פועלים של קבלן שהזיקו לבעל הבית או אחרים - מי משלם

"אני קבלן שיפוצים. הבאתי פועל לעבודה, ותוך כדי עבודה הפועל עשה נזק לבעל הבית ששכר אותי. וכן הזיק לשכן מקומה ראשונה. ואי אפשר לתבוע את הפועל מכמה וכמה סיבות. האם אני חייב לשלם את הנזק, כיון שהמזיק פועל שלי. ומה הדין אם הפועל זרק עץ מלמעלה שפגעה בעינו של עובר אורח, האם אני חייב בנזקו, וכמה. ומה הדין אם לא שכרתי את הפועל, אלא שכרתי קבלן ביצוע גוי שהוא העסיק פועל, שהזיק לעובר אורח בעינו, האם אני חייב שהעסקתי את הקבלן שהביא את הפועל, והאם יש עלי חיוב מפני שלא עשיתי ביטוח כחוק לתשלום פיצוי נזקים של פועלים שלי".

תשובה

א. מי ששכר קבלן לעשות שיפוצים בביתו, אפילו שלא עשה עמו תנאי שהתחייב על נזקי פועליו, אנן סהדי שלולי זה לא היה שוכרו וחייב הקבלן על נזקי פועליו, שהזיקו את בעל הבית. ואין הבדל אם הקבלן הביא פועלים, או שכר קבלן אחר שהביא פועלים, לעולם מי שבעל הבית שכרו הוא חייב לשלם הנזק, ויעשה הקבלן דין עם הפועלים שהביא. ואם הביא קבלן אחר, יעשה דין עם הקבלן שהביא.

ב. כמו כן אם הנזק היה לשכני הבנין, גם אנן סהדי שלולי התחייבות זו לא היה שוכרו, וחייב לשלם על נזקי פועליו. ויש עוד טעם בזה, שמשתמש ברכוש הבנין, ולולי חיוב זה, לא היו מניחים אותו לעבוד.

ג. אבל אם פועליו הזיקו עובר אורח אין לחייב את הקבלן.

ד. במקום שפטור מלשלם, אין לחייבו שלא עשה ביטוח.

ביאור התשובה:

ראוי להקדים, שפועל שהזיק חייב לשלם, שאפילו עבד שהזיק חייב לשלם כשיהיה לו, כמבואר בבא קמא (פז, א), ובחושן משפט (סימן תכד סעיף ט) וז"ל

"העבד והאשה, החובל בהם חייב; והם שחבלו אחרים, פטורים, אבל משלמים לאחר זמן, אם נתגרשה האשה או נתאלמנה או נשתחרר העבד". ע"כ.

אבל באופן שאין לפועל לשלם, יש לחקור האם הקבלן ששכר את הפועל התחייב לשלם לבעלים כל נזק שיעשה הפועל, או לא.

מחלוקת הראשונים בדין שומר שמסר לשומר

ושורש הדברים בבבא מציעא (מב), במעשה באחד שהפקיד מעות אצל חבירו ומסרן לאמו, ופשעה בשמירתן ונגנבו, ואמר רבא דאין לחייב את הנפקד לשלם, שכל המפקיד, על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד, משמע שאפילו אם פשעו ואין להם לשלם פטור השומר, כיון שהמפקיד ידע שיתנם לאמו ולאשתו לשמור. וכן פסק הרמב"ם והביאו המרדכי (בבא מציעא סי' רפ"א). אבל התוס' (שם, ב ד"ה כל) הביאו בשם רבינו תם, דלעולם חייב השומר לשלם אם אמו אין לה לשלם, ומה שאמרו שכל המפקיד כו' היינו לומר שאינו נאמן לומר שאינו נאמן בשבועה, וכן היא שיטת רבינו הש"ר מקוצי והביא דבריהם בארוכה המרדכי (בבא מציעא פרק המפקיד סימן רפ"א). 

ולהלכה הביא הרמ"א שתי השיטות (סימן רצ"א סעיף כח) ולא הכריע, וזה לשונו:

"שומר שמסר הפקדון לאשתו ובני ביתו והודיעם שהוא פקדון, ולא שמרו כדרך השומרים, שהם חייבים לשלם לבעל הפקדון, ובעל הבית פטור, שכל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד. הגה. ואם אין להם לשלם, י"א דבעל הבית חייב לשלם (טור בשם הרא"ש ובסימן ע"ב בשם בה"ת). ויש אומרים דפטור) (טור בסימן זה בשם הרמב"ם והמגיד פרק ד' דשאלה)" עכ"ל.

אבל בסימן ע"ב סעיף ל סתם הרמ"א כסברא הראשונה שחייב לשלם.

