בס"ד
מס. סידורי:875

קבלן תובע את שכרו שלטענתו אושר

שם בית דין:גוש עציון
דיינים:
הרב לוי שלמה
הרב אדרעי מיכאל
הרב עצמון דוד
תקציר:
התובע הוא קבלן שלטענתו סיים את הבנייה, ולטענתו מגיע לו תשלומים מלאים לפי הפשרה שאליה הגיעו יחד עם הנתבעים. לטענת הנתבעים התובע צריך לבצע עבודות נוספות, ולשיטתם עלות השלמת העבודה עולה על שכרו של הקבלן שנותר.
פסק הדין:
על העמותה לשלם לקבלן התובע 140,000 מתוך התשלום שנשאר, 15,000 ₪ נוספים ישולמו לאחר שמפקח יאשר שהעבודות שהקבלן צריך לבצע הושלמו. כמו כן 10,000 ש"ח יישארו כבטחון לעוד מספר חודשים.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך: כ"ח חשון תשע"ג

בית הדין האזורי לממונות

ליד

המועצה הדתית גוש עציון                                                                     

                                                                                                תיק:01.05.12

בפני אב בית הדין הרב שלמה לוי והרבנים מיכאל אדרעי ודוד עצמון.

התובע:  קבלן

הנתבע:  עמותה

התביעה:  

התובע הינו קבלן הבונה מבנה לעמותה פ' על פי חוזה שנחתם בין הצדדים. לאחר חילוקי דעות בין הצדדים לגבי תוספות שונות שביצע הקבלן, הגיעו הצדדים לפשרה על התשלומים המגיעים לקבלן לאחר סיום העבודות, וחתמו על כך ביום 14.12.11. התובע לשיטתו כבר השלים את כל העבודות והביא מכתב מהמפקח המאשר זאת, ועל כן הוא תובע את השלמת התשלום לפי מה שסוכם.

תשובת הנתבע: 

הנתבעים טוענים שעל פי המפרט הטכני יש על התובע לבצע עוד עבודות רבות, ועל כן הם תובעים את השלמת העבודות שלשיטתם ערכם עולה על הסכום שהם צריכים לשלם לקבלן. הנתבעים הגישו רשימה מפורטת של העבודות שלשיטתם על הקבלן לבצע.

בירור הדין:

בית הדין קיים שתי ישיבות. בישיבה הראשונה הציגו הצדדים את עמדותיהם ותביעותיהם. הישיבה השנייה הוקדשה בעיקר לשמוע את האדריכל מר ל', והמפקח. מעמד המפקח והאדריכל אינו כמעמד עדים רגילים, כיון שהיה להם תפקיד חשוב בכל ההתנהלות. מכל מקום יש לדבריהם חשיבות רבה, בדברים שהחוזה מסמיך אותם להחליט, ובדברים שלגביהם לא הייתה כלל הכחשה וכפי שיוברר להלן.

חברי העמותה בקשו לפסול את העדות של האדריכל והמפקח שלטענתם נוטים לטובת הקבלן. אכן במהלך העדות שני הדוברים תמכו בדברי הקבלן בפרטים רבים, אע"פ שהם בעצם עובדים למען העמותה. גם לפני העדות בבית הדין, במהלך ויכוחים שונים תמכו העדים הנ"ל בקבלן. וכך נאמר בכתב ההגנה "ניתן לראות במפורש מהדלפת מכתב זה שכנראה קיימת ברית נסתרת בין שלושת המעורבים י', ש' והקבלן".

על מנת לפסול עדות צריך להוכיח שמישהו נוגע בעדות, כלומר שיש לו טובת הנאה כלשהי מהעדות הזאת. בנידון דידן העמותה לא טענה ובודאי לא הוכיחה שיש למישהו מהעדים טובת הנאה שעלולה להטות את דבריו.  

