בס"ד
מס. סידורי:584

תביעות הדדיות בקבלן שבצע עבודות בנייה

שם בית דין:גוש עציון
דיינים:
הרב פרל גדעון
הרב לוי שלמה
הרב ביק עזרא
תקציר:
הצדדים חתמו על חוזה שהתובע ישלים את בניית ביתו של הנתבע. התובע טוען שגמר ותובע את שווי העבודה וכן את שווי התוספות שלא היו כלולות בחוזה, בנוסף תובע נזקים שונים שנגרמו לו. הנתבע טוען שאינו מחוייב אלא בסכום שסוכם בחוזה ולגבי התוספות הוא חולק על שוויין ועל היקפן וכן טוען שאינו אחראי על הנזקים. כנגד תובע הנתבע פיצויים על ליקויים בבנייה, על עגמת נפש ועל איחור בבנייה. התובע מכחיש וטוען שהנתבע אחראי לעיכוב.
פסק הדין:
בית הדין הכריע בפרטי התביעות כל אחת לגופה. בית הדין הכריע כי אין תוקף להסכם הנוגד את החוק וכי כיוון שאין צד אחד אשם אין לחייב עבור נזקים עקיפים ועוגמת נפש כמו כן דחה בית הדין את תביעת דמי השכירות של התובע וקבל את תביעתו לרווח קבלני ופיצוי על הזמן שעבר עד קבלת התשלום.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך:

התובע: א, קבלן

הנתבע: ב, בעל הבית

התביעה:

בחודש תמוז תשנ"ד הסכימו הצדדים, שהתובע ישלים את בניית ביתו של הנתבע בישוב, ואף חתמו על חוזה בנידון. דובר על השלמת בנייה שבעל הבית החל בה. בחוזה סוכם על תשלום סך 60000 ש"ח. התובע ביצע לדבריו את העבודה וטרם קיבל את התשלומים המגיעים לו. התביעה מתחלקת לשלושה חלקים:

א. תשלום עבור עבודות הבנייה הכלולות בחוזה. התובע טוען שעלות הבית בפועל [ללא התוספות] היתה 160,524 ש"ח, ולכן יש להוסיף על הסכום הכתוב בחוזה 100,524 ש"ח.

ב. תשלום עבור תוספות שאינן כלולות בחוזה. - 112,040 ש""ח.

ג. תביעת פיצוי על נזקים שונים שנגרמו לתובע.

פירוט התביעות יובא להלן במסגרת הדיון על כל תביעה בנפרד.

תשובת הנתבע:

לגבי התביעה הראשונה, טוען הנתבע שמוכן לשלם רק את הסכום המופיע בחוזה דהיינו 60,000 ש"ח, מכיון שכבר שילם 50,000 ש"ח הרי שמוכן להשלים 10,000 ש"ח.

לגבי התוספות הנתבע מוכן עקרונית לשלם עבור תוספת העבודה, אולם קיימים חילוקי דיעות עמוקים לגבי הגדרת התוספות ועלותן כפי שיתברר בע"ה בהמשך.

הנתבע טען שלדעתו הוא ביצע את המוטל עליו, ולכן אינו אחראי לשום נזקים שנגרמו לתובע.

תביעת נגד

גם לנתבע שלוש תביעות:

א. ליקויים קשים בבניה.

ב. פיצוי לעוגמת נפש שנגרמה בגלל האיחור בבניה והמחלוקת לגבי התשלומים.

ג. נזקים שנגרמו לנתבע עקב אי הכנת הבית במועד ומניעת האפשרות לעבוד ולהתפרנס בו.

סך כל התביעה: 232,462 ₪.

תשובת התובע:

התובע דוחה לחלוטין את התביעה לדעתו ביצע את העבודה כראוי, והנתבע אחראי לעיכובים בבניה.

בירור הדין

מפאת ריבוי הפרטים בשתי התביעות קיים בה"ד עשר ישיבות, בהם טענו הצדדים את טענותיהם ונחקרו מס' עדים.

כמו כן הרב פרל ומומחה מטעם בה"ד ביקרו באתר הבניה.

עלינו להדגיש שבה"ד שקל בכובד ראש כל תביעה לגופה, והתייעץ על כל פרט עם המומחה המקצועי שהקדיש זמן רב לדיון זה, ועל כך תודתינו נתונה לו.

לפני ההתיחסות לפרטי התביעה עלינו לברר שתי נקודות עקרוניות:

א. תוקפו ומעמדו של החוזה שנחתם ביניהם.

ב. מידת האחריות שהקבלן קיבל על עצמו לגבי העבודות שנעשו על ידי בעל הבית, לפני שהקבלן החל בעבודתו.

א. תוקפו של החוזה

הטענות:

הנתבע טען שהחוזה שחתמו מחייב באופן מלא את הצדדים ככל חוזה אחר. התובע התחייב לעשות עבודתו תמורת 60000 ש"ח ולכן אין מקום כלל לתוספת תשלום לגבי העבודות הכלולות בחוזה.

התובע טען שמעולם לא התכוון להתחייב לעשות עבודות אלו במחיר כזה, לדעתו מדובר על מחיר מגוחך ובלתי סביר לחלוטין לגבי היקף כזה של עבודות ולכן יש לקבוע את התשלום כפי העבודה שנעשתה בפועל ולפי מחירון "דקל" עליו סוכם בין הצדדים לגבי תוספות הבנייה.

התובע טען שחתם על החוזה לפי בקשת הנתבע שהיה צריך להציג חוזה חתום, במקומות שונים. לדעתו כבר מתחילה היה ברור לו שלא יוכל לבנות את הבית בסכום זה. בדיעבד הודה התובע שהיתה זו טעות מצידו לחתום על הסכם זה. התובע לא הצליח להסביר לבה"ד מדוע אפ' לשיטתו שההסכם נועד לצרכיו של הנתבע, הסכים לחתום על חוזה בסכום זה. טענתו הכללית היתה שהיה לו אמון מלא בנתבע, ולכן לא הקפיד בנקודה זו.

הדין

ניתן לדון בביטול השטר משתי סיבות:

א. טענת שטר אמנה דהיינו מראש שטר זה פסול ולא נועד לחייב איש.

ב. אם יוכח שיש כאן שטר בטעות דהיינו שהקבלן חתם מתוך הנחות מוטעות.

א. בענין שטר אמנה פוסק השו"ע בחו"מ ס' פב':

"הוציא עליו שטר מקויים והלווה אומר שטר מזוייף הוא, או שטען חוב זה ריבית הוא, או שטר אמנה הוא, או כתבתי ללות ולא לויתי, והמלוה עומד בשטרו ואומר שזה טוען שקר, ואמר הלוה ישבע ויטל, אין שומעין לו להשביעו אלא ישלם.."

