בס"ד
מס. סידורי:47

בעל הבית שחזר בו אחר ביצוע עבודה אדריכלית

שם בית דין:קרית ארבע
דיינים:
הרב ליאור דוב
הרב הירשנזון ישראל
הרב אילוז שלום
תקציר:
אומן תבע לשלם על עבודה שלקראת סיומה בעל הבית החליט שהיא איננה תקינה, ולעומתו תבע בעל הבית על נזקי גרמא בשל עיכוב בעבודה ועוד.
פסק הדין:
בית הדין חייב את בעל הבית על העבודה באופן עקרוני וחייבו בחצי מהפרש ההודאה והתביעה כפדיון שבועה ודחה את תביעת בעל הבית כיוון שלא וודאי שהנזק נגרם בגלל האומן.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך: כ"ב אדר תשס"ט

תשס"ט/7

התובע: א', אדריכל.

הנתבע: ב', מזמין העבודה.

בנושא: תביעת דמי עבודה ותביעת נזיקין כנגד.  

טענות הצדדים: 

התובע: אני הוזמנתי על ידי הנתבע למחרת יום הכיפורים תשס"ח לתכנן להם בית בישוב ג', הם הביעו את רצונם ונקבע שכרי ל 70 ₪ למ"ר, אדריכלות וקונסטרוקציה כולל נהלי רישוי במועצה. כחדשים לא היה קשר, בחנוכה תשס"ח חודש הקשר וחפצו בביצוע התכנון כפי שסוכם, הגשתי חשבונית ראשונה באדר א' ואז עבדתי דרך חברת ניהול ולא הייתי עדיין עצמאי והחשבונית לא שולמה ולא ידעתי מזה. עד סיום כל הפרויקט, הסכום היה בסך 8,730 ₪ כולל מע"מ. באזור שאמור היה לקום המבנה, לא היה רישום מדויק של המגרשים, מהנדס המועצה אישר בע"פ את המגרש ולבסוף באמת זה היה המגרש, מגרש א', והיו באמצע כמה פגישות ובירורים כי הנושא לא היה ברור בגלל סיבות אובייקטיביות, שמגרש מסוים היה אמור לשמש צרכי ציבור או כביש, לבסוף המועצה אישרה את המקום, הגשתי תכניות עבודה והנתבע ביקש עלויות ע"י עובדים יהודים וערבים.

התחיל מו"מ מול קבלן, בשלב מסוים לקראת סוף עבודתי בקשו פגישה איתי ומסרו לי שאינם מעוניינים בתכנון שלי, נסעתי להדפיס את התכנית והשקעתי בזה מאות שעות של עבודה, והם ביקשו להוסיף סכום מסוים שאתכנן מההתחלה, כעת כל החומר נמצא אצלם.

נאמר לי שלא רק שלא ישלמו גם יתבעו אותי על נזיקין בסך המתקרב ל 26,000 ₪, סכו תביעתי הוא 19,404 ₪ כולל מע"מ.

 

הנתבע: לא נחתם איתנו חוזה מעולם, דובר על סכום 13,14,15 אלף ₪ וכעת הוא דורש יותר מ 19,000 ₪.

אמרנו לו שאנו לוקחים אותו משום שהוא זול יותר, ואם היינו יודעים שזה הרבה לא היינו לוקחים אותו. אמרנו לו שאנו צריכים לבנות את דירתנו עד פסח והוא דיבר עד אב תשס"ח, במועצה היה עיכוב כחודש וחצי, והיה עיכוב גדול מחמתו. בחודש ניסן התחשבנו סופית, ואז ביטלנו את ההתקשרות, וכעבור שלושה שבועות הגיש את התכנית, לא קיבלנו את התוכניות וכעת המזכירות נדיבה פחות בפיחות השכירות פי 2.

מהנדס המועצה טעה בבחירת המגרש, ותמיד דברנו על מגרש ב', כעת המדידה המדויקת אינה מתאימה לתכניות שלו.

ביקשנו לצמצם שטח עד 200 מ"ר הוא הגיע בתכנון שלו עד 240 מ"ר.

ביקשנו תמיד קומה אחת, התברר לנו שניתן לבנות עד 194 מ"ר.

הוא לא נתן לנו לבחור ואמר שאסור לבנות על עמודים, והתברר שכן מותר.

