בס"ד
מס. סידורי:413

תשלום משכורת לעובדת שעזבה בפתאומיות

שם בית דין:נוה נוף ירושלים
דיינים:
הרב ורהפטיג יעקב
הרב צפירה יגאל
הרב קולר יהושע
תקציר:
עובדת שעזבה את עבודתה ולא היה למעסיק די זמן להתארגן מראש תובעת את שכרה לאחר שהציעה שמשכרה ינוכה חלק כפיצוי על העזיבה הפתאומית. המעסיק טוען הנזק שנגרם לו מעזיבת העובדת עולה לכדי שכרה ויותר.
פסק הדין:
בית הדין פסק כי על המעסיק לשלם לעובדת את שכרה כפי שמגיע לה על פי החוק.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך:

התובע: א, עובדת

הנתבע: ב, מנהל החנות

 

עובדות וטענות

 

התובעת:

 

עבדתי בחנות הפרחים מה- 1/9/04 שלושה חודשים, ב- 28/11/04 הודעתי למנהל החנות שאני מתכוננת לעזוב עד עוד חודש, כמה ימים אחרי זה מצאתי עבודה ובעלי המקום החדש לחצו שאתחיל מיד ולכן ב- 10/12/04 עזבתי את החנות שזה יוצא שבועיים אחרי שהודעתי.

לפי מה שבררתי ע״פ החוק אחרי שלשה חודשי עבודה צריך להודיע שלשה ימים קודם על הפסקת עבודה (דהינו יום לחודש עד חצי שנה אח״כ צריך להוסיף יומיים וחצי על כל חודש ואחרי שנה צריך להודיע חודש קודם) סיכמתי עם הנתבע שהוא יזמין שוזרת חדשה לפחות לחודש אפי׳ שמשכורתה תהייה יותר גבוהה והסכמתי שאת ההפרש ינקה מהשכר של החודש ועשרה ימים שמגיע לי, התקשרתי במשך חודשים לגבי מה שמגיע לי ודחו אותנו מפעם לפעם, ותוך כדי הדברים עם עובדות שם התברר לי שבכלל לא לקחו שוזרת חדשה במקומי.

 

הנתבע:

 

התובעת עבדה בחברה שלנו שלושה חודשים עבדה טוב והיינו מאוד מרוצים, יום אחד החליטה שהיא רוצה לעזוב בלי לומר סיבה, ניסיתי לשכנע אותה להישאר והיה נראה לי שאפשר לשכנע אותה להישאר, יום אחד נכנסתי לחנות והיא אמרה לי אני צריכה להיות כנה איתך - התקשרו אלי מחנות מתחרה והציעו לי עבודה והציבו לי אולטימטום להתחיל כבר מחר בעבודה החדשה, לא קיבלתי מהתובעת מכתב שהיא מתפטרת, והאמת כשהיא אמרה לי את זה בפעם הראשונה לא היה נראה לי שזה החלטי וגם לא זכור לי שאמרה שהיא עוזבת בעוד חודש.

לא הסכמתי לשחרר אותה כדי לא להישאר בלי עובדת ועובדת חדשה צריכה לעבור חפיפה, ואמרתי לה שהיא לא משוחררת.

היא יצאה ועשתה כמה טלפונים וחזרה בהצעה שלא אשלם לה הכסף שמגיע לה (חודש ועשרה ימים) בגלל שלא נוח לה שהיא עוזבת ומשאירה אותי ככה ועוד לחנות מתחרה וכו׳, לא הסכמתי גם לזה ואמרתי לה שעל עבודתה מגיע לה והיא צריכה לקבל את הכסף שמגיע לה, וחשבתי שלפי החוק צריכים שבועיים הודעה מראש, נוצרה אוירה בחנות שאי אפשר לעבוד יחד דבר זה היה ביומיים שלושה לפני שעזבה (לא זוכר במדויק), עבודתה נפגעה עקב טלפונים עם החנות המתחרה ובירורים שונים. התובעת באה אלי שוב ואילצה אותי בכך שלא היתה אוירה של עבודה ולכן הסכמתי לשחרר אותה בלי שום תנאים כדי שלא תיהיה לחוצה להודיע לחנות השניה שהיא באה, בשלב אחרי זה אמרתי לה שאחפש שוזרת אחרת שלא משנה מה יהיה מחיר העסקתה ואקזז ההפרש מהשכר שלה והיא תקבל מה שמגיע לה - המדובר בשבועיים אותם (כך חשבתי אז) שהיא צריכה להודיע לי מראש על הפסקת עבודה. חיפשתי שוזרת ולא מצאתי ועקב זאת נגרם לי נזק לפי הערכתי בגודל מה שהיה מגיע לתובעת אם לא יותר כי נשארתי בלי שוזרת, רק כחודש אחרי זה מצאתי שוזרת - שגם היא באה והציעה עצמה ולא שאני מצאתי.