במהלך מסירת העדות ניתנה לעמותה אפשרות לשאול את העדים שאלות. שום שאלה לא עסקה בטובת הנאה של המפקח או של האדריכל, שתרם חלק מהמבנה עבור העמותה, ובוודאי רצה שהעניין יתנהל כראוי. יתכן ששורש המחלוקת שבין המפקח והאדריכל לעמותה, נעוץ בוויכוח על התוספות שהקבלן תבע. המפקח והאדריכל, כנראה סברו {לפי מכתב שבידנו} שאכן יש לשלם על תוספות אלו לפי דרישת הקבלן בניגוד לעמדת העמותה. בה"ד אינו נדרש כלל לעניין התוספות, שהרי בסופו של דבר היה הסכם. איננו יודעים מה נדרש ומי צדק, מכל מקום ברור שאיש מקצוע חייב להביע דעתו המקצועית גם כאשר זה לא עומד בציפיות של מי ששכר את שירותיו. המפקח נשכר על ידי העמותה ועיקר תפקידו לשרת את העמותה בכך שהבניין ייבנה כראוי לפי התוכניות ולפי כל התקנים הדרושים. הוא מייעץ לעמותה בכל הקשור לבניה ומגן על זכויותיה. הוא גם מייצג את העמותה כלפי הקבלן בתחומים שונים, אולם הוא אינו חייב להיות כלי בידי העמותה כאשר נראה לו שהיא טועה ביחסה לקבלן. לסיכום בית הדין אינו רואה סיבה לפסול באופן גורף את דבריהם, וברור שיש להעמידם על חזקת כשרות.

עדות המפקח כוללת דברים בהם הדיון הוא טכני, והחוזה נתן למפקח סמכות בנושאים הטכניים, ודברים בהם הדיון אינו טכני אלא חוזי, ושם הוא לא מופיע כבעל מקצוע אלא כעד או כמי שניהל משא ומתן בשם העמותה. בית הדין יצטרך בכל נושא להכריע לגופו מה המשקל הניתן לדברי המפקח וכפי שיובהר להלן.

התובע ביקש בכתב התביעה לחייב את העמותה על תוספות שעשה ושוויתר עליהם באונס בהסכם הנוסף. מדברי האדריכל והמפקח למדנו שהייתה הסכמה לגבי הסכם זה, ומאחר שהצדדים חתמו עליו בית הדין מקבל הסכם זה במלואו ודוחה תביעה זו.

נתייחס תחילה בקיצור נמרץ לשתי שאלות עקרוניות שעומדות בפנינו:

 א. מה מעמדו של המפרט החתום מול טענות שונות?

 ב. מה מעמדו של המפקח ומה סמכויותיו בתור נציג העמותה לעניין הסכם בעל פה, ולעניין הכרעה בשאלות מקצועיות.

א.       מעמד השטר: 

בדרך כלל שטר כתוב וחתום מחייב את הצדדים להתנהל לפי הכתוב בו, וההלכה מאד זהירה בקבלת טענות הסותרות את השטר. וכך איתא בחו"מ סימן מה סעיף ג: 

"הודאה בחתם ידו, והשטר בגופן של עובדי כוכבים, והדבר ברור שאינו יודע לקרות, ויש עדים שחתם עד שלא קראו, מ"מ מתחייב הוא בכל מה שכתוב בו."

כלומר אדם שחותם מתחייב לכל הכתוב גם אם אנו בטוחים שלא קרא כלל את השטר, אא"כ הטעו אותו לגבי הכתוב בו. למרות זאת לפעמים יש סיבות אחרות לצמצם את הכתוב בשטר וכפי שנראה להלן.

מאידך כאשר הספק הוא לגבי פרשנות השטר, ההנחיה היא "יד בעל השטר על התחתונה", דהיינו ניתן לחייב רק את המינימום המפורש בשטר. כאשר יש פרשנות מצומצמת ופרשנות מרחיבה עלינו להעדיף את הפרשנות המצומצמת בבחינת אין לך בו אלא חידושו. וכך נפסק בחו"מ סימן מב:

"אבל אם היה כתוב בו: מאה שהם מאתים, או מאתים שהם מאה, אינו גובה אלא מאה, שהוא הפחות שבשניהם, דיד בעל השטר על התחתונה."

במקרה שלנו יש מספר ספקות לגבי סעיפים מסוימים בשטר. 

