בס"ד
מס. סידורי:895

הרחבת קרוואן - קבלן תבע שכרו ונתבע על ליקויים

שם בית דין:מערב בנימין
דיינים:
הרב ברכיהו רחמים רמי
הרב צפרי חיים
הרב שרעבי יעקב
תקציר:
התובע קבלן שנשכר על ידי הנתבע לצורך הרחבת הקרוואן קיבל שני תשלומים עבור השיפוץ שעשה, ואילו התשלום השלישי בסך 11,500 ₪ + מע"מ לא שולם לו, מתשלום זה הוא מפחית 2,500 ₪ על הרצפה שנעשתה מעץ ולא מאבן.
הנתבע טוען שהסכמתו ניתנה בחוסר ידיעה מספקת וכי היום הוא מגלה שהרצפה אינה יציבה. התובע הודה שהרצפה פחות טובה ושהיה ניתן לעשות יציקת בטון אך לטענתו המצב כרגע סביר.
הנתבע טען שישנם ליקויים בבנייה ובאיטום ורמת הגימור נמוכה מאוד. כמו כן הוא טען טענות נוספות על דברים שהובטחו לו ולא סופקו, ועל כך שהעבודה היתה צריכה להיות ללא מע"מ ובסופו של דבר הוא חויב במע"מ. לאחר בדיקת מפקח מטעם בית הדין התברר כי ההרחבה מסוכנת מאוד ואינה ראויה למגורים. נקבע כי על הקבלן לתקן את עבודתו בפיקוח קבלן. הקבלן התחמק מביצוע העבודה.
פסק הדין:
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך: י"ג תשרי תש"ע

יום רביעי, יג תשרי (1 נובמבר 2009)

פסק ביניים

התובע מר ... קבלן שיפוצים

הנתבע מר .... דייר בקרוואן שכור של אגודה שיתופית...

עובדות:

הנתבע (להלן "הדייר") הזמין מהתובע (להלן "הקבלן") עבודת הרחבה במבנה יביל (קראוון) בו הוא מתגורר בשכירות. בתמוז התשס"ח, נחתם חוזה בין הצדדים. עיקרו של החוזה הוא ביצוע הרחבת הסלון (6.7 מטר * 2.4 מטר) בתמורה ל 26,500₪ (לפני מע"מ). החוזה מפרט את טיב הקירות החיצוניים, הרצפה, התקרה, הקירות הפנימיים ועוד. כמו כן נקבעו בחוזה הסדרי התשלום: 40% מקדמה, 30% עם סיום העמדת קירות ופאנלים ו30% הנותרים עם סיום העבודה.

במהלך הבניה העביר הדייר לקבלן את שני התשלומים הראשונים אך סירב לבקשתו להעביר לידיו את התשלום האחרון. אי תשלום זה הינו נושא התביעה שהגיש הקבלן. סכום זה עולה כדי 11,500 ₪ (לפני מע"מ).

עוד נציין שעם תחילת העבודה נעשה על ידי הקבלן שינוי יסודי מהחוזה ובמקום לצקת ריצפת בטון (עם קונסטרוקציה מתאימה), הוא ביצע ריצפת עץ על קונסטרוקציית עץ  

טענות הצדדים

הקבלן

בכתב התביעה דרש הקבלן את יתרת התשלום. אמנם, הוא מכיר בכך שלא מגיע לו את מלא הסכום המפורט בחוזה, וזאת בשל "שינוי שעשיתי במבנה שלא כמו בתכנון הראשון" (כלשון הקבלן). אלא שלטענתו, שוברה של טענה זו בצידה, שכן, היה זה "שינוי שבדיעבד הנתבע הסכים לקבל אותו" (כלשונו), וזאת בתמורה להפחתת 2000 ₪ מהסכום המופיע בחוזה.

הקבלן, תובע אפוא 11,000 ₪ (500 ₪ פחות מהחוזה המקורי) ומפחית ממנו 2000 ₪ נוספים בגין אותו שינוי המדובר. סך הכל עומדת התביעה על 9,000 ₪ (לפני מע"מ).

