בס"ד
מס. סידורי:370

סיום עבודה על פי הוראת אדריכל

שם בית דין:איתמר
דיינים:
הרב חי נתן
הרב פרג צבי
הרב הכהן זק רועי
תקציר:
התובע ביצע עבודות בניין עבור הנתבע. מנהל העבודה הודיע לתובע, כי עליו לפעול על פי הנחיות האדריכל המשמש כמפקח על העבודה. לאחר העבודה הודיע התובע למנהל העבודה כי לדעתו סיים את עבודתו ולבקשת מנהל העבודה האדריכל אישר זאת. התובע פינה את כל כלי העבודה. הנתבע, שילם לתובע את מלוא הסכום המוסכם ביניהם עבור הכשרת המגרש, אך לאחר כשלושה חדשים קיזז הנתבע סכום מתשלום ששילם לתובע בגין עסקה אחרת ביניהם.
לטענת התובע, הוא ביצע את כל המוטל עליו על פי ההסכם וההנחיות שקיבל מהאדריכל וכפי שהורה לו לעשות מנהל העבודה, ועל כן הוא תובע 7000 ₪ מהנתבע.
פסק הדין:
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך: ט"ז אדר תשס"ז

התובע: א, חברת עבודות עפר

הנתבע: ב, חברת בניה

עובדות ראיות וטענות

הנתבע הכשיר לבניה את המגרש השייך למר ק.ג. עפ"י הסכם ביניהם. במסגרת פעולתו, שכר הנתבע, באמצעות מנהל העבודה שלו (להלן, מנהל העבודה), את שירותיו של התובע בחודש סיון תשס"ו, כקבלן משנה לביצוע עבודת בניית מסלעות ומלוי עפר במגרש.

מנהל העבודה הודיע לתובע, הן לפני תחילת עבודתו והן במהלכה, כי עליו לפעול על פי הנחיותיו של האדריכל המשמש מבחינתו כמפקח על העבודה. במהלך העבודה אכן חלו שינוים בפרטים רבים לפי הנחיות האדריכל.

לאחר שבוע של עבודה במגרש, הודיע התובע למנהל העבודה כי לדעתו הוא סיים את עבודתו וכי הוא רוצה באישורו לכך. מנהל העבודה הודיע לתובע כי עליו לקבל את אישור האדריכל לכך שהשלים את העבודה שנתבקש לעשות. האדריכל הגיע למגרש ואישר כי מבחינתו ביצע התובע את העבודה הנדרשת ומסר על כך למנהל העבודה. לאור אישור האדריכל עזב התובע את המגרש, פינה את כל כלי העבודה וסיים לעבוד בו.

הנתבע, בעל חברת הבניה, שילם לתובע את מלוא הסכום המוסכם ביניהם עבור הכשרת המגרש, אך לאחר כשלושה חדשים קיזז הנתבע סכום של 7000 ש"ח מתשלום ששילם לתובע בגין עסקה אחרת ביניהם (ביצוע עבודות באתר בניה אחר). זאת, מפני שלטענתו בעקבות מדידה במאזנת (מכשיר המודד גבהים יחסיים בתוך שטח מוגדר) שערך לקראת תחילת עבודות הבניה במגרש נוכח שהתובע לא מילא עפר בכמות מספקת לשיפוע הנדרש, ולכן השלים את העבודה בעצמו ע"י שכירת גורם אחר ושילם על עבודה זו סך 7000 ש"ח.

לטענת התובע, הוא ביצע את כל המוטל עליו על פי ההסכם וההנחיות שקיבל מהאדריכל וכפי שהורה לו לעשות מנהל העבודה. כמו כן טוען התובע כי בתום עבודתו מדד את תוצאות עבודתו במאזנת וראה שעמד בהנחיות האדריכל אשר אישר את השלמת עבודות העפר. עוד טען התובע כי מנהל העבודה מעולם לא הציג בפניו תוכניות מדויקות לביצוע עבודתו אלא תרשים כללי בלבד שפרטיו השתנו רבות במהלך העבודה לפי הנחיות האדריכל, ושמנהל העבודה לא הפקיד בידי התובע מפה מדויקת שיעבוד לפיה אלא השאיר את המפה אצלו.

