בס"ד
מס. סידורי:581

פתיחת מחצבה מתחרה

שם בית דין:גוש עציון
דיינים:
הרב פרל גדעון
הרב לוי שלמה
הרב ביק עזרא
תקציר:
א' הינו חבר באגודה שיתופית ביישוב, ליישוב יש זכויות במחצבה. א' פועל לטובת הקמת חברה מתחרה. א' תובע את מזכירות היישוב במספר תביעות הנוגעות להתנהלותה ביניהן השמצתו. בנוסף טוען א' כי שנים מחברי המזכירות משתלטים על שטחים ציבוריים. היישוב תובע מא' לחדול מפעילותו למען הקמת המחצבה וכן תובע לפסלו מלכהן בתפקידים ביישוב.
פסק הדין:
בית הדין נמנע מלהתערב בהחלטות מזכירות היישוב הנתונות לשיקולה ומתביעות הנידונות בערכאות אחרות. בית הדין אסר על המזכירות לפרסם האשמות שאין להן השלכה מעשית ובנוסף הורה כי עליה להסדיר את השימוש בקרקעות הציבור כך שלא יגרור השתלטות. בית הדין פסל את א' מלכהן בתפקידים ביישוב והכריע כי עליו לחדול מפעילותו להקמת המחצבה.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך:

התובע: א, תושב הישוב ונציג חברה לחציבה מתחרה

הנתבע: ב, מזכירות הישוב שיש לה זכויות במחצבה שקיימת

הקדמה

הישוב הינו יישוב קהילתי, תושביו אנשים יראי ה' המוסרים נפשם על קיום מצוות וישוב ארץ ישראל. כולם אהובים וכולם גיבורים.

רוב אנשי היישוב חברים באגודה שיתופית. שותפות זו אינה שותפות כללית, איש איש ועיסוקו ופרנסתו הפרטית, השותפות היא רק בקשר לעניני הציבור של היישוב.

זכו אנשי היישוב לקיים בהידור מצוות גאולת הארץ וזכה היישוב גם במשענת כלכלית בדמות זכויות על מחצבה. דא עקא שפעמים מרבה נכסים מרבה דאגה, ומזה זמן מה התעוררה בענין המחצבה מחלוקת בין מזכירות היישוב לאחד החברים.

המזכירות והחבר באו לבית הדין לשטוח טענותיהם, וקיבלו עליהם את פסק הדין בחתימת ידם ובקנין כראוי.

בית הדין קיים חמש ישיבות ממושכות בהן פרשו הצדדים בהרחבה את כל הקשור למחלוקת ואת טענותיהם.

כדרכם של דברים, חילוקי דעות בענין כלכלי גולשים גם לכעס וחוסר אימון ברמה האישית. גם בנידון דידן המאבק שבין הצדדים חרג לתחומים נוספים.

מאחר שאנו עוסקים בדין ודברים בין אדם פרטי למזכירות שהיא גוף נבחר על ידי חברי האגודה, נעשה מחד גיסא נסיון כללי לנגח את המזכירות בשורה רחבה של נושאים שבהם היא עוסקת, כגון בחירות, ועדת ביקורת ועוד גם כאשר אין שום קשר ישיר בין ענינים אלו לנושא המחלוקת.

מאידך גם המזכירות נקטה גישה שהתפרשה על ידי החבר כפסילה אישית.

אנו דורשים משני הצדדים בשעת מבחן זו לא לתת למחלוקת להתרחב, מחובתכם לצמצם את המחלוקת אך ורק לטיפול המקצועי בנושא המחצבה, ולהמשיך יחד במפעל הגדול של ההתישבות ובנין היישוב.

החברות והכבוד ההדדי שבין החברים הוא תנאי בסיסי להמשך בניה והתפתחות של היישוב, גם ההערכה ושיתוף הפעולה של הציבור עם המזכירות מהווים אבן יסוד בהתנהלות היישוב ולכן יש לעשות כל מאמץ לחזק את מעמד המזכירות ואת האימון של הציבור בה.