במהלך הדיון הקבלן פירט כיצד יצא מגדרו כמה פעמים כדי להשביע את רצונו של הדייר ומבלי שדרש על כך תוספת מחיר הנדרשת על פי שורת הדין. כך לדוגמה היה כשנתבקש תוך כדי מהלך הבניה, על ידי הדייר, להרחיב את שטח התוספת אף שהדבר היה כרוך בעבודה כפולה ובנסיעות מיוחדות.

על כך השיב הדייר שלא די בכך שהוא אינו חייב לתובע אלא שעל הקבלן להשיב לו את כספו שכן לאחר העבודות שבוצעו במבנה, מצבו גרוע יותר ממצבו הקודם והעלות הנדרשת לתיקון עולה על מה ששולם כבר לתובע (פרוט הטענות ותשובת הקבלן – להלן). כמו כן הציג בפני בית הדין תכתובות שהיו לו עם הקבלן מהם עולה שהיו עיכובים רבים בהגעת הקבלן להשלמת העבודה.

הדייר

טענה א: השינוי ברצפה

הנתבע מבקש לחזור בו מהסכמתו בדיעבד לשינוי שעשה הקבלן בקונסטרוקציה וברצפה של התוספת, דהיינו, הסכמתו להמרת ריצפת הבטון לריצפה המבוצעת, שכאמור אינה יציבה וחזקה כמו ריצפת הבטון. טענת הדייר היא שהסכמה זו היתה בדיעבד, לאחר שהקבלן הבהיר לו שבתנאים הנוכחיים תיווצר מדרגה בסלון. הדייר מוסיף שהסכמה זו הותנתה בתנאים שלא קויימו. התנאים הם: רצף יהודי ועבודה טובה. בשלב מאוחר יותר, התערב בסכסוך יו"ר מזכירות הישוב (בעל הקראוון) וסוכם בין הצדדים להכניס ברזל מתחת לקרמיקה. גם הסכם זה לא קויים.

תגובות הקבלן

על כך השיב הקבלן שבדיעבד, אכן ניתן היה לעשות יציקה ללא מדרגה. הקבלן אינו זוכר שהותנה על רצף יהודי (אם כי נעשה ניסיון שלא צלח). הדרישה להוסיף ברזל נדחתה משיקולים מקצועיים על ידי הרצף. בדיעבד הוא מתחרט על השינוי שעשה והוא מודה שהיציקה עדיפה, אך אם כל זה הוא שב וטוען ש"הוא ישן טוב עם מה שעשה וכי ריצפה זו חזקה דיה לקרוואן".

טענה ב: ליקויים בבניה

הדייר טוען לליקויים במבנה באופן כללי, דהיינו, רמת העבודה אינה תואמת את הציפיות לאור מה שהקבלן הציג את עצמו.

הדייר התמקד בשלושה ליקויים:

1. אריחי הקרמיקה נשלפים החוצה ללא מאמץ. הרובה יוצאת מבין האריחים.

2. החיבור בגג בין החלק החדש לישן אינו אטום למים (ואף לא לטל).

3. חיבורי לוחות גבס לא יפים; חיבור חלונות לא יפה.

תגובות הקבלן:

על טענה 1 השיב הקבלן שאכן יש בעיה ברובה וצריך לעשות אותה מחדש. אפשר גם להדביק את גב האריחים עם מעט טיט.

על טענה 2 משיב הקבלן שהוא לוקח את האחריות. אכן לא נעשתה בדיקה כנדרש אך הפתרון הוא פשוט וזול:לשים יריעה על מקום התפר.

על טענה 3 משיב הקבלן שכשהחיבורים של הגבס הינם ללא מגרעת לסרט החיבור, יש בעיה אוביקטיבית שיצאו בצורה יפה.