א)     בחוזה רגיל שני הצדדים יושבים מסכמים את כל ההסכמות וההתחייבויות בעל פה, ואחר כך מנסחים חוזה המבטא את כל מה שהסכימו. במקרה שלנו לקחו מפרט מסוים, המפקח ישב בעצמו לאור הסכמות שהיו בינו לקבלן {לא ברור עד כמה הבעלים היה מעורב בפרטים הקטנים}, הוריד או הוסיף סעיפים, ואח"כ הצדדים חתמו. התוצאה היא שהמפרט הוא כללית בסדר אולם במספר קטן של סעיפים נראה שמדובר בטלאי על גבי טלאי.   

ב)   בסוף המפרט נאמר:  "עבודות הקבלן כוללות רק את העבודות המבוצעות בשלב זה עפ"י ההסכם, למרות שפרטי העבודה מופיעים במפרט, כגון תקרות וגופי תאורה". נאמר כאן שיש שני סוגי עבודות

        1. עבודות שמבוצעות בשלב זה על פי ההסכם. 

        2. עבודות שכתובות במפרט והקבלן אינו מתחייב לבצע אותם.

סעיף זה הוא כמובן בעייתי ביותר. בדרך כלל כשיש סעיפים שלא מתחייבים עליהם, פשוט מוחקים אותם ולא מוסיפים בסוף סעיף שבא לבטל את מה שכתוב בפנים.

הנתבע טען שסעיף זה בא למעט רק את התקרה וגופי התאורה שמופעים בו, אולם אם כך, הסעיף אינו מנוסח נכון. הסעיף מנוסח באופן כללי, והתקרות וגופי התאורה הם רק דוגמא לעבודות שאין לבצע. לפי הנוסח הקיים בידנו סעיף זה יכול לכלול גם עבודות נוספות שהוסכם לא לעשותן למרות היותן רשומות במפרט.  

ג)       קיים הסכם מאוחר יותר (להלן: ההסכם השני), שיתכן שמבטל את התוקף של המפרט בסעיפים מסוימים.

המפקח והאדריכל טענו שההסכם השני בעצם כולל את ההתחייבות של שני הצדדים, ואין מקום להעלות סעיפים מהמפרט שלא דובר עליהם כלל במסגרת הסכם זה. לעומתם טוענים הנתבעים שהסכם זה אינו כולל ויתור על המפרט, ולכן המפרט בתוקף.

בהסכם השני נאמר בסעיף הראשון שהוא אינו מבטל את החוזה (אין התייחסות מיוחדת למפרט). יתר על כן, הסכם זה אינו מפרט כלל  מה העבודות שעל הקבלן לעשות, ולכן ניתן להניח שאכן העבודות הן העבודות שקיימות במפרט. דא עקא הסכם זה כולל גם עבודות נוספות שלא כתובות בחוזה.

הטענה של האדריכל והמפקח שהכינו את ההסכם היא כנראה, שמה שנותר לעשות סוכם בעל פה והיה ידוע לקבלן ולמפקח שהוא נציג העמותה והוא מוסמך על פי החוזה לאשר את הסיום, ולכן אין מקום לחייב דברים נוספים שלא סוכם עליהם בעל פה.

צורה זו של הסכם המסתמך על סיום עבודות על פי סיכום בעל פה כאשר נמצאים ארבע שבועות לפני סיום העבודה, היא בהחלט סבירה כאשר הבעלים סומכים על המפקח וכאשר התשלום תלוי בו, שהוא הנציג שלהם. במצב שנוצר שלא היו יחסי אימון בין המפקח לבעלים, צורת עבודה כזו בהחלט יוצרת בעיה.

מכל מקום אין בידנו להכריע באופן מוחלט בשאלה זו, ולכן איננו רואים את ההסכם השני הזה כמבטל את המפרט, אולם נקודה זו צריכה להילקח בחשבון בסיכום הכללי, וזה מחליש עוד את תוקף השטר.      

ב. מעמד המפקח:

שאלת מעמד המפקח אינה מוגדרת בהלכה, ולכן נושא זה תלוי במנהג העולם ובהסכמה שבין הצדדים. העניין תלוי גם בכל מקרה לגופו כיצד היתה ההתנהלות. יש מקרים שהמפקח משמש בפועל כמעט כמנהל הפרוייקט שהוא בעל סמכות רחבה, ויש מקרים שכל תפקידו בבדיקה הטכנית ומעליו עומד מנהל פרוייקט.