ונאמר לנו שעלות קומה אחת יותר יקרה והתברר לנו שזה לא נכון, ואין לנו מה לעשות עם התכניות שלו.

אנו תובעים - מעבר דירה בסך 1000 ₪ שכ"ד 19,700 ₪, הוצאות בגין עבודה קודמת 1200 ₪, עגמת נפש בסך 5,000 ₪.

 

התובע: אני מודה שלא נחתם חוזה, כל הדברים היו בע"פ ובשיחות טלפון.

מה שאמרתי להם בהתחלה כ 15,000 ₪, זה הערכה כללית של 180 מ"ר, אבל מה שקובע את המחיר האמיתי למ"ר, זה מה שהוגש בתכנית, והם הגישו את שטח הבניה לרישוי, ממילא זה כולל את המחיר לפי מטרז' ושמה היה יותר מטרים מרובעים.

מה שאמרו שהם רוצים להיכנס בפסח, אני אמרתי שאם יהיו זריזים אולי בחודש אב. הם הסכימו באופן עקרוני לבית דו קומתי, וביקשו תוספת חדר שמראה בעליל שמסכימים לתוכנית.

רק בתחילת חודש אייר הוחלט על בקשת המועצה למודד, מבחינתי הם יכולים לבנות את המבנה שתכננתי כיום. הם התעסקו בפרטים קטנים, מה שמראה שהיה נוח להם צורת המבנה בכללו. כל התביעות שהם תובעים זה גרמא ואני יודע שאיני מזיק בגרמא.

 

הנתבע: התברר לנו שניתן לחרוג משטח של קומה ראשונה, תמיד הבענו אי שביעות רצון משתי קומות וכל הסכמה לתכנית היתה בגלל הטעיה.

אנו תמיד ביקשנו מחיר סופי לא לפי מטר אלא מחיר סופי כולל מע"מ.

מעולם לא התברר המחיר האמיתי, לא ידענו שהבית חורג מ 200 מ"ר, לא שמנו לב שהשטח חורג בתכנית מעבר ל 200 מ"ר, ואנו הדגשנו שאין לנו כסף ליותר מ 200 מ"ר, והובהר לנו שחתימה על אישורים ניתן לשנות.

הלו"ז היה אצלנו תנאי בסיסי בחוזה.

 

הצדדים הרחיבו בטיעוניהם וכן הביאו שרטוטים ותכנית פרוגרמה כפי שהדברים מופיעים בתיק בית הדין.

 

ע"כ עיקרי הטענות והרחבת הדברים בפרוטוקול בתוך התיק.

הצדדים חתמו על שטר בוררות כמקובל בישראל.

בירור הדין

עומדות לפנינו שתי תביעות, תביעתו של מר א' לתשלום עבור עבודתו בתכנון הבית, ותביעת הנגד של מר ב' על נזק שהיה לו כתוצאה מאי בנין הבית לפי לוח הזמנים שלו.

בית הדין בחן את העובדות כפי שהופיעו בטענותיהם ובסיכומים שהגישו הצדדים לבית הדין, והוא בא לכלל מסקנות כדלקמן.

א. תביעת א' לתשלום על העבודה.

היות ומשפחת ב' הזמינה אצל מר א' תכנית אדריכלית לבנין בית והוא עבד עליה כמה מאות שעות עבודה, ולקראת סיום עבודתו הודיעו לו שאינם מרוצים ורוצים לבטל את כל ההתקשרות, לפי הדין הפשוט, מי שפנה לפועל לעשות עבורו פרויקט אינו יכול לטעון לאחר שעשה איני משלם לך, כדוגמא שמצינו בשו"ע חו"מ ס' של"ג סע' ח' באומר לאומן עשה כלי ועשהו אינו יכול לומר איני רוצה, ע"ש.