בד בבד עם שמיעת טענות הצדדים, בית הדין ניסה להביא את הצדדים לידי הבנה במחלוקת העיקרית בענין המחצבה. בית הדין הציע למנות בודק כלכלי אובייקטיבי שיבדוק היטב את המצב ויגיש הצעה היכולה להתקבל על שני הצדדים.

לצערנו ענין זה לא עלה יפה, התברר ששני הצדדים שהופיעו לפנינו קשורים מבחינה כלכלית לגופים נוספים, ולכן בעצם גם לו רצו אינם יכולים כלל להחליט על מהלך משמעותי ללא הסכמת השותפים שלהם.

המזכירות ובמשתמע גם חברת המחצבה אינן חפצות בהסכם עם החברה המתחרה, עמדתם היא שהם מסוגלים למנוע את הקמת אותה מחצבה ומכל מקום אינם מוכנים כרגע להגיע להסכם עם המתחרה. המזכירות הביעה נכונות רק להסכם שבו היא מוכרת את זכויותיה במחצבה תמורת כסף מזומן בלבד, הצעה כזו לא הוגשה להם.

בירור הדין

א. הרקע לתביעה

כאמור לעיל לישוב יש זכויות חציבה במחצבה, בפועל חברת המחצבה היא המפעילה את המחצבה, היישוב מקבל מהחברה תמלוגים הנקבעים לפי כמות המכירות של החברה.

בסמוך למחצבה ישנו אתר נוסף המיועד לחציבה – קיימת תוכנית להקים במקום זה מחצבה נוספת. חברת המחצבה והמזכירות רואים בהקמת מחצבה נוספת נזק כבד למחצבה הקיימת ולכן עושים כל אשר לאל ידם למנוע את הקמת אותה מחצבה. הנסיון למנוע את הקמתה נעשה באמצעים משפטיים הגשת התנגדויות ובגצי"ם. מלאכה זו נעשית על ידי חברת המחצבה בגיבוי והסכמה של מזכירות הישוב.

מהצד השני עומד חבר היישוב – א' – שהוא פועל כנציג הבעלים של חברה מתחרה ומנסה בכל דרך להקים את המחצבה האמורה. א' שהוא ממקימי היישוב, ואדם עתיר זכויות ומעשים בביסוסו ובהתפתחותו חרד גם הוא לטובת היישוב ועל כן הגיש למזכירות שתי הצעות שלפי הבנתו טובות ליישוב ומונעות ממנו את הנזק האפשרי של הקמת המחצבה המתחרה. כאמור לעיל המזכירות דחתה הצעות אלו.

עלינו להדגיש, בית הדין אינו עוסק לגופו של ענין, בהצעות של א' ובהחלטות המזכירות. ברור ששיקול הדעת של המזכירות הוא הקובע, עליה לשקול ולהחליט מה טוב ליישוב לפי הבנתה. גם אם מישהו חושב שיש כאן טעות בשיקול הדעת אין זה ענין כלל לבית הדין. בית הדין אינו חברת ייעוץ כלכלית ואינו בא ליטול מהמזכירות את הסמכות להחליט בכל מה שקשור לניהול המחצבה.

פסק הדין יעסוק רק באותם דברים בהם יתכן שאחד הצדדים נהג שלא כשורה כלפי השני - בתביעות ההדדיות.

ב. תביעות התובע

א. התביעה היא שבית הדין יקבע שהמזכירות מכהנת שנה בלבד ולא שנתיים.

החלטת בית הדין - לפי המסמכים שהוגשו בפני בית הדין, המזכירות נהגה בנושא זה על פי ההנחיות של היועץ המשפטי של הישוב ועל כן בית הדין אינו רואה צורך להתערב בנידון.

ב. הוגשה תביעה בענין בחירת ועדת ביקורת – למעשה התברר שהנושא בא על תיקונו ועל כן בית הדין אינו נדרש לנושא זה.

