פיטורי עובדים

הנידון

"יש לי עסק מסויים. לקחתי פועל לעסק, ולא כתבנו חוזה לכמה זמן אני מעסיקו. לאחר חודשייים של עבודה, שמעתי שהוא רוצה לפתוח עסק כזה, שאלתי אותו האם נכון הדבר, והודה לי שבדעתו לפתוח כזה עסק בעוד שנה או חצי שנה. אני חושש מאוד, שהוא בא לעבוד אצלי כדי ללמוד את סודות המקצוע, לפיכך אני רוצה לפטרו מיידית. האם מותר לי לפטרו מיידית".

תשובה

אפשר לפטר אותו מיידית.

ביאור התשובה

ובו יבואר: א. כמה זמן חייב בעל הבית להעסיק פועל אם שכרו בסתם. ב. כמה זמן לפני הזמן שיכול לפטרו צריך להודיע לו על הפיטורין. ג. כמה זמן צריך הפועל להודיע שמתפטר. ד. סייעת לגננת שהתפטרה באמצע השנה האם יש לה ימי חופשה.

הקדמה

בדין פיטורי עובדים יש לדון בשני ענינים: א. עד מתי חייב אדם להעסיק עובד שלא קבע איתו זמן למשך העבודה. ב. כמה זמן צריך להודיע לפני כן על פיטורין. דהנה, מי שחתם חוזה עם עובד עד סוף זמן מסויים, אינו יכול להוציאו בתוך הזמן שקבע להעסיקו, אלא אם ישלם לו שכר כפועל בטל, ודין זה יבואר במקום אחר. אבל אנו דנין כמה זמן חייב להעסיק עובד אם לא קבע לו זמן עד מתי יעבוד. וכן יש לדון כמה זמן חייב להודיע לפני כן, כדי שיהיה לעובד מספיק זמן לבקש עבודה אחרת.

תמיהה על שיטת האגרות משה

ויש להקדים, שבעניני שכירות פועלים, מנהג המקום קובע בהלכה, לפיכך, אם יש מנהג כמה זמן מעסיק עובד, המנהג קובע. וכל הנידון הוא בדבר שאין בו מנהג קבוע, ואין ידוע כמה זמן נוהגים להעסיק עובד בעבודה זו, כשלא סוכם איתו בהתחלה עד מתי יעבוד.

והנה הגאון רבי משה פיינשטין זצ"ל באגרות משה (חושן משפט חלק א סימן ע"ה) כתב, שסתם השוכר פועל ללא זמן, כונת בעל הבית שמעסיקו לכל הזמן שיצטרך, ואם מפטרו בתוך הזמן, חייב לשלם לו שכר פועל בטל עד שימצא עבודה אחרת, ומשוה דין זה לדינים אחרים שמתחייב בסתם היינו לעולם. אלא שכתב שאם יש ראיה שהוא מזיק לעבודה מותר לסלקו וז"ל:

"ורק כשיבררו בידיעה ברורה שהוא בעל מחלוקת, שמפריע את העבודה וההנהגה, שם יוכלו לסלקו, דזהו טענה חשובה, וכשלא יבורר אין נאמנים בטענת ברי, דהוא נחשב מוחזק ועליהם להביא ראיה, כדמשמע מירושלמי שהבאתי".

