בס"ד


מס. סידורי:1588

עיסקת מכירה עם צד שלישי שהוכשלה

שם בית דין:ארץ חמדה גזית צפת
דיינים:
הרב ברונר בניהו
הרב סדן אורי
הרב ברקאי אריאל
תקציר:
התובע הוא משווק ארבעת המינים בישראל, הנתבעת היא חברה בארה"ב שהזמינה ארבעת המינים מהתובע חלק מהדברים היו אמורים להיות מסופקים דרך צד שלישי, הנתבעת קיבלה פחות מהכמויות שאותן הן הזמינה, ובין הנתבעת לתובע ישנה מחלוקת מהי הסיבה לכך. התובע מבקש מהנתבע להשלים את סכום הכסף שאותו התחייב לשלם בעיסקה, הנתבע הגיש תביעה נגדית, לטענתו עקב הכמויות הקטנות שסופקו בפועל הוא נאלץ להפסיד חלק מסכומי הכסף שאותם השקיע במחשבה שימכור יותר סטים של ארבעת המינים.
פסק הדין:
הנתבע ישלם לתובע סך 204,528 ש"ח ועוד 15,675$.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך: ב' אדר תשע"ד

‏ב' אדר א' תשע"ד

‏2 בפברואר 2014

תיק מס' 74016

פסק דין חלקי מנומק - עיסקת מכירה עם צד שלישי שהוכשלה

לפסק דין נוסף

בעניין שבין

התובע

משווק ארבעת המינים

לבין

נתבע 1

קונה ארבעת המינים

ולבין

נתבע 2

עסק של נתבע 1

א.    רקע

פסק דין חלקי, עם תמצית נימוקים ניתן בתיק זה ביום ביום י"א בשבט תשע"ד, 12 בינואר 2014. במסגרת פסק הדין, ניתנה לצדדים אפשרות להגיב על תחשיבי בית הדין.

הנתבע טען שפסק הדין אינו בתוקף משום שאינו מנומק, ומטעמים נוספים, וכן ביקש עיכוב ביצוע עד לבדיקת הערעור אותו הוא מבקש להגיש.

בהחלטה שניתנה על ידי אב"ד הרב סיני לוי, נקבע שלאור ההסכם שבין הצדדים, על מנת שפסק הדין יהיה בתוקף, יש להשלים את הנימוקים. קודם לכן, אין לממש את פסק הדין.

על כן, השלים בית הדין את מתן הנימוקים להכרעות שבפסק החלקי. בנוסף, תיקן בית הדין עניינים חישוביים, על פי הערות ששלח התובע והתקבלו על ידי בית הדין. כמו כן, טען הנתבע טענות נוספות בנוגע לפסק הדין ואף אליהן התייחסנו בפסק הדין המנומק והמתוקן שלהלן.

ב.     תמצית המחלוקת בין הצדדים

מדובר בתביעה אודות ביצוע עסקת מכירה של ארבעה מינים שנעשתה בין התובע (המוכר) ובין הנתבעים (הקונים, שיקראו לשם הנוחות: הנתבע או הקונה). התביעה הראשית כוללת בעיקרה תביעת תשלום עבור סחורה שסופקה ולא נתקבל עבורה תשלום. הנתבע הגיש מצידו תביעה נגדית אשר בעיקרה הינה דרישה לפיצוי עקב סחורה שכביכול לא סופקה כנדרש. הנתבע שהוא תושב חוץ יוצג בדיון ע"י טו"ר הרב י'. התקיימו שלוש ישיבות ובהן שמע ביה"ד את טענות הצדדים ומספר עדים, כמו כן, הוגשו סיכומים על ידי הצדדים.

להלן נתאר את סדר התרחשות הדברים כפי שעולה מטענות הצדדים ומהעדויות אותן שמע בית הדין.

ג.      הרקע לעסקה

במשך שנים רבות עסקה חברת פ' בניהולה של האלמנה ל' עסקה במסחר בארבעת המינים בהיקפים מוגבלים של כ-2000 סטים בשנה. איש המקצוע של החברה היה ש'. בשנה האחרונה עבר העסק לניהולו של א' אשר ביקש להכפיל את נפח המכירות. ביודעו כי המחירים אותם הוא יכול להשיג גבוהים ממחירים אותם יוכל להשיג אדם פרטי, פנה א' למכרו, הנתבע, על מנת שזה ינהל עבורו את המו"מ מול סוחרים בישראל. החל משלב זה ועד שלב הספקת האתרוגים המו"מ מתנהל כולו בין התובע ובין הנתבע. במקביל מתארגנת חברת פ' למכירה גדולה בהיקפה מבעבר וזאת באמצעות השכרת אולמות מכירה ופרסום מתאים.

ד.     התרקמות החוזה

במהלך חודש אב תשע"ג התנהל בין הצדדים מו"מ במהלכו הגיעו המוכר ונציג הקונה פ' למקומות גידול ושיווק הסחורה על מנת לבחון את הסחורה, הוצעו מספר טיוטות לחוזה ושולמו מקדמות בסך 45,000$ (158,459 ₪). לאחר שהסחורה נבדקה והצדדים השתוו על טיבה ועל המחיר, בתאריך א' אלול תשע"ג או ימים ספורים קודם לכן, נחתם בין הצדדים חוזה (נספח 1 לכתב התביעה) בו מתחייב המוכר לספק סחורה לקונה בתמורה לתשלום מוסכם כמפורט להלן:

מוצר

סוג

כמות

מחיר ליחידה בשקלים חדשים

מחיר לתשלום

לולבים

דרי

4200

42

 

 

 472,400

 

אתרוגים עם פיטם

"1"

1000

 

44

104

1600

105

1400

אריזת הדסים

חזו"א

4000

18

גר"ח

4000

11.5

ה.    הספקת האתרוגים

כשבוע לאחר מכן ביום ד' ח' באלול תשע"ג הגיע נציג הקונה לפרדס של מוכר האתרוגים  בליווי נציג של חברת פ', ש', וללא נוכחותו של המוכר. לדברי ש' בדרך לפרדס התקשר נציג הקונה לתובע ותיאם איתו הגעה אך בסופו של דבר התובע הודיע כי לא יוכל להגיע.

לטענת התובע באותה פגישה שנעשתה בהעדרו שינה נציג הקונה את טעמו והחליט לקחת אתרוגים באיכות גבוהה יותר מהאיכות עליה סיכמו בחוזה וביחס שונה בין אתרוגים באיכות גבוהה ואתרוגים באיכות נמוכה ממה שסוכם. מוכר האתרוגים לא הסכים לשינוי זה, מה שגרם בפועל לירידה בהיקף העסקה, ולשינוי במחירים של האתרוגים. לדברי מוכר האתרוגים הוא קיבל את אישורו של התובע לספק את האתרוגים לנציג הנתבע לפי דרישותיהם החדשות בהיקף מצומצם יותר ובמחירים אחרים ממה שסוכם.