המקור בגמ' בכתובות ידוע ומפורסם. ברור א"כ שגם כשהלוה שהוא המוחזק טוען שטר אמנה אינו נאמן אפ' לחייבו שבועה, וכ"ש בנידון דידן שהקבלן שהוא המוציא, טוען שטר אמנה שאין אפשרות לקבל טענה זו ללא ראיה. וא"כ אין מקום להאריך בענין זה.

ב. הפוסקים האריכו בשאלת ביטול שטר משום אומדנא. הדיון מתמקד בעיקר בשני ענינים: 1. האם יש כח לבה"ד בזה"ז לפסוק על סמך אומדנא ולבטל שטר. 2. גם אם יש אומדנא שאחד הצדדים התנה את התחייבותו בתנאי כלשהו הרי דברים שבלב אינם דברים, ולכן יש לברר מהו סוג התנאי שעל פיו ניתן לבטל שטר שיש לגביו אומדנא.

הגמ' במסכת כתובות דף פה. מביאה את מעשה דרבא שהפך שבועה על פי עדותה של בת רב חיסדא אע"פ שמדובר בעדות אישה ובע"א, וההסבר לכך הוא שרבא פסק על פי אומדנא, וכך מסקנת הגמ' שם שיכול הדיין לפסוק על פי אומדנא וכך נפסק ברמב"ם ובשו"ע בס' ט"ו:

"יש לדיין לדון דיני ממונות על פי הדברים שדעתו נוטה להם שהם אמת והדבר חזק בליבו שהוא כך אע"פ שאין שם ראיה ברורה.."

ברם הרי"ף שם כתב:

"וחזינן לגאון דקאמר דהאידנא לא אפשר לדיין למימר קים לי בגויה דלא ברור לן קי"ל בגויה היכי הוא, הילכך לית לן לאורועי שטרא או לאפוכי שבועה אלא בעדות ברורה, אלא דמחמיצין את הדין ודורשין עד שיתברר הדין".

וכך פסק השו"ע בחו"מ ס' ט"ו סע' ה'. האחרונים הגבילו דין זה למקרים מסוימים והשאירו לנו פתח לאומדנא של בית הדין. המהר"ם אלשיך בס' מ' חילק בין חמישה מקרים של אומדנא ודין מרומה ומסקנתו שם היא שדברי הרי"ף נאמרו רק לגבי אומדנא כגון זו שהוא מקבל עדות פסולה אולם כשמדובר על אומדנא הבנויה על גופו של הדין ולא על עדות חיצונית יש לדיינים לדון על פי אומד דעתם. דעה זו של המהר"ם התקבלה על ידי פוסקים רבים ע' פס"ד רבניים כרך יב' עמו' 78.

איתא בכתובות דף מז:

"ת"ר כתב לה פירות כסות וכלים שיבואו עימה מבית אביה לבית בעלה מתה לא זכה הבעל בדברים הללו, משום ר' נתן אמרו זכה בעל בדברים הללו".

הגמ' שם מעמידה את הברייתא כדעת ראב"ע שלא כתב לה אלא על מנת לכנסה. כלומר יש אומדנא שההתחייבות שלו היתה בתנאי שיכנוס אותה ולכן אם מתה אין לחייבו. התוס' שם שואל מה בין זה לכל אדם הלוקח פרה מן השוק ואח"כ מתה והרי ברור שלו ידע שתמות לא היה לוקחה ותירצו שם בתוס':

"דאנן סהדי שבאותו ספק היה רוצה להיכנס ואפ' אם אומר לו אם תטרף יש לך לקבל ההפסד היה לוקחה. אבל הכא לא כתב לה כלל כי אם ע"מ לכנסה ואין דעתו כלל להכניס עצמו לספק".

המל"מ הל' זכיה ומתנה פר' ו' הלכ' א' עסק בדברי התוס' ובעקבותיו הנתיבות בס' ר"ל והנובי"ק יו"ד ס' ס"ט ואכמ"ל. העולה מדבריהם שאם ב"ד מעריך באופן מוחלט שהמתחייב לא היה לוקח על עצמו סיכון מסוג זה, עלינו להניח שההתחייבות היתה מותנית בתנאי כלשהו שימנע את הסיכון הנ"ל. כעין זה ניתן לכאורה להוכיח מאותם מקרים בהם אומרים הראשונים שיש אנן סהדי ולכן דברים שבלב נחשבים בהם, ואכמ"ל.

בנידון דידן המצב לכאורה שונה שהרי לא מדובר כאן על הוספת תנאי מסויים לחוזה אלא על עצם השאלה האם החוזה בכלל תקף. בכל המקרים דלעיל קיימת הסכמה שהיה קנין או שטר והשאלה היא האם ניתן להניח שהיה תנאי סמוי ש"לא על דעת זה כונסה", אצלינו גם לו יצוייר שהסכמה לבנות את הבית במחיר כזה כמוה כהתחייבות להפסיד או לתת מתנה, ולכן יש אומדנא ברורה שהקבלן לא יתחייב למעין זה, הרי הנתונים היו ידועים מראש. ואין באפשרותינו להחליט על פי אומדנא שהשטר הוא שטר אמנה. על כן החוזה עקרונית תקף.

ברם אם נתבונן בחוזה נמצא שלא נאמר בשום מקום שהקבלן מתחייב שהמחיר הכולל הוא 60000 כפי שמקובל בחוזים קבלניים. בדרך כלל כאשר קבלן מקבל על עצמו לבצע את העבודה הכוללת במחיר מסויים, הוא כולל בתוך זה את הסיכונים שלו הנובעים בדרך כלל מחשש לעליית מחירי החומר והעבודה, או מחשש לעיכובים והסתבכויות, ולאחר מכן כותב בחוזה את הסכום הכולל ללא פירוט המחירים. בחוזה שלפנינו יש פירוט של מחירי החומרים ושל מחיר העבודה. המקובל הוא שכאשר קובעים מחיר נפרד לעבודה הרי שעלות החומרים היא על בעל הבית כפי שהחומרים יעלו בפועל והקבלן מקבל את דמי עבודתו. במקרה דנן משמע שהקבלן ממלא את שני התפקידים הוא לא קבע מחיר כללי אלא קבע מחיר לעבודתו 11,000 ש"ח ויחד עם זאת קיבל על עצמו לקנות עבור בעל הבית את החומרים במחירים שהוזכרו שם. אם נפרש כך את החוזה בודאי שנוכל לקבוע אומדנא חד משמעית. מחיר העבודה נשאר קבוע והוא התחייבות גמורה, מחיר החומרים מותנה במחירים שהקבלן ישיג בפועל בשוק. גם אם הוא הבטיח להשיג חומרים במחיר מסויים, מכיוון שאין פה מחיר כולל כנ"ל, נלע"ד שאין זו התחייבות ממונית המחייבת אותו לשלם מכיסו את הפרשי המחירים.

סיכום

התביעה הבסיסית של הקבלן לאמוד את הבית כולו לפי מחירון דקל נדחית מכיון שהחוזה שביניהם תקף, וברור שמחירון דקל עוסק רק בתוספות.

