הסתרת נוף, קציצת עץ המסתיר את נר החנוכה, התנגדות בעיריה לבנייה.

א. עיכוב בניה מטעם הסתר נוף, ים, שלט של חנות. ב. שכן תובע לקצוץ חלק מאילן בחצר המונע פרסום נס חנוכה. ג. האם מותר להתנגד בעיריה לתוספת בניה, כאשר על פי תורה אינו היזק ראיה.

א. עיכוב בניה מטעם הסתר נוף, ים, שלט של חנות

"אבקש לברר האם יש טענה לעכב בנית שכן מפני שמונע מרחב ראיה של נוף, או ים, או מסתיר שלט של חנות וכדו'''.

תשובה

אם על פי התב"ע יש לשכן זכויות בניה לבנות בנין כזה, אי אפשר לעכבו. ואם אין לו זכויות בניה, אפשר לעכב בכל אופן. 

ביאור התשובה: הקדמה

ראוי להקדים ולהדגיש, כי בדרך כלל, מי שמונעים ממנו מרחב ראיה או נוף וכדו' מרגיש שמזיקים לו במרחב הראיה או הנוף וכדו', אבל באמת צריך לדעת כי אם על פי הלכה מותר לשכן לבנות, ואין טענה הלכתית למנוע, הרי שאין הבניה מזיקתו, כי בשלו הוא בונה, אלא שעד עכשיו נהנה בראייה משל חבירו. וכי מפני שקיבל מתנה עד היום, חייב חבירו להעניק לו מתנה זו לעולם. 

עוד צריך להקדים, שזכותו של כל אחד לבנות בחצרו כל בנין שירצה, אלא שאם היה לשכן חזקה להשתמש בראייה ברשות זו, אינו יכול לבנות כי יש לשכן חזקה ויבואר ענין החזקה במקום אחר. 

עוד יש להקדים, שאפילו במקום שאסור לבנות ולהזיק לחבירו, אם חבירו מחל לו, והניח לו לבנות, כבר זכה הלה בזכות בניה זו. ומחילה זו יכולה להיות במכירה או במחילה וכדו'. וכן להפך, אפילו במקום שמותר לבנות, ואין לשכן טענה הלכתית שהוא מפריע לו, מכל מקום, אם קנה למנוע מחבירו לבנות נגדו, או בקניית זכות המניעה, או במתנה, יכול למנוע בניה זו, אפילו אם אין לו טענה הלכתית.

ואין אנו באים לדון כאן אלא בדין החזיק ג' שנים לראות למרחב, ועכשיו בא השכן למנוע ראייה זו ממנו, בזה יש לברר האם טענה זו - שהבניה מזיקתו - היא טענה המקובלת בהלכה, ואז חזקתו חזקה, או שאינה טענה ואין לו חזקה, שכל חזקה בדבר שאינה טענה, אינה חזקה.

ג' שיטות בשיטת רבינו תם

והנה המקור לטענה שמונע ממנו מרחב ראיה, הוא בבבא בתרא (ז, א) באחד שהיתה לו וילה יפה עם גינה גדולה, ולאחר מותו חילקו האחים בנכסיו, אחד נטל הוילה ואחד נטל הגינה. ולאח שנטל את הוילה היה לאחר הגינה שדות שלו, והיה רואה את שדותיו דרך הגינה. ובנה האח שנטל את הגינה חומה להפריד בינו לאחיו, וטען אחיו שהחומה מונעת ממנו לראות את שדותיו, ומסקנת הגמרא דאינה טענה. כך מפרש רבינו תם סוגיא זו (שם, תוס' ד"ה בדידי קבנינא) ומכאן לכאורה ראיה שמניעת ראיית מרחב אינה טענה. אבל באמת יש כמה שיטות בזה.