יש פוסקים שהנידון תלוי במחלוקת הראשונים

והשתא יש לברר מה הדין בנידון דידן. והנה בנתיבות המשפט (ביאורים סימן ש"ט ס"ק ד) כתב, דאם שכר פרה וכלי עבודתה, ושכר פועלים לחרוש בה ופשעו הפועלים ושברו הכלים ואין להם לשלם, דינא הכי, דאם שכר פועל שרגיל לשוכרו, הרי זה כמסר לאשתו ולבניו דבאנו למחלוקת הראשונים, דלסברא הראשונה חייב ולסברא השניה פטור, ואם שכר למי שאין רגיל פטור. ועל פי זה פסקו בפסקי דין רבניים וז"ל (פסקי דין - ירושלים דיני ממונות ובירורי יוחסין יב עמוד קצה) "ה. קבלן שהעסיק פועל שהזיק, האם הקבלן חייב. עיין נתה"מ סי' שט ס"ק ד שאם שכר הקבלן פועלים והזיקו, אם היו אלה פועלים שדרכו להפקיד, תליא בפלוגתא המבואר בסי' רצ"א אי חייב הראשון כשפשע השני ואין לו לשלם, ואם שכר למי שאין רגיל חייב. נמצא לפי זה, שתחילה יש לבעה"ב הניזוק לתבוע את הפועל שהזיק, ואם אין לו לפועל, או שאי אפשר לתובעו, כיון שעל דעת כן שכר את הקבלן שיבצע עבודות שונות ע"י פועלים, תלוי במחלוקת שהביא הרמ"א בשו"ע סי' רצא סעי' כד, והמוציא מחבירו עליו הראיה. ועי' פס"ד ירושלים כרך ב עמ' פז" עכ"ל.

אין נראה שהנידון תלוי במחלוקת הראשונים

ולעניות דעתי אין הדברים נכונים. דהנה מבואר בבא קמא (נו, ב) דשומר שמסר לשומר נפטר השומר הראשון לגמרי, וליישב גמרא זאת לשיטת רבינו תם שמחייב את השומר הראשון, כתב באור זרוע (חלק ג פסקי בבא מציעא סימן קלד) וז"ל: 

"אבל אני שאלתי למורי הרב ר' שמשון דקוצי זצ"ל ואמר לי הלכה למעשה מדברי ר"ת זצ"ל. וההיא דהכונס נראה בעיני דלא קשיא דאע"ג דהתם פטור לגמרי היינו כדפר"ח זצ"ל דהתם מילתא דברירה היא, וכל מאן דמסר לרועה אדעתא דמסר הוא לברזיליה שהרועה הגדול מקבל מבני אדם ויש לו אחרים תחתיו שימסור להן ויוצאין ומרעין אותן ביער, ולפיכך אין יכול לטעון אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר, דהואיל ויודע שהרועה הגדול אינו מרעה אותן בעצמו אלא אותם שתחתיו, הוה ליה כאילו עצמו בעל הבהמה מסר בידם, הואיל שיודע בודאי שהרועה הגדול ימסור בידם. אבל הכא, נהי שעל דעת כן מפקיד שלא ימנע מלמסור הפקדון ליד אשתו ובניו ובנותיו ואנשי ביתו, מכל מקום רוב פעמים דרכן של בני אדם בעצמו לשמור הפקדון וסבור המפקיד שבעצמו ישמור, מכל מקום אם ירצה למסור לאשתו ובניו הרשות בידו, הילכך אהני מה שרשות בידו למסור בידם שאין המפקיד יכול לומר לא מהימני לי בשבועה, ואהני מה שעצמו ישמור, שאם אין להם במה לשלם, שהנפקד עצמו חייב לשלם היכא שפשעו ולא שמרו כדרך השומרים. עכ"ל.

והביאו המרדכי פרק המפקיד [רמז רסה] להלכה, וכן הביאו הגהות אשר"י בבא מציעא (פרק ג סימן כג), וביאור הגר"א (רצ"א סעיף כד). ולפי זה מה שפסק הנתיבות, איירי באופן שהבעלים גם שומרים קצת, אבל באופן שידוע לבעלים שהוא מוסר למישהו אחר, הרי זה כאילו מסרו הבעלים בעצמם לפועל ונפטר הקבלן לגמרי. ולפי זה בנוהג העולם שהשוכר קבלן יודע כי אינו עושה המלאכה, ופועליו עושים זאת, והרי זה כמוסר העבודה לפועלים, שלכל השיטות פטור הקבלן. 

לפי זה בנידון דידן, בכל האופנים פטור הקבלן, לא מיבעיה כששכר קבלן אחר שהביא פועל, אלא אפילו הביא הקבלן בעצמו פועלים. ואין הבדל בין פועל גוי לפועל ישראל, החיוב הוא רק על הפועל בלחוד. ומה שטען כי יש חוק לחייב את הקבלן לעשות ביטוח, אין סעיף זה בשולחן ערוך. וחוק המדינה אין בו כדי לחייבו על פי תורה, כי לא קבלנו על עצמנו מנהג זה. והרוצה לחייב את הקבלן על נזקי פועליו, עליו לעשות הסכם התחייבות בכתב ובקנין הראוי עם הקבלן, שכל נזק שיעשו הפועלים שלו, יתחייב הקבלן בכל מה שיעשו, והוא יתבע את הפועלים, אבל אם לא עשה הסכם - הקבלן פטור. כך היה נראה לי מעיקרא.

