כיצד יחלקו המחותנים ביניהם את תשלום הדירה לזוג

מחותן שהתחייב לשלם יותר מהשני – כמה ישלם בכל תשלום לדירה 

הנידון

"בני השתדך עם בתו של ידידי. אבי הבת התחייב לשלם שש מאות אלף שקלים עבור הדירה, ואני התחייבתי מאה אלף שקלים עבור הדירה. לאחר זמן רכשנו יחד את הדירה מהיזם. לאחר חתימת חוזה, ביקש היזם תשלום ראשון מאה וחמישים אלף שקלים. ביקשתי מאבי הבת שיתן שש שבעיות, כחלקו שהתחייב, אלא שאבי הבת טוען שצריך לשלם חצי חצי בכל תשלום, עד לאחר שיסיים לשלם את התחייבותו, ולאחר מכן הוא ישלם את חלקו. מי צודק. והאם יש הבדל בין מחותנים לשותפין".

תשובה

אם הדירה תרשם בטאבו מחצה על שם החתן, ומחצה על שם הכלה, המחותנים יתחלקו ביניהם בכל תשלום מחצה על מחצה, עד שישלים אבי הבן את חיובו, ולאחר מכן ישלם אבי הבת את מה שהתחייב.

ביאור התשובה

ובו יבואר: א. איך יתחלקו ביניהם שותפים - שאינם שוים - בחיוב תשלום, עבור עסק השותפות. ב. התחייב לתת לחבירו חצי דירה במתנה, מתי חייב לשלם. ג. שותפים שקנו דירה לדור בה, או לעסק נדל"ן, ואחד השקיע יותר מהאחר, איך יחלקו ביניהם את הדירה. ד. מחותנים שקנו דירה לזוג, והאחד התחייב לשלם יותר מהאחר, איך תרשם הדירה בטאבו. ה. מחותן שהתחייב דירה לחתנו, מתי חייב לתת את הדירה, ולרשום אותה בטאבו על שם הזוג.

תשלום נותן מתנה, ותשלום שותף

והנה אחד שרצה לרכוש דירה במליון שקל, ואין בידו אלא חמש מאות אלף שקלים, והתחייב לו אוהבו לתת לו מתנה חמש מאות אלף שקלים עבור דירה זו, דבר פשוט הוא, שאם לא התחייב הנותן בפירוש לתת את המתנה לזמן פלוני, אלא אמר, שיתן לו כדי שיקנה את הדירה, אין הנותן מתנה חייב לתת מתנתו רק לאחר שהלה יסיים לשלם את החמש מאות שיש בידו, שהרי לא התחייב למקבל לתת לו בזמן מסויים, אלא כדי שיקנה דירה, לפיכך אין זמן נתינת המתנה חל אלא כאשר הלה קונה דירה, ורק לאחר שכבר נתן חמש מאות אלף שקלים שבידו, אבל לאחר  שהלה שילם חמש מאות שקלים, חל חיוב על הנותן לתת את שאר הממון.

מה שאין כן בשותפין, שמחלקים ביניהם את הדירה לפי יחס מעותיהם, בכל חיוב תשלום, על כל אחד ואחד לשלם חלקו לפי יחס חלקו, שהרי כולם שותפים בדירה, וחל חיוב התשלום על כל השותפים, אלא שאין חל החיוב על כולם בשוה, אלא כל אחד לפי חלקו היחסי בשותפות.

העולה מזה: שותפים שאינם שוים בדירה, חייבים השותפים בכל תשלום ותשלום כל אחד לפי חלקו היחסי בדירה, שהוא עסק השותפות. אבל המתחייב לתת מתנה לחבירו, מחצה של דירה שירכוש, אינו חייב לתת המתנה, אלא כאשר הלה ישלם את המחצה.

