בס"ד
מס. סידורי:898

שותפות ברכישת קו מכונות אוטומטיות

שם בית דין:מערב בנימין
דיינים:
הרב הרשקוביץ מיכאל
הרב צפרי חיים
הרב שרעבי יעקב
תקציר:
התובע קנה קו של 24 מכונות אוטומטיות לממכר ממתקים תמורת 51,788 ₪ הנתבע שילם כ-18,000 ₪ ואז צירף את הנתבע כצד בחוזה, לטענת התובע הוא אמור לשלם מחצית הסכום, ואילו הנתבע טוען שהתחייבו רק עד חצי. כמו כן לטענתו הוא הסכים להצטרף כשותף רק על תנאי שיקבל כספים מעיסקה אחרת. אך בשעת חתימתו על החוזה מול החברה הוא לא הזכיר את התנאי הזה.
לאחר שהנתבע לא שילם הציעה לו החברה לשלם את חצי הסכום, והיא תספק לו חצי ממספר המכונות, לפי מה שהתברר שבתביעה שהגיש התובע כנגד חברת המכונות החברה נתנה לו אפשרות לקבל את מספר המכונות היחסי לפי התשלום שאותו שילם, אך הוא סירב ובחר בהחזר כספי של פחות מחצי של הסכום שאותו שילם. תביעת התובע היא על התשלום שהשקיע בעיסקת המכונות ולא הושב לו מהחברה, כמו כן הוא תובע את מניעת הרווחים, ואת הנזקים שנגרמו לו מכך שהוא לא קיבל קו שלם של מכונות. והוצאות שונות.
פסק הדין:
הנתבע השותף פטור מכל תשלום לתובע עבור הנזקים שלטענתו נגרמו לו.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך: י"ב תשרי תש"ע

בס"ד                                                                                        ‏יום רביעי י"ב תשרי תש"ע

פסק דין

תיק מס'

תובע:

מר ...

נתבע :

מר ....