הנראה למעשה בפועלים שהזיקו את בעל הבית

אבל כשהתבוננתי בדבר, נראה לי דבנידון דידן הכל מודים שהקבלן חייב בנזק פועליו, דאין ספק בזה, שאנן סהדי, שהשוכר קבלן לעשות לו שיפוצים, אין לו שום שייכות לפועלים, אלא שהוא משלם לקבלן ושוכר את הקבלן שיעשה את עבודתו, ובעל הבית אינו מחשב כמה הוא משלם לפועליו, ואם בכלל מביא פועלים, מבחינת בעל הבית הקבלן הוא הפועל, והוא האחראי לכל הנעשה בבנייה, ואין ספק בדבר, שאפילו שלא עשו תנאי בדבר, אנן סהדי שדעת כל בעל הבית ששוכר קבלן לעבודה, דהוא עושה תנאי שכל אחריות הנזקים שיעשו במהלך עבודתו יתחייב הקבלן לחוד, ואפילו שלא התנה, הרי זה כהתנה, אלא אם כן התנה הקבלן שאינו מתחייב, ואין הנידון דומה כלל לשומר שמסר לשומר, דהתם הוא מוסר לרועה שימסור לשומר אחר, אבל בקבלן שיפוצים בודאי אינו מוסר עבודתו רק לקבלן שמכיר, כי הרבה מאוד נזק ממון יש בעבודה זו, ואינו סומך רק על מי שמכיר ובוטח בו, ואינו דומה כלל לשמירת בהמה אצל רועה שאין בה נזק כלל, וכן אינו דומה למוסר לאנשי ביתו לשמור, אבל עבודת בניה על ידי קבלן, בודאי אין בעל הבית מניח לקבלן לעשות עבודה בביתו אלא אם כן הוא נוטל על עצמו כל נזק שיהיה באחריותו, ואין אדם מאבד ממונו להניח למי שאינו מכירו לעשות עבודות בניה בתוך ביתו, לכן אין לי ספק בדבר שהוי כהתנה עמו דמי, וחייב הקבלן בכל נזק שיעשו פועליו לבעל הבית, וכדי להנצל מהפסד כספי, על הקבלן לעשות לעצמו ביטוח עבודה, אבל אם לא עשה אין זו סיבה להפסיד את בעל הבית.

ואין להקשות דבית קרקע הוא, ואין שמירה בקרקעות (חושן משפט, שא, א) דלאו מדין שומר הוא חייב, אלא מדין מזיק, והמזיק קרקע חייב כמזיק מטלטלין.

דין פועלים שהזיקו את השכנים

והנה כל זה על הנזק שעשה הקבלן לבעל הבית, שעל זה אנן סהדי שאם לא היה חייב הקבלן על נזקי פועליו, לא היה שוכר אותו לעבודה. אבל יש לברר האם חייב הקבלן על נזק שעשה הפועל לשכנים בבניין, או לעוברי אורח, שעל זה לא היה לקבלן התחייבות.

וצדדי הספק הן דלכאורה לא קיבל הקבלן התחייבות על זה, דבשלמא לגבי נזקיו של בעל הבית, בודאי אנן סהדי שלא היה שוכרו אם לא היה מתחייב על נזקיו, אבל לא לגבי נזקין לשכנים. ומכל מקום הדעת נוטה, שגם בזה יש לבעל הבית לחייבו, דפשיטא שאין בעל הבית רוצה להיות בדין ודברים עם השכנים מחמת הנזקין, והשכנים בודאי רואים את השכן ששיפץ אחראי לכל הנזקין, לכן, אם לא היה מתחייב הקבלן על כל נזקי פועליו, בין מה שמזיק את בעל הבית, ובין מה שמזיק את שכני הבנין, לא היה שוכרו. וכל זה רק לנזקי שכני הבנין, אבל מה שמזיקין פועליו עוברי אורח, או מקומות אחרים, על זה בודאי לא התחייב הקבלן לבעל הבית.

וקבלתי תשובה מאת הגאון רבי שלום מרדכי הלוי סגל שליט"א, שמוסיף עוד טעם, מדוע יש לחייב את הקבלן על נזקי השכנים. וז"ל:

"עוד יש מחכמי זמנינו שכתבו שכל שכן שבונה בדירתו, כיון שצריך להשתמש בחצר המשותף של השכנים, הוא מתחייב לשלם להם על כל הנזקים שיגרום, שהשכנים אינם מסכימים להרשות להשתמש ברשותם להוציא ולהכניס אם יזיק אותם ולא ישלם להם, כן דעת הגר"י סילמן שליט"א. וכן כתבו בהישר והטוב (ח"ח סי' י"ז וסי' י"ח) עי"ש. ולפי טעם זה אפשר לחייב את הבעלים את כל הנזק ולא רק חציו, אולם לפי טעם זה לא נתחייב אלא כשמזיק את השכנים אבל אם הזיק אדם אחר אינו חייב לשלם" עכ"ל.

ונראים הדברים.