המקור ששותף משלם לפי חלקו

באמת הא דשותף משלם לפי חלקו בעסק, אינו צריך ראיה, מכל מקום יש להביא ראיה לזה [ואין ספק שיש עוד הרבה מקורות], דאיתא בבבא בתרא (ז, ב) שכשגובין על הוצאות חומות העיר וכדו', יש לגבות לפי ממון. ואפילו החולקים שסוברים שגובין לפי קירוב הבית לחומה, הוא רק מחמת שהקרובים לחומה ניזוקין יותר, ומבואר הדבר בחושן משפט (סימן קסג, ג) שיש לגבות כל אחד לפי הנאתו והיינו לפי חלקו, או לפי קירובו לחומה.

ובבניית מחיצה בין השותפין, כתב הרמ"ה (בבא בתרא ב, א) שאפילו שיש לאחד חלק גדול יותר בחצר, עליו לשלם מחצה כמו האחר, ומבאר, דאף על פי שבכל הוצאה להשבחת ממונו יש לחלק לפי חלקו בשותפות, מכל מקום, במחיצה שהוא למנוע היזק ראייה חולקים בשוה, וכן פסק המחבר (חושן משפט קנז, ג), וכתב הטעם בטור (שם)

"וכתב הרמ"ה ז"ל אפילו אם יש לאחד פי שנים בחצר, כגון שהאחד בכור והאחד פשוט, אפילו הכי יעשו הכותל בין שניהם, שכל כך חייב לסלק ההיזק ראייה מי שאין לו אלא חלק אחד, כמו מי שיש לו שני חלקים" עכ"ל.

העולה מזה: כל הוצאה יש לחלק לפי חלקם בשותפות. ובנידון שהתחייבו לקנות בשותפות דירה, בודאי ישלמו לפי חלקם, דמדוע ישלם האחד חלק חבירו.

דין שותפים שקנו דירה

והנה בחושן משפט (סימן קעו, ה) כתב המחבר, שאם הטילו לכיס זה מאה וזה מאתים, שהם חולקים בשוה. ויש בזה אריכות דברים מתי חולקים בשוה, ומתי לפי חלק כספם בשותפות. מכל מקום בשותפים שקנו בית לגור בו כתב בנתיבות המשפט (ביאורים סימן קעו ס"ק י) שכל אחד מקבל לפי חלקו בבית.

וז"ל

"ואם קנו קרקע בסתם, ואין בו דין חלוקה ואחד נתן יותר, נראה דיש חילוק, דאם קנו לדור בעצמם ואחרי כן מכרוהו והרויחו, הריוח לפי מעות, דהטעם דהחלקים מצורפים לא שייך בקרקע כמו שכתב בתשובת מיימוני לספר קנין סי' מ' עיין שם, וגם הטעם שכתב הרא"ש דידע בחבירו שהוא חריף ובקי ועל ידי זה ירויח יותר, לא שייך גם כן, דהא לא קנהו אדעתא דלהרויח. אבל אם קנאוהו רק אדעתא דלמוכרה ולהרויח בו, השכר לאמצע" עכ"ל.

מבואר ששותפים שקנו דירה כדי למוכרה ולהרויח, הרי זה כעסק השותפות שחולקים בשוה, אבל אם קנו דירה לדור בה, חלקם יהיה לפי המעות שנתן כל אחד.

העולה מזה: שותפים שקנו דירה לעסק נדל"ן, דהיינו לקנות ולמכור ולהרויח, הרי זה כעסק שותפות, שאם לא סיכמו ביניהם, ולא השקיעו כספם בשוה, חולקים הרווח וההפסד בשוה, אלא שכל אחד נוטל את מעותיו שהשקיע בעסק. אבל אם קנו דירה לגור בה חלקם בדירה יהיה לפי השקעת כל אחד ואחד.

דין מחותנים שרכשו דירה לבני הזוג

לפי זה יש לדון במחותנים, שאחד מהם שילם על הדירה לבני הזוג יותר מהאחר, איך תרשם הדירה בטאבו, שהרי לא קנו את הדירה לעסק נדל"ן, אלא כדי שידורו בה בני הזוג. ולפי זה, לכאורה, אם לא סיכמו המחותנים ביניהם בפירוש איך תרשם הדירה בטאבו, הרי שבנידון דידן תרשן הדירה על שם החתן רק שביעית, ועל שם הכלה שש שביעיות. [כמובן שיש לדון אם בני הזוג נטלו משכנתא].