הקבלן לא הביא לבה"ד שום ראיות לגבי עלות החומרים כפי ששילם עבורם בפועל, גם בדברים שבה"ד ביקש זאת. מומחה מטעם בה"ד העריך שהמחיר לחומרים דהיינו כ- 300 שקל למטר מרובע {48,000 ש"ח ל- 180 מ"ר} הינו סביר לגבי השלמת בית מסוג זה. על כן ברור שטענת התובע אינה מתקבלת, ובה"ד ידון בתביעה לגבי התוספות.

התובע דרש לעשות הערכת שמאי לגבי ערך הבית כולו ולחייב את הנתבע בהתאם. מאחר שהחוזה תקף הרי שאין מקום להערכה כזו, הנתבע מחוייב לפי מה שהתחייב בהסכם ולא לפי ערך הבית כפי שהוא עכשיו.

ב. עבודות ההכנה הנחוצות לקיום החוזה

כפי שנאמר, הקבלן לא בנה כאן בית שלם אלא השלים בנייה שהנתבע החל בה. לטענת התובע השלד לא היה במצב המתבקש לצורך בניה עליו ולכן על הנתבע לשלם עבור עבודות השלמת השלד. הנתבע טען שהתובע ראה את המצב לפני חתימת החוזה ולכן כל העבודות הנחוצות כלולות בהתחייבות הקבלן להשלים את הבית.

בחו"מ ס' מב' סעיף ה נפסק לגבי שטר הניתן לפרשנויות שונות שיד בעל השטר על התחתונה. דהיינו יש לפרש את השטר באופן המצומצם המסתבר ולא להוסיף התחייבויות שאינן מפורשות. אשר על כן בנידון דידן הנתבע הוא בא מכח השטר וטוען שעבודות אלו כלולות בחוזה וידו על התחתונה. לו הקבלן היה בא לאחר חתימת החוזה לפני ביצוע העבודה וטוען שאינו יכול להתחיל לעבוד עד שהשלד יושלם, או שהיה מתנה את השלמתו בתוספת שכר, לא יכל בעל הבית לחייבו לעשות זאת מכוח החוזה שעליו הוא חתום, מכיון שעבודה זו אינה מפורטת בחוזה. ובעיקר שהחוזה אינו עוסק באופן כללי בבנית בית, אלא מפרט במדוייק את העבודות שהקבלן לקח על עצמו.

הבעיה היא שהקבלן לא נקט באחת משתי האפשרויות דלעיל אלא עשה את עבודות ההכנה בלי להודיע לבעל הבית שיש כאן תוספת עבודה הדורשת תוספת שכר. על כן התביעה עכשיו מתיחסת לעבודה שבעל הבית לא ביקש ממנו לעשות, ומעולם לא התחיב לשלם עליה. מבחינה הלכתית המצב התהפך אם בדרך כלל בעל השטר הוא המוציא מחבירו ולכן ידו על התחתונה כאן בעל השטר הפך לנתבע המוחזק. יתרה מכן העובדה שעשה את העבודה ולא דרש מאומה יוצרת אומדנא מסויימת שאכן ראה את עצמו מחוייב בעבודה זו.

גם לו היינו מקבלים את טענת הקבלן שהוא לא היה חייב בזה, לא יכל הקבלן לקבל את מלא העלות של הכנת השלד מכיון שהוא לא סיכם עם בעל הבית על עבודה זו ועל גובה השכר. התשלום במקרה כזה הוא מדין יורד לשדה חבירו הזכאי לקבל שכר עבודתו גם כשהשכר לא נקבע מראש. אולם הרמ"א שם בס' שע"ה סע' ד' כותב שבעל הבית יכול לטעון שלולא העבודה של היורד הוא היה עושה את העבודה בעצמו ולכן אינו חייב לשלם את שכר העבודה המקובל אלא הרבה פחות ממנו. טענה מעין זו סבירה בנידון דידן שבעל הבית עשה בעצמו את השלד.

לסיכום, באופן כללי הנתבע לא יחוייב בעבודות החיזוק לשלד פרט למקרים בהם אישר את התוספת מראש, או במקרים בהם מדובר על תוספת שבעליל אינה כלולה בחוזה, עפ"י הודאתו של הנתבע או חוו"ד של המומחה.

תוספות הבניה

בניגוד לנאמר לעיל לגבי עבודות שהיו כלולות בחוזה, הרי שמוסכם על הנתבע שעליו לשלם על תוספות שלא היו כלולות בחוזה, לפי מחירון דקל. התובע הגיש רשימת תביעות הכוללת 76 תוספות. מספרי הסעיפים כפי שהם בתביעה. מחמת ריבוי הסעיפים, לא נפרט בכל סעיף את כל המו"מ מסביב לתביעה המעונין בפירוט יוכל למצא זאת בכתבי התביעה וההגנה ובפרטי כל הישיבות של בה"ד. נזכיר בכל סעיף ברמז את טענות התובע והנתבע, ונתיחס להחלטת בית הדין.

1. תביעה על עבודה לחיזוק השלד - הנתבע טען שהעבודה לא נעשתה ולא היה צורך בה. המהנדס פגודה אכן העיד שלא היה צורך.

מאחר שיש ספק על הביצוע ועל הצורך לבצע ובנוסף לנאמר לעיל לגבי עבודות הכנה לבניה, תביעה זו נדחית.

2. הנתבע הודה על עצם החיוב בעבודה וחלק על הסכום, לפי הערכת המומחה אנו מחייבים את הנתבע בסך 415 ₪.

3-4. תביעה בעבור עבודה נוספת של סימון הגמלונים והקמת קיר תומך לצורך הקמתם. הנתבע כפר בתביעה וטען שהיא כלולה בחוזה.

בה"ד קיבל את טענת הנתבע, לאור הנאמר לעיל לגבי העבודות הנחוצות לביצוע החוזה.

5-6. תוספת תמיכות וחיזוקים לגג. הנתבע הודה בצורך, וטען לגבי העלות. לפי הערכת המומחה בה"ד קובע 1780 ש"ח.

7-8. תוספת חיזוקים בקיר המערבי - אלכסונים לקיר הברזל ופטות לגמלונים. הנתבע הודה בחלק מהדברים, לפי חוו"ד המומחה ישלם 713 ₪.

9-10. תוספת עבודות בגמלונים, הנתבע דחה את התביעה לדבריו אמר לתובע שלא לבצע זאת, התובע טען שהנתבע הסכים לתוספת ולכן אין כאן ענין לקביעה דלעיל לגבי חיזוק השלד. מכיון שיש הכחשה בין הצדדים ואין לבה"ד שום אפשרות לברר זאת יש ליישם כאן את המובא בשו"ע חו"מ ס' יב' סעיף ה, דהיינו לפשר בין הצדדים במקרה שבה"ד אינו יכול לברר את המציאות. הנתבע ישלם 860 ₪.

11-12. חיתוך וריתוך הגמלונים - הנתבע הודה וטען לגבי המחיר לפי הערכת המומחה ישלם הנתבע 1420 ש"ח.