לטענת הנתבע, התכנית אותה הכין האדריכל בתחילת העבודה נשארה בתוקפה בכל מהלך העבודה ואירעו בה רק שינוים קלים. לגבי טענת התובע שאמר כי מדד במאזנת בתום עבודתו הרי או שלא מדד כראוי או שלא מדד כלל.

בית הדין שאל בטלפון את האדריכל לחלקו בפרשה, והוא אכן אישר כי התובע השלים את עבודתו כנדרש. את האישור נתן על פי מראה עיניו ולא על פי מדידה, מפני שבכל מקרה היה צורך בעבודות נוספות לשם הכשרת המגרש לבניה, ועבודות אלה לא היו באחריות התובע. עוד ציין האדריכל כי הוא לא היה המפקח על העבודות במגרש אלא רק הסביר את התוכניות למבצעי העבודות.

דברי האדריכל הם בניגוד להסכם שבין הנתבע לבין בעל המגרש, הסכם אשר הוצג בפני בית הדין ובו נאמר במפורש כי האדריכל הוא המפקח על עבודות ההכשרה לבניה, אולם האדריכל אינו חתום על הסכם זה, ונראה כי היתה אי התאמה מהותית בין צפיות הנתבע מהאדריכל לבין תפיסת האדריכל עצמו את תפקידו. אי התאמה זו התגלתה לנתבע רק במהלך הדיון בבית הדין.

השאלות לדיון

1. מה משמעות העובדה שהתובע והנתבע ראו באדריכל גורם מכריע ופקח בניה בעל אחריות לבין העובדה שהאדריכל היה רק כיועץ וכמראה מקום וכך גם ראה את תפקידו.

2. האם התובע נקט בכל אמצעי הבירור לבדוק שאכן עבודתו הסתימה לפני שפינה את כלי העבודה מהשטח.

משמעות העובדה שהאדריכל לא היה פקח בניה

בדין יועץ מקצועי שגרם תקלה בעצתו נפסק בשו"ע (חו"מ שו, ו):

"המראה דינר לשולחני ואמר לו יפה הוא ונמצא רע, אם בשכר ראהו חייב לשלם אף על פי שהוא בקי ואם בחינם ראהו פטור, והוא שיהיה בקי שאינו צריך להתלמד, ואם אינו בקי חייב לשלם אף על פי שהוא בחינם".

בנידו"ד התובע והנתבע ראו באדריכל גורם מכריע ובעל אחריות, אך הוא לא ראה כלל את תפקידו כמפקח, אף על פי שהיה מוכן לייעץ בתור אדריכל לסיוע בביצוע תכנית הבניה. דינו של האדריכל הוא כאומן המייעץ בחינם, ומאחר והוא אומן, אינו פושע, והתקלה שבאה לידיו הרי היא כאונס של גניבה ואבידה ששומר חינם פטור בהן אף על פי שגרם להיזק בידים. (תו"ס ב"ק צט: ד"ה אימא).

זאת ועוד, לפי התרשמות ביה"ד תכנית הבניה עברה שינויים גם תוך כדי העבודה ויש רגליים לדבר שגם לאחר סיום עבודות העפר נעשו שינוים בתכנית שהצריכו עבודת הכשרה נוספת.

כמו כן, מאחר והנתבע תלה את ההחלטה על סיום עבודת ההכשרה בדעת האדריכל מה לו להלין על התובע, שבעקבות החלטת האדריכל פינה את כלי העבודה מהשטח. בנוסף, לא האדריכל ולא בעה"ב יוזם הבניה היו צד בדיון שנערך בביה"ד לכן ביה"ד רואה עצמו פטור מלדון באחריותם שהיא מעבר לדיון המתבקש.

העולה מהאמור לעיל הוא שהתובע אינו צריך לשאת בנזק שיתכן ונגרם בגלל הוראה לא נכונה של האדריכל, מה גם שרגליים לדבר שלפי התכנית שהיתה אז לפני האדריכל הוא לא טעה בהערכתו.