גם בבניה יחסית קטנה שאין בה מנהל פרוייקט לא כל המקרים דומים. יש בעל בית שנמצא כל יום בשטח ומלווה את המפקח בליווי צמוד, ובמקרה כזה אל לו למפקח לקחת החלטות משמעותיות לבד. לעומת זאת יש מקרים בהם בעל הבית בקושי עוקב ונותן למפקח לנהל את העניין בעצמו. ברור שבמקרה כזה לא יוכל בעל הבית להסיר אחריות מהחלטות שהמפקח שלו קיבל, ועליו לגבות אותו.  נושא זה נדון בפסקי דין שונים.

בחוזה שבפנינו נאמר בסעיף 7.5 שהמפקח הוא המאשר את שלבי הבניה. בסעיף 16 נאמר גם, שהמפקח הוא המוסמך להחליט האם עבודה מסוימת מוגדרת כתוספת או כלולה בהתחייבות הקבלן. בהסכם השני שלפנינו (מה- 14.12) נאמר שהמפקח הוא המאשר את סיום העבודה. יתר על כן, המפקח ניהל את המו"מ לפני החוזה והיה אחראי לניסוחו.

בפסק דין של בית משפט שעוסק במקרה שהסכימו הצדדים שאישור האדריכל יהווה ראיה סופית לכך שהקבלן אכן קיים את התחייבויותיו והשלים את הבניין במועד, קבע בית המשפט  "כי על פי רוב הוא (בית המשפט) לא יתערב בשיקולי האדריכל למתן אישור שהצדדים הסמיכוהו לתיתו, ולא יחליף את שיקול דעתו בשיקול דעת האדריכל. יחד עם זאת, לבית המשפט שמורה הזכות להתערב במקרים חריגים גם בהחלטות שכאלו, וזאת כאשר התנהגות האדריכל נגועה במרמה, בחוסר תום לב, במשוא פנים או בחוסר סבירות של ממש" (ע"א 524/83 מאיר קן-תור נ' שלמה אלון).

גם אנו מקבלים באופן כללי את המכתב של המפקח על סיום הבניה, וכפי שנכתב בפירוש בהסכם שהקבלן נדרש להביא מכתב סיום בניה.    

ג. תביעות העמותה:

לאור העקרונות הנ"ל נתייחס לסעיפי התביעה של העמותה.

47.1 סילוק פסולת – הקבלן התחייב לסלק את כל הפסולת מהאתר. לטענתו מה שנשאר אלו חומרים שנועדו לציפוי קיר התמך, עבודה שלא בוצעה. המפקח שימונה על ידי בית הדין לפקח על עבודות הבדק, יבדוק האם יש עדיין פסולת שעל הקבלן לסלק.  

47.2  מערכת כריזת חירום -  המפקח הסביר שמערכת כזו הוכנסה למפרט רק לצורך אישור מכבי אש, ומאחר שלא נדרשה על פי התקנות היא הוחלפה במערכת שחרור עשן שסופקה על ידי הקבלן ויקרה פי כמה ממערכת הכריזה. מדובר כאן בשינוי סביר שאושר על ידי המפקח, ומכל מקום הרי לא מדובר כאן על ויתור אלא על החלפה והעמותה קיבלה משהו אחר שאינו שווה פחות ולכן בית הדין דוחה תביעה זו.

47.3   אביזרי תאורת חירום - לדברי הקבלן זה כלול בסעיף הפוטר אותו מגופי תאורה. בית הדין מקבל תשובה זו שנתמכת על ידי המפקח והאדריכל.  

 47.4  ארונות מטבח – כפי שהראה לנו המפקח בבית הדין, בנוסח הראשון של המפרט בסע' 111 נאמר "עבודת הקבלן כוללת אספקת ארונות מטבח ושירותים לפי הכמויות אשר מופיעות בתוכניות העבודה ו/או ברשימת הזיכויים. הארונות יעשו מעץ סנדויץ' עם ציפוי פורמייקה לפי בחירת המזמין. ארונות המטבח והשירותים יהיו מסוג "פוסט פורמינג" או פורמייקה עם קנט עץ מלא לפי בחירת המזמין".

