הדין החלקי מס' 1 היתה האם הפסקת עבודתה של התובעת היתה מוצדקת. בפסק הדין קבע בית הדין שסילוקה של התובעת על ידי הנתבעים היה מוצדק. הצדדים נתבקשו להגיש סיכומים בדבר שאר טענותיהם, שיתייחסו:

א.      לנוסחה לביצוע החישוב

ב.      לגובה הסכום שהובטח לתובעת ולסכום שמגיע לה בגלל תוספות ושינויים שלא תומחרו

ג.        עלות הליקויים

ד.      עלות השלמת העבודה

ב.     טענות התובעת

להלן תמצית טענות התובעת:

אף אם בית הדין קבע שניתן היה לסלק את המפקח מטעם התובעת, אין בכך קביעה שלא מגיע לו שכר עבור עבודתו. בנוגע לתמחור, הנתבעים הסכימו למחירים כפי שנקבעו בחוזה עם התובעת מרצונם החופשי, ועליהם לעמוד בהתחייבותם. כל השינויים תומחרו מראש ואושרו ע"י הנתבעים.

התובעת זכאית לתמחור על פי מחירון דקל. מחירון דקל הינו מחירון מקובל בענף הבניה ובבתי המשפט, והתובעת זכאית למחיר דקל הן מכוח ההסכם והן מכוח המנהג. ומלבד זאת הוסכם בין הצדדים שיתבססו על מחירון זה.

בנוסף טוענת התובעת (במכתב: "הערכת תוספת עבודה") שמגיע לה תשלום על תכנון שבוצע על ידה מחדש לבניית שתי הקומות העליונות ושל המרתף. עוד היא טוענת שכדי לרצות את הלקוח היא לקחה עבור עבודות המרתף רק 10% רווח ולא 20% כפי שהיא נוהגת לקחת בדרך כלל על עבודות כאלו.

כמו כן, כתוצאה מהתנהלות כושלת מול הנתבעים, חל עיכוב רב בעבודה מול הקבלנים. התובעת מעריכה שיש להוסיף לה סכום של 50% על זמן העבודה והמאמצים שהושקעו מצידה בעבודה.

עוד טוענת התובעת כי נגרם לה הפסד בגין אבדן חומרי גלם שבוזבזו לריק כתוצאה מטעויות ועלות עבודת הפועלים הנוספת. וכן ביטול של ימי עבודה חלקיים ומלאים, כתוצאה מהמתנה להחלטות הנתבעים ומתיקוני טעויות.

בנוסף התובעת דורשת תשלום על כל העבודות שעשתה לנתבעים ללא תשלום, כגון: חפירה ויציקת חצר אנגלית, טיפול בבוידם.            

כמו"כ טוענת התובעת שיש לחייב את הנתבעים בסך 1000 ₪ בגין ביקור בבית הנתבעים לבדיקת הנזילה במרפסת, ככל שיוכח כי התובעת אינה אשמה במחדל זה. לאחר בדיקת מומחה בית הדין התברר כי לא נעשה איטום במרפסת, וכפי שכתבה התובעת מפורשות בכתב התביעה מטעמה, שמדובר במרפסת ללא איטום.

לטענת התובעת יש לחייב את הנתבעים בחיובים נוספים (תביעות נוספות יפורטו בסוף פסק הדין):

תשלום עבור המהנדס ש' בתוספת עמלה בסך 6,500 ש"ח.

שינוי הקניות ופיצוי על אובדן העמלה על ביטול חלק מהרכישה מהחנות, סך של 8,000 ש"ח.

לגבי עלות ליקויי הבנייה, הנתבעים מסתמכים על דו"ח פלס ואינם מחשבים את העלות בפועל.

יש לנכות את מחיר עלות הבניה העתידית.

אין לקבל את בקשת הנתבעים לתמחר עלויות ע"פ דו"ח פלס – אין בספרי התמחור תמחור העונה לשם "פלס". בנוסף דו"ח זה אינו מבסס על סמך מה נקבעו המחירים.

לא הוכח מה שולם למפקח מטעם הנתבעים, ומעבר לכך ביד כל מזמין עבודה למנות מפקח על חשבונו.

התנהלותם של הנתבעים היא שהביאה למצב בו הם הוצרכו להכניס גורמים נוספים כגון האח של הנתבע, ואין על התובעת לשאת בתשלום שכרם.

סה"כ דורשת התובעת תשלום של 73,920 ₪ (ישנן תביעות נוספות שיפורטו לקמן, ובכלל זה תשלום על שינויים בתוכניות, שימוש בתוכניות והפרת זכויות יוצרים).

ג.      טענות הנתבעים

להלן תמצית טענות הנתבעים:

בעניין הסכום שהובטח ושולם לתובעת:

לטענת הנתבעים התובעת לא היתה כשירה מלכתחילה לבצע את העבודה אותה התחייבה לבצע בהסכם מול הנתבעים. הפיקוח לא בוצע כראוי, והיא לא סיפקה את העבודה כראוי.

לאור זאת, הנתבעים היו רשאים לבטל את העסקת התובעת, וכל הסיכומים ביניהם לרבות התשלומים אינם רלוונטיים, ויש לחשב את כל התמחורים ע"פ דו"ח פלס.

התמחור של התובעת לצורך התביעה היה גבוה מהמקובל בשוק, ולעיתים עד פי שניים ממחיר השוק. התובעת לא הבהירה כיצד ביצעה את התמחור למרות שבית הדין דרש זאת ממנה. כיון שבית הדין פסק שסילוקה של התובעת היה כדין, אין התובעת זכאית לפיצוי או להשלמת רווח כלשהו.

עבודות שמחירם לא פורט בכתב הכמויות יש לתמחר ע"פ דו"ח פלס. אין לקבוע את התמחור ע"פ דו"ח דקל. מחירון זה אינו מחיר השוק, מחירון זה כולל מרכיבים של רווח, ולאור פסיקת בית הדין אין התובעת זכאית לרווחים מעסקה זו, ומלבד זאת דו"ח דקל עדכני לא הוגש עד כה לבית הדין.

לתובעת שולם סכום של 318,000 ש"ח, כיון שהנתבעים היו רשאים לבטל את החוזה עם התובעת, יש לחשב את הסכום שמגיע לה עבור עבודתה ע"פ דו"ח פלס, שעל פיו מגיע לתובעת סכום של 131,900 ₪ בלבד. מסכום זה יש להפחית את עלויות התיקון והליקויים בסך 65,780 ₪ ולכן על התובעת להשיב לנתבעים סך 251,880 ₪.

הנתבעים טוענים ששילמו לתובעת מראש סכומים שכלל לא הגיעו לה. כמו כן שולם לה על עבודות שבדיעבד התברר שכלל לא בוצעו.

כעשרה אחוזים מהסכום ששולם לתובעת היו אמורים לשמש לשם פיקוח שעליה לספק, וכיון שלא סופק פיקוח מטעמה עליה להשיב לנתבעים סכום של 31,800 ש"ח, או שתישא בתשלום עבור עבודתו של אחי הנתבע והמפקח מטעם הנתבעים, שאותם לקחו הנתבעים כפקחים מטעמם (שכרו של האח מוערך בסך של 12,000 ₪, ושכרו של המפקח בסך של 20,850 ₪, (מוזכר בסעיפים 39-43 עמ' 6-7 לסיכומי הנתבעים).

על התובעת להשיב לנתבעים את הסכומים ששלמו עבור עבודת התכנון בסך 13,000 ₪.

בעניין הליקויים בבית:

התובעת גרמה לנתבעים נזקים נרחבים בגין הליקויים שנפלו בעבודתה, לרבות הנזק הרב שנגרם לשווי מרתף הבית כתוצאה משינוי המבנה הפנימי במרתף.

בחוות דעת של השמאי מטעם הנתבעים מר ר', הוערך הנזק הנתבעים בסך של 146,500 ₪, בגין ליקויים שאינם ניתנים לתיקון (המפורטים בדו"ח פלס), בגין ביצוע חדר מגורים אחד במרתף במקום שניים כמתוכנן וחוסר אוורור המרתף המצריך בדיקות תכופות ושאיבת גזים במידת הצורך, ונזקים בגין ליקויים תכנוניים בהתאם לחוו"ד של האדרכלית ג' (הערת בית הדין: לעיל דרשו הנתבעים תשלום של 65,780 ש"ח עבור הליקויים שפורטו בדו"ח פלס, לכאורה הערכת השמאי כוללת גם ליקויים אלו, אם כן חלק מהתביעה היא כפולה. ראו סע' 36 א- בו נראה שהערכת השמאי כוללת גם את הליקויים שאינם ניתנים לתיקון שפורטו בדו"ח פלס).

על התובעת לשאת בעלות תיקון השער שפורק על ידי העובדים מטעמה ולא הוחזר כדבעי. עלות זו מוערכת ב- 1,000 ש"ח.

בעניין ההוצאות:

על התובעת לשאת בעלות שכ"ט חברת "פלס" שהוזמן על ידי הנתבעים לצורך בדיקת הנזקים שהותירה התובעת. עלות הדו"ח סך 2,874 ₪.

על התובעת לשאת בעלות בדיקת הבטון שנערכה לצורך עריכת חוו"ד בסך 928 ₪.

על התובעת לשאת בעלות מדידת נפח החפירה בחלל, שבוצעה על ידי מודד מוסמך בסך של 1,740 ש"ח.

וכן בשכר המלא של המודד שמונה מטעם בית הדין, שבדיקתו איששה את מדידת המומחה מטעם הנתבעים, בסך 1180 ₪ כולל מע"מ.

כמו כן, יש להשית על התובעת את מלוא מימון מומחה בית הדין, שממצאיו איששו חלק ניכר מהליקויים שנטענו ע"י הנתבעים.

