זמן תשלום, וריבית בשכירות

א. מתי חייב לשלם שכר דירה. ב. הוזיל בעל הבית לשוכר אם ישלם מראש, האם יש בזה חשש ריבית.

א. האם שכר דירה משלמים בסוף או בתחלה.

"שכרתי דירה לשנה בשכר אלפיים שקל לחודש. לא סיכמנו מתי אשלם את הכסף החודשי - בתחלת חודש או בסופו. בעל הבית תובע ממני שאשלם בתחילת חודש. האם הוא צודק בתביעתו".

תשובה

בעל הבית צודק, ואתה חייב לשלם בכל חודש מראש.

מקורות התשובה

בגמ' בבא מציעא (סה, א) מבואר ששכירות דירה משתלמת בסוף השכירות, ולפי זה אם שכר דירה לשנה בעשרים וארבע אלף שקל, יכול השוכר לשלם בסוף השנה, ואם סיכמו ששכרה יהיה בכל חודש אלפיים שקל, הרי כל חודש היא שכירות נפרדת, ועל השוכר לשלם בכל סוף חודש אלפיים. וכן מבואר במחנה אפרים (שכירות סימן יב) שאף על פי ששכירות אינה משתלמת אלא לבסוף, אם שכר דירה לשנה ופירש ששכר כל חודש יהיה סכום פלוני, חייב לשלם בסוף כל חודש, כיון שכל חודש הוא זמן נפרד, ולא אמרינן שהשכירות היא שנה שלמה, ומוכיח כן מכמה מקומות, עיין שם. וכן פסק בקצות החושן (סימן שיז ס"ק ב), וכבר קדמם בזה בשו"ת מהריט"ץ (ישנות, סימן יח), והביאו בפעמוני זהב. והוא דבר המסתבר מאוד. זה דין תורה. 

ולפי זה בזמן חז"ל אם שכר דירה לשנה במחיר אלפיים שקל לחודש, חייב לשלם בסוף כל חודש אלפיים שקל, ואין בעל הבית יכול לתבוע שהשוכר ישלם בתחלת השכירות. ואם שכר דירה לשנה תמורת שלושים אלף שקל ולא פירש כמה ישלם בחודש, ישלם בסוף השנה השכר של כל השנה, אלא אם כן היה מנהג ברור שנוהגים לשלם בכל חודש חלק מי"ב מהשכר הכולל, כפי שנבאר להלן, דהיה כזה מנהג בזמנם.

אבל בזמנינו מנהג העולם לשלם שכירות בתחלתה, ובכל דינים אלו הולכים אחר המנהג. וכן כתב הרמב"ם (מכירה כ"ו, ח)

"כלל גדול בכל דברי משא ומתן הולכין אחר לשון בני אדם באותו המקום ואחר המנהג". עכ"ל.

וכיון שהמנהג כיום שמשלמים דמי השכירות מראש, המנהג מחייב. וכן מוכח ברשב"א (שו"ת הרשב"א ח"ג סימן שסה) שפירש אחד בפשט הגמ' (בבא מציעא ע, א) דאף על פי ששכירות משתלמת לבסוף מדינא דמתני', אם נוהגים לשלם בתחילה הולכים אחר המנהג ואף על פי שהרשב"א מפרש את הסוגיא בדרך אחרת אינו חולק על דין זה שהולכים אחר המנהג, עיין שם. וכן ראיתי נוהגים בבתי הדין.

ב. הוזיל בעל הבית לשוכר אם ישלם מראש, האם יש בזה חשש ריבית

"השכרתי דירה לשנה, תמורת שלושת אלפים שקל לחודש. האם יש חשש ריבית להציע לשוכר שישלם מראש לכל השנה, בשכר שלושים וארבע אלף שקל, במקום שלושים ושש אלף שקל"

תשובה

מותר ואין בזה ריבית.

מקורות התשובה

באמת היא משנה מפורשת (בבא מציעא סה, א) וז"ל:

"מרבין על השכר ואין מרבין על המכר, כיצד השכיר לו את חצרו ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי הוא לך בעשר סלעים לשנה, ואם של חודש בחודש, סלע לחודש מותר. מכר לו את שדהו ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי היא שלך באלף זוז, אם לגורן בשנים עשר מנה, אסור" ע"כ.