לטענת הנתבע לא שינה נציגו את טעמו, אלא שמוכר האתרוגים התכחש לסיכומים המוקדמים שנערכו בין התובע והנתבע, ואף סירב מסיבה כלשהי למכור לו את האתרוגים בכמות ובאיכות כפי שסוכמו בין הצדדים. מה שהוביל להתרקמות עסקה חדשה בין ש' כנציג חברת פ' ובין מוכר האתרוגים. עסקה זו היתה קטנה בהיקפה באופן ניכר ובמחירים השונים ממה שסוכם בין התובע והנתבע.

לאחר כשבוע אף נחתם בין הצדדים החדשים הסכם חדש בו נקבעו כמויות חדשות ומחירים חדשים ובו נכתב כי המוכר הינו מוכר האתרוגים קישנבאום והקונה הינה חברת פ' ונציג החברה הוא נציג הקונה –פ'. הסכם זה נחתם על פתק קטן (נספח 2 לכתב ההגנה).

מאותה העת התקיימה התנהלות כפולה בה נציג הנתבע לוחץ על מוכר האתרוגים באופן ישיר לספק לו אתרוגים נוספים מסוג "1" ובה בעת לוחץ הוא על התובע שידאג כי מוכר האתרוגים יספק לו אתרוגים נוספים מסוג זה. לדברי נציג הקונה, פ', התובע ניסה אמנם לעשות זאת אך לא עלה בידו, ויתכן שאם היה נוכח במקום ביום בו הגיעו למוכר האתרוגים היתה העסקה יכולה להתממש.

בסופו של דבר סופקו לנתבע הסוגים הבאים במחירים עליהם הסכים עם מוכר האתרוגים:

סוג

כמות

מחיר בדולרים

ס"ה

"אחד"

450

25$

11,250$

104

200

6.5$

1,300$

105

250

12.5$

3,125$

ו.       הספקת הלולבים

ביום שישי הוזמן נציג הקונה לבחון את הלולבים במושב ר'. בשל תקלה הגיע למקום באיחור ניכר וערך בדיקה קצרה ללולבים. נפתחו מספר אריזות והקונה מצא כי הסחורה שבדק מתאימה לדרישותיו, ולסחורה אותה בדק שבועות מספר קודם לכן.

הצדדים חלוקים בשאלה עד כמה השפיע הזמן הקצר על איכות הבדיקה: לדברי התובע למרות השעה המאוחרת הוא לא האיץ בנציגו של הקונה אשר בחר שלא לפתוח ולבדוק את שאר האריזות. בכל מקרה טוען התובע כי הסחורה שנשלחה היתה איכותית.

לדברי הנתבע התובע או החקלאי במושב ר' האיצו בו ולכן לא יכל לבדוק יותר. בפועל טוען התובע הגיעו לארה"ב כאלף לולבים מעופשים אותם היה צריך לנקות.

ז.       אספקת ההדסים

לפני תחילת המיון הגיע נציג הקונה ודרש מיון קפדני ובאופן מסוים. כך נעשה כאשר נציג הקונה הגיע בתחילת שבוע האריזה ובסופו על מנת לבדוק את הסחורה. לדברי התובע הסחורה נשלחה כפי שסוכם. לדברי ב"כ של הנתבע הוא העיר על מספר שקיות ובהם עלים מקומטים ועוד הוסיף הנתבע שהגיעו מספר אריזות של הדסים שוטים וחלק מהאריזות לא היו לפי המיון שנדרש. לדבריו, בכל מקרה לא היה צורך בסופו של דבר בכל האריזות בשל העדר אתרוגים.

ח.    התביעה

לדברי התובע הואיל והסחורה סופקה כנדרש מגיע לו תשלום מלא תמורתה:

לולבים והדסים כמוסכם בחוזה:

 

סוג

כמות

מחיר ליח' בש"ח

סה"כ

לולבים

דרי

4200

42

176400 ₪

הדסים

חזו"א

4000

18

72000 ₪

גר"ח

4000

11.5

46000 ₪

900 אתרוגים (בכמות ובמחיר שנקבעו בין מוכר האתרוגים ובין נציג הנתבע):

סוג

כמות

מחיר

ס"ה

"אחד"

450

25$

11,250$

104

200

6.5$

1,300$

105

250

12.5$

3,125$

לחילופין טוען התובע כי למרות שהסכים להקטנת הכמות היות וזו נעשתה ביוזמת הנתבע הוא דורש את התשלום עבור הכמות כולה (4,000 אתרוגים במחיר 44 ₪ לאתרוג ס"ה 176,000 ₪).

 בנוסף לכך כוללת התביעה את הסעיפים הבאים אליהם מתייחס גם ההסכם:

  1. שקיות להדסים – 16,000 ₪.
  2. נרתיקים נוספים ללולבים 5000 יחידות במחיר 2.4 ₪ ליחידה - 12,000 ₪.
  3. עלויות המשלוח – 9,326$
  4. טעינה פריקה והובלה בישראל – 5,500 ₪.
  5. מחצית שכר טרחת עו"ד בישראל בשעת עריכת ההסכם – 6,300 ₪
  6. שכר עבור משגיחים – לדברי התובע עוד קודם לחתימה על החוזה הוא הזמין משגיחים עבור מיון האתרוגים ולפי דרישת הנתבע. בסופו של דבר סיכם פ' עם מוכר האתרוגים כי יוכל להסתפק בממיינים שלו ובכך נתייתרה עבודתם. עבור עבודת המשגיחים דורש התובע סכום של 1,200 ₪.

בנוסף לכך דורש התובע תשלום עבור הוצאות שנגרמו לטענתו בשל התנהלות הנתבע והן:

1.              10% מערך העסקה כדמי נזק בגין הפרה יסודית של החוזה שנעשתה לדבריו על ידי הנתבע.

2.              הוצאות מימון בגין העיכוב בתשלום בסך 1,500 ₪.

3.              שכ"ט לעו"ד עבור הטיפול בחוב בסך 1,180 ₪.

ט.    טענות הנתבע

לדברי הנתבע היות ומוכר האתרוגים סירב לממש את העסקה כפי שסוכמה בין התובע והנתבע נרקמה עסקה חדשה והנתבע אינו חייב לשלם לתובע דבר ועל חברת פ' לשלם למוכר האתרוגים.

כמו כן הואיל ולטענתו כאלף מהלולבים נמצאו פגומים ולא ניתן לנציג הנתבע לבדוק אותם כראוי אזי יש להניח כי נשלחו פגומים ויש לקזז את עלותם מהחוב של הנתבע.

ביחס לשאר סעיפי התביעה טוען הנתבע לפי סדר התביעות:

4. עלות טעינה פריקה והובלה בישראל הינה מחצית מהסכום אותו דורש התובע. עקב עיכוב במשלוח ההדסים, לו גרם התובע, נעשה משלוח נוסף באותה עלות.

5. היות ועורך הדין ייצג את התובע אין הנתבע צריך לשלם לו שכ"ט.

6. המשגיחים נתייתרו בשל העובדה שמוכר האתרוגים התעקש שהממיינים שלו ימיינו את האתרוגים ואם כן רשלנות התובע שלא סיכם זאת מראש עם מוכר האתרוגים היא שגרמה לכך שהמשגיחים נתייתרו ואין הנתבע צריך לשלם להם.