עובדות וטענות

  1. החוזה בין התובע לחברה: בתאריך ב בסיוון ה'תשס"ו (29.5.2006) חתם התובע חוזה עם חברת .... לרכישת קו של עשרים וארבע מכונות אוטומטיות לממכר ממתקים תמורת חמישים ואחד אלף שבע מאות שמונים ושמונה (51,788) ₪. במועד חתימת ההסכם, התובע שילם לחברה סך של ארבעת אלפים ושבע מאות וחמישים ₪. ביום ט' בסיוון (5.6.2006) שילם התובע סך של ארבעה עשר אלף מאה שמונים ושבעה (14,187) ₪.
    בסך הכל שילם התובע לחברה 18,937 ₪ בלבד.
  2. צירוף הנתבע כצד לחוזה: על פי דבריהם של בעלי הדין, צורף בכתב יד שמו של הנתבע להסכם כרוכש, במועד התשלום השני. אז גם צורפה חתימתו של הנתבע בתחתית המסמך. לטענת הנתבע, הצטרפותו כשותף לרכישה נעשתה לאור בקשת התובע, שנוכח כי אינו יכול לעמוד בנטל התשלום עבור רכישת מלוא הקו. כך עולה גם מתוך כתב ההגנה של החברה, שהוגש לבית משפט השלום. בסעיף 16.3 נכתב כי התובע הבהיר לחברה כי אין הוא יכול לגייס לבדו את יתרת סכום הרכישה וביקש כי החברה תיאות לצרף את הנתבע כרוכש נוסף להסכם שבין הצדדים כדי שהנתבע יסייע בידו להשלמת התשלום בגין הרכישה.
  3. תנאי השותפות: לא נעשה כל הסכם בכתב בין התובע לנתבע על מחויבותו של כל אחד מהם כלפי החברה, ולכן לכאורה לא ברור כמה חייב כל אחד מהם לשלם עבור רכישת המכונות. ואולם התובע טוען שמכיוון ששניהם נעשו שותפים כלפי החברה, שכן שניהם חתמו על ההסכם עמה, לכן לדעתו כל אחד מהם נתחייב במחצית עלות רכישתן. לעומת זה הנתבע אומר שהתחייב לשלם עד מחצית עלות רכישתן.
  4. טענת הנתבע שכניסתו לשותפות הותנתה בכסף שעתיד לקבל מעסקה אחרת: עוד טוען הנתבע שהסכמתו כלפי התובע להצטרף כשותף לרכישה הותנתה במפורש מראש בקבלת רווחים מעסקה אחרת, שכן ללא רווחים אלה אין בידו כל מקור כספי לכיסוי חלקו ברכישת המכונות, ומכיוון שרווחיו מהעסקה האחרת לא יצאו אל הפועל, אין לו כל מחויבות כלפי עסקת המכונות האוטומטיות. אכן הנתבע מודה שבשעת חתימתו מול החברה, לא הזכיר דבר מתנאי זה שהתנה עם התובע, לא בכתב ולא בעל פה. מאידך, התובע מכחיש את קיומו של תנאי כזה מכל וכל. הנתבע מוסיף וטוען שקרוב לשנתיים וחצי לא פנה התובע בכל תביעה לשלם את חלקו ברכישה, והוא מסביר זאת בכך שהתנאי הנ"ל היה מקובל אף על התובע.            לעומת זאת טוען התובע שמאז חתימת החוזה בידי הנתבע הוא תבע מידי פעם מהנתבע להשלים את תשלום חלקו ברכישה, אולם הלה סירב. יש לציין שהתביעה היחידה מצד התובע כלפי הנתבע לתשלום חלקו שהייתה לעיני בית הדין היא במכתב שכתב התובע לנתבע בתאריך יד בשבט ה'תשס"ט (8.2.2009).
  5. האפשרות למימוש חצי קו: התובע טען כי לאחר שהוא והחברה הבינו שאפסו הסיכויים לממש את התחיבות הנתבע לשלם את מלוא חלקו, הציעה לו החברה שישלים עד לכדי מחצית הסכום דהיינו סכום של ששת אלפים תשע מאות חמישים ושבעה (6957) ₪[1] וכנגד זה תספק לו את מחצית מספר המכונות שבחוזה (ואם ישלים לאחר מכן את יתרת הסכום, יקבל את יתר המכונות). בעקבות זאת, פנה התובע לטענתו אל הנתבע וביקש ממנו כי ישלם לו את הסכום הנ"ל להשלים לכדי רכישת מחצית הקו. אולם לדבריו, סירב הנתבע אף להסדר זה. יש לציין כי בבית הדין הבהיר התובע כי הוא היה מוכן להסתפק בקבלת מחצית כמות המכונות, מתוך תקווה להשיג את המימון הנדרש לרכישת המחצית השנייה של קו המכונות באמצעות הרווח שתניב הפעלת המחצית הראשונה של הקו.
  6. האפשרות למימוש חלק היחסי בקו כנגד התשלום בפועל: לטענת התובע החברה סירבה לספק מכונות לפי החלק היחסי של הקו ששולם. לדבריו, המירב שהחברה ניאותה לו היה אספקת מחצית המכונות כנגד השלמת מחצית סכום הרכישה של קו שלם. ברם, יש לציין שלעומת דברי התובע האלו, מכתב ההגנה שהגישה החברה לבית משפט השלום עולה שהחברה הצהירה (בסעיף 8) שהיא באה ככל יכולתה לקראת התובע והציעה לספק לו חלק יחסי מן המכונות על פי התשלום. כך גם עולה מתשובת נציגת החברה בדיון בבית המשפט לשאלת בית המשפט (בעמוד השני של פרוטוקול בית המשפט מתאריך 3.6.2008), כי החברה הייתה מוכנה לתת לתובע יותר מהמגיע לו, כלומר את החלק היחסי של המכונות על פי מה ששילם ואף יותר מכך, והתובע הוא שסירב. בין כך ובין כך, מפרוטוקול הדיון בבית המשפט שבית המשפט הציע לצדדים שתי אפשרויות: אפשרות ראשונה לקבל מכונות כנגד הסכום ששולם, דהיינו החלק היחסי בהתאם לתשלום. והאפשרות השנייה לקבל סך של שבעת אלפים וחמש מאות ₪ בלבד, (החזר מהחברה לאחר ניכוי הוצאות שנגרמו לה לטענתה). אף שסכום זה אינו מגיע כדי מחצית הסכום ששילם בפועל לחברה, העדיף התובע לוותר על האפשרות לקבל מכונות בהתאם לסכום ששילם, למרות נכונות החברה לכך, למרות שתבע מהחברה לספק לו מכונות על פי מה ששילם, ולמרות הנזק הכספי הגדול הכרוך בבחירה זו לטענתו.
  7. סיכום התביעה:

        א.        התובע תובע תשלום עבור סכום שהשקיע בעסקת המכונות ולא הושב לו מהחברה לאחר התביעה שהגיש נגדה בבית המשפט.

          ב.         הוא תובע תשלום על מניעת הרווחים שעשוי היה להפיק מהפעלת המכונות אילו היתה העיסקה יוצאת לפועל.

          ג.          הוא תובע את הנזק שבאי קבלת ה"מיקומים" וכרטיסי הטיסה, שהיה יכול לקבל אילו היה נרכש קו מכונות שלם.

          ד.         וכמו כן הוא תובע על הוצאות שונות שהיו לו בגין העסקה שלא יצאה לפועל.

דיון

         א.         מחויבות הדדית לביצוע העיסקה כדין שותף

בין הצדדים יש ויכוח האם הוסכם על שותפות שווה בשווה או שמא הצטרפות הנתבע הותנתה במקור מימון מסוים שעתיד היה להגיע לנתבע (ובסופו של דבר לא הגיע), אם לאו. מכיוון שהדברים נעשו בעל פה ויש הכחשות בין הצדדים היה ראוי לכאורה שיחול הכלל המוציא מחברו עליו הראיה. ואולם מכיוון שבנוסף לכך חתמו הצדדים על הסכם מול החברה, ונעשו שותפים להתחייבות ללא כל הסתייגויות, שמא יש בה כדי ללמד על המחויבות השווה שביניהם. ואף שלנתבע יש אמתלא שעשה כן משום שרצה לעזור לתובע כלפי החברה ולהראות שיש לו שותף רציני לכל דבר ועניין, מכל מקום מכיוון שכאמור התובע מכחישו בזה והחתימה על ההסכם מסייעת לו בכך אפשר שיש לקבל את עמדתו בנדון, ששניהם חייבים לשלם תשלומים שווים. אלא שאפילו כך, ואף אם נצא מתוך נקודת הנחה שלא היה כל תנאי שהותנה כביכול על ידי הנתבע למימוש חלקו בתשלום עם כל זה אין עדיין יסוד ברור לחייב את הנתבע בגרימת נזק או במניעת רווח מן הטעמים דלהלן. 

         ב.         מחויבות הדדית בהצטרפות לעיסקה קיימת

להלן נדון בשאלה האם מחויבות השותף מחייבת אותו גם בנזקי שותפו או במניעת רווח שנגרמו כתוצאה מאי מילוי חלקו בשותפות. ברם, גם אם נצא מנקודת מוצא שאכן יש חיוב כזה (מה שאינו נכון בנדון דידן כפי שנראה להלן), הוא נובע מהסתמכות הדדית שבין השותפים שעל סמך דברי השותף נכנסו לעיסקה, מה שלא ניתן להיאמר בנדון דידן שהתובע קדם והתחייב לחברה בחוזה שחתם בתחילה לבדו על כל הסכום כולו, והנתבע למרות שהתחייב לסייע לתובע להשלים חצי קו כשצירף חתימתו אחר כך, מכל מקום לא מנע מן התובע לשלם את שהתחייב הוא בתחילה לשלם בעבור קו שלם, ולכן אין סברא לחייבו לא על על נזק (מטעם דינא דגרמי) וקל וחומר שלא על מניעת הרווח (מדין ערב) משום שהרי קדם והתחייב לבדו בלא שסמך ותלה אמונו בנתבע, וכפי שיפורט להלן בדעת הריטב"א ורבותיו[2].