טענה ג: טענות נוספות להפחתת הסכום

הדייר העלה טענות נוספות שבגינם יש להפחית את התשלום:

  1. נזקים שנעשו למערכת החשמל.
  2. נקודת גז שהקבלן התחייב לקחת על עצמו. ולבסוף נדרש הדייר לשלם בגין כך.
  3. חלון נוסף שהוזמן על ידי הדייר בוצע ללא תריס
  4. סוכם שהתשלום יהיה ללא מע"מ ואילו הקבלן דורש את תשלום היתרה כולל מע"מ.

תגובות הקבלן:

על טענה מספר 1 השיב הקבלן שהוא אינו יודע במה מדובר.

על טענה מספר 2 השיב הקבלן שמדובר על 300 ₪ שהיה מוכן לוותר עליהם. בעקרון זו חובת הדייר להזמין טכנאי גז להעתיק את הבלונים. הצורך פה התעורר רק בגלל ההרחבה הנוספת ולכן הסכמתי לקחת. לטענתו הדייר אכן הודה שראוי שהוא יקח על עצמו את התשלום.

על טענה מספר 3 השיב הקבלן שבכל ההרחבות שעשה הוא מביא חלון ללא תריס. תריס עולה יותר מחלון. חלון 600 ₪ תריס 750 ₪

על טענה מספר 4 השיב הקבלן שעשה זאת לאחר שנודע לו שהתשלום מגיע מהישוב ושם גם שוכבת הניירת. "איני יכול להיות חשוף לביקורת על הישוב -- שבו אתפס".

דיון

א. חזרת הדייר מהסכמתו בדיעבד לשינוי בקונסטרוקציה והרצפה

חזרת הדייר מהסכמתו לשינוי בקונסטרוקציה וברצפה, מעוררת שאלות הלכתיות אחדות בתחום המחילה, הן בדיני תנאי מחילה והן בדיני מחילה בטעות. ברם, לאור ההתפתחות שנציג להלן נראה שאנו פטורים לעת עתה מלדון בשאלות אלו. כאן המקום לציין שהדייר נשאל על ידי בית הדין האם לכשיבואו שאר הדברים על פתרונם יהיה מוכן לאשרר את מחילתו. על כך השיב הדייר שישקול שוב את עמדתו ויודיע על כך לבית הדין

ב. תיקון הליקויים

ממהלך הדיון עולה שמוסכם היה על הצדדים שלאור האווירה השוררת ביניהם, אין טעם להמשיך בהתקשרות הישירה ומה שימצא בית הדין לנכון שצריך לתקן יבוצע על ידי קבלן אחר וינוכה מהתשלום לתובע. הקבלן דרש שהשומא למה שיוחלט שדרוש תיקון, תבוצע (או תיקבע) לפי קבלן ברמתו ולא לפי סטנדרט גבוה יותר

לסיכום: המחלוקת בין הצדדים עמדה אפוא על קביעת הדברים הטעונים תיקון, ועל הערכת שווים.

ג. ניתוח המציאות - חוות דעת מומחה  

לאור נתונים אלו הציע בית הדין שמומחה מטעם בית הדין ימסור חוות דעת עדכנית על מצב המבנה, ומה נדרש להביאו למצב מניח את הדעת בהתאם לחוזה. נקבע בהסכמת הצדדים ששכר הטרחה יחולק בין הצדדים שווה בשווה.

בית הדין פנה למפקח מר .... (להלן "המפקח") והלה הכין דוח מפורט ובו הוא מפרט את הליקויים השונים (הריצוף, הקירות וכדו'). ברם, מעל הכל עולה מתוך הדו"ח תמונה קשה על עצם הקונסטרוקציה המחזיקה את התוספת מתמונה זו עולה שבמצב הנוכחי יש כדי סכנה לקריסתה של התוספת באופן מוחשי. תוספת המבנה, במצבה הנוכחי, לא רק שאינה עומדת בדרישות המינימליות עליהם סיכמו הצדדים, אלא מהווה למעשה נזק למבנה המקורי (המוערך כקרוון איכותי וטוב) בעצם פתיחת הדופן. לפי הדוח יש צורך לבנות למעשה מחדש את כל תחתית המבנה (קונסטרוקציה וריצפה) ולשם כך, יש לבצע עבודות חפירה להכנת התשתית[1].