י.       התביעה הנגדית

לדברי הנתבע הוא נאלץ להקטין את היקף העסקה בשל רשלנותו של התובע שלא דאג לחתום על חוזה מול מוכר האתרוגים מה שאיפשר למוכר האתרוגים לדבריו להתנער מהסיכומים בין התובע והנתבע. אי לכך תובע הנתבע (להלן "התובע שכנגד") את התובע (להלן "הנתבע שכנגד") בסכום של 10% מערך העסקה כפי שנחתמה דהיינו 47,200 ₪.

בנוסף לכך טוען התובע שכנגד כי עקב הקטנת העסקה נגרמו לחברת פ' הפסדים בגין שכירות אולמות ופרסום אותם החברה משיתה על התובע שכנגד, והתובע שכנגד דורש להשית אותם במסגרת התביעה שכנגד על הנתבע שכנגד. סך כל התביעה בסעיף זה 85,000$.

בנוסף לכך דורש התובע שכנגד הוצאות משפט הכוללות הבאת עד מחו"ל בסך 9,000$.

יא. הגדרת הנושאים בהם עוסק פסק הדין החלקי – תביעה ראשית

עקב דחיפותו של פסק הדין החליט בית הדין להוציא פסק חלקי המכריע בחלק ניכר מהסוגיות, על פי מה שעלה מהטענות בבית הדין. בפסק הדין החלקי מובאת רק תמצית הנימוקים, ובהמשך יוציא בית הדין פסק דין מנומק הנוגע לכלל הסוגיות שעלו בדיון.

להלן התייחסות לכל הנקודות כפי שעלו בתביעה ובתביעה הנגדית:

הספקת הלולבים – אין עוררין על כך כי הסחורה כולה הגיע לידי הנתבע. לדברי הנתבע 1000 לולבים שקיבל היו פגומים. הנתבע לא המציא כל ראיה על כך מלבד עדותו של ש'. בעדותו בפני בית הדין אמר העד כי "היתה פרשה של לולבים והיו שם הפסדים. היה צריך לנקות אותם ולשלם למישהו שיעשה זאת". כלומר לדברי העד הסחורה לא היתה פגומה כלל ועיקר אלא שחלקה נתעפש ואחרי ניקיון חזרה להיות ראויה לשימוש.

גם לולי עדות זו המכחישה את טענת הנתבע כי הלולבים היו באמת פגומים ולא ראויים לשימוש, וגם לו היה הנתבע מוכיח באופן אחר את העובדה כי אכן 1000 לולבים היו פגומים, לא היה מקום לקבל את טענת הנתבע וזאת בשל החוזה שנחתם בין הצדדים:

לפי החוזה (סעיף 4.2.3 וסעיף 4.2.5) טענות לפגם בסחורה יכול הקונה לטעון רק קודם ביצוע המכירה וזאת באמצעות כתיבת טענותיו על גבי טופס קבלה. טענות אלו לא נטענו וגם אם לדברי הנתבע נציגו היה דחוק בשל כניסת השבת היה עליו לטעון זאת בשעה בה הוזמן לבדוק את הלולבים, ואם לדעתו דרוש לו זמן נוסף לבדיקת הלולבים היה עליו לעצור את המשלוח ולהגיע שוב עם צאת השבת, ולא לטעון לפגם אחרי הגעת הלולבים ליעדם.

חשוב לציין כי לדברי פ', נציג הנתבע לבדיקת הסחורה בארץ, אשר העיד בבית הדין הוא הוזמן על ידי התובע עוד בבוקר לבדיקת הלולבים אך איחר בעקבות טעות שלו בהגעה למקום, כך שאין הוא יכול לטעון כי הבדיקה לא התאפשרה בגין התובע.

אי לכך, על הנתבע לשלם את מחיר הלולבים שקיבל, סופקו 4,200 לולבים במחיר 176,000 ש"ח. בית הדין קובע כי המחילה שמחל התובע על הלולבים שכביכול היו פגומים נעשתה בטעות ובטלה.

הספקת ההדסים – הנתבע טען לכך שחלק מהסחורה היתה פסולה. גם על כך לא הביא הנתבע כל ראיה. מכל העדויות אותן הביא התובע עולה כי הסחורה נבדקה ונמצאה תקינה. יתר על כן, גם במקרה זה תנאי החוזה קובעים כי טענות לפגם בסחורה יכול הקונה לטעון רק קודם ביצוע המכירה וזאת באמצעות כתיבת טענותיו על גבי טופס קבלה. טענות אלו לא נכתבו באופן האמור, ויתר על כן, הטענה היחידה אשר נשמעה מפי העד פ', האחראי על בדיקת הסחורה מטעם הנתבע היתה כי חלק מהעלים היו לא ישרים וביקש להוציאם מהמשלוח.

אי לכך על הנתבע לשלם את מחיר ההדסים שקיבל, סופקו 4,000 יחידות לפי 18 ש"ח ליחידה, סה"כ 72,000 ש"ח. 4000 יחידות לפי 11.5 ש"ח = 46,000 ש"ח.- סך הכל- 118,000 ש"ח.

הספקת האתרוגים – סוגיה זו היתה ליבת המחלוקת בין הצדדים. מוסכם על כולם שהנתבע קיבל ממוכר האתרוגים 900 אתרוגים לפי הפירוט הבא: 450 אתרוגים לפי 25$ ליחידה - 11,250$, 200 אתרוגים לפי 6.5$ ליחידה - 1,300 $, 250 אתרוגים לפי 12.5 $ ליחידה - 3125 $. סך הכל: 900 יחידות= 15,675$

הואיל והנתבע הודה שמוכר האתרוגים הודה שהחוב אינו כלפיו אלא כלפי התובע אזי למרות שמדברי אחד העדים (ש') עולה כי זה מחל לו על מקצת מן החוב וכפי שנביא להלן (עמוד 13 לפסק דין זה), אין מחילתו זו נחשבת למחילה ועל הנתבע לשלם סכום זה לתובע.

הספקת נרתיקים ללולבים – לא היתה כל מחלוקת בנושא זה 5000 יחידות במחיר 2.4 ₪ ליחידה= 12,000 ₪.

הספקת שקיות להדסים – לא היתה כל מחלוקת בנושא זה 16,000 ₪. עם זאת, מחויב התובע להעביר לרשות הנתבע 50,000 שקיות שנשארו ברשותו. נושא זה עלה רק במכתבים האחרונים שהעלו הצדדים ולכן את הדיון בשאלה על מי לשאת בעלויות המשלוח של שקיות אלו דוחה בית הדין לפסק הדין הסופי. במקרה שהתובע לא יעביר את השקיות, יוכל הנתבע להעלות את הנושא לקראת הפסק הסופי.