והטעם מפורש בגמ' (שם) וז"ל:

"מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא, רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו שכירות אינה משתלמת אלא בסוף, והאי כיון דלא מטא זמניה למיגבא, לאו אגר נטר ליה, משווא הוא דהכי שויא, והאי דקאמר ליה אם מעכשיו אתה נותן לי הרי הוא לך בעשר סלעים לשנה, אוזולי הוא דקא מוזיל גביה. סיפא כיון דזביני נינהו, ובעי למשקל דמי מעכשיו, הלכך אגר נטר ליה הוא ואסור. אמר רבא דקו בה רבנן בהא מילתא ואוקמוה אקרא (ויקרא כ"ה) כשכיר שנה בשנה, שכירות של שנה זו אינה משתלמת אלא בשנה אחרת" ע"כ. 

ופרש"י

"אלא לבסוף - לסוף הזמן, הלכך, כי שקיל מיניה סלע בחדש, דהוו להו שנים עשר סלעים - אין זה שכר המתנת מעות, שהרי לא נתחייב לו לשלם שכירות עד סוף החדש, והאי דאמר ליה אם מעכשיו תתן לי הרי היא לך בעשר סלעים אי הוה מקדים ליה - הוא מחיל ליה מדמי השכירות ומוגר ליה בפחות משוייה, אבל סיפא גבי מכר, משמשך המקח - דינו ליתן המעות, וכי אמר ליה אם מעכשיו תתן הרי היא לך באלף - הן הן דמיה, וכי מיטפי עלייהו לגורן - שכר המתנת מעות הוא". עכ"ל.

ביאור דבריו, דריבית היא שכר על המתנת מעות. ובשכירות, המחיר באמת הוא מה שמשלם לבסוף, ואם משלם מראש, אינו המחיר באמת אלא שהמשכיר מוזיל לו את מחיר השכירות, לכן מה שמשלם יותר לבסוף אין זה ריבית, אלא זה המחיר האמיתי, אבל במכירה צריך לשלם מיד, והמחיר המיידי הוא המחיר האמיתי, לפיכך אם מוסיף לו מחיר אם ישלם לאחר זמן, הוי ריבית.

ביאור עומק ההבדל בין שכר דירה לתשלום מכירה

ויש לדקדק, דאע"פ שאין המשכיר מקבל ריבית אם מחיר השכירות שישלם לאחר זמן יהיה יקר יותר, מכל מקום יש ריבית מהמשכיר לשוכר, שכיון שאינו צריך לשלם לו השכר מיד, ומקדים לו שכר, הרי השוכר מלוה מעות למשכיר, ומפני הלואה זו משכיר לו את הבית בשכר פחות, אם כן השוכר מלוה למשכיר, והמשכיר נותן ריבית לשוכר, ומה הרווחנו בזה שאין שכירות אלא לבסוף. וקושיא זו הקשה החתם סופר על מתני' לעיל בשם גידולי תרומה, והביא ראיה לקושיא זו מהא דקי"ל שהמלוה את חבירו, אסור ללוה להשכיר למלוה בית בשכר נמוך מפני ריבית, והוא הדין בזה, כיון שמקדים לו מעות מפחית לו משכר הדירה.

ולעניות דעתי בזה, שאף על פי שהשוכר אינו חייב לשלם שכר דירה אלא לבסוף, מכל מקום אם משלם עכשיו, אין זה הלואה, אלא משלם לפני הזמן מה שחייב לשלם תמורת השכירות, ולא אסרה תורה אלא ריבית על הלואה שמלוה מעות ללא תמורה, אבל כשמשלם שכירות לא שייך בזה הלואה. כלומר, מיד ששוכר, יש עליו חיוב לשלם פרעון שכר הדירה, אלא שזמן הפרעון הוא לבסוף, ואם משלם מיד לא נחשב הלואה אלא הקדמת תשלום ולא הלואה, שהרי שילם את הכסף בתמורה לדירה ששכר, לפיכך אין לשוכר דין מלוה למשכיר, אלא משלם שכרה לפני הזמן, ואינו בגדר הלואה אלא תשלום על שכר דירה, וכשאין הלואה אין ריבית, לפיכך לא קשיא מידי. ושוב ראיתי שכן כתב בקהילות יעקב (בבא מציעא, מו, ג) עיין שם שהאריך בזה.

ואינו דומה ללוה שאסור להשכיר למלוה דירה בשכר פחות, דהתם איירי שבאמת קיבל הלואה, ונעשה לוה, ולוה אסור לתת שכר למלוה על ההלואה, אבל כאן אין לוה ואין הלואה.