לא היתה לי שום כוונה לא לשלם לה את הכסף שמגיע לה אלא היא עצמה הציעה את זה.

ב. התובעת גרמה לי נזק והיא יודעת זאת, בזה שהשאירה אותי ללא שוזרת ולכן היא הציעה את הצעתה.

בין אדם לאדם לא עושים כך.

 
התובעת (בתגובה לדברי הנתבע):

 

יצאתי מהחנות אולי לרבע שעה כדי לעשות טלפונים ואמרתי לנתבע שאני עושה זאת, גם היה לי באותן ימים חום של 39 מעלות ויכולתי לקחת חופשת מחלה ובכל אופן באתי לחנות ונשארתי לעבוד עד הערב עקב עבודה מרובה של מכירה ללקוחות עם הזמנות מאוד יקרות וכן סידור של כל הוויטרינה מחדש, ולדעתי לא היתה ירידה בעבודתי ואדרבה השתדלתי יותר. (אולי עקב זה שלא הרגשתי טוב אולי היתה ירידה מסוימת).

כשהצעתי את הפשרה אף פעם לא אמרתי והצעתי שלא ישלמו לי כלל מה שמגיע לי על עבודתי חודש ועשרה ימים, הנתבע לא נמצא בחנות כל הזמן, ואני דברתי עם אחותו שהיא מנהלת החנות בגבעת שאול ושם היה ברור לגמרי שאני עומדת לעזוב - כדי להתקדם בשזירה ואולי ללמוד בתחום האומנותי, כל הזמן דברתי על זה שאני עוזבת ואז עדין לא חשבתי על החנות השנייה, הפניה מהחנות השנייה היתה פתאומית ובלתי צפויה.

הנתבע (בתגובה לדברי התובעת בשנית):

אני מחזיק במה שאמרתי קודם, לי ידוע בכל מקום שמודיעים שבועיים מראש על עזיבה וכן על פיטורים, לא אומרים לבן אדם לעזוב מיד, וכן לא עוזבים מיד כך בלי הודעה מספיקה מראש.

הוצע ע״י הנתבע בפשרה לשלם 2000 ₪

התובעת ביקשה חצי מהחודש ועוד עשרה ימים כ- 3250 ₪

הנתבע הסכים ל- 3000 ₪ מסך התביעה התובעת סירבה בהתחלה, וכשהסכימה לבסוף - הנתבע חזר בו וביקש שבית הדין יפסוק בנושא.

בית הדין הציע לנתבע לחשוב שוב אם יסכים לפשרה של 3000 ₪ כפי שהוא הסכים קודם. לאור תשובתו - ימשיך הדיון בנושא.

 

פסק דין

 

לאחר בירור הענין של החוק עולה כדלהלן:

חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות התשס״א 2001 סעי׳ 2 (ב) וסעי׳ 2 (ג) לעובד ישנה הזכות להתפטר בהודעה מוקדמת בכתב.

התובעת עבדה כשלושה חודשים + עשרה ימים, ולפי סעי׳ 4 (1) לחוק זה עליה היה להודיע 3 ימים לפני ההתפטרות.

לפי העובדות התובעת הודיעה על התפטרות 12 יום קודם לכן, בהודעה בעל פה.

לפי סעי׳ 7 (ב) עובד שהודיע על התפטרות שלא בכתב, יש לקזז מהתשלום שמגיע לו את הסך השווה לימים שהיה צריך להודיע מראש.

על כן יש לשלם לתובעת עבור 35 ימי עבודה פחות 3 ימים שצריך לקזז מהתשלום על פי החוק, ולגבי ימי חופשה לא נמצא בחוק דבר שמאשר זאת אלא לעובד שעבד מעל שנה.

ולכן היות והתובעת הציעה בתחילה שיקזזו לה משכרה את ההפרש של עלות עובדת אפי׳ יקרה יותר, כיון שהיא הרגישה לא נוח עם מה שעשתה, לכן בי״ד רואה לנכון לחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 4500 ₪ תוך שבועיים ממתן פסק זה.

(בי״ד לא נכנס לעניין ההלכתי בנושא, האם נחשב העניין כמודה במקצת, וכן לא האם זה כאיני יודע אם התחייבתי או איני יודע אם פרעתיך, כיון שכל נושא של עובד ומעביד נידון ע״פ החוק של דיני עבודה, אא״כ יש ביניהם חוזה אישי שמחייב אחרת).

 

הרב יעקב ורהפטיג שליט״א הרב יגאל צפירה שליט״א הרב יהושע קולר שליט״א

תגיות

חושן משפט - דיני עבודה דיני עבודה - מנהג בדיני עבודה