עלויות משלוח – לא היתה כל מחלוקת בנושא זה 9141 $. לדברי הנתבע במכתב ששלח לבית הדין הוא התחייב בתשלום לפי השער היציג ביום המשלוח (3.53 ₪ ל 1 $) ס"ה 32,167 ₪

טעינה ופריקה והובלה בקירור בישראל – בנושא זה נחלקו הצדדים האם נעשתה הובלה מיותרת בגין עיכוב של התובע. מוסכם כי הובלה אחת נעשתה בעלות מחצית מסכום התביעה של 5,500 ש"ח דהיינו 2,250 ₪. יתרת הסכום תוכרע בפסק הדין הסופי.

עלות עריכת ההסכם - הנתבע חתם על כך בחוזה שעליו לשלם מחצית משכר טרחת עורך הדין שערך את ההסכם בישראל ועליו לעמוד בהתחייבותו. סך הכל לתשלום לפי סעיף זה 6,300 ש"ח. הטענה של הנתבע לפיה עוה"ד לא ייצג אותו ושהנתבע הוטעה על ידי התובע שאמר לו שעורך הדין ייצג אותו נדחית בשל התחייבותו המפורשת בחתימתו על החוזה. אם הנתבע היה חושב שהחוזה מוטה, הוא לא היה חייב לחתום על החוזה, אם חתם בוודאי קרא את החוזה והסכים לכל הנאמר בו, ולכן אינו יכול לטעון כעת שהוטעה ללא הבאת ראייה ברורה.

קיזוז המקדמה – מכלל הסכומים אותם חייב הנתבע לשלם לתובע העומדים על סך של 362,717 ₪ ועוד 15,675$ ינוכה סכום המקדמה בסך 158,459 ₪ ועל הנתבע לשלם לתובע סך הכל 204,258 ₪ ועוד 15,675$.

פיצוי על הפרת חוזה מצד הנתבע או התובע – החוזה קובע פיצוי מוסכם של 10% מערך העסקה על הפרת חוזה. אין עוררין על כך שהנתבע לא שילם על הסחורה התקינה שהודה שקיבל בזמן הנקוב בחוזה. מאידך אין עוררין על כך שהנתבע לא קיבל את כמות האתרוגים אותה הזמין בחוזה. הצדדים נחלקו בשאלה מי הוא זה שהפר את החוזה ועליו לשלם לחבירו 10% מערך החוזה. האם הסחורה כפי שנחתם בחוזה לא סופקה בגין חוסר יכולתו של התובע לבצע את העסקה ועליו לשלם בגין הפרת החוזה, או בגין חוסר רצון מצד הנתבע לבצעה כפי שנחתמה ועליו לשלם בגין ההפרה. אי לכך בית הדין דוחה את הטיפול בגין תביעות הפיצוי לפסק הדין המלא.

הוצאות נוספות – כגון שכר עורך דין לטיפול בהוצאת התשלום , אגרת בית הדין "ארץ חמדה - גזית", והוצאות מימון שונות. על פי הכתוב בחוזה מקצת מחיובים אלו תלויים בהגדרת מעשיו של הנתבע כרשלנות או זדון. בית הדין אינו מכריע בשאלה זו כרגע ותביעה זו תקבל את התייחסותה בפסק הדין המלא.

יב.  טענות הצדדים בנוגע לתביעה הנגדית

טענות התובע שכנגד

לדברי התובע שכנגד (ייקרא לשם הקיצור, הנתבע) הוא נאלץ להקטין את היקף העסקה בשל רשלנותו של הנתבע שכנגד (ייקרא לשם הקיצור: התובע) שלא דאג לחתום על חוזה מול מוכר האתרוגים מה שלדבריו איפשר למוכר האתרוגים להתנער מהסיכומים בין התובע והנתבע. לטענת הנתבע עקב הקטנת העסקה נגרמו לחברת פ' הפסדים בגין שכירות אולמות ופרסום אותם החברה משיתה על הנתבע, והוא דורש להשית אותם במסגרת התביעה שכנגד על התובע. סך כל התביעה בסעיף זה 85,000$. בנוסף לכך דורש הנתבע החזר הוצאות משפט הכוללות הבאת עד מחו"ל בסך 9,000$.

תביעה זו מתבססת על סעיף 13.5 בהסכם בו כתוב:

המוכר מתחייב לשפות ולפצות את הקונה בגין נזק ישיר אשר יגרם לקונה ואשר ינבע מכל תביעה דרישה וכיו"ב אשר תוגש נגדו בגין מעשה או מחדל של המוכר עצמו, מתוך רשלנות או זדון, הנובע ישירות מקיום התחייבויות המוכר בהסכם ושאינו באחריות הקונה או מי מטעמו.

לדברי הנתבע אי חתימת החוזה בין התובע ומוכר האתרוגים עונה להגדרה "מחדל של המוכר עצמו מתוך רשלנות" כמובא בחוזה ולפיכך על התובע לשפות את הנתבע בגין הנזקים שנגרמו לחברת פ' בשל החיסרון באתרוגים, המוערכים על ידי הנתבע בסכום של $85,000.

בנוסף לכך טוען הנתבע כי המוכר לא היה נוכח ביום בו הגיעו נציגי הקונה לקחת את האתרוגים מפרדס האתרוגים, והיעדרות זו כשלעצמה הינה "מחדל מתוך רשלנות".

טענות הנתבע שכנגד

התובע מודה כי לא נחתם כל הסכם כתוב בינו ובין מוכר האתרוגים מגדל האתרוגים, וזאת למרות שבינו ובין הנתבע נחתם חוזה מפורט ביותר. אולם, לדבריו מוכר האתרוגים היה מוכן לעמוד בכל פרטי העסקה כפי שסיכם עמו בעל פה, אלא שנציגי הנתבע וחברת פ' הם ששינו את טעמם וביקשו לשנות את פרטי העסקה, ולאחר מכן ניסו ללחוץ על מוכר האתרוגים באמצעותו שיגדיל את נפח העסקה, ובעיקר חלק האתרוגים המובחרים שבה. בנוסף לכך טען התובע, בתחום מסחרי זה אין זה מקובל לחתום על הסכם כתוב מלבד מקרים חריגים, כמו במקרה הנדון, בהם נשלחת סחורה בהיקף גדול אל מעבר לים.

יג.   אי ההגעה לפרדס האתרוגים ביום המכירה

אשר לעצם אי-ההגעה למקום בשעת הספקת הסחורה מסתבר שלא מדובר במחדל שכן בחוזה שנחתם בין הצדדים המוכר אינו חייב להיות נוכח בגופו בכל מקום בו תימסר הסחורה, והמסירה יכולה שתהיה גם באמצעות "מי מטעמו" (סעיף 4.1). לדברי התובע מוכר האתרוגים היה אמור לספק את הסחורה ולכן לא היה כאן כל מחדל מצידו. יתר על כן, גם לו נניח כי היה בכך משום מחדל, הרי שהעידו העדים מטעם הנתבע כי התובע נימק את העדרו באילוץ כלשהו הנוגע לאשתו והנתבע לא הוכיח כי הדברים אינם נכונים ושהיעדרותו נבעה מרשלנות. אם כן מחדל אין כאן ורשלנות אין כאן. קריאה טלפונית אינה מחייבת מוכר להתייצב, ואי התייצבותו אינה מהווה רשלנות.