13. בניית מיתקן לכיור - הנתבע טען שהתובע הסכים לשינוי זה ללא תוספת, מכיון שלפי המומחה אין הבדל משמעותי בין האופנים השונים של העמדת הכיור, התביעה נדחית.

14. ריתוך מסמרי הילטי - התביעה נדחית, מכיון שהמסמרים נדרשו לפי דברי המהנדס פגודה לצורך ביצוע החוזה.

15. חיתוך גמלונים - הנתבע הודה אך כפר במחיר. לפי הערכת המומחה ישלם הנתבע 177 ₪.

16. תוספת רעפים לגג לפי בקשת הנתבע, התובע דרש 3631 ש"ח הנתבע טען שהובטח לו מחיר מוזל והודה ב1395 ₪. בה"ד בהתיעצות עם המומחה קבע 1870 ש"ח.

17. תוספת פטות - התביעה מתקבלת מכיון שהיתה הודאה של הנתבע, אע"פ שהנתבע אחר כך חזר בו וטען שזה כלול בחוזה. הנתבע ישלם 177 ש"ח.

18. התובע דורש 730 ש"ח בעבור חפירת תעלה, הנתבע טען שתעלה זו מיותרת, לדבריו אמר להם בפירוש שלא לעשות תעלה זו. במקרה זה קיימת הכחשה גמורה בין התובע לנתבע לגבי מה שהיה ולכן בה"ד מחליט על פשרה בנידון. אמנם הפשרה כאן שונה מבסעיף 9 הנתבע ישלם כאן שליש מהתביעה.

כידוע בשבות יעקב מובא בפת"ש ס' יב' ובדברי מלכיאל ח"ב ס' קלג' ובאחרונים רבים, הפשרה אינה חייבת להיות תמיד למחצה ונתונה לשיקול דעתו של בה"ד. בדרך כלל כאשר העבודה נעשתה והנתבע נהנה ממנה, הספק הוא לגבי השייכות לחוזה או ספק אחר מעין זה פסקנו יחלוקו, מכיון שיש כאן ספק גם לגבי השאלה על מי מוטלת חובת ההוכחה. לעומת זאת במקרים בהם הנתבע אינו נהנה מהתוספת או שקיים ספק לגביה, ולטענתו לא חפץ בעבודה זו, כבנידון דידן, נקבע שהנתבע ישלם שליש. חיוב זה הוא החיוב המינימלי המקובל כדי לפטור משבועה וברור שבמקרים כגון דא הנתבע היה חייב לפחות בשבועה. ישלם 243 ש"ח.

19. תביעה על ציפוי זפת - הנתבע טען שהובטח לו שייעשה בחינם התובע הכחיש. מאחר שלכו"ע מדובר על תוספת ההוכחה כאן מוטלת על הנתבע. מכיון שאין שום ראיה לטענה זו וחזקה שאין אדם עושה עבודות בחינם חייבנו אותו בכל הסכום. 108 ₪.

20. תוספת בטון לשולי הקירות - הנתבע הודה במלאכה וטען לגבי המחיר. לפי המומחה 1095 ₪.

21. התובע טען שפירק והרכיב 6 חלונות ללא צורך, הנתבע הכחיש. בה"ד החליט על פשרה של יחלוקו גם בהתחשב בעדויות שהיו. 286 ₪.

22. ניילון לתיקרה - הנתבע הודה וטען לגבי המחיר - לפי הערכת המומחה 250 ₪.

24-23. איטום תפרים בין לוחות הבטון. וכן סיליקון. הנתבע הודה שהעבודה נעשתה אך טען שהמחיר נמוך בהרבה. לפי הערכת המומחה נקבע 700 ₪.

25. פירוק בלטות - הנתבע הודה וטען שהמחיר מוגזם. לפי הערכת המומחה 41 ש"ח.

26. תוספת סיליקון לדלתות - הנתבע טען שעבודה זו כלולה בחוזה. בה"ד קיבל את עמדת התובע.

27. התקנת ארובה - הודה אך טען לגבי המחיר. המומחה של בה"ד אישר את המחיר של התובע. 280 ₪.

28. דלתות כוורת - הנתבע הודה וטען לגבי המחיר. המומחה של בה"ד אישר את התביעה 1447 ש"ח.

29. החלפת חלון נוסף - הנתבע הודה בזה. ישלם 95 ₪.

30. תיקון משקופים - הנתבע טען שהעבודה כלולה בחוזה. בה"ד קיבל טענה זו.

31. תוספת עבודות לחיבור מוטות העץ למסגרת הברזל. בה"ד קבע על פי הערכת המומחה 4380 ₪.

32. התובע דרש על מרצפות שהוזמנו ולא השתמש בהם. הנתבע טען שכלל לא ביקש הזמנה זו, לא השתמש בה ואינו אחראי עליה. בה"ד קיבל את טענת התובע.

33. הרחבת האמבטיה - הנתבע הודה אך טען לגבי המחיר. לפי הערכת המומחה ישלם הנתבע 1753 ש"ח.

34. חיוב קרמיקה, הנתבע טען שלא הזמין קרמיקה זו ולא השתמש בה כלל. התובע טען שהנתבע השתמש בחלק אולם לא הוכיח זאת. בה"ד קיבל את טענת הנתבע.

35-38. התובע טען שבכיורים ובברזים עבודה כפולה מכיון שהנתבע ביקש ממנו להזיזם ממקומם כולל החלפת צינורות בריצפה. הנתבע הודה שהיו שינויים אולם לטענתו השינויים נעשו בשלב מוקדם הרבה יותר כך שעלותם קטנה בהרבה. היתה עדות כלשהי של האינסטלטור. בה"ד לא יכול לברר את המציאות עד תומה בענין זה והחליט כפשרה לחייב את הנתבע בשליש סה"כ 2240 ש"ח.

39. תוספת אויר בשרותים - הנתבע טען שסירב לעבודה זו, מכיון שהעבודה נעשתה והתובע נהנה ממנה ישלם חצי. 90 ₪.

40. תוספת מים חמים לכיור, והחלפת כיור - הנתבע הודה חלקית, בה"ד חייב את הנתבע במה שהודה בתוספת שליש על ההפרש שביניהם 332 ₪.

41. תוספת הכנה למים בשירותים הקטנים הנתבע הסכים לשלם, המומחה אישר את המחיר של הקבלן 455 ₪.

42-43. שינוי גובה ברז טלפון, תיקון צינור ביוב. הנתבע טען ששתי העבודות היו מיותרות ולא נתבקשו על ידו. בה"ד פסק פשרה של שליש בסך 245 ₪.

44. שינויים בצנרת שרותים. הנתבע טען שהשינוי נדרש כתוצאה מטעות בבניה של התובע. לפי הכללים דלעיל הוחלט על פשרה של יחלוקו 143 ש"ח.

