תשובות קצרות בעניני הלנת שכר

ראשי פרקים

א.    

א.   האם בשכיר קטן יש איסור של לא תלין

ב.   שכר בלילה, למשך מספר שעות בלילה, האם עובר בסוף הלילה או בסוף היום שלאחריו

ג.    כשלא תובעו

ב.    

א.   מתקין מזגנים דינו כקבלן, האם גם בו נאמר איסור בל תלין

ב.   האם פרעון בשיק נחשב כפרעון לענין איסור בל תלין

ג.     בשיק דחוי

ד.    בכרטיס אשראי

ה.   ואם מתקין המזגנים נשלח ע"י החברה המוכרת

ג.      

א.   תשלום מראש

ב.   שכירות קרקע אם עובר בבל תלין

ג.    כאשר הכסף מופקד בתוכנית חסכון

          ד.

א.   עני קודם לעשיר וגם קודם לאביון

ב.   שעבודא דרבי נתן בשכר שכיר

שאלה

1. בשעות הערב, בקשו מילדה קטנה שתשמור על תינוקות למשך מספר שעות, תמורת תשלום. ההורים חזרו בשעה מאוחרת, האם עליהם לשלם לילדה מיד, או ניתן להמתין ולשלם לה בשעות הבוקר?

תשובה

א.     האם בשכיר קטן יש איסור של לא תלין?

הרמב"ם בהל' שכירות יא,ו לענין שכיר בזמנו, דנשבע השכיר ונוטל: "ואפילו היה השכיר קטן, הרי השכיר נשבע ונוטל" (כן היא גירסת הראב"ד והמגיד ברמב"ם). וכל זה בזמנו, אבל שלא בזמנו, נשבע בעה"ב היסת ונפטר. והטעם שלאחר זמנו נשבע בעה"ב ונפטר, חזקה אין בעה"ב עובר משום בל תלין (ב"מ קיב,ב). ואם נאמר דבקטן אין איסור של בל תלין, היה לרמב"ם לומר דהשכיר הקטן נשבע ונוטל, ומדלא כתב כן, ש"מ חזקה זו שאינו עובר בבל תלין יש גם בשכיר קטן, וש"מ דגם בקטן יש איסור של בל תלין. ואף שהראב"ד חלק על הרמב"ם וס"ל דשכיר קטן בזמנו, בעה"ב נשבע ונפטר, שאין מוסרין שבועה לקטן, רק חלק על הרמב"ם בעקרון שאין מוסרים שבועה לקטן, אבל שיש חזקה זו שבעה"ב לא עובר בבל תלין גם בשכיר קטן, לא פליג על הרמב"ם.

מכח דברי רמב"ם אלו פסק הח"ח באהבת חסד (ח"א פ"ט ס"ה) דגם בקטן ששכרו לאיזה פעולה, שייך בו כל הדינים של בל תלין. ובנתיב החסד ס"ק טז כתב: "וראיתי אנשים שמשתמשים בקטן באיזה דבר של תשמיש, ומבטיחים להם שיתנו להם אח"כ דבר מה עבור זה, ולבסוף לא יתנו להם כלום, ושלא כדין עבדי ..."

והרב המגיד כתב לישב את שיטת הרמב"ם דהקטן נשבע, דכיון שמעיקר הדין השכיר נוטל בלא שבועה, ושבועה זו להפיס דעתו של בעה"ב, כשהשכיר קטן - לא הפסיד דינו, אע"פ שאינו בר עונשין. ובכסף משנה ובמל"מ (וכן היא הגירסא ברמב"ם שלפנינו, וכן נפסק בשו"ע חו"מ פט,ב): "אפילו היה השוכר קטן, הרי השכיר נשבע ונוטל". ועלתה להם גירסה זו לפמש"כ הרמב"ם בהל' טוען ונטען ה,יא. ולגירסה זו אין ראיה דבקטן יש איסור של בל תלין.

אמנם לפ"ז יש להקשות מה הדין בשוכר קטן ולאחר זמנו. דבשוכר גדול קיי"ל שבעה"ב השוכר נשבע ונוטל, וא"כ מה יהיה הדין בבעה"ב קטן. וראיתי בתומים פט,ג שכתב דאף לאחר זמנו יהיה השכיר (הפועל) נשבע ונוטל, כפי שהדין לפני זמנו: "דבגמ' קאמרי כל הטעם דאין נוטל בשבועה לאחר זמנו, משום חזקה אין בעה"ב עובר בבל תלין, והך חזקה לא שייך בקטן, וא"כ חזר הדין לאחר זמנו כמו בתוך זמנו ...". וצ"ע מדוע לא כתב הרמב"ם בדין שאח"ז דבקטן נשבע השכיר ולא בעה"ב הקטן, ועיי"ש בתומים מש"כ. ועיין עוד במש"כ הגרי"א בנחל יצחק פט,ב לישב את גירסת הרמב"ם שהקטן השכיר נשבע ונוטל.

לאמור לעיל באנו למחלוקת קמאי ובתראי אם בקטן קאי בעה"ב באיסור בל תלין. ובאיסור דאורייתא יש לנו להחמיר ולמיעבד לכתחילה ולא לעבור על איסורי הלנת שכר אף בקטן.