סעיף זה נמחק לחלוטין בנוסח הסופי שעליו חתומים הצדדים. גם ברשימת הזיכויים בסוף המפרט בנוסח הראשון המטבח מופיע בסע' 5, ואילו בנוסח הסופי אינו מופיע כלל ברשימת הזיכויים.

למעשה אם כן המטבח לא מובא במפרט באופן שמחייב את הקבלן, ויש ראיה שבכוונה הוצא מן המפרט, ולכן אין כלל בסיס לתביעה.  

בנוסף על דברי המפקח, העיד בפנינו האדריכל שיו"ר העמותה עצמו דיווח לו (להפתעתו של האדריכל) על כך שוויתרו על המטבח. לא הייתה הכחשה, ולכן תביעה זו אינה מובנת, ובית הדין דוחה אותה.

47.5  ארונות בחדרי השירותים ונטילת ידיים - לדברי הקבלן דין ארונות האמבטיה כדין ארונות המטבח, וזה הורד מהמפרט. אכן במפרט הסופי אין אזכור נפרד על חיוב ארונות אלו, זה מובא יחד עם ארונות המטבח, לגביהן קיבלנו את הטענה שהיה עליהן וויתור.

47.6  בניית תשתית לניקוז מי גשם - הקבלן טען בבית הדין שהדבר נעשה, הניחו צינור ניקוז. בסעיף נאמר בפירוש שעל הקבלן לבצע את הנחיית המפקח. המפקח אישר שזאת כוונת הסעיף.

47.7 מעקי בטיחות – הקבלן טען שהמעקים קיימים, המחלוקת היא לגבי תוספת מאחז יד על המעקה שנועדה לסייע למשתמש. במפרט אין סעיף מיוחד המפרט את בניית המעקה, זה מובא רק בסעיף של המדרגות. נאמר שם מעקות בטיחות. אמרנו לעיל שיש לפרש את השטר באופן המצומצם, ולכן אין כאן ראיה לחיוב תוספת על המעקה. גם אם לרוב יש תוספת, הרי שאין הולכים בממון אחר הרוב, ואם זה מקובל לפי התקן הקובע את צורכי הבטיחות אין כאן אפשרות לחייב יותר מזה.

47.8 שעוני שבת נפרדים למיזוג – הקבלן טוען שעשה את השעונים כפי שמובא בתוכנית החשמל של מהנדס החשמל בלוח. במפרט מפורש:  "המזמין רשאי "לקבל שעוני שבת בהתאם לתכניות, ושעון שבת לכל מערכת מיזוג והסקה". כלומר שעון שבת לכל מערכת מיזוג והסקה בנוסף על תכנית החשמל. איש לא טען על ויתור או החלפה בסעיף זה, ולכן על הקבלן לבצע זאת.

47.9  יציקות בטון – העמותה טוענת שלפי המפרט הקבלן חייב ביציקות בטון בכל השטח מסביב לבית הכנסת. תביעה זו נסמכת על סעיף 138 במפרט: "יציקות בטון, משטחי ריצוף בין המבנה לקיר התמך המזרחי ועד לאספלט חדר שנאים". הקבלן טוען שלפי ההסכם שבעל פה לא היה חייב בשום עבודות פיתוח, כולל לא יציקות בטון. החתימה נעשתה ללא ידיעה שיש במפרט כזה סעיף.

יש מספר סיבות לדחות תביעה זו.

1.      לפי הסעיף שהוזכר בסוף המפרט (לעיל ב'), יש סעיפים במפרט שאינם מחייבים.

2.      האדריכל והמפקח העידו שמלכתחילה ההסכמה לפני החוזה היתה ללא פיתוח.

3.      התובע טען בדיון שלא קראו כלל את החוזה בזמן החתימה. הנתבע שנשאל על כך, אמר שאינו זוכר.

ראינו לעיל שעל פי הדין אדם שחתם, מתחייב גם אם יש עדים שלא קרא ולא ידע. לכאורה צריך עיון הרי הבסיס לכל התחייבות היא רצון ודעת המתחייב, ואם כך אשר יש עדים שלא קרא כיצד נחייב אותו? התשובה לכך מובאת בסמ"ע (שם) "ויש עדים שחתם עד שלא קראו כו'. ז"ל תשובת הרמב"ן שם, מ"מ מתחייב הוא בכל מה שכתוב בו, כיון שלא חשש לקרותו וסמך על הסופר, שכל הסומך על נאמנות של אחרים, הוא גומר בדעתו להתחייב בכל מה שיאמר מי שהאמין על עצמו, והיינו טעמא דשליש."  כלומר: כאשר הוא הסכים לחתום, הוא מקבל על עצמו את כל מה שמכין השטר כתב אע"פ שהוא לא קרא את הכול. הוא חותם על דעת הכותב.