          ג.         נזק שהתובע הביא על עצמו או יכול היה למונעו (הפסד המכונות)

גם התובע מודה שעוד בטרם תבע את החברה בבית המשפט, נאותה החברה לספק לו מכונות כמניין מחצית הקו, אם אך יאות להשלים את תשלום עלותן. לפיכך לא ברור על מה ולמה הוא מלין על הנתבע שלא סייעו בהשלמת תשלום מחצית הקו, שעה שהוא עצמו התחייב מראש לשלם לבדו לפחות את מחצית עלותו של קו. שהרי בתשלום כל חלקו, בהשלמת חצי עלותו של הקו, היה זוכה בחלקו בעסקה. ובעיקר שאף הוא ציין שהיה מסתפק במחצית הקו של מנין המכונות, מתוך תקווה שבאמצעות רווחי הפעלתם יוכל להשלים את רכישת הקו כולו. נמצא שהתובע הוא הוא זה שמנע את קבלת מחצית הקו, בכך שלא השלים את תשלום חלקו בעסקה. ואין זה משנה שאי השלמת חלקו נבעה מכך שלא היה לו כסף לצורך זה.

ואף שלדבריו לא היה מסוגל למלא חלקו בתשלום כל מחצית הקו משום שלא היה לו כסף לכך, אף כך לא היה מפסיד את השקעתו בלא קבלת תמורה, שכן בבית משפט השלום ניתנה לתובע גם האפשרות לקבל את החלק במכונות יחסית למה ששילם בפועל, ללא הוספת כל תשלום. ואולם, הוא למרבה הפלא סירב אף לכך, ובזה הוא הוא זה שהזיק לעצמו. אמנם התובע העלה טענה שלא היה לו כדאי להסתפק בחלק זה של הקו בלבד, שכן לא היה זוכה בבונוסים שמקנה רכישת קו שלם. ואולם טענה זו אינה רלוונטית לעניין הנזק בהפסד הכספי שבגין אי קבלת המכונות שתמורתן שולמה.

מכל זה נראה כי לא הנתבע הוא זה שגרם את אי קבלת המכונות שתמורתן שולמה אלא התובע.

         ד.         תביעה על מניעת הרווח (הפסד תנובת המכונות אילו סופקו)

התובע טוען שעל הנתבע לשלם לו רווחים שהיה יכול להפיק אילו הייתה העסקה יוצאת אל הפועל, ואף נוקב בסכומים המתבססים על ערכים שנקבה החברה בפרסומיה. נראה שפרסומים אלו הם הינם ששכנעו את התובע להיכנס לעסקה משום שהוא כנראה בתום לבו התפתה להאמין לפרסומי החברה ככתבם וכלשונם, ומאותו הטעם הוא מוסיף ומבסס עליהם גם את תביעתו כלפי הנתבע. ואולם אליבא דאמת אין הרווח הצפוי ברור ומובטח כלל וכלל ולכן אין כל סכום וודאי שעליו ניתן לבסס תביעה זו. מלבד זאת, עצם החיוב בגין מניעת רווח אינו פשוט כלל וכלל ורבים האחרונים הנוקטים שכלל לא ניתן לחייב על כך. אלא שבנדון דידן נראה שהכול יודו בכך וזאת משני טעמים המובאים להלן:

·         רווח שאינו וודאי

יסוד להלכה זו בדברי התוספתא (בבא-מציעא פ"ד הכב): "הנותן מעות לחברו ליקח בהן פירות למחצית שכר, ובאחרונה אמר לו לא לקחתי – אין לו עליו אלא תרעומת", ובדברי רבי יצחק בירושלמי (בבא-מציעא פ"ה ה"ג) שהסיק מדברי התוספתא:

"המבטל כיסו של חברו אין לו עליו אלא תרעומת"

מאידך הוסיף רבי יצחק שם שהמבטל שדהו של חברו חייב לשפות לו. וכן מצינו בסוגית בבא-מציעא דף עג ע"ב באותו אחד שנתן לשליח מעות שיקנה לו יין בשעה ובמקום שיוכל לקנותו בזול, ולא קנה, סובר רב אשי, שהלכה כמותו, שאינו חייב לשלם לו את הנזק שבמניעת הרווח. מאידך מביאה שם הגמרא את דברי המשנה בדף קד ע"א שם, שבה נפסק:

"שהמקבל שדה מחברו והובירה, שמין אותה כמה ראויה לעשות ונותן לו שכך כותב לו אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא".

ופירשה שם הגמרא שההבדל שבין ביטול כיסו לבין ביטול שדהו נעוץ בכך שהרווח שהיה לו לעשות בממונו אינו בידו שכן, על פי פירוש רש"י, אפשר שלא ימכרו לו, ועל כן התחייבותו אינה אלא אסמכתא, ואולם גבי שדה עיבודה הוא בידו, ולכן אין זו אסמכתא. ויש שפירשו שבדבר שהוא בידו ולא עשה הרי זה כמזיק בידיים ולכן מתחייב (יעויין בדברי המאירי שם). ויש הסוברים שהחילוק נעוץ בכך שבמבטל כיסו אין הרווח ברור ואינו וודאי, מה שאין כן במבטל שדהו. ובפשטות נראה שפירשו כן את החילוק שבדברי הגמרא (ראבי"ה, ועיין פני משה על הירושלמי ב"מ שם). ויש ראשונים שפירשו שהחיוב בשדה שהובירה נעוץ בהתחייבות המפורשת שהתחייב לשלם אם יוביר, מה שאין כן במבטל כיסו של חברו. (ע' או"ז ב"מ פ"ט סימן שלט, ובהגהות אשרי שם סימן ג', ובנמו"י על המשנה שם) אכן יל"ע כיצד יהלום חילוק זה את דברי הגמרא הנ"ל. ואף הריטב"א פירש בסוגית בבא מציעא דף עג כדרך זו, וכתב שבמבטל כיסו חשוב אסמכתא משום שלא התנה במפורש, והסיק מתוך כך שאם במבטל כיסו התנה במפורש כמו שמתנה בשדה, הועיל התנאי לחייבו, שמכיוון שנותן לו המעות ומאמין אותו שיעשה מה שאמר לו, באותה הנאה שמאמין לו גמר ושיעבד עצמו לכך. ויש להוסיף עוד את דעת רבותיו של הריטב"א הסוברים שאף ללא התנייה מפורשת, מכיון שהאמינו ונתן לו מעותיו נתחייב. ואולם אף אליבא דדעה זו, כבר הטעים החתם סופר (חלק חו"מ סימן קעח) שאף לדעתם כל זה דוקא כשהרווח הוא ברור ואולם כשאינו ברור אף בכה"ג אינו מתחייב. ויעויין גם בדברי הרמ"א בסימן קעו סעיף יד ובדברי הנתיבות באות ל"א שם, וכן בדברי הנתיבות בסימן קפג אות א', שכתב שאפשר שלעיתים אף שליח בתשלום שלא ביצע את העסקה שנשלח לבצע יתחייב במניעת הרווח, ואולם מלבד זאת שרבו החולקים על דעתו, אף לשיטתו צריך שיהא הרווח וודאי וברור.

העולה מכל זה שאין כל דרך לחייב על מניעת הרווח כאשר אינו וודאי וברור.

