בס"ד
מס. סידורי:372

קבלת כספים- הלוואה או השקעה?

שם בית דין:קרית ארבע
דיינים:
הרב ליאור דוב
הרב אליהו אהרון
הרב אילוז שלום
תקציר:
אדם נתן לחברו סכום כסף למטרת השקעה במניות על פי חוזה הכולל התייחסות להיתר עסקה. הכסף הושקע במניות ואלו איבדו את ערכן. הצדדים חלוקים על מעמד המקבל ביחס לכסף לאחר זמן, אם מעמדו כהלוואה או כעסקה.
פסק הדין:
בית הדין פסק כי הכסף נחשב חציו כפקדון וחציו כהלוואה וכי השקעת הכסף במניות על שם הנותן נחשבת השבה של ההלוואה. בנוסף פסק בית הדין כי שינוי בערך המטבע עלול להיחשב ריבית ולא ניתן להוציאו מעיקר הדין.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך: א' סיון תשע"ב

שבין התובע: א',

לבין הנתבע: ב',

בנושא: קבלת כספים, האם הם הלוואה או השקעה?

 

הדברים נאמרו בפני בית הדין ע"י באי כחם עו"ד ג' - מורשה של התובע, ועו"ד ד' - מורשה של הנתבע.

בדרך כלל בית הדין מעוניין לשמוע רק את הצדדים, כאן התובע תושב חוץ ולכן נאלץ למנות מורשה.

 

 

רקע: התובע הכיר את הנתבע ובא איתו בקשרי עסקה, ולפני שש שנים נתן לו סכום כסף וכעת נתגלו חילוקי דעות ביניהם.

הם כתבו בהסכם שלהם שבאם תהיה מחלוקת, יבואו לבית הדין בקרית ארבע.

 

טענות הצדדים:

 

התובע: מר א' נתן הלוואה בסך 127,500 $ למר ב' למשך 30 חדשים בריבית של 5% וכעבור הזמן היה צריך להשיב את ההלוואה בתוספת הרווחים. יש סעיף בחוזה המתייחס להיתר עסקה, בסעיף 7 ס"ק ג, ההסכם נכתב ע"י הנתבע והתובע חתם עליו, אם היה מקבל יעוץ משפטי לא היה חותם עליו. מר א' ידע שהכסף יהיה מושקע ויקבל רווחים, אני סבור שהחוזה לא ברור דיו.

לפי מר א' כיוון שתוך 5 חדשים לא ביקש שיהפוך לעסקא ממילא זו הלוואה וצריך לקבל 5% רבית.

התביעה לקבל את הכסף בנוסף עם רבית ואם לא יתאפשר עם רבית אזי את עצם ההלוואה.

הדולר ירד ב30% ולפי ההסכם יש להחזיר דולרים, בכתב התביעה כפי שמופיע בתיק ישנם 6 סעיפים שהתובע דורש והסכום הסופי הוא 544,201 ש"ח כולל רבית והצמדה והוצאות ופיצויים שמגיעים לו לפי טענתו.

 

הנתבע: הנתבע בכתב ההגנה מכחיש את התביעות, ובעיקר הוא טוען שהיתה השקעה והמניות איבדו את ערכם, ולכן אין עליו לשלם את ההלוואה, וכל פרטי הטענות כתובות בכתב ההגנה ובית הדין יתייחס אליהן בהמשך הבירור.

 

ע"כ עיקרי הטענות הצדדים הגישו את טענותיהם וכן מסמכים רבים כפי שמופיע בתיק שלהם.

הצדדים חתמו על שטר בוררות.

 

 

בירור הדין

 

בית הדין שמע את הצדדים וביקש מהם להגיש מסמכים המאמתים את דבריהם וכן עשו. בנוסף הם שיגרו למזכירות בית הדין את ההתכתבויות הרבות שהיו בין הצדדים וחלקן תורגמו מאנגלית לעברית.

הבעיות שעומדות בפני בית הדין הן:

 

לאחר עיון מקיף ובירור הנושא דרך המסמכים הרבים, סבור בית הדין שבתחילה היתה כאן הלוואה עם אופציה להמרה בהשקעה. בסעיף בחוזה ביניהם מספר 7 ס"ק ג' המתייחס לאיסור רבית כתוב שהדבר נעשה בהתאם לתנאי היתר עיסקא, כלומר שחלק מהכסף הוא כהלוואה באחריותו הבלעדית של הלווה, וחלקו פקדון באחריותו של נותן הכסף במקרה של אבדן בתנאים מסוימים. היות ואין כעת דיון על אותם חודשים, לכן בית הדין לא נכנס לבירור כמה מגיע וכמה לא מאותם החודשים. בית הדין מבין מכל הסעיפים שאכן היתה כאן רק השקעה מצד הנותן והמקבל ביצע את שליחותו, מכל המסמכים רואים שהתובע הינו משקיע לבדו בלי המקבל, המניות רשומות על שמו וכן היתה לו זכות הצבעה כמו בעלי מניות. מבחינה הלכתית יש לראות בהשקעת הכסף ברכישת מניות, פרעון הלואה ליד המלווה, במקום שיקבל לידיו ממש הוא ביקש שירכשו בעבורו מחברה מניות, לגבי הלווה זה כמו פרעון, ומכאן ואילך כל מה שהמניות עולות או יורדות זה באחריותו הבלעדית של משקיע הכסף ולא השליח שביצע את פעולות ההשקעה. ולכן אין מקום לדרוש את החזר הלוואה כי כעת אין כאן יותר הלוואה אלא השקעה של נותן הכסף ובאחריותו בלבד.