ב.     שכר בלילה, למשך מספר שעות בלילה, האם עובר בסוף הלילה או בסוף היום שלאחריו?

קיי"ל במשנה ב"מ קי,ב, דשכיר יום (ששכרו לכל היום עד לשקיעת החמה) גובה כל הלילה, ובזריחת החמה של הבוקר עובר בלא תלין פעולת שכיר אתך וכו' (וברש"י ב"מ קיא,א ד"ה שכיר שעות, מבואר דעובר בעלות השחר). שכיר לילה (ששכרו לכל הלילה עד לזריחה), גובה כל היום שלאחריו, ומשתשקע חמה בלילה, עובר בלא תבא עליו השמש. שכיר שעות, גובה כל הלילה וכל היום. שכיר שבת שכיר חדש וכו', יצא ביום גובה כל היום, יצא בלילה, גובה כל הלילה וכל היום (שהיום הולך אחר הלילה, ועיין רש"י ב"מ קיא,א ד"ה ושמואל). ובדין שכיר שעות, הביאה הגמ' (קיא,א) מחלוקת תנאים ואמוראים, רבי יהודה ס"ל דשכיר שעות דיום גובה כל היום, ושכיר שעות דלילה גובה כל הלילה, וכן ס"ל לרב. ורבי שמעון ס"ל דשכיר שעות דלילה גובה כל הלילה וכל היום, וכמתניתין דידן, וכן ס"ל לשמואל.

הרי"ף בסוגיא (סח,א בעמוה"ר) פסק כרב דקיי"ל כרב באיסורי, וכן הרמב"ם בהל' שכירות יא,ב פסק כרב דשכיר שעות של יום גובה כל היום, ושכיר שעות דלילה, גובה כל הלילה. ועיין במגיד דקיי"ל כרב באיסורי. וכן פסק בשו"ע חו"מ שלט,ד-ה, ועיי"ש בגר"א ד שכתב דפסק כרב ודלא כמתניתין. ובהגהות מימוניות (שם ס"ק א) הקשה, דקיי"ל הלכתא כשמואל בדיני. ותירץ, משום דרב כרבי יהודה, ושמואל כר"ש, וקיי"ל דר"ש ור"י, הלכה כרבי יהודה. אמנם בספר המצוות (לאוין קפא) פסק כשמואל. אולם דעת הרא"ש (ב"מ ט,מג) דקיי"ל כרב באיסורי, וכן קיי"ל הלכתא כרבי יהודה לגבי ר"ש.

לפ"ז בנדו"ד, שהקטנה שכיר שעות דלילה שיצאה בלילה, באנו למחלוקת תנאים ואמוראים, אם צריך לפרוע בלילה, ויש לו זמן כל הלילה (עד עלות השחר, וכמש"כ רש"י), או יכול לפרוע גם במשך היום שלמחרת. וכיון דקיי"ל להלכה ששכיר שעות דלילה יש לו זמן רק כל הלילה, וכרב, דכן פסקו הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש, וכן פסק בשו"ע, והרמ"א לא הגיה עליו, הכי קיי"ל, ועליו לשלם לשכיר שעות דלילה שסיים מלאכתו בלילה, עוד בטרם עלות השחר. ולמש"כ לעיל דיש להחמיר אף בשכיר קטן, יש לתת לקטנה את שכרה בלילה.

ג.       כשלא תובעו  

ומבואר במשנה ב"מ קיא,א דעובר על הלנת שכר שכיר רק אם תובעו (וכאן שהקטנה בפני בעה"ב, נראה שזה כתביעה, דמחמת הבושה מתבישת לתבוע, וכמש"כ באהבת חסד בנתיב החסד פ"ט ס"ק כט, וה"ז כתביעה. וכאן אף תביעת קטן הינה תביעה, כיון שהוא בכלל האיסור, לא שייך לומר שיצטרך תביעה ותביעתו לא תהיה תביעה, דא"כ לא יהיה בכלל האיסור). ורק אם יש לו מעות ואינו נותן לו (ויתבאר להלן אם יש לו שוה כסף, אם עובר), נכון לבקש את מחילת הקטנה שתסכים לקבל את שכרה רק בבוקר. דמחילת שכיר מהני אפילו לא התנה עימו בתחילת השכירות, כן מוכח מהדין של המחהו אצל שולחני (משנה ב"מ קיא,א), דבגמ' קיב,א נחלקו רב ששת ורבה באם לא נתן החנוני לשכיר, אם חוזר על בעה"ב. ובתוס' שם (ד"ה חוזר) כתבו דהיכא דאמר שכיר לבעה"ב; אני פוטרך לגמרי אפילו לא יתן לי, פשיטא דאינו חוזר. ומהני מדין מחילה, הרי דמחילה מהני בשכיר אפילו אחר שכירותו, שלא יעבור בעה"ב בבל תלין.