הנתבעים שילמו סכום של 2,320 ₪ על חוו"ד השמאי, סכום זה יש להטילו על התובעת.

על התובעת לשאת בעלות הצלם שהוזמן לצורך תיעוד נזקי התובעת בדירה בסך 350 ₪.

על התובעת לשאת בעלויות שכר המהנדס ש' בסך 6,500 ₪ ששולמו לתובעת ע"י הנתבעים ולא הועברו לידיו.

בעקבות צו המניעה שהוצא ע"י התובעת בבית דין א' למשך 6 חודשים, נמנעו הנתבעים מלהמשיך את עבודות הבנייה, וכתוצאה מכך נוצר עיכוב בסיום הכנת הבית. בזמן זה נמנעו הנתבעים משימוש בבית לרבות השכרתו, דמי שכירות/שימוש לדירה כזו כשהיא משופצת הם כ- 10,000 ש"ח לחודש, ובסך הכל על התובעת לשלם בגין עיכוב זה סך של 60,000 ש"ח.

כמו כן, בזמן זה הנתבעים שילמו עבור אחסון נכסיהם סך של 750 ש"ח לחודש, למשך ששה חודשים, לכן על התובעת לשלם להם עבור כך סך של 4,500 ש"ח.

על התובעת לשאת בעלות החשמלאי שהוזמן לבקשתה לפני תחילת עבודות השיפוץ, כאשר מיד לאחר מכן עבודתו נהרסה, ונותר צורך לבצע עבודה דומה. הסכום ששלמו הנתבעים בגין כך עמד על 5000 ₪.

על התובעת לשאת בעלויות האדריכלית ג' שהוזמנה על ידי הנתבעים כדי לתקן את נזקיה ולסיים את עבודות התכנון והבניה, בסך של 5500 ₪.

על התובעת לפצות את הנתבעים בגין עלות פינוי חפציה מהדירה, בגינו שילמו הנתבעים 500 ש"ח.

על התובעת לשאת בעלויות שכ"ט עו"ד בסך 830 ₪.

על התובעת לשלם לנתבעים סכום של כ- 50,000 ש"ח בגין עוגמת נפש שנגרמה להם מהתנהלותה.

על התובעת לשאת בהוצאות שכ"ט עו"ד הנתבעים והוצאות משפט, בסך 70,000 ש"ח.

בנוסף טוענים הנתבעים ששינויי התוכנית שנעשו על ידם אינם מהותיים, אלא הם שינויים סבירים ורגילים לעבודה "תוך כדי תנועה", מלבד שינויים שהיו נצרכים בשל תכנון וביצוע שגוי של התובעת.

ד.     נושאי הדיון

1. הנוסחה העקרונית לחישוב התשלומים המגיעים לצדדים.

2. הסכום שקבלה התובעת.

3. התמורה שהובטחה לתובעת.

4. תביעות נוספות של התובעות.

5. שימוש בתוכניות התובעת והפרת זכויות יוצרים.

6. עלות השלמת הבנייה על ידי הנתבעים (הקבלן רסטו).

7. הפחתה בגין ליקויים (דו"ח פלס).

8. פיצוי על החדר שלא בוצע במרתף.

9. ליקויי תכנון.

10. הנזק לשער.

11. הוצאות נלוות לבנייה.

12. פיצוי על עמלות.

13. תביעות בגין איחור בסיום הבניה.

14. הוצאות משפט.

כבר כעת נציין שככלל בתיקי בנייה, ובפרט מורכב כמו זה שלפנינו, יתכן שפרטים מסוימים נשמטו וכן יתכן שנפלו טעויות סופר. לפיכך, על הצדדים להעיר אם ישנן תביעות שלא נדונו וכן על טעויות סופר אם ישנן.

ה.    הנוסחה העקרונית לחישוב התשלומים המגיעים לצדדים

לאחר שנקבע שסילוק התובעת ע"י הנתבעים היה מוצדק, עלינו לגשת לעניין הסדרת התשלום. הצדדים התבקשו לטעון בעניין, ובית הדין עיין בדבריהם. אין צורך שבית דין ידון בכל אפשרות שהעלו הצדדים, אלא בית הדין יציג את השיטה הבסיסית שבה לדעתו יש להשתמש.

מחובתנו להעיר שבמשך כמה דיונים, דנו בתביעותיה של התובעת בעניין תשלום הנתבעים על סמך העבודה שנעשתה, כאשר שני הנעלמים שדנו בהם הצדדים היו (א) קביעת כמות (וכן גם איכות) העבודה שבצעה התובעת ו(ב) דרך תמחורה. לאור זאת ולאור טענות הצדדים, השאלה הראשונה שיש לדון בה, לפני שנדון בשאר הטענות לגופן, היא האם להמשיך על פי מתווה זה, או, שעל פי הממצאים הנ"ל, לעבור למתווה אחר.

השולחן ערוך (חו"מ סי' שלג סע' ד) עוסק בקבלן שחוזר בו ממלאכתו באמצע העבודה:

כיצד דין הפועל שחזר בו אחר שהתחיל, שמין לו מה שעשה, ונוטל, ואם קבלן הוא, שמין לו את שעתיד לעשות, בין שהוזלה בעת ששכרו בין שלא הוזלה, בין שהוזלה המלאכה אחר כך בין שלא הוזלה, שמין לו מה שעתיד לעשות. כיצד, קבל ממנו קמה לקצור בשתי סלעים, קצר חציה והניח חציה; בגד לארוג בשתי סלעים, ארג חציו והניח חציו; שמין לו מה שעתיד לעשות, אם היה שוה ו' דינרים נותן לו שקל או יגמרו את מלאכתן; ואם היה הנשאר יפה שני דינרים, אינו נותן אלא סלע, שהרי לא עשו אלא חצי מלאכה.

פסיקת שולחן ערוך היא כפי שיטת רבי דוסא (בבא מציעא דף עו:-עז.) שבמקרה של חזרת קבלן, "יד פועל על התחתונה". זאת אומרת: בוחנים שתי גישות לתמחור העבודה שנעשתה ובוחרים את זו שהיא לרעת הפועל ולטובת בעל הבית. שתי הגישות הם: 1. תשלום עבור חלק העבודה שבוצע, כאשר התשלום הוא יחסית למחיר הכולל שסוכם מראש. 2. הפחתת עלות השלמת העבודה מהמחיר שסוכם לעבודה כולה מראש, ואת היתרה אמור הקבלן לקבל. והמזמין משלם את הסכום הנמוך מבין שתי האפשרויות.

הרמ"א בסוף הסעיף כותב: "ובעל הבית החוזר בו דינו כקבלן, שידו על התחתונה". זאת אומרת, כאשר, המזמין חוזר בו נותנים לקבלן את הגבוהה שבין שתי האפשרויות.

יש לשאול איך להתייחס למקרה בו המזמין חזר בו אבל עשה זאת מסיבות מוצדקות. בוודאי שאין לומר ש"יד בעל הבית על התחתונה" מכיוון שלא היה דופי במעשיו. אולם יש מקום לומר שיש לתמחר באופן הטבעי, שהוא לפי גישה הראשונה דלעיל, שמשלמים על מה שעשה (עיינו ש"ך שם ס"ק יט).

שאלה זו אינה נדונה בפירוש בגמרא ובפוסקים הקלאסיים. אולם מסברה, הדבר דומה יותר למקרה בו הקבלן מסתלק ביוזמתו, כיוון שהוא זה שגרם לסילוקו. לפי הרב אורי סדן (דיני עבודה במדינת ישראל על פי הלכה, עמ' 292), זו כוונת הרמ"א (סי' שלג סע' ה) באומרו:

ואסור לעשות מלאכתו עם הלמוד או לנעור בלילה יותר מדי או לרבות במאכל, וכל המשנה ידו על התחתונה ומעברינן ליה.

כלומר, כאשר מעשי העובד חריגים לרעה, עושים שני דברים לרעתו: מפטרים אותו, ומתייחסים אליו לענין תשלום כמי שהתפטר ולכן "ידו על התחתונה". וכן פסקו הרכבים אחרים של בית דין זה במקרה דומה (ארץ חמדה גזית תיק מס' 74005-1 ו-74039).

לכאורה, אפשר לחלוק ולהסביר את הרמ"א ואת המרדכי שעליו הוא מבוסס באופן אחר, דהיינו שמכיוון שהפועל שינה, ידו על התחתונה בזה שמסלקים אותו, ושהרמ"א לא התייחס לשאלה איך לתמחר את עבודתו (ואכן בענין פועל, בשונה מקבלן, ברור שהפועל יקבל משכורת על הזמן שעבד עד הפיטורין, כיון שזכותו להתפטר בכל רגע, שו"ע חו"מ שלג, ג).

אולם למעשה, במקרה זה, נקודת המוצא של בית הדין (בדומה לדעתם של הרבנים שהוזכרו לעיל) היא שהנוסחה המוצדקת היא שהתובעת זכאית לקבל את מה שסוכם איתה, בתוספת שינויים ותוספות שזכותה לקבל עליהן כסף נוסף, לאחר הפחתת עלות ההשלמה ופיצוי על ליקויים שאינם ניתנים לתיקון (כלומר, אפשרות 2 דלעיל). זאת, כיון שנוסחה זו מגינה על המזמין ומבטיחה שעלות העבודה לא תהיה גבוהה ממה שסוכם מראש. והגנה זו מוצדקת כאשר הקבלן נהג באופן שמאפשר לסלק אותו. הכרעה זו מייתרת את הצורך להכריע בשאלה מה נעשה ע"י התובעת וכיצד לתמחר את מה שנעשה. אגב כך יש לדחות את טענת התובעת שיש לתמחר כל שלב בנפרד – לפנינו הסכם אחד שהורחב, וכך יש להתייחס אליו.