ובנוגע לטענה שהיה כאן מקח טעות מצד משפחת ב', היות והם שיתפו פעולה במשך כל הזמן ולא אמרו מפורשות שאינם מעוניינים בעבודתו, לקראת הסיום אי אפשר לטעון כך. ומה גם שראו את הפרוגרמה וכן את האישור למזכירות, טרם שהוגש למועצה. ושם גם הופיע הנושא של גודל המטרז' שחרג ממאתיים מ"ר. אין אפשרות לטעון לא ראיתי או לא שמתי לב, מוזכר בהלכה בשו"ע חו"מ סי' מה סע' ג' באם אדם מודה בשטר וחתם עליו וברור לכולנו שלא קרא ולא ידע מה שכתוב, בזה שחתם גילה דעתו שהוא מקבל עליו, גם כאן היות והם חתמו והיה כתוב שם גודל המטרז' אין אפשרות לטעון לא שמתי לב. וכן מובא דין כזה בשו"ע אה"ע סי' ס"ח בשם תשובת הרשב"א, על חתן שחתם על כתובה וטען שלא ידעתי על מה חתמתי שאינו נאמן, ולכן אין לראות בעבודתו של האדריכל כאילו עבד שלא בשליחות המזמין.

ומה שטען הנתבע שהוא עיכב את הפרויקט וזה גרם להפסד עבורו, הרי אנו רואים שגם מצד המועצה היה עיכוב וגם אין הוכחה שבגללו באופן בלעדי נגרם העיכוב. הרי הדבר היה אמור להימסר לקבלן, ומי יודע כמה זמן זה היה עלול לקחת, ולכן אין לחייב את התובע כי אין כאן ברי הזיקא מצדו.

מצד הנתבע יש כאן מודה במקצת, גם הנתבע הודה שדובר בהתחלה עד 15,000 ₪, וזה עלה בגלל חישוב המ"ר, ולפי דברי התובע זה היה רק חישוב כללי והחישוב הפרטני היה לפי 70 ש"ח למטר וזה מה שקובע. נמצא שיש כאן מודה במקצת על 15,000 ₪, ולפי דברי התובע 19,404 ₪. ולפי מה שמקובל בזמננו כדי להפטר משבועת מודה במקצת מפשרים בממון, נראה לבית הדין שמצד פשרה לחלק את יתרת החוב לחצי, שהנתבע יפדה את השבועה בסך 2,200 ₪. כמו כן היות והתובע לא ביצע בפועל את הסיום כולל ביקורים במקום הבניה, בית הדין מוצא לנכון לנכות עוד 700 ₪, דהיינו שהנתבע ישלם רק 1,500 ₪, סך הכל 16,500 ₪.

בנוגע לתכנון על המגרש, בסופו של דבר זה תוכנן על מגרש 185 בפועל, למרות העיכובים והטעות שהיתה בדרך.

ב. תביעת הנגד עבור נזיקין.

הנה לחייב על נזק בגרמא צריך להיות אחד מהאופנים הבאים: או שהמזיק התחייב לשלם כדרך שמקובל אצל קבלנים, שאם לא ימסור את הדירה בתאריך מסוים אזי כל חודש או יום ישלם סכום מסוים, כאן בנידון דידן לא שמענו שהיתה התחייבות שכזאת. ואם נדון מדין מזיק בגרמא, הרי בדיני אדם אין לחייב, וגם בדיני שמים בנידון זה אינו חייב כפי שכתבנו בהתחלה, היות והוא פעל בשליחותו של המזמין והעיכוב לא נגרם בגללו אלא היו גורמים אחרים בשטח, מועצה מקומית או המהנדס, והועדה שהיתה אמורה לאשר כל מיני אישורים, ואין להטיל את האחריות על האדריכל המתכנן.

לסיכומו של דבר אין בית הדין רואה מקום לחייב את התובע בגרימת נזק אפילו בדיני שמים.

 

לסיכום: על הנתבעים לשלם לתובע סך 16,500 ₪, לא יאוחר משלושים יום מאת הגעת פסק הבוררות לידם.

בית הדין מקווה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו.

בכבוד רב

הרב דוב ליאור                          הרב ישראל הירשנזון                    הרב שלום אילוז

תגיות

טענת חוסר מודעות לתוכן השטר - "לא הבנתי את הכתוב בשטר" טענת מקח טעות - כשהמשיך לשתף פעולה זכות העובד לשכר עבודה - בעל הבית שחזר בו מעבודה אדריכלית גדרו - לא ברי היזיקא מעשים שהם גרמא בנזיקין - אדריכל אחר בעבודה ונגרמו הוצאות אין משביעים - מחייבים חצי מסכום השבועה קנס פיגורים - קנס פיגורים יורד לשדה חבירו - מוציא הוצאות על נכסי חברו שבועה דאורייתא - בחצי מסכום השבועה