ובזה אף בקטן תועיל מחילה, דמחילת קטן הוי מחילה כדין פעוטות שמקחן מקח, דהוא הדין מחילתן מחילה. כן כתבו התוס' כתובות פו,א (ד"ה תיזיל) ועוד ראשונים, עיין בש"ך חו"מ סו,פ. ובקצוה"ח סו,כט כתב דהיכא שעושה המוחל עבירה, כגון שע"י מחילתו הוא מזיק, לא תיקנו חכמים מחילה, וכדמוכח לענין פעוטות שלא תיקנו להם קנין, כאשר מוכרים בנכסים מועטים להפקיע זכות הבנות. אמנם כאן המוחל אינו עושה עבירה אלא אדרבא, מונע מבעה"ב עבירה, ובזה שפיר מהני מחילה.

אמנם צ"ע אם מהני בזה מחילת הקטנה, דכיון דלשיטות הסוברים דעובר אף בקטן, הרי האיסור הוא דאורייתא, ומחילתה מהני מדרבנן - מתקנת הפעוטות. וי"ל דמהני מחילת הקטן לאיסור דאורייתא, למ"ד קנין דרבנן מהני לדאורייתא, עיין קצוה"ח רלה,ד, ובפת"ש רלה,ד מה שהביא מהבית אפרים ומהחתם סופר, וצ"ע אם תיקנו מחילה בכה"ג, כיון שראוי שיפרע בזמנו ולא ילין שכרו.

ע"כ אף שמן הדין רבו הפוסקים הסוברים שאין בקטן איסור בל תלין, ודאי מהראוי והנכון לפרוע לה שכרה עוד באותו הלילה. וראוי לא לסמוך על הסכמתה לקבל שכרה רק למחרת, אם ההסכמה ניתנה לאחר השכירות, אא"כ התנה מראש.

שאלה

2. פועל התקין מזגנים. בסיום העבודה רצה בעה"ב לשלם בשיק דחוי. המתקין סרב לקבל שיק, אף לא שיק "מזומן" (לא נדחה), ובקש שבעה"ב יפרע במזומן (שטרות כסף). באם ישלם בעה"ב למתקין בשיק שאינו דחוי או בשיק דחוי, האם עובר על בל תלין? ומה הדין אם ישלם בכרטיס אשראי? ומה הדין אם המתקין הוזמן ע"י החברה המוכרת את המזגנים?

תשובה

א.     מתקין מזגנים דינו כקבלן, האם גם בו נאמר איסור בל תלין?

בגמ' ב"מ קיב,א איבעיא אם הלין שכרו של קבלן, אם עובר בבל תלין. ואיבעיא זו תלויה במחלוקת אם אומן קונה בשבח כלי, אם לאו. ואמר להו רב ששת דעובר בבל תלין, ואף שהגמ' דחתה את הסיוע לרב ששת, כדבריו פסקו הרי"ף בסוגיא (סח,ב בעמוה"ר) וכן בב"ק (לה,ב בעמוה"ר), וכן פסק הרמב"ם שכירות י,ד, וכן פסקו הנימוק"י (סח,ב בעמוה"ר), הרמ"ה (שטמ"ק ב"ק צח,ב), מאירי (ב"ק צח,ב), והר"ן בקדושין (כ,א בעמוה"ר), וכן פסק בשו"ע חו"מ שו,ב, וכן בשלט,ו לענין בל תלין (אלא שבשו"ע אהע"ז כח,טו הביא ב דעות). ואף שיש ראשונים שדעתם דאומן קונה בשבח כלי, ההלכות גדולות (ב"ק צט,א, הובא גם ברא"ש ע"ז ה,לה), וכן דעת ר"ת (מובא ברא"ש קדושין ב,יא). ויש סוברים שדין זה הוא ספיקא דדינא, ויכול המוחזק לומר קים לי כדעות הסוברות שקונה בשבח כלי, עיין תרומת הדשן (סי' שט), וכן סובר הש"ך שו,ג (ועיין בש"ך שלג,מא, פט,י דלכאורה אינו קונה בשבח כלי, וצ"ע).

אמנם בנדו"ד דהוי ספיקא במילי דאורייתא שלא יעבור על בל תלין, י"ל שעליו לפרעו בזמנו בכל מקרה. וכן מאחר ובמחבר שלט,ו כתב דקבלנות כשכירות, והרמ"א לא הגיה עליו, והש"ך שלט,א ושו,ג כתב דזה אליבא דכ"ע, ודאי שיש לפרעו בזמנו. עוד י"ל דבנדו"ד שהשבח הוא במה שהתקין את המזגנים בבית בעה"ב, לכ"ע אינו קונה בשבח כלי, דהסברא שאומן קונה בשבח כלי הוא מחמת דתפיס ליה אאגריה, וכמש"כ הרשב"א ב"ק צח,ב, ועיין קצוה"ח שו,ג. ואף לסברות שקונה קנין גמור (ר"ן קדושין כ,א בעמוה"ר), אין בנדו"ד היכי תימצי שיקנה בשבח המזגנים, שהשבחת האומן הינה התקנתם בחצירו של בעה"ב.