א. המהר"א ששון בספרו תורת אמת (סימן קצ"ב) בסוף התשובה מבאר, דמדברי רבינו תם יש ראיה להפך, דטענה זו הוי טענה. דהנה רש"י (ד"ה בדנפשאי) מפרש בסוגיא הנ"ל שאינו מונע ממנו לראות לשדותיו, אלא שעל ידי הבניה הוא מחשיך עליו, ועוד מפרש רש"י דדוקא באחין אינו יכול לעכב עליו, כיון שבאים עכשיו לחלוק בנכסי אביהם ואין לו חזקת אורה ג' שנים. ומוכח מפירוש רש"י שאם לא היו אחין, והיה לאחד חזקת אורה ג' שנים יכול לעכב עליו. ועל פי זה יש לומר שגם לשיטת רבינו תם נפרש הסוגיא, דדוקא באחין שאין לו חזקה, אינה טענה ויכול למנוע מאחיו לראות הרחב, אבל מי שיש לו חזקה ג' שנים לראות אינו יכול למנוע ממנו. ומפרש מהר"א ששון בדרך זו את דברי ספר אגודה בסוגיין. וכן מצאנו למבי"ט (שו"ת מבי"ט חלק א סימן שכג) שמפרש כך, וז"ל "ומשמע לפירושו, דהכא גבי אחי הוא דלא מצי למימר, אבל בעלמא יכול לטעון קא מאפלת עלי כפירוש רבינו תם, כו' היכא דמפסיק במחיצה ומונע אותו מלהביט למרחוק, נראה דמצי לטעון. נאם המבי"ט" עכ"ל.

ב. אבל המהרלב"ח (סימן מ"ד) מביא ששואל אחד רצה לפרש, דלרבינו תם אם יש לו חזקה יכול לטעון שאתה מעכב ראיה למרחוק, וחולק עליו מהרלב"ח, ומפרש, דלרבינו תם טענה זו אינה טענה. ומפרש שם שאין לדקדק דדוקא באחין אמרו ולא בשאר אדם, אלא כונת הש"ס לחדש דאפילו באחין אין יכול לעכב, דהוה אמינא שיכול לטעון שהתחלקתי לדור כפי שדר אבינו, אבל בשאר אדם פשיטא שאינה טענה, ואפילו דר ג' שנים אין לו חזקה לאורה זו. והביאו הפתחי תשובה (חושן משפט סימן קנ"ד ס"ק ח)   

ג. אבל בספר אהלי תם – תומת ישרים [מהגאון רבינו תם בן חייא, מגדולי רבני קשוטא לאחר גירוש ספרד. נדפס בוינציה שפ"ב, ונדפס מחדש בירושלים תשנ"ט] סובר כמהר"א ששון והמבי"ט - שבאמת מוכח מהש"ס, דדוקא לאחין אין חזקה לטעון טענה דרבינו תם, אבל לאחרים שיש חזקת אורה ג' שנים הוי טענה - אלא שמפרש את דברי רבינו תם באופן אחר, שהיה לאח הפסד ממון על ידי מניעת ראייה על שדותיו, ולכן רק כשיש הפסד ממון הוי חזקה לרבינו תם, אבל כשאין הפסד ממון לא הוי חזקה, וממילא אינו יכול למנוע בניה זו. וז"ל:

"וההיא אספלידא, שרואה פועלים העושים בשדותיו משם, ומרתתי, דהוי כעומד עליהם, הוא אפשר לומר דיכול לעכב עליו, דאיכא דררא דממונא, אבל בנדון דידן שמונעו מלראות ר"ה אין בכך כלום". עכ"ל

הנה מפרש דרבינו תם איירי שיש לו הפסד ממון מחמת מניעת הבטה על שדותיו, שפועליו יראים ממנו שרואה אותם, אבל כשטוען שנהנה מראיית מרחב, אינה טענה כי אין זה חזקה.

והמהרש"ם (שו"ת מהרש"ם חלק ג סימן שעו) הביא את דבריו, וכתב, שלדברי תומת ישרים טענת ראיית מרחב אינה חזקה לכן אינה טענה, ומסיים

"אבל מכל מקום היכא דהשני יש לו חנות שמתפרנס ממנו, נראה דלכולי עלמא יוכל למחות בו, שמזיקו במניעת ביאת הקונים אליו על ידי שלא נראה פתח חנותו מרחוק" עכ"ל.

נראה שדין זה מצא בדברי התומת ישרים כמבואר לעיל, שאם רואה פועליו ויש לו הפסד ממון, הוי טענה.