יד.  אי החתימה על חוזה בין התובע ובין מוכר האתרוגים

בנוגע למחדל באי חתימת החוזה התמונה מורכבת הרבה יותר שכן נוגעת היא לשאלה בגינו של מי השתנתה העסקה. אולם, בית הדין לא יכריע כעת בשאלה זו אלא יתמקד בשאלה ספציפית והיא האם העסקה השתנתה בגין "מחדל מתוך רשלנות" של התובע בלבד. כיון ש"מחדל מתוך רשלנות" היא עילת התביעה של הנתבע.

העדויות אותן הביאו הצדדים סותרות זו את זו:

הנתבע הביא את עדותם של ש', פ' וא'. שלשתם העידו בפני בית הדין כי מוכר האתרוגים התכחש או סירב למלא את התחייבותו למוכר.

ש' אמר בעדותו:

שאלנו היכן הסחורה שלנו הוא היה עסוק אולי התחמק. חיכינו כמעט שעתיים אמר לנו להסתכל פה ושם. אחרי שחלף זמן והוא לא נותן סחורה פנינו שוב למוכר האתרוגים היה שם ת' האיש שלו באמריקה. התחלנו לדבר והוא (מוכר האתרוגים) אמר לנו שארבעת אלפים זה הרבה סחורה הוא אמר שאינו יודע האם המוכר מסוגל לשלם על ארבעת אלפים אתרוגים. ושאל מי מקבל אחריות על הכסף. עניתי לו שאני מקבל אחריות על הכסף. ת' אמר את ש' אני מכיר ואם ש' אומר שאני אקבל את הכסף באמריקה ממנו אין לך בעיה לתת לו. הדברים היו במשרד. שתינו לחיים. הוא אמר שיקח אותנו לפרדס והוא הראה לנו הרבה פרי על העצים. דיברנו על ארבעת אלפים אתרוגים. הוא אמר שזה הרבה מדי לפעם אחת והוא לא יכול לספק הכל בפעם אחת עבורנו... הוא לא לקח את העיסקה ברצינות ולא נתן בה אמון. הוא אמר ארבעת אלפים זה המון אני מכיר את המוכר אך לא בכזה סכום.

פ' אמר בעדותו:

ת' ניסה לסכל את העסקה. מוכר האתרוגים אמר שהמוכר לא מכיר את חו"ל. עיסקה כזו גדולה הוא לא יודע איך עושים כזו עיסקה. הוא לא יכל לספק את סוג האתרוגים עליהם המוכר דיבר. יתכן ואם המוכר היה במקום הוא היה לוחץ יותר על מוכר האתרוגים שיוציא סחורה. דיברתי עם המוכר שילחץ עליו המוכר התקשר והוא לא ענה הוא אמר "הנחס הזה מתקשר". גם כשדיברו לא יצא מזה דבר. הוא אמר המוכר לא מבין בזה. הוא התחמק החוצה. הוא הסכים רק אחרי שת' אמר לו שהוא יקח את הכסף מש'. אז דיברנו על מחירים.

דברים דומים אמר א' בעדותו:

שאלנו איפה האתרוגים שהכנת לנו? היינו בטוחים שכדי שנקבל 4000 אתרוגים מכינים 6000-7000 אתרוגים. מוכר האתרוגים לא הכין מאומה. הוא אמר שהמוכר לא מבין באתרוגים ואי אפשר להכין כזו כמות. הוא שאל אותנו אם אנחנו רוצים מי יהיה אחראי, ואמרנו שש' יעמוד מול ת'. באנו למחרת ומיינו 300 אתרוגים שמוכר האתרוגים הכין לנו. מוכר האתרוגים הכין לכל הסוחרים ולנו לא הכין כלום, ומדובר כבר על ח' אלול. ובגלל שלא הכין התחיל עסק מול ת'.

לעומתם העיד מוכר האתרוגים עצמו כי לא התכחש ולא סירב מעולם לבצע את העסקה בהיקף עליו סיכם המוכר (התובע) עם הקונה (הנתבע) אלא שנציגי הנתבע הם ששינו את טעמם ושינו את סוג האתרוגים ואת היקף העסקה. וכך אומר מוכר האתרוגים בעדותו:

המוכר אמר שיש לו קונה גדול בארה"ב של 4000 אתרוגים אמרתי לו שזה הרבה ואיני מכיר קונה בגודל הזה. אמר שיבואו לארץ יראו ויקנו. נקבע מחיר איני זוכר כרגע. המוכר הגיע ומטעם הקונה פ' אח של הקונה אני מכיר אותו ועוד מישהו אמרו שזה יפה מה שעל השלחנות ואנחנו רוצים כאלה. עדיין דובר על 4000. בשיא העונה באלול לא זוכר מתי הגיעו שנים אחרים אני מכיר אותם, מוכר בארה"ב עבד עם הגב' פ' מקצועי מאד. בא עם ממיין א' הכי טוב בשוק. רצו אתרוגים אחרים בהתחלה סוכם על ביכרים זה הולך לרפורמים ויודאיקה הדתיים לוקחים אתרוגי מים זה מה שנמכר בארץ גם. זה שוק אחר לגמרי ממה שהראשונים ראו בהתחלה.

לשאלת בית הדין: "האם הבנת שהעסקה עם המוכר נפסקה?" עונה העד:

לא. אמרתי לו כמו שאני מכיר אותו הם צריכים אתרוגי מים ולא ביכרים הוא שמע בקולי למרות שירדו בכמות. למה שירדו בכמות בסוג היקר לא הולך כמויות כאלו גדולות. לא היה אכפת לי. הם לקחו עוד כמה מאות מגרוס. לא רציתי שיתפוצץ הסיפור. הם ידעו מה הם רוצים. הנציג שלהם בא כל יום ובחר. המוכר אמר העסקה קטנה אבל אמרתי לו העיקר שהם מרוצים ושיסגר בצורה חיובית.

כך עולה גם מהמיילים הרבים אותם שלח ב"כ הנתבע לבית הדין, על פיהם הוא ראה את התובע כאחראי לביצועה של העסקה בהיקפה המקורי. אך לא מופיעה בכל אותם המיילים הטענה אותה טען בבית הדין שמדובר במימושה של עסקה חדשה לגמרי, אשר נערכה בין נציגיו – נציגי חברת פ', ובין מוכר האתרוגים, בהיקפים שונים ובסכומים שונים, אשר סוכמו, מאחורי גבו של התובע.

על פניו העדויות מוכחשות: העדים מטעם הנתבע אומרים: מוכר האתרוגים התכחש לעסקה כפי שנחתמה בשל דאגתו לתשלום, ומוכר האתרוגים אומר: לא כי, אלא הללו התכחשו לעסקה כפי שנחתמה וביקשו לשנות את היקפה ואת איכות האתרוגים.