גם במציאות שמוכר המזגן הוא גם המתקין, וקבעו מחיר למכירה והתקנה כאחת, ובמכירה אין איסור של בל תלין (עיין קצוה"ח שלט,ג), מ"מ יש לחשב את דמי המכירה לחוד ודמי ההתקנה לחוד, ועל דמי ההתקנה חל איסור של בל תלין (כן נראה ללמוד מדברי תה"ד סי' שיח, הובאו דבריו ברמ"א חו"מ רכז,לג לענין אונאה בשוכר פועל עם סוס, שמשערין שכר הסוס לענין האונאה). לאור האמור יש לפרוע למתקין המזגנים בזמנו, והיינו אם סיים ביום - זמנו כל היום, ואם סיים בלילה - זמנו כל הלילה, וכמו שנתבאר בשאלה הקודמת.

ב.     האם פרעון בשיק נחשב כפרעון לענין איסור בל תלין?

תנן במשנה ב"מ קיא,א; המחהו אצל חנוני או אצל שולחני, אינו עובר עליו. ובגמ' קיב,א נלמד דין זה מהפסוק "לא תלין פעולת שכיר אתך". אתך - ולא שהמחהו אצל חנוני ואצל שולחני, דבכה"ג אין שכרו "אתך". ודין זה דהמחהו, הוא לאו דוקא במעמד שלשתן, דמעמד שלשתן תקנתא דרבנן היא, והמיעוט של המחאה אצל שולחני הוא מהתורה. וכן מוכח מהראשונים בסוגיא, דכיון שהמחהו אצל שולחני או חנוני, ניתקו מאצלו, ורק הנידון כשאין החנוני משלם, אם יכול לחזור על בעה"ב. וכן מוכח מהראשונים שכתבו דמהני אף במקום שאין החנוני חייב לבעה"ב, ובמעמ"ש לא מהני אא"כ יש לו בידו. ותשלום בשיק הוא המחאה אצל השולחני, וא"כ כאשר פורע בשיק אינו עובר בבל תלין.

הרמב"ם בהל' שכירות יא,ד כתב לענין שאינו עובר בבל תלין: "... או שהמחהו אצל אחר וקבל, הרי זה פטור". בכסף משנה שם כתב דלכאורה משמע שצריך שהשכיר יסכים לקבל שכרו, ואם לא התפייס - עובר. והוסיף, דיותר נראה לפרש שקיבל עליו החנוני או השולחני לתת. וכן פירש בטור חו"מ (סו"ס שלט): או שהמחהו אצל שולחני ליתן לו וקבל עליו ליתן לו, אינו עובר ..." (ועיין בב"י, וכן היא הלשון בשו"ע חו"מ שלט,י). אמנם הרא"ה בספר החינוך (מצוה רל) הוסיף בדין זה: "... וקבל הפועל ...". ובשער המשפט (שלט,ג) כתב דאם בעינן הסכמת הפועל, א"כ לא גרע מלא תבעו (ומה שהקשה על דעה זו מהסוגיא, עיין בנחלת צבי מש"כ בזה. ובאולם המשפט נשאר בצ"ע על דעת הטור והב"י). ונראה דדעתו דלא בעינן הסכמת הפועל, וכדעת הטור והמחבר.

ואף דלכאורה באיסור דאורייתא של בל תלין יש להחמיר לכתחילה כדעות דבעינן הסכמת הפועל, מ"מ נראה דבנדון השיק אין צריך להסכמת הפועל. דהנה בגמ' ב"מ קיא,א: הני שוקאי דסורא לא עברי משום בל תלין, מידע ידעי דעל יומא דשוקא סמכי. ויסוד הדברים, דכאשר יודע הפועל שבעה"ב משלם בדרך מסוימת, כגון ביום השוק או בדרך אחרת, אף שלא התנה עמו להדיא שישלם ביום השוק, כיון שידע בשכירות שכן היא הרגילות, על דעת כן נשכר אצלו (עיין רש"י שם ד"ה מידע ידעי; "דאדעתא דהכי איתגר ליה"). לפ"ז י"ל דהוא הדין בכל דבר שיש דרך אצל בנ"א לפרוע, על דעת כן נשכר אצלו. ודרך בנ"א שאם לא התנו שאינו מקבל שיקים ורק מזומן, שאפשר לפרוע בשיק. וחלק נכבד מבנ"א פורעים סכומים כאלה בשיקים, ועל דעת כן נשכר אצלו שניתן לפרוע לו בשיק.

ג.       פרעון בשיק דחוי

 כל זה בשיק מזומן, אולם בשיק דחוי, אף שבהמחהו אצל חנוני, גם אם החנוני ישלם לו לאחר זמן, אינו עובר, דאף דלתרוץ שני בתוס' (קיב,א ד"ה חוזר) בזה נחלקו רבה ורב ששת, היינו כשחוזר ביום הראשון לבעה"ב, אבל באינו חוזר, אין בעה"ב עובר. ועיין בראשונים (ר"ן, ריטב"א, נימוק"י) שאף בחוזר על בעה"ב, היינו לענין הממון, אך לענין בל תלין אינו עובר בעה"ב יותר. מ"מ כשממחהו להדיא רק לאחר זמן ולא הסכים הפועל, צ"ע, דבהמחהו משמע שמיד ממחה אותו רק השולחני מעכב, אבל אם העיכוב בא מצידו של בעה"ב, הרי זה כלא המחהו.