ג. התובע טען שההתנגדות להקמת המחצבה הנוספת עלולה לגרום לתפיסת קרקעות על ידי הפלסטינים ועל כן יש לחייב את המזכירות להגיע להסכמה עם החברה המתחרה, כמו כן טען שהמזכירות מסכנת את היישוב בכך שהיא עלולה להתחייב בחוב כספי כבד למנהל.

כפי שהובהר לעיל בה"ד אינו בא ליטול מהמזכירות את סמכותה לשקול ולהחליט. מדובר אכן בשני נושאים חשובים ביותר, בית הדין התרשם שחברי המזכירות שמעו והבינו את צדדי הענין, בסופו של דבר ההחלטה נתונה להם. כמובן שניתן לערער על החלטה זו בפני אספת חברים לפי הנוהל הקיים.

ד. א' טען שהמזכירות משמיצה אותו ומנהלת נגדו מערכה אישית. הנושא העיקרי שעלה בנקודה זו הוא ענין תשלום התמלוגים על ידי חברת המחצבה הקיימת.

במשך מספר שנים היישוב קיבל מחברת המחצבה פחות תמלוגים מהמגיע לו, לפי טענת המזכירות חברת המחצבה דיווחה דיווח כוזב על כמויות החומר שחצבה ושילמה את התמלוגים בהתאם. אנשי היישוב טענו ש-א' שהיה בכיר בחברת המחצבה הקיימת ודאי ידע על הדבר ואולי אף עמד מאחרי הדיווח הכוזב, העולה מטענתם שבהיותו בחברת המחצבה גרם ליישוב נזק ופגע בהכנסותיו. לצורך הוכחת טענתם הביאו אנשי המזכירות מכתב מעובדת לשעבר של חברת המחצבה המצהירה ש-א' הוא שהיה ממונה על הדיווח של הכמויות.

בענין זה היו לא' שתי טענות עיקריות. א. עיקר הנזק ליישוב נגרם בגלל החלטת הישוב לותר על תמלוגים מאחד התוצרים של המחצבה. ב. הוא ניהל את המחצבה וידע היטב כמה נחצב בפועל אולם הוא לא היה קשור לדיווח ולקשר עם היישוב וממילא שהוא ודאי לא גרם ליישוב נזק. א' הכחיש לחלוטין את המכתב של העובדת וביקש להביא עדים להוכחת טענתו.

ענין זה קשור לעבר ולרצון לפסול את א' אישית, אין לכך שום השלכות על הדיון הנוכחי ועל הקשר עם החברה המתחרה שהוא הבעיה העומדת בפנינו. ולכן אע"פ שא' ביקש להביא עדים מצדו בנושא זה, בה"ד החליט שאין צורך בעדים בנושא זה. דברי א' שהוא אומנם מסר לחברת המחצבה את הדיווחים על המחצבה אולם לא עסק בהתחשבנות עם הישוב מקובלים עלינו.

כאמור אין לענין זה שום השלכה מעשית ולכן בכל מקרה על המזכירות להימנע מהפצת סיפור זה או כל סיפור אחר ובכלל על המזכירות להימנע מכל נסיון לפסול את א' אישית ולהציגו כמי שמוכן לפגוע בישוב. כאמור לעיל על שני הצדדים להפסיק מיד כל נסיון של פסילה או פגיעה אישית ולצמצם את המחלוקות לטיפול המקצועי בענין המחצבה.

ה. א' טען שהמזכירות גרמה לו נזק כספי בכך שלא קיבל מחברת המחצבה את הפיצויים המגיעים לו. אנשי המזכירות הכחישו טענה זו מכל וכל. גם לטענתו של א' ברור שהחובה היא על חברת המחצבה ולכן מדובר על גרם עקיף ביותר של נזק שאין לתבוע אותו מהמזכירות. תביעת הפיצויים היא נגד חברת המחצבה ולא נגד היישוב ולכן אין מקומה כרגע בבית דין זה. הדרך הנכונה לגבות חוב זה היא לתבוע ישירות את חברת המחצבה, אין שום מקום לחייב את היישוב בחוב זה.