מכל מקום דבר פשוט, שבמחותנים אין הדין כן, שאפילו שלא סיכמו בפירוש, יש לרשום את הדירה מחצה על מחצה, שכך הוא מנהג העולם, שהדירה רשומה בטאבו מחצה על מחצה, והצד שנותן יותר ממחצה, הוא מוסיף ונותן יותר מחיובו.

העולה מזה: מנהג העולם שרושמים בטאבו את הדירה מחצה על שם החתן, ומחצה על שם הכלה, אפילו שלא נתנו אבי החתן ואבי הכלה שוה בשוה - אלא אם כן סיכמו אחרת ביניהם.

חלוקת תשלומים לדירה למחותנים שאינם שוים

והנה מחותנים שהתחייבו זה לזה לשלם שוה בשוה, הרי שחל על שניהם יחד כל חיוב תשלום לשלם. ויש לבאר, מה הדין כשאין חיובם שוה, כגון בנידון דידן, שאחד התחייב מאה אלף שקלים, ואחד שש מאות אלף. והנה, אם סיכמו ביניהם שהדירה שיקנו, תהיה רשומה בטאבו שביעית על שם החתן, ושש שביעיות על שם הכלה, הרי דינם כשותפים, שבכל חיוב תשלום עליהם לשלם לפי חלקם שהתחייבו. 

אבל אם סוכם ביניהם שהדירה תרשם בטאבו מחצה על מחצה על שם בני הזוג, או אפילו שלא סוכם כלום, כבר נתבאר שמנהג העולם לרשום את הדירה מחצה על שם החתן ומחצה על שם הכלה, אפילו שלא שילמו שוה בשוה.

אם כן, לפי חשבון שבע מאות אלך שקלים שעולה הדירה, הרי שעל כל צד היה מוטל לשלם שלוש מאות וחמישים אלף שקלים, מחצה של הדירה, נמצא, שאבי הבת נותן במתנה לאבי הבן מאתים אלף שקלים על חציו, שהיה אבי הבן צריך לשלם שלוש מאות אלף וחמישים על מחצת הדירה.

וכבר נתבאר שהנותן מתנה לחבירו, ולא פירש למתי מתחייב לתת לו, יכול לתת לו רק לאחר שהלה יתן מה שבידו, כמו כן בנידון דידן, מחצה מכל חיוב תשלום חייב אבי הבת לשלם על פי דין, דחצי דירה היא על שם בתו, והוא כשותף שחייב לשלם על חלקו, ומחצית התשלום חייב אבי הבן, שהוא חיוב על חלקו, ואינו יכול לתבוע את המתנה מהנותן מתנה, עד לאחר שישלים לתת מה שהתחייב, לפיכך יתחלקו ביניהם בכל תשלום חצי חצי, עד שישלים אבי הבן את תשלום מאה אלף שקלים, ולאחר מכן חל חיוב תשלום על אבי הבת.

ואל תתמה על זה, ותאמר, דמחותן שמתחייב עבור החתן, אין זה בגדר מתנה, אלא חיוב נדוניה תמורת החתן שישא את בתו, מכל מקום, לא פירש מתי יתן את התוספת, ולענין זה דינו כמתנה, דהיינו, כיון שמוסיף יותר מהמחותן השני, ולא קבע תאריך למתי יתן, הרי שאין יכול להוציא מידו את התוספת שהבטיח עבור החתן עד לאחר שיתברר בודאות שחייב לתת, והיינו לאחר שאבי החתן ישלים את חלקו. וזה פשוט.

העולה מזה: מחותנים שאינם שוים בחיוב תשלום על הדירה, אם הסכימו ביניהם שהדירה לא תרשם בטאבו מחצה על מחצה, אלא לפי חלקו של כל אחד, יתחלקו ביניהם בכל חיוב תשלום לפי חלקם בטאבו. ואם תרשם הדירה בטאבו מחצה על מחצה, ישלמו כל אחד מחצה בכל תשלום בשוה, עד שהאחד יסיים לשלם את חיובו, ולאחר מכן ישלים הצד האחר את התשלום.