ונראה לחלק בין שיק שדחוי למספר מועט של ימים, לשיק דחוי לזמן רחוק, דבשיק לזמן קרוב יכול המקבל לקנות תמורתו בשוויו שוה כסף, והרי זה כמשלם בשוה כסף, משא"כ בשיק דחוי לזמן רחוק, יקשה עליו לשלם בו ולקבל את תמורתו. וצ"ע בכל מקרה לגופו. אמנם תשלום בשוה כסף הוא בדיעבד, ולכתחילה יש לשלם בכסף מזומן דוקא, עיין בתוס' ב"ב צב,ב (סד"ה אי) וכן הרא"ש ב"ק א,ה ועוד ראשונים, ועיין בש"ך שלו,ד. ומרש"י ב"מ קיח,א (ד"ה אין שומעין) מבואר דילפינן לדין זה מאיסור בל תלין, עיי"ש. מ"מ הרי בדיעבד מהני תשלום ע"י שממחה אותו אצל חנוני, וחנוני בניגוד לשולחני אינו נותן לו אלא שוה כסף (פירות). ואף דברש"י במשנה ב"מ קיא,א משמע שהפועל צריך לפירות, הא שיטת הראשונים שאין צריך הסכמת הפועל בהמחהו. או י"ל דלשיטת רש"י לענין חנוני שנותן פירות, בעינן בזה הסכמת הפועל (ועיין בדברי משפט שלו,א, הובאו דבריו בפת"ש שלו,א). ומ"מ בדיעבד אם נתן לו בזמנו שוה כסף אינו עובר בבל תלין.

ד.      פרעון בכרטיס אשראי

לענין תשלום בכרטיס אשראי, כיון שאינו יכול לפרוע לכל אחד באמצעות כרטיס אשראי אא"כ התקשר המקבל עם חברת האשראי, הרי השכיר בהתקשרותו עם חברת האשראי מכריז שהוא מוכן לקבל תשלום באמצעות כרטיס אשראי, וחזר הדין לדין שוקאי דסורא הנ"ל, שעל דעת כן נשכר שניתן לפרוע לו בכרטיס אשראי, ואינו עובר בבל תלין אם פרע באמצעות כרטיס אשראי.

ה.     ואם מתקין המזגנים נשלח ע"י החברה המוכרת

איתא בב"מ קי,ב: האומר לחבירו צא ושכור לי פועלים, שניהם אינם עוברים משום בל תלין, זה לפי שלא שכרן, וזה לפי שאין פעולתו אצלו. ומוקי בגמרא שאמר לפועל שכרך על בעה"ב. ובתוס' שם (קיא,א ד"ה א"ל) כתב דמשום בל תשהא אינו עובר כיון שהוא טרוד, ומשמע שאם אינו טרוד, עובר בבל תשהא (איסור דרבנן, שגם בעבר זמנו ועבר בבל תלין, אף שמכאן ואילך אינו עובר באיסור דאורייתא, מ"מ עובר באיסור דרבנן של בל תשהא, עיין ב"מ קי,ב ורמב"ם הל' שכירות יא,ה), וכן בשו"ע חו"מ שלט,ז. לפ"ז בנדו"ד השכירות היא באמצעות החברה המוכרת, וכיון שהשכר על בעה"ב, גם השליח וגם בעה"ב אינם עוברים בבל תלין, ואם אינו טרוד, עובר בבל תשהא.

ובכלל יש לדון אם החברה המוכרת, שייך לגבה איסור בל תלין, דכיון שהחברה היא בע"מ, אף שיש שעבוד ממוני, כיון שאין שעבוד הגוף, אין ביחס לחברה או למנהליה איסור בל תלין (עין בתש' מנחת יצחק ח"ג סי' א). אמנם אם מאחרי הגוף עומד אדם פרטי, והוא הנו"נ בעניני החברה, נראה דיש בזה איסור בל תלין. ומנהל מוסד שנו"נ בעניני המוסד שמזמין פועל לעבוד במוסד, המנהל דינו כשליח שאומר שכרכם עלי, כיון שהכל יודעים שהוא המשלם בהיותו נו"נ בעניני המוסד, הרי זה כאומר שכרכם עלי, עיין מש"כ הח"ח באהבת חסד י,ד ובנתיב החסד ס"ק י.

שאלה

3. שכר דירה, ובחוזה השכירות נכתב שעל השוכר לשלם את השכ"ד בתחילת החודש (מראש). אם יאחר בתשלום בכמה ימים, האם עובר על בל תלין? ומה הדין אם סוכם שישלם מיד בסוף החודש? אם הכסף המזומן שברשות השוכר מופקד בתוכנית חסכון למשך 30 יום (עד לחמישי לחודש), האם עליו להפסיק את סגירת הכסף כדי לשלם במועד, אף אם בכך יגרם לו הפסד, או שרשאי לאחר בחמשה ימים את תשלום השכ"ד?