וכן יש לפרש כונת הנודע ביהודה שכתב (שו"ת נודע ביהודה מהדורא תניינא - אורח חיים סימן טז) וז"ל:

"דמפירוש רבינו תם אין לעניות דעתי שום ראיה, דלרבינו תם היה רואה משם לשדותיו, ועל ידי הבנין לא יוכל לראות לשדותיו כלל, לכך אם היה מחזיק בזה שני חזקה היה מועיל, אבל בית הכנסת, אף שצריך אור גדול, מכל מקום מאן יימר דיכול למחות כשירחיק ד' אמות, כיון שאינו מונע האור לגמרי אינו דומה לאספלידא שעל ידי הבנין מונע הראיה לשדות לגמרי" עכ"ל.

ונראה דהיינו נמי כונתו שרואה את שדותיו, ויש בזה ענין חסרון ממון. וכן מפרש מהרלב"ח (סימן מ"ד)  בדרך שניה.

וצריך עוד ביאור מדוע כשיש לו הפסד ממון יכול למנוע הבניה, דממנא נפשך, אם אין לו זכות למנוע הבניה, מדוע בהפסד ממון מותר למנוע, והרי הלה בונה ברשותו, והרי עושה הפסד ממון לשכן שמונע ממנו לבנות, ומהיכי תיתי דהשכן ימנע ממנו לבנות, ובאיזה זכות יעכבנו. והטעם בזה, דכשאין לו הפסד ממון, אין חזקת ראייה חזקה, דהשכן לא התייחס בחשיבות לראייה זו, ולכן לא מנעה ממנו, וכיון שאין חזקה יכול למנוע ממנו ראייה זו, כי בשלו הוא בונה, אבל כשיש הפסד ממון, נעשה מוחזק בראייה זו, כיון שהלה לא מנע ממנו.

העולה מכל הנ"ל דלפי שיטת רבינו תם בסוגיין, שיש לו טענה שרוצה לראות למרחוק, יש ב' פירושים האם יכול לטעון טענה זו לאחר שהחזיק ג' שנים: א. למהר"א ששון והמבי"ט הוי טענה אם יש לו חזקה. ב. למהרלב"ח, לתומת ישרים, לנודע ביהודע, לא הוי טענה אפילו החזיק ג' שנים, אבל אם ראה משם לשדותיו במשך ג' שנים והלה לא מחה בו, הוי טענה כיון שיש בזה הפסד ממון. וכל זה לשיטת רבינו תם. אבל יש בגמרא עוד פירושים בסוגיין, והיא שיטת רש"י דאיירי במאפיל ממש, או שיטת ר"י, ולדבריהם אין ראיה לטענה זו כלל. ועיין בעמק המשפט סימן י"ט מה שהאריך לדון בדברי המהרש"ם.

בזמנינו הכל הולך אחר התב"ע 

ולמעשה יש לי כאן צריך עיון גדול בכל הנידון. דהנה בזמניהם לא היה תוכנית בנין ערים (תב"ע), ומנהג המקום בזכויות הבניה וכדו', ונתנו חכמים כללים כלליים בדבר. אבל היום שיש תב"ע לכל מגרש ומגרש, נראה שנפל בבירא כל הנידון, דבעל מגרש שיש לו זכויות לבניה של הרבה קומות, פשיטא שאין בעל המגרש הסמוך יכול לטעון נגדו אפילו אם שנים רבות היה רואה משם לשדותיו, ואפילו לפי מהר"א ששון והמבי"ט, דכיון שקנה קרקע שיש לו זכויות בניה, ולא ניצל אותן, היעלה על הדעת שיפסיד זכויותיו מפני שלא בנה. וכך על דרך זו יש ללכת לפי תב"ע, שהיא תקנת הבריות ומנהג האנשים שלא יהיה תוהו ובבהו בתרבות הבניה. ואף על פי שבכל דבר אין לנו אלא תורתינו הקדושה, אבל במנהג הבריות בבניה שתהיה לפי תב"ע, היא ראש וראשון למניעת כל מחלוקת בין הבריות ולבניה מסודרת.