ההבדל בין התחייבות מחותנים, להתחייבות לתת דירה ליתום או לבנות בנין לישיבה

ועל דברינו כתב אלינו תלמיד חכם אחד, וז"ל "התחייבות המחותנים היא עבור הזוג, ואין כאן חלק שנותן לבנו, וחלק שנותן לבתו, אלא התחייבות שניהם כאחד, עבור דירתם.

והדוגמא לדבר זה, אינו כמו כמו שכתבתם, אלא לשני נדיבים, שהתחייבו ביחד לבנות בנין למוסד בנדר או בהתחייבות באחוזים שונים, והבניה מתקדמת בשלבים, שנראה הדבר פשוט שכל אחד חייב לפי חלקו בהתחייבות ההדדית, ואף בנידון דידן, אין כאן חלק של שוה בשוה והשאר מתנה, אלא על דעת כן נשתדכו, שמתחייבים בסכומים שונים, והדבר פשוט שכל אחד משלם לפי חלקו בלבד" עכ"ל הכותב.

ולדעתי אין דבריו נכונים כלל וכלל. דהנה, אם קבלו שני בני אדם על עצמם לתת מתנה ליתום ויתומה דירה, והתחלקו בסכומים שונים, בודאי בכל תשלום ישלמו כל אחד חלקו, כי גם חלקו במצוה הוא כפי התחייבותו. לכן גם בנדיבים שהתחייבו על בנין בסכומים שונים, הם ממש כשותפים לא שוים במצוה, כפי שכתבנו לעיל, שהתחייבות שותפים לא שוים היא כפי חלקם.

אבל בנידון דידן, אין זה נכון כלל, שהרי אם – חלילה - לאחר שנים, יפרדו בני הזוג, יחלקו ביניהם את הדירה חצי חצי כפי הרישום בטאבו, אם כן פשוט שכל צד נותן לבנו או לבתו את חלקו בדירה, ולכן אם נפרדים – חלילה - כל אחד נוטל את חלקו, לפיכך, מי שנותן יותר מהאחר, הוא תוספת, יותר מאשר חייב, וכיון שלא קבע זמן מתי יתן תוספת זאת, מתחלקים ביניהם בכל תשלום חצי חצי, עד שהלה ישלים את חלקו.

העולה מזה: התחייבו שנים לתת דירה לזוג יתומים בסכומים שונים, ישלמו בכל תשלום, כפי חלקם במצוה. וכן אם התחייבו לבנות ישיבה וכדו' בסכומים שונים. אבל מחותנים שהתחייבו, רישום הטאבו הוא בעלות הבן והבת בדירה, ואם נותן יותר מחיובו, הוא תוספת, ואם לא קבע זמן לתוספת זו, אינו חייב בה עד שהלה ישלים חלקו.

זמן תשלום נדוניה

והנה חיוב זמן תשלום הנדוניה, הוא בשעת הנישואין, כמבואר בשולחן ערוך אבן העזר (נג, א) "האב שפסק על ידי בתו, לא קנתה הבת אותה המתנה, עד שיכניס אותה בעלה" ע"כ. אלא שצריך לתת לפני הנישואין, כמבואר באבן העזר ברמ"א (נא, א) "כל מה שפוסקין צריכין ליתן קודם שיכנוס, אבל לא יוכל לומר: כנוס ואחרי כן אתן" ע"כ. ולפי זה, לכאורה אבי הבת שהתחייב לתת יותר מאבי הבן, הרי זה כחיוב נדוניה שהוא בשעת הנישואין, ואפילו כשאבי הבן יסיים את חיובו, פטור אבי הבת עד שעת הנישואין.