אשר על כן, הנוסחה העקרונית לתשלום המגיע לצדדים היא: הסכום שהובטח לתובעת + תשלום על תוספות ושינויים פחות עלות השלמת העבודה ופיצוי על ליקויים שאינם ניתנים לתיקון או שעדיין צריך לעשות אותם.

לאחר שקבענו את הנוסחה העקרונית לקביעת התשלום המתבקש, יש להכריע בסוגיות רבות השנויות במחלוקת בין הצדדים. נדון בכל סוגיה בנפרד, ובמקרה הצורך נבקש חומרים נוספים מן הצדדים.

ו.       הסכום שקבלה התובעת

מוסכם שהתובעת קבלה מהנתבעים סך 318,000 ₪.

הוראות: התובעת מתבקשת לפרט איזה חלק מהסכום שולם עבור עבודתה, איזה חלק עבור חומרים, ואיזה חלק עבור קבלני משנה (נא לפרט סכומים וייעודם).

ז.       התמורה שהובטחה לתובעת

הנושא הראשון שנדון בו הוא התמורה שהובטחה לתובעת אחרי כל התוספות והשינויים. המסמכים שנעשה בהם שימוש הם:

1. החוזה שנחתם על ידי שני הצדדים (23/10/2011).

2. סיכום ביניים כספי שהוכן על ידי התובעת (04/01/2012), שמבוסס על החוזה הנ"ל, ועודכן בהתאם לשינויים העיקרים (להלן, סיכום הביניים).

3. חישוב בכתב יד של המפקח מטעם הנתבעים שנעשה מאוחר יותר בינואר 2012, כתגובה לבקשת תשלום של התובעת (להלן, חישוב המפקח). עיקר החישוב נועד להפחית מהתשלום המגיע לתובעת בשלב ההוא מכיוון שהעבודה לא הושלמה. מהמסמך עולה שיש התאמה כמעט מלאה בנוגע לסכום שהובטח, למעט הדרישה להפחית עבור מה שלא בוצע עדיין (יש חוסר התאמה קטן שמקורו אינו ברור, הצדדים רשאים להתייחס אליו). תשלום בפועל שבוצע על ידי הנתבעים על סמך שני המסמכים האחרונים מהווה מבחינת בית הדין כעין הודאה של הנתבעים בנכונות התחשיב (בפועל, תלוי בנסיבות ברכיב הספציפי).

מסמכים אלה כנראה מהווים גם בסיס (כמעט מדויק) לסיכום הנתבעים לסעיף זה המופיע בכתב ההגנה סע' 121, ולא ידוע לנו שהצדדים חולקים באופן משמעותי בנידון. להלן פירוט של כל אחד מסעיפי המשנה של סעיף התמורה שהובטחה (ע"פ מה שהגדירה התובעת בסיכום הביניים).

1. מחיר בסיס עבודות בקומות עליונות

בחוזה המקורי הובטחה תמורה בסך 263,000 . סכום זה אינו שנוי במחלוקת.

כעת נדון בתמורה שהובטחה עבור התוספות.

2. חפירה ופינוי של המרתף

התובעת תמחרה ב- 154,000 ₪ את עלות חפירה, פינוי, ובניית קירות תמך. מכיוון שהיא תמחרה את קירות התמך בסך 44,000 ₪, יוצא שהיא תמחרה ב-110,000 ₪ את החפירה והפינוי. דבר זה הגיוני, מכיוון שבחוזה כתוב שהעלות תהיה 110,000-120,000 ₪, והוסבר בעל פה (ורמוז בחוזה) שהדבר תלוי בטיב המילוי, ועד כמה הוא סלעי. בכתב הכמויות כתוב שהתובעת תחפור 180 יחידות (ברור שהיחידה היא מ"ק) והמחיר הוא 610-670 ₪ למ"ק.

ואכן חישוב פשוט מראה שיש התאמה בין הסכומים הכוללים למחר לפי מ"ק:

סך 110,000 ₪ חלקי 180 שווה כ-610.

סך 120,000 ₪ חלקי 180 שווה כ-666.

בסופו של דבר היתה מחלוקת כמה התובעת חפרה בפועל. גם התובעת הודתה שלא חפרה 180 מ"ק אלא 149 מ"ק. המומחה מטעם הנתבעת קבע שנחפרו 114 מ"ק בלבד, ואילו מומחה בית הדין קבע שנחפרו 131 מ"ק. לכן 131 מ"ק יהיה הבסיס לחיוב.

בנספחים לכתב התביעה, התובעת תמחרה את העלות ב-640 ₪ למ"ק. אולם, כיון שלבית הדין ידוע שהיה סלע אחד גדול שלא נגעו בו, לעומת זאת לא ידוע לנו על סלעים אחרים שהפריעו לעבודה וגרמו לה להתייקר. בית הדין , יתמחר בית הדין את העלות לפי המחיר הנמוך ביותר – 610 ₪ למ"ק. זאת ועוד, בסיכום הביניים דרשה התובעת תשלום לפי מחיר זה. (אמנם, שיטתה העקבית של התובעת היא שלאחר שפוטרה שלא כדין, זכותה לתמחר באופן פחות נדיב, אבל לאור ההכרעה העקרונית שלעיל טענה זו נדחית).

לסיכום, הובטח לתובעת תשלום על חפירה ופינוי לפי: 131 מ"ק כפול 610 ₪, סה"כ 79,910 ₪.

3. קירות תמך

בסיכום הביניים דרשה התובעת 154,000 ₪ עבור חפירה ופינוי המרתף ובניית קירות תמך. בחישוב המפקח הוא קיבל את הסכום ללא הערות.

קירות התמך לא הופיעו בחוזה. התובעת הסבירה שהמהנדס עדיין לא גמר את העבודה, ורק לאחר הוראותיו הוחלט על חיוב משמעותי ביותר של 44,000 ₪ עבור קירות התמך.

בכמה מקומות בכתב ההגנה טענו הנתבעים שקירות התמך בכלל לא נעשו. הם התבססו על דו"ח פלס סע' 2.8 שהעיד על כך ואף התייחס לעניין כאל ליקוי. בדו"ח מהנדס מטעם בית הדין (עמ' 11) נקבע שבאזור זה אין צורך בקיר כזה.

יש לציין שהמפקח מטעם הנתבעים,  לא עמד על כך שהסכום של 154,000 ₪ כלל חיוב עבור קירות תמך, ולא העיר על כך. ובכל זאת, אין להסיק משתיקתו שהוא הודה שהקירות בוצעו. שהרי, הוא גם לא העיר על הצהרת התובעת שהיא חפרה 180 מ"ק, כאשר היא עצמה הודתה שהיא חפרה לא יותר מ-149 מ"ק.

לפיכך, עד שיוכח אחרת, בית דין יניח שלא היו קירות תמך, שעליהם יש לשלם סכום שלא כלול בחוזה.

4. חפירת בוידם

בסיכום הביניים התובעת דרשה 15,000 ₪ על חפירת הבוידם (באזור הסלע הגדול). בחישוב המפקח, הוא מציין מספר סיבות לצמצום הסכומים המוזכרים בסיכום הביניים. בסך הכל הוא הוריד 28,000 ₪ על שורת עניינים, שכנראה שרובם הושלמו על ידי הקבלן השני. למיטב זכרונם של הדיינים, הנתבעים טענו שחלק מהבוידם היה חפור.

דיון: המדידה של המודד מטעם בית הדין של חלל המרתף כללה גם את הבוידם, ולכן לכאורה אין מקום לדרוש תשלום נוסף בנפרד. בנוסף, חישוב מעלה שעבור הבוידם התובעת דרשה תשלום גבוה מאשר דרשה עבור חפירת המרתף. המודד מטעם בית הדין קבע שנפח הבוידם הוא 13.38 מ"ק, ועוד 2.53 לקיר בין המחסן לחדר שינה, סה"כ 15.91 מ"ק. ומכאן שהתובעת דרשה כמעט 1000 ₪ למ"ק חפירה.

לאור זאת, על התובעת להסביר על סמך מה היא דורשת 15,000 ₪ על "חפירת הבוידם" ואחר כך על הנתבעת להגיב.

5. גמר הכנת החלל (של המרתף)

בסיכום הביניים דרשה התובעת 80,000 ₪. בחישוב המפקח הנתון התקבל.

לפיכך, הסכום שהובטח עבור גמר הכנת החלל הוא 80,000 ₪.

6. הערכה כללית עבודות פנים נותרות

בסיכום הביניים התובעת העריכה את עלות פריט זה בסך 31,000 ₪. בחישוב המפקח אין התייחסות לסכום זה.

דיון: נקודת המוצא של בית הדין היא שיש לקבל תביעה זו מהסיבות הבאות:

א. מקובל שבעל מלאכה נאמן לתמחר תוספות במהלך עבודתו.

ב. לא ראינו שבאותו שלב סעיף זה היה נתון במחלוקת. אמנם, מכיוון שמדובר בתשלום עתידי, שאף פעם לא התבצע, אין זו ראיה גמורה.

ג. גם בכתב ההגנה סעיף זה לא הותקף, אמנם, לא זה היה מוקד המחלוקת בין הצדדים.

הנתבעים רשאים להגיש טענות וראיות כדי להוכיח אחרת.

עוד נעיר שבסע' 121 לכתב ההגנה כתוב שעבור סעיף החוב של הנתבעים הוא 30,000 ₪, במקום 31,000 ₪. נא להתייחס לכך.

7.  עבודות צנרת ביוב

בסיכום הביניים דרשה התובעת 21,000 ₪ עבור צנרת ביוב ובחישוב המפקח הוא קיבל את הדרישה ללא הערות.

ח.    תביעות נוספות של התובעת

טרם שניתן פסק דין חלקי 1 העביר בית הדין שאלות למהנדס בית הדין. תשובותיו יישלחו בנוסף לפס"ד חלקי זה כדי שהצדדים יוכלו להביע את דעתם בעניין.