 תשובה

א.     תשלום מראש

אין באחורו איסור בל תלין (בענינים שיש בהם איסור בל תלין). כן מבואר להדיא בגמ' ב"מ קי,ב: ת"ר, מנין לשכיר יום שגובה כל הלילה, תלמוד לומר: לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר. ומנין לשכיר לילה שגובה כל היום, שנאמר: ביומו תתן שכרו. ואימא איפכא. שכירות אינה משתלמת אלא בסוף. ועיי"ש ברש"י. וכאשר מתחייב לפועל לפרוע בתחילת עבודתו, אין זה שכר שכיר שעובר בבל תלין אלא התחייבות.

ב.     שכירות קרקע אם עובר בבל תלין

הטור חו"מ ר"ס שלט הביא מהרמ"ה  דאינו עובר, דדרשינן (ב"מ קיא,ב) כל אשר בארצך ולא כל ארצך. והיינו דבארצך ממש אין לנו לרבות. וכן פסק המחבר בחו"מ שלט,א. ובקצוה"ח שלט,א הביא את מחלוקת הראשונים אם בית, שהוא תלוש ולבסוף חברו, אם דינו כקרקע. (עיין בזה ברמ"א חו"מ צה,א ובש"ך ס"ק ח), דמה שפוסקים דדינו כקרקע היינו לענין ממון ולא לענין איסור, ובאיסור דאורייתא יש להחמיר שאין דינו כקרקע. (ועיין עוד בקצוה"ח קיז,ג שישב בזה את קושית הריטב"א. והגר"א קוטלר במשנת רבי אהרן ח"ב סי' עב מה שהקשה עליו). ובשער המשפט (ס"ק א) הביא דהסמ"ג (לאוין קפא) והיראים (מצוה רסג) הביאו את לשון התורת כהנים; תניא, אין לי אלא שכר אדם, שכר בהמה וקרקעות מנין, ת"ל לא תלין פעולת שכיר, פעולת כל דבר במשמע, מבואר שבקרקע יש איסור בל תלין. גם בשואל ומשיב (שתיתאי, סי' א ד"ה הנה) כתב דמוכח דלא כרמ"ה. וע"כ אין להקל באיסור דאורייתא, ויש לשלם אף שכר קרקע במועדו. ונפק"מ, דלקצוה"ח דוקא שכר בתים יש לשלם במועד, ולא שכר קרקע, ולשער המשפט (לסמ"ג והיראים שהביאו את הת"כ) אף בקרקע. גם מדברי הגר"א (שלט,א) נראה להחמיר אף בקרקע, וכן פסק הח"ח באהבת חסד ט,ה (ועיי"ש בנתיב החסד יד שכתב לחלק דבל תלין עובר גם בקרקע, ורק ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש, אינו עובר לדעת הרמ"ה). לאור הנ"ל יש להחמיר בשכר דירה לפרעו בזמן. וכיון שזמנה בסוף החודש, דהיינו בשקיעת החמה של היום האחרון לחודש הלועזי, יש לו זמן כל הלילה שאחריו (אא"כ המשכיר מכיר בשוכר שמביא לו רק אחר כמה ימים, או שהתנו כן להדיא וכד').

ג.  כאשר הכסף מופקד בתוכנית חסכון, ואין לו מזומנים, האם עליו לפדות את תוכנית החסכון בטרם זמנה ע"מ שלא יעבור על בל תלין, תוך הפסד כספי (בהנחה שתוך כמה ימים ישלם למשכיר), או עליו למכור חפצים מביתו על מנת לפרוע בזמן?

איתא בב"מ קיב,א: ת"ר, 'לא תלין פעולת שכיר', יכול אפילו לא תבעו, ת"ל 'אתך' - לדעתך. יכול אפילו אין לו, ת"ל 'אתך', שיש אתך. והרא"ש בסוגיא (המ"ג) הוסיף: "ת"ל 'אתך', והוא שיש אתך, פירוש - מעות". ועיין בפ"ח שם אות א שפירש, דכיון דפריעת פועל במעות, ע"כ האיסור של בל תלין הוא רק כשיש בידו מעות ואינו פורע. ולפ"ז ביש לו שוה כסף, אינו עובר בבל תלין, ואינו חייב למכור מטלטלין כדי שיהיה לו מעות (וכל זה לענין האיסור של בל תלין ולשעת האיסור, אולם אם אין לו מעות לפרוע אף לאחר זמן האיסור, לענין החיוב הממוני, חייב למכור ולפרוע לשכיר). אמנם מדברי הרמב"ם (הל' שכירות יא,ד) מבואר לכאורה שחייב לתת לשכיר עכ"פ שוה כסף, ואם אינו נותן לו, עובר בבל תלין, שכך כתב: "... או שתבעו ולא היה לו מה יתן לו ...", מבואר דלאו דוקא מעות. וכן כתב הרא"ה בחינוך (מצוה תקפח). אולם הרב המגיד פירש דברי הרמב"ם: "שלא היה לו מעות בעין שהוא חייב לתת לו". גם בשו"ע חו"מ שלט,י כתב: "... או שתבעו ולא היה לו מעות ליתן לו ...". (ועיין בשו"ע הרב שכירות טו שהוסיף להדיא שאינו עובר אפילו יש לו מטלטלין הרבה).