·         מניעת רווח הצפוי מכספי הנתבע

עוד יש להוסיף ולהטעים, שגם למחייבים על מניעת רווח הרי זה רק כאשר התובע יכול היה להרוויח מכספו שלו, והנפקד שכספו בידו מנע ממנו רווחים שיכול היה להפיק מנכסיו וממונו שלו. מה שאין כן בנידון דידן, בו התביעה היא על מניעת הרווח שציפה לו מהשקעת ממונו של הנתבע, שהרי בזה לא מנע הנתבע מהתובע להשלים את כל מלוא הסכום הנדרש להפקת הרווחים. ואף שהתובע היה מנוע מכך משום שלא היה לו כסף לכיסוי הרכישה, ואולם אין זו אשמת הנתבע. ועל כן בנידון דידן אין סברא לחייב על מניעת הרווח.

         ה.         תביעה בגין הפסד הבונוסים – מיקומים וכרטיסי הטיסה

ובאשר למניעת קבלת הבונוסים, אף אילו היה הנתבע משלם את חלקו לא היה די בכך כדי לזכות בהם ללא השלמת תשלום חלקו של התובע, והתובע הרי לא השלים חלקו, ואף טען שלא היה יכול להשלים. ועל כן אין לתלות את אי קבלתם בנתבע.

ויש להוסיף ולהטעים כנ"ל שאף התובע טען שאילו היו מצליחים לרכוש את מחצית הקו, היה מסתפק בכך משום שברווחים של הפעלת המחצית היו מצליחים לממן את רכישת המחצית השנייה, והיו זוכים בבונוסים שמקנה רכישת קו שלם. ואולם התובע כאמור נמנע מלשלם אפילו את מחצית הקו למרות שאף לדבריו היה חייב בכך.

כמו כן יש לדחות תביעה זו מאותה הסיבה שראינו לעיל ולפיה מניעת רווח שאין בה עיכוב כספי התובע אינה עילה לתביעה

          ו.          תביעה בגין הוצאות השונות שהיו לו לתובע

מכל האמור לעיל עולה שהתנהלותו של התובע כלפי החברה, היא היא זו שגרמה לו להוציא הוצאות אלו, ועל כן אין כל יסוד לחייב בהם את הנתבע..

החלטה

לאור כל זאת אנו דוחים את תביעותיו של התובע כלפי הנתבע.

עם זאת אנו רואים צורך לקבוע שאסור לו לנתבע להגיש תביעה כלשהי כלפי החברה בגין ההסכם הנדון, שכן הנתבע הודה בפני בית הדין שמכיוון שהתנאי שלדבריו הותנה לא נתקיים, הוא אינו צד בהסכם זה, וזוהי הודאת בעל דין שאין לו כל זכות בהסכם זה.

ועל כך באנו על החתום

 

דיין

הרב חיים צפרי

 

אב"ד

הרב מיכאל הרשקוביץ

 

דיין

הרב יעקב שרעבי



[1] יצוין כי התובע טען מתחילה הסכום הטילה עליו החברה היה של עשרת אלפים ₪, ברם, מתוך דברי החברה בכתב ההגנה שהגישה לבית משפט השלום סעיף 16.14 עולה כי החברה הציעה לו לפנים משורת הדין כי ישלים את הסכום לכדי מחצית סכום הרכישה, העולה כאמור לששת אלפים תשע מאות חמישים ושבעה ₪ בלבד ואכן לשאלת בית הדין תיקן התובע את עצמו.

[2] אמנם בפועל לא שילם התובע את מרבית התשלום אלא במועד הצטרפות הנתבע לעסקה ואולי יוכל לטעון כלפי סכום זה שאילו לא הצטרף הנתבע עמו לא היה מעביר סכום זה אף אם היה הדבר כרוך בהפרת החוזה. ברם, עם כל זה נראה שהכלל ולפיו אדם עומד בדיבורו משום "שארית ישראל לא יעשו עולה" נכונה גם בענייננו.

תגיות

מבטל כיסו של חברו - הבחנה בין מבטל רווח ודאי למבטל אפשרות לרווח מזיק - מבטל כיסו של חברו מקור האחריות - הסתמכות הדדית מניעת רווח - רווח שאינו וודאי