47-45. שינוי מקום ברזים במטבח, תוספת צינור מים חמים, שינוי מקום מכבסה וכיור. הנתבע טען שהשינויים נעשו בשלב שלא גרמו לתוספת עבודה. בה"ד קבע פשרה שליש. 1139 ש"ח.

48. החלפת ברזים לברזי מידגל. הנתבע טען שמראש סוכם על ברזים כאלה, בה"ד קיבל את טענת הנתבע.

49. חיפוש צנרת דלוחים. הנתבע כפר כלל בעבודה זו וטענתו התקבלה.

51-50. עבודות ביוב - הנתבע טען שסוכם על 5000 ש"ח התובע הכחיש שהיה זה סיכום סופי על כל העבודות. בה"ד החליט לפי הערכת המומחה 8500 ש"ח.

52. מדריגות בטון בכניסה לבית. הנתבע טען שהיה צורך בזה ולכן זה כלול בחוזה. לפי הערכת המומחה יש לחייב את הנתבע ב- 150 ₪.

53. החלפת חלון - הנתבע טען להד"מ בה"ד דחה את התביעה מכיון שכללית החלונות כלולים בחוזה ולא היתה כאן שום ראיה. בתביעה מס' 29 הודה הנתבע על חלון מסויים וחויב בתשלום. בתביעה 21 על החלפת חלונות, הנתבע הודה שהיתה עבודה כפולה אך טען שהיתה טעות של הקבלן ולכן עשינו פשרה. בנידון כאן אין כלל הוכחה שנעשתה עבודה כזו.

55-54. הנתבע הודה בתוספת לוחות צמנט ותוספת חלון באמבטיה, היו חילוקי דיעות לגבי הובלת הלוחות. לפי הודאת הנתבע בה"ד חייב את הנתבע ב- 900 ₪.

56. התובע טען שהיתה הזזת קירות כיוון שהיה צורך לבצע פעם נוספת את מחלקי המים. הנתבע הכחיש. בה"ד חייב שליש כפשרה על פי עדות שנמסרה לבה"ד. 608 ₪.

57,60. התובע טען שביטל פתחים בקירות הפנימיים, והזיז את קיר השרותים. הנתבע טען שזו היתה התוכנית והדרישה שלו מלכתחילה. מאחר שהעבודה נעשתה והנתבע כנראה מרוצה ממנה, יש הכחשה לגבי מתי הנתבע דרש זאת, החליט בה"ד על פשרה של יחלוקו. הנתבע ישלם 440 ₪.

58-59. פעמיים הגדלת קיר ליד חדר שינה. הנתבע הודה בעובדות אך טען על המחיר. לפי הערכת המומחה של בה"ד יש לחייבו ב- 408 ש"ח.

61. התובע דרש תשלום על הזזת קירות באמבטיה, הנתבע טען שהיה באשמת התובע. בה"ד מחייב חצי מהערכת המומחה על העבודה דהיינו 300 ₪.

62. תוספת עבודות חשמל, הנתבע הודה שסוכם על 5000 ש"ח ואנו מחייבים אתו בסכום זה ע"ס הודאתו. ביחס לנקודות נוספות היו חילוקי דיעות ובה"ד חייב 190 ש"ח סה"כ בסעיף זה 5190 ₪.

63. חיבור לוח חשמל להזנה חיצונית חמש פעמים. הנתבע הכחיש שהיה צריך לפרק ולהרכיב כמו כן טען שלא היה לוח גבס. התביעה נדחית לפי הנימוקים שבסעיף 53.

64. אספקת חשמל, על פי הערכת המומחה חייבנו 500 ₪.

65. פירוק והרכבה של קיר גבס שליד לוח החשמל. התביעה נדחית כנ"ל בסעיף 63.

66. הקבלן טען שהנתבע הזמין מרצפות יותר יקרות מהמוסכם בחוזה - הנתבע טען שההזמנה נעשתה בהתייעצות עם הקבלן בידיעה מפורשת שלא מדובר על תוספת מחיר. התביעה נדחית, למרות בקשת בה"ד הקבלן לא הביא קבלות על המחיר ששילם בפועל על המרצפות, ולא הביא ראיות על המחיר שבו היה אמור לספק מרצפות.

67. ייעוץ - נדחה מאחר שזה חלק מהעבודה.

68. אספקת עץ אורן פיני - הנתבע טען שהביא את רוב העץ בעצמו כמו כן הביא קבלות על מחיר העץ שהוא נמוך בהרבה מהתביעה. התובע טען שמדובר על סוג אחר של עץ ולגבי זה היתה הכחשה. במסמך שהגיש הודה התובע ב- 3000 ש"ח ולכן אנו מחייבים אותו בכך. 3000 ש"ח.

69. תיקון קירות גבס מסביב לחלונות - לדברי הנתבע נושא החלונות היה על התובע, ועבודה זו כלל לא נעשתה מכיון שלא היה צורך להרוס את הקיר לצורך החלפת חלונות. ביה"ד קיבל את עמדת התובע מחוסר ראיות.

70. שיוף ריצפת גבס - הנתבע טען שהעבודה כלל לא נעשתה וגם לא היה צורך בה. התביעה נדחית.

71. עיכוב בהספקת החלונות שגרם לעיכוב בעבודה - הנתבע טען שלא היה כלל עיכוב, ושההספקה נעשתה בתאום עם התובע. התביעה נדחית כנ"ל.

72. תוספת פתח בתיקרה - הנתבע הודה. 150 ₪.

73. הובלות - הנתבע טען שכל הנסיעות היו לצורך הבית. לא הוכח כאן שום חיוב ולכן התביעה נדחית.

74. פינוי פסולת - הנתבע כפר בכלל בעבודה וטען שהתובע פינה רק פסולת שלו, התובע בעצמו הודה בבה"ד שלא סוכם שום תשלום עבור זה. התביעה נדחית.

75. הזזת חפצים של הנתבע בתוך הבית, הנתבע הודה שהעבודה נעשתה אולם לדבריו לא דובר על תשלום עבור עבודה זו. מכיון שחזקה שאין הקבלן עובד בחינם בה"ד מחייב 200 ₪.

76. תיקן מנעול הרכב - הנתבע כפר כלל באחריותו לקילקול ואין שום ראיות לכך, בה"ד דחה את התביעה.

תביעת הנגד של הנתבע נגד התובע

הנתבעים הגישו תביעה שעיקרה ליקויים בבניה, בנוסף לכך הוגשה תביעה על קנס ועוג"נ וכו' נושא שיטופל בע"ה בנפרד להלן.

כמעשינו בתביעה העיקרית גם בתביעת הנגד, בדקנו כל נקודה לגופה והתייעצנו במומחה של בה"ד.

כמעשינו לעיל נפרט גם כאן בקיצור נמרץ את התביעות ואת החלטת בה"ד.