ואף על פי שאינני ראוי  להשיג על דבריו, ועפר אני תחת כפות רגליו, אבל דברים הללו ממש מרפסן איגרי, וכי יעלה על הדעת בזמנינו, שאדם השוכר פועל כונתו להתקשר איתו לעולם בכל זמן שיצטרך הפועל, וכי יעלה על הדעת שהתחייב לשלם לו כפועל בטל לעולם, והרי דבר ברור שהרבה פועלים יורד אצלם מוסר העבודה במשך הזמן מכל מיני סיבות, וקשה מאוד לבעל הבית להוכיח זאת, וכן בעל הבית מכל מיני סיבות רוצה להחליף את פועליו, ואין ספק דאנן סהדי שאם לא חתם לו התחייבות לזמן העבודה, בלא ספק שכונת בעל הבית שיהיה יוכל לפטרו מתי שירצה, דאם לא – בודאי היה כותב לו הסכם עד מתי מתחייב להעבידו, שאין לך בעל הבית שיסכים להתקשר עם פועל לעולם, ויתן ביד הפועל דין מוחזק שיהיה חובה על הבית להוכיח שהוא מזיק במלאכתו, ויהיה תלוי לעולם בדעת הפועל, ומדלא כתב לו הכסם כזה, בודאי לא התקשר איתו כלל, וכונת בעל הבית לפטרו מתי שירצה. לכן, דבריו בסברא צריכין עיון גדול.

העולה מזה: באגרות משה כתב, שהמעביד פועל בסתם, הכונה לעולם, כל זמן שיצטרך, ואם מפטרו צריך לשלם לו כפועל בטל, אלא אם כן בעל הבית יכול להוכיח שהפועל מזיקו, והפועל נקרא מוחזק. אבל דבריו צריכים עיון, כי ללא ספק דעת בעל הבית שלא להיות תלוי בדעת הפועל, ולא להתחייב לו כלל, דאם לא כן היה כותב לו שטר עד מתי דעתו להעסיקו.

שיטת דברי מלכיאל, מהריא"ז ענזיל והחזון איש

אבל בשו"ת דברי מלכיאל (חלק ג סימן קנא) מוכיח שסתם המעסיק פועל ללא זמן אין כונתו לעולם כל זמן שיצטרך. ופוסק שם, שהכל תלוי בזמן תשלום המשכורת, שאם קבע עמו שישלם לו בכל חודש, הרי שכל חודש הוא זמן בפני עצמו, ואם קבע עמו שישלם לו כל שבוע, הרי שכל שבוע הוא זמן בפני עצמו, וכך הלאה, והוכיח זאת מהרבה מקומות.

וכדברי הדברי מלכיאל כתב גם בחזון איש (בבא קמא סימן כג ס"ק ב) שזמן השכירות נקבע לפי זמן תשלום שכרו הפועל, וכן כתב בפשיטות הגאון רבי יקותיאל אשר זלמן ענזיל בשו"ת מהריא"ז ענזיל חושן משפט (סימן טו), וכן פסק הגאון רבי ישראל גרוסמן זצ"ל בשו"ת נצח ישראל (סימן ח), וכתב שכן פסק הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל. לאור זה, פשיטא דכך הוא פסק ההלכה, שאם לא קבע זמן לעבודת הפועל, אפשר לפטר פועל בסוף כל זמן של שכר. אבל אם התחיל אפילו יום אחד בתקופה החדשה, התחייב בעל הבית לכל התקופה, כן כתב בדברי מלכיאל (שם) והוא פשוט.

העולה מזה: המעסיק פועל, ולא קבע עמו לכמה זמן מעסיקו, תסתיים תקופת השכירות בכל זמן של תשלום המשכורת. שאם קבע לשלם לו כל חודש, כל חודש הוא סיום התקופה. ואם קבע לשלם לו כל שבוע, סיום התקופה הוא בכל שבוע.  

כמה זמן יש להודיע קודם הפיטורין

ויש לברר כמה זמן יש להודיע לפני שמפטרו, דהיינו, אם שכרו הוא בכל חודש, כמה זמן לפני סיום החודש חייב בעל הבית להודיע לפועל שאינו ממשיך להעסיקו כדי שיחפש עבודה אחרת. והנה בחזון איש (שם) כתב בענין הודעה לפועל, וז"ל:

"עוד נראה, דאם לפי הנהוג במקום, יש צורך זמן למצוא מקום לעבודה, סתמא שכרו לאותן הימים המצטרכים להשתדלות, ומיום שהודיעו שהוא חוזר, צריך לקבוע ימים לחיפוש עבודה, לפי ראות עיני הדיין" עכ"ל.

