בס"ד
מס. סידורי:81

בעלי הסמכות ביישוב קטן וצעיר

שם בית דין:קרית ארבע
דיינים:
הרב ליאור דוב
הרב אליהו אהרון
הרב אילוז שלום
תקציר:
תביעת מעט משפחות הגרות ביישוב צעיר לקבוע מי יגור בו, בניגוד לרצונם של הגורמים המיישבים (שאינם הנתבעים).
פסק הדין:
בית הדין פסק כי סמכות הקביעה מי יגור במקום אינה בידי המשפחות התובעות אלא בידי הגורמים המיישבים.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך: כ"ז תמוז תשס"ט

תשס"ט/10

התובע: מר א' - נציג המשפחות ביישוב קטן.

הנתבע: מר ב' – תושב חדש במקום.

בנושא: בניית בית בישוב.

טענות הצדדים:

תיאור רקע: בסמוך ליישוב י' באו כמה משפחות בעלי אופי מסויים, לפני כעשר שנים, ומחלקת ההתיישבות בשיתוף עם תנועת ההתיישבות אמנה חשבו לייסד ישוב והוא נקרא א'. רוב המשפחות עזבו והישוב לא התפתח, אי לכך רוצה המועצה האזורית להביא גרעין חדש ליישב את המקום וכעת נתגלו חילוקי דעות בין המשפחות שנמצאות במקום – (לא הגרעין המייסד, פרט למשפחה אחת) לבין הגורמים המיישבים, דהיינו המועצה המקומית ותנועת אמנה.

התובע: (מייצג המשפחות, שש במספר).

אנו מתנגדים לבואו של ב' לישוב, הוא פלש לקרוואן, גרם לו נזק ובנה בית, כל זה ללא הסכמתנו, אנו תובעים שיפסיק את המשך הבניה ויתקן את הנזקים בקרוואן שפרק ממנו חלקים, ויעזוב למקום אחר.

הנתבע: אני תושב ע' ומעוניין לפתח חקלאות באזור, והמקום בא' מתאים לי למטרה זו. אני באתי באישור הגורמים המיישבים, ולא פלשתי לקרוואן אלא קבלתי אישור מהמועצה, הקרוואן שייך להם, ובניתי בית, עיקרו כבר בנוי, לא ניתן לפרק יציקות. ואני נציג של גרעין חדש שמעוניין לבוא למקום, ליישב אותו ולפתח את החקלאות מחוץ לגדר. ואני דוחה מכל וכל את טענות א'. הוא דבר אלי בצורה מעליבה ופוגעת.

ע"כ עיקרי הטענות, הצדדים עוד הרחיבו להסביר את השתלשלות האירועים אולם אלה הן תמצית הטענות.

הצדדים חתמו על שטר בוררות כמקובל בישראל.

בירור הדין

בנוסף לטיעונים ששמע בית הדין, בית הדין ביזמתו ראה ושמע קטעים מהתקשרות שהיתה בין המועצה האזורית ותנועת אמנה לבין הגרעין הראשון והמשכו במשך השנים, ומתוך כל הדברים בא בית הדין למסקנה זו.

א.    הגורמים המיישבים הם הבעלים על הקרוואנים והם המנהלים את סדרי ההתיישבות במקום, אלא אם כן ישנו ועד מקומי, שלישוב א' בקושי היה והיה ועד מנהל, רוב הזמן ממונה מבחוץ. גורמי ההתיישבות הביאו קרוואנים, חיברו אותם למים וחשמל, וכן בנו את התשתית במקום, והם גם מוסמכים לקבוע את מי מקבלים למקום. לא יכול כל אחד לבוא על דעת עצמו מבלי שהם יתנו את הסכמתם.

ב.     אי לכך מה שב' בא למקום זה לא נקרא פלישה לקרוואן לא שלו, הוא קיבל את האישור מהמועצה האזורית. וכן מה שפעל להרחבת מקום מגוריו, זה בהסכמת המועצה, ולכן לא שייך לדרש ממנו להפסיק את הבניה, ולדרוש ממנו את עזיבת המקום. הוא בא במטרה ליישב את המקום, ולפתח חקלאות באיזור לטובת עם ישראל. מתוך הדברים הכתובים בית הדין רואה שיש למועצה ענין לפתח את המקום, ואין הם מתערבים באורח החיים הפרטי של המתיישבים, אלא שיש להם תנאי קבלה ומחויבות מסוימת שהם דורשים מהבאים. ולפי מה שבית הדין ראה בכתובים המשפחות שגרות עכשיו לא עמדו בהם במלואם, וכן לא הביאו שום הצעות כתובות חדשות לגבי משפחות שאמורות לבוא ולגור במקום.

לסיכום: בית הדין דוחה את דרישת התובע לסילוקו של ב' בתור פולש, ממילא אין לחייבו לפרק או להפסיק את הבניה או לשלם נזק על מה שפרק מהקרוואן לצורך בנין הבית החדש.

בית הדין פונה למשפחות שגרות במקום וקורא להן להמשיך ולתרום לבניינה של ארצנו הקדושה בהתאם לדרישות הגופים המיישבים.

בכבוד רב

    הרב דוב ליאור                      הרב אהרון אליהו                 הרב שלום אילוז

תגיות

ביישוב קטן וצעיר - קביעה מי רשאי לגור