להלן רשימת תביעות נוספות של התובעת, תגובת הנתבעים לכל תביעה והתייחסות של בית הדין:

1. תיווך וניהול חשמלאי מתאים בסך 600 ₪

תגובת הנתבעים: המחיר היה כלול בעבודה, היא הביאה חשמלאי כדי לאפשר עבודה לא תקנית שגרמה נזקים לשני הצדדים.

הכרעה: הזמנת בעלי מקצוע ותיאומם היא על פניו באחריות התובעת, כדי לדרוש תשלום נוסף עליה להוכיח אחרת.

2. תשלום עבור המהנדס אנטולי בסך 400 ₪

תגובת הנתבעים: לא הוצגה הוכחת תשלום, ובכל מקרה היה כלול בעבודה.

הכרעה: יוכרע בפס"ד סופי

3. תוכנית עיצוב קרמיקות לאמבטיות בסך 4,275 ₪

תגובת הנתבעים: כלול בעבודת התכנון ושולם תשלום מלא.

הכרעה: התובעת תסביר לבית הדין מה היחס בין עבודה זו לבין מה שסוכם מראש, ובמידת האפשר תצרף אסמכתאות, ובכלל זה דרישות תשלום שלה מהנתבעים בעבר בעניין זה. (בית הדין מציין כי התובעת כתבה בכתב התביעה כי היא דורשת סך 13,000 ₪ עבור שינויים בתוכניות, אולם בטבלת האקסל שנדונה בבית הדין הוזכרו סכומים המוזכרים כאן בס"ק 3-5, וסכומם נמוך מ-13,000 ₪).

4. תוכניות ריצוף ליחידה קדמית בסך 300 ₪

תגובת הנתבעים: כלול בעבודת התכנון, ובסופו של יום בוצע ע"י אדריכלית מחליפה.

הכרעה: כנ"ל.

5. תכנון קומת המרתף מחדש בסך 3,920 ₪

תגובת הנתבעים: היה כלול בהצעת המחיר למרתף.

הכרעה: כנ"ל.

6. שמירה על פועלים בעת העברת הצינור, סך של 1500 ₪  

התובעת: דרישה לא רגילה ולא מקובלת שדרשה 5 שעות נוכחות רצופה של מר ב' ושל התובעת.

תגובת הנתבעים: כלול בעבודה.

הכרעה: הצורך בשמירה התעורר בגלל התנגדות השכנים לשיפוצים. זו בעיה שלא היתה ידועה מראש ולכן לא תומחרה ולא נכללה בהסכם המקורי. הצורך בשמירה היה של הנתבעים בהיותם בעלי הבית ולכן עליהם לשאת בעלויות.

כיון שהעבודה בוצעה על ידי ב' וכן על ידי התובעת שאמורים ממילא להיות באתר בחלק מהזמן, ביה"ד מתמחר את העלות ב-500 ₪ (לפי 100 ₪ לשעה).

7. השקעת זמן בקניות

קניות בסיסיות, קניות עם הורי הנתבעים, שארכו כארבעה ימי עבודה, סך של 6,000 ₪. תגובת הנתבעים: כלול בעבודה, בסופו של יום הנתבעים עשו זאת בעצמם.

הכרעה: אילו התובעת היתה מקבלת הטבה מהחנויות על כל הקניות שנעשו, לא היה מגיע תשלום נוסף על ליווי המשפחה בבחירת החומרים. אבל מכיוון שחלק מהקניות נעשו באופן שהיא לא קבלה הטבות (קופונים), יש לפצות את התובעת על הזמן שהשקיעה בליווי וייעוץ. בית הדין מכריע בדרך פשרה לחייב את הנתבעים בסך 2000 ₪.

8. עבודה מול המפקח

שבוע דיונים והנחיות המפקח מצד הנתבעים בשטח ובמשרד, וכן מהומות שהוא חולל, סך של 8,400 ₪. תגובת הנתבעים: התובעת אשמה בהתנהלות זו.

הכרעת בית הדין: הדבר כלול בעבודתה של הנתבעת, כחלק מעבודה זו היא הסכימה לעבוד מול המפקח מטעם הנתבעים.

9. תוספת שיש בחלון בסך של 12,800 ₪

תגובת הנתבעים: בהודעה מטעם הנתבעים הובא שסך כל השיש היה באורך 18.53 מטר, כשהתובעת עשתה מתוך זה רק 7.26 מטר.

הוראות בית הדין: הצדדים מתבקשים לסכם שוב את טענותיהם – יוכרע בפס"ד סופי.

10. הריסת פתח לאחר שהקיר והתקרה היו מוכנים, סך של 3,125 ₪

תגובת הנתבעים: שינוי קל תוך כדי עבודה.

הכרעה: לא מדובר על שינוי קל. נא לעיין בתמחור של דו"ח מהנדס בית הדין לסעיף זה (בסך 1500 ₪ + 20% + 1% עדכון תעריף). ניתן להגיב עליו.

11. התקנת רלסים בסך 16,000 ₪

תגובת הנתבעים: לא הוצגה חשבונית, מסכימים לתשלום ששולם בפועל בתוספת 10%.

הוראות בית הדין: ראו תמחור בחוו"ד מהנדס בית הדין המצורפת לפס"ד זה (הסכום המופיע שם: 9000 ₪ + 20% + 1% עדכון תעריף) ניתן להגיב אליה.

12. מסגר לרלסים שהגיע לחינם ובוטלה עבודתו, סך של 300 ₪

תגובת הנתבעים: המסגר נאלץ לחזור בגלל טעות של התובעת.

הכרעה: כיון שיש מחלוקת בין הצדדים, הכרעה בדרך פשרה 100 ₪.

13. תשלום למהנדס ש'

בסיכום הביניים דרשה התובעת 6500 ₪ + מע"מ. עבור עבודתו של ש'. בחישוב המפקח אין לכך התייחסות והנתבעים שילמו את הסכום. בדיונים טענו הנתבעים שהמהנדס דרש מהם את התשלום, בטענה שלא קיבל אותו מהתובעת, וכן שהם שלמו לו 5000 ₪ + מע"מ בלבד.

הכרעה: שני הצדדים מתבקשים להגיש קבלות על התשלום למהנדס ש'.

ט.    שימוש בתוכניות התובעת והפרת זכויות יוצרים

התובעת תבעה מהנתבעים דמי שימוש בתוכנית שלה, לטענתה (בכתב התביעה, ובכתב התביעה המתוקן סעיף ט), התוכניות שייכות לה, והשימוש בהם שלא על ידה מהווה הפרה של זכויות יוצרים, ועל כך על הנתבעים לפצותה בסך 10,000 ₪.

דיון: התביעה איננה מובנת לבית הדין. הנתבעים שכרו את התובעת להכין עבורם תוכניות ושלמו על כך, כאשר באותו שלב לא היה ברור שהתובעת תהיה גם הקבלן. אם כן, התוכניות היו אמורות להיות מראש מבוצעות על ידי קבלן אחר. גם אילו היתה התובעת אמורה מראש להיות הקבלן הרי שתוכניות והביצוע שלהן הם שני עניינים שונים, שמעולם לא הותנו אלה באלה.

על כן, בשלב זה תביעה זו נדחית. התובעת רשאית להסביר את תביעתה.

י.       עלות השלמת הבנייה על ידי הנתבעים (הקבלן ט')

לטענת הנתבעים כפי שהובאה בסעיף 95 ו121 בכתב ההגנה, עלות הקבלנים שהובאו על מנת להשלים את עבודת התובעת היא: 221,000 ₪ ("בשחור") + 88,798 ₪ ("בלבן"), סך הכל: 309,798 ₪. התובעת התנגדה לסכום זה, וטענה כי הסכום ששולם בשחור עומד על 100,000 ₪.

הוראות: על הנתבעים להסביר את החתימות של הקבלן ט' על גב החוזה על קבלת תשלומים מעבר לחוזה, שסכומן הכולל מגיע ל-100,000 ₪ בלבד.

בנוסף, על הנתבעים לפרט איזה חלק מהסכום שולם לקבלני משנה ואיזה חלק שולם עבור חומרים (נא לפרט סכומים וייעודם).

יא. הפחתה בגין ליקויים (דו"ח פלס)

נערכו שני דו"חות מקצועיים על ליקויים שנמצאו בעבודת התובעת ואנשי המקצוע שהיא הביאה. הראשון נעשה על ידי חברת פלס (להלן, דו"ח פלס) על ידי המהנדס בוריס גנדלר, על ידי הנתבעים. התועלת לנתבעים היתה לפחות משולשת: א. לשמש הוכחה לכך שהסילוק של התובעת היה מוצדק; ב. לכמת מה נעשה ע"י התובעת ואת שוויה כדי להראות כמה על התובעת להחזיר לנתבעים; ג. להיערך לקראת השלב הנוסף של בנייה כדי לדעת מה צריך לתקן ממה שכבר נעשה.

בית דין ביקש ממומחה בית דין, להתייחס "בדו"ח המהנדס" לסעיפי הליקויים בדו"ח פלס. כוונת בית הדין היתה גם להשתמש בחוות הדעת כדי להעריך אם הסילוק היה מוצדק. כמו כן, היתה לכך חשיבות כדי לקבוע את גובה התשלום המגיע לתובעת.

אולם, אחרי שקבענו שהפיטורין היו מוצדקים ואחרי שקבענו את שיטת חישוב השכר המגיע לתובעת, כמעט ואיבדו דו"חות אלה את משמעותם לגבי קביעת החישוב. שהרי כאמור התובעת זכאית לקבל את מה שהובטח לה בניכוי עלות ההשלמה. זאת, גם אם עלות ההשלמה נובעת ממה שהתובעת כלל לא בצעה או לחילופין ממה שביצעה באופן לקוי.