ו. לדברי א' במסגרת העתירה לבג"צ נטען על ידי היישוב שקיים חשש למעשים פלילים של מר פלוני, א' טען שיש כאן שקר ולשון הרע ולכן על המזכירות לבטל טענות אלו.

מכיון שהדבר הוגש לבג"צ ונמצא שם בדיון אין מקום לדיון בזה בפני בית הדין.

ז. הוגשה תביעה בענין השתלטות שני חברי מזכירות על שטחים השייכים לציבור. טענה זו היא טענה אישית ביסודה, בית הדין הסכים לדון בה מכיון שלו היה חלילה מוכח מעשה של גזלה מן הציבור הדבר היה פוסל את החברים הנ"ל מחברות במזכירות.

בדיון שהתקיים בבית הדין התברר שאכן אחד החברים משתמש במידה מסוימת בקרקע השייכת לציבור.

מדברי החבר עולה שהוא לא השתלט על שטח שאינו שלו, החברה הקבלנית בנתה גדר לאורך שורת הבתים, מיקומה של הגדר לא נעשה בקצה המגרש של החבר אלא רחוק יותר וממילא יש שטח שמצורף לשטח שלו. לדבריו השטח עדין עומד לרשות הציבור כל אימת שיחפוץ והוא לא מתיחס לזה כשטח שלו.

על מנת למנוע אי הבנות בקשר לשטח הנזכר, על המזכירות בהתיעצות עם היועץ המשפטי של היישוב להחתים את החבר על תצהיר המבהיר את מעמד השטח ואת זכות השימוש של הציבור.

ג. תביעת המזכירות

המזכירות תבעה לפסול את א' מלשמש בשום תפקיד ביישוב, וכן להורות לו להפסיק את פעילותו בחברה המתחרה.

התביעה להפסקת הפעילות בחברה המתחרה יכולה להסתמך מבחינה הלכתית על שתי הלכות:

א. דין השגת גבול, ירידה לאומנותו של חברו.

ב. היותו של א' שותף וחבר בקהילה, בענין זה הובא סעיף בתקנון האוסר על החברים לפגוע בעסקי השותפות.

תשובתו של א' התיחסה לשני מישורים:

א. במישור המעשי טען שמחצבת החברה המתחרה כבר אושרה בעצם ולכן היא עובדה מוגמרת גם ללא עבודתו, מאחר שכך, המשך עבודתו בנושא לא מזיק לישוב.

ב. במישור ההלכתי ניסה להוכיח שאין במקרה זה בעיה של יורד לשדה חברו, לענין הסעיף בתקנון טען שאין זה סעיף חוקי מכיון שזה הסדר כובל וכן זה עומד בניגוד לחוק חופש התעסוקה.

בירור הדין

בית הדין אינו מקבל את טענתו של א' שהמחצבה היא עובדה קיימת ואין לעבודתו בה משמעות. א' זימן לעדות בבית הדין את פלוני כעד מטעמו, בית הדין התרשם שאכן עד זה בקי היטב בנושא הנדון מכל היבטיו, כמו כן פלוני נראה לנו כעד בעל אמינות גבוהה ביותר.

מעדותו עולה בודאות שלא' תפקיד מכריע בהקמת מחצבת החברה המתחרה ובלעדיו העסק היה כנראה קורס.

לגבי המצב הנתון כעת למדנו מדבריו שני דברים:

א. עדין ניתן על ידי התנגדויות ואמצעים משפטיים לדחות את הקמת החברה המתחרה לזמן רב.

ב. גם במצב הנתון יש לא' חשיבות מכרעת בהמשך הטיפול בהקמת המחצבה.