ד. הצעת בית הדין לפתרון הסכסוך

במצב דברים זה, לאחר שבית הדין שקל את מכלול הנושא נראה היה שהדרך הנכונה היא להשיב את הקבלן חזרה למבנה. בית הדין הציע לצדדים מתווה של תיקון הליקויים עליהם הצביע המומחה בחוות הדעת ובתמורה לכך תשולם יתרת התשלום במלואה. ברם, התנאי של בית הדין היה שביצוע העבודות ילווה בפיקוח ובהדרכה של איש מקצוע. בפרט הדברים אמורים בשיקום הקונסטרוקציה, שלפי התרשמותנו מחייבת פיקוח של מהנדס בניה. 

בית הדין הציע לצדדים שהפיקוח ייעשה על ידי המפקח מר .... לאור הסכמתם, שוחחנו עמו והוא נאות לכך בתנאים מסוימים.  

 במהלך הדיון בבית הדין נראה היה שהצדדים מעוניינים ביישום הצעה זו. ובכך חשב בית הדין שהבעיה תבוא לידי פתרונה

אכן הקבלן שוחח לאחר מכן עם המפקח מר (וכפי שנאמר לבית הדין, בשיחה זו הסביר המפקח מר ... לקבלן את מה שלדעתו צריך לעשות). ברם, הקבלן מצידו אמר לו שהוא מעוניין לבדוק חלופה של מהנדס אחר (בין השאר בשל העלות הגבוהה של הפיקוח על ידו).

כאן המקום להדגיש שלוא ידע בית הדין על חלופה זו מבעוד מועד לא היה רואה בה כל פגם שכן בית הדין לא קבע מעולם שההנחיות לביצוע (והאישורים לאחר מכן) ינתנו על ידי המפקח מר .... בדוקא אלא, כאמור, הציע זאת לצדדים והם קיבלו זאת. ברם, לאור המצב אליו נקלע המבנה (כפי המפורט בדו"ח), היה ברור לבית הדין שכל חלופה אחרת שיציע הקבלן טעונה את הסכמת הדייר, או לחלופין, להביאה לאישור בית הדין (ולאחר בדיקה של בית הדין שאכן חלופה זו עומדת בסטנדרטים, והאדם המוצע על ידי הקבלן אכן מוסמך לתת ההנחיות לביצוע ואף רשאי לאשר אותם לאחר מכן).  

ברם, במקום לחזור לבית הדין ולבקש כאמור, לשנות את הסיכום בהידברות ישירה או דרך בית הדין, בחר הקבלן לנקוט בצעד חד צדדי. הוא הודיע לדייר שהוא מגיע להמשך עבודה (ואף הביא לשם כך חומרי גלם), וזאת ללא כל פיקוח מוסכם על שני הצדדים ועל כן הדייר מצידו סירב להמשך העבודה (יצוין שפעולה זו נעשתה ללא כל תיאום עם בית הדין ורק לאחרונה, בסמוך לכתיבת פסק הדין, המציא הקבלן לידי אב בית הדין העתק מכתב שנשלח על ידו לנתבע מיד לאחר אותו אירוע ובו הוא מפרט את שמו של המהנדס שבו בחר לפיקוח ולהנחיות. אך כאמור, חבל שהקבלן לא יידע אותנו על כך בשעתו).

במהלך חודש אלול התשס"ט בית הדין נקט ניסיון נוסף להביא את הפרשה לידי סיום. לאחר דין ודברים נאות הקבלן לשוב ולהשלים את העבודה על פי הנחיית מהנדס שלטענתו הוא עובד עימו בקשר מתמיד. פנינו אפוא לנתבע לשמוע דעתו בעניין ותשובתו היתה שהוא מוכן בשני תנאים: א. כישוריו של המהנדס הנ"ל יבחנו על ידי בית הדין. ב. רשימת התיקונים אותם הוא דורש תאושר מראש על ידי הקבלן.