בטרם נדון בכל תביעה לגופה, עלינו לציין שבה"ד בהחלטותיו לגבי תביעות אלו, חייב להתחשב במחיר שנקבע בחוזה, וברמת הציפיות המתאימה למחיר זה. הנחתנו הבסיסית לאור החוזה והנסיבות היא, שהיה נסיון לחסוך בהוצאות והקבלן התחייב מראש למינימום הדרוש, ולרמת עבודה בינונית. לא ייתכן להתחייב לתשלום מינימלי, ולדרוש עבודה מושלמת. הראיה לכך היא העובדה המפתיעה כשלעצמה שהנתבע דורש בעבור התיקונים מחיר גבוה בערך פי שתיים וחצי מהמחיר שנקבע בחוזה עבור הבית כולו.

לאור האמור בה"ד חייב רק את הפיצוי הנדרש ע"מ להגיע למצב סביר, במקומות שהתובע לא קיים בעליל את חובתו על פי החוזה.

בחלק מהתביעות היתה הכחשה מוחלטת בין התובע לנתבע. כאמור לעיל בתביעה העיקרית, בה"ד יכול להטיל פשרה במקרים של הכחשה, ואכן כך נעשה בחלק מן המקרים, ע' סעיף ,9,18, ברם לא בכל ההכחשות הוטלה פשרה ע' למשל סעיף 32,76. כאשר ברור שהקבלן עשה עבודה לצורך בעל הבית, או קיימת לפחות עדות מסייעת, ושאלת החיוב תלויה בהסכמה כלשהי בין הצדדים הוטלה פשרה. ברם בתביעה הנוכחית ההכחשה עוסקת בדברים שלא היו כלל בחוזה ולדברי הקבלן אינו קשור אליהם כלל. במקרים כאלה אין מקום לפשרה ולא ניתן לחייב ללא ראיות.

1. תביעה לתיקון הריצפה בגלל מרצפות סוג ב' ובגלל עבודה לקויה. הקבלן טען שזה סוג המרצפות שסוכם עליו מראש, וכפי שבחרה בעלת הבית, כמו כן טען שהעבודה נעשתה כראוי. בה"ד דחה את התביעה לגבי סוג המרצפות, דברי הקבלן התקבלו ומה עוד שבחוזה צויין על ריצוף במחיר 4000 ש"ח. לא ייתכן שהנתבע שעיקר טענתו מבוססת על החוזה יתעלם מהכתוב בחוזה בענין זה. לגבי הליקויים לפי הערכת המומחה של בה"ד אכן קיימים ליקויים משמעותיים, הערכת הנזק לדעתו 1500 ₪.

2. תביעה בגין לקויים באיטום הקירות החיצוניים ואי קיום החוזה בקשר לעובי הבידוד. בחוזה התחייב הקבלן על בידוד בעובי 5 ס"מ ובפועל הבידוד היה בעובי 3 ס"מ. הקבלן טען שביצע את המתחייב ורק במספר מקומות הבידוד היה מופחת בגלל אילוצים של תנאי השטח.

בה"ד קבע לפי הערכת המומחה פיצוי של 2000 ש"ח.

3. תוספת תמיכות לקיר החיצוני. הקבלן טען שלא היו ליקויים. על פי חוו"ד המומחה של בה"ד התביעה נדחית.

4. קירות גבס לא מפולסים, הקבלן טען שאם יש ליקויים הם נובעים מפגם בשלד,המומחה של בה"ד אישר אפשרות זו ולכן התביעה נדחית.

5-8. תביעה בקשר לפלטות פנימיות וחיצוניות שאינם ישרות וטעונות החלפה. הקבלן טען כדלעיל שהנזק בעיקרו אינו באשמתו, א"כ הודה שייתכן שגם לו יש חלק באחריות. בה"ד קבע כפיצוי 500 ש"ח לתיקונים לפי הערכת המומחה.

9. תביעה לשינוי מקום הברזים והאסלה שלדברי בעל הבית לא הותקנו במקומם. הקבלן טען שהרכיבם לפי הוראת בעל הבית. מכיון שאין בחוזה שום התחייבות לגבי המקום ואין שום הוכחה לחריגה מהחוזה התביעה נדחית.

10. נקודות חשמל לא במקומם ונקודת טלפון חסרה. הקבלן טען שמילא את כל התחיבויותיו בנידון לפי דרישת בעל הבית, התביעה נדחית כנ"ל בסעיף הקודם.

11. דלתות ומשקופים שאינם מותקנים כראוי, הקבלן טען שהכל נעשה כפי הוראות בעל הבית. לגבי כיון הדלתות התביעה נדחית מחוסר הוכחות. לגבי הליקויים בהתקנה נקבע פיצוי של 300 ש"ח לפי חוו"ד המומחה של בה"ד.

12. תביעה על נזק שהקבלן גרם לשני חלונות, הקבלן הכחיש כל קשר לענין ואין לזה שום הוכחה. התביעה נדחית.

13. ליקויים בגג, הן ברעפים עצמם והן בקורות ובמכסים. הנתבע טען שעשו הכל כראוי ואם היו חריגות הן נבעו מתנאי הגג. לגבי הרעפים ייתכן שבעל הבית פגע בהם תוך כדי עלייתו על הגג. לפי חוו"ד המומחה של בה"ד, כל עוד לא הוכח שהיתה חדירת מים אי אפשר להוכיח ליקויים. התביעה נדחית.

14. פתחים לדלתות לא נעשו לפי המידות הסטנדרטיות. הקבלן טען שעשה את הפתחים לפי הגודל שדרש בעל הבית. מכיון שמדובר על גודל סטנדרטי התביעה מתקבלת. לפי הערכת המומחה של בה"ד 270 ש"ח.

15. ביוב מותקן נמוך מידי ולא מתאים. לפי דברי הקבלן העבודה לא הושלמה בגלל עיכוב התשלום של בעל הבית. לפי דעת המומחה של בה"ד החיבור לבור הרקב מיותר בתנאים הקימים, בה"ד החליט לנכות משכרו של הקבלן בענין זה 270 ש"ח.

16. מחלק מים שאינו מורכב במקום הראוי, הקבלן טען שהמיקום נבחר על ידי בעל הבית. מכיון שאין סטנדרט קבוע למיקום המחלקים ולהסתרתם, ולא היתה שום התחייבות בחוזה התביעה נדחית.

17. תיקרה לא מפולסת וחוסר בתמיכות לתיקרה. הקבלן טען שעשה הכל כראוי לפי המתבקש מהחוזה והתנאים הקימים. לא הובאה שוום הוכחה לליקוי והמומחה של בה"ד בביקורו שם לא ציין ליקוי זה. התביעה נדחית.

18. גימור גרוע של האמבטיה. תשובת הקבלן כנ"ל. בה"ד דחה את התביעה מכיון שלא הוכח נזק שנעשה על ידי הקבלן.

19. גרימת נזק לקרקע בחצר עקב עשיית הביוב, הנזק נגרם מכיון שבעל הבית כבש את קרקע החצר במכבש. בה"ד דחה את התביעה מכיון שאין זה באחריותו של הקבלן לכבוש את חצירו של בעל הבית.