בדרך כלל מדובר שמי שהכין את השטר אכן טוען שהיתה הסכמה לגבי הכתוב בו. במקרה שלנו מי שהכין את השטר הוא המפקח. כלומר אנחנו רוצים לחייב את הקבלן בגלל שהוא קיבל על עצמו את השטר שהמפקח הכין, אולם אם המפקח עצמו שהכין את המסמך טוען שלא היתה לו כוונה לכלול סעיף כזה והוא לא יודע כיצד זה הגיע לשטר, ולדבריו היתה הסכמה בעל פה שאין חיוב פיתוח, קשה לדחות את הטענה של הקבלן שהוא חתם מתוך הנחה שאין סעיף כזה.

ועיין בפסקי דין - ירושלים דיני ממונות ובירורי יוחסין יב עמוד צח ואילך, לגבי מקרה דומה  של אדם הטוען שחתם על שטר שלא תאם את הסיכום שהיה בעל פה, שבנסיבות מסוימות החתימה אינה מחייבת.       

4.     סעיף זה לפי דברי העמותה הוא בעל ערך כספי רב, בכל מקרה סעיף על יציקות בטון ובוודאי כשמדובר בסכום נכבד כזה, היה צריך להיות מלווה בפירוט על טיב היציקות, איזה מצעים, כמה ברזל, מה העובי וכו'. הסעיף כמו שהוא מנוסח הוא חסר הגדרות מדויקות, והנסתר שבו רב על הגלוי, דבר המלמד אולי שמדובר בסעיף שחלק ממנו הושמט. מה עוד שבטיוטות הקודמות הסעיף הזה לא היה קיים. מה שמוכיח לנו שהסעיף הזה הוא חלק מההדבקות שנוצרו בעקבות החלפת הטיוטות שאותן בדיוק בא הסעיף בסוף החוזה לפטור. כעין זה מצאנו בשו"ת הרשב"א חלק א סימן תת"פ שנשאל על שטר שכתוב בו שהזוכה בקרקע מקבל מתהום ארעא. הרשב"א בתחילה כותב ששטר הוא כעדות ויש לקבלה. אולם בסיום דבריו כותב "... ולבי מגמגם כי אפשר שהסופר טעה והוא קורא לקרקעית העליה תהום ארעא. כאלו אמר מקרקע עליה ועד רום רקיעא. והביאני לזה שאלו היה החצר בכלל, היה להם להזכיר החצר בפירוש. וכל כיוצא בזה צריכין הב"ד (=הבית דין) לחקור יפה ולרדת לאמת העניין". כלומר כאשר יש רעותא בכך שהשטר אינו מפרט כראוי את מה שכלול בו יש מקום לגמגם בכך.

5.      לדברי האדריכל והמפקח שניסחו את ההסכם הנוסף – ההסכם הסופי מניח שהקבלן לא חייב בעבודות נוספות.

לאור חמשת הסעיפים הנ"ל ביה"ד החליט לדחות תביעה זו.

47.10  ברזי גינה – גם סעיף זה הוא חלק מעבודות הפיתוח שבה"ד פוסק שאין לחייב אותם.

47.11 סידור החשמל במבנה - תביעה זו שמופיעה בסעיף 47 אינה מופיעה בסעיף 44 ואינה מספיק מוגדרת,  מכל מקום לטענת הקבלן, מהנדס החשמל אישר את ביצוע החשמל. גם לגבי סעיף זה המפקח מטעם בה"ד יפסוק.

47.12 עבודות ניקיון כללית - נושא סילוק הפסולת בחוץ נדון כבר לעיל, לגבי ניקיון בתוך המבנה הרי כבר משתמשים בו זמן רב. 