אולם עיון נוסף בעדותו של העד ש' מראה כי התמונה מורכבת מעט יותר: מדברי העד עולה כי הוא זה שהתעלם מהעסקה שנרקמה בין הצדדים מתוך מחשבה כי כך יצליח להשיג עבור חברת פ' אתרוגים טובים בכמות מספקת. וכך עונה ש' בעדותו לשאלת בית הדין אודות תקפות ההסכם בין המוכר והקונה ומימושו:

אני לא יכול להיות ערב או אחראי על מה שהם הסכימו לא ראיתי אף הסכם. מעולם לא ראיתי את המוכר. אני התכוונתי לקחת אחריות אך רק אם אני מתחיל למיין אני יכול להיות ערב. לא אמרתי דבר לפ'. אני קונה אתרוגים אם הוא יממש את העסקה שלו בשמחה...

בית הדין שואל שוב:

האם אתה אומר בעצם כי ידעת שחברת פ' קנו, והגעת לארץ כשליח של פ' לבדוק את האתרוגים שקנה עבורם , ובמקום זה קנית בעצמך עבור פ' אתרוגים ממוכר האתרוגים?

על כך עונה העד:

לא היתה ברירה הזמן היה קריטי הייתי צריך לחזור לגולה וידעתי שפ' ישמח מאד שהאתרוגים יגיעו ואני אעשה הכל על מנת להשיג את האתרוגים. לא הודעתי על כך לפ'. ראיתי עסק עם עו"ד. אם לא נתן דרך אחת אלך בדרך אחרת אני צריך אתרוגים.

כלומר, העד ש' עצמו, שהובא על ידי הנתבע אמר שלמרות שהיה מודע לקיומו של הסכם בין התובע ובין הנתבע לא עמד על כך שההסכם ימומש ככתבו וכלשונו אלא מייד כשראה קושי במימושו בחר להתעלם מקיומו וליצור למעשה עיסקה חדשה בין חברת פ' איתה עבד במשך שנים ואשר ראה את עצמו כשליח שלה ובין מוכר האתרוגים.

אם לא די בכך כאן מגיע הכתוב השלישי ומכריע ביניהם: והוא תעודת המשלוח של האתרוגים אשר הציג התובע. בתעודה מתנוסס שמו של התובע כקונה ממוכר האתרוגים "המוכר או ש' בשם חברת פ'". תעודה זו, עליה חתום גם העד ש' מעידה כאלף עדים על כך כי מוכר האתרוגים מעולם לא התכחש לעסקה ומעולם לא הוציא את התובע מהתמונה.

כאשר הראה התובע מסמך זה לש' אמר זה:

חתמתי אך התייחסתי רק לכמות גם לא התייחסתי למען ולא לטלפון.

אך דומה שטענה זו אינה מקובלת על פי ההלכה. הגמרא במסכת כתובות (כד ע"ב) אומרת:

"איבעיא להו: מהו להעלות משטרות ליוחסין? היכי דמי? אילימא דכתיב ביה אני פלוני כהן חתמתי עד, מאן קא מסהיד עילויה? לא צריכא, דכתיב ביה אני פלוני כהן לויתי מנה מפלוני וחתימו סהדי, מאי? אמנה שבשטר קא מסהדי, או דלמא אכולה מילתא קא מסהדי? רב הונא ורב חסדא, חד אמר: מעלין, וחד אמר: אין מעלין".

לדעת הרשב"א בתשובה (חלק ב' סימן שנב) הגמרא מסתפקת בשאלה האם כאשר עדים חותמים על שטר מתייחסים הם ברצינות לכל השטר או רק לפרטים המשמעותיים בו. להלכה אנו פוסקים ש"אין מעלין משטרות ליוחסין" ומשמעות הדבר היא כי עדות העדים בשטר מתייחסת רק לפרטים המשמעותיים לעניין החיוב ולא לפרטים שוליים כמו יחוס המתחייב בו. כך פסק הרמ"א (חושן משפט מט, ז). לעומת זאת, הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה פ"כ ה"ט) אותו פוסק הש"ך (שם ס"ק טו) להלכה, פסק ש"מעלין משטרות ליוחסין".

טענת העד מתבססת למעשה על סברת הרשב"א והרמ"א לפיה לא התכוון לחתום על פרטים שוליים. אלא שגם לדעת הרשב"א והרמ"א, זהות המתחייב בתעודת המשלוח אינה פרט שולי אלא היא לב לבה של תעודת המשלוח לכל הפחות כמו המוצר או מחירו. כיוון שכך, הרי שהעד שהינו נציג חברת פ' הודה בחתימת ידו כי מוכר האתרוגים ראה את התובע-מוכר כצד לעסקה ומעולם לא התכחש לו.

כיון שכך, עדותו של ש' סותרת את עצמה מיניה וביה שהרי לא יתכן כי מצד אחד, הוא עמד מול מוכר האתרוגים על קיומה של העסקה עם התובע ומצד שני, הוא התעלם ממחויבותו החוזית של הנתבע לתובע. כמו שלא יתכן שאותה היד שחתמה על כך שהתובע הוא המוכר תהיה שייכת לאותו אדם העומד ומעיד כי התובע הוצא מהתמונה כבר חודש קודם לכן. לאור זאת, לא ניתן להסתמך עליה.

עדותו של פ' אחיו של התובע שכנגד בעייתית בשל קירבתו. אמנם הוא שופך אור בנקודות מסוימות על התמונה בכללה ובית הדין התייחס לכל הדברים שאמר ברצינות הראויה, אך בודאי שלא ניתן באמצעות עדות קרוב להוציא ממון מתחת יד התובע.

עדותו של א' כשרה. אמנם היא התקבלה בפני שני דיינים בלבד עקב העובדה שאחד הדיינים נאלץ לצאת בשל התמשכות הדיון, אך הצדדים עשו קנין בפני שלשת הדיינים לקבל את עדותו בשנים מתוך שלשה דיינים מה שמכשיר אותה מן הבחינה הפורמאלית.

אמנם עדותו נאמרה בפער זמן מעדותו של העד אותו הוא מכחיש, מוכר האתרוגים, ומחקירת ב"כ הנתבע נראה שהכין את העד היטב ואף הראה לו את עדותו של מוכר האתרוגים אותה קיבל מוקלדת על ידי בית הדין לבקשתו. הדבר פוגם פגימה מסוימת במהימנותה של העדות וביכולת בית הדין ליישב סתירות בין העדויות השונות (כפי שפוסק השו"ע חו"מ סי' ל סעיף ב), אולם, לא די בכך בכדי לפסול את עדותו.

על פניו נראה כי מוכר האתרוגים הינו עד פסול שכן מעוניין הוא בקבלת התשלום על הסחורה והוא עדיין לא קיבל את הכסף בשל התמשכות ההליכים המשפטיים בין הצדדים, ולפיכך הוא נוגע בדבר כפי שאומר הרמב"ם (הלכות עדות פט"ו הלכה א)

"כל עדות שתבא הנאה לאדם ממנה אינו מעיד בה שזה הוא כמעיד על עצמו".