כמו כן מי שקנה קרקע בקו ראשון לים, שכידוע מחירה רב מאוד, פשיטא שאיסור גזל הוא לבנות ולהסתיר לו הנוף, אם על פי התב"ע אין לו היתר בניה, שהרי קרקע זו מחירה רב מאוד רק מפני הנוף לים, ואיך נגזול את ערך הקרקע, וניטול ממנו מה ששילם מכספו ביוקר. ועוד כהנה וכהנה. סוף דבר, אין לנו בזמנינו אלא תוכנית בנין ערים אשר תיקנו לפי סגנון תרבות הדיור בזמנינו. וכפי שיבואר להלן לגבי הרחקת ד' אמות, הוא הדין לגבי כל טענה של אפלה ומניעת מרחב ראיה, שהכל תלוי בתב"ע בלבד בזמנינו.

ב. שכן תובע לקצוץ חלק מאילן בחצר המונע פרסום נס חנוכה

"אני גר בקומה ראשונה. על פי ההלכה אני חייב להניח נרות חנוכה במרפסת ביתי הפונה לרשות הרבים. כשנכנסתי לדירה שתלו בחצר אילנות נוי אשר גדלו וראשם גדל מול המרפסת שלי המונע מהרבים לראות את נרות החנוכה. בקשתי רשות השכנים לקצוץ את ראשי האילנות, היות ועל פי ההלכה צריך לפרסם הנס. מקצת שכנים אינם מסכימים. האם יש בכחם להתנגד לזה, היות ולכאורה הוא נגד ההלכה"

תשובה

אין בכחם להתנגד, כיון שאין לגדל בחצר השותפים אלא בהסכמת כולם, ולא מחמת מצות נר חנוכה.

ביאור התשובה

שאלה זו תלויה בדין חושן משפט, כיון שאם על פי ההלכה יכול השכן לעכב קציצת ראשי האילנות, גם בחנוכה יכול לעכב, שאין חיוב לקצוץ אילן כדי לפרסם הנס, שאפילו אם אין התנגדות לשכנים לקצוץ, רק הוא בעצמו נהנה מאילנות, והם מסתירים את המנורה, אין מצוה לקצוץ האילן, כי מצות נר חנוכה לפרסם הנס היא לפי המציאות שיש לו, וכי יש חובה לאדם לדור בקומה ראשונה כדי שיקיים מצות נר חנוכה יותר בהידור מאשר אם ידור בקומות עליונות, והוא הדין נמי אדם שרוצה לסגור מרפסת, אין לו כל ענין לעכב זאת מפני מצות נר חנוכה.

ואפילו לפוסקים שבזמנינו שיש אפשרות להדליק בחוץ אם הדליק בפנים אינו יוצא ידי חובת נר חנוכה, הני מילי באופן שהיה באפשרותו לפרסם הנס ולא עשה כדין, אבל אם אין באפשרותו - מכל סיבה שלא תהיה - יוצא ידי חובתו בהדלקה במקום המפורסם לפי מצב ביתו.

לפיכך יש לדון בנידון דידן ללא שייכות לחנוכה, האם יכולים השכנים למנוע מהשכן בקומה הראשונה לקצוץ אילן נוי שעולה מול ביתו של השכן מקומה ראשונה. ונראה בזה, שכיון שהאילן גדל בחצר השותפים, אי אפשר לגדל שום אילן ללא רשות כל השותפין, הן בענין סוג האילן, והן בגובה האילן, ואם אחד השנכנים טוען שאילן גבוה אינו יפה אי אפשר לעבור על דבריו, כי הם שותפים, ואינו דומה כלל לדין הרחקה מחמת מאפיל וכדו', ששם הוא בונה בשלו, אבל כאן הם בונים בשותפות ודעת כל שותף מעכבת. לאור זה, ללא קשר לנר חנוכה, יכול שכן לטעון שאינו מסכים שיגדל בחצרו אילן בגובה זה בימי החנוכה, למרות שאינו חייב בזה על פי דין, אבל זהו רצונו, וחייבים השותפים לקיים רצונו.