מבואר שצריך להודיע מספיק זמן, שיהיה ביד הפועל למצוא עבודה כזו אחרת.

מכל מקום בחזון איש (שם) בדין כמה זמן מתחייב בעל הבית לפועל, וז"ל

"וכל זה בליכא מנהג, אבל אם איכא מנהג, הולכין אחר המנהג, דסתמא הוי הפסיקא כמנהג המדינה, וכן אם יש דינא דמלכותא, יש לומר, דסתמא סמכו כפי דינא דמלכותא" עכ"ל.

ובאמת, לענינו הוא דבר המסתבר מאוד, כיון שקשה לשער כמה זמן יצטרך למצוא עבודה כזו, וכיון שיש בזה מנהג המדינה יש ללכת אחריו.

והנה על פי חוק המדינה, פועל ששכרו חודשי, יש להודיע לו על כל חודש שעובד יום אחד לפני סיום הזמן, בששה חודשים הראשונים, ומהחודש השביעי ועד שנה לעבודתו, יש להודיע לו מלבד ששה ימים לחודש כנ"ל, יש להודיע יומיים וחצי לכל חודש. ולאחר שנת עבודתו הראשונה והלאה יש להודיע חודש ימים. (עיין נספחים שבע, בספר משפט הפועלים), וכן בפסקי הרבנים (חלק ד עמוד קכו) כתבו שיש ללכת אחר מנהג המדינה. ואם לא הודיע לפועל, יש לבעל הבית לשלם לפועל שכר שכר מלא, עבור ימים הללו שלא הודיעו.

העולה מזה: יש להודיע לפועל לפני סיום התקופה של השכירות שברצונו לפטרו, וזמן ההודעה הוא כפי חוק המדינה.

איסור נטילת סודות מקצוע

עוד נשאר לבאר, מה הדין בפועל שלומד סודות מקצוע מבעל הבית, ולאחר מכן פותח לעצמו עסק כזה. וכבר דן בזה בשו"ת שבט הלוי (חלק ד סימן רכ) וז"ל

"ופשוט אצלי, שפועל שעובד במקום שעובדים בדברים סודיים, או שמשתמשים במכשירים שהם עדיין בגדר סוד, או אפילו פעולה שהיא המצאה של בעל העבודה, שאסור לו לפועל להעתיק לעצמו, או לאחרים, ובגדר גזל הוא מן הדין, גם אם לא עשו תקנה מיוחדת לזה, כיון שהם דברים שסתמא מקפידין מאד על גלוים" עכ"ל.

לאור זה, דבר ברור שפועל שמודה שבדעתו לפתוח אותו עסק, הרי הוא מודה שגוזל את בעל הבית, לפיכך אין לבעל הבית התחייבות של הודעה מוקדמת, ולא של המשך ההעסקה, עד לסיום הזמן ביניהם, שכיון שנתברר שהפועל מזיק את בעל הבית, בטל ההסכם ביניהם, כי אנן סהדי שעל דעת כן לא היה מעסיקו, אם כן אין לבעל הבית התחייבות לפועל, ויכול לפוטרו לאלתר לעולם אפילו בתוך זמן השכירות ביניהם.

העולה מזה: פועל שעובד אצל בעל הבית, ובדעתו ללמוד את סודות המקצוע, ולעסוק בעצמו, יכול בעל הבית לפוטרו מיידית, ואין לו שום התחייבות של הודעה מוקדמת, ולא של זמן שכירות, כי לוא היה יודע מראש, לא היה מעסיקו, ואין ביניהם קציצה של התחייבות.