אולם מעיון נוסף נראה שלא כן הוא. לדברי הנתבע, וכך אומר גם העד ש', מוכר האתרוגים אינו קשור כלל לתביעה זו והוא יקבל את הכסף בכל מקרה מחברת פ'. הדבר אף מגובה בחוזה שנחתם בין חברת פ' ובין מוכר האתרוגים. אמנם לדבריו של הנתבע מוכר האתרוגים הסכים למחול לו על מקצת מן הסכום כפי שאומר הוא בעדותו בתשובה לשאלת בית הדין האם קיימת בעיה עקרונית בגינה מתעכב התשלום למוכר האתרוגים: "אין ויכוח. התמקחנו על הסכום הגענו לסכום של 12,500$... אמרתי לו שהיו לנו הפסדים רציניים וביקשנו התחשבות". אולם מוכר האתרוגים בעדותו לא הזכיר כלל את הסכמתו למחול על מקצת מהסכום ולדבריו חייבים לו עדיין את מלא הסכום 15,500$. גם לדברי התובע מוכר האתרוגים אינו מרויח דבר מעדותו שכן הוא מודה שהוא זה שחייב למוכר האתרוגים את אותו הסכום. דומה הדבר למקרים המובאים בגמרא ונפסקו להלכה ברמב"ם (הלכות עדות פרק טו הלכה ו):

"שמעון שלוה והיה ראובן ערב ובא יהודה לערער על שמעון הלוה והוציא קרקע מתחת ידו, אם יש לשמעון שדה אחרת כנגד החוב הרי ראובן הערב יש לו להעיד על אותו קרקע שהיא של שמעון, שאין לו הנאה בזה שאם לקחה יהודה הרי שדה אחרת שיפרע ממנה בעל חובו, וכן לוקח ראשון מעיד ללוקח שני שלקח אחריו שזה השדה שלו, והוא שיש למוכר שדה בן חורין כנגד דמי שדה של לוקח ראשון, שאין ללוקח ראשון הנאה בעמידת זה השדה ביד לוקח שני, שאפילו נטרף לוקח הראשון על המוכר הוא חוזר והרי יש לו שדה אחרת שיגבה ממנה".

אם כן הואיל ומוכר האתרוגים אמור לקבל את הכסף בכל מקרה אין הוא נוגע בדבר. ואם תאמר שיש חשש שמא הוא מעיד לטובת התובע על מנת שיגבה את כסף ממנו ולא מפ' שכן הגביה מהמוכר קלה יותר ודומה הדבר למה שפסק בשו"ע (חו"מ לז יז):

 "ראובן שגזל טלית או שדה משמעון, ובא יהודה וערער על ראובן, ואמר: שדה זו או טלית זו שלי היא, אין שמעון יכול להעיד שאין זו השדה והטלית של יהודה, שהרי שמעון רוצה להעמיד שדה זו או טלית זו ביד ראובן, מפני שאפשר שנוח לו להוציאה מיד ראובן יותר מלהוציאה מיד יהודה".

אין הדבר כן, משתי סיבות: האחת, על פניו נראה כי הגביה מפ' פשוטה. ש' נציג החברה הודיע באופן ברור בבית הדין כי הם מודים בחוב ומוכנים לשלמו מיידית, וזאת בניגוד לתובע שאלמלי עדותו של מוכר האתרוגים עשוי לשקוע בחובות גדולים ביותר ולא יהיה לו מנין לשלם. השניה, לדברי ש', מוכר האתרוגים אינו נוגע שכן כל הסיבה שהוא עדיין לא קיבל ממנו את התשלום היא העובדה שמוכר האתרוגים בא בדרישה כלפי התובע וכך אומר ש' בעדותו:

שמעתי שת' בא לבקש מהמוכר ולכן ביקשתי בטוחה שיחתום לי שאני רק משלם. מוכר האתרוגים הזכיר אותי כצד בעיסקה עם המוכר בעדות בבית הדין. קבעתי לת' שאני אשלם לו אך אם המוכר משלם עבורי אני לא אשלם גם כן... ת' מסרב מכיוון שחתימה כזו יכולה להזיק למישהו אחר הוא לא רצה לחתום לי אז לא שילמתי. לא רציתי שיבקשו מפ' עוד פעם. אך כל זה רק כעת אחרי שמוכר האתרוגים עירב בעדותו אותי.

אם כן, נותרו לנו שני עדים כשרים המכחישים זה את זה א' ומוכר האתרוגים: זה אומר מוכר האתרוגים התכחש להסכם עם התובע, וזה אומר לא התכחשתי להסכם ונציגי הקונה שינו טעמם. במצב זה בית הדין אינו יכול להכריע מי משני הצדדים צודק ועל כן נשארת נקודה זו בספק.

בדברים שכתב הנתבע לבית הדין אחר סיום הדיונים העלה את האפשרות להכריע את הספק באמצעות התבוננות במצלמות האבטחה המוצבות בבית האריזה של מוכר האתרוגים. הנתבע לא הוכיח כי קיימים סרטי צילום רלבנטיים ולא הציג אותם בבית הדין. הטענה כאילו יכולה להיות ראיה אינה ראיה.

יתר על כן, והוא העיקר, החוזה הוא עובדה מוגמרת, על מנת לבטל חוזה לא די בעדות של עד, צריך הסכמה של שני הצדדים או עדות של שני עדים צד אחד אינו יכול לבטל חוזה ולהחליט על דעת עצמו לייצור עסקה חדשה לא הסכמת הצד השני, וגם אם הייתה כוונה כזו היא בטלה ומבוטלת.לחוזה יש מעמד מחייב על פי ההלכה מדין התחייבות של "כתב ידו"(חושן משפט סימן מ' סעיף ב' ועוד) חתימת שני הצדדים או מדין "סיטומתא" (חושן משפט סימן ר"א סעיף א') המנהג בעולם המסחרי או מדין "דינא דמלכותא דינא" על פי שיטות הפוסקים שיסוד זה נוהג גם בענינים שבין אדם לחברו (עיין חושן משפט סימן ס"ח סעיף א' ברמ"א)..

עוד נותר לנו לברר האם אי חתימת חוזה כתוב מהווה "מחדל מתוך רשלנות". בהלכה מוגדרת "רשלנות" תחת השם "פשיעה". מושג זה קיים בתחומים שונים כגון שליחות שומרים ועוד. הגדרתה של פשיעה הינה פעולה או הימנעות מפעולה החורגת ממה שמצופה מאדם סביר לפעול או להימנע מלפעול. כך אומרת לדוגמא המשנה (בבא מציעא מב ע"א):

"המפקיד מעות אצל חברו, צררן והפשילן לאחוריו או שמסרם לבנו ולבתו הקטנים ונעל בפניהם שלא כראוי - חייב, שלא שימר כדרך השומרים. ואם שימר כדרך השומרים - פטור".

כעת עולה השאלה האם בתחום זה מקובל לבצע עסקאות בכתב או שגם עסקאות בעל פה מקובלות וסבירות. לדברי העד מוכר האתרוגים כל העסקאות הגדולות ביותר בתחום נעשות בעל פה וכך אומר הוא בעדותו:

אנחנו לא חתמנו על הסכם ביננו. בשוק הזה אין כמעט הסכמים למרות שאנחנו עובדים בהיקפים מאד גדולים. גם ש' כמעט ולא חותם.

