בס"ד


מס. סידורי:13003

חלוקת דירה שניתנה לזוג בעת החתונה

שם בית דין:אזורי ירושלים
דיינים:
הרב שרים מתתיהו
הרב כלאב אברהם
הרב יפרח ישראל
תקציר:
זוג שהתגרשו באו לביה"ד לחלק את הדירה המשותפת ביניהם. צד הבעל טוען כי השקיעו בדירה 25 אלף דולר וצד האשה טוען שצד הבעל השקיע רק 15 אלף דולר ושאר התשלום היה על שאר הוצאות החתונה.
הזוג קיבל מענק לצורך השלמת הקנייה.
פסק הדין:
ביה"ד הכריע ע"פ הרוב שיש לחשב כמה היו הוצאות החתונה(15 אלף דולר) וסכום זה יש להפחית מהסכום שהכניסו צד הבעל (35 אלף דולר) וסכום זה הכניסו לקנית הדירה (20 אלף דולר).
ויש לחשב כמה היה שווי הדירה בעת קנייתה ולחשב כמה אחוזים יש לבעל בדירה.
אין לבעל זכות במענק כיוון שהדירה לא נרשמה על שם הזוג. אלא עבור אח האשה כך שהמענק נתקבל עבורו.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך: כ"ו אלול תשס"ד

בבית הדין הרבני האזורי בירושלים[1]  לפני כב' הדיינים: 

ברוב דעות מחליטים שיש לבעל חלק בדירה באופן יחסי לפי שווי השקעתו בדירה בסך עשרים אלף דולר לפי ערכה ביום עריכת התנאים ויש להעריך הדירה כמה היתה שווה באותו מועד וכמה היא שווה כיום , ועל האשה לשלם לבעל את חלקו בדירה, והדירה כולה תשאר לאשה . 

לדעת המיעוט הבעל יקבל חמשה עשר אלף $ ומחצית דמי המענק שניתן בעת רכישת הדירה, והדירה עצמה שייכת לאשה . 

נימוקים מצורפים. 

נימוקים לדעת הרוב:  

א. העובדות הן שכאשר ערכו את התנאים לשידוך בין בני הזוג, צד החתן התחייב לתת עשרים וחמשה אלף דולר. אלא שיש מחלוקת בין הצדדים לשם מה ניתן הכסף. לדברי אבי האשה, עשרת אלפים דולר ניתנו להוצאות חתונה, וחמשה עשר אלף דולר הנותרים ניתנו לדירה שהיו עתידים לקנות  . 

ואילו הורי הבעל אומרים שהכסף ניתן לדירה והיה ברור שהדירה בה דרו בני הזוג לאחר נישואיהם היתה מיועדת להיות שלהם. הראיה שהביאו אותם לראות את הדירה בבניינה ואמרו להם שהדירה מיועדת להיות לבני הזוג, וגם עשו תוספת לארונות המטבח ואבי האשה פנה אליהם להשתתף בתוספת זו, אך הם סירבו בטענה שאין להם מה להוסיף מעבר לעשרים וחמשה אלף $ שהתחייבו. 

כאשר הדירה הושלמה בני הזוג נכנסו לדור בה, ומלבדם לא דר בה איש. לדברי הורי הבעל היה ברור שדירה זו שייכת לבני הזוג אף על פי שנרכשה ע"י אבי האשה עוד לפני שבני הזוג הכירו זה את זו, והדירה נרשמה על שם אחי האשה, וכתוצאה מכך גם קיבלו על הדירה מענק דיור ממשרד השיכון. לצד הבעל אין שטר התנאים. לדבריהם, השטר נמצא אצל אבי האשה. אבי האשה לא הכחיש את דבריהם, אך טוען שגם לו אין את השטר. 

כידוע, המנהג בחוגים אליהם משתייכים הצדדים, שגם אם הצד של האשה נותן יותר כסף בעבור הדירה, רושמים את הדירה על שם שני בני הזוג אלא אם כן רשמו אחרת. וכן נראה שכאשר אבי האשה הראה את הדירה לצד הבעל, לא אמר להם שאין זו הדירה של בני הזוג ושעתידים לקנות דירה אחרת. ובודאי שלא החתים אותם שאין להם חלק בדירה זו . 

ברם, במקרה זה שהתגלה שהבעל קיבל טיפול פסיכיאטרי עוד לפני החתונה ולא גילה זאת לפני החתונה, שאילו היו יודעים מכך, לא היה אבי האשה מתחייב לתת לבעל מתנה בדירה מעבר למה שהשקיע הבעל בדירה. 

ועוד, כיון שהדירה מלכתחילה נרשמה על שם אחי האשה, די אם נאמר שיש לבעל חלק בדירה לפי מה שהשקיע בה, ומנין שיש לו יותר. אולם אין לומר שאין לבעל בדירה כלום, שבודאי לא עשו הורי הבעל מעותיהם אנפרות, לתתם לאבי האשה חינם בלא שיהיה להם חלק בדירה. לכן גם לא מגיע לבעל חלק במענק שניתן למי שרכש את הדירה באופן רישמי ,שהוא אחי האשה, ובמה זכה הבעל בחלק ממענק זה  . 