הנה כי כן, סבר בית הדין שנמצאה הנוסחה לפתרון הסכסוך. ברם, לאחר שיקול נוסף הקבלן חזר בו מהסכמתו (תוך שהוא מפנה את תשומת ליבו של בית הדין למכתב, הנזכר לעיל, אותו שלח לנתבע לאחר הלה מנע ממנו להשלים את הבניה, מאחר והלה פעל שלא על פי המוסכם בבית הדין).     

מכיון שכך, לא נותרה בידי בית הדין הברירה אלא לחייב את הקבלן בסכום שאיתו יכול הדייר לשקם את הקונסטרוקציה ולסיים ולתקן את העבודות הנדרשות בתוך המבנה[2].

 השאלה שנותרה היא איפוא מהו הסכום הנדרש לכך? מתוך שיקולים שונים (שאין המקום לפורטם) החליט בית הדין לחייב את הקבלן ברף התחתון של האומדן (כפי שפורט בדו"ח של המפקח מר .... ), דהיינו סך של 15,000 ₪ + דמי פיקוח המוערכים ב 4000 ₪. כאמור, הדייר מחזיק כבר בסכום של 11,500 ₪, ולפיכך יתרת הסכום היא 7,500 ₪[3].

פסק הדין: 

לאור העובדות הנ"ל מגיע בית הדין למסקנה שיש לדחות את התביעה של הקבלן לשלם את יתרת התשלום, ולחייב אותו בסכום של 19,000 ₪ לטובת תיקון הנזקים והשלמת הבניה. לאחר ניכוי 11,500 ₪ המוחזקים כבר בידי הדייר, הסכום בפועל לתשלום הוא 7,500 ₪. סכום זה יועבר במלואו לתובע לא יאוחר מתום שבועיים מיום מתן פסק הדין.

גם לאחר פסק זה, עדיין אנו מותירים פתח מילוט לתובע אם בתוך פרק זמן זה יבחר לבצע את חובותיו בהתאם לדו"ח הנאמר לעיל. חלופה זו מותנית במתן הודעה על כך בכתב למזכירות בית הדין, בתוך שבוע ימים מיום מתן פסק הדין וטעונה את אישורו של בית הדין. על ההודעה לכלול תוכנית עבודה מסודרת והתחייבות לגמר הביצוע עד לחודש ימים מיום מתן פסק הדין. יודגש כי בית הדין לא יכיר בגמר עבודות הקונסטרוקציה ללא המצאת אישור בכתב על כך, מגורם המוסמך לאשר עבודות אלו.

על החתום

הרב חיים צפרי

דיין

הרב רחמים רמי ברכיהו

אב"ד

הרב יעקב שרעבי

דיין



[1] בשל חומרת הדוח פנה בית הדין ליתר ביטחון למומחה נוסף בתחום וגם הוא קבע חד משמעית שאין סיכוי שאיזה שהוא קונסטרוקטור יאשר מבנה כזה.

[2] אף שכאמור נתהפכו היוצרות אין צורך בפתיחת בהליך של פתיחת תיק חדש, הן על פי דין תורה (שכן קבלת הקבלן את בית הדין פירושה שהם נאמנים עליו בכל מה שיפסקו בעניינו בנושא זה); הן מצד חוק הבוררות (שכן בחוזה עליו חתמו הצדדים נכתב בסעיף 2: "נושא הבוררות הוא כפי המופיע בכתב התביעה כולל תביעות נוספות, הקשורות לתביעות המפורטות בכתב התביעה, וכן תביעות נגדיות. וכן תביעות עתידיות המסתעפות מנושא התביעה.הצדדים חתמו חבות זו מסתעפת מהדיון עצמו"). זאת ועוד התשלום שנקבע כאן אינו בגין תביעת פיצוי, אלא נועד להשלמת הבניה.

[3] סכום זה אינו כולל מע"מ כשם שהחוזה המקורי לא כלל אותו 

תגיות

הסכם בוררות - חיוב התובע אינו מצריך חתימה מחודשת על בוררות