טענה זו לא הוכחשה על ידי אף אחד מהעדים. יתר על כן העד א' אומר גם כן:

מדובר על מסחר ברמות נאמנות גבוהות וכואב לי הלב על מה שהולך כאן.

יתר על כן גם לדברי הנתבע המסחר עם מוכר האתרוגים התחיל על סמך הסכמות שבעל פה שנערכו בין ש' למוכר האתרוגים ואילו את הפתק המפרט את סוגי האתרוגים והמחירים השונים (נספח 2) רשמו מוכר האתרוגים ופ' רק כשבוע מאוחר יותר. כך אומר פ' בעדותו:

מוכר האתרוגים אמר שאם ש' אחראי על התשלום מקובל עליו. הוא אמר שיקח אותנו לפרדס על מנת להראות שיש לו סחורה להראות לנו. הוא הראה לנו על העצים את הסחורה ראינו אתרוגים יפים... ביום א' נסעתי לצפת וביום ג' שאחריו חזרתי למוכר האתרוגים. ביום חמישי הציע לנו סחורה במחיר של עשרים דולר ולמחרת הציע בשלשים דולר. הסכים לרדת לעשרים וחמש בתנאי שאקח 400 אחדים ועוד 200 של 105 בששה וחצי דולר. גם זה לקח בששה או שבעה ימים. הוא אמר לי שאוכל להוריד את העקומים. לאחר מכן השתנו התנאים ביקש הסכם חדש אמרתי לו שאני לא הקונה אז הוא אמר לי שאכתוב לו על פתק שאני קונה את הסחורה בשביל פ'. הוא צילם.

לדברי הנתבע באותו שבוע העלה מוכר האתרוגים את המחיר ואעפ"כ הנתבע לא ראה בסיכום בעל פה שעשה ש' משום רשלנות שכן באמת אין בכך רשלנות לא מצידו של ש' ולא מצידו של הנתבע שכנגד.

אם כן, גם אם נקבל את טענת התובע שכנגד כי מוכר האתרוגים הוא שהתכחש להסכם, וגם לו נקבל את הנחתו של הנתבע כאילו אם היה נחתם חוזה כתוב בינו ובין המוכר היה הדבר נמנע, אין ההימנעות מחתימה על הסכם מהווה רשלנות שכן "דרך הסוחרים" בתחום זה שלא לערוך הסכמים וכך גם נהג המוכר מול מוכר האתרוגים.

לפיכך, טענת הנתבע כי מוכר האתרוגים התכחש לעסקה בשל העדר חוזה כתוב בין התובע לבינו – אינה מתקבלת. כיון שגם אילו היה הנתבע מוכיח באופן מוחלט כי מוכר האתרוגים התכחש לעסקה, לא היה בכך כדי להגדיר את התובע כמי שנהג ברשלנות.

לסיכום: מכלל העדויות אותן הביאו הצדדים לא עולה יותר מספק ביחס לרשלנות מצידו של התובע. הטענה שטען הנתבע לפיה יש לראות באי חתימה על חוזה מול מוכר האתרוגים משום רשלנות בביצוע חלקו של התובע בעסקה נדחית, שכן הצדדים ידעו שבענף מסחר זה אין זה מקובל לחתום על חוזים בכתב.

אי לכך התביעה הנגדית בדבר שיפוי לנזקים שנגרמו לכאורה לחברת פ' וכן עבור הוצאות משפט, שכ"ט טו"ר והבאת עד מחו"ל נדחית.

טו. שטר יפוי הכח שהופקד בבית הדין

יובהר כי הגדרת ההחלטה כפסק דין חלקי אין בכחה לגרוע מתקפותו ביחס לנושאים שהוכרעו בו. ולכן בית הדין מחליט להחזיר את יפוי הכח לידיו של התובע על מנת שזה יוכל להשתמש בו במידת הצורך על מנת לגבות את חובו וכפי שהוסכם בין הצדדים בחוזה שנחתם ביניהם. עם זאת קובע בית הדין כי שטר זה יוחזר לתובע רק בחלוף המועד לתשלום כפי שיקבע להלן וזאת על מנת שהתובע לא יוכל לעשות שימוש בשטר זה לפני המועד הנקוב.

טז. ארכה לביצוע התשלום

הנתבע כתב לביה"ד כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין כיון שלדבריו מדובר על "דיני נפשות" בעקבות ההסתבכות הכלכלית שלו. ביה"ד שקל את הדברים בכובד ראש, כיון שלטענת שני הצדדים מצבם הכלכלי הוא בגדר "דיני נפשות".

לאור מצב ייחודי וקשה זה ביה"ד איננו יכול לסטות מן הדין ימין ושמאל. כיון כל הקלה עם אחד הצדדים משמעה החמרה עם בעל הדין השני.

לפיכך, בלב כבד נאלץ ביה"ד להיצמד במידה רבה לחוזה שבין הצדדים בנוגע לקביעת הארכה לביצוע התשלום, ולאפשר לנתבע ארכה של 7 ימים לביצוע התשלום. בחלוף אותם שבעה ימים ימסור בית הדין את השטר לידי התובע כמתחייב בהסכם שביניהם (סעיף 10.8.1).

יז.    החלטות

  1. עבור הלולבים, האתרוגים, ההדסים, נרתיקי הלולבים, שקיות ההדסים, עלויות המשלוח, הובלה אחת בישראל, ועריכת ההסכם בין הצדדים, הנתבעים, שניהם ביחד וכל אחד לחוד, ישלמו לתובע סך 204,258 ₪ ועוד 15,675$. עד לתאריך ט אדר א' תשע"ד, 09 לפברואר 2014, וימציאו אישור על כך לביה"ד. סכום זה נפסק אחרי קבלת הערות הצדדים לחישובי בית הדין.
  2. אם הנתבעים לא ישלמו לתובע עד התאריך הנ"ל, בית הדין יעביר לרשות התובע את השטר המופקד בידיו לשם מימוש החוב.
  3. 14 יום לאחר קבלת התשלום יעביר התובע 50,000 שקיות הדסים שברשותו לרשות הנתבע.
  4. התביעה הנגדית נדחית.
  5. בהמשך יכריע ביה"ד בסוגיות הבאות: עלות הובלה נוספת בישראל, פיצוי על הפרת החוזה מצד התובע או הנתבע, הוצאות משפט ומימון, עלות משלוח שקיות ההדסים הנוספות.

פסק הדין ניתן ביום ‏ב' אדר א תשע"ד, ‏02 פברואר 2014

ובזאת באנו על החתום

________________

הרב אורי סדן

________________

הרב בניהו ברונר, אב"ד

________________

הרב אריאל ברקאי

 

תגיות

טענת חוסר ידיעה או חוסר הבנה - טענת לא ידעתי דף מב - עמוד א דף כד - עמוד ב סימן מט - סעיף ז פרק כ - הלכה ט פרק טו - הלכה ו סימן לז - סעיף יז נוגע בעדות כעד - מוכר שאין לו נגיעה כספית מעדותו סיכול חוזה - התחייבות לחתום חוזה עם צד שלישי שהופרה