העד המליץ על שיתוף פעולה בין המחצבות דבר שיביא תועלת לשני הצדדים, המלצה זו כידוע לא התקבלה על ידי חברת המחצבה ולכן גם לא על ידי הישוב.

לכל הצדדים בדיון היה ברור שבמצב הנוכחי הקמת החברה המתחרה אכן יכולה לגרום לישוב נזק, היה אומנם פער בין הצדדים לגבי רמת הנזק אולם לצורך הדיון שלנו אין לכך משמעות.

לאור זאת בה"ד קובע באופן ברור:

א. החברה המתחרה אם תקום תגרום נזק לישוב.

ב. העובדה שא' עוסק בהקמת החברה המתחרה היא אכן בעלת משמעות רבה, סביר להניח שלולא א' החברה המתחרה לא היתה קמה בשלב זה.

לאחר בירור המציאות עלינו לדון האם יש כאן סיבה לאסור על א' את המשך עבודתו בחברה המתחרה.

הצדדים העלו את סוגיית יורד לאומנותו של חברו, סוגיה זו אינה עוסקת בחבר אגודה אלא בטענה כללית של השגת גבול. כלומר לו היינו אומרים שיש כאן השגת גבול לא היה מדובר על פסיקה אישית לגבי א' אלא פסיקה כללית שאסור לפתוח שם מחצבה נוספת שמא מחצבת הישוב תיפגע.

בית הדין אינו מקבל טענה זו של השגת גבול. וזאת מכמה סיבות.

א. הלכה זו המובאת בחו"מ בס' קנ"ו עוסקת בבני עיר או מבוי כאשר יש למישהו יתרון מעצם היותו בן העיר. כאן המחצבה היא מחוץ לעיר באזור שאין לישוב בו שום עדיפות על פני אחרים

ב. לא הוכח מבחינה מציאותית שאכן הקמת מחצבה נוספת תגרום לקריסת המחצבה הזו.

ג. דין פסיק לחיותיה נאמר באופן כללי לגבי פרנסתו של אדם פרטי – יישום דין זה במסגרת של חברה אינו מוסכם ופשוט. במקרה דנן מדובר על חברה וגם מדובר על נכס ציבורי שמשמעות אובדנו לפי דברי המזכירות היא העלת המסים ביישוב.

האם שייך השגת גבול לגבי חברה או לגבי רכוש ציבורי - שאלות אלו דורשות דיון מקיף, בית הדין לא נכנס לזה מאחר שכאמור אין לנו כלל הוכחה שאכן יש כאן סכנה ממשית של פסיק לחיותיה. גם אם יש סכנה כזו הענין לא נובע ממצב אוביקטיבי אלא ממצבה הכלכלי של חברת המחצבה.

השאלה העיקרית העומדת בפנינו א"כ היא האם מותר לחבר אגודה לפעול באופן שעלול לגרום נזק כלכלי לאגודה שהוא חבר ושותף בה.

המהר"ש בח"ג ס' כב' עוסק בשאלה דלהלן:

שלושה שותפים היו בעלי מנסרה של עצים,

"...נתפשרו אשר שני שותפים ישארו בעסק ולשותף השלישי יתנו סך עשרים ר"כ לשבוע, ונכתב בכתב הפשרה שבאם באיזה שנה לא יחתכו נסרים לא יתנו לו כלום".

בהמשך השאלה שני השותפים קנו לעצמם מנסרה אחרת ובעצם גרמו לכך שלשותף השלישי לא מגיע כלום מאחר שהם הפסיקו לנסר במנסרה שהיה לו חלק בה.

כותב שם המהר"ש בין השאר:

"אך לפענ"ד בפשיטות כיון שנראה שהתובע היה שותף להזעג {מנסרה} הישנה א"כ אם היה נשאר בהשותפות והיו רוצים לקנות זעג אחרת ולחתוך שם עצים לעצמם ודאי הי' יכול לעכב עליהם...."