חופשה שנתית לעובד שהתפטר בלא הודעה

הנידון

"לאשתי גן ילדים, והיא מעסיקה סייעת. לאחר כמה שנות עבודה התפטרה הסייעת ללא הודעה מוקדמת. אשתי הצליחה למצוא מחליפה. כשהגיע חופשת הקיץ, תבעה הסייעת תשלום, כיון שלטענתה מגיע לה חופשה שנתית לפי היחס של ימי העבודה שעבדה במשך השנה, האם צודקת הסייעת בטענתה".

תשובה

צריך לשלם לסייעת תשלום על החופשה, באופן יחסי לתקופה שעבדה.

ביאור התשובה

מנהג המדינה

בספר משפט הפועלים, נספח ארבע, חוק חופשה שנתית בהערה שתים, מביא, שעובד זכאי לחופשה שנתית באופן יחסי אם לא עבד שנה שלמה. לפי זה, סייעת זו מגיעה לה לכאורה תשלום עבור חלק מימי החופש, באופן יחסי.

אבל יש לברר, האם בנידון דידן מגיע לה תשלום על החופש, כיון שהיא התפטרה ללא הודעה מוקדמת, לפיכך יש לברר האם יש עליה חובת ההודעה, והאם יש עליה תביעת ממון על זה.

והנה, כשם שיש חובה למעביד להודיע לעובד, כך יש חובה לעובד להודיע למעביד, וזמן ההודעה הוא על פי חוק המדינה שוה. ובספר משפט הפועלים נספח שבע, מביא את הזמן שצריך להודיע. מכל מקום, אם לא הודיע, על פי החוק חייב לשלם למעביד תשלום.

אבל כל זה על פי חוק המדינה. אבל מדין תורה, אם לא היה הפסד למעביד, אין לו עליו אלא תרעומת, כמבואר בריש האומנין. ולפי זה, בנידון דידן אין למעביד דין ממון עם המסייעת, אלא תרעומת, לפיכך אינה יכולה לקזז בחיוב התשלום שמגיע לה תשלום על החופשה היחסית.

העולה מזה: מי שמגיע לו חופשה שנתית, ועזב את העבודה באמצע השנה, על פי החוק מגיע לו תשלום על החופש באופן יחסי לפי התקופה שעבד. ואי אפשר לקזז לו מהתשלום מפני שלא הודיע, כי על פי תורה אין לו אלא תרעומת.

דינים העולים

א.  המעסיק פועל, ולא קבע עמו לכמה זמן מעסיקו, תסתיים תקופת השכירות בכל זמן של תשלום המשכורת. שאם קבע לשלם לו כל חודש, כל חודש הוא סיום התקופה. ואם קבע לשלם לו כל שבוע, סיום התקופה הוא בכל שבוע.

ב.  זמן הודעה לפועל על פיטוריו, הוא כפי חוק המדינה. חוק המדיה שפועל ששכרו חודשי, יש להודיע לו על כל חודש שעובד יום אחד לפני סיום הזמן, בששה חודשים הראשונים, ומהחודש השביעי ועד שנה לעבודתו, יש להודיע לו מלבד ששה ימים לחודש כנ"ל, יש להודיע יומיים וחצי לכל חודש. ולאחר שנת עבודתו הראשונה והלאה יש להודיע חודש ימים.

ג.  פועל שעובד אצל בעל הבית, ובדעתו ללמוד את סודות המקצוע, ולעסוק בעצמו, יכול בעל הבית לפוטרו מיידית, ואין לו שום התחייבות של הודעה מוקדמת, ולא של זמן שכירות, כי לוא היה יודע מראש, לא היה מעסיקו, ואין ביניהם קציצה של התחייבות.

ד.  מי שמגיע לו חופשה שנתית, ועזב את העבודה באמצע השנה, על פי החוק מגיע לו תשלום על החופש באופן יחסי לפי התקופה שעבד. ואי אפשר לקזז לו מהתשלום מפני שלא הודיע, כי על פי תורה אין לו אלא תרעומת.