47.13  החזר תשלום על הרכבת מטבח - התשלום המדובר הוא על הרכבת מטבח יד שניה. נושא זה היה ידוע לפני החתימה על הנספח ונלקח בחשבון בזמן החתימה, ולכן אין מקום להעלותו כעת. אם הכוונה לטעון שבזמן התשלום הזה לא ידעו שהקבלן חייב ארונות מטבח, טענה זו נדחתה לעיל. 

החזר תשלום על הכנה לחשמל – המפקח בעדותו הסביר שהקבלן עשה כאן עבודה למען חברת החשמל והחברה קיזזה זאת מהחיוב של העמותה, ולכן תשלום זה מגיע לקבלן. הנתבעים טענו שלא היה קיזוז, הקבלן הוכיח זאת מההבדל בין גובה המקדמה שהוא בדרך כלל 10% לבין החשבון הסופי. ההסבר של המפקח מקובל עלינו. בהסכם השני שנחתם ב- 14.12.11, נאמר בסעיף 6 שהסכום כולל את ה- 5,500 ₪ לצורך חיבור החשמל, וזה כנראה לאור ההסבר הנ"ל. שאל"כ אין סיבה לשלם תשלום נפרד על חיבור חשמל. כך שבעצם הויכוח הזה כבר היה, והוסכם בפשרה לשלם זאת, ושהסכום הכללי כולל את זה. כך שאין מקום לטעון זאת שנית. למעשה העמותה לא שילמה זאת בתשלום הראשון שלאחר ההסכם הנ"ל, אלא שילמה סכום זה בנפרד בתאריך 20.2  (קיבלנו צילום של הש'ק). כלומר לאחר חתימת ההסכם, כך שהסכום אכן יקוזז מהחשבון הכללי.

47.14 פיצוי על איחור – לאחר שהיו עיכובים רבים בגלל תוספות רבות, ובגלל ויכוחים על תשלומים, אין מקום לתשלום פיצויים. מסיבה זו איננו מקבלים גם את תביעת הקבלן לפיצויים על עיכוב בתשלום.

47.15 1. חגורת בטון ליד ארון הקודש – המפקח סובר שזה מיותר.    

        2. יסודות חדר חשמל - הקבלן טען שלא גרם שום נזק – אולם המועצה טוענת שיש נזק ועל העמותה לתקן זאת. בחוזה כתוב

23.4 הקבלן יהיה אחראי ויישא בכל עלויות של נזק שיגרם לתשתית כלשהי, בגין ביצוע העבודות, על ידו, וזאת לרבות כל נזק שיגרם לכבישים, למדרכות, רשת המים והחשמל וכל נזק אחר בין מעל הקרקע ובין מתחתיה.

סעיף זה כתוב באופן מקיף וכולל מאד ולכן על הקבלן לתקן זאת. אם לדעתו אין שום נזק עליו לערער בפני המועצה. אם המועצה מחייבת את העמותה בגלל העבודות הרי זה כלול בסעיף הנ"ל כדבר שנתון לאחריות הקבלן.

       3. תיקון סדקים – פעולה רגילה שנעשית במסגרת התיקונים לאחר שנה והקבלן יבצע זאת בהקדם.

       4. ארון החשמל קיבל אישור ממהנדס החשמל א' והתביעה לא ברורה.

ד.

תוך כדי הדיון עלתה תביעה לבצע פרגולות לפי המפרט והתוכנית. תביעה זו לא הופיעה ברשימת התביעות של העמותה. לדברי האדריכל תמונת הפרגולות בתוכנית נעשתה להמחשה בלבד. העמותה שלחה לבית הדין צילום תכנית שאמורה לדחות טענה זו, ברם הצילום שקיבלנו הוא לכאורה מההיתר בניה ואינו מהוה ראיה. מכל מקום הרי האדריכל עצמו שהכין את התכנית מודה שאין זה כלול בתכנית. תביעה זו יכולה להידחות גם מסיבות נוספות שהובאו לעיל ואין צורך כאן לפרטם.    

ה. תביעת העמותה לביטחונות - העמותה טוענת שלאור המצב שנוצר, ולאור המצב הכלכלי שהקבלן טוען שהגיע אליו, קיים חשש סביר שהקבלן לא יעמוד באחריות המוטלת עליו, ולכן יש להשאיר סכום משמעותי כביטחון.