בית הדין מניח שכל ליקוי שעלה בדו"ח פלס תוקן על ידי הנתבעים. רק אם יוכיחו הנתבעים שלא תקנו ליקוי מסוים ישקול בית דין את העניין באופן פרטני.

יוצאי הדופן בעניין זה הם ליקויים שלא היה שייך שיתקנו אותם, והם משפיעים דווקא על שווי מופחת של התוצר הסופי. בעברנו על דו"ח מהנדס בית הדין, אנחנו יכולים להצביע על הדברים הבאים. אם הנתבעים סבורים שישנם סעיפים נוספים מדו"ח מהנדס בית הדין הם מתבקשים לציין זאת.

1. סע' 2.1 לדו"ח פלס

בדו"ח פלס נכתב: "יציקת הקירות נעשתה ללא הידוק"

תגובת מהנדס בית הדין:

מדובר בהשערה בלבד שכן מומחה הנתבעים לא היה בשעת היציקה. אין ראייה לכך ולכן אינני יכול להתייחס לטענה זו.

דיון: המומחה צודק שבאופן עובדתי קשה לקבוע, אבל ידוע לנו שהמפקח מטעם התובעת (מר ב') לא היה נוכח במקום ולא בדק את העניין. בית הדין יפעיל את שיקול דעתו במסגרת סמכותו לפשרה לפי שיקול דעתו, ראו בסוף הסעיף הבא.

2. סע' 2.7 ל דו"ח פלס

בדו"ח פלס נכתב:

הקונסטרוקציה מפרופילי המתכת מותקנת בצורה לקויה. חיבורי הקונסטרוקציה לקירות קיימים בדרך לא מקובלת על הדעת.

הבהרת פלס:

א. הנני חושב שהתיאור שלי מפורט דיו. ב. עברו כבר שנתיים ואיני זוכר פרטים. ג. מהנדס מנוסה יכול להבחין בין ריתוך איכותי ובין ריתוך באיכות ירודה.

תגובת מהנדס בית הדין:

"מכיוון שהקורה מכוסה ולא ניתן לצפות בריתוכים אינני יכול לחוות דעתי בנושא."

דיון: ישנו משקל מסוים גם לעדות מומחה של צד אחד גם אם מומחה מטעם הנתבעים, והדבר יילקח בחשבון במסגרת פשרה.

הכרעה: על שני הסעיפים האחרונים, יש לחייב את התובעת בסך 1,000 ש"ח.

3. סע' 2.12 לדו"ח פלס

בדו"ח פלס נכתב:

            בחיפוי קירות החוץ לא מותקנים זוויתנים בתחתית הקירות.

תגובת מהנדס בית הדין:

התובעת צריכה להשיג אישור מהמתכנן שאין צורך בזוויתנים. במידה ולא תשיג, עלות ביצוע הזוויתנים – 3,000 ש"ח.

במקרה הזה, המומחה הבחין שעדיין אין זוויתנים, ועל אף התמיהה על שלא תקנו את הליקוי עד היום, בית דין יזכה את הנתבעים על פי קביעת המומחה בסך 3000 ₪ (אמנם, בדו"ח פלס עלות הזוויתנים היא 1600 ₪, אולם, יתכן שהדבר בגלל שהעבודה טרם הושלמה. בכל מקרה בית הדין מכריע ע"פ מומחה בית הדין, לטב או למוטב). כמובן, שאם התובעת תציג אישור בעניין הזוויתנים (אם נשלח בעבר, התובעת מתבקשת להמציא את האישור שוב) החיוב יישקל שוב.

בסוף סע' 2.1, מסכים מהנדס בית הדין שמסגרות הדלת והחלון ריקות, והוא ממליץ לצקת דייס צימנטי ומתמחר אותו ב-200 ₪. לפיכך סכום זה יקוזז מחוב הנתבעים לתובעת.

כאמור, הנתבעים רשאים להצביע על סעיפים נוספים מדו"ח פלס שלא תוקנו עד היום.

יב.  פיצוי על החדר שלא בוצע במרתף

סעיף 32 בכתב התביעה שכנגד, עוסק בעניין החלוקה הפנימית של החלל שנחפר שגרם לאובדן חדר נוסף שהיה אמור להיות במרתף. אליבא דהנתבעים ביום 6.12.11 הם ביקשו בדוא"ל להקטין את הממ"ד על מנת ליצור חדר נוסף לידו. והתובעת התעלמה מהוראותיהם, ובכך גרמה לחדר 'להעלם'.

דו"ח ר' (נספח כ"ח לכתב התביעה) שהוגש לבית הדין, מתמחר את ירידת ערך הדירה ב- 75,000 ₪, את זאת הוא מנמק בכך ששטח מעבר שווה לרבע מערכו של שטח למגורים, ולכן 7.5 המ"ר שהיו יכולים להיות לשטח למגורים הפכו לשטח למעבר, ובכך נוצרה ירידת ערך.

דיון: הצדדים מתבקשים להגיש את הדוא"ל האמור, גם אם הוגש בעבר. הנושא יוכרע בפסק הדין הסופי.

יג.   ליקויי תכנון

בעקבות דו"ח ר' דרשו הנתבעים לקבל סך 71,500 ₪ על כשלים תכנוניים, וכן דרשו לקבל בחזרה את מה ששלמו לתובעת עבור התכנון (13,000 ₪).

הכרעה: דו"ח ר' התבסס על דו"ח פלס שהתייחס לליקויים הנדסיים, ועל דו"ח ג' שהתייחס לליקויים תכנוניים. את הסכום שנקבע בדו"ח ניתן לחלק לשניים: א. הפחתה על ליקויים תכנוניים ב. הפחתה בגלל היעדר אוורור במרתף.

לגבי הליקויים התכנוניים – שאליהם מתייחס ר', יש להבחין בין ליקוי בתכנון המקורי שבצעה התובעת לבין פער בין התכנון לבין הביצוע. לגבי ליקוי בתכנון המקורי לא הוכח שמדובר על ליקויי חריג וכן לא הוסברה גודל ההפחתה בשווי הבית. בנוסף, בממצאי פסק הדין החלקי 1 (סעיף ז.3.6 עמ' 16) לא נמצא בסיס איתן לטענה בדבר ליקויי תכנון של התובעת ולכן התביעה נדחית.

לגבי החריגה מהתוכניות – על פניו מדובר בחריגות מינוריות, כגון הזזת קיר חדר האמבטיה כדי לאפשר התקנת אמבטיה פינתית גדולה יותר. גם כאן לא מסתבר שישנה ירידת ערך משמעותית אם בכלל.

לגבי היעדר אוורור במרתף – כבר בדו"ח פלס היתה הצבעה על ליקוי בעניין זה, ועלות התיקון כפי שנקבע בדוח פלס סעיף 3.8 היתה 1000 ₪. לא ברור מדוע התיקון לא בוצע, ובוודאי שאין לחייב את התובעת בסך 20,000 ₪ עבור ירידת ערך בגלל תיקון שהנתבעים לא בצעו.

אשר על כן, התביעה לפיצוי ולהחזר – נדחית.

יד.  הנזק לשער

הנתבעים טוענים שהתובעת אחראית לנזק לשער בחצרם ומשערים הנזק ב 1,000 ₪, והתובעת מכחישה. הנתבעים לא הוכיחו את טענתם וגם לא את עלות התיקון או עלות החלפת השער. על הכחשות מסוג זה נאמר "המוציא מחברו עליו הראיה". אף על פי שאפשר לעשות פשרה הקרובה לדין המתאים להכחשות מסוג זה, בית דין אינו בוחר לעשות כן, ויש מספיק סעיפים על סכומים גבוהים בהרבה שבו מפעיל בית דין סעיף בזה באופן שיצא בסופו של דבר, תמונה מאוזנת.

טו. הוצאות נלוות לבנייה

הנתבעים הוציאו סכומים רבים על שמאים ומומחים מטעמם, וכן שני הצדדים יחד הוציאו סכומים רבים על מומחים מטעם בית הדין, ונשאלת השאלה על מי לשאת בעלותם.

בפתח הדברים יש להבחין בין שתי סוגי הוצאות:

א. הוצאות נלוות לבנייה (להלן, הוצאות נלוות) שהן חלק מעלות הבנייה והשלמתה, כגון, תכנון, פיקוח וכדומה, שהנתבעים רשאים להפחית מהסכום שהובטח לתובעת.

ב. הוצאות שמטרתן משפטית (להלן הוצאות משפט), דהיינו, כדי להוכיח בבית הדין את טענות אחד הצדדים.

בעניין הוצאות משפט התקבלה החלטת מדיניות של רשת בתי הדין ארץ חמדה גזית, וזה חלקה הרלבנטי לענייננו:[1]

2.במקרה של הוצאות בית דין, כגון, הוצאות על מומחה בית דין, ואגרות בית דין – ברירת המחדל היא שההוצאות מתחלקות באופן שווה, אא"כ יש סיבה לחלק אחרת כמפורט להלן.

3. כאשר מדובר בבעלי דין שנהגו באופן הגון וסביר אין חיוב בהוצאות של בעלי הדין.

4. ניתן לחייב בהוצאות בעלי הדין, או להטיל על אחד מבעלי הדין את הוצאות בית הדין, במקרים הבאים:...

ב. כאשר אדם גרם להוצאות מיותרות במהלך דין תורה, כגון, כאשר התובע תבע תביעה שקרית בדין תורה כדי להטריד את הנתבע, או כאשר אדם שחתם על הסכם בוררות נעדר בזדון מדיון שנקבע מראש, או ביקש דיון שלא היה בו צורך וכדומה.

מכאן נובע שכאשר מדובר על תשלום למומחה ביה"ד הצדדים יתחלקו בשווה, ואילו כאשר מדובר על הוצאות שהוציא צד אחד במסגרת ההליך המשפטי הוא לא יקבל החזר.