כלומר שני שותפים אינם יכולים לעבור לעבודה במנסרה אחרת מכיון שכך הם גורמים לשותף השלישי נזק. בהמשך אומר המהר"ש שגם בדיעבד לאחר שעשו את הדבר, שותפים חייבים גם בגרמא. לגבי זה הוא מחלק בין אם כונתם היתה להזיק או לאו. ברור מדבריו ששותף יכול לעכב את חברו מעשיית מעשה שיגרום נזק לשותפות.

כעין זה מצאנו בתשובת כהונת עולם ס' י' בקשר לאחד השותפים שהחזיר שטר טרם שפרעו אותו, שדיני גרמי וגרמא לא נאמרו בשותפין וחייבים אף בגרמא שצריך השותף להיזהר שלא יגרום נזק לשותף אפ' בגרמא אומנם האמרי בינה בהל' הלואה ס' ל"ט מביא את הכהונת עולם וחולק עליו.

גם במהרש"ם ח"ב ס' מ"א מצינו בדומה לזה:

"להרב הנ"ל ומה ששאל בלוי שהחזיק האקציז כמה שנים ואח"כ שכרוהו ראובן ושמעון בשותפות בהוספה גדולה ויודעים שיהי' להם היזק ועתה רוצה לוי להחזיר לראובן מעותיו שיהי' עם שמעון בשותפות ויוכל להזיקו בכל העסק כמעט כל מעותיו ושמעון מוחה בראובן שלא ימכור חלקו כי לא נשתתף כ"א עמו ולא עם לוי שונאו וראובן טוען שאינו רוצה להפסיד בשביל טובת שמעון ואם אין רצונך בזה קח אתה חלקי:

הנה בחיבורי סי' קע"ו ס"מ ובהגהות שבסוף חיבורי דע"ת בשו"ת סי' ח"י לסי' קע"ו ס"מ הבאתי מכמ"ק בזה דודאי יוכל למחות מדינא בשותפו שלא ימכור חלקו לאחר רק בדין דיעבד הארכתי שם דמה שעשה עשוי וע' בשו"ת שם ארי' סוס"י ל"א בדין שותפים בריחים שמכר א' חצי חלקו לשותפו בריחים האחרת הסמוכה לשם והביא ג"כ מדבריו /מדברי/ צ"צ ושע"מ שהובאו בחיבורי והעלה דבכה"ג שזה הקונה יזיק להעסק מפני ריחים שלו שהם צרות זל"ז לכ"ע יוכל לעכב מלמכור לו ואפי' כבר מכר המקח בטל ע"ש ומכ"ש בנ"ד שכל הקניי' רק אדעתא דהכי להפסיד לשמעון ואף שטוען שאין רצונו להפסיד י"ל דהוה כמציל א"ע בממון חבירו דאסור, והנלע"ד כתבתי".

כלומר שותף אינו יכול למכור את חלקו לאחר כאשר מכירה זו תגרום נזק לשותף השני.

הבחנה זו שבין הגדרת מזיק לגבי אדם שאינו שותף לבין הגדרת מזיק בשותפים, מבוססת על ההנחה שתנאי בסיסי מתנאי כל שותפות הוא שהשותף רוצה בהצלחת השותפות ולא בהפסדה. אדם שאינו שותף עושה את החשבון הפרטי שלו גם אם הדבר עלול לגרום נזק לאחר ולכך יש את ההגדרות הרגילות של נזיקין, אולם שותף עצם היותו מוגדר כשותף מחייב אותו לפעול לטובת השותפות ולא להזיק לה אפ' בנזקים עקיפים.

הלכה זו נראית פשוטה בכל שותפות, במקרה שלנו כאמור יש סעיף מפורש בתקנון האגודה המחייב זאת. א' טען שסעיף זה בתקנון עומד בניגוד לחוק, טענה זו הופרכה על ידי חוות הדעת שהביאה המזכירות, הסברא הפשוטה נוטה לעמדה של המזכירות שיש להבחין בין שותפים לבין כלל הציבור, אולם גם אם נניח שיש ספק לגבי כוונת החוק עלינו להעדיף את ההתחייבות המפורשת על פני ספק בפירוש החוק.