אבל באמת זה אינו נכון. דלכאורה יש להקשות על הרמ"א הנ"ל, כיון שאין חל חיוב תשלום הנדוניה עד שעת הנישואין, מדוע הרמ"א כתב שחייב לשלם לפני שכונס. וכבר עמד בזה בערוך השולחן (אבן העזר סימן נא, יג) וז"ל

"כל מה שפוסקין בהתנאים מחוייבים לקיים קודם החתונה, אף אם לא פירשו מתי יתנו הנדוניא. ולא יוכל אבי הכלה לומר להחתן כנוס ואחרי כן אתן, דאומדנא גדולה היא דכוונת ההתחייבות הוא על קודם הנשואין. אמנם, אין ביכולת החתן לומר ליתן הנדוניא לידו, דיכול האב לומר, אשלישם ביד שליש, עד שאראה הנהגתך עם בתי, וכן המנהג פשוט להשליש הנדוניא עד זמן מה אחר החתונה, וכל העושה סתם על דעת המנהג הוא עושה, אלא אם כן פירש בפירוש בהתנאים או לפני עדים שיתנו לידו קודם החופה" עכ"ל ערוך השולחן. 

לפי זה גם בנידון דידן, אומדנא היא שהתחייב לקנות דירה לפני הנישואין, אם כן חייבים לשלם גם לפני הנישואין. אומנם לפי המבואר בערוך השולחן אין חייב אבי הבת להעביר בטאבו מחצה מהדירה על שם החתן מיד לאחר הנישואין, ויכול להמתין לראות איך יהיו חיו עם בתו. אלא אם כן המנהג לרשום מיד הדירה בטאבו מחצה על מחצה.

העולה מזה: חיוב תשלום הנדוניה על הנישואין, וחייב לשלם לפני הנישואין, אבל יכול להפקיד ביד נאמן לכמה חודשים לאחר הנישואין, לראות איך יחיה החתן עם בתו. וכן מי שהתחייב לתת דירה לחתנו, חייב לתת לפני הנישואין, ואם יש תשלומים לפני הנישואין חייב לשלם, אבל לכאורה יכול להמתין עם רישום הדירה בטאבו על שם חתנו, עד לאחר שיראה איך חיים יחד, כמו כן אם התחייב יותר ממחצה בתשלום, יכול להמתין מרישום הדירה מחצה על שם החתן עד שיראה איך חיים ביניהם – אלא אם כן המנהג לא כך.

דינים העולים:

1. שותפים שאינם שוים בדירה, חייבים בכל תשלום לפי חלקן בדירה. אבל המתחייב מחצה של דירה לחבירו שירכוש, אינו חייב אלא כאשר הלה ישלם את המחצה.
2. שותפים שקנו דירה לעסק נדל"ן, ולא השקיעו בשוה, אם לא סיכמו ביניהם, חולקים הרווח וההפסד בשוה.
3. מנהג העולם שרושמים בטאבו את הדירה מחצה על שם החתן, ומחצה על שם הכלה, אפילו שלא נתנו אבי החתן ואבי הכלה שוה בשוה.
4. מחותנים שאינם שוים בחיוב תשלום על הדירה, אם הדירה תרשם בטאבו לפי חלקו של כל אחד, יתחלקו ביניהם בכל חיוב תשלום לפי חלקם בטאבו. ואם תרשם בטאבו מחצה על מחצה, ישלמו כל אחד מחצה בכל תשלום בשוה, עד שהאחד יסיים לשלם את חיובו.
5. התחייבו שנים לתת דירה לזוג יתומים בסכומים שונים, ישלמו בכל תשלום, כפי חלקם במצוה. וכן אם התחייבו לבנות ישיבה וכדו' בסכומים שונים. אבל מחותנים שהתחייבו, רישום הטאבו הוא בעלות הבן והבת בדירה, ואם נותן יותר מחיובו, הוא תוספת, ואם לא קבע זמן לתוספת זו, אינו חייב בה עד שהלה ישלים חלקו.
6. חיוב תשלום הנדוניה על הנישואין, וכן מי שהתחייב לתת דירה לחתנו, חייב לתת לפני הנישואין. אבל אם יש תשלומים לפני הנישואין חייב לשלם.
7. לכאורה יכול להמתין עם רישום הדירה בטאבו על שם חתנו, עד לאחר שיראה איך חיים יחד - אלא אם כן המנהג לא כך.