אולם, נראה שבמקרה של תביעת הוצאות משפט לצורך הוכחת ליקוי בנייה יתכן שהדין שונה. כיון שאין זה המקום להאריך בסוגיה זו נציין רק שהרב אברהם שפירא זצ"ל (שו"ת מנחת אברהם חלק א, סי' יב) הסביר שגם מי שחויב בדין תורה פטור מתשלום הוצאות משפט כיון שלכל אדם יש זכות שטענותיו יתבררו בדין תורה. ולכן, כל עוד הנתבע לא מסרב לבוא לדין תורה אין לחייב אותו בהוצאות.

אלא שבתביעת פיצוי על ליקוי מקצועי שהתובע אינו בקיא בו, יתכן שהדין שונה. כיון שללא פניה למומחה שיגיד לתובע שישנו ליקוי והוא זכאי לתבוע אותו – כיצד יתבע התובע? האם הוא יוכל לטעון בבית הדין שהוא תובע כיון שיתכן שישנם ליקויים והוא מבקש שהדבר ייבדק? אם כן, המומחה הכרחי כדאי שבכלל ניתן יהיה להביא את הדברים לפני בית דין. זאת ועוד, במקרים רבים מומחים מטעם בית הדין מסרבים לחפש ליקויים בעצמם אלא מוכנים לבדוק רק ליקויים שהתובע מצביע עליהם, והתובע אינו בעל הידע כדי למצוא בעצמו ליקויים, ולכן מומחה מטעמו הכרחי.

על בסיס סברה זו יחייב בית הדין חיוב חלקי על הוצאות שנדרשו לתובעים כדי להגיש את התביעה, כפי שיפורט להלן.

1. הוצאות דו"ח פלס

הנתבעים דווחו על תשלום של 2,784 ₪ לחברת פלס. מדין פשרה הקרובה לדין, בית דין יזקוף לזכותם 2,000 ₪ כולל מע"מ מתוך הערכה שזה הסכום הנדרש לצורך לתכנון השלב השני של בנייה בתוספת מסוימת על הצורך בדו"ח כדי להגיש את התביעה.

סה"כ יזוכו הנתבעים בסך 2000 ₪ כולל מע"מ עבור עלות דו"ח פלס.

2. הוצאות מודד

הנתבעים דרשו לקבל 1740 ₪ החזר עבור הזמנת מודד, וכן החזר עבור שכרו של מודד מטעם בית הדין בסך 1,180 ₪ ששולם בשווה על ידי הצדדים, כלומר, הנתבעים דרשו לקבל 590 ₪ עבור זה.

דיון: כיון שהתובעת הצהירה על נפח חפירה שאיננו מדויק וללא מדידה מטעמה (בשלב זה די היה במדידה על ידי התובעת עצמה ללא צורך במודד) הרי שיש לחייב את התובעת בעלות המודד מטעם הנתבעים בסך 1740 ₪.

כיון שהיה צורך במודד מטעם בית הדין כדי לקבל תמונה שלמה על נפח החפירה כולל הבוידם, שני הצדדים יתחלקו בעלותו בשווה, כפי שכבר נעשה.

סה"כ יזוכו הנתבעים בסך 1740 ₪ כולל מע"מ עבור סעיף זה.

3. הוצאות צלם

הנתבעים דרשו לקבל החזר עבור שכ"ט צלם שצילם את האתר לאחר סילוק התובעת, בסך 350 ₪.

דיון: כיון שמומחה ביה"ד עשה שימוש בתמונות יש לחלק את העלות באופן שווה, והנתבעים יזוכו בסך 175 ₪.

4. הוצאות שמאי

הנתבעים דרשו לקבל החזר עבור הוצאות שמאי בסך 2,320 ₪.

הכרעה: דו"ח ר' נכתב כבסיס לתביעה, ולא כדי להשלים את העבודה. ולכן, מדובר בהוצאות משפט רגילות שבדרך כלל אין חיוב עליהן כפי שנקבע במדיניות בית הדין.

5.הוצאות דו"ח אדריכלית

הנתבעים דורשים פיצוי בסך 5,500 ₪ עבור שכ"ט של האדריכלית ג'.

לפי המתווה ההלכתי שפסקנו, כל תשלום שנצרך כדי לקבל את התוצאה שהנתבעת היתה מקבלת אם התובעת היתה מתפקדת באופן מספיק מקצועי, ירד מהסכום שמגיע לתובעת.

כאמור, בממצאי פסק הדין החלקי 1 (סעיף ז.3.6 עמ' 16) לא נמצא בסיס איתן לטענה בדבר ליקויי תכנון של התובעת, ולא זו היתה הסיבה שבגללה הצדקנו את סילוק התובעת. נציין גם שבתכנון יש לתובעת ניסיון רב והיא עשתה את העבודה בעצמה. אין זה אומר שתכנונה היה מושלם ויתכן שאם היתה ממשיכה היה ניתן לדרוש ממנה תיקונים המתגלים תוך כדי עבודה. אולם, אם היו השלמות לתוכניות העיקריות, שעליהן קיבלה התובעת תשלום מוקדם וביצעה אותן, אין זה עניין לתביעה ולתביעת הנגד שלפנינו.

בנוסף לא ברור מתי פעלה גב' ג'. הדו"ח שלה נשלח כנראה ב-1 באוגוסט 2012 והחשבונית שהוגשה היתה מה-18 באוגוסט. מאידך בדיון המקדמי בפני אב"ד דידן ב-19 ליוני 2012, הצהירו הנתבעים שהעבודה קרובה לסיום. מטבע הדברים, אדריכלית (וכן מעצבת פנים) עושה את עבודתה בעיקר לפני תחילת העבודה, ואילו כאן יש סימנים (גם לשון הדו"ח מצביעה על כך) שהדו"ח נערך אחרי שהעבודה נעשתה. הדבר מעיד לכאורה שעיקר עבודתה היה קשור להכנת התיק להתדיינות, דבר לגיטימי בהחלט, אבל שקשור לנושא הוצאות משפט  ולא להוצאות נלוות לבניה.

לכן, דין רכיב זה של התביעה שכנגד להידחות, אא"כ הנתבעים יציגו ראיות משכנעות בעניין זה.

6. החזר הוצאות פיקוח

הנתבעים דרשו בסעיף 25 לסיכומים לחייב את התובע להשיב להם את שכרו של המפקח אותו הם העריכו כ-10% מעלות העבודה כולה. או לחילופין לשלם להם עבור המפקח מטעמם ועבור שכרו של אחיו של הנתבע.

לדעת בית הדין אין הצדקה לחייב את התובעת באופן גורף להשיב את הוצאות הפיקוח שקיבלה עבור התקופה שבה התבצע פיקוח בפועל מטעמה. זאת, משום שהפיקוח אמנם נכלל בהסכם אך, בניגוד לטענת הנתבעים, לא מצאנו שתומחר מעולם בשיעור 10% (או אחוז אחר) מכלל העבודה (כפי שנאמר בכתב ההגנה של התובעת אות לד ואות פג - ד).

בנוסף, הנתבעים קיבלו שירותי פיקוח ממר צ', וכן מהתובעת עצמה. אמנם, בית הדין קבע שפיקוח זה לא נעשה ברמה המתחייבת, אולם, מכל מקום צ' והתובעת עצמה ביצעו את רובם המוחלט של תפקידי הפיקוח. ככל שהפיקוח הלא מקצועי-דיו גרם לליקוי, הרי התובעת תשלם על הליקויים ואין מקום לחיוב כפול.

לכן לא ניתן לומר שהתובעת לא עמדה בחלק זה של ההסכם, וממילא אין לחייבה להשיב סכומים שקבלה עבור הפיקוח.

7. שכרו של המפקח מטעם הנתבעים

כאמור, הנתבעים דרשו לחייב את התובעת בשכרו של המפקח מטעמם לפי טענת הנתבעים, והמסמכים שהוגשו לבית הדין שכרו עמד על 20,850 ₪. לפי החישוב הבא: חודשיים של פיקוח בעלות של 8000 ₪ לחודש, ועוד תשלום עבור שעות נוספות במחיר של 250 ₪ לשעה, ובו שולמו לו 4850 ₪.

לדעת בית הדין יש לחייב את התובעת בהוצאות הפיקוח מטעם הנתבעים בתקופה שבה מפקחים אלה החליפו את הפיקוח מטעם התובעת. זאת, כיון שלדעת בית הדין עלות הפיקוח היא חלק מעלות השלמת העבודה.

ולכן, עבור התקופה בה המפקח עבד במקביל לפיקוח מטעם התובעת לא יינתן זיכוי לנתבעים, אולם, כן יינתן זיכוי עבור התקופה שלאחר סילוק התובעת ובה עבד הקבלן השני (ט') וכן עבור התקופה בה המפקח ביצע את הפיקוח באופן בלעדי.

בתשובת הנתבעת לכתב התביעה (סעיף לד) היא טוענת כי למעשה המפקח מטעם הנתבעים עבד רק חודש אחד (חודש ינואר 12), זאת משום שעבודתה נפסקה חודש לאחר כניסתו של המפקח לעבודה. אך מסתבר שעבודת הפיקוח נמשכה גם לאחר סילוק התובעת (ע"י הקבלן ט'), ולכן יש להוסיף את עלות זו לעלות ההשלמה. לפיכך, באופן עקרוני מקבל בית הדין את טענת הנתבעים בנוגע למשך הזמן בו בוצע הפיקוח.

למרות זאת בית הדין סובר שהתשלום בסך 20,850 ₪ כלל בתוכו מרכיבים שאינם בגדר הוצאות נלוות לבנייה (כפי שהנתבעים עצמם מעלים בכתב התביעה שכנגד), ובכלל זה: עלות של בדיקת העבודות הקודמות של התובעת, אישור למתן תשלום לתובעת, ולמעשה נציגות של התובעים בארץ, זאת בגלל המרחק הגיאוגרפי שבין הנתבעת לתובעים.