לאחר שראינו שאכן יש חשש שעבודתו של א' בחברה המתחרה תגרום נזק למחצבת הישוב, ומאחר שכאמור אסור לשותף לגרום אפ' נזק עקיף לשותפות, בית הדין פוסק שעל א' להשעות עצמו מחברות באגודה.

במכתב של האדמו"ר הקודם של חב"ד כותב הרבי לגבי מקרים של חילוקי דעות "אין לפרסם הדבר ברבים על ידי כתיבת מכתבים לרבים, אם יש צורך והכרח בכתיבה צריך לכתוב אך ורק לרבנים שהם בחזקת כשרות שבודאי לא יפרסמו הדברים... וגם בענין הנוגע לרבים יודיעו הרבנים מה שנוגע למעשה בפועל בלבד".

לו היינו נוהגים לפי עצתו היינו מסתפקים בפרסום השורה התחתונה בלבד, בית הדין ראה צורך לנמק בתמצית את החלטתו ולמסור לצדדים פסק דין מנומק, עם זאת אנו אוסרים על הצדדים לצלם את פס"ד או לפרסמו ברבים.

פס"ד זה בא לקבוע נורמה מסוימת שהיא הנורמה הצריכה להתקיים בישוב על פי דין, אין כאן חלילה שום פסילה אישית או הטלת פגם מוסרי על מי מהצדדים.

השעיה זו תימשך כל עוד א' ממשיך לעסוק בהקמת החברה המתחרה. לאחר שהקמת החברה המתחרה תוכרע לכאן או לכאן בה"ד יבדוק החלטה זו מחדש.

תגיות

יורד לאומנות חברו - הבחנה בין הפחתת פרנסה לבין מניעתה לגמרי עד אחד - בממונות היזקקות בית הדין לתביעה - אי היזקקות לתביעה הנוגעת לצד שלא קבל עליו את בית הדין היזקקות בית הדין לתביעה - אי היזקקות לתביעה הניתנת לגישור על ידי גורם מוסמך אחר דרך עשייתו - בקנין דרך עשייתו - בחתימה היזקקות בית הדין לתביעה - אי היזקקות לתביעה הנוגעת להחלטות פנים יישוביות היזקקות בית הדין לתביעה - אי היזקקות לתביעה הנוגעת להחלטות פנים יישוביות הוצאת דיבה וביזוי הזולת - הוצאת דיבה וביזוי הזולת היזקקות בית הדין לתביעה - תביעה שעלולה להשפיע בעקיפין על התביעה הראשית חברי המזכירות - חובת נקיון כפיים חברי המזכירות - החלטה שעל יישוב להחתים חבר מזכירות על מסמך להוכחת נקיון כפיו עד אחד - כשהאמינוהו בית הדין יורד לאומנות חברו - הבחנה בין בעל עסק עם זיקה למקום לבעל עסק ללא זיקה למקום יורד לאומנות חברו - בנכסי ציבור או חברה אחריות השותפים - האיסור להזיק לנכסי השותפות שותף בנכסי השותפות - הבחנה בין התכוון להזיק ללא התכוון שותף בנכסי השותפות - שותף בנכסי השותפות מניעת יציאתו של שותף על ידי שותפו - מחמת נזק שיגרם לשותפות תנאי שאסור לשותף להזיק לשותפות עשייתו מכללא - כניסה לשותפות מחייבת את השותף בכל נזק שיגרום לשותפות תנאים בחוזה - התחייבות שלא להזיק לשותפות נגד דינא דמלכותא - בספק בפירוש החוק ספק בפירוש החוק - נגד תנאי פסק דין ומעשה בית דין - כתיבת פסק הדין על ידי הדיינים פסק דין ומעשה בית דין - פרסום פסק הדין תנאים מכללא - שלא להזיק לשותפות אפילו בגרמא