20. השארת ליכלוך בחצר, הקבלן טען שהחזיר את החצר נקיה, התביעה נדחית מחוסר הוכחות.

21. פריצת והחלפת מנעול דלת אחורית מחוסר מפתח, הקבלן טען שהדלת הגיעה לכתחילה ללא מפתחות, התביעה נדחית כנ"ל.

22. ארון חשמל לא נעשה כראוי, והתקנת מפסק. הקבלן טען שכל הענין היה באחריות בעל הבית ולכן אינו חייב בזה. התביעה נדחית כנ"ל.

23. חלון מותקן הפוך, הקבלן טען שהחלון הותקן לפי בקשת בעל הבית, התביעה נדחית כנ"ל.

24. איטום רווחים בין המרצפות. המומחה של בה"ד קבע שאין זה מקובל לאטום רווחים אלו, התביעה נדחית.

תביעת הצדדים לתשלומים נוספים:

א. חיוב מע"מ

הנתבע חייב לשלם מע"מ כחוק על כל הסכומים שבהם חוייב על ידי בית הדין. כל הסכמה או התחייבות להימנע מתשלום מע"מ אינה תקיפה על פי החוק ולכן אינה תופסת גם על פי דין. בדיני מיסים וכו' ברור שדינא דמלכותא דינא ע' ביחוה דעת חלק ה ס' סג' ומסקנתו שם "ולכן נראה להלכה שבכל מה שנוגע למיסים וארנוניות ומכס יש לקיים את החוק של המדינה שזה בכלל מה שאמרו חז"ל דינא דמלכותא דינא".

ב. תשלום בגין עוגמת נפש, נזקים עקיפים, קנס על איחור במסירה וכו'

תביעה על נזקים עקיפים {כגון תביעת התובע על חיובים של הבנק בחשבונו, או על הפסד עבודה, ומנגד תביעת הנתבע על פגיעה בעבודת אשתו וכו'} אפשרית רק כאשר צד אחד ממלא את חובותיו בשלימות, ובה"ד מטיל את האחריות לעיכובים ולשאר הבעיות שנוצרו על הצד השני. גם אז חלק מהתביעות מהסוג הזה אפשרי רק אם המזיק עשה זאת בכונת נזק. בנידון דידן, האחריות לעוגמת הנפש, לאי השלמת העבודה, ולצורך בהגשת תביעות מוטלת על שני הצדדים. אמנם ייתכן שלא מדובר על אחריות שווה של שניהם, אולם ברור שלשני הצדדים חלק משמעותי בענין. הגורם העיקרי הוא כמובן באי הכנת חוזה ומפרט כמקובל, שיכלול במדוייק את חובות הצדדים ושיהיה מוסכם על שניהם. גישה זו של עבודה לא מתואמת מכל הבחינות, התגלתה באופן מדהים בכל שלבי העבודה, והיתה הסיבה לכל חילוקי הדיעות. החוזה בקשר לעבודה המרכזית נעשה ברשלנות רבה, התוספות נעשו ללא הסכמה מראש על המחיר ובחלקן ללא סיכום ברור על עצם העבודה. עבודות רבות סבלו שינויים תוך כדי עשייתם. לא נקבעו זמני תשלומים מסודרים, לא נעשו תכניות עבודה מסודרות וכו' וכו' וכו'. נדמה שאין צורך להאריך בנקודות אלו וכל המעין בפרטיכל ימצא דוגמאות רבות ביותר לצורת העבודה שבין השניים.

האחריות על טעויות אלו, ועל שיטת העבודה שהיא מירשם בדוק לחילוקי דיעות וכו', מוטלת על שני הצדדים ועל כן בה"ד דוחה לחלוטין את כל התביעות מהסוג הזה. כאן המקום להדגיש ולהבהיר שהדרישה ההלכתית והמוסרית למשא ומתן באמונה, כוללת בתוכה בנוסף לחובה להימנע משקר ומגזילה באופן מודע, גם את חובת ההשתדלות מראש לסכם הכל באופן שימנע כל אפשרות לאי הבנות העלולות לגרום ח"ו לפגיעה ברכוש הזולת.

ג. תביעה לדמי שכירות של הקבלן

התובע דרש מהנתבע דמי שכירות על השימוש בבית ללא הסכמתו. תביעה כזו אפשרית בבית רגיל, כאשר קבלן בונה את הבית על קרקע שלו. במקרה כזה הבית ברשותו של הקבלן כל זמן שלא נמסר לקונה. במקרה שהקרקע שייכת לבעל הבית וכ"ש בנידון דידן שחלק מהבית נבנה לפני בא הקבלן, אין לקבלן זכויות שימוש על הבית בשום שלב, ולכן גם אינו יכול לדרוש דמי שכירות רגילים. יתרה מזו לכאורה נראה שמכיון שהעבודה נעשית בביתו של בעל הבית הרי גם העבודה והתוספת שהקבלן עושה בבית נקנים מיד לבעל הבית והוא מתחייב לשלם את תמורתם לקבלן, לפי התקדמות קצב העבודה.

בדין היורד לשדה חבירו בחו"מ ס' שע"ה מצאנו הבחנה בין שני מקרים לגבי יכולת היורד לחזור בו וליטול קורתו ואבניו. אם נטילת הקורות עלולה לגרום נזק לבעל הבית כגון שנטע נטיעות ורוצה לקחתם לאחר שנקלטו הרי זה אינו יכול בגלל שמכחיש הקרקע של בעל הבית. אם נטילת הקורות לא מזיקה לבעל הבית יכול היורד לשוב וליטלם. וז"ל ערוך השולחן שם בסע' ב':

"ודוקא כשהבעלים לא גילו דעתם אחר מעשה דניחא להו, אבל אם גילו דעתם דניחא להו כגון שהשלימו הבנין או ששמרוהו וכיוצא בזה אין יכולים לומר כן (הבעלים) ויד היורד על העליונה, וכן אם גילו דעתם מקודם שיתנו לו המעות לא יכול היורד לומר אח"כ עצי אני נוטל דעל דעת כן בנה וזכה לו רשותו".

כלומר, שאפ' ביורד אם בעל הבית רוצה לזכות בזה, יכול לזכות אפ' לפני תשלום המעות, והיורד לא יוכל לחזור בו כ"ש כשמדובר על עבודה שנעשתה מלכתחילה לצורך בעל הבית שהוא זוכה בה. לאור זאת לא שייך לדרוש בנידון דידן דמי שכירות.

ד. פיצוי על זמן ורווח קבלני

התובע דרש פיצוי על הזמן הרב שעבר מאז גמר עבודתו וכן רווח קבלני על התוספות שעשה. בה"ד קבע לפי הערכה שאכן יש לפצות את הקבלן בסעיפים אלו בסך 15% מערך התביעה. עלינו להדגיש שלא מדובר על תשלום ריבית האסורה על פי דין או על נזקים עקיפים בהם עסקנו לעיל. תוספת זו באה להתאים את הסכומים שניקבו לעיל למצב עתה.