לכן בשלב זה יש לחייב את הנתבעת במסגרת פשרה הקרובה לדין בעלות רוב שכרו של המפקח בסך 12,000 ₪. הצדדים רשאים לטעון עוד בעניין זה ולהוכיח כי הסכום אינו תואם את העיקרון לתשלום שקבע בית הדין.

8. שכרו של האח

האח היה נציג הנתבעים לפני מינוי המפקח מטעמם. אליבא דהנתבעים שכרו עומד על 12,000 ₪, לפי תמחור של 100 ₪ לשעת עבודה, לפי 40 שעות חודשיות כפול שלושה חודשים. בית הדין מבין שהאח עדיין לא קיבל תשלום אלא שהנתבעים טוענים שאם טענתם תתקבל, הם יעבירו אליו את הכסף.

מסיכומי הנתבעים (סעיף 39-40) עולה העובדה הברורה שהאח לא פיקח על עבודת התובעת תמורת שכר, אלא עשה זאת בחינם, כעזרה לאחיו. הנתבעים תובעים את שכרו מהנתבעת, כיון שלטענתם הם היו צריכים להעסיקו רק בגלל 'נכלוליתה של הנתבעת (=תובעת)'. אם כן, אין חולק על כך שהאח עבד בזמנו בחינם. אמנם נאמר ברמ"א (חושן משפט סימן רסד, סעיף ד):

כל אדם שעושה עם חבירו פעולה או טובה, לא יוכל לומר: בחנם עשית עמדי הואיל ולא צויתיך, אלא צריך ליתן לו שכרו

כלומר, אדם שעשה טובה לחברו יכול לתבוע את שכרו לאחר מכן. אולם, במקרה דידן כיון שעבר זמן רב והוא לא תבע, וכן הנתבעים לא שילמו לו את שכרו, לא נראה כלל שהוא ירד לעבודה על דעת קבלת שכרו (כמו בפד"ר יג עמוד 34)

גם אם נניח שהאח התכוון לקבל שכר, אין לחייב את התובעת בהוצאותיו, זאת משום שתפקידו היה להיות נציג הנתבעים, ואיש הקשר מטעמם עם התובעת. אם כן, עבודתו היתה עבור הנתבעים. במילים אחרות, גם אם ניתן לתבוע הוצאות נלוות להשלמת העבודה כפי שהתחייבה התובעת לבצע, לא ניתן לתבוע הוצאות שאינן קשורות להתחייבות של התובעת.

לכן אין כלל מקום לחייב את התובעת בשכרו של האח.

9. החזר עלות חשמלאי

בסעיף 138 לכתב ההגנה והתביעה שכנגד, מבקשים הנתבעים שהתובעת תישא בעלות של הזמנת החשמלאי לפני תחילת השיפוץ בסך 5000 ₪. תפקיד החשמלאי היה לבצע עבודה זמנית כדי לקבל אישור של חברת חשמל לפני תחילת העבודות. לטענת הנתבעים מטרת עבודתו של החשמלאי היתה לבצע טסט על מנת לאפשר לתובעת לעבוד בהמשך עם חשמלאי לא מוסמך.

התובעת השיבה שמקובל גם לעבוד עם חשמלאים לא מוסמכים.

דיון: בדו"ח מהנדס בית הדין מתאריך ו' אדר א' תשע"ו, סעיף 5 נקבע כי מקובל לעבוד עם חשמלאים מוסמכים, ולכן טענת הנתבעים מתקבלת.

על כן, הנתבעים יזוכו בסך 5000 ₪.

10. בדיקת הבטון

הנתבעים דרשו לקבל 928 ₪ עבור בדיקת בטון שבוצעה.

הוראות: הנתבעים מתבקשים לפרט את תביעתם בסעיף זה – על איזו בדיקה מדובר, מדוע ומתי היא בוצעה, ולצרף אסמכתא על התשלום. כל זה, גם אם הדברים כבר הוגשו לבית הדין.

11. פינוי חפצי התובעת

הנתבעים דורשים 500 ₪ על פינוי חפציה של התובעת מהדירה.

לטענת הנתבעים (כפי שמופיע כתב תביעה שכנגד עמ' 14 סעיפים 75-76) לאחר שניסיונות ההידברות בין הצדדים לא צלחו, שלחו הנתבעים באמצעות ב"כ דאז עו"ד מכתב לתובעת ביום 2.2.12 דרישת פינוי ברורה, בה נדרשה התובעת לסלק את ידיה מהדירה ולפנות את חפציה מהמקום.

ביום 7.2.12 ומשהתובעת לא שעתה לדרישת הפינוי, פונתה הדירה מציוד התובעת, ובכלל זאת, חומרי אינסטלציה, ביגוד, וכלי עבודה שהועברו אל משרדה של התובעת.

הנתבעים דורשים שהתובעת תישא בהוצאות הפינוי בסך 500 ש"ח.

דיון: לא הוצגה קבלה על ההוצאות, ומעבר לכך יש מקום לדיון הלכתי האם אכן על התובעת לשאת בהוצאות הפינוי.

בנסיבות אלה סבור ביה"ד שיש להכריע בדרך של פשרה ולחייב את התובעת בסך 150 ₪.

טז. פיצוי על עמלות

הנתבעים דרשו זיכוי על עמלות ("קופונים" בלשון הנתבעים) שגבתה התובעת על הזמנת חומרים ובעלי מקצוע. לעומתם התובעת דרשה פיצוי על העמלות שהיא היתה עתידה לגבות בהמשך העבודה.

דיון: כפי שנכתב בדו"ח המומחה שהוזמן על ידי בית הדין (מופיע בסעיף ז.1.4. לפס"ד חלקי א) מקובל מאד שקבלן גובה עמלה עבור הזמנת חומרים ובעלי מקצוע. בית הדין מקבל את דעתו באופן עקרוני, ובלבד שהעמלה היא סבירה ומתקבלת על הדעת. ולכן דרישת הנתבעים נדחית.

כמו כן, גם לתובעת לא מגיע פיצוי על העמלות שלא גבתה לאחר שסולקה. כיון שהתובעת סולקה כדין היא אינה זכאית לכל פיצוי עקב התוצאות של הסילוק.

אשר על כן, התביעות ההדדיות בנוגע לעמלות – נדחות.

יז.    תביעות בגין איחור בסיום הבנייה

הנתבעים דורשים כ-4,500 ₪ על עלות שכירת מקום אחסון לחפציהם במשך 6 חודשים נוספים עקב פעילותה של התובעת. הכוונה גם לקצב האיטי של בנייה בזמן שהתובעת עבדה, העיכובים עקב הוצאת צו מניעה, וכנראה גם עצם ההיערכות מחדש עקב הצורך לסלקה.

דיון: יש שתי סיבות לראות בהתארכות זמן הבניה כסיבה לחיוב כספי:1. גרימת נזק; 2. הוצאת בניה.

בעניין גרימת נזק, ההלכה, באופן כללי, פוטרת מפיצוי על נזק עקיף (גרמא) ומחייבת לעיתים בדיני שמים. בהסכם הבוררות כתוב: "הצדדים מתחייבים לשלם בגין נזקי גרמא והפסדים של מניעת רווח בהתאם לנסיבות, כפי שיקבע ע"י בית הדין ולפי שיקול דעתו".

על רקע זה, בנידון דידן, יש לבקר את התנהלות התובעת בעניין עיכוב הבניה לאחר שפוטרה עקב המחלוקת המשפטית ביניהם. כאשר התברר שלא תושג פשרה בין הצדדים וכן שהנתבעים גמרו בדעתם לא להמשיך להעסיק את התובעת, על התובעת היה להבין שאין זה הוגן לעכב את הבניה עד לבירור העניינים בבית דין. הרי היה ידוע לתובעת שמשפחת הנתבעים חוזרת משליחות בחו"ל בקיץ ושביתה חייב להיות מוכן לאכלוס, והיה צריך להיות ברור שההתדיינות לא תסתיים בזמן שיאפשר זאת. לעניין רצונה לתעד את מצב המבנה - היא היתה יכולה לתעד בעצמה או להביא חברה מצד שני הצדדים שתתעד באופן אובייקטיבי.

על כן, בית הדין סבור שיש לחייב את התובעת חיוב משמעותי על הנזקים הישירים שנובעים מעיכוב הבניה באופן מכוון באותו שלב. הדברים נכונים גם אם התובעת האמינה בלב שלם שהצדק איתה. למעשה, יש לזכות את הנתבעים ב-750 ₪ לחודש על עלות האחסון.

לגבי תקופת האחריות של התובעת להתמשכות האחסון – הנתבעים דרשו פיצוי על ששה חודשים. בית הדין דוחה דרישה זאת, שהרי גם אם התובעת היתה נשארת עד סוף הבניה, והיא היתה, לדוגמה, במרץ, במקום בחודש ינואר 2012 כפי שסוכם, לא היה מקום לחיוב, כיון שינואר 2012 היה רק תאריך משוער ולא תאריך מחייב. על כן בית הדין סבור שיש מקום לחייב על התקופה בה התובעת מנעה את העבודה לאחר שסולקה, ועל ההתארכות שנגרמה עקב הסילוק. סה"כ שלושה חודשים.

הנתבעים תבעו עוד 60,000 ₪ על עיכוב של ששה חודשים בקבלת דירתם המשופצת, מאותם נימוקים. הנתבעים לא טענו שהיו להם הוצאות ישירות בגלל העיכוב, אלא שהם הפסידו את האפשרות להשכיר את הדירה. נזק שכזה הוא בגדר מניעת רווח שאין בית הדין רואה לנכון לחייב עליו חיוב נוסף במקרה זה. כיון שכאמור לדעת בית הדין היו שלוש חודשי איחור מוצדקים, ובתקופה קצרה שכזו קשה להשכיר דירה. בית הדין מציין שלא היה בהסכם סעיף תשלום על עיכוב במסירת הדירה המשופצת לידי הנתבעים, ולכן אין צורך לדון האם 60,000 ₪ הוא מחיר סביר.