מעתה יש להחליט שהבעלות על הדירה תתחלק באופן יחסי להשקעתו של כל צד, ויש להעריך הדירה ע"י שמאי מוסמך להעריך את שווי הדירה להיום, ועל האשה להחזיר לבעל את שווי חלקו היחסי בהתאם לאחוזים שהשקיע בדירה, והדירה תשאר לאשה . 

ב.                  אבי האשה טוען שהורי הבעל השקיעו בשביל דירה חמשה עשר אלף $, ואילו הורי הבעל אומרים שכל הסכום שנתנו היה בעבור דירה. ברם, גם מדבריהם אפשר ללמוד שלא נאמר מפורש שכל הסכום שנתנו היה בעבור הדירה, אלא אמרו זה הסכום שיש לנו בעבור הוצאות זוג זה. הם מפרשים שהכוונה שהכל לדירה ואילו חתונה וריהוט יהיו על אבי האשה . 

אכן יותר מסתבר שבהוצאות החתונה דהיינו הוצאות סעודת החתונה והריהוט יתחלקו בשווה, ושאר הסכום יהיה בעבור הדירה. לפיכך יש להוריד את ההוצאות הכוללות של החתונה והכניסה לדירה, מלבד הדירה עצמה כעשרת אלפים $ והורי הבעל ישאו במחצית סכום זה. הווה אומר שנשאר מהסכום הכולל שנתנו, סך של עשרים אלף $ בעבור הדירה ,וחמשת אלפים $ להוצאות אחרות של החתונה  . 

ג.                   לסיכום יש לבעל בדירת המגורים של הזוג חלק השווה באופן יחסי לעשרים אלף $ בהתאם לאחוזים משווי הדירה כפי שהיתה שווה בזמן שערכו את התנאים, ויש לקבל שמאות על סכום זה בהתאם ליחסיות של שווי הדירה במועד עריכת התנאים לשוויה כיום  . 

ד.                  לבעל לא מגיעה זכות במענק, כי בפועל הדירה נרשמה על שם בנו של אבי האשה ולא ע"ש בני הזוג, וממילא המענק התקבל בעבור בנו ולא בעבור בני הזוג . 

הרב מתיתיהו שרים - אב"ד    הרב ישראל יפרח - דיין     

נימוקים לדעת המיעוט:  

הצדדים מתדיינים בפנינו בתביעת גירושין של האשה. לאחר מספר דיונים סוכם בין הצדדים כי בי"ד יפסוק בנושא הדירה שכיום אינה רשומה ע"ש אחד מהם, אלא ע"ש אחי האשה בלבד . 

הצדדים הרצו טענותיהם בפני ביה"ד בנוגע לדירה. אבי הבעל טוען כיסוכם שדירה זו תהיה לבני הזוג אף שאינה רשומה על שמם. תמורת זאת התחייב ונתן סכום של 25,000 $ לאבי האשה. מאידך, אבי האשה טוען כי לא סוכם כלל כי דירה זו תהיה לבעלותם של בני הזוג, ורק סוכם שיתגוררו בה עד לקניית דירה בעבורם. כן טוען אבי האשה כי קיבל 15,000 דולר לרכישת דירה, ואילו ה-10,000 דולר הנותרים שטוען בא כח הבעל, יועדו להוצאות חתונה ושאר הוצאות. הוא מוכן להחזיר סך 15,000 דולר ובזה לסיים את הענין, וביה"ד יסדר הג"פ לצדדים. עד כאן סיכום עיקר טענות הצדדים. יצויין כי לא הובא שטר התנאים לביה"ד . 

לאחר עיון בחומר שבתיק ובצדדי ההלכה יש לפסוק כדלהלן: אמנם מתברר כי ישנם השערות שונות כי הדירה הובטחה לבני הזוג ע"י אבי האשה, אולם אלה השערות בלבד, ולא ניתן להוציא ממון ע"פ השערות ,ונשאר הדבר בספק.

אי לכך לא ניתן להוציא ממון מספק, ועל כן נראה כי אבי האשה חייב לשלם לאבי הבעל סך 15,000 דולר בלבד שהוא מודה בזה. כן עליו לשלם נוסף לזה מחצית המענק שהתקבל על הדירה. לכן יש לפסוק לסיכום כי על אבי האשה לשלם לאבי הבעל סך 15,000 דולר ועוד מחצית ממענק הדירה ולא יותר. 

הרב אברהם כלאב - דיין 

והלכה כאמור בדעת הרוב  ניתן ביום כ"ו אלול תשס"ד 

הרב מתתיהו שרים – אב"ד; הרב אברהם כלאב; הרב ישראל יפרח 



[1] פורסם בספר שרים ושפטי אר"ץ