וכל זה בשכר שכיר, אבל בשכר קרקע צ"ע, כיון דאין דין לפרוע במעות דוקא ויכול לפרוע גם בשוה כסף, וכמש"כ הרדב"ז בתש' (ח"ג תנח) וכדעת התשב"ץ, למש"כ ר"ת דטעמא של פועל משום דאליו הוא נושא את נפשו, ואם יתן לו שוה כסף ימות ברעב, אבל במשכיר בית לחבירו או כלי, לא שייך האי טעמא כולי האי, כיון שיש לו בית או כלים להשכיר לא ימות ברעב, ואינו נושא את נפשו אל שכירת ביתו כמו לשכר פעולתו. (ומה שהביא דהרי"ף חולק, עיין תש' הרשב"א ח"ז סי' תקטו דהרי"ף מיירי בשכר אדם). ועיין במש"כ הגר"מ אריק במנחת פיתים (חו"מ שלו) שכיון שהתנה לתת לו מעות, גם בשכר קרקע יש ליתן מעות דוקא. ועכ"פ לפי הרדב"ז, נמצא קולתו - חומרתו. דכיון שע"פ דין יכול ליתן לו גם שוה כסף, א"כ אם יש לו שוה כסף - מטלטלין וכד', חייב ליתן לו שוה כסף, ואם אינו נותן לו, עובר על בל תלין.

אמנם בחינוך הנ"ל הוסיף: " שלא חייב הכתוב אלא בשיש לו בביתו או שיכול לפורעו, אבל אם אינו יכול לפורעו באותו יום אלא אם כן יאבד הרבה משלו לא חייב הכתוב בזה לפי הדומה". ובזה התישבה קושית המוצל מאש (סי' מה, הביאו הגרע"א בהגה על השו"ע) מדוע אינו חייב לבזבז כל ממונו כדי לא לעבור על איסור בל תלין, עיי"ש. וי"ל, דמעיקרא לא חייבה התורה באיסור זה של הלנת שכר רק במקום שאין לו הפסד במכירת מטלטליו וכו', אבל במקום שיש לו הפסד, מיעטה התורה מאיסור זה (וכאמור, רק לענין האיסור של בל תלין ולא לענין החיוב הממוני, דמיירי שיפרע לו אח"כ). עוד ראיתי באמרי בינה (דיינים סי' יט בד"ה ומה שהביא) שדן בדברי החינוך הנ"ל וקושית האחרונים אמאי לא צריך לבזבז ממונו כדי שלא לעבור על איסור לאו של התורה: "וצ"ל אף דבכל לאו חייב לבזבז כל ממונו שלא יעבור, מ"מ בדבר הנוגע לחבירו, דרכיה דרכי נעם, לא חייבו התורה שיפסיד הרבה, והכל ממה דהזהירה התורה לא יהיה בך אביון ...".

וכסף המצוי בעיסקא בבנק שאינו יכול לפדותו אלא בהפסד, לכאורה נאמר בו הדין דלעיל, ועיין באהבת חסד ט,ז ובנתיב החסד כ (ועיין בנתיב החסד כה מה שהסתפק אם הוציא את המעות בין הזמן שתבעו השכיר לסוף הזמן שיכול לפרוע). וכאמור, כל זה לענין איסור בל תלין, ויכול לפרוע לאחר כמה ימים. ועיין בשו"ע הרב (שכירות יח) מהאר"י ז"ל דמדת חסידות ללוות ולפרוע לשכיר בזמנו (אא"כ מתנה), ולכאורה ה"ה לשכר כלים וקרקע. ובפרט שאם אין הפסד מרובה, גם לחינוך משמע שיש איסור.

עוד יש לדון בנדו"ד, דקיי"ל דוקא בתובעו השכיר עובר בבל תלין, כדתנן ב"מ קיא,א ובגמ' קיב,א הנ"ל, דממעט מ'אתך' - לדעתך (ולא מדעתו - רש"י), וא"כ כאן שהמשכיר לא תבעו בסוף החודש י"ל שאינו עובר בבל תלין. אולם צ"ע, דאפשר דאם קבעו בחוזה מועד תשלום, אפשר דאין צריך לתובעו, ואפשר שכן הדין בשכיר, שאינו צריך לתבוע כל חודש, דכל הטעם מבואר ברש"י דהוי לדעתו, והיינו דמדלא תובעו, מתרצה מדעתו להלנת שכרו. אולם במקום שסומך על חוזה השכירות ועל הנוהג המקובל לשלם כל חודש בזמנו בהיותו שכיר קבוע, אין ראיה דמדלא תובעו מתרצה, ולכאורה עובר בבל תלין (עיין באהבת חסד ט,יא ובנתיב החסד ס"ק לב ולג).

ע"כ בנדו"ד אינו מחויב לפדות את הכסף מהבנק תוך גרימת הפסד, ויפרע למשכיר לאחר חמשה ימים. אולם בהפסד מועט, חייב לפדות ולפרוע. ובודאי ממידת חסידות לפרוע בזמנו.