 

מה שהנתבע טען מפני מה לא תבעו גם את שותפו לקבלת הלוואה אלא רק אותו, מבחינת הדין הפשוט הוא צודק בטענתו כפי שמבואר בשו"ע חו"מ סי' ע"ז סע' א' ששניים שלוו נעשים ערבים זה לזה, דהיינו שהמלווה אינו יכול לכתחילה לתבוע את כל הסכום מאחד כי הוא נחשב כלווה רק על חצי וחצי השני מדין ערב, ולכן רק במקרה שהלווה הראשון אין לו לשלם אזי מתחייב השני. בנידון דידן אין דיון על זמן שהכסף היה במצב של הלוואה, והיות והוא הוחזר אין לתבוע מאף אחד כי הכל נחשב כהשקעה מצד נותן הכסף.

 

וביחס לטענת התובע שהמלווה חתם כאילו לא ידע ולא הבין, קשה לקבל טיעון שכזה. אדם שהוא רופא נראה שהוא אדם משכיל, לומר שאינו מבין זה לא מסתבר, ומה גם שלפי הדין שלנו אדם שחתם על שטר וטען שלא הבין מה כתוב בו או אפילו אם זה כתוב בשפה אחרת שהוא באמת אינו יודע לקרוא, אינו יכול לטעון לא ידעתי ולא הבנתי, עצם הדבר שהוא חתם זה סימן שהוא סבר וקיבל עי' שו"ע חו"מ סי' מ"ה סע' ג'. מכל זה נראה שהוא ידע וכן מהמסמכים עולה שהתעניין במה השקיעו וביקש דוחות סימן שזה נוגע אליו מאוד.

 

מכל האמור לעיל נראה לבית הדין, שהנתבע יש עליו דין לווה על מחצית מהסכום הכולל 127,500 $ וממנו חצי הלוואה וחצי פקדון וממחצית הלוואה רק לחייב אותו ואת היתרה יש לתבוע משותפו השני, אלא אם כן יתברר שאין לו מה לשלם.

 

בית הדין מציע שישבו שני העו"ד ביחד ויעשו את החישוב המדויק בניחותא מה שוויים של מניות ההשקעה נכון להיום וכל אחד יספוג את ההפסד ואולי זה יעלה במשך הזמן וירוויח.

 

ובנוגע לתשלומי הדולרים מחשבון ההלוואה שנתן מר א' לב' ומאז נתינתו היה פיחות כשלושים אחוז האם הוא חייב לשלם את הפיחות או שזו ריבית?

תשובה, הספר תורת הריבית פ' י"ט סע' ל"ט מביא שתי שיטות, האם דבר שכזה נחשב כריבית? דעה ראשונה בשם הרשב"א ותשובת הרא"ש וכן בשם נתיבות המשפט, חתם סופר ועוד כמה גדולים, הסבורים שחז"ל תמיד החשיבו את המטבע כיציב וכל השינויים הם פירות וזה נחשב כהוזל המטבע, שמשלם כמו בעת ההלוואה. ודעה שניה סבורה שזה נחשב כנפסל המטבע באופן חלקי, ולכן צריך לשלם כפי השווי שהיה אז, וכן דעת החזון איש ע"ש. ודעת מחבר הספר נוטה שפיחות שנהוג בזמננו יש להחמיר ע"ש. אולם מובא שם ס"ק פ"ז שאם הלוה מוכן מעצמו לשלם ולפצות את המלווה שחושש לדעה המקילה מותר לו אבל לא ניתן לחייב מצד הדין.

 

 

בית הדין מקווה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו.

בכבוד רב

הרב דוב ליאור               הרב אהרן אליהו           הרב שלום אילוז

 

תגיות

שינוי ערך המטבע - הצמדה של חוב למדד טענות - טענה על ידי אחר מסמכים כראיות - מסמכים כראיה גדרה - גדרו סימן מה - סעיף ג סימן עז - סעיף א המנהג בבתי הדין - כאשר אחד הצדדים תושב חו"ל הצורך בתביעת החייב תחילה - בשנים שלוו יחד שניים שלוו - גדרם כערב