ביאור מדוע המשנה מדברת בשכר חודש

ויש לדקדק בדברי רש"י הנ"ל במה שפירש וז"ל: "שהרי לא נתחייב לו לשלם שכירות עד סוף החדש", מדוע לא פירש עד סוף השנה, דהרי במשכיר לשנה אין חייב לשלם אלא לבסוף, והיינו בסוף השנה. ובאמת לא על רש"י קשיא, אלא על לשון המשנה דקתני וז"ל "אם מעכשיו אתה נותן לי הרי הוא לך בעשר סלעים לשנה, ואם של חודש בחודש סלע לחודש", למה לא קתני ואם לבסוף אתה נותן לי הרי היא לך בי"ב זהובים. ונראה על פי המבואר לעיל, שאם משכיר לשנה ומפרש כמה לחודש, חייב לשלם בכל חודש גם מדינא דגמרא, וזה כונת המשנה, שאם אומר זהוב לחודש, חייב בכל חודש זהוב. והטעם שנקטה המשנה אופן זה, מבואר בתוספות (בבא מציעא דף עג עמוד ב) וז"ל:

"ותימה למה לא המתין עד סוף השנה, דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף, ושמא היה מנהגם ליתן השכירות בסוף כל חדש, וכן משמע במתניתין לעיל (דף סה.) גבי מרבים על השכר כו'" עכ"ל

וכיון שכך המנהג לא קשיא מידי.

דין ריבית בשכר דירה בזמנינו

ולפי זה בזמנינו נמי דינא הכי, שהרי אם משכיר לשנה תמורת כך וכך לחודש אינו צריך לשלם רק בתחלת כל חודש, ואם משלם מראש בזול, אין זה הלואה של המשכיר שמוסיף בשכרה כשמשלם בכל חודש, אלא זהו השכר האמיתי, ואף על פי שעל פי ההלכה היה צריך לשלם בסוף כל חודש והוא משלם בתחלת כל חודש, מכל מקום, כיון שמפחית לו אם ישלם בתחלת השנה, הרי הוא מוזיל לגביה.

אבל יש לחקור מה הדין בזמנינו באופן שסיכמו שישלם בכל חודש שלושת אלפים שקל, ומבקש השוכר שהתשלום יהיה בסוף חודש ולא בתחלת חודש, והמשכיר מסכים בתנאי שאם ישלם בסוף כל חודש יוסף בשכר הדירה, האם יש בזה ריבית.

והנה בדינא דגמרא השוכר לשנה בכך וכך לחודש חייב לשלם בסוף כל חודש, ואם מפחית בשכרה כשמשלם בתחלת חודש אין זה ריבית אלא זהו השכר האמיתי, אבל בזמנינו שכבר נתבאר שהמנהג הוא לשלם בתחלת חודש, אם כן כיון שכבר חתמו ביניהם שטר שכירות, וסתם זמן התשלום הוא בתחלת החודש, אם ישלם בסוף כל חודש ויוסיף בשכרה, הרי זה ממש ריבית, שמלוה המשכיר לשוכר, ומוסיף בשכרה והוא ריבית. 

אבל לפני שחתמו על שטר שכירות, מותר למשכיר לומר לשוכר, שאם ישלם בסוף החודש יהיה שכרו רב יותר, כיון שלפני ההסכם על השכירות, יכול להחליט איך ישולם השכירות, ואין בזה ריבית, ואינו דומה למקח וממכר, דחיוב התשלום הוא בשעה שלוקח, אבל בשכירות הרי מדינא דגמרא משלם לבסוף, אלא שהמנהג לשלם מראש, לפיכך אם עושה תנאי מראש שמשלם לבסוף, אין זה ריבית, אלא שמשכיר לו בשכר יותר, כך נראה לעניות דעתי בזה.

דינים העולים

א. תשלום שכר דירה מהתורה, בסוף השכירות. ואם פירט סך כמה ישלם כל חודש, או כל שנה, כל פרט הוא שכירות בפני עצמו, ומשלם בסוף כל חודש או בסוף כל שנה כפי שפירט. אלא אם כן התנו מראש הכל כפי התנאי.

ב. בזמנינו מנהג העולם לשלם שכר דירה בתחלה, ואפילו אם לא התנו חייב לשלם בהתחלה. שכר דירה לשנה, ופירט שכר כל חודש, משלם בתחילת כל חודש.

ג. שכר דירה לשנה בכך וכך לחודש, ואמר בעל הבית שאם ישלם לשנה שלמה יפחות לו משכר הדירה, מותר ואין בזה ריבית.

ד. שכר דירה לשנה וסיכמו שישלם על כל השנה בבת אחת. אסור אחר כך לומר לשוכר, אם תשלם הכל בתחיל השנה תשלם פחות, ואם תשלם בסוף תשלם יותר דהוי ריבית. אבל לפני שסיכמו על שכר הדירה יכול להתנות מראש ולומר, שאם ישלם מתחלה, יפחות לו משכר הדירה.