שאלה

4.  ראובן שכר שני פועלים לאותה מלאכה, למשך אותו זמן ובשכר שוה. את שמעון, שמצבו הכלכלי מוגדר כעני וקשה יום, ואת לוי, שמצבו הכלכלי מוגדר עשיר. שניהם מלאכתם הסתיימה באותה שעה. שמעון  חייב ליהודה חוב שכבר הגיע זמנו ונפסק בבית דין ששמעון חייב ליהודה, עוד יותר משכר המלאכה שביד ראובן. יהודה תובע בסוף היום את ראובן שיפרע לידו את שכר מלאכת שמעון. לראובן יש בשעת החיוב רק כדי תשלום שכר אחד. למי יפרע - לשמעון, ללוי או ליהודה?

תשובה

א.     הקדמת העני

בגמ' ב"מ קיא,ב, בצריכות הפסוקים לת"ק ור' יוסי ב"ר יהודה, מבואר דעני קודם לעשיר וגם קודם לאביון, ואביון הוא מעונה מעני, ולשון אביון - האובה ואינו משיג מה שנפשו מתאוה לכל טוב, ואף עני צריך לכסף, אלא שהעני מתביש יותר לתבוע, משא"כ אביון שהורגל לבושת ואינו מתביש לתבוע (רש"י שם). וע"כ עני קודם לאביון, וקודם לעשיר, מפני שאליו הוא נושא את נפשו יותר מהפועל העשיר. והרמב"ם והשו"ע השמיטו דין זה. והח"ח באהבת חסד י,ח הביאו, ותמה מדוע השמיטו הפוסקים דין זה. ובספרי פר' כי תצא (פיסקא רעח) מבואר דדין קדימת עני לעשיר וכו', אינו בהקדמת תשלום השכר, אלא שהקב"ה ממהר להפרע אם לא ישלם לעני. ובגמ' לא משמע כן, בפרט למה שפירש רש"י, עיין בדברי מלכיאל ח"ה סי' רעח ד"ה ואגב (ועיין בנתיב החסד שם יט דהיינו דוקא לענין איסור בל תלין, אבל אם אין לו ולא יהיה לו בזמן הקרוב לפרוע אלא לאחד, והדבר נוגע לעצם הממון, אין קדימה לעני, ודינם כמו כל שני בע"ח שאין לו לפרוע אלא לאחד, עיין חו"מ קד,י, וכאן נראה דיחלקו בשוה. וכן ראיתי שכתב בדברי מלכיאל הנ"ל).

ב.     אם יש שעבודא דרבי נתן בשכר שכיר.

בגמ' קדושין טו,א ממועטת הענקה משעבודא דר"נ. ובשו"ע חו"מ פו,א פסק דאף בשכר שכיר יש שעבודא דר"נ. ועיין בש"ך ס"ק ג מה שכתב לישב בזה, ובקצוה"ח ג ובנתיבות ב. ומ"מ נפסק דאם חייב לו שכר שכירות, השכר משועבד למלוה של השכיר מדר"נ. וא"כ בנדו"ד שנפסק בבי"ד ששמעון חייב ליהודה (עיין ש"ך פו,יד), על ראובן לפרוע ליהודה מה שחייב לשמעון, ואם יפרע לשמעון, חייב לפרוע שוב ליהודה (שו"ע חו"מ פו,ה).

ונראה דהחוב שמשלם ראובן ליהודה, אם עכב והלין חובו, אינו עובר בבל תלין, אף שמקור החוב משכירות, דכיון שיהודה אינו שכיר גביה, לא שייך בו 'ואליו הוא נושא את נפשו', והרי ראובן בע"ח של יהודה, ולא שראובן משועבד לשמעון שמשועבד ליהודה, אלא יהודה המלוה של ראובן (קצוה"ח פו,א ועוד), ממילא החוב הוא בתורת חוב ולא שכירות. ולמדתי דבר זה מתורתו של הח"ח (אהבת חסד ט,ו) דאם מת הפועל וחייב בעה"ב ליורשי הפועל, מ"מ אינו עובר בבל תלין. ובנתיב החסד ס"ק יז כתב בטעם הדין, דלא קרינן שכיר גביה, ולא שייך ביורש: 'ואליו הוא נושא את נפשו', דמה שיורש מאביו היינו את זכות הממון ולא את הזכות האיסור של בל תלין. לפ"ז כ"ש שמלוה שגובה שכר שכיר משעבודא דר"נ, אין בעה"ב עובר בבל תלין.

ג.       מסקנת הדין

לפ"ז אף שעני קודם לעשיר, מ"מ כיון שעל חוב העני אינו עובר על בל תלין, כיון שצריך לתת לבע"ח של העני, ועל העשיר עובר בבל תלין, דרק יש דין קדימה לעני לפני העשיר, ואם לא היה דין של 'אתך', שרק כשיש לו מעות עובר, היה עובר מ"מ גם בעשיר, רק כיון שיש דין קדימה לעני, כבר אין לו מעות לעשיר ואינו עובר בבל תלין. אולם כאן שכלפי העשיר קאי באיסור דאורייתא של בל תלין, וכלפי העני רק בבל תשהא, כיון שצריך לפרוע לבעל חובו, ע"כ צריך לפרוע ללוי העשיר.