בשו"ע חו"מ בס' ע"ג סעיף י' כותב הרמ"א: "והוא הדין בכל מקום שנראה לבית דין לעכב מעות הנתבע (פסקי מהרא"י סי' ס"ד). ומזה נשתרבב המנהג לעקל המעות אף על פי שאין בו צורך כולי האי". ומסבירים האחרונים שיש סמכות וחובה לבה"ד לדאוג שבעל החוב יוכל בבוא העת לקבל את חובו, דהיינו במקרה שלנו שאנשי העמותה יוכלו לממש את האחריות.

בהסכם השני כתוב ש 10,000 ₪ ישולמו לאחר שנה מתום הבניה, סכום זה יישאר כאמור בהסכם. סיום הבניה לצורך זה הוא התאריך של המכתב המאשר את סיום הבניה כלומר עד ל- 29.4.2013. 

כידוע שנה לאחר הבניה מחויב הקבלן לבצע בדק בית. במקרה שלנו הדבר כבר דרוש הן בגלל סדקים ועוד בעיות שהתגלו, והן בגלל שכבר עברה יותר משנה מסיום הבניה, ולכן אין שום סיבה לדחות זאת. לפיכך על הקבלן להתחיל בביצוע בדק הבית ולתקן את כל הליקויים הקיימים שבאחריותו.

על מנת להבטיח את הביצוע ולאור טענות העמותה, 15,000 ₪ יעוכבו בידי העמותה עד להשלמת בדק הבית. בית הדין מצפה שתיקונים אלו יושלמו במהרה וסכום זה יועבר לתובע. בה"ד ימנה מפקח שיאשר את השלמת התיקונים. שכר המפקח ישולם בשווה על ידי שני הצדדים.

שאר החוב של העמותה לקבלן ישולם תוך שבוע מקבלת פסק הדין.

סיכום:

על הקבלן להתקין שעוני שבת ולתקן את היסודות של חדר החשמל לפי דרישת המועצה.

לפי החשבון שסוכם בהסכם השני – 50,000 ₪ שולמו בשני תשלומים של 25,000 ₪ כל אחד. התשלום של 106,000 ₪ שולם גם הוא לאחר שהופחתו ממנו 23,500 ₪ על קיר התמך שלא בוצע.

התשלום האחרון הוא בסך 170,500 ₪. מתוכו כבר שולמו לפי מה שראינו בבית הדין 5,500 ₪, כך שהחוב עומד על 165,000 ₪. לפי ההסכם 10,000 ₪ נשארים כביטחון על האחריות.

פסק דין

א.      על הקבלן להתקין שעוני שבת נפרדים למיזוג ולהסקה.

ב.      על הקבלן לתקן את הדרוש בחדר החשמל לפי תביעת המועצה.

ג.       סעיפים א - ב יבוצעו על ידי הקבלן תוך שבוע מחתימת פסק הדין.

ד.      עמותת בית הכנסת תשלם לקבלן את יתרת החוב בסך 140,000 ₪ תוך שבוע מחתימת פסק הדין.

ה.     הקבלן יתחיל בביצוע בדק הבית ותיקון כל הליקויים הקיימים. לאחר אישור מפקח מטעם בית הדין שהמלאכה הושלמה, העמותה תשלם לקבלן 15,000 ₪.

ו.        שכרו של המפקח מטעם בית הדין ישולם בשווה על ידי הצדדים.

ז.       10,000₪ יישארו כבטחון בידי העמותה עד לתאריך 29.4.2013.

ח.     המפקח של בה"ד יאשר גם את עבודות סילוק הפסולת וסידור ארון החשמל.

ניתן שלא בפני הצדדים ביום כח' במר חשון ה'תשע"ג (13/11/2012) באלון שבות.

____________________                  _____________________                   ____________________

    הרב מיכאל אדרעי                               הרב שלמה לוי                                  הרב דוד עצמון

תגיות

התחייבות בחוב שלא היה חייב בו - כשלא הבין התחייבותו יד בעל השטר על התחתונה - ספק בפרשנות החוזה טעות בחוזה - סעיף שניכר שנוצר מטיוטות שונות שכר עבודה - עיכוב שכר כבטוחה לעבודה של הקבלן