תגיות

נוהג בתי הדין בזמן הזה לפשר - מפשרים אין משביעים - מפשרים נוהג בתי הדין בזמן הזה לפשר - בשליש מסכום השבועה ועל פי שיקול דעת בית הדין המהנה את חברו - אדם שטוען שבעל מלאכה עשה בחינם שכרו והוצאותיו - כשהנהנה יכול לעשות בעצמו אין משביעים - מחייבים שליש מסכום השבועה שכרו והוצאותיו - כשאין לבעלים הנאה מהשבח עשיית פשרה - כשיש ספק מציאותי עשיית פשרה - כשיש ספק מציאותי בדין שיש בו שבועה - בשבועת היסת אומדנה - אומדנה ודברים שבלב, היחס ביניהם פירוש מצמצם - בממונות טענות נגד השטר - "אמנה או פסים" פירוש מצמצם - בחוזה עבודה עדות מומחה - היזקקות בית דין למומחה אומדנה כראיה - בממונות אומדנה כראיה - אומדנה דמוכח כראיה הוצאה מהמוחזק - הצורך בראיה ברורה החייבים בגרמא - המתכוון להזיק ספק וסתירה בפרשנות המסמך - יד בעל השטר על התחתונה בחוזה עבודה - היקף העבודה פסיקה על פי אומדנה בזמן הזה - אין לפסוק על פי אומדנה בזמן הזה אומדנה כראיה - בפרשנות בדין שיש בו שבועה - בשבועה דאורייתא עשיית פשרה - כשיש הכחשה בטענות עשיית פשרה - כשיש הכחשה בטענות עשיית פשרה - כשיש הכחשה בטענות עשיית פשרה - כשיש הכחשה בטענות עשיית פשרה - כשיש הכחשה בטענות אשם תורם - שפוטר את המזיק אחריות עובד לפגמים בעבודה - אחריות קבלן לפגמים במבנה בדיני עבודה - טענה שהעבודה היתה בחינם בדיני עבודה - טענה שהעבודה היתה בחינם דינא דמלכותא - במסים בקנס - ריבית בקנסות פיגורים במסמכים - דברים שבלב אינם דברים דורשים לשון הדיוט (בנוהגים) - הליכה אחר המנהג בפרשנות תקפו של מנהג - קובע פרשנות לשונות בחוזה (הסכם/התחייבות) - תקפה כנגד הכתוב בחוזה הוצאה מהמוחזק - כשהמוחזק טוען טענה שהיא נגד המנהג תקפו של מנהג - נגד מוחזק שטוען טענה נגד המנהג ללא ראיה אשה כעד - כשנראה לדיין שהיא מהימנה פסיקה על פי אומדנה בזמן הזה - הבחנה בין אומדנה מעדות חיצונית לאומדנה מגופו של הדין אנן סהדי - בהערכת כוונתו של אדם אומדנה דמוכח - קובע את גדרי החוזה אומדנה בהתחייבות - הבחנה בין אומדן להוספת תנאי בחוזה לאומדן על עצם תקפות החוזה דרך עשייתו - מכח אומדן דעת בכוונת המתחייב אומדנה כראיה - בחוזה (הסכם/התחייבות) שטר אמנה - קביעה ששטר הוא שטר אמנה על פי אומדנה פרשנות התנאים - פירוט מחירי החומרים ללא קביעת מחיר כולל לעבודה פרשנות התנאים - על פי מנהג פרשנות התנאים - על פי אומדנה מנהג בדיני עבודה - קובע פרשנות חוזה עבודה בקבלנות - בסיכום מחיר כולל אחריות הקבלן על סיכונים בקבלנות - בקביעת מחיר נפרד לעבודה הסיכונים על בעל הבית במסמכים - על פי אומדנה במסמכים - על פי אומדנה בדיני עבודה - בשכר עבודה על עבודה שלא היתה כלולה בחוזה אומדנה בדיני עבודה - קבלן שבצע עבודה אומדנה שראה עצמו מחוייב בה דברים הכלולים בעבודה - מעשיו של עובד כמעידים על היקף התחייבותו פרשנות - מעשיו של עובד כמעידים על היקף התחייבותו דברים הכלולים בעבודה - קביעת היקף העבודה על פי מומחה עובד ששינה בעבודתו - קבלן שבצע עבודות שלא היו כלולות בחוזה דברים הכלולים בעבודה - קביעת היקף העבודה על פי הודאת בעל דין בדיני עבודה - הודאה שעבודה מסוימת אינה כלולה בחוזה עדות מומחה - קובעת היקף העבודה בחוזה עבודה בחוזה עבודה - ספק אם בוצעה עבודה ואם היה בה צורך חזרה מהודאה - דחיית החזרה עשיית פשרה - לפי שיקול דעת בית הדין עשיית פשרה - הבחנה בין ספק בחיוב בעבודה לספק בצורך בה ובהנאה ממנה בדיני עבודה - חזקה אין אדם עושה עבודתו בחינם בדיני עבודה - חזקה אין אדם עושה עבודתו בחינם במהנה חברו - חזקה שלא עשה בחינם מהימנות המעביד - בטענה שעשה העובד בחינם שכרו והוצאותיו - כשהבעלים נהנה שיקולים ונסיבות המשפיעים על הפסיקה - מחיר נמוך אחריות עובד לפגמים בעבודה - מחיר נמוך כמחייב רמת עבודה בינונית תנאים בחוזה - מחיר נמוך כמחייב רמת עבודה בינונית ליקויים - ליקויים בריצוף ליקויים - ליקויים בבידוד בבית ליקויים - קירות גבס לא מפולסים מכללא - כפר ברוב ומתוך כך השתמעה הודאה במיעוט מנהג בדיני עבודה - טענה שסוכם שלא כפי המנהג בדיני עבודה - טענה שסוכם שלא לפי המנהג ליקויים - פתחי דלתות בגודל לא סטנדרטי ליקויים - ביוב נמוך ולא מתאים ליקויים - מחלק מים שאינו מורכב במקום הראוי ליקויים - תקרה לא מפולסת וחוסר תמיכות בתקרה ליקויים - גימור גרוע של אמבטיה דיני עבודה - הסכמה להמנע מתשלום מע"מ אינה תקפה בדיני עבודה - הסכמה להמנע מתשלום מע"מ אינה תקפה כיוון שהיא נוגדת את החוק אשם תורם - עריכת חוזה בצורה רשלנית טעות בחוזה - החובה לערוך חוזה באופן שימנע טעויות וחילוקי דעות עגמת נפש - כשנגרמה באשמת שני הצדדים קנס פיגורים - כשהאשמה מוטלת על שני הצדדים זכות היורד להחזרת המצב לקדמותו - הבחנה בין שבח שהחזרתו לקדמותו תזיק לבעל הבית לשבח שהחזרתו לקדמותו לא תזיק לבעל הבית שכרו והוצאותיו - קניית בעל הבית את השבח לפני התשלום