אבל אם יש דיירים שאינם שומרי תורה בבנין, יש להזהר מאוד כדי שלא להרחיקם מהתורה, ודרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. ולעניות דעתי, אם באמת לא מפריע לשכן בכל השנה האילן ורק מפני מצות נר חנוכה עושה זאת, וקציצת האילן מפריעה לשכנים שאינם שומרי תורה, ראוי לבקש מהם בדרכי נועם כדי שלא לגרום להם ריחוק מחיי תורה, כי אין חיוב מדיני חנוכה לעשות כן. 

ג. האם מותר להתנגד בעיריה לתוספת בניה, כאשר על פי תורה אינו היזק ראיה

"שכני בונה ממולי במרחק שאינו היזק ראיה על פי הלכה, אלא שעל פי חוק העיריה אם יש התנגדות, העיריה מונעת את הבניה, האם מותר לי להתנגד"

תשובה

אתה יכול להתנגד.

ביאור התשובה

הנה על פי הלכה מספיק להתרחק ארבע אמות (חושן משפט סימן קנ"ד סעיף כא) ומקורו בגמ' בבא בתרא (כב, א), מכל מקום יפה דן בזה בספר עמק המשפט (סימן טז) בטוב טעם, שבזמנינו תרבות הדיור השתנתה, ויש להרחיק כפי החוק בת.ב.ע., ומביא בשם מרן פוסק הדור הגי"ש אלישיב זצ"ל שבזמנינו יש להרחיק כפי השיעור שנקבע בתב"ע. וטעמו, כיון שדיני הרחקה הם ממנהג בני אדם, ולא קבעו זאת חז"ל שיעור הרחקה זו רק בזמניהם, שכל איש הישר בעיניו יעשה, ולא היו חוקי בניה עד כמה מותר לנצל ולבנות בשטח הבניה, לפיכך גדר גדרו חז"ל הרחקת ד' אמות, אבל בזמנינו שתקנו חוקי בניה לטובת הבריות, ועל פי זה נבנים גם בנינם גבוהים מאוד, יש לנו לנהוג כפי ההרחקה בתב"ע, ומוכיח את שורש הדברים מהא דחזינן שאע"פ שבהרחקת ד' אמות סגי, מכל מקום פסק האגודה בבא בתרא (דף כח טור ג מדפי האגודה) שבבנינים שמצריכים אור גדול כטרקלין, או בית כנסת, יש להרחיק יותר מארבע אמות, אם כן חזינן דהכל תלוי בתרבות הדיור.

לאור זה נראה, שכאשר בחוק התב"ע יש לאשר את הבניה רק אם אין התנגדות שכנים, הרי הזכות להתנגד הוא חלק מתרבות הדיור שאין לאשר מרחק זה רק בסכמה, כלומר ישנם פעמים שבתב"ע מתירים את הבניה גם ללא התנגדות, ולפעמים מניחים זאת לפי הסכמת השכנים, אם כן זהו חלק בלתי נפרד מתוכנית התב"ע.

לאור זה, אם על פי הלכה יש מרחק הראוי, אבל על פי התב"ע צריך הסכמה, מותר להתנגד, שאין זה נגד התורה הקדושה חלילה, שכשם שעל פי הלכה מספיק הרחקת ד' אמות, ואף על פי כן מבואר לעיל שצריך להרחיק כפי תוכנית התב"ע, גם בנידון דידן כך הוא, שאף על פי שאין החלטת תב"ע לאסור הבניה, מכל מקום, אין היתר לבנות אלא בהסכמה, וכיון שעל פי תרבות הדיור הנוהגת היום מרחיקין יותר מד' אמות, הוא הדין שמותר להתנגד לבניה שאינה סותרת את התורה לפי התרבות היום. וזה נראה לי פשוט וברור.

וכמו כן בהרחבת דירה מותר להתנגד אם על פי חוק אסור לבנות. זאת ועוד, בהרחבת בניה שהוא משביח נכסיו בחצר השותפים, יש איסור גזל אם מרחיב על דעת עצמו ללא הסכמת השכנים כפי שביארנו במקום אחר. וכל דברינו להלכה, אבל מכל מקום למעשה אני חוכך בזה, וצריך עוד להתיישב בדבר.