האם הנתבע נהג ברשלנות בעזבו את אתר הבניה

על פי העובדות שהובאו לפני ביה"ד נראה כי התובע נקט בכל אמצעי הבירור שאכן עבודתו הסתיימה ורק אז פינה את כלי העבודה מהשטח. הנתבע אמנם ציפה שהתובע יגלה אחריות יתרה ויחשוש שמא בכל זאת יש מקום להמשך עבודות ההכשרה, אולם נראה כי זאת אחריות הנתבע וכפי שעולה משו"ע (חו"מ שח, ז) בו נפסק כי:

"מי ששכר כתף והוסיף על משאו קב אחד והוזק הכתף במשא זה חייב השוכר בנזקי הכתף שאף על פי שהכתף בן דעת והרי הוא מרגיש בכובד המשא עלה על ליבו שמא מחמת חוליו הוא זה הכובד".

הריטב"א (במקור הסוגיא ב"מ פ:) ביאר, כיון:

"שסמך הכתף על השוכר הרי זה גירי דיליה כמראה דינר לשולחני ואמר לו שהוא יפה ונמצא שאינו יפה".

גם כאן, מכיון שהתובע תלה דעתו בהכרעת מנהל העבודה שאמר כי האדריכל יכריע בדבר ומאחר והוא הכריע בדבר אין להלין על התובע בטענה שהיה עליו לבדוק יותר מכך.

כמו כן, כלל יסודי בנזקי ממון הוא שחובת ההוכחה היא על הניזק שיוכיח שניזק עקב פעולת המזיק, וכאן לא הצליח הנתבע להוכיח כי התובע אכן התרשל וגרם נזק בעזבו את השטח לפני סיום העבודה.

עוד מצאנו כי פועל שנשכר לעשות שליחות מסוימת ועשה את השליחות בשלמות אלא שלא השיג את המטרה שהציב מזמין העבודה, לא רק שיקבל שכר כפועל רגיל, אלא שאם קצץ עימו בעה"ב ביותר משכרו הרי זה נוטל כפי מה שקצץ עימו וכנפסק בשו"ע (חו"מ שלה,ג):

"שכרו להביא תפוחים לחולה והלך ומצאו שמת או שהבריא לא יאמר לו טול מה שהבאת בשכרך אלא נותן לו כל שכרו וכן כל כיוצא בזה".

לפי זה, מכיון שהתובע פעל לפי הוראות מנהל העבודה וביצע שליחותו בשלימות הרי הוא זכאי לקבל שכרו משלם למרות שאח"כ התברר שמטרת ההכשרה לא הושגה בשלימות.

אמנם, אפשר להגדיר את התקלה שארעה לתובע כאונס שבגללו התיר לתובע לסלק את כליו אך להלכה אם אירע למעביד אונס או סיבה שבגינה אינו צריך לשלם לעובד את שכרו, אולם אם כבר הקדים ונתן לעובד את שכרו אין העובד חייב להחזיר. (שו"ע חו"מ שלד, א בהגה).

סיכום

התברר כי התובע פעל לפי הוראות הנתבע שהורה לו לקבל את אישור האדריכל, הנתבע עצמו הסכים באותה עת כי התובע סיים את עבודתו ואף שילם לו את מלא הסכום המוסכם, עוד נראה כי יש רגלים לדבר שחלו שינויים בתכנון הבניה ולכן לאחר מספר חדשים התברר שיש צורך בעוד עבודות הכשרה ולכן אין התובע צריך לשאת בהוצאות הנוספות ומכיון שהוא ביצע את כל המוטל עליו הוא זכאי למלא התשלום המוסכם.

לכן נפסק ע"י בית הדין:

א.      תביעת התובע מתקבלת במלואה.

ב.      על הנתבע לשלם לתובע סך 7,000 ש"ח תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.

ובאנו על החתום במתא איתמר:

הרב נתן חי - אב"ד        הרב צבי פרג - דיין        הרב רועי הכהן זק - דיין  

תגיות