לכן ביה"ד מחליט לחייב על רכיב זה 750 ₪ לחודש כפול שלושה חודשים, סה"כ 2,250 ₪.

יח. הוצאות משפט

1. חלוקת שכ"ט מהנדס בית הדין

הצדדים שילמו באופן שווה עבור ביקוריו והדו"ח של מומחה בית הדין, וגם במבט לאחור אין סיבה לשנות את החלוקה.

יוצא דופן הוא הביקור שהתבצע ביום 19/12/2013 כדי לבדוק את בעיית האיטום ברצפת המרפסת שגרמה לנזילה חמורה לקומת קרקע. מהבדיקה בשטח ומעיון בחומרים הנמצאים בידי בית הדין העלתה שהבעיה נבעה מחוסר איטום בו אשם הקבלן שהחליף את התובעת (התובעת הודתה מלכתחילה שלא עשתה איטום שם).

לכן על הנתבעים לשאת בכל עלות הביקור, ולהחזיר לתובעת את חצי עלות הביקור ההוא, שהוא 800 / 2= 400 ₪ בתוספת מע"מ = 472 ₪. כמו כן על הנתבעים להשתתף בהוצאות ב"כ התובעת לביקור זה בסך 250 ₪.

היתה בדיקה אחרת שבה בדקו שיפועים וסיבות אחרות שיכולים היו להסביר סתימות חוזרות ונשנות שקשורות בצנרת אותה בצעה התובעת. הבדיקה העלתה שאין בעיה של שיפועים אבל יתכן שיש בעיה בחיבור בין צינור לצינור ודובר שהקבלן עיסאם ישתתף בבדיקת העניין ובתיקונו. למיטב ידיעתנו, לא קבלנו עדכון על אם נעשתה בדיקה זו ומה היו תוצאותיה. על כל פנים, הרצון לבדוק את העניין היה סביר, ונראה לבית הדין להשאיר את חלוקת העלות כפי שהיתה בעניין הזה. בסעיף זה, חייבים הנתבעים לתובעת 722 ₪.

2. הוצאות משפט של הצדדים

נושא זה יוכרע בפסק הדין הסופי, אולם, כבר כעת נשוב ונפנה את הצדדים למדיניות בית הדין בנוגע להוצאות משפט המפורסמת באתר בית הדין.

יט. סיכום

א. הנוסחה העקרונית לתשלום המגיע לצדדים היא: הסכום שהובטח לתובעת + תשלום על תוספות ושינויים פחות עלות השלמת העבודה ופיצוי על ליקויים שאינם ניתנים לתיקון.

ב. *מוסכם שהתובעת קבלה מהנתבעים סך 318,000 ₪. התובעת מתבקשת לפרט איזה חלק מהסכום שולם עבור עבודתה, איזה חלק עבור חומרים, ואיזה חלק עבור קבלני משנה (נא לפרט סכומים וייעודם).

ג. התמורה שהובטחה לתובעת:

1. מחיר בסיס: 263,000 ₪

2. חפירה ופינוי המרתף: 79,910 ₪.

3. בניית קירות תמך: בית הדין מניח שלא בוצעו עד שיוכח אחרת על ידי התובעת.

4. *חפירת בוידם: על התובעת להסביר על סמך מה היא תובעת 15,000 ₪

5. גמר הכנת החלל של המרתף: 80,000 ₪

6. *הערכה כללית עבודות פנים נותרות: 31,000 ₪ - הנתבעים רשאים להגיב.

7. עבודות צנרת וביוב: 21,000 ₪

ה. תביעות נוספות של התובעת

1. תיווך וניהול חשמלאי – נדחה.

2. תשלום עבור המנהדס – יוכרע בפס"ד סופי.

3. *עיצוב קרמיקות – התובעת תסביר לבית הדין מה היחס בין עבודה זו לבין מה שסוכם מראש, ובמידת האפשר תצרף אסמכתאות, ובכלל זה דרישות תשלום שלה מהנתבעים בעבר בעניין זה.

4. *תוכניות ריצוף ליחידה קדמית – כנ"ל.

5. *תכנון קומת המרתף מחדש – כנ"ל.

6. שמירה על פועלים בעת העברת הצינור – 500 ₪.

7. קניות – 2000 ₪.

8. דיונים עם המפקח מטעם הנתבעת – נדחה.

9. *תוספת שיש בחלון – הצדדים מתבקשים לסכם שוב את טענותיהם – יוכרע בפס"ד סופי.

10. הריסת פתח – ראו דו"ח מהנדס בית הדין, הצדדים רשאים להגיב.

11. התקנת רלסים – ראו דו"ח מהנדס בית הדין הצדדים רשאים להגיב + 10% ע"פ הסכמת הנתבעים.

12. מסגר לרלסים – 100 ₪.

13. *תשלום למהנדס ש' – שני הצדדים מתבקשים להגיש קבלות על התשלום למהנדס ש'.

ו. שימוש בתוכניות והפרת זכויות יוצרים – בשלב זה תביעה זו נדחית, התובעת רשאית להסביר את תביעתה.

ז. *עלות השלמת הבניה: התובעים טוענים שהעלות היא: 309,798 ₪ – על הנתבעים להסביר את החתימות של הקבלן רסטו על גב החוזה על קבלת תשלומים מעבר לחוזה, שסכומן הכולל מגיע ל-100,000 ₪ בלבד. בנוסף, על הנתבעים לפרט איזה חלק מהסכום שולם לקבלני משנה ואיזה חלק שולם עבור חומרים (נא לפרט סכומים וייעודם).

ח. הפחתה בגין ליקויים – דו"ח פלס – להלן סעיפי הליקוי שבית הדין קיבל (הנתבעים רשאים להוכיח שישנם ליקויים נוספים מאלה המוזכרים בדו"ח שלא תוקנו):

1. יציקת קירות ללא הידוק + התקנת קונסטרוקציה לא תקינה – 1000 ₪ זיכוי לנתבעים.

2. מסגרות דלת וחלון ריקות – 200 ₪ זיכוי לנתבעים.

3. היעדר זוויתנים – 3000 ₪ זיכוי לנתבעים, אא"כ התובעת תציג אישור מהמתכנן שאין בהם צורך.

ט. *פיצוי על החדר שלא בוצע במרתף – יוכרע בפס"ד סופי, על הנתבעים להגיש שוב את הדוא"ל מתאריך 6.12.11 שבו הם ביקשו להקטין את הממ"ד.

י. פיצוי על ליקויי תכנון והחזר התשלום שקבלה התובעת עבור תכנון – נדחו.

יא. הנזק לשער – נדחה בהיעדר ראיות.

יב. הוצאות נלוות לבנייה:

1. דו"ח פלס – 2000 ₪.

2. הוצאות מודד – 1740 ₪.

3. הוצאות צלם – 175 ₪

4. הוצאות שמאי – נדחה.

5. הוצאות אדריכלית – נדחה הנתבעים רשאים להגיש ראיות.

6. החזר הוצאות פיקוח – נדחה.

7. הוצאות פיקוח מטעם הנתבעים – 12,000 ₪.

8. שכרו של האח – נדחה.

9. החזר עלות חשמלאי – 5000 ₪.

10. *בדיקת בטון – הנתבעים מתבקשים לפרט את תביעתם בסעיף זה – על איזו בדיקה מדובר, מדוע ומתי היא בוצעה, ולצרף אסמכתא על התשלום. כל זה, גם אם הדברים כבר הוגשו לבית הדין.

11. פינוי חפצי הנתבעת – 150 ₪.

12. פיצוי על עמלות – נדחה.

יג. תביעות בגין איחור

1. עלות אחסון חפצי הנתבעים – 2250 ₪ זיכוי לנתבעים.

2. תביעת 60,000 ₪ בגין איחור במסירה – נדחתה.

יד. שכ"ט מהנדס בית הדין

1. באופן כללי תחולק בשווה, ולכן אין חיובים, כיון שכך בוצע בפועל.

2. עבור ביקור לצורך בדיקת איטום – הנתבעים ישלמו לתובעת 722 ₪.

כ.     הוראות לצדדים

1. על הצדדים לשלוח את החומרים בסעיפים המסומנים בכוכבית (*) לבית הדין.

2. ישנם סעיפים נוספים בהם נכתב בגוף פסק הדין שהצדדים רשאים להגיב אליהם.

3. במקרה שלא היתה התייחסות לתביעה כזו או אחרת – הצדדים רשאים להעיר על כך, כמו גם על טעויות סופר. בית הדין עשוי לשנות החלטות בכל אחד מהסעיפים בפס"ד זה לאור נקודות שיתבהרו בהמשך ההליך.

4. מזכירות בית הדין תעביר לצדדים דוח נוסף של מהנדס בית הדין לתגובת הצדדים.

5. יש לשלוח את כל החומרים והתגובות למזכירות בית הדין, תוך 14 יום מהתאריך הנקוב על פסק הדין.

6. ניתן יהיה לערער על החלטות ביה"ד לאחר שיינתן פס"ד סופי.

פסק הדין ניתן ביום ט"ז באלול תשע"ו, 19 בספטמבר 2016

בזאת באנו על החתום

_______________

הרב דניאל מן

_______________

הרב יוסף כרמל, אב"ד

_______________

הרב עקיבא כהנא

 


[1] ראו בכתובת: http://www.eretzhemdah.org/Data/UploadedFiles/SitePages/814-sFileRedir.pdf (ראו שם